טלפון סלולרי

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy J7 Prime

מאת
יצרניות סמארטפונים סיניות כמו OnePlus ו-Xiaomi נותנות הרבה אמון בהפצה דרך האינטרנט. ל-OnePlus היתה מערכת הזמנות שדרכה ויסת הסטארטאפ הקטן את הביקושים למכשיר, וגם Xiaomi מתחילה מכירה של כל דגם חדש שלה ב-Flash Sales, מכירה דרך אתר האינטרנט הנקבעת למועד ספציפי, ומלאי המכשירים אוזל בדר”כ בתוך שניות ספורות. סמסונג מפעילה מערך מכירות והפצה מסורתי יותר, במיוחד בארץ, המתבסס על נקודות מכירה, דוכנים של מפעילות הסלולר, והמכירה דרך הרשת התבצעה עד כה כערוץ משלים לדרכי השיווק המסורתיות.



Samsung Galaxy J7 Prime (צילום: גד גניר)



השנה, בחרו בסמסונג ישראל לנסות משהו חדש. ה-J7 Prime וה-J5 Prime הוכרזו בחודש שעבר עם חידוש מרענן: כמו את דיסק האוסף של יהורם גאון בזמנו, גם את המכשירי שוק הביניים החדשים של החברה הקוריאנית, לא תוכלו להשיג בחנויות, כי אם דרך אתר אינטרנט שהוקם במיוחד למטרה זו (או באתרי מסחר גדולים) לזמן מוגבל. מה יוצא לה מזה? כנראה שמדובר בפיילוט, במסגרתו מנסה לבחון את היתרונות והחסרונות של הפצה באמצעות האינטרנט בלבד. כדי להפוך את העניין לאטרקטיבי יותר, נבחרו מכשירים שעל הנייר נראים קצת יותר אטרקטיביים מגרסאות ה-J7 וה-J5 הרגילות וכוללים גוף עשוי מתכת, זכרון RAM בנפח משודרג, רזולוציית מסך גבוהה יותר, ואפילו קורא טביעות אצבעות. כל זה מגיע עם ערכת אבזרים נוספים, ומחיר יקר רק במעט ממחירו הרשמי של ה-J7 הרגיל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Max

מאת
אני לא חושב שסמארטפון צריך להגיע עם מסך גדול יותר מ-5.7 אינטש. גם 5.7 אינטש זה קצת יותר מדי, אבל באופן כללי, סמארטפונים שמגיעים עם מסך גדול יותר הם מבחינתי פסולים מראש. גם היצרניות הגדולות לא נותנות יותר מדי אמון במכשירים עם מסך של 6 אינטש ומעלה, והמבחר הקיים בשוק כיום, עבור בעלי האצבעות הבלתי נגמרות שביניכם, הוא מאוד מאוד מצומצם. לפני מספר חודשים סיפרתי לכם על ההתנסות שלי עם ה-Phab Plus של לנובו, פאבלט ענק עם מסך בגודל 6.8 אינטש (טאבלטים קומפקטיים מגיעים עם מסך בגודל של 7 אינטש), וכעת מגיע תורו של ה-Mi Max, פאבלט מעט קטן יותר של שיאומי, עם מסך בגודל של “רק” 6.4 אינטש.



Xiaomi Mi Max (צילום: גד גניר)





המפרט הטכני של ה-Mi Max, אם מתעלמים לרגע מגודל המסך, זהה לזה של ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro שבדקתי לפני מספר שבועות: ערכת השבבים Snapdragon 650 של קוואלקום, זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, אחסון פנימי בנפח 32 גיגה ואפשרות הרחבה באמצעות כרטיס זכרון עד ל-256 מגה, או לחילופין שימוש בסים נוסף על חשבון כרטיס הזכרון (שיאומי בחרה כאן משום מה ב-Micro Sim ולא בנאנו סים הנפוץ יותר, אז לפני הקנייה ודאו שיש לכם את סוג הסים המתאים). ה-Xiaomi Mi Max הגיע אליי עם MIUI 8 בגרסה 8.1.4.0, המבוססת על אנדרואיד בגרסה 6.0.1. MIUI מגיעה כאן עם כל הפינוקים שהביאה ב-Redmi Note 3 Pro כמו “שטח שני”, המהווה מעין סביבת עבודה נוספת בטלפון שבה ניתן להכנס עם חשבונות שונים, משהו שמאפשר נניח להפריד בין כל מה שקשור לעבודה ובין מה שקשור לשימוש בטלפון בשעות הפנאי. יצירת “שטח שני”, גוזלת משאבי מערכת כמו זכרון, אחסון וכוח עיבוד. חלופה אפשרית היא שכפול פרטני של אפליקציות. במידה ויש לכם משום מה שני חשבונות פייסבוק, או וואטסאפ באפשרותכם “לשכפל” את האפליקציה, ובכל אחד מהם להשתמש בחשבון אחר. ערכת השבבים Snapdragon 650 עשתה יופי של עבודה ב-Redmi Note 3 Pro והאמת שהתחושה כאן אפילו השתפרה: המכשיר זריז מאוד ומגיב במהירות לכל פעולה. ייתכן שהרושם החיובי שקיבלתי על ביצועי ה-Mi Max קשור גם לגרסת התוכנה העדכנית. כל הבאגים הקטנים והמרגיזים שאפיינו מכשירים קודמים של שיאומי נעלמו כאן כלא היו: אין בעיות סנכרון, ההודעות מגיעות בזמן, אין בעיות יציבות אין צורך באיתחולים, הסורק הביומטרי מזהה במהירות ובקלות את האצבעות שלי והמכשיר אפילו מתקשר נהדר עם השעון החכם שלי. זו עדיין לא המהירות של מכשירי דגל, אבל בתפקוד היומיומי הכל עובד נפלא. בנוסף, העובדה שהמכשיר מגיע עם אחסון פנימי של 32 גיגה מבטיחה ראש שקט בכל הקשור למקום הדרוש להתקנת אפליקציות, לפחות בשנה-שנתיים הקרובות.



להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei P9 Plus

מאת
בדומה לסמסונג ולאפל, החלה לאחרונה גם Huawei להכריז על מכשיר דגל עיקרי, ובנוסף גם על מכשיר פרימיום, יקר יותר ומשודרג קלות. אם ל-Samsung יש את ה-Galaxy S7 וה-Galaxy S7 Edge, ולאפל יש את ה-iPhone 7 וה-iPhone 7 Plus, התאום הלא זהה של ה-P9, הוא ה-P9 Plus, שמגיע לישראל בימים אלו באיחור אופנתי של מספר חודשים אחרי אחיו הזול יותר.
Huawei P9 Plus (צילום: גד גניר)
אז מה השתנה? מתחת למכסה המנוע – לא הרבה. השינוי היחיד הוא בזכרון ה-RAM ובנפח האחסון המובנה. זכרון ה-RAM שודרג ל-4GB (ב-P9 הוא עמד על נפח של 3GB). כל תוספת לזכרון ה-RAM תורמת לחויית השימוש ביום יום. יותר זכרון RAM פירושו יותר אפליקציות פתוחות פתוחות ברקע. כשהן נשארות פתוחות ברקע, ניתן לדלג בין אפליקציות פתוחות במהירות רבה יותר, וחויית השימוש מהירה יותר. האם זה אומר בהכרח שיש הבדל מטורף בביצועים? לא ממש. אבל מכשיר עם זכרון RAM מרווח יותר זו גם השקעה טובה לעתיד. אפליקציות מתעדכנות עם הזמן לגרסאות חדשות, כבדות יותר ותאבות זכרון, וגיגה RAM לפה או לשם יכולים לעשות את ההבדל בעוד שנה שנתיים בין מכשיר עייף למכשיר רענן. גם הכפלת נפח האחסון הפנימי הופכת את החיים לקלים ונוחים יותר. אמנם ה-P9 Plus מאפשר הרחבת אחסון באמצעות כרטיס זכרון, אולם זכרון פנימי גדול יותר הוא מצע נוח יותר להתקנת אפליקציות, בטח כאלו עם נטייה להתנפח כמו Whatsapp.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG V20

מאת
ברבעון האחרון של שנה שעברה הציגה LG מכשיר מסדרה חדשה, ה-V10. הסדרה הזאת היתה למעשה גלגולה החדש של סדרת הפאבלטים הקודמת של החברה, סדרת G Pro. מעבר למפרט טכני משובח, בתכנון המכשיר הושם דגש על עמידות (בעיקר בנפילות, לא במים או אבק), על איכות שמע, ועל אפשרויות צילום חדשות. ים של שיפורים קטנים שאמורים היו לנסות ולגנוב חלק מהלקוחות שתכננו לקנות בזמנו את ה-Note 5. ממשיך דרכו של ה-V10, ה-V20 אותו קיבלתי לבדיקה לאחרונה, תוכנן ועוצב כדי להציג אלטרנטיבה ל-Note 7. כשהוכרז ה-V20 לראשונה, עתידו של ה-Note 7 כבר היה אפוף בעשן וערפל, וכאשר הגיע ה-V20 לנקודות המכירה, הפאבלט של סמסונג כבר היה היסטוריה. כך נוצר מצב שאם אין לכם תקציב לקנות iPhone 7 Plus, וחשקה נפשכם בפאבלט אנדרואיד חזק, המכשיר של LG, נכון להיום, הוא האופציה היחידה שזמינה עבורכם בשוק הישראלי לפחות עד שיתחיל היבוא הרשמי של ה- Pixel XL של גוגל, וה-Mate 9 של Huawei שהוכרז לפני כשבועיים.
מערך הצילום הכפול, וקורא טביעות האצבע ב-LG V20 (צילום: גד גניר)
כמו קודמו, ה-V20 מגיע עם מפרט נאה: מעבד Snapdragon 820 (זהה לזה שקיים גם ב-LG G5) בעל 4 ליבות, 2 במהירות של 2.15 גיגהרץ ושתיים נוספות במהירות של 1.6 גיגהרץ, זכרון RAM בנפח של 4 גיגה, ואחסון מובנה נדיב בנפח 64 גיגה, אשר ניתן להרחבה נוספת באמצעות כרכטיס זכרון עד לנפח תיאורטי של 2 טרה, תיאורטי כי עדיין לא קיימים כרטיסי זכרון בנפח כזה, אבל, שיהיה. לא היה מפתיע בכלל לגלות שה-V20 הוא מכשיר מאוד מהיר, שיודע לנצל יפה את המפרט החזק שלו, ומספק חויית שימוש מהירה, חלקה ויציבה. אפילו קורא טביעות האצבעות זריז ומדויק, ומאפשר פתיחה מהירה ביותר של המכשיר, מהר יותר מכל מכשיר LG אחר שבדקתי.

כזה ניסיתי: Nubia Z11 Mini

מאת
קבלו בברכה את נוביה, מותג סיני חדש-ישן שעשה לאחרונה עלייה ארצה, כאשר ה-Z11 Mini מהווה את הסנונית הראשונה של היצרנית בישראל. למה חדש ישן? עד לפני קצת יותר משנה, Nubia היה עדיין שם של סדרת סמארטפונים מבית היצרנית הסינית ZTE. בשלב מסוים החליטה ZTE למכור חלק מאחזקותיה במותג, אם כי ממשיכה לשמור בעלות חלקית עליו, באופן שמזכיר קצת את מערכת היחסים בין Lenovo לתת המותג שלה, Zuk. בגלגולם החדש, מכשירי המותג נוביה היו זמינים לרכישה רק עבור הקהל הסיני, אך בחודשים האחרונים החליטו לפנות גם אל קהלים מערביים, וביניהם גם אל השוק הישראלי. איך זה משתלב עם העובדה שכבר יש בישראל יבואן למכשירי ZTE? בעוד היבואן הרשמי של מכשירי ZTE הוא יורוקום, מכשירי המותג נוביה מיובאים לישראל באופן רשמי ע”י רשת באג, במקביל למכשירי Meizu, אותם היא מייבאת מזה מספר שנים.
Nubia Z11 Mini (צילום: גד גניר)
ה-Nubia Z11 Mini שייך לסגמנט שהמבחר בו די מצומצם, לפחות בכל הקשור למכשירים המיובאים באופן רשמי לישראל: מכשירים קומפקטיים (מסך עד גודל של 5 אינטש) עם מפרט טכני המציב אותם ברף הגבוה של מכשירי רמת הביניים. המעבד שלו Snapdragon 617 (בעל 8 ליבות, 4 במהירות של 1.2 גיגהרץ, וארבע נוספות במהירות של 1.5 גיגהרץ) שייך לאותה סדרת מעבדים של קוואלקום ממנה הגיע גם המעבד של ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro, אך מעט חלש ממנו. המעבד משודך לזכרון RAM בנפח שהולך והופך לאופייני למכשירים ברמת המחיר שלו, 3GB, והאחסון בפנימי מגיע בנפח של 32GB אשר ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. החומרה הזאת מריצה את אנדרואיד בגרסה 5.1.1, גרסה עתיקה למדי אם כי חייבים להודות, כנראה למי שרוכש מכשיר מהסוג הזה, מספר גרסת האנדרואיד ועדכניותה מהווים גורם פחות משמעותי בהחלטת הקנייה. מה ההפסד העיקרי מהעובדה שלא מדובר בגרסה עדכנית? כמו ב-Redmi Note 3, כל ההרשאות הדרושות לאפליקציה ניתנות לה במעמד ההתקנה שלה. באנדרואיד 6 ואילך החגיגה נגמרה, ומעתה והלאה כל פעם שאפליקציה רצתה לבצע שימוש לראשונה במצלמה או לגשת לקבצים במכשיר, היא היתה חייבת לבקש אישור. זה לא סוף העולם, אם תרצו לבטל הרשאה מסויימת לאפליקציה כלשהי, תוכלו לעשות זאת גם באנדרואיד 5.1.1, פשוט צריך לזכור שהאפשרות הזאת קיימת. מבחינת מהירות, המכשיר מתפקד מצוין. הוא אינו מהיר בצורה יוצאת דופן, אבל גם רחוק מלהיות איטי. חויית השימוש בו נוחה, הוא יציב, לא נתקע ועושה את כל מה שהייתי מצפה ממנו לעשות.

כזה ניסיתי: Meizu MX6

מאת
לפני כחודש נחתה בישראל משלחת של בכירים מ-Meizu על מנת להשתתף בהשקה הגדולה ביותר של היצרנית כאן אי פעם. לא פחות מארבעה דגמי מכשירים חדשים של היצרנית הסינית אמורים להתחיל להימכר בישראל בתקופה הקרובה, אך המכשיר החשוב מבין הארבעה הוא ללא ספק ה-MX6, המכשיר החדש ביותר בסדרה הפופולרית של מייזו. מה עושה אותה כל כך פופולרית? הנוסחה הקבועה של מייזו: ניסיון לאזן בין חומרה חזקה יחסית, עיצוב וחומרים איכותיים, במחיר אטרקטיבי. במקרה של הבן הספציפי הזה לסדרת MX, המחיר נמוך אף מבעבר.
Meizu MX6 (צילום: גד גניר)
אז מה כוללת החומרה החזקה? ערכת שבבים Helio X20 של Mediatek בעלת 10 ליבות (2 במהירות 2.3 גיגהרץ, 4 במהירות 1.9 גיגהרץ ו-4 נוספות במהירות 1.4 גיגהרץ). על הנייר, המעבד הזה אמור להתחרות בסדרת Snapdragon 6XX של קוואלקום, כאשר הוא נחשב לחזק וחסכוני יותר בחשמל מה-617, אך חזק פחות מה-650 (המעבד שניתן למצוא ב-Xiaomi Redmi Note 3 Pro), כלומר, מעבד של הרף העליון של מכשירי ביניים. זכרון ה-RAM מגיע בנפח 4 גיגהבייט, נפח נדיר ברמות המחיר האלו. האחסון לעומת זאת, עומד על 32 גיגה בלבד שאינם ניתנים להרחבה. זה אמנם יותר מהנפח המינימלי הכמעט בלתי שמיש (16GB) איתו נמכר קודמו, ה-MX5, אך עבור מי שמצלם הרבה, מתקין הרבה אפליקציות ומצלם הרבה, ייתכן שזה יהיה קצת צפוף. ה-Meizu MX6 מריץ את Flyme 5.2.2.2, גרסת תוכנה וממשק ייחודי של מייזו, המבוסס על אנדרואיד בגרסה 6, הגרסה העדכנית ביותר בתקופה בה הוכרז המכשיר. ביום יום המכשיר מגיב בזריזות, יציב ברוב המקרים (למעט Apple Music אשר קרסה לעיתים קרובות מדי) וחזק מספיק כדי להריץ אפילו משחקים בצורה מכובדת.

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 3 Pro

מאת
בין שלל המכשירים של Xiaomi שעלו ארצה לאחרונה באופן רשמי, הגיע גם ה-Redmi Note 3 Pro. שיאומי השיקה בשנה האחרונה מגוון עצום של דגמים וקצת קשה להתמצא בהם, אבל אנסה לעשות סדר כדי לתת לכם מושג לגבי ההיררכיה של המכשיר הספציפי הזה בקטלוג המורכב של החברה הסינית. Redmi היא סדרת מכשירים שהוכרזה עוד ב-2013, המתמקדת במכשירים זולים יותר ממכשירי ה-Mi המובילים של החברה. מכשירי Redmi מציעים רכיבים פשוטים יותר, כדוגמת מעבד של MediaTek הטייוואני, מצלמה בסיסית יותר וזכרון RAM בנפח צנוע יותר משל מכשירי הדגל של החברה. בתוך תת הסדרה הזאת, ישנה חלוקה למכשירים בגודל סטנדרטי ולמכשירי Note, פאבלטים המגיעים עם מסך בגודל 5.5 אינטש. המכשיר בו עוסקת הביקורת הזאת הוא פאבלט מהדור השלישי של הסדרה הזאת, אבל יש כאן טוויסט בעלילה: במקביל ל-Redmi Note 3 הרגילים, השיקה השנה Xiaomi תת סדרה בשם Pro, שההבדל העיקרי בה הוא מעבר למעבד מתוצרת קוואלקום, במחיר מעט יקר יותר. מבולבלים? לא מאשים אתכם.
Redmi Note 3 Pro (צילום: גד גניר)



כאמור, ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro מצויד בערכת שבבים של קוואלקום, ה-Snapdragon 650. המעבד הוא בעל 6 ליבות, 4 מהן פועלות במהירות של 1.4 גיגהרץ, ושתיים נוספות במהירות של 1.8 גיגהרץ. בגרסה הספציפית שאני קיבלתי לבדיקה זכרון ה- RAM מגיע בנפח של 3 גיגה, ואחסון בנפח של 32 גיגה אם כי בישראל נמכרת גם הגרסה הזולה יותר של המכשיר הזה, עם מעבד זהה אך עם 2 גיגה RAM בלבד, ו-16 גיגה אחסון עליה הייתי ממליץ לאנשים שמתקינים מספר מועט יחסית של אפליקציות. לא יודע למי מהמרכיבים בתערובת לתת את הקרדיט כאן, אבל כנראה השילוב בין ערכת השבבים, לזכרון ה-RAM ומערכת ההפעלה יוצר כאן מכשיר יציב, חזק וזריז מאוד ב-99% מהמזמן, יותר מרוב המכשירים ברמת המחיר שלו. מה לגבי האחוז הבודד? לכך אגיע בהמשך.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy J5 2016

מאת
לפני קצת יותר מחודשיים, הזמינה סמסונג ישראל קבוצת עיתונאים ובלוגרים למפגש מיוחד. הוצגו בו בין היתר ה-IconX עליהם כתבתי כאן לפני מספר שבועות, ה-Gear Fit 2 עליו אספר לכם בקרוב, וסדרת ה-Galaxy J בגרסת 2016, ממנה קיבלתי לבדיקה את הקטן והזול יותר מבין השניים שהוצגו, ה-J5. אם טרם יצא לכם להכיר, סדרת J היא הסדרה היותר זולה מבין סדרות המכשירים שהיצרנית הקוריאנית מוכרת בישראל (בנוסף לה, קיימות כאן גם סדרה A, סדרה S וסדרת ה-Note). למרות תשומת הלב הגדולה שמכשירים כמו Galaxy S7 ומכשירי ה-Note זוכים לה, סמסונג מרויחה יפה מאוד גם בסגמנטים הפחות יוקרתיים שלה. יש להודות שמדובר בצעד די חריג מבחינתה: עד כה, השקה של מכשירים שאינם מכשירי דגל לא זכתה לאירוע מהסוג הזה. אז נכון, כשמצרפים לסדרה J שני חפיצים מלהיבים כמו ה-Gear Fit 2 וה-IconX, ניתן להגיד שמדובר בהשקה שמצדיקה הזמנה של עיתונאים, אבל עיקר תשומת הלב במפגש ניתנה לשני הסמארטפונים של סמסונג לשוק ה-MID. אז למה בעצם לערוך אירוע כזה? בשנתיים האחרונות אלטרנטיבות סיניות זולות הולכות והופכות ללגיטימיות יותר, מותגים סיניים גדולים עושים עלייה, מציעים מפרטים שעל הנייר נראים מרשימים יותר במחיר אטרקטיבי יותר, וסמסונג מצידה לא מתכוונת לפנות עבורם את הדרך.



Galaxy J5 2016 (צילום: גד גניר)





מה היתרונות שיש לסמסונג להציע? בעיקר את המותג שלה. יש לא מעט אנשים שרגילים לסמסונג, וימשיכו לקנות סמסונג. ה-J5 מציע ממשק זהה לזה של המכשירים היקרים יותר שלה, אך אחד הנושאים שעליהם שמה סמסונג דגש במפגש הזה הוא נושא האמינות, והתפארה שם באחוז התקלות הנמוך שיש לה בכל סדרות המכשירים שלה.



קצת פחות מחודשיים לאחר מכן התפוצצה פרשת ה-Note 7.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi5

מאת
כמעט שנתיים חיכו מעריצי שיאומי למכשיר הדגל החדש של החברה הסינית, נצח במונחי עולם הסלולר. היצרניות הגדולות בשוק נוהגות לשחרר מכשירי דגל חדשים פעם בשנה (חלקן אפילו פעמיים), ברוב המקרים במסגרת התערוכות הגדולות. לשיאומי, אחת היצרניות הסיניות הגדולות והמוכרות בשוק דווקא לא היה דחוף. בין הכרזת ה-MI4 להכרזת ה-MI5, היא השיקה שלל דגמי בינים וגרסאות שונות של ה-Mi4. בתקופה הזאת שקדה שיאומי על חדירה לשוק ההודי, שוק ענק ומתפתח בעל חשיבות אסטרטגית. בחודשים האחרונים החל היבוא הרשמי של מכשירי החברה גם לישראל.

Xiaomi MI5 (צילום: גד גניר)


בחודש מרץ האחרון, במהלך תערוכת MWC בברצלונה, הוכרז כאמור ה-MI5, מכשיר הדגל הנוכחי של שיאומי. בניגוד ליצרניות אחרות, כאן הצליחו לשמור על חשאיות יחסית, ורוב המידע שדלף עליו במהלך השנה האחרונה, כולל תמונות של אבות טיפוס, התברר כרחוק מאוד מהמציאות. מה שכן היה ברור לאורך כל הדרך הוא שבמכשיר הדגל שלה שיאומי לא תתפשר על חומרה, ואכן ה-MI5 מציג מפרט דומה מאוד לזה של מכשירי הדגל האחרים שהוכרזו בברצלונה ע”י שתי היצרניות הגדולות מקוריאה. ה-Xiaomi MI5 שקיבלתי לידי הגיע עם המעבד החזק ביותר של קוואלקום בעת ההשקה שלו, ה-Snapdragon 820, מעבד בעל 4 ליבות, ששתיים מתוכן פועלות במהירות 1.8 גיגהרץ, והשתיים האחרות במהירות 1.36 גיגהרץ. זכרון ה-RAM בגרסה הזאת הוא בנפח 3 גיגה בלבד, והאחסון מגיע בנפח של 32 גיגה ללא אפשרות הרחבה. גרסת ה-Pro של המכשיר, אותה לא בדקתי, כוללת זכרון RAM בנפח גדול יותר, 4 גיגה, ואחסון בנפח 128 גיגה. מערכת ההפעלה על המכשיר היא MIUI בגרסה 7, המבוססת על אנדרואיד 6 וכוללת שינויים והתאמות שמקשים מאוד לזהות שאכן מדובר באנדרואיד.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 3

מאת
ישנן דרכים רבות בהן יצרניות סלולר מסוגלות לעצבן את המשתמשים והלקוחות הפוטנציאליים שלהן. לפעמים מדובר בתמחור מוגזם, לפעמים מדובר בויתור על פיצ’רים ספציפיים ואהודים ולפעמים הן סתם לא מחדשות מספיק, או שלא עונות על הציפיות שפיתחו הלקוחות הקבועים. הסטארט-אפ הסיני OnePlus הצליח לייצר סביבו עניין אדיר, בעיקר בגלל שהציע מכשירים חזקים במחירים נמוכים יחסית,  אך גם הצליח להגדיר מחדש את הדרכים בהן יכולה יצרנית סלולר להרגיז את הלקוחות שלה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בשני קמפיינים שנראו בעיקר כמו פרובוקציות, ובמערכת ההזמנות הידועה לשמצה, שהפכה את הזמנת המכשיר לאתגר לא פשוט עבור קונים מזדמנים.



OnePlus 3 (צילום: גד גניר)





על כל אלו כמובן ניתן לסלוח. על בעיות ברמת המכשיר עצמו זה קצת קשה יותר. ה-OnePlus הראשון שהושק היה מכשיר נהדר עם השקתו: מפרט עוצמתי שתורגם לחויית שימוש טובה ומהירה, סוללה אימתנית שאיפשרה שימוש ממושך, וגם עבודת המיתוג של החברה הפכה את הבחירה במכשיר לייחודית ויוצאת דופן. עם הזמן, יותר ויותר משתמשים נתקלו ביותר ויותר באגים במכשיר, והתדמית הנועזת והמהפכנית של המותג נסדקה קצת. ה-OnePlus 2 לא ממש עזר בעניין הזה. הוא הושק עם הכרזה יומרנית: במקום סתם Flagship Killer, הוא הוצג כ-2016 Flagship Killer, כלומר, מכשיר חזק מספיק כדי לאתגר את מכשירי הדגל של השנה שעברה וגם של השנה הנוכחית. מההתנסות האישית שלי במכשיר הזה אני יכול לספר לכם שלפחות בעת ההשקה שלו, הוא לא הצליח להציב באמת אתגר למכשירים כמו ה-Galaxy S6, קל וחומר למכשירי הדגל של השנה. בהשקה של ה-OnePlus 3 לא דובר על Flagship Killer, וגם מערכת ההזמנות יצאה לגמלאות. כעת נותר רק לראות אם ה-OnePlus3 יצליח היכן שקודמיו אכזבו.

להמשך קריאה