P9

כזה ניסיתי: Huawei P9 Plus

מאת
בדומה לסמסונג ולאפל, החלה לאחרונה גם Huawei להכריז על מכשיר דגל עיקרי, ובנוסף גם על מכשיר פרימיום, יקר יותר ומשודרג קלות. אם ל-Samsung יש את ה-Galaxy S7 וה-Galaxy S7 Edge, ולאפל יש את ה-iPhone 7 וה-iPhone 7 Plus, התאום הלא זהה של ה-P9, הוא ה-P9 Plus, שמגיע לישראל בימים אלו באיחור אופנתי של מספר חודשים אחרי אחיו הזול יותר.
Huawei P9 Plus (צילום: גד גניר)
אז מה השתנה? מתחת למכסה המנוע – לא הרבה. השינוי היחיד הוא בזכרון ה-RAM ובנפח האחסון המובנה. זכרון ה-RAM שודרג ל-4GB (ב-P9 הוא עמד על נפח של 3GB). כל תוספת לזכרון ה-RAM תורמת לחויית השימוש ביום יום. יותר זכרון RAM פירושו יותר אפליקציות פתוחות פתוחות ברקע. כשהן נשארות פתוחות ברקע, ניתן לדלג בין אפליקציות פתוחות במהירות רבה יותר, וחויית השימוש מהירה יותר. האם זה אומר בהכרח שיש הבדל מטורף בביצועים? לא ממש. אבל מכשיר עם זכרון RAM מרווח יותר זו גם השקעה טובה לעתיד. אפליקציות מתעדכנות עם הזמן לגרסאות חדשות, כבדות יותר ותאבות זכרון, וגיגה RAM לפה או לשם יכולים לעשות את ההבדל בעוד שנה שנתיים בין מכשיר עייף למכשיר רענן. גם הכפלת נפח האחסון הפנימי הופכת את החיים לקלים ונוחים יותר. אמנם ה-P9 Plus מאפשר הרחבת אחסון באמצעות כרטיס זכרון, אולם זכרון פנימי גדול יותר הוא מצע נוח יותר להתקנת אפליקציות, בטח כאלו עם נטייה להתנפח כמו Whatsapp.

להמשך קריאה

כאלו השויתי: מכשירי הדגל של 2016

מאת

הם יקרים מדי, סמארטפון ב-500 ש”ח מסוגל לעשות פחות או יותר את כל מה שהם עושים, ובתוך חצי שנה הם כנראה יהיו איטיים הרבה יותר מהיום, הסוללה שלהם תחזיק פחות זמן, וסדקי פז”מ יעטרו את המסך ואת הזכוכית בגב שלהם. זה לא משנה את העובדה שמכשירי האנדרואיד המעניינים ביותר בשוק הם מכשירי הדגל, המכשירים הטובים והחזקים ביותר שיש ליצרניות להציע. רגע לפני הגל השני של השקות בישראל, אספתי את ששת מכשירי האנדרואיד החזקים ביותר הזמינים לקנייה כיום בארץ כדי להחליט מי מהם הוא הטוב מכולם.






ששת מכשירי הדגל (צילום: גד גניר)





“הטוב מכולם” זוהי כמובן קביעה סובייקטיבית, כפי שכל ביקורת היא עניין סובייקטיבי. רוב המכשירים בהשוואה מגיעים עם מפרט טכני דומה. אמנם יש פרמטרים בהשוואה שהם מדידים ואבסולוטיים, אבל בסופו של דבר, חלק מהם לא באמת מורגשים בפועל (אם יש בקוראים אנשים שהפרש של 0.05 שניות במהירות פתיחת אפליקציה מפריע לו, אני מתנצל מראש), וחלק מהם סובייקטיביים לחלוטין, כמו עיצוב המכשיר ונוחות האחיזה בו.


לפני שתשאלו, פניתי אל כל היבואנים של כל המותגים הרשמיים. שישה מתוכם ניאותו להעביר אליי לבדיקה את מכשירי הדגל שלהם: ה-Samsung Galaxy S7, ה-LG G5, ה-Huawei P9, ה-Sony Xperia X Performance, ה-OnePlus 3 וה-Xiaomi Mi5. כמו בפעמים קודמות, את כולם בדקתי באופן פרטני, ולאחר מכן ביקשתי לקבלם שוב, והפעם את כולם בו זמנית לצורך ההשוואה.


להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei P9

מאת
שנת 2015 היתה שנה מצויינת עבור Huawei. לא רק שהיא ביצרה את מעמדה במקום השלישי בטבלת מכירות הסמארטפונים בעולם, היא נכנסה למועדון האקסלוסיבי של יצרניות מכשירי נקסוס. יצרניות רבות שזכו לכבוד הזה בעבר, מינפו את שיתוף הפעולה הזה עם גוגל כדי להשיק מכשירי דגל מעולים משלהן: HTC השיקה את ה-Desire, אחד מהמכשירים החשובים ביותר בהיסטוריה שלה מיד אחרי ה-Nexus One. סמסונג הציגה את ה-Galaxy S2 מספר חודשים אחרי ההכרזה על ה-Galaxy Nexus, וגם הNexus 5 של LG, הושק בסמוך ל-G2, מכשיר שלפחות בישראל שידרג את מעמדה בשוק. ה-P9 מכשיר הדגל הנוכחי של Huawei הוכרז חודשים בודדים אחרי ה-Nexus 6P, ולפחות על הנייר נראה כמו מכשיר שיכול להמשיך את המגמה הזאת. השנה, נראה ש-Huawei החליטה לשים את הדגש על תחום הצילום, וגייסה את מותג העל בתחום הזה, Leica, כדי להראות עד כמה היא רצינית בכוונותיה.



Huawei P9, שיתוף פעולה עם Leica (צילום: גד גניר)







בניגוד ל-Nexus 6P, בו נדרשה Huawei ע”י גוגל לשלב מעבד מבית קוואלקום, במקרה של ה-P9 חזרה החברה הסינית אל סדרת המעבדים שהיא מייצרת בעצמה, ובנתה את מכשיר הדגל שלה סביב המעבד החזק ביותר שלה, ה-Kirin 955. זהו מעבד בעל 8 ליבות: 4 במהירות 1.8 גיגהרץ, וארבע במהירות 2.5 גיגהרץ. זכרון ה-RAM בגרסה שהגיעה אליי לבדיקה עומד על 3 גיגה, וזכרון האחסון בנפח 32 גיגה ניתן להרחבה באמצעות כרטיס בנפח של עד 128 גיגה. קיימת גם גרסה עם 4 גיגה זכרון RAM, ו-64 גיגה זכרון אחסון, אם כי לא נראה כרגע שהיא תגיע לישראל. כיאה למכשיר דגל שהוכרז במהלך 2016, גרסת האנדרואיד אותה הוא מריץ היא Marshmallow (גרסה 6.0), עטופה בממשק EMUI של Huawei בגרסה 4.1. ה-P9 מכשיר זריז מאוד, יציב, ואינו נוטה להתחמם בעבודה סטנדרטית. האם הוא מהיר כמו ה-LG G5 וה-S7? לפי התחושה האישית שלי לא, אבל גם לא רחוק מזה.

להמשך קריאה