LG

כזה ניסיתי: LG S95QR

מאת

זה מרגיש כאילו חלף נצח מאז, אבל מדובר בסה”כ בתקופה של קצת יותר מעשור: ב-2011 רכשתי מערכת קולנוע ביתית משולבת עם חמישה רמקולים וגם סאב וופר, וכולם התחברו בחוטים ליחידה אחת, רסיבר שמשולב בו גם DVD. אודיופילים נחרו בבוז על מערכות מהסוג הזה, במידה מסוימת של צדק, כי גם אז היה מדובר בפשרה לעומת מערכת המורכבת מרכיבים שנבחרו כל אחד בנפרד. ולמרות זאת, מערכות משולבות סיפקו פתרון  פשוט, נוח וזול יחסית עבור מי שרצו לשמוע קליעים מתעופפים סביבם באופן משכנע. מתישהו, בעשור האחרון, את הפשרה הזאת החליפה פשרה חדשה: סאונד בר. מכשיר שמשלב בתוכו כמה רמקולים וחוסך את הצורך בהרצת חוטים ובחציבת תעלות בקירות, כאשר ההקרבה כאן כבדה יותר: אובדן כמעט מוחלט של תחושת השמע ההיקפי.

LG S95QR (קרדיט תמונה: LG)

ה-LG S95QR היא מעין מערכת משולבת כזאת, אבל מודרנית: ה-DVD נעלם מזמן, ומרכז המערכת הוא סאונד בר שמתחבר לטלויזיה שלכם. בנוסף, מגיעים איתה סאב וופר ושני רמקולים לוייניים, כולם אלחוטיים והכל בתוך אריזה ענקית אחת, ערכה שלמה ושמחה. הייחוד שלה הוא העובדה שהיא משמיעה סאונד ב-9.1.5 ערוצים, ולדברי LG זו המערכת הראשונה בעולם הכוללת רמקול מרכזי המופנה מעלה.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: LG Tone FP-9

מאת

לאורך פברואר-מרץ 2020 בשיאה של התפרצות הקורונה, עקבה התקשורת באופן צמוד אחר Diamond Princess, ספינת הנופש שהתגלו עליה חולי קורונה. הדיווחים נמשכו גם אחרי פינוי החולים ממנה וכללו עדכונים מקיפים על המצאותו של הנגיף  על רהיטים וחפצים בחדרי הנוסעים. כשעוד לא היתה ידועה דרך ההדבקה בקורונה, היה די בכך להזין את ההיסטריה הכללית ולגרום לאנשים לפתח הרגלי הגיינה משודרגים. באותו זמן היו לא מעט שצפו מהצד בהיסטריה הזאת וחשבו כיצד ניתן לעשות ממנה כסף. התוצאה היתה קפיצה במכירות של מוצרים אנטי בקטריאליים שכלל אינם רלוונטיים לקורונה, ורוב היצרניות שהיו מודעות לכך אמנם לא התחייבו שהמוצרים שלהן טובים נגד הנגיף, אבל זה לא הפריע להן להנות מהמצב.

LG Tone FP9 (צילום: גד גניר)


אחת היצרניות שהקורונה באה להן בתזמון טוב, בהקשר הזה, היא LG. באוקטובר 2019, קצת יותר מחודשיים לפני התפרצות הקורונה בסין, הכריזה על אוזניות TWS שקייס הטעינה שלהן מצויד בתאורת UV, תאורה אשר קוטלת בקטריות. בין לילה הפך הגימיק האיזוטרי לתכונה הכרחית עבור כל מי שחושש למות מוות טיפשי ומיותר מבקטריות באוזן במקום מקורונה. לאחרונה הציגה LG את דור ההמשך לאוזניות האלו: Tone FP9.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: LG OLED55B1PVA

מאת

לא צריך להיות מומחה גדול לטלויזיות כדי להבחין בהבדל בין טלויזיות OLED לטלויזיות LCD רגילות. הצבעים, הניגודיות, השחור הכהה, כל הדברים האלו בולטים מאוד לעין כשמביטים בטלויזיית OLED. עד כה, מי שרצה להנות מהכיף הזה, נאלץ להשכיב סכום כסף משמעותי ולקבל על הדרך עוד מגוון תכונות שהוא לא בהכרח זקוק להן. לפני כשבועיים חשפה LG את קולקציית הטלויזיות החדשה שלה וביניהן סדרות חדשות עבור הצרכן הישראלי, A ו-B, זולות יותר מסדרות C ו-G המתקדמות. הסדרות האלו אמורות להקל על הלקוחות לבצע את המעבר לטלויזיות OLED, עם פשרה מסויימת במפרט הטכני של הטלויזיה. האם יש כאן בשורה?


LG OLED55B1PVA לא בסלון שלי (צילום: יח”צ LG)


הדגם שהגיע אליי לבדיקה הוא OLED55B1PVA, גרסת ה-55 אינטש של הסדרה. ניתן להשיג אותו גם בגדלי 65 ו-77 אינטש, כאשר כל הטלויזיות בסדרה הן טלויזיות חכמות ברזולוציית 4K וכולן חולקים את אותו מפרט טכני למעט כמובן הגודל. ההבדל הגדול במפרט הטכני בין סדרה C לסדרה B מתבטא במעבד של הטלויזיה. בניגוד לסדרה C ומעבד ה-α9 שלה, במקרה של OLED55B1PVA מדובר במעבד ותיק ומתקדם פחות, α7. במה זה מתבטא בפועל? תיאורטית, α7 יתמודד כנראה קצת פחות טוב מ-α9 בכל הקשור לעיבוד תנועה מהירה, ורמות המקסימום של הבהירות אמורות להיות מעט נמוכות יותר. איך זה בא לידי ביטוי בפועל? באופן כל כך מינורי כנראה, שאני לא ממש יכולתי להבחין בו. הטלויזיה תומכת בהחלקת תנועה בתדר של עד 120 הרץ ובצפיה בתכנים מכל הסוגים לא הרגשתי איזשהם גמגומים. כך גם לגבי הבהירות המקסימלית: לא הבחנתי באיזושהי חולשה בהקשר הזה גם בצפייה בטלויזיה בחדר מואר. זה מסך OLED עם כל היתרונות שמסך כזה מציע: שחור אפל כהה ואפל בצורה קיצונית בשילוב עם צבעוניות עזה להפליא. אין זליגות אור, אין הילות, ככה זה כשכל פיקסל מואר בנפרד. השילוב היחיד שקצת איתגר את B1 היה סצינות חשוכות במיוחד בצפייה בחדר מואר, אם כי הטלויזיה מגיעה עם מספר מצבי צפייה מוגדרים מראש כשאחד מהם הוא צפייה חדר מואר. מעבר למצב הצפייה הזה איפשר לראות יותר פרטים בתמונה. הגימור המבריק של המסך מחזיר השתקפויות בצורה די אגרסיבית, אבל זה מורגש בעיקר בצפייה במסך מהזוית וגם אז זה בהחלט נסבל. בסופו של דבר, כרגיל במסכי OLED, גם כאן זויות הצפייה רחבות מאוד והגוונים לא מתעוותים גם אם לא יושבים ממש מול המסך.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG 27GL850 UltraGear

מאת

לא כל מסכי המחשב נולדו שווים, וזה לא במקרה: בעוד רוב מסכי המחשב בשוק מבוססים על פאנל מסוג IPS המתאפיין בזויות צפייה רחבות במיוחד ורמת דיוק גבוהה של גווני צבע, מסכים המיועדים לגיימינג מגיעים עם פאנלים אחרים, מסוג VA או TN. הם אמנם לא מצטיינים כמו IPS בתחומים שציינתי, אבל התברכו בתכונה חשובה יותר לגיימרים: קצב רענון גבוה גבוה מהרגיל, מה שמאפשר תנועה חלקה בזמן משחק. LG היא בין הבודדות בשוק שמציעות מסכים המשלבים את הטוב משני העולמות, וה-27GL850 UltraGear שבדקתי לאחרונה הוא בדיוק כזה: מסך מבוסס פאנל IPS עם קצב רענון גבוה,ואפילו התמחור שלו סביר.

LG 27GL850 UltraGear (צילום: LG)


27GL850 UltraGear הוא מסך רחב בגודל 27 אינטש, המציג רזולוציית 1440p. זהו ככל הנראה האיזון המוצלח ביותר בין גודל המסך לרזולוציה: רזולוציה גבוהה יותר כמעט ולא היתה מורגשת. מנגד, במסכים גדולים יותר  (באיזור ה-31-34 אינטש), רזולוציית 1440p עשויה להיות נמוכה מדי עבור גיימרים עילאיים ומתנשאים.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: LG Puricare Wearable Air Purifier

מאת

בסצינה האחרונה ב”זאב מוולסטריט”, ג’ורדן בלפורט (ליאונרדו די קפריו) עובר בין משתתפי הכנס שלו, מציג בפניהם עט ומבקש מהם להראות להם כיצד היה מוכר אותו, כאשר כולם מנסים, מגמגמים ולא מצליחים. חושבים שקשה למכור עט? נסו לחשוב על מי שאמור למכור את LG Puricare Wearable Air Purifier, “מטהר אויר לביש” כפי שהוגדר בהודעה לעיתונות, או “מסכה” כפי שכל אדם שמשכורתו אינה משולמת ע”י ענקית הטכנולוגיה הקוריאנית היה קורא למוצר הזה. מטהר אויר לביש או מסיכה, הוא עולה 990 ש”ח. מה עושה Puricare Wearable Air Purifier שמצדיק עלות המשתווה לאספקת מסיכות חד פעמיות ל-13 שנה?

LG Puricare Wearable Air Purifier (צילום: LG)


ההגינות מחייבת להודות שמדובר במסיכה שונה בתכלית ממסיכות בד, בנדנות, מסיכות כירורגיות רגילות (אשר טובות בעיקר למניעת הדבקת הסביבה ופחות לסינון האויר המגיע לריאות שלכם), או מסיכות N95 (שכן מספקות סינון מסוים). ה- Puricare Wearable Air Purifier עשויה פלסטיק קשיח, יש לה רצועות ניתנות לכוונון, מסננים, סוללה, מאווררים, והרצון לשייך אותה למשפחת מטהרי האויר אינו מופרך. בסופו של דבר היא גם ככל הנראה תסנן מזהמים טוב יותר ממסיכת ה-N95 שלכם. LG שלחה את Puricare Wearable Air Purifier למכון הבדיקות TÜV Rheinland שנקב במספרים: הפילטרים מסננים כ-99% מהבקטריות באויר, 99.7% מהוירוסים ו-99.1% מהאלרגנים.


להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG Wing

מאת

העשור הראשון של המאה ה-21 היה תור הזהב של מעצבי טלפונים סלולרים. אלו היו הימים בהם למונח Form Factor היתה עוד משמעות: יצרניות ניסו כל הזמן לחדש ולאתגר את התפיסות הקיימות, וכך, לצד הצורות הנהוגות באותן שנים “Bar” (שאף פעם לא זכתה לתרגום ראוי לעברית), וצדפה, צצו תצורות כמו סליידר, ו-Swivel. יום בהיר אחד בשנת 2007 השיקה אפל את האייפון הראשון והפכה את הסמארטפונים למוצר להמונים. השינוי הזה החל תהליך מהיר של הכחדה של כל תצורה אחרת, ובשנת 2012 כבר היה כמעט בלתי אפשרי למצוא בשוק מכשירים עם חלקים נעים.

LG Wing (צילום: גד גניר)


המגמה הזאת השתנה בשנה וחצי האחרונות: זה התחיל מנסיונות של יצרניות להעלים את מגרעת המסך (Mi Mix 3, Galaxy A80), ועבר למכשירים שמשנים את צורתם כדי להציע נדל”ן מסך גדול יותר (Galaxy Z Fold וממשיך דרכו ה-Fold 2, וגם ה-Z Flip). ההערכות מדברות על כך ש-LG תציג השנה מכשיר משלה עם מסך נגלל. עד שזה יקרה, החליטה היצרנית הקוריאנית לשלוח בינתיים נציג אחר לקטגוריית הפרימיום-ביזאר, LG Wing.

כזאת ניסיתי: LG 55CX

מאת

טלויזיות OLED קיימות בשוק מזה כמה שנים, אבל עדיין ממוצבות בחלק היקר יותר של הקטלוגים של החברות השונות, וטרם חלחלו באופן מלא למיינסטרים. סדרת CX החדשה של LG, מיצרניות מסכי ה-OLED הבולטות בשוק, לא עומדת לשנות משמעותית את המצב הזה, אבל כן מציעה את טכנולוגיית המסכים המתקדמת במחיר מעט פחות כואב בכיס. כמה פחות כואב, ועל מה מתפשרים כאן ביחס לסדרות יוקרתיות של החברה? קיבלתי את ה-55CX, טלויזיית 55 אינטש חכמה ברזולוציית 4K לבדיקה כדי לברר זאת.

LG 55CX (צילום: יח”צ)

תזכורת: מסכי OLED הם מסכים בהם בכל פיקסל מואר בנפרד ובאופן עצמאי (בניגוד למסכי LCD בהם התאורה היא במסגרת או מאחורי המסך עצמו) בנוסף, כל פיקסל מסוגל לכבות את עצמו כדי להציג צבע שחור אפל במיוחד. התוצאה היא מסך עם טווח דינמי רחב במיוחד, צבעוניות עזה מאוד ושחור כהה יותר מכל טכנולוגיית מסך אחרת. השחור הזה מורגש במיוחד כאשר מדליקים את הטלויזיה: הדבר הראשון שרואים הוא רק הלוגו של מערכת ההפעלה של הטלויזיה, WebOS, שפשוט קופץ החוצה על רקע שחור שנשאר בדיוק כפי שהוא היה כשהטלויזיה היתה כבויה. שום דבר לא מערער את השחור הזה. אין זליגות אור משום כיוון, אין כתמי אור לא ברורים, כל מה שצריך להיות שחור שחור, ומה שאינו שחור, לא נבלע בשום מצב. זוכרים את “הלילה הארוך”? פרק הקרב הגדול והחשוך בעונה האחרונה של משחקי הכס, בין הצבאות של ג’ון סנואו וחאליסי לבין צבאו של מלך הלילה? למקרה ששכחתם, כוכב הפרק היה החושך, ולא בהקשר חיובי. מעטות הטלויזיות שמסוגלות היו להתמודד עם הבחירה הביזארית של יוצרי הפרק לענות את הצופים באמצעות האפלה. לצורך הביקורת של CX 55 הסכמתי לסלוח זמנית ליוצרי הסדרה על העונה האחרונה ולצפות שוב בפרק הזה כאילו השנה היא 2019. מה אגיד לכם, הלילה הארוך עדיין חשוך, אבל החושך הזה נראה טוב מאי פעם: הניגודיות הגבוהה חשפה פרטים שלא היה סיכוי שאראה קודם אבל באופן טבעי ולא מוגזם, בעוד האיזורים החשוכים הפכו לחשוכים ושחורים מתמיד. 55CX תומכת בכל פורמט HDR גדול בשוק: HDR10, HLG ו-Dolby Vision IQ. האחרון פותח במיוחד כדי לתת מענה לתכנים מהסוג של “הלילה הארוך”, וע”י הצגה של טווח רחב יותר של גוונים, לאפשר לצופים להבחין ביותר פרטים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG Velvet

מאת

אל כל סמארטפון שאני מגיע לבדוק, אני אני עושה זאת כשאני יודע פחות או יותר למה לצפות. זאת משום שיצרניות הסלולר מקפידות בדר”כ על היררכיית מוצרים ברורה שכוללת הפרדה בין מכשירי דגל למכשירי ביניים. יש פה ושם חריגות, אבל לרוב, זה או שהמכשיר משתייך לסדרה מסויימת אצל אותה יצרנית שההיררכיה של אותה סדרה ידועה כבר לפני כן, או שפשוט מזהים את המיצוב של הסמארטפון לפי ערכת השבבים עליו הוא מבוסס. Velvet, הסמארטפון החדש של LG מנסה להטריל את המוסכמה הזאת. על פניו מדובר במכשיר שנראה חיצונית כמו מכשיר דגל אבל המפרט הטכני שלו הופך אותו למעין מוטציה בשוק שקצת קשה למקם אותה על הסקאלה הקבועה. בטשטוש הגבולות הזה זה נראה שב-LG לחנך את הצרכנים שסמארטפון לא חייב להיות סך כל רכיביו הפנימיים, ויש משהו בהחלט מרענן ביצרנית שאינה מנסה לנצח בקרב הזה שברוב המקרים אין לו משמעות ל-99.9% מהמשתמשים. ועדיין, מדובר בסמארטפון, מכשיר די מרכזי בחיים של רובנו. מכשיר דגל או לא, הוא צריך לעבוד, וצריך לספק תמורה עבור הסכום שמבקשים עבורו. האם הוא עושה זאת?


LG Velvet (צילום: גד גניר)


מה הופך את Velvet למוטציה? בעיקר ערכת השבבים שלו. המכשיר הזה נמכר בעולם בשתי גרסאות: זו שלא נמכרת בארץ, והושקה כבר בחודש מאי מגיעה עם ערכת השבבים Snapdragon 765G, ערכת שבבים מהדרג הגבוה של אלו המיועדות למכשירי ביניים אבל עם תמיכה ברשתות דור 5. הגרסה שכן עשתה עלייה, הוכרזה בסוף חודש יולי ומבוססת על ערכת השבבים Snapdragon 845. משהו שחשוב לדעת לגבי ערכת השבבים הזאת: היא אמנם מיועדת למכשירי דגל, אבל מדובר בערכת שבבים שהוכרזה לפני שנתיים ועליה התבססו מכשירי הדגל של אותה תקופה, מכשירים כמו Pocophone,Xiaomi Mi Mix 3, ואפילו מכשיר הדגל של LG בעצמה לשנת 2018, ה-LG G7 ThinQ. ערכת השבבים הזאת אינה תומכת מן הסתם בדור 5. אני מניח שמי שבחר לייבוא רשמית את דווקא את הגרסה הזאת של המכשיר, עשה זאת מתוך ההנחה שייקח זמן עד שניתן יהיה להנות באמת מהרשתות שעוד מעט יתחילו לעבוד בישראל. הייתי שמח להיות הנסיכה על ערכת השבבים, ולדווח לכם בהתנשאות שההבדל בביצועים בין מכשיר כזה למכשירי דגל עם מעבדים מודל 2020 מורגש. זה לא ככה. זו אמנם החלטה מאוד חריגה לצייד מכשיר חדש בערכת שבבים כה ותיקה, אבל בשימוש יומיומי, החריגה הזאת אינה מורגשת בכלל. המכשיר מגיב מהר, הוא יציב, אפליקציות נטענות כמעט תמיד במהירות והמקום היחיד בו מורגש שזה לא מכשיר דגל, זה בזמני הטעינה של משחקים כבדים: ב-Realme X3 Superzoom לקח ל-PUBG כ-15 שניות להיטען, בעוד ב-Velvet ההמתנה נמשכה כ-22 שניות. 


כזה ניסיתי: LG G8X ThinQ

מאת
2019 אמורה היתה להיות השנה של המכשירים עם המסכים המתקפלים. בסוף פברואר הציגו שתי יצרניות הסלולר הגדולות בעולם, וואווי וסמסונג את המכשירים הראשונים שלהם שאמורים היו להגיע אל החנויות זמן קצר לאחר מכן. ואז, דברים החלו להשתבש: ה-Galaxy Fold שנשלח אל מבקרי טכנולוגיה בחו”ל, סבל מתקלות הקשורות למנגנון הקיפול המורכב, מה שגרם לסמסונג לעכב את הפצת המכשיר כדי לתקן את התקלות. את השקת המכשיר של וואווי קלקל בעיקר הצו הנשיאותי של טראמפ שאוסר על עסקאות בין חברות אמריקאיות לחברות סיניות. המכשיר אמנם הגיע לשוק, אבל בלי האפליקציות של גוגל, מה שהפך אותו לבלתי אטרקטיבי עבור חלקים גדולים מהעולם. בינתיים, ישבו ב-LG ושקדו על דרך קצת פחות הרפתקנית להשתלב בטרנד הזה, מה שהוליד את ה-LG G8X ThinQ: מכשיר מתקפל ללא מסך מתקפל.



LG G8X ThinQ (צילום: גד גניר)
טכנית, לא מדובר אפילו במכשיר מתקפל של ממש: ה-LG G8X ThinQ הוא סמארטפון שבאריזה שלו אתם מקבלים קייס גדול עם מכסה, שקויו הכלליים מזכירים קצת את הקייס שקניתם לאמהות שלכם ב-ebay, מאלו שניתן להכניס לתוכם כרטיסי אשראי. הייחוד בקייס הזה הוא שהוא כולל מסך נוסף בחלקו הפנימי, והמסך הזה מתחבר באמצעות חיבור פיזי אל הסמארטפון עצמו. זה לא ממש כמו במכשירים של וואווי וסמסונג כי בעוד אצלן פתיחת המכשיר חושפת מסך אחד גדול, כאן יש שני מסכים עם הפרדה ברורה בין שניהם, ולכן לא ניתן לעבוד על אפליקציה במסך אחד גדול. מצד שני, נראה ש-LG ניסתה למצוא כל דרך להצדיק את המסך הנוסף, ותפרה חליפה שלמה של אפשרויות שעושות שימוש בעובדה שהמכשיר הזה מגיע עם שני מסכים. אז מה אפשר לעשות עם שני מסכים? ניתן לעבוד על מסך אחד מלא, ובמסך השני לפרוס את המקלדת. באותה צורה, במשחקים תומכים, ניתן להציג את המשחק על המסך המשני ועל המסך הרשמי להציג גיים פאד וירטואלי. שתי האפשרויות האלו נראות נפלא בתיאוריה, אבל בשימוש בפועל זה לא באמת שינה לי את החיים. אישית, לא חיכיתי כל חיי למקלדת וירטואלית גדולה יותר, וגיים פאד וירטואלי אינו נוח הרבה יותר מפקדי מגע על המסך עצמו. אפשרות מיותרת נוספת היא היכולת לקפל את המסך אחורה עד הסוף, לצלם סלפי, ולהציג את ממשק המצלמה גם על המסך השני. לא ברור לי על איזה צורך הפיצ’ר הזה עונה, אבל שיהיה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG SK10Y Soundbar

מאת
לפני קצת יותר מעשור, עולם מערכות הקולנוע הביתי התחלק עדיין לשתי קבוצות עיקריות: הקבוצה הראשונה היא של מערכות הנמכרות כחלקים בודדים, בהן המשתמש יכול היה לשלב בין רכיבים מיצרנים שונים בהתאם להעדפה שלו ולתקציב שלו. למי שהעדיף פתרון פשוט יותר כדי לקבל שמע היקפי וחזק, היתה האפשרות לבחור במערכות מהקבוצה השניה, מערכות קולנוע ביתיות, בה הכל מגיע בתוך ערכה אחת מאותו יצרן: רסיבר משולב DVD, סנטר, סאב, רמקולים קדמיים ואחוריים. היצרניות שכיכבו בקבוצה הזאת היו יצרניות שלא בהכרח קנו את גדולתן בזכות היסטוריה של מוצרי אודיו איקוניים (יצרניות כמו סמסונג ו-LG), אבל המערכות שלהם סיפקו את הצורך הבסיסי של צרכנים שרצו לשדרג בצורה פשוטה יחסית את חויית הצפייה שלהם בסרטי DVD. בשלב מסוים, מערכות הקולנוע הביתי המשולבות, למרות היותן מוצר פשוט ועממי יותר, החלו להעלם מהשוק.
LG SK10Y מתחת לטלויזיה בגודל 55 אינטש (צילום: גד גניר)

בשנים האחרונות, תפסו את מקומם מכשירים בשם סאונד בר, מעין מערכת משולבת שכל הרמקולים שלה ממוקמים בתוך יחידה אחת רחבה ונמוכה שיושבת על מזנון הסלון. היתרון הגדול של מערכת מסוג זה הוא בנוחות ופשטות ההרכבה: מניחים את הסאונד בר מתחת לטלויזיה, מחברים אותו אליה, וזהו בגדול. אין צורך להעביר כבלים בתוך תעלות מתחת לרצפה, ואין צורך לקדוח ברגים בקירות כדי למקם רמקולים. החסרון כאן הוא לרוב בויתור על שמע היקפי. ישנם מקרני קול אשר מסוגלים “לזרוק” את השמע אל עבר הקירות כדי שיוחזר משם וכך ליצור אפקט של שמע היקפי. רוב הסאונד ברים בשוק לא יודעים לעשות זאת, ואלו שכן, עולים לא מעט. איך אפשר לוותר בכזאת קלות על שמע היקפי במערכת קולנוע ביתית? ובכן, סאונד בר הוא לא ממש מערכת קולנוע ביתית, אלא יותר כמו מערכת רמקולים המיועדת לתת פתרון נוח ופשוט גם להאזנה למוזיקה, שם פחות נדרש השמע ההיקפי.



ה-SK10Y הוא הסאונד בר המתקדם והיקר ביותר של LG נכון לכתיבת שורות אלו, והוא רוצה לעשות את כל מה שצריך להעשות בבית וקשור לאודיו: לשדרג את חויית הצפייה שלכם בטלויזיה ובסרטים, לשמש כרמקול אלחוטי ביתי (בין אם באמצעות קישורית WiFi דרך Chromecast מובנה, ובין אם בבלוטות’), להאזנה למוזיקה, ואפילו לשמש כרמקול חכם מבוסס Google Assistant. לאור העובדה ששירותי סייענים חכמים אינם פעילים נכון להיום בישראל במוצרי צד שלישי (כפי שסיפרתי לכם בביקורות על Bose Home Speaker 500, ו-Sonos Beam) נאלץ לוותר בינתיים על היכולת לפנות בשאלות ובבקשות אליו, אבל גם מה שיש זה לא מעט.

להמשך קריאה