מכשיר ביניים

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A55

מאת

סדרת Galaxy A של סמסונג חוגגת עשור. היא החלה את דרכה עם Galaxy Alpha, שמותג דווקא כמכשיר פרימיום בשל העובדה שהגיע עם מסגרת מתכת, סממן של מכשירי יוקרה בשנת 2014. שנה לאחר מכן הוכרז Galaxy A5, גם הוא עם מסגרת מתכת אבל הפעם מכוון לקהל יעד שונה בתכלית: צעירים. מאותו רגע כל המכשירים הבאים בסדרה … להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Vivo V27

מאת

קצת יותר משנה חלפה מאז נחתו בארץ ראשוני המכשירים של היצרנית הסינית VIVO (מבית BBK, בעלת המותגים Oppo ו-OnePlus). המותג לא בדיוק טלטל את שוק הסלולר הישראלי, אבל זה לא מפריע לבנדא מגנטיק, היבואנית הרשמית להשיק את הגל השני של מכשירי Vivo בישראל. המכשיר שהגיע אליי לבדיקה הוא המתקדם ביותר בגל הזה: V27, מכשיר שלפי ההגדרות היבשות הוא מכשיר ביניים, אבל ניצב ברף העליון של הקטגוריה הזאת.

 Vivo V27 (צילום: גד גניר)

ב-Vivo בחרו את Dimensity 7200, ערכת שבבים חדשה יחסית של מדיהטק הטיוואנית עבור V27. זו ערכת שבבים שמציגה על הנייר נתונים דומים לאלו של ערכת השבבים Snapdragon 7 Gen 2 של קוואלקום: 8 ליבות בארכיטקטורת 4 ננו מטר. ליבות העיבוד באלו של הטיוואנית מעט מהירות יותר אולם מבחני ביצועים מצביעים על ביצועים דומים. זכרון ה-RAM של המכשיר מגיע בנפח 8 גיגה וניתן להרחבה באופן וירטואלי, על חשבון נפח האחסון ב-8 גיגה נוספים, כלומר 16 גיגה. האחסון בגרסה שהגיעה ארצה הוא בנפח 256 גיגה ואינו ניתן להרחבה. המכשיר מגיע עם Android 13, הגרסה העדכנית ביותר נכון לכתיבת שורות אלו, כשמעליה הממשק של היצרנית, FunTouch, גם בגרסה העדכנית ביותר, 13.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 12 Pro 5G

מאת

במשך שנים מתחזקת שיאומי, בעיקר בסדרות מכשירי הביניים שלה, תדמית של יצרנית סמארטפונים לא רעים עם יחס עלות תועלת גבוה. המכשירים אמנם במגמת שיפור מתמדת, אבל הרוכשים יודעים שהם מגיעים אל מעמד הקנייה מתוך עקרון שקובע שהסמארטפון לא מגדיר אותם כבני אדם. זו רכישה מושכלת שאמורה לתת את המקסימום עבור סכום סביר, וגם אם יש פה ושם באגים או דברים מציקים, אפשר לחיות איתם בשלום. הנוסחה הזאת עבדה גם בשבילי בדר”כ וההתרשמות שלי עד כה ממכשירי שיאומי ו-Poco היתה בסופו של דבר חיובית. עם Redmi Note 12 Pro 5G החדש משהו השתבש.

 Xiaomi Redmi Note 12 Pro 5G (צילום: גד גניר)

לפני שארחיב על מה שהשתבש במכשיר שבדקתי, בואו נדבר על מה שהשתבש בקטלוג של שיאומי: בתחילת דרכה, בסדרה היו שני מכשירים בלבד: Redmi ו-Redmi Note. עם השנים נוספו גם Redmi Note Pro ועוד גרסאות שונות ומשונות שמסתעפות מתוכן. בסדרת Redmi Note 12 יש כרגע לא פחות מ-9 מכשירים (!). מדובר רק במכשירי Note. אני לא כולל בתוך התשעה האלו מכשירי Redmi 12 שאינם Note, מכשירי Poco שמגיעים עם מפרט דומה אבל עם מיתוג אחר, וגם לא מתייחס לקונפיגורציות שונות של נפח אחסון וזכרון RAM. אני מדבר רק על מכשירים שיש בשמם את הצירוף “Redmi Note 12”. לישראל מיובאות באופן רשמי “רק” ארבע מתוך תשעת הגרסאות: Redmi Note 12 הבסיסית ביותר, Redmi Note 12 Pro Plus המתקדמת ביותר, Redmi Note 12 Pro בגרסת LTE (ללא דור 5), והגרסה אותה אני בדקתי, Redmi Note 12 Pro 5G, גרסה סימפטית שעל הנייר ממוקמת באיזור טוב באמצע, אולי טיפה מעל אפילו, בקטלוג מכשירי הביניים של החברה. מה זה אומר במספרים? ערכת השבבים עליה מבוסס המכשיר היא Dimensity 1080 של מדיהטק הטיוואנית (אותה אחת שיש גם בגרסה היותר משודרגת שנמכרת בארץ, Redmi Note 12 Pro Plus), זכרון RAM בנפח נאה של 8 גיגה, ואחסון מובנה (שאינו ניתן להרחבה) בנפח מכובד של 256 גיגה. המכשיר הוכרז בעולם כבר בנובמבר 22 והושק עם אנדרואיד 13 (העדכנית ביותר נכון לכתיבת שורות אלו) ומעליה הממשק הייחודי של שיאומי MIUI 13 שהספיק כבר להתעדכן לגרסה החדשה יותר, MIUI 14.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Pad

מאת

מאז שהפציע Redmi, מותג המשנה המוזל של שיאומי בקטלוג הסמארטפונים שלה בשנת 2013, הוא חילחל למגוון הקטגוריות של היצרנית הסינית: טלויזיות, מחשבים ניידים, אוזניות, רמקולים, סוללות ניידות, ואפילו מכונת כביסה. באופן מפתיע, הוא נעדר מקטגוריית הטאבלטים, אבל ההעדרות הזאת הסתיימה רשמית השבוע עם ההכרזה על הטאבלט הראשון של המותג, Redmi Pad (לצד ההשקה של Xiaomi 12t ו-Xiaomi 12t Pro) שהגיע אליי כבר לפני מספר שבועות לבדיקה. 

Redmi Pad (צילום: גד גניר)

להוציא את סדרת K שפחות מוכרת כאן, רוב המוצרים של המותג Redmi פונים למי שלטובת מחיר נמוך יותר, מוכנים לפשרות מסוימות, כשברוב המקרים מדובר בפשרות שבהחלט אפשר לחיות איתן. המפרט הטכני של Redmi Pad תואם את הרוח הזאת, ומתהדר בערכת שבבים Helio G99 מבית מדיה טק. זו אמנם לא ותיקה כמו G80 של Relame Pad שכתבתי עליו כאן לפני מספר חודשים, ואף בנויה בארכיטקטורה מודרנית יותר (6 ננו מטר), אבל העובדה שמדיה טק ממתגת את ערכות השבבים שלה מסדרה G ככאלו המיועדות לגיימינג היא יומרנית משהו גם הפעם. אמנם לא הייתי מרחיק לכת ואומר ש-Redmi Pad הוא “מהיר” או “זריז”, אבל הוא בהחלט מוציא את המיטב מערכת השבבים הצנועה ומאפשר חויית שימוש טובה בסה”כ: הטאבלט יציב ואפליקציות נטענות במהירות סבירה. איתגרתי אותו במשחק ב-PUBG והתפלאתי לראות שבהתקנה הראשונית של המשחק הוא מזהה את הטאבלט ככזה שמסוגל להריץ אותו על הגדרות תובעניות יחסית. ואכן, למעט ההמתנה לטעינת המשחק שהיתה מעט מייגעת יותר אפילו מהרגיל, בזמן המשחק עצמו לא חשתי באיטיות או גמגומים כלשהם. גם בצפייה בסרטים בנטפליקס או דרך Plex החויה היתה חלקה ומהנה. למעשה, המצבים היחידים בהם הורגשה חולשה כלשהי מהבחינה הזאת היתה בניווט בין מסכי הבית כאשר מדי פעם הבחנתי בקרטועים באנימציות המעבר, בגלילה בטוויטר ובפיד Google Discover. לא אסון, בטח לא לטאבלט ברמת המחיר הזאת. הטאבלט מגיע בכמה קונפיגורציות זכרון RAM ואחסון: הגרסה הבסיסית והזולה ביותר התברכה בזכרון RAM של 3 גיגה ו-64 גיגה אחסון, והגרסה היקרה ביותר ב-6 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון. הגרסה אותה אני קיבלתי היא דגם הביניים שכולל 4 גיגה RAM (הניתנים להרחבה על חשבון האחסון, ב-2 גיגה נוספים) עם אחסון מובנה בנפח 128 גיגה שם אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.


כזה ניסיתי: Poco M5s

מאת

ממותג משנה של שיאומי שהתמקד בלהשיק מכשירים שונים וייחודיים משלו, הפך Poco לכזה שבחודשים האחרונים בעיקר ממחזר דגמים ישנים מהקטלוג של מותג האם. Poco M5s שמושק היום באופן רשמי בעולם הוא למעשה Redmi Note 10s, סמארטפון מהדרג הנמוך יותר של מכשירי הביניים, שהושק כבר לפני שנה וחצי וכעת מנסה לעשות כניסה דרמטית חוזרת כשהוא נושא מותג ושם דגם חדש. למה לנקוט באסטרטגיה המשונה הזאת? סביר להניח שיש כאן חיסכון בעלויות פיתוח מצד אחד, ואת האפשרות להציג דגם “חדש” בשווקים בהם לא נמכר המכשיר בחליפתו הקודמת מצד שני. 

Poco M5s (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים עליה מבוסס M5s היא Helio G95 של מדיהטק הטיוואנית, ערכת שבבים החוגגת בימים אלו שנתיים להשקתה. במדיהטק משווקים אותה אמנם כמיועדת לגיימינג, אבל גם לפני שנתיים היה מדובר בערכת שבבים צנועה למדי, שבנויה בארכיטקטורה ארכאית של 12 ננו מטר ומכילה 8 ליבות, שתיים מתוכן במהירות 2.05 גיגהרץ ועוד שש במהירות 2 גיגהרץ. למקרה שתהיתם, היא לא תומכת ברשתות דור חמישי, אבל אני בספק אם למישהו שרוכש מכשיר ברמת המחיר הזאת זה באמת יפריע. ערכת השבבים משודכת לזכרון RAM בנפח 6 גיגה בגרסה אותה קיבלתי לבדיקה, נפח הניתן להרחבה על חשבון אחסון המכשיר ב-2 גיגה נוספים. האחסון אגב הוא בנפח 128 גיגה וגם הוא ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. זה אמנם מכשיר של המותג Poco אבל כמו כל קודמיו הוא מריץ את מערכת ההפעלה MIUI של שיאומי בגרסה 13, המבוססת על אנדרואיד 12, העדכנית ביותר נכון לכתיבת שורות אלו. כפי שאני עושה תמיד, השתמשתי במכשיר הזה ביום יום ולא רק ששרדתי לספר על כך, בשום שלב לא ממש סבלתי מזה. המכשיר יציב ומגיב במהירות נאה בסה”כ, ומציע חויית שימוש מספקת, בטח ביחס למחיר. זמני הטעינה של משחקים מעט מייגעים, אבל לא באופן קיצוני, ובסה”כ מדובר במכשיר שיסחוב גיימינג בצורה סבירה. היחידה אותה בדקתי הגיעה עם NFC, רדיו FM אם אתם אוהבים את המוזיקה שלכם עם קורטוב של הפרעות סטטיות ואפילו עינית אינפרה אדום.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Oppo Reno7 5G

מאת

לאחר שענקיות כמו LG, HTC, וואווי וסוני נעלמו או צמצמו משמעותית את חלקן בשוק, צרכנים ישראליים שחיפשו מכשיר ביניים נאלצו לפרק זמן מסוים לבחור בעיקר בין סמסונג לשיאומי. המצב הזה התחיל להשתנות לפני שנה וחצי: OnePlus החלה לשווק את סדרת ה-Nord שלה, Realme ו-Oppo נחתו בישראל ובשבועות האחרונים מותג נוסף עשה עליה, Vivo. ארבעת המותגים כידוע שייכים לתאגיד BBK הסיני, אך לישראל הם מגיעים באמצעות ארבעה יבואנים שונים שמנסים להדגיש את הייחוד שלהם. ועדיין, בגלל שבמקור החברות לא לחלוטין מנותקות זו מזו, אנחנו מקבלים מכשירים כמעט זהים זה לזה, לפחות על הנייר. Oppo Reno7 5G שהגיע אליי לפני מספר שבועות הוא התאום של OnePlus CE 2 5G עליו כתבתי כאן לאחרונה, אך המכשיר של Oppo יקר יותר בכ-700 ש”ח. האם יש משהו שיכול להצדיק את הפער במחיר למרות המפרט הזהה?

Oppo Reno7 5G (צילום: גד גניר)

בגזרת המפרט הטכני הוא מציג נתונים סטנדרטיים ביחס לקטגוריה: ערכת השבבים הפופולרית Dimensity 900 של מדיהטק הטיוואנית, אותה ניתן למצוא גם בקודמו, Reno6 5G וגם ב-OnePlus Nord CE 2 5G. בשונה מ-OnePlus CE 2 5G ה-Reno7 מגיע עם נפח כפול, של 256 גיגה, ובשונה מקודמו, ניתן אף להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון. נפח זכרון ה-RAM עומד על 8 גיגה, וניתן להרחבה על חשבון נפח האחסון ב- 5 גיגה נוספים. הביצועים מצוינים: Reno7 זריז, יציב, מגיב מהר למגע, טוען אפליקציות במהירות ושומר על רמת הביצועים הזאת באופן קבוע ללא גמגומים. מערכת ההפעלה של Oppo נקראת ColorOS ומגיע כאן בגרסה 12, מה שלא משנה את העובדה שגרסת האנדרואיד עליה היא מבוססת היא אנדרואיד 11 הותיקה ולא אנדרואיד 12 שהוכרזה לפני כ-8 חודשים (!). מערכות ההפעלה של כל המותגים מבית BBK חולקות בסיס זהה, אבל כל אחת מציעה פינוקים ייחודיים משלה. במקרה של Color OS מדובר בחלונות צפים: במסך האפליקציות הפתוחות, ניתן לגרור למעלה אפליקציה פתוח ולהציג אותה בחלון מוקטן שנשאר פתוח ומעל לכל דבר אחר שתעשו עם הטלפון. למקרה שתהיתם, לא מדובר במערת ההפעלה Windows, ולא ניתן להשאיר יותר מחלון אחד פתוח באופן הזה. זה היה יכול להיות שימושי במיוחד לסרטוני יוטיוב ומאפשר למשתמשים שאינם מנויים לחבילת הפרימיום לשמוע שירים בעודם עושים פעולות אחרות עם הטלפון אבל גוגל דאגה לחסום את האפשרות הזאת. ColorOS מציעה גם אפשרות ליצור שטח עבודה נפרד במערכת ההפעלה, שכולל סיסמה וטביעת אצבע שונה כדי להפריד בין אפליקציות עבודה ואפליקציות בשימוש בזמן פנוי.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A53 5G

מאת

הקלישאה האהובה עליי בעולם הסלולר היא ללא ספק ההכרזה על מכשיר חדש כמכשיר הטוב, המהיר, היפה, המתקדם ביותר שאותה יצרנית אי פעם ייצרה. אני כל כך אוהב את הקלישאה הזאת כי היא כל כך מטופשת: אין שום סיבה שהסמארטפון של השנה יהיה פחות טוב מזה של שנה שעברה. זה מה שמצופה מחברות אלקטרוניקה, להתקדם, לחדש, לשפר את מה שטעון שיפור מהדור הקודם. אם חברה מסוימת לא יכולה לשמור על הכיוון הזה, אז משהו שם ממש לא עובד כשורה, ולמכשיר X+1 אין זכות קיום אם מכשיר X שקדם לו היה באיזושהי צורה טוב יותר. והנה, אחרי שביליתי מספר שבועות עם Galaxy A53, אני מגלה שסמסונג הצליחה לעשות את הבלתי יאמן: המכשיר החדש שלה פחות טוב מקודמיו. איך זה קרה?

Samsung Galaxy A53 5G (צילום: גד גניר)

תקציר הפרק הקודם: במרץ 2021 השיקה סמסונג את מכשירי A52 ו-A72 שבדקתי וכתבתי עליו כאן. ל-A72 היה מערך צילום משודרג יותר, סוללה עם קיבול קצת יותר גבוה ומסך טיפה גדול יותר, אבל ערכת השבבים של שניהם היתה זהה: Snapdragon 720G. היא אמנם היתה ותיקה קצת בעת השקת המכשירים, אבל סיפקה חויית שימוש טובה בסה”כ.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus CE 2 5G

מאת

לפני פחות משנה, הכריזה OnePlus על מכשיר שאמור היה לעשות למכשירי הביניים שלה את מה שעשה ה-OnePlus One בזמנו לשוק הסלולר: ה-OnePlus CE (ראשי תיבות של “Core Edition”) אמור היה להוות אלטרנטיבה משתלמת למכשיר ה-Nord המקורי, תוך קיצוץ קל בפינוקים מסוימים, אבל לא בכל מה שקשור לחויה הבסיסית של השימוש בו כסמארטפון. התוצאה היתה אכן מכשיר זול יותר, אבל גם פחות מהנה לשימוש. האם ממשיך דרכו, ה-Nord CE 2 מצליח לשדרג את החוויה שמציעה רמת הכניסה של הסדרה?

OnePlus CE 2 5G (צילום: גד גניר)

כמו יצרניות רבות אחרות, גם OnePlus העבירה את קטגוריית מכשירי הביניים שלה לשימוש בערכות השבבים של מדיהטק הטיוואנית. במקרה של ה-OnePlus CE 2 מדובר בערכת השבבים Dimensity 900 (אותה אחת שניתן למצוא גם ב-Oppo Reno 6 5G) שנבנתה בארכיטקטורת 6 ננו מטר. היחידה שנמכרת בישראל היא הגרסה המפנקת יותר, עם 8 גיגה RAM, ו-128 גיגה אחסון, אותם ניתן (בניגוד למצב במכשיר הקודם) להרחיב באמצעות כרטיס זכרון. המכשיר מריץ את Oxygen 11, גרסתה של OnePlus לאנדרואיד, המבוססת במכשיר הזה על Android 11. ביום יום זה כנראה לא משפיע משמעותית על חויית השימוש, אבל תמוה ש-OnePlus בחרה להשיק במהלך חודש פברואר 2022 מכשיר שמריץ את גרסת האנדרואיד של שנה שעברה (אנדרואיד 12 הוכרזה באוקטובר 2021), ועוד יותר תמוה שטרם שדרגה אותה לנוכחית. כך או כך, מי שהדברים האלו לא מעסיקים אותו, גם לא ממש ירגיש שהוא מפספס משהו. Nord CE 2 זריז, התנועה בו חלקה, ללא השהיות מיותרות ובסה”כ עושה יפה את העבודה. 

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Realme 9 Pro

מאת

רילמי, מותג הסמארטפונים תומכי דור 5 הצומח ביותר בעולם (לפי הנתונים של מכון המחקר Counterpoint) גם ברבעון האחרון של 2021, עוד לא לא חוגג שנתיים בשוק הישראלי, אבל מציג באמצעות היבואנית באג, דור שלישי של מכשירי ביניים. +Realme 9 Pro הוא בכיר הסדרה והוא הגיע אליי לפני מספר שבועות לבדיקה.

+Realme 9 Pro (צילום: גד גניר)

בשוק מכשירי הדגל זה פחות מובהק, אבל במכשירי ביניים המגמה כבר ברורה: יותר ויותר יצרניות עוברות לערכות השבבים של מדיהטק שנערכה כנראה טוב יותר מקוואלקום למשבר השבבים. אם פעם ערכת שבבים של מדיהטק היתה סוג של פשרה במפרט הטכני, ערכות השבבים המודרניות של החברה הטיוואנית מציעות תמהיל של ביצועים וצריכת חשמל שלפחות להתרשמותי, לא נופלים מאלו של המקבילה האמריקאית. +Realme 9 Pro מבוסס על Dimensity 920 בארכיטקטורת 6 ננו מטר, בעלת 8 ליבות (שתיים במהירות 2.5 גיגהרץ ושש האחרות במהירות 2 גיגהרץ) ותומכת מן הסתם בדור 5. בישראל נמכרות גרסאות ה-128 וה-256 גיגה אחסון עם 8 גיגה RAM. את האחסון לא ניתן להרחיב, אבל את ה-RAM ניתן, באופן וירטואלי על חשבון נתח זהה מנפח האחסון, פיצ’ר שקיים בכל המכשירים ממותגי תאגיד BBK (ביניהם OnePlus, OPPO, ו-Vivo שבקרוב יתחיל להימכר כאן).


כזה ניסיתי: Redmi Note 11

מאת

דברים עונתיים שמסונכרנים פחות או יותר עם לוח השנה: חגים, סיבוב כדור הארץ סביב השמש, הבשלת פרי הגויאבה. דברים שפחות מסונכרנים: הופעתם של מכשירי Redmi Note. המכשיר הראשון בסדרה הפציע בשנת 2014. איך קורה שאנחנו בשנת 2022 ואנחנו כבר ב-Redmi Note 11? לשיאומי הפתרונים. אחרי שהוכרז בסין כבר באוקטובר, מגיע תור הגרסה הגלובאלית שהוכרזה בחמישי האחרון וכבר זמינה לרכישה בישראל.

Redmi Note 11 (צילום: גד גניר)

לא כל ה-Redmi Note 11 נולדו שוים. בעוד שהגרסה שהושקה בסין מתבססת על ערכת שבבים של מדיהטק הטיוואנית, השוק העולמי מקבל את המכשיר עם ערכת השבבים Snapdragon 680 של קוואלקום. במכשיר שאני קיבלתי, ערכת השבבים משודכת לזכרון RAM של 6 גיגה ו-128 גיגה אחסון פנימי שניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון, לצד שני מקומות עבור כרטיסי SIM, כך שמי שעושה שימוש בשני קוים, לא נדרש לוותר על הרחבת הזכרון. איך החומרה הזאת עובדת? בסדר, כרגיל במכשירים מהסדרה. התפקוד השוטף רוב הזמן חלק, אין קריסות או תקלות וזמני הטעינה של אפליקציות מתקבלים על הדעת, אבל קשה להגדיר אותו כזריז. החולשה של המכשיר באה לידי ביטוי בצורה החריפה ביותר בעיבוד התמונה: צילמתם עם המכשיר ואתם מעוניינים לעבור לגלריה לצפות בה? האזרו בסבלנות. אם תעברו מהר מדי ייתכן שהמכשיר סתם לא יגיב, או שהתמונה תוצג רק באופן חלקי. לעיתים גם היתה איטיות מסוימת בהעלאת גיפים כתגובות להודעות וואטסאפ. אין פה תקלות עקביות, זה לא שאי אפשר לעבוד ככה עם המכשיר, וייתכן גם שהמצב ישתפר עם עדכוני הגרסה הבאים, אבל חשוב להיות מודעים לכך שלא מדובר במכשיר מהיר במיוחד.

להמשך קריאה