טאבלטים

כזה ניסיתי: Lenovo Yoga Tab Plus

מאת

לא פשוט לבלוט בשוק הטאבלטים בשנת 2025. מאגר הגימיקים הולך ומתדלדל והצרכנים התבגרו ודורשים תמורה ראויה לכספם. לנובו אמנם שומרת על המקום השלישי בטבלת מכירות הטאבלטים העולמיות באופן די עקבי, אבל פלח השוק שלה קטן משמעותית מזה של השתיים שמעליה, סמסונג ואפל. איך מגדילים אותו? חושבים מחוץ לקופסה. סיעור המוחות שעשו במחלקות השיווק והפיתוח בלנובו … להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Tab S11 Ultra

מאת

אי שם בתחילת העשור הקודם, עולם הטאבלטים התייצב על שתי קבוצות שנבדלות זו מזו בגדלי מסך קבועים: טאבלטים קומפקטיים הציגו גדלי מסך של 7-8 אינץ’, וטאבלטים “גדולים” התברכו במסכים בגדלים שבין 9.7 ל-10.1 אינץ’. היו כמובן יוצאים מן הכלל, אבל גם היוצאים מן הכלל היו בתוך טווח הגדלים הזה. בשנת 2015 פרצה אפל את הסקאלה … להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Legion Tab Gen 3

מאת

נעשה צפוף בזירת הגיימינג הנייד. ל-Steam ול-Nintendo שכבר מספר שנים מנהלות אקוסיסטם עם קונסולות ניידות משלהן, מצטרפת עכשיו מיקרוסופט, שאחרי כמה ניסיונות עם קונסלות מבוססות Windows, הציגה לאחרונה יחד עם אסוס קונסולה שנתפרה למידותיה של Xbox. איכשהו, מכשירי אנדרואיד עם מיתוג “גיימינג” אף פעם לא תפסו כמו שאר הפלטפורמות. זה לא עניין של היצע משחקים … להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Tab K11

מאת

בעוד אפל וסמסונג ניצבות בראש טבלת המכירות בשוק הטאבלטים, על המקום השלישי והרביעי מתקוטטות שיאומי ולנובו. בשונה מיריבתה הסינית, לנובו מתחזקת קטלוג טאבלטים רחב עם סדרות שונות במגוון טווחי מחירים. ה-Tab K11 פונה ליצרני תוכן עם תקציב מוגבל: הוא לא מציע מפרט טכני נוצץ, אבל מגיע עם קייס מקורי שמשולבים בו מקלדת ואפילו עט סטיילוס, … להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Tab Plus

מאת

בגלגולם “החדש”, מאז השקת האייפד הראשון, טאבלטים הם בעיקרם כלים לצריכת תוכן. לצורך כך היצרניות משקיעות בדר”כ בתכנון ועיצוב טאבלטים דקיקים, קלים ונוחים לאחיזה עם מסכים מרהיבים. המימד שהיצרניות כמעט תמיד מזניחות הוא מימד השמע: הרמקולים של טאבלטים, אפילו במכשירי דגל, מציעים לרוב חויית שמע בינונית למדי. ב-Tab Plus, החליטו בלנובו להתמקד בדיוק בנקודה הזאת … להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Pad

מאת

מאז שהפציע Redmi, מותג המשנה המוזל של שיאומי בקטלוג הסמארטפונים שלה בשנת 2013, הוא חילחל למגוון הקטגוריות של היצרנית הסינית: טלויזיות, מחשבים ניידים, אוזניות, רמקולים, סוללות ניידות, ואפילו מכונת כביסה. באופן מפתיע, הוא נעדר מקטגוריית הטאבלטים, אבל ההעדרות הזאת הסתיימה רשמית השבוע עם ההכרזה על הטאבלט הראשון של המותג, Redmi Pad (לצד ההשקה של Xiaomi 12t ו-Xiaomi 12t Pro) שהגיע אליי כבר לפני מספר שבועות לבדיקה. 

Redmi Pad (צילום: גד גניר)

להוציא את סדרת K שפחות מוכרת כאן, רוב המוצרים של המותג Redmi פונים למי שלטובת מחיר נמוך יותר, מוכנים לפשרות מסוימות, כשברוב המקרים מדובר בפשרות שבהחלט אפשר לחיות איתן. המפרט הטכני של Redmi Pad תואם את הרוח הזאת, ומתהדר בערכת שבבים Helio G99 מבית מדיה טק. זו אמנם לא ותיקה כמו G80 של Relame Pad שכתבתי עליו כאן לפני מספר חודשים, ואף בנויה בארכיטקטורה מודרנית יותר (6 ננו מטר), אבל העובדה שמדיה טק ממתגת את ערכות השבבים שלה מסדרה G ככאלו המיועדות לגיימינג היא יומרנית משהו גם הפעם. אמנם לא הייתי מרחיק לכת ואומר ש-Redmi Pad הוא “מהיר” או “זריז”, אבל הוא בהחלט מוציא את המיטב מערכת השבבים הצנועה ומאפשר חויית שימוש טובה בסה”כ: הטאבלט יציב ואפליקציות נטענות במהירות סבירה. איתגרתי אותו במשחק ב-PUBG והתפלאתי לראות שבהתקנה הראשונית של המשחק הוא מזהה את הטאבלט ככזה שמסוגל להריץ אותו על הגדרות תובעניות יחסית. ואכן, למעט ההמתנה לטעינת המשחק שהיתה מעט מייגעת יותר אפילו מהרגיל, בזמן המשחק עצמו לא חשתי באיטיות או גמגומים כלשהם. גם בצפייה בסרטים בנטפליקס או דרך Plex החויה היתה חלקה ומהנה. למעשה, המצבים היחידים בהם הורגשה חולשה כלשהי מהבחינה הזאת היתה בניווט בין מסכי הבית כאשר מדי פעם הבחנתי בקרטועים באנימציות המעבר, בגלילה בטוויטר ובפיד Google Discover. לא אסון, בטח לא לטאבלט ברמת המחיר הזאת. הטאבלט מגיע בכמה קונפיגורציות זכרון RAM ואחסון: הגרסה הבסיסית והזולה ביותר התברכה בזכרון RAM של 3 גיגה ו-64 גיגה אחסון, והגרסה היקרה ביותר ב-6 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון. הגרסה אותה אני קיבלתי היא דגם הביניים שכולל 4 גיגה RAM (הניתנים להרחבה על חשבון האחסון, ב-2 גיגה נוספים) עם אחסון מובנה בנפח 128 גיגה שם אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.


כזה ניסיתי: Realme Pad

מאת

בעוד מבחר מותגי הסמארטפונים בישראל הולך ומתרחב בשנתיים האחרונות, שוק הטאבלטים נשאר מנומנם למדי: מלבד מותגי מדבקה, מי שמעוניין בטאבלט של מותג ידוע נאלץ עד לא מזמן לבחור בעיקר בין סמסונג, אפל או לנובו. באפריל האחרון נדחף עוד מותג לרשימה המצומצמת הזאת, Realme, עם הטאבלט בעל השם המפתיע ופורץ הדרך, Realme Pad. כמו שאר המוצרים בקטלוג החברה, גם Realme Pad מוכוון למשתמשים שרוצים לקבל כמה שיותר עבור סכום לא גבוה במיוחד של כסף.

Realme Pad (צילום: גד גניר)

מדובר בטאבלט עם מפרט טכני בסיסי למדי: 32 גיגה בלבד של נפח אחסון (שניתנים להרחבה באמצעות כרטיס זכרון) ו-3 גיגה בלבד זכרון RAM, משודכים לערכת השבבים Helio G80 של מדיהטק, המוגדרת ע”י היצרנית הטיוואנית ככזאת במיועדת לגיימינג. הייתם מצפים שיצרנית ערכות שבבים שמצמידה את המילה Gaming לערכת שבבים, תעשה זאת עם ערכת שבבים אימתנית ועוצמתית נכון? אז זה לא המקרה: מדובר בערכת שבבים שלפחות לפי המספרים, נמצאת איפשהו ברף התחתון של רמת הביניים: היא בנויה בארכיטקטורת 12 ננו מטר (קיימות בשוק כיום ערכות שבבים המבוססות על ארכיטקטורות מתקדמות יותר של 6 ואפילו 5 ננו מטר), עם 8 ליבות “חזקות” במהירות 2 גיגהרץ, ושש ליבות נוספות במהירות 1.8 גיגהרץ.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus Vivobook 13 Slate OLED T3300

מאת

היתה תקופה בתחילת העשור הקודם שכולם היו בטוחים שמחשבי 2 ב-1 הם הדבר הבא. הטרנד, שהיה חלק ממה שקראו לו באותה תקופה “Post PC Era” בא לידי ביטוי גם במכירות: הפופולריות הגואה של סמארטפונים וטאבלטים הביאה לירידה במכירות מחשבים ניידים והתגובה של יצרניות המחשבים לא אחרה לבוא: שולחנות העיצוב ופסי הייצור החלו לפלוט יצורי כלאיים היברידיים מגניבים וחדשניים המבוססים על טאבלטים, אבל כאלו שמריצים את Windows 8 ואחריה Windows 10, מאובזרים עם מקלדות בשלל תצורות. ואז השוק לפתע התבגר ומחשבים ניידים בתצורתם המסורתית חזרו לנסוק במכירות. מה גרם לשינוי? אולי זו היתה ההבנה של הצרכנים שהמכשירים ההיברידיים, לפחות הזולים יותר, לא יכולים באמת להחליף מחשבי עבודה ראשיים. כותב שורות אלו היה אחד מאלו שעברו את תהליך ההתבגרות הזה: בערך שליש מהפוסטים באתר הזה נכתבו (ותמונותיהם נערכו) על Transformer T100 עם מפרט צנוע להפליא. זה עבד כמה שנים עד שהשלמתי עם זה שניידות וחיי סוללה ארוכים זה כיף, אבל מהירות, מסך גדול ויכולת לעבוד עם פוטושופ זה יותר פרקטי.

Asus Vivobook 13 Slate OLED T3300 (צילום: גד גניר)

כיום, מחשבי 2 ב-1 מבוססי Windows קוראים תיגר בעיקר על סדרת iPad Pro של אפל ועל מחשבי Chromebook עם מסך מגע שטרם עשו עלייה בסדר גודל משמעותי לישראל. ה-Vivobook 13 Slate OLED T3300 של אסוס שבדקתי בתקופה האחרונה הוא אחד הנוצצים בקטגוריה: הוא מגיע עם מסך יפיפה, מקלדת נתיקה כחלק מהערכה ואפילו עט. אסוס מייעדת אותו למשימות מזדמנות מחוץ לבית: אימיילים, צפייה בסרטים וסדרות, עריכה של תמונות וציור באמצעות העט.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Tab P11 Pro

מאת

שוק הטאבלטים אמנם רחוק מימי תהילתו ורוב השחקניות הקטנות שניסו את מזלן כשהקטגוריה הזאת נחשבה ללוהטת, ברחו ממנו כשהמכירות הפסיקו לנסוק. זה לא מפריע ליצרניות הגדולות להמשיך להשיק דגמים חדשים. בעוד משתמשי אפל ממשיכים לקבל מדי שנה-שנתיים דגמי אייפדים חדשים, שוק הטאבלטים מבוססי האנדרואיד הצטמצם פחות או יותר לשתי יצרניות: סמסונג ולנובו (אני מוציא את וואווי ואת אמזון מהקבוצה הזאת משום שהן לא מאפשרות גישה לחנות האפליקציות של גוגל). ה-Tab P11 Pro שקיבלתי לבדיקה הוא הדגם המתקדם והמאובזר ביותר בקטלוג הטבאלטים של לנובו והוא מנסה, כמו הדגמים המתקדמים בקטלוגים של אפל וסמסונג, לשנות את התפיסה הרווחת לגבי תפקידם של טאבלטים בעולם. אם בעבר היה ניתן בקלות לשכנע צרכנים להוציא אלפי שקלים על מכשיר שכל תפקידו הוא צריכת תוכן, הרי שכיום, כדי להביא אותם להוציא סכומים דומים, צריך לספר לצרכנים סיפור אחר: הטאבלטים המתקדמים של שנת 2021 מאפשרים לא רק לצרוך תוכן כי אם לייצר אותו. זה אמנם כבר לא התחזיות היומרניות של ימי האייפד הראשונים עם הדיבור על עידן ה-Post PC, אבל המטרה היא לאפשר למשתמשים לקחת איתם לדרכים, או אפילו מחוץ לחדר העבודה, מכשיר קומפקטי יותר ומחייב פחות, שעדיין יאפשר להם להמשיך להיות פרודוקטיביים. 

Lenovo Tab P11 Pro (צילום: גד גניר)


מה הופך את הטאבלט שהגיע אליי ל-Productivity Device? בעיקר מקלדת נתיקה וסטיילוס שכלולים באריזה, וגם מספר התאמות בתוכנה שאמורות לשדרג את חויית השימוש בטאבלט עם התוספות האלו. האם לנובו פיצחה ב-Tab P11 Pro את הנוסחה שתאפשר לטאבלטים להפוך לכלי עבודה רציניים יותר? באופן לא מפתיע, התשובה לשאלה הזאת מורכבת, ותלויה לא מעט במשתמשים עצמם.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Yoga Smart Tab

מאת
בעוד סמסונג ואפל מנסות לשמר את עסקי הטאבלטים שלהן בחיים ע”י ניסיון למתג אותם כתחליפי מחשבים ניידים, לנובו בחרה לכוון את אסטרטגיית המין הפולש שלה לקטגוריה אחרת: מסכים חכמים. למען הסדר הטוב, כשאני אומר “מסכים חכמים” אני לא מתכוון לטלויזיות, אלא ל-Smart Home Hubs, הגרסה בעלת המסך של רמקולים חכמים. במובן מסוים הניסיון של לנובו לחבר בין השניים מתבקש. מסכים חכמים הם אמנם מוצרים נטולי כל יכולת להתנייד, אבל בסופו של דבר מדובר במסך שמציג מידע רלוונטי למשתמש ספציפי מיוזמתו או לפי דרישה, משהו שאין סיבה שטאבלט לא יוכל לבצע גם. מה שלנובו עשתה, זה לקחת טאבלט אנדרואיד מסדרת Yoga, ולשלב בו את Google Assistant Ambient Mode וכך הגיע לעולם ה-Lenovo Yoga Smart Tab. 


Lenovo Yoga Smart Tab מציג את Google Assistant Ambient Mode (צילום: גד גניר)



אז מה זה בעצם Google Assistant Ambient Mode? זהו למעשה המידע שמסכים חכמים בדר”כ מציפים למשתמש: עדכוני מזג אויר, עומסי תנועה באיזור, מידע על הלו”ז היומי, רשימת מטלות, מדיה שהטאבלט מנגן באותו רגע וכל שירות אחר שניתן לקבל עליו מידע דרך Google Assistant. המידע הזה לא מוצג באופן קבוע על המסך, אלא רק כשמקישים עליו. בשאר הזמן, הוא יכול להציג שעון גדול בתאורה נמוכה כדי לחסוך סוללה. לחילופין, ניתן להגדיר שכאשר מחברים אותו לטעינה, הוא יתחיל להציג אלבומי תמונות שלכם מ-Google Photos וישמש כמסגרת תמונות דיגיטלית המחוברת לאינטרנט. באורח פלא, למרות שבכל מקום בתפריטים של Google Assistant צוין במפורש שמסגרת התמונות הדיגיטלית תעבוד רק כשמחברים את הטאבלט לטעינה, המסגרת פעלה גם כשלא עשיתי כך. כיאה לטאבלט המשמש גם כמסך חכם, ניתן להפעיל דרכו את Google Assistant ולשאול אותו שאלות: לחיצה על הלוגו על המסך מפעילה את המיקרופון, ואז ניתן לבקש (באנגלית, עברית, נכון להיום אינה נתמכת) מהסייען הוירטואלי של גוגל לקבל מידע על כל נושא שתבקשו, כמו גם לשלוט על מוצרי בית חכם במידה ויש לכם כאלו שמחוברים לאקו סיסטם של גוגל. ניתן לוותר כמובן גם על הלחיצה על הלוגו, להגדיר את זיהוי הקול האוטומטי, ואז הסייען יהיה זמין לפקודות קוליות בכל עת. המיקרופון הציג רגישות מרשימה וזיהה היטב את הקול שלי ואת מה שרציתי לשאול, כמעט ללא שגיאות.

להמשך קריאה