סיני

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 3 Pro

מאת
בין שלל המכשירים של Xiaomi שעלו ארצה לאחרונה באופן רשמי, הגיע גם ה-Redmi Note 3 Pro. שיאומי השיקה בשנה האחרונה מגוון עצום של דגמים וקצת קשה להתמצא בהם, אבל אנסה לעשות סדר כדי לתת לכם מושג לגבי ההיררכיה של המכשיר הספציפי הזה בקטלוג המורכב של החברה הסינית. Redmi היא סדרת מכשירים שהוכרזה עוד ב-2013, המתמקדת במכשירים זולים יותר ממכשירי ה-Mi המובילים של החברה. מכשירי Redmi מציעים רכיבים פשוטים יותר, כדוגמת מעבד של MediaTek הטייוואני, מצלמה בסיסית יותר וזכרון RAM בנפח צנוע יותר משל מכשירי הדגל של החברה. בתוך תת הסדרה הזאת, ישנה חלוקה למכשירים בגודל סטנדרטי ולמכשירי Note, פאבלטים המגיעים עם מסך בגודל 5.5 אינטש. המכשיר בו עוסקת הביקורת הזאת הוא פאבלט מהדור השלישי של הסדרה הזאת, אבל יש כאן טוויסט בעלילה: במקביל ל-Redmi Note 3 הרגילים, השיקה השנה Xiaomi תת סדרה בשם Pro, שההבדל העיקרי בה הוא מעבר למעבד מתוצרת קוואלקום, במחיר מעט יקר יותר. מבולבלים? לא מאשים אתכם.
Redmi Note 3 Pro (צילום: גד גניר)



כאמור, ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro מצויד בערכת שבבים של קוואלקום, ה-Snapdragon 650. המעבד הוא בעל 6 ליבות, 4 מהן פועלות במהירות של 1.4 גיגהרץ, ושתיים נוספות במהירות של 1.8 גיגהרץ. בגרסה הספציפית שאני קיבלתי לבדיקה זכרון ה- RAM מגיע בנפח של 3 גיגה, ואחסון בנפח של 32 גיגה אם כי בישראל נמכרת גם הגרסה הזולה יותר של המכשיר הזה, עם מעבד זהה אך עם 2 גיגה RAM בלבד, ו-16 גיגה אחסון עליה הייתי ממליץ לאנשים שמתקינים מספר מועט יחסית של אפליקציות. לא יודע למי מהמרכיבים בתערובת לתת את הקרדיט כאן, אבל כנראה השילוב בין ערכת השבבים, לזכרון ה-RAM ומערכת ההפעלה יוצר כאן מכשיר יציב, חזק וזריז מאוד ב-99% מהמזמן, יותר מרוב המכשירים ברמת המחיר שלו. מה לגבי האחוז הבודד? לכך אגיע בהמשך.

להמשך קריאה

על זה היא לחצה: הקרב בין Pressy לכפתורים הסיניים

מאת
באוגוסט 2013 השיקה חברה ישראלית בשם Pressy מוצר קטן שנראה מהפכני בזמנו: כפתור, הנכנס אל שקע האזניות במכשיר הסלולרי ואמור להעניק למשתמשי אנדרואיד אפשרות לבצע מספר פעולות מהירות, באמצעות לחיצות מותאמות. הכפתור הקטן, שהושק במסגרת פרוייקט קיקסטארטר, הצליח לצבור תאוצה אדירה ולעבור משמעותית את סכום היעד שלו, כמו גם להלהיב את המשתמשים המצפים.

Pressy  (צילום: גד גניר)


לאור ההתלהבות האדירה, היה זה רק עניין של זמן עד שיגיעו ״התאומים הסיניים״ שלו, וכיום ניתן למצוא בשוק מספר רב של חיקויים במחירים נמוכים משמעותית, לצד כפתורים מצד חברות רציניות יותר, שגם הן מסתפקות בתמחור יחסית נמוך. אך עוד לפני שמתחילים לדבר על המחירים הסיניים לעומת המחירים הישראלים, השאלה החשובה היא האם הכפתורים הללו אכן שימושיים והאם יש סיבה לפתוח את הארנק ולנתק את האוזניות עבורם?

כאלו ניסיתי: Xiaomi Piston 3

מאת
הטוקבקיסטים
באתר הארץ (בו מתפרסמים חלק מהפוסטים מהבלוג הזה) קבעו: אני מנותק, צבוע, שייך
לאחוזון העליון ואין לי שום זכות לדבר על יוקר המחייה. מדוע קיבלתי את המוניטין
הזה? כנראה בגלל שבתקופה האחרונה בדקתי כאן בעיקר אזניות שמחירן עומד על 800
ש”ח וצפונה מכך. ובכן, הפנמתי. הפוסט הזה יעסוק באזניות הזולות ביותר שיצא לי
לבדוק במסגרת הבלוג הזה, ה-Piston 3 של Xiaomi.
Xiaomi Piston 3 (צילום: גד גניר)


את Xiaomi
פגשתי כאן כשסיפרתי לכם על הסוללה הנטענת המצויינת שלהם, וגם על ה-Mi4.
הסטארטאפ הסיני מנסה להשיג דריסת רגל בתחומים רבים. בקטלוג המוצרים שלהם תמצאו
טאבלט, ראוטר, סוללות ניידות, סטרימר, מצלמת אקסטרים, מפצל חשמל, ואפילו טלויזיה.
סדרת אזניות ה-In Ear של
החברה, סדרת Piston אמנם
לא נחשבת כסדרה המיועדת לאודיופילים, אך לאור הרקורד המצוין שיש לי עם Xiaomi,
ולאור המחיר הזול שלהן (אליו אגיע בסוף) הגעתי למסקנה ששווה לקחת אותן לסיבוב.

אוסף מילים חמות ממגיבי אתר הארץ

להמשך קריאה

כזה יש לה (חצי שנה אחרי) : OnePlus One

מאת
במשך השנה האחרונה הרשיתי לעצמי להמליץ לאנשים רבים על ה-OnePlus One מבלי שממש התנסיתי בו. הביקורות האוהדות עליו מכל כיוון לא השאירו לי ספק: מדובר באחד המכשירים המרשימים ביותר בשוק, ובמחיר בו ניתן להשיג אותו מדובר גם באחד המכשירים המשתלמים ביותר. חצי שנה אחרי שקנתה אותו, אני מארח כאן את חן אידן, כתבת טכנולוגיה בדימוס וידידה טובה שלי שתספר לכם על ההתנסות האישית שלה עם המכשיר לאורך זמן.


 בחודש
אוגוסט האחרון התעורר בן זוגי למשמע צווחות ברחבי הבית. לאחר חודשים ארוכים של
ציפייה, המתנה, שיטוט, חיפוש ותחנונים לכל מי שרק אפשר, סוף סוף נחתה בתיבת
הג׳ימייל שלי ההזמנה לאחד מהמכשירים המדוברים ביותר עד היום – OnePlus
One. ההזמנה הגיעה בתזמון מדויק, שכן הסמארטפון שהיה ברשותי בזמנו, iPhone 4S, החל
להראות סימני שחיקה וייאוש, שהבהירו לשנינו שהגיע הזמן להשתדרג למכשיר חדש.

על מנת
לחסוך את השאלות הנפוצות שמתעוררות בכל פעם שמישהו רוכש מכשיר מבית OnePlus,
אבהיר כי מדובר במכשיר בגרסה הבינלאומית, שכן הזמנתי אותו ישירות מאתר היצרן (ולא דרך אתרי קניות סיניים למיניהם). בחרתי לשלוח
אותו אליי באמצעות חברת שילוח ולכן שילמתי מיסים כחוק. המתנתי בסך הכל
כ-10 ימים מרגע ההזמנה באתר ועד שהגיע השליח הנחמד עם המכשיר החדש שלי אל מפתן הדלת, כך שאפילו לא הייתי צריכה לעמוד בתורים האדירים בדואר.
מכיוון שלקייס ולמגן המסך לקח זמן להגיע, המכשיר בילה את השבועיים הראשונים שלו
סגור בארון, כדי שאף אחד לא יוכל לפגוע בו או להרע לו. חשש זה נבע מכך שבעת
הרכישה, מעט מאוד חנויות מקומיות הכירו את ה-One ורק
בודדות מהן היו מסוגלות לספק לו שירות תיקונים או להציע חלפים. אני לא צריכה לספר
לכם שמדובר בבעיה מהותית לכל מי שלא יודע לשמור על המכשיר שלו. מעבר לכך, זו בעיה גם למי שיודע לשמור על המכשיר שלו מאחר ומספיקה נפילה אחת על שפת המדרכה באמצע הרחוב כדי לגרום לנזק בלתי הפיך. מצב זה מעט השתנה בתקופה האחרונה שכן חנויות ואפילו ספקיות סלולריות החלו
לייבא את המכשיר, אך עדיין מוקדם להבין האם אכן מדובר ביתרון בכל הנוגע לתיקונים
וחלפים, בתקווה שלעולם לא נצטרך לגלות.

OnePlus One (צילום: גד גניר)


ההחלטה של
החברות לייבא את המכשיר לארץ אינה מפתיעה. מספיק לקרוא כמה ביקורות בודדות
באינטרנט כדי להבין שה-One הוא מכשיר חלומותיו של כל משתמש
המעוניין במפרט אדיר, במחיר משתלם במיוחד. כמעט כל אתרי הטכנולוגיה מהללים את
מהירות הפעולה של המכשיר, המסך האיכותי שלו שמשדרג גם סרטוני יוטיוב פשוטים והסוללה שמחזיקה שעות ארוכות למרות כל האפליקציות והתהליכים שהמשתמשים מנסים להעמיס
עליה. אפילו הרמקולים מעניקים חווית שמע טובה משמעותית  לעומת חברות מוכרות
יותר, כגון סמסונג, HTC ואחרות.
אך עם כל הכבוד להתלהבות הראשונית מהמכשיר, שאין ספק שהצליח להרעיד ולו במעט את
השוק הסלולרי, השאלה האמיתית היא האם הוא מצליח להמשיך לעמוד בציפיות ובדרישות של
המשתמשים גם לאחר חצי שנה של שימוש?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi4

מאת
נכון לסוף
שנת 2014 היצרנית השלישית בגודלה בעולם (לפי כמות הסמארטפונים שמכרה בשנה החולפת)
היא לא אחרת מאשר Xiaomi
הסינית. בדרך לסטטוס המכובד הזה, היא הצליחה לחלוף על פני יצרניות כמו סוני, LG
ולנובו, ולהתמקם בטבלאות המכירות מתחת לאפל ולסמסונג. ההישג הזה מרשים עוד יותר
כאשר מביאים בחשבון ש-Xiaomi
הוקמה רק בשנת 2010, והצליחה לעקוף  בזמן הקצר הזה יצרניות שנמצאות בתחום שנים רבות לפניה. עוד
פרט מעניין שייתכן ואתם כבר יודעים, הוגו בארה, בכיר לשעבר בגוגל ואחד האנשים
המזוהים ביותר עם מערכת ההפעלה אנדרואיד, פרש מענקית החיפוש בשנת 2013 לטובת משרת
סגן נשיא ב-Xiaomi.
השמועות קישרו בין העזיבה שלו לעובדה שסרגיי ברין, אחד ממייסדי גוגל, החל לצאת עם
חברתו לשעבר של הוגו בארה בדיוק באותה תקופה, אם כי בארה עצמו הכחיש את השמועות
האלו טען שאין לכך שום קשר לעזיבתו וציין כי  היה בשיחות עם Xiaomi
במשך חודשים לפני כן.

גב ה-Xiaomi Mi4 (צילום: גד גניר)

מאחר ולא
הגעתם לכאן כדי לקרוא רכילות, אחזור לסיבה שבגללה כולנו כאן, ה-Mi4,
הדור הרביעי (כמה מפתיע!) של מכשירי הדגל של Xiaomi.
הוא הוכרז ביולי 2014 והיה זמין לרכישה בסין כחודש לאחר מכן. למה אני בודק אותו רק
עכשיו, חצי שנה לאחר שהושק? כמה סיבות: הראשונה, קשה מאוד להשיג מכשירים מהסוג הזה
לבדיקה. אין יבואן רשמי (במובן הקלאסי של המונח “יבואן רשמי”) למכשירי
שיאומי בישראל, ועד לא מזמן הוא נמכר רק ע”י מספר קטן של חנויות פרטיות. גם
מחוץ לישראל, מעטות המדינות בהן הוא מופץ באופן רשמי. בין המדינות האלו ניתן למנות
את סין, סינגפור, מלזיה, תאילנד והודו. מעבר לכך, גרסת הדור הרביעי הרלוונטית
לישראל (בעלת רצועת FDD – תמיכה ברשתות ה-LTE
הישראליות) הושקה רק בתקופה האחרונה כך שבמובן מסוים מדובר דווקא במכשיר די חדש.
אתר הקניות Chinabuy.co.il החל
לאחרונה למכור גרסא זו, והם ניאותו להעביר אליי בהשאלה יחידה אחת לבדיקה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: ZTE Vec 4G

מאת
לצד מאות
מותגים לא ידועים ולא מוכרים בשוק הסמארטפונים הסיניים, פועלות בסין מספר יצרניות
סלולר גדולות וחזקות, שמכשיריהן זוכים להתעניינות גם מחוץ לסין. ברשימה הזאת ניתן
למצוא מותגים כמו Huawei, Meizu,
OPPO,
XIAOMI,
וגם את ZTE, אחד היצרנים הסיניים הותיקים בתחום. גם
בישראל המותג הזה פועל מספר שנים, עוד לפני שטלפונים סיניים הפכו לכה אופנתיים
ומיינסטרימיים. בעוד בחו”ל נמכרים כרגע מכשירי דגל של היצרן כמו ה-ZTE Nubia Z7,
אנחנו בישראל מקבלים נכון להיום את מכשירי הביניים של החברה, כמו המכשיר עליו אספר
לכם בפוסט הזה, ה-ZTE Vec 4G.
ZTE Vec 4G (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: AMOI A920

מאת
את היצרן
הסיני AMOI, אני מודה, לא הכרתי לפני שפנו אליי עם
ההצעה לקבל מכשיר שלהם, ה- A920
לבדיקה. תתפלאו לשמוע, אך מדובר במותג שיש לו אתר יצרן בינלאומי מסודר (אמנם
מכוער, אבל היי, למה להיות קטנוניים), רשימת מוצרים ומידע שגורם לו לבלוט קצת מעל
שאר המותגים הסיניים הפחות מוכרים. לא מדובר במכשיר שיכול להתמודד עם מה שמציעות
יצרניות סיניות גדולות כמו Xiaomi, OPPO,
Huawei
או אפילו Meizu. מדובר במשהו שקרוב יותר למכשירי ה-Doogee
שבדקתי כאן לפני מספר חודשים. כמה קרוב? מסתבר שיותר ממה שחשבתי, אבל לזה נגיע
בהמשך.
AMOI A920 (צילום: גד גניר)

ה-A920
הוא המכשיר השני של AMOI שמיובא לישראל באופן רשמי והוא כולל מפרט
חזק יותר מקודמו: מעבד בעל ארבע ליבות במהירות 1.3 גיגהרץ כל אחת (אין מידע על
איזה מעבד, כנראה של MediaTek),
זכרון אחסון בנפח 4 גיגה עם אפשרות הרחבה באמצעות כרטיס MicroSD,
וזכרון RAM בנפח של 1 גיגה, די והותר בשביל גרסת
אנדרואיד 4.4.4 אותו מריץ המכשיר. ה-AMOI A920 הוא
מכשיר בעל שני חריצים לכרטיסי SIM,
ותומך ברשתות של דור 3.5 בלבד (לא, אין כאן LTE).
לא נתקלתי בקריסות או בחוסר יציבות, ואפילו ה-GPS
עבד נהדר. מצד שני, לא מדובר במכשיר מהיר במיוחד, וישנה השתהות קטנה לפני פתיחה של
אפליקציות או כניסה לאתרים בדפדפן. גם אנימציות המעבר, הגלילה בדפי הבית והתגובה
הכללית למגע, סבירים בלבד, ולא מפתיעים לטובה בשום צורה. אגב, משתמשים ב-NFC? רישתתם את הבית ומקום העבודה במדבקות חכמות המאפשרות לכם לבצע באמצעותן פעולות
בטלפון בנוחות ובקלות? אז תשכחו מזה. כמו טלפונים סיניים רבים אחרים, גם ל-AMOI
אין תמיכה בקישורית הזאת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu MX4

מאת
למרות
העובדה שמותגים סיניים בעולם הסלולר הולכים ותופסים תאוצה ומגדילים במהירות מרשימה
את נפח המכירות שלהם בעולם בשנים האחרונות, בישראל, החדירה שלהם לשוק עדיין די איטית. Meizu, אחת מ-10 יצרניות הסלולר המובילות בסין היא
בין היצרניות הסיניות הבודדות שמכשיריה מיובאים לישראל באופן מסודר ומקבלים כאן אחריות
ושירות. סדרת מכשירי ה-MX שלה
היא סדרת מכשירי הפרימיום של היצרנית מאז שנת 2012. ביום שישי שעבר הגיע הדור
הרביעי של מכשירי ה-MX לארץ
והחל להימכר במחיר די אטרקטיבי, אך למחיר נגיע כמו תמיד בסוף.

Meizu MX4 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Ascend P7

מאת
מכון המחקר
IDC
קבע כי ברבעון השני של שנת 2014 יצרנית הסמארטפונים שהגיעה למקום השלישי בהיקף
המכירות שלה, אחרי אפל וסמסונג, היא לא אחרת מאשר Huawei
הסינית. ב-IDC מסבירים זאת בכך שמפעילות הסלולר הסיניות
סיבסדו לאחרונה באופן נרחב מכשירים התומכים ברשתות דור רביעי – LTE.
ה-Huawei Ascend P7, אחד המכשירים החזקים ביותר בפורטפוליו של
החברה הזאת, אשר עשה עליה בשבועות האחרונים ארצה, הוא אחד ממכשירי הדור הרביעי
האלו. 
Huawei Ascend P7, מסך הבית (צילום: גד גניר)


נתחיל
מהמפרט הטכני, שם חיכתה לי הפתעה: ערכת שבבים שלא שמעתי על קיומה מעולם. אני מכיר
מכשירים המבוססים על פלטפורמות של קוולאקום (Snapdragon),
אני מכיר את Exynos של
סמסונג, את MTK הפופולרית במכשירים סיניים, ואפילו יצא לי
להתנסות גם במכשיר או שניים המבוססים על ערכת שבבים של NVIDIA.
ה-Huawei Ascend P7 מצויד בערכת שבבים הנקראת HiSilicon
Kirin 910T, בעלת מעבד מרובע ליבה, במהירות של 1.8 גיגהרץ. ל-P7 גם זכרון RAM
בנפח של 2 גיגה, מה שאמור להבטיח פעולה חלקה וריבוי משימות יעיל. זכרון האכסון הפנימי
של ה-Ascend P7 עומד על נפח של 16 גיגה, כאשר בהתאם למגמה החיובית בשוק, גם Huawei
מאפשר לכם להרחיב את נפח הזכרון הפנימי באמצעות כרטיס זכרון. המפרט הזה מריץ את
מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסא 4.4.2, גרסה עדכנית יחסית, אם כי לא הכי חדשה שיש.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: THL 5000

מאת
סוגיית
הסוללה בטלפונים סלולריים הולכת ותופסת יותר ויותר תשומת לב אצל היצרניות. העניין
הבעייתי כאן – עדיין אין חידושים פורצי דרך בכל הקשור לטכנולוגיית הסוללה, מה
שמחייב את היצרניות לבחור באחד או יותר משני פתרונות נפוצים: או להרחיב את קיבול
הסוללה במכשיר, או לדאוג שידע לעשות שימוש נכון וחסכוני בה. חלק מהיצרניות בוחרות
לשלב במכשירים שלהן מצבי חסכון בסוללה שאמורים לאפשר לכם להשאר בעת הצורך זמינים
למשך מספר שעות, אך הם עושים זאת באמצעות כיבוי של כל הקישוריות, הפחתה דראסטית
בבהירות המסך (או שינוי צבעי המסך לשחור ולבן), ועוד פעולות שהופכות את הסמארטפון
שלכם לשימושי בערך כמו נוקיה 3100, רק פחות עמיד. מנגד, בשנים האחרונות אנחנו עדים
ליותר ויותר סמארטפונים המגיעים עם סוללות בקיבול של  3000mAh ואף
יותר מכך, שלרוב מעניקים מספיק זמן סוללה לשימוש סטנדרטי של יום שלם במכשיר. THL
הסינית החליטה לקחת את המגמה הזאת מספר צעדים קדימה וציידה את ה-THL 5000 שלה בסוללה בעלת קיבול של, כמה מפתיע, 5000mAh.
קוראי הבלוג הקבועים יודעים כבר שנתון כזה מלהיב אותי לפעמים יותר ממספר הליבות
במעבד, או מספר הפיקסלים על המסך, ולשמחתי הזדמן לי להניח את ידיי הנלהבות ומלאות
הציפיה על אחת ממספר יחידות בודדות של THL 5000
שהגיעו לארץ במסגרת בדיקות טרם יבוא רשמי.

THL 5000 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה