פוסט אורח

כזה היא ניסתה: שואב אבק רובוטי-היברידי Moneual

מאת
את שואב
האבק מבית מנואל (או מוניואל, אם אתם מתעקשים) קיבלתי בנקודת הזמן הטובה ביותר:
שבועיים לאחר ששואב האבק הרובוטי הנוכחי שלי התקלקל, כשבוע לפני ליל הסדר וימים
ספורים לפני שאורחים לא צפויים הגיעו לביקור. למרות שעולם השואבים הרובוטיים מוכר
לי מקרוב, הציפיות שלי כלפי השואב לא היו יותר מידי גבוהות ובסך הכל קיוויתי
שיעזור לי לשמור על הבית נקי יותר. אך ברגע שפתחתי את הקופסה והבנתי ששואב האבק
הנוכחי הוא היברידי, כלומר מגיע לא רק עם מצב שאיבה אלא גם עם מצב ״העברת סמרטוט״,
התחלתי לתהות: האם אכן נפתרו כל בעיות הניקיון שלי?
מנואל (צילום: גד גניר)


ספרדי מבית
קוריאני
כפי
שציינתי, שואבי אבק רובוטיים ואני הפכנו לחברים טובים במהלך השנים האחרונות.
פתיחה, תפעול ואפילו הריסה של השואבים הללו לא נחשבים עבורי כאתגר, כשבדומה לשאר
המתחרים הקיימים בשוק האביזרים והתפעול של מנואל לא נראו שונים מהותית בעת פתיחת
הקופסה. הערכה כוללת את השואב עצמו, עמדת הטעינה, שלט רחוק והאביזר המכניס אותו
למצב שטיפה, עם סמרטוט תואם. בשונה מהרובוטים האחרים שסקרתי, מנואל נראה הרבה יותר
צנוע: הוא כולל בסך הכל שלושה כפתורים פיזיים (הפעלה, בחירת מצב כיבוי וכפתור
עצירה) ונראה שהוא מוכן לפעולה מיד עם הצמדתו אל עמדת הטעינה. בתיאוריה, שלושת
הכפתורים הללו יכולים להספיק לכל משתמש ממוצע בכל הנוגע לניקוי הבית, אך איזה מין
ביקורת זאת תהיה אם לא נחקור את האפשרויות השונות לעומק?

להמשך קריאה

כאלו היא ניסתה: Jumping Sumo ו-MiP

מאת
רובוטים הם הגלגול המודרני של רכבים
בשלט רחוק. הרעיון הבסיסי דומה: צעצוע שבלחיצת כפתור מבצע פעולות פיזיות. איך
הופכים את הצעצוע הזה לעכשווי? ממתגים אותם כ-Droneים (השם
שבו משתמשים גם לתיאור מל”טים צבאיים) ומאפשרים שליטה בהם דרך אביזר שממילא
דבוק לידיים של הילדים שלכם (טוב נו, גם לידיים שלכם), הסמארטפון. לפני מספר
שבועות גד הציע לי להתנסות בשניים כאלו שקיבל לבדיקה. הראשון, Jumping
Sumo של חברת Parrot
שייתכן
ומוכרת לכם בזכות ה- A.R.Drone שהוא
כמעט שם נרדף לרובוטים מעופפים. השני הוא ה- MiP של חברת WowWee מהונג
קונג, חברה קצת פחות מוכרת אך כזאת שכבר הצליחה להרשים מגוון רחב של משתמשים ברחבי
העולם, עם ה-RoboSapien,רובוט
אחר שהציגה בערב חג המולד בשנת 2004 והצליחה למכור ממנו בתוך מספר ימים לא פחות מ-1.5
מיליון יחידות. 
Jumping Sumo
הרובוט של חברת Sumo
נראה כמו כלי שטח קטן, עם גלגלים גדולים במיוחד, שתי נורות LED
קדמיות הנראות כמו עיניים ושוקל רק 180 גרם. הקונספט שלו אולי נראה פשוט,
אך הוא מהנה במיוחד – לצד האפשרות להניע את הרובוט קדימה, אחורה ולצדדים, שמחתי לגלות שהוא מגיע עם מגוון תמרונים מוגדרים מראש ותרגילים מיוחדים. השליטה ברובוט וביצוע
התרגילים השונים הם באמצעות אפליקציה (זמינה למשתמשי iOS,
אנדרואיד ואפילו Windows Phone),
המאפשרת תזוזה חופשית או לחילופין בניית מסלול ״מכשולים״. מסלול זה כולל אפשרות
לקבוע את תנועת הרובוט, לצד ביצוע תרגילים ותעלולים בנקודות מסויימות. להערכתי,
מדובר בסוג של הצגת יכולות מוכנה מראש, במטרה להרשים עוד יותר את חבריי כשהם רואים
את הרובוט בפעם הראשונה.


Parrot Sumo, מבט על החזית (צילום: גד גניר)




לצערי, הרובוט אינו מגיע ״מוכן
לפעולה״ מהקופסה ואופן ההפעלה שלו לא אינטואיטיבי כמו שקיוויתי. המשמעות היא שהיה
עליי לעשות משהו שאני שונאת לעשות – לפתוח את חוברת ההפעלה ולהבין איזה אפליקציה
עליי להוריד, היכן נמצאת הסוללה וכמה זמן אני צריכה להטעין את הרובוט. במידה ואתם
מתכננים להביא את ה-Jumping Sumo
כמתנה לדור הצעיר, סביר להניח שיהיה עליכם לשבת איתם בפעם הראשונה ולהסביר להם מה
עליהם לעשות, או לזרוק את האחריות הזאת על הוריהם.

להמשך קריאה

כזה יש לה (חצי שנה אחרי) : OnePlus One

מאת
במשך השנה האחרונה הרשיתי לעצמי להמליץ לאנשים רבים על ה-OnePlus One מבלי שממש התנסיתי בו. הביקורות האוהדות עליו מכל כיוון לא השאירו לי ספק: מדובר באחד המכשירים המרשימים ביותר בשוק, ובמחיר בו ניתן להשיג אותו מדובר גם באחד המכשירים המשתלמים ביותר. חצי שנה אחרי שקנתה אותו, אני מארח כאן את חן אידן, כתבת טכנולוגיה בדימוס וידידה טובה שלי שתספר לכם על ההתנסות האישית שלה עם המכשיר לאורך זמן.


 בחודש
אוגוסט האחרון התעורר בן זוגי למשמע צווחות ברחבי הבית. לאחר חודשים ארוכים של
ציפייה, המתנה, שיטוט, חיפוש ותחנונים לכל מי שרק אפשר, סוף סוף נחתה בתיבת
הג׳ימייל שלי ההזמנה לאחד מהמכשירים המדוברים ביותר עד היום – OnePlus
One. ההזמנה הגיעה בתזמון מדויק, שכן הסמארטפון שהיה ברשותי בזמנו, iPhone 4S, החל
להראות סימני שחיקה וייאוש, שהבהירו לשנינו שהגיע הזמן להשתדרג למכשיר חדש.

על מנת
לחסוך את השאלות הנפוצות שמתעוררות בכל פעם שמישהו רוכש מכשיר מבית OnePlus,
אבהיר כי מדובר במכשיר בגרסה הבינלאומית, שכן הזמנתי אותו ישירות מאתר היצרן (ולא דרך אתרי קניות סיניים למיניהם). בחרתי לשלוח
אותו אליי באמצעות חברת שילוח ולכן שילמתי מיסים כחוק. המתנתי בסך הכל
כ-10 ימים מרגע ההזמנה באתר ועד שהגיע השליח הנחמד עם המכשיר החדש שלי אל מפתן הדלת, כך שאפילו לא הייתי צריכה לעמוד בתורים האדירים בדואר.
מכיוון שלקייס ולמגן המסך לקח זמן להגיע, המכשיר בילה את השבועיים הראשונים שלו
סגור בארון, כדי שאף אחד לא יוכל לפגוע בו או להרע לו. חשש זה נבע מכך שבעת
הרכישה, מעט מאוד חנויות מקומיות הכירו את ה-One ורק
בודדות מהן היו מסוגלות לספק לו שירות תיקונים או להציע חלפים. אני לא צריכה לספר
לכם שמדובר בבעיה מהותית לכל מי שלא יודע לשמור על המכשיר שלו. מעבר לכך, זו בעיה גם למי שיודע לשמור על המכשיר שלו מאחר ומספיקה נפילה אחת על שפת המדרכה באמצע הרחוב כדי לגרום לנזק בלתי הפיך. מצב זה מעט השתנה בתקופה האחרונה שכן חנויות ואפילו ספקיות סלולריות החלו
לייבא את המכשיר, אך עדיין מוקדם להבין האם אכן מדובר ביתרון בכל הנוגע לתיקונים
וחלפים, בתקווה שלעולם לא נצטרך לגלות.

OnePlus One (צילום: גד גניר)


ההחלטה של
החברות לייבא את המכשיר לארץ אינה מפתיעה. מספיק לקרוא כמה ביקורות בודדות
באינטרנט כדי להבין שה-One הוא מכשיר חלומותיו של כל משתמש
המעוניין במפרט אדיר, במחיר משתלם במיוחד. כמעט כל אתרי הטכנולוגיה מהללים את
מהירות הפעולה של המכשיר, המסך האיכותי שלו שמשדרג גם סרטוני יוטיוב פשוטים והסוללה שמחזיקה שעות ארוכות למרות כל האפליקציות והתהליכים שהמשתמשים מנסים להעמיס
עליה. אפילו הרמקולים מעניקים חווית שמע טובה משמעותית  לעומת חברות מוכרות
יותר, כגון סמסונג, HTC ואחרות.
אך עם כל הכבוד להתלהבות הראשונית מהמכשיר, שאין ספק שהצליח להרעיד ולו במעט את
השוק הסלולרי, השאלה האמיתית היא האם הוא מצליח להמשיך לעמוד בציפיות ובדרישות של
המשתמשים גם לאחר חצי שנה של שימוש?

להמשך קריאה

כזאת הוא מעדיף: Windows Phone 8.1

מאת
את הזכות לכתוב את הפוסט ה-50 בבלוג הזה, בחרתי להשאיר לידידי הטוב שלומי עמיצור, עורך האתר wisebuy.co.il, ומנהל התוכן של אתר zap.co.il. שלומי בחר לנצל את הבמה כדי לנסות ולהסביר לכם איך הוא מצא את עצמו עם טלפון המריץ את מערכת ההפעלה Windows Phone 8, למה הוא מעדיף את מערכת ההפעלה הזאת על פני אחרות, ומה כל כך מרגש בעדכון האחרון לגרסא 8.1.

כמו רבים
וטובים מאיתנו, גם אני לא רכשתי לעצמי טלפון סלולרי כבר כמה שנים – פשוט משום
שקיבלתי אחד מהעבודה. אבל בעוד ששאר עמיתיי במשרד מסתובבים עם מכשיר אנדרואיד כזה
או אחר, צירוף נסיבות הוביל לכך שהמכשיר הקבוע שלי הוא דווקא Samsung
Ativ S, המריץ את מערכת ההפעלה Windows
Phone 8. אני יודע, לא מדובר בבחירה פופולארית; אם
להודות על האמת, הייתי בעצמי ספקן מאוד כשהחלטתי לבחור דווקא במכשיר הזה. יודעים
מה? זה יותר פשוט ממה שזה נשמע: האלטרנטיבה היתה להישאר עם ה- Galaxy S2
בן השנתיים, ואני פשוט רציתי מכשיר חדש.
מסך הבית החדש – Windows Phone 8.1 (צילום: שלומי עמיצור)
בשנה
האחרונה הפכתי לשגריר של רצון טוב למערכת ההפעלה של מייקרוסופט, לא רק כי חשתי
צורך (אנושי ומובן) להגן על הבחירה שלי, אלא כי מהר מאוד גיליתי שמדובר במערכת
הפעלה טובה באמת, שנוחה לי מאוד. עם מינימום מאמץ השגתי לעצמי חשבון מפתחים של
מייקרוסופט וכך התחלתי לקבל את העדכונים האחרונים של Windows
Phone, הרבה לפני שסמסונג תכננה להשיק אותם לקהל
(אם בכלל). בשבוע שעבר הגיע אלי העדכון האחרון והדרמטי ביותר מזה כשנה וחצי, גרסת
8.1, וזה היה תירוץ מצוין להיענות סופסוף לידידי הטוב גד גניר, ולכתוב את פוסט
האורח שהבטחתי מזמן.
לפני שנגיע
לעדכון האחרון והמסקרן שלה, תנו לי להסביר בקצרה למה דווקא ווינדוס-פון מושכת
אותי.

להמשך קריאה

כזאת כדאי לכם: תוכנת עריכת וידאו HitFilm 2 Express

מאת
פוסט אורח מאת דובי שרגא, איש אשכולות העוסק בצילום, עריכת וידאו ומקים בלוג המוזיקה “הקונכייה“.

הגרסה הקצרה,
לממהרים: HitFilm 2 Express, תוכנה משולבת לעריכה מתקדמת ואפקטים שעולה בדרך כלל 150 דולר, מוצעת עכשיו להורדה בחינם – רק עד ה-4
בפברואר. אם עריכת וידאו זה משהו שמעניין אתכם או שנראה לכם שתרצו להתנסות בו בעתיד,
כדאי לכם מאוד להוריד אותה עכשיו.
בפוסט שלפניכם
אסקור בקצרה את ההיסטוריה של העריכה הממוחשבת ואספר גם על ההתקדמות הגדולה בתחום
האפקטים המיוחדים. בהמשך, אספר גם על התוכנה שלכבודה התכנסנו, ההבדלים בינה לבין
תוכנות אחרות בתחום ועל כמה מהדברים המעניינים שאפשר לעשות איתה.

עריכה
לא-לינארית

המהפכה
הדיגיטלית שהחלה בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20 הביאה לשני חידושים עיקריים,
שהמצאות והתפתחויות רבות נבעו מהם. החידוש הראשון הוא ההפיכה של עריכת הוידאו לדבר
יותר נגיש: עד לאותה תקופה מערכות העריכה היו רק באולפני קולנוע וטלוויזיה – ובבתי
ספר לקולנוע כמובן. האפשרות לערוך את הסרט על המחשב האישי בבית הביאה את האמנות
הזו להמונים. החידוש השני הוא העריכה הלא-לינארית. מה היא עריכה לא-לינארית? ההפך
מעריכה לינארית. ומהי עריכה לינארית? ובכן, זוהי שיטת עריכה שבה חייבים להציב כל
תמונה (שוט) מיד אחרי התמונה שקדמה לה בסרט. חייבים להתחיל בהתחלה ולסיים בסוף, כך
שהסרט נערך בדיוק באותו הסדר שבו הצופים יראו אותו ובלי היכולת המיידית לחזור,
לתקן ולשנות חלקים שונים בתוך הסרט. העריכה הלינארית הייתה הדרך היחידה שבה ערכו
על פילם (זו הייתה עריכה פיזית, שבה גזרו והדביקו חתיכות של פילם זו לזו כדי לקבל
את הסליל החדש של הסרט הערוך) ובהמשך גם על וידאו (על ידי הקלטה של חומרי הגלם
מטייפ אחד לטייפ שני, בדומה להקלטה על טייפ דאבל-קאסט).

להמשך קריאה