Meizu

כזה ניסיתי: Meizu 16th

מאת
באפריל השנה, חגגה מייזו 15 שנה להקמתה, באמצעות השקת סדרת מכשירים העונה למספר “15”, ביניהם גם ה-“15” שבדקתי לפני כחודשיים. מייזו בחרה שלא להמתין לחגיגות יום השנה ה-16 שלה, והציגה את “16th”, מכשיר הדגל החדש שלה, ארבעה חודשים בלבד (!) לאחר הצגת הקודם. האם יש ל-16th יש את מה שצריך כדי להצדיק פער זמנים כה קצר בין שתי הסדרות? ובכן, בערך.



Meizu 16th (צילום: גד גניר)

במשך שנים מייזו נמנעה משימוש בערכות השבבים של קוואלקום. מכשירי העבר שלה התבססו על ערכות השבבים של מדיהטק, ובחלק ממכשירי הדגל שלה היא עשתה שימוש בערכות שבבים של סמסונג. בשנתיים האחרונות החלה לשלב ערכות שבבים חדשות של קוואלקום במכשיריה, בעיקר ערכות שבבים מסדרה 6XX המאפיינות מכשירי ביניים. ה-16th מהבחינה הזאת עושה היסטוריה בקטלוג של מייזו: בבטן ה-16th פועמת לא אחרת מאשר ערכת השבבים החזקה ביותר שיש לקוואלקום להציע: Snapdragon 845. זו הפעם הראשונה שהיצרנית הסינית מציגה מכשיר עם ערכת שבבים זהה לזו של מכשירי דגל אחרים בשוק, מכשירים כמו LG G7, וואנפלוס 6, Xiaomi Mi8, Pocophone ואחרים. בגרסה הבסיסית תקבלו אותו עם זכרון RAM בנפח נדיב מאוד של 6GB, ואחסון בנפח 64 גיגה שאינו ניתן להרחבה. בגרסה היקרה יותר תקבלו אותו עם נפח זכרון נדיב אפילו יותר של 8GB, ואחסון בנפח של 128 גיגה. ההפרש במחיר בין שתי הגרסאות עומד על כ-300 ש”ח בלבד ולאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה, הייתי הולך מראש על הדגם היותר יקר, הדגם שאותו בדקתי. את ההבדל שעושים 2GB העודפים ב-RAM לא תרגישו עד שלא תנסו להריץ שני משחקים כבדים במקביל, אך לאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה אני ממליץ לכם בחום ללכת מראש על הגרסה המרווחת יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu 15

מאת
באפריל חגגה מייזו את השנה ה-15 להיווסדה. החברה שהחלה את דרכה כיצרנית נגני MP3 ונכנסה לעסקי הסמארטפונים לפני כעשור, החליטה לציין את המאורע בהכרזה על סדרת מכשירים חדשה, בשם שלא משאיר הרבה מקום לתהיות באשר למקורו: ״15״. בסדרה הוצגו שלושה דגמים: דגם Lite בעל מפרט בסיסי יותר, דגם Plus מסך גדול יותר ומפרט מתקדם, ואת גרסת הביניים שמסומנת אך ורק במספר 15 וקוטפת בכך את המקום הראשון בתחרות חסרת המשמעות ״הסמארטפון עם שם הדגם הקצר ביותר שאי פעם בדקתי”. זהו גם הדגם שקיבלתי לפני מספר שבועות לבדיקה מרשת באג, היבואנית הרשמית של מכשירי המותג בישראל.
Meizu 15 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu M6 Note

מאת
יצרניות הסלולר מחלקות בדר”כ את קטלוג המכשירים שלהם למשהו שנע בין 3 ל-4 סדרות מכשירים: מכשירים זולים לשוק הנמוך, מכשירי ביניים, ומכשירי דגל/פרמיום. מכיוון הצרכנים, לפחות אלו שסמארטפונים הם נושא לגיטימי לשיחה עבורם, הולכת ונוצרת בשנים האחרונות חלוקה קצת שונה שלוקחת את שתי הקבוצות הראשונות (מכשירי הביניים והמכשירים הזולים) ומסווגת אותה בקבוצה שהשם ההולם עבורה הוא “מכשירי מחאה”. רוכשי מכשירי מחאה הם אנשים בעלי משנה סדורה בנוגע לסיבות שהביאו אותם לרכוש מכשיר שאינו מכשיר דגל: הסיבה הראשית שעליה מתבססות כל הסיבות האחרות היא כמובן כספית: נמאס לאנשים האלו לשלם סכומי עתק על סמארטפונים. מכאן זה מתפצל למגוון של תתי סיבות: “בתוך שנה הגלאקסי הפך לג’אנקי של מטענים”, “בחיאת, מי צריך אימוג’י AI/ מסך ברזולוציית 2K”, “בשביל מה שאני עושה, אני לא צריך יותר מזה”, “תכלס אני לא מרגיש הבדל”, “ככה אוכל להחליף מכשיר פעם בשנה”.



Meizu M6 Note (צילום: גד גניר)
הסמארטפונים מסדרות הביניים של מייזו הם מכשירי מחאה מובהקים. זה לא רק בגלל שהם זולים, וזה לא קשור בהכרח לתמורה שהם נותנים למחיר הזה. זה עניין של מיקום וזיהוי הזדמנויות, ואם לשפוט את ההצלחה של באג בישראל עם המותג הזה, מישהו שם ידע טוב מאוד מה הוא עושה: לא מעט ישראלים  בשנת 2018 עדיין הולכים לקניון, לעמדה של אחת המפעילות מתוך כוונה לקנות שם את המכשיר הבא שלהם כאילו אנחנו שוב בסוף שנות ה-90. אלו שההגיון (או המחיר) מכה בהם רגע לפני קניית גלאקסי אס 9 או אייפון X, נתקלים במנוסתם מהדוכן בחנויות של באג ובכרזות של Meizu, כשהם מתוסכלים, ממורמרים ומחפשים עסקה טובה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu Pro 7

מאת
סמארטפון, בצורתו הנוכחית, הוא קונספט שקשה לחדש בו. בתוך שנים בודדות עבר שוק הסלולר ממצב של מגוון צורות של טלפונים (“סליידר”, “צדפה”, “סוויבל”) לשממה עיצובית של מלבנים דקים עם מסך גדול בחזית, אולי כמה כפתורים בתחתית, ומצלמה על הגב. מייזו מנסה לשבור את השגרה הזאת עם מסך נוסף הממוקם על גב המכשיר. היא עושה זאת בסמארטפון החדש ביותר בסדרת הדגל שלה, PRO 7, ובשונה מרוב יצרניות הסמארטפונים השנה, לא משתמשת בחידוש הזה כדי להקפיץ את המחיר שלו. האם מייזו עלתה על משהו מעניין?



Meizu PRO 7 (צילום: גד גניר)





מייזו היא כמובן לא הראשונה שמנסה לשים מסך נוסף על סמארטפון או על טלפון סלולרי. קדמו לה אינספור יצרניות סלולר מתחילת שנות ה-2000 שניסו לחסוך למשתמשים את הפעולה המייגעת של פתיחת טלפון בצורת צדפה. כשסמארטפונים הפכו למיינסטרים, העובדה שבחזית המכשיר יש מסך ענק, ייתרה את הצורך בעוד מסך. אז מה עושים כשמשתמשים דורשים משהו חדש? נותנים להם את מה שהם לא צריכים, ממילא הם יסכימו לשלם על זה: LG הוסיפה מסך קטן מעל המסך הענק של הפאבלטים שלה, ה-V10 וה-V20, סמסונג החליטה להציף מידע על השוליים של המסך ב-Galaxy Note Edge, ויוטה פון הוסיפה בזמנו מסך E-Ink בגודל מלא בצד האחורי של הסמארטפונים שלה כדי לאפשר למשתמשים לקרוא ספרים דיגיטליים ובנוסף להציג את המידע שכל סמארטפון עם מסך נוסף עושה: התראות, שעה ומזג אויר. התירוץ למסך נוסף הוא בדר”כ חסכון בסוללה: המסך הקטן חוסך את הצורך להדליק את המסך הגדול כדי לקבל את המידע שמופיע ממילא על המסך הקטן. את הצורך הזה פתרו חלק מהיצרניות באמצעות מצב Always On אשר מציג באופן מינימליסטי מידע על המסך הראשי כשהוא מוחשך ברובו. כל מה שציינתי כאן אגב לא רלוונטי עבור מי שעושה שימוש בשעון חכם ומקבל את כל המידע הדרוש היישר אל פרק ידו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu PRO 6 Plus

מאת
לפני קצת יותר מ-4 שנים נחת בישראל ה-MX2 Dream, הסמארטפון הראשון של המותג Meizu שעשה עליה לארץ הקודש. המכשיר שקיבל את הכינוי “האייפון הסיני” היה יצור מוזר בסצינת הסמארטפונים הסיניים של אותה תקופה: אם סמארטפון סיני טיפוסי ב-2013 היה מכשיר שהתאפיין בממשק אנדרואיד נקי יחסית, מפרט חלש, ואיכות נמוכה יחסית של חומרים והרכבה, המכשיר של מייזו נראה שונה לחלוטין. המפרט כלל מעבד מבית סמסונג ואפילו זכרון RAM בנפח מכובד (לאותם ימים) של 2 גיגה. את מערכת ההפעלה אנדרואיד היה קשה לזהות תחת הממשק הייחודי של מייזו שהתהדר באנימציות מרשימות, תגובה מצויינת למגע, ואפילו מבחוץ המכשיר נראה לא רע. ההשראה שספגה החברה מאפל הקרינה גם על האסטרטגיה שלה ועד להשקת ה-MX4, התמקדה החברה בכל פעם במכשיר אחד, מכשיר דגל. החל משנת 2015 קטלוג המוצרים של מייזו התרחב משמעותית והחל לכלול מכשירים המותאמים לשלל סגמנטים: לצד סדרת ה-MX הוצגו מכשירי Entry Level ופאבלטים זולים אשר זוכים להצלחה רבה בישראל, ומנגד, גם פאבלטים עם מפרט מרשים שעל הנייר לפחות נותנים פייט למכשירי הדגל של סמסונג, LG ואחרות.

Meizu PRO 6 Plus (צילום: גד גניר)
ה-Meizu PRO 6 Plus שייך לקבוצה האחרונה, ומדובר למעשה בסמארטפון החזק ביותר כיום בקטלוג המכשירים של החברה: המעבד מבית סמסונג, Exynos 8890 הוא אותו מעבד שתמצאו ב-Galaxy S7. זכרון ה-RAM בנפח 4 גיגה ואפילו נפח האחסון (שאינו ניתן להרחבה) עומד על 64 גיגה, נפח אחסון שניתן בהחלט לחיות איתו בשלום בימינו. המכשיר עצמו זריז כצפוי, יציב ולא נתקע, קופא או קורס.

להמשך קריאה

שם הייתי: מסיבת העיתונאים של Meizu – טעינה מהירה

מאת
אין ידיעות טכנולוגיות שאני אוהב לנחור עליהן בבוז, כמו ידיעות על פריצות דרך שאוטוטו יגרמו לסוללות של סמארטפונים להחזיק מעמד פי 2 ו-3 יותר ממה שהן מחזיקות כרגע. הידיעות האלו תמיד מדברות על השינוי שעומד לקרות בדור הבא של המכשירים, בשנה הבאה, אבל זה לא באמת קורה, ואין ליצרניות הסמארטפונים פתרון שבאמת יכול לפטור את המשתמשים הכבדים מלהסתובב עם סוללה ניידת איתם לכל מקום.


הדגמה של הטעינה המהירה של מייזו (צילום: גד גניר)

מה עושים? מטפלים בבעיה מכיוון אחר. האופנה הנוכחית בתחום הזה היא טעינה מהירה. רוב יצרניות האנדרואיד מציעות במכשירי הבינים ובעיקר במכשירי הדגל שלהן טעינה מהירה שתאפשר לכם לחבר את המכשיר לשקע החשמל במהלך היום לפרק זמן קצר יחסית, ולהפיח בו רוח חדשה וכמה שיותר אחוזי סוללה. ישנו תקן לטעינה מהירה של קוואלקום, יצרנית המעבדים של רוב הסמארטפונים המוכרים בשוק, ויש יצרניות שיש להן תקני טעינה מהירה ייחודיים רק להן כמו OnePlus עם ה-Dash Charge שלה, סמסונג, ואחרות.


גם ל-Meizu יש תקן מהירה משלה: mCharge. לפני מספר ימים הזמינה היצרנית הסינית עיתונאים מכל העולם להכרזה שתערוך ב-MWC 2017 עם הכרזה יומרנית על כך שיש לה משהו שבו היא מסוגלת לעקוף את סמסונג ואפל, לא פחות. אתמול ב-10:00 נחשף הסוד. Meizu פיתחה תקן טעינה מהירה, Super mCharge שמתיימר לבצע טעינה מלאה מ-0 ל-100% של סוללה בקיבול של 3000mAh, בתוך 20 דקות.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu MX6

מאת
לפני כחודש נחתה בישראל משלחת של בכירים מ-Meizu על מנת להשתתף בהשקה הגדולה ביותר של היצרנית כאן אי פעם. לא פחות מארבעה דגמי מכשירים חדשים של היצרנית הסינית אמורים להתחיל להימכר בישראל בתקופה הקרובה, אך המכשיר החשוב מבין הארבעה הוא ללא ספק ה-MX6, המכשיר החדש ביותר בסדרה הפופולרית של מייזו. מה עושה אותה כל כך פופולרית? הנוסחה הקבועה של מייזו: ניסיון לאזן בין חומרה חזקה יחסית, עיצוב וחומרים איכותיים, במחיר אטרקטיבי. במקרה של הבן הספציפי הזה לסדרת MX, המחיר נמוך אף מבעבר.
Meizu MX6 (צילום: גד גניר)
אז מה כוללת החומרה החזקה? ערכת שבבים Helio X20 של Mediatek בעלת 10 ליבות (2 במהירות 2.3 גיגהרץ, 4 במהירות 1.9 גיגהרץ ו-4 נוספות במהירות 1.4 גיגהרץ). על הנייר, המעבד הזה אמור להתחרות בסדרת Snapdragon 6XX של קוואלקום, כאשר הוא נחשב לחזק וחסכוני יותר בחשמל מה-617, אך חזק פחות מה-650 (המעבד שניתן למצוא ב-Xiaomi Redmi Note 3 Pro), כלומר, מעבד של הרף העליון של מכשירי ביניים. זכרון ה-RAM מגיע בנפח 4 גיגהבייט, נפח נדיר ברמות המחיר האלו. האחסון לעומת זאת, עומד על 32 גיגה בלבד שאינם ניתנים להרחבה. זה אמנם יותר מהנפח המינימלי הכמעט בלתי שמיש (16GB) איתו נמכר קודמו, ה-MX5, אך עבור מי שמצלם הרבה, מתקין הרבה אפליקציות ומצלם הרבה, ייתכן שזה יהיה קצת צפוף. ה-Meizu MX6 מריץ את Flyme 5.2.2.2, גרסת תוכנה וממשק ייחודי של מייזו, המבוסס על אנדרואיד בגרסה 6, הגרסה העדכנית ביותר בתקופה בה הוכרז המכשיר. ביום יום המכשיר מגיב בזריזות, יציב ברוב המקרים (למעט Apple Music אשר קרסה לעיתים קרובות מדי) וחזק מספיק כדי להריץ אפילו משחקים בצורה מכובדת.

כאלו ניסיתי: Meizu EP-51

מאת
כבלוגר שעיקר עיסוקו הוא בביקורות חפיצים, אין לי הרבה רגעי שיא עיתונאיים. אני לא עובד על תחקירים, אני לא עוסק בתחומים של חיים ומוות, ואם להיות כנה, אני כאן בעיקר בשביל ההנאה האישית והעניין האישי שלי בהתנסות במוצרים חדשים. אם יש פוסטים שאני מחכה להם, שגורמים לי להרגיש שאני באמת תורם במשהו גם לסביבה אלו בעיקר פוסטים שמדברים על מוצרים זולים מאוד שנותנים תמורה מצויינת למחירם. באתרים שאני עוקב אחריהם בחו”ל מתפרסמים פעם בכמה חודשים אייטמים על אזניות זולות שנשמעות הרבה יותר טוב ממה שהייתם מצפים מאזניות במחירן. אני גם רוצה למצוא בעצמי אזניות כאלו ולפרסם אייטם כזה.



Meizu EP-51 (צילום: גד גניר)



מסתבר שזו דרישה די תובענית מצידי. למה? משתי סיבות: הראשונה, אובייקטיבית, סאונד טוב באמת זה משהו שעולה כסף. קשה לזייף בזה ואין קיצורי דרך. רכיבים איכותיים ותכנון טוב הם משהו שצריך לשלם עליו. אזניות זולות נשמעות כמו אזניות זולות ב-99% מהמקרים. הסיבה השניה היא שקשה להשיג לבדיקה אזניות זולות. מעטים היבואנים שירצו להעמיד לבדיקה את דגם ה-Entry Level שלהם, ובמקרה של אזניות ממותגים לא מוכרים שאינם נמכרים בארץ – אין גורם שיכול להשאיל לי אותן לבדיקה.



ואז מגיעה Meizu הסינית, ונכנסת לשוק האזניות עם אותה פילוסופיה שמלווה את המכשירים שלה: להציע אלטרנטיבה זולה למוצרים מערביים, קוריאניים, יפנים וטיוואנים, אלטרנטיבה שנראית טוב וברוב המקרים מספקת חויית שימוש לא רעה, ותמורה טובה למחיר. מאחר ש-LeEco ומוטורולה (וכנראה גם אפל, נראה מחר) החליטו ששקע אזניות סטנדרטי זה פאסה, מבין שני דגמי האזניות של מייזו בארץ עניין אותי יותר לבדוק את ה-EP-51, אזניות בלוטות’ בתצורת In Ear, שהן גם הזולות מבין שני הדגמים, וזולות באופן כללי.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu PRO 5

מאת
זהות
המשתתפים בפרוייקט השוואת מכשירי הפרימיום שפורסמה כאן לפני קצת יותר משבוע, עברה
לא מעט שינויים. בדרך לבחירה ברביעיית הסמארטפונים שבסופו של דבר הופיעה בפוסט ההוא,
התלבטתי אם לשלב בהשוואה הזאת שלושה מכשירים אחרים שבדקתי באותה תקופת זמן: ה-Huawei Mate S, ה-HTC One M9 Plus,
ואפילו בשלב מסוים ה-Z5, כשלא הייתי בטוח אם גרסת הפרימיום שלו אכן
תגיע אליי בזמן. לצערי, דווקא את ה-PRO 5,
הפאבלט החדש של Meizu כבר לא יכולתי להכניס לפוסט הזה משיקולי
לו”ז ולוגיסטיקה למרות שהוא התאים להשוואה הזאת הרבה יותר מהמכשירים האחרים שנפסלו. הוא אמנם זול יותר מכולם, אך מסתכלים על המפרט שלו, זה נראה
מוצדק לכלול אותו בליגה של מכשירים כמו ה-LG V10, ה-Samsung Galaxy Note 5 ואחרים. כך הוא גם נבחן, ללא הנחות.

Meizu PRO 5 (צילום: גד גניר)
מייזו מיישרת קו עם יצרניות האנדרואיד הגדולות, ומשיקה שני מכשירי דגל במהלך שנה קלנדרית, מכשיר מיינסטרים ופאבלט. היא התחילה בנוהל הזה כבר לפני שנה,
כאשר השיקה את ה-MX4, ומספר חודשים לאחר מכן את הפאבלט בעל המפרט
המשודרג, ה-MX4 Pro.
השנה, במקביל להשקות של מכשירים זולים כמו ה-M1 Note,
וה-M2 Note, היא השיקה שוב שני מכשירי פרימיום בהפרש של
כמה חודשים, ה-MX5, ולאחר מכן את ה-PRO 5,
ממשיך דרכו של ה-MX4 Pro.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu MX5

מאת
סדרת
מכשירי ה-MX של Meizu
היא אמנם לא החזקה ביותר (כמו סדרת ה-Pro),
והיא גם לא הסדרה המשתלמת ביותר (כמו סדרת מכשירי ה-M
שלה), אך היא ללא ספק הסדרה החשובה ביותר מבין סדרות המכשירים שלה. היא אמורה לשלב
את הטוב מבין שתי הסדרות הללו, והיא גם הסדרה הכי ותיקה בקטלוג המוצרים של Meizu.
במובן מסוים, אם ה-Meizu MX4 Pro
(ויורשו שהושק לפני מספר ימים, ה-Pro 5)
 אמור להיות מקביל ל-Note של
סמסונג, אז ה-MX5, בו יעסוק הפוסט הזה, הוא המכשיר ש-Meizu
רואה לנכון להציג כתחרות למכשירים כמו Samsung Galaxy S6, LG G4, HTC One M9 ואפילו האייפון 6. כמו תמיד, המכשירים בסדרה
הזאת מגיעים להתמודדות עם תוית מחיר מאוד אטרקטיבית, אך השאלה היא האם מבחינת
ביצועים, תפקוד כללי וסטייל, יש ל-MX5 את
מה שצריך להתמודד במגרש הזה.

Meizu Mx5 (צילום: גד גניר)
ב-Meizu
בחרו לצייד את ה-MX5 במעבד ה-MT6795
Helio של יצרנית המעבדים הטיוואנית MediaTek.
זהו מעבד בעל 8 ליבות הפועלות עד למהירות מקסימלית של 2.2 גיגהרץ, בנוי
בטכנולוגיית 64 ביט, ואמור לדעת להתמודד עם רזולוציית 2K
(למרות שכאן הרזולוציה היא 1080p
בלבד, אך לזה אגיע מאוחר יותר). זכרון ה-RAM
כאן מגיע בנפח של 3GB, כמו ברוב מכשירי הדגל בשוק, ונפחי האחסון
בהם ניתן להשיג אותו אצל באג היבואנית עומדים על 16GB
(בדגם שאני בדקתי), או 32GB. כמו
ב-MX4, גם כאן הנפח לא ניתן להרחבה באמצעות כרטיס
הזכרון, כך שההמלצה שלי היא ללכת על גרסת ה-32GB
במקום להתחיל להרגיש צפיפות בתוך זמן קצר. מבחן ביצועים (GeekBench
3) שדלף לפני ההשקה של המכשיר, נתן למעבד שלו
ציון ביצועים גבוה יותר מזה של ה-Snapdragon 810,
המעבד בו מצוידים מכשירים כמו ה-OnePlus 2, HTC One M9,
ו-LG G-Flex 2. מבחני ביצועים מעולם לא הרשימו אותי
במיוחד, וה-MX5 הוא דוגמה נהדרת למצב בו מבחני הביצועים לא
ממש עומדים בקנה אחד עם חויית השימוש היומיומי במכשיר. זה לא שה-MX5
איטי, ממש לא, הוא זריז, אם כי קשה לי מאוד לקבוע שהוא מהיר יותר מהמכשירים האחרים
עליהם דיברתי. כמו חלקם, הוא נוטה מדי פעם ללאגים, והיו מספר מקרים בהם נדרשתי
לעשות Restart כי הרגשתי ירידה זמנית בביצועיו. מעבר לכך,
אם ציינתי את ה-Snapdragon 810
שידוע לשמצה בשל נטייתו להתחמם, אז הרי לכם ידיעה חמה במיוחד: ה-MT6795
מתחמם לא פחות, והמגע בגב המכשיר במצבים מסוימים, היה הרבה פחות נעים ממגע בגב
המכשירים שציינתי קודם.

להמשך קריאה