סמרטפון

כזה ניסיתי: OnePlus 5

מאת
הסטארטאפ הסיני וואנפלוס עבר תהליך מואץ של התבגרות. בתוך פחות מ-4 שנים הפכה החברה האנונימית לחברה במועדון היצרניות שכולם מחכים מדי שנה להשקת הדגם החדש שלה. תהליך ההתבגרות כלל לא רק התגברות על מחלות ילדות כמו הצהרות יומרניות (את ה-OnePlus 2 שהוכרז ב-2015 כ-Flagship Killer של השנה שלאחר מכן, לא פחות) וסלוגנים דרמטיים (“Never Settle”), כי אם גם הבנה שהייפ הוא לא הכל. לאט לאט ויתרה וואנפלוס על פרובוקציות ודרכים שונות ומשונות שליוו אותה בתחילת דרכה להגיע לכותרות, והחלה להתמקד בפידבקים מהקהילה שבנתה לעצמה ויישומם במכשירים שלה.



OnePlus 5 (צילום: גד גניר)





ה-OnePlus 3 של שנה שעברה והגרסה המעודכנת שלו שהוכרזה כמה חודשים אחריו, ה-3T אכן היו מכשירים “בוגרים” יותר, שהצטיינו בכל הקשור לביצועים, תוכנה יציבה יותר, עם פחות באגים מאי פעם, וטעינת סוללה המהירה מסוגה בשוק. עם זאת המכשירים עדיין לקו בחסר בעיקר בתחום הצילום, תחום שבאופן מסורתי וואנפלוס לא הצליחה להתבלט בו לטובה. וואנפלוס 5, המכשיר החדש ביותר בקטלוג החברה, הושק עם המון הבטחות הקשורות לאיכות הצילום, אך לא רק הבטחות, גם חותמת איכות של אחד הארגונים החשובים ביותר בתחום. מעבר לכך, כרגיל, הוא מציע מפרט שעל הנייר לא נופל מזה של מכשירי דגל מבית סמסונג, LG, סוני ואחרות. למעשה, ברוב המקרים אף מציע מפרט חזק יותר. כל זה בא במחיר גבוה יותר מבעבר. כמה גבוה יותר, והאם במחיר החדש הוא עדיין מהווה אלטרנטיבה משתלמת וראויה למכשירי הדגל המוכרים?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu PRO 6 Plus

מאת
לפני קצת יותר מ-4 שנים נחת בישראל ה-MX2 Dream, הסמארטפון הראשון של המותג Meizu שעשה עליה לארץ הקודש. המכשיר שקיבל את הכינוי “האייפון הסיני” היה יצור מוזר בסצינת הסמארטפונים הסיניים של אותה תקופה: אם סמארטפון סיני טיפוסי ב-2013 היה מכשיר שהתאפיין בממשק אנדרואיד נקי יחסית, מפרט חלש, ואיכות נמוכה יחסית של חומרים והרכבה, המכשיר של מייזו נראה שונה לחלוטין. המפרט כלל מעבד מבית סמסונג ואפילו זכרון RAM בנפח מכובד (לאותם ימים) של 2 גיגה. את מערכת ההפעלה אנדרואיד היה קשה לזהות תחת הממשק הייחודי של מייזו שהתהדר באנימציות מרשימות, תגובה מצויינת למגע, ואפילו מבחוץ המכשיר נראה לא רע. ההשראה שספגה החברה מאפל הקרינה גם על האסטרטגיה שלה ועד להשקת ה-MX4, התמקדה החברה בכל פעם במכשיר אחד, מכשיר דגל. החל משנת 2015 קטלוג המוצרים של מייזו התרחב משמעותית והחל לכלול מכשירים המותאמים לשלל סגמנטים: לצד סדרת ה-MX הוצגו מכשירי Entry Level ופאבלטים זולים אשר זוכים להצלחה רבה בישראל, ומנגד, גם פאבלטים עם מפרט מרשים שעל הנייר לפחות נותנים פייט למכשירי הדגל של סמסונג, LG ואחרות.

Meizu PRO 6 Plus (צילום: גד גניר)
ה-Meizu PRO 6 Plus שייך לקבוצה האחרונה, ומדובר למעשה בסמארטפון החזק ביותר כיום בקטלוג המכשירים של החברה: המעבד מבית סמסונג, Exynos 8890 הוא אותו מעבד שתמצאו ב-Galaxy S7. זכרון ה-RAM בנפח 4 גיגה ואפילו נפח האחסון (שאינו ניתן להרחבה) עומד על 64 גיגה, נפח אחסון שניתן בהחלט לחיות איתו בשלום בימינו. המכשיר עצמו זריז כצפוי, יציב ולא נתקע, קופא או קורס.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG G6

מאת
בשנה שעברה, בדיוק בתקופה הזאת, השתלטה LG על רוב שלטי החוצות בישראל במסגרת קמפיין למכשיר הדגל שלה שטרם הגיע לארץ. בקרב היבואנית המקומית התעורר חשש כי העובדה ש-Samsung Galaxy S7 הגיע לחנויות מספר שבועות לפני ה-G5, יחד עם המכה התדמיתית הקשה שספגה LG בעקבות משבר תקלת הייצור ב-G4, תגרום לפגיעה במכירות המכשיר החדש שלה. החשש התברר כמוצדק: נתוני המכירות של LG השנה אכן אכזבו בארץ ובעולם, היה ברור שהמכשיר הבא שלה חייב להגיע כמה שיותר מוקדם לשוק ולהיות חדשני, מהפכני וחשוב מכל, כזה שישכיח איכשהו מהצרכנים את המבוכה הגדולה של שנת 2016. את המטרה הראשונה הוא השיג: המכשיר כבר בחנויות: יש לו את הפור ש-LG כל כך היתה זקוקה לו בישראל, ועוד לפני החג, תקופה בה ישראלים פותחים את ארנקיהם ביתר קלות. האם G6 הוא אכן המכשיר שאיתו תוכל LG לצאת למסע לשיקום המעמד שלה? זה בדיוק מה שניסיתי לבדוק.


LG G6 (צילום: גד גניר)




איך מייצרים מכשיר שיותר לקוחות יקנו? שואלים את הלקוחות מה הם רוצים. אם מסתמכים על המצגת באירוע ההכרזה של LG G6 בסוף חודש שעבר ב-MWC 2017, ללקוחות הספציפיים אליהם פנתה LG, היו דרישות הגיוניות: מכשיר אמין ובטוח לשימוש (כי התקפה על היריבה מבית שמכשיריה התלקחו בידיהם של לקוחות, היא ההגנה הטובה ביותר), מכשיר עמיד במים (כי אנחנו בשנת 2017), מצלמה שתוכל לתפוס זוית רחבה (כי תמיד נחמד שיש ברשימה מטרות ש-LG כבר עמדה בהן בעבר), והדרישה שהפכה לתכונת המפתח העיקרית של המכשיר הזה: מסך גדול במכשיר שנוח להחזיק ביד ולהכניס לכיס. משום מה, אף לקוח לא ציין את הסוללה כמשהו שדורש שיפור. הגיעו ימות המשיח? יותר הגיוני ש-LG פשוט העדיפו לא להבליט את הסוגיה הספציפית הזאת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Max

מאת
אני לא חושב שסמארטפון צריך להגיע עם מסך גדול יותר מ-5.7 אינטש. גם 5.7 אינטש זה קצת יותר מדי, אבל באופן כללי, סמארטפונים שמגיעים עם מסך גדול יותר הם מבחינתי פסולים מראש. גם היצרניות הגדולות לא נותנות יותר מדי אמון במכשירים עם מסך של 6 אינטש ומעלה, והמבחר הקיים בשוק כיום, עבור בעלי האצבעות הבלתי נגמרות שביניכם, הוא מאוד מאוד מצומצם. לפני מספר חודשים סיפרתי לכם על ההתנסות שלי עם ה-Phab Plus של לנובו, פאבלט ענק עם מסך בגודל 6.8 אינטש (טאבלטים קומפקטיים מגיעים עם מסך בגודל של 7 אינטש), וכעת מגיע תורו של ה-Mi Max, פאבלט מעט קטן יותר של שיאומי, עם מסך בגודל של “רק” 6.4 אינטש.



Xiaomi Mi Max (צילום: גד גניר)





המפרט הטכני של ה-Mi Max, אם מתעלמים לרגע מגודל המסך, זהה לזה של ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro שבדקתי לפני מספר שבועות: ערכת השבבים Snapdragon 650 של קוואלקום, זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, אחסון פנימי בנפח 32 גיגה ואפשרות הרחבה באמצעות כרטיס זכרון עד ל-256 מגה, או לחילופין שימוש בסים נוסף על חשבון כרטיס הזכרון (שיאומי בחרה כאן משום מה ב-Micro Sim ולא בנאנו סים הנפוץ יותר, אז לפני הקנייה ודאו שיש לכם את סוג הסים המתאים). ה-Xiaomi Mi Max הגיע אליי עם MIUI 8 בגרסה 8.1.4.0, המבוססת על אנדרואיד בגרסה 6.0.1. MIUI מגיעה כאן עם כל הפינוקים שהביאה ב-Redmi Note 3 Pro כמו “שטח שני”, המהווה מעין סביבת עבודה נוספת בטלפון שבה ניתן להכנס עם חשבונות שונים, משהו שמאפשר נניח להפריד בין כל מה שקשור לעבודה ובין מה שקשור לשימוש בטלפון בשעות הפנאי. יצירת “שטח שני”, גוזלת משאבי מערכת כמו זכרון, אחסון וכוח עיבוד. חלופה אפשרית היא שכפול פרטני של אפליקציות. במידה ויש לכם משום מה שני חשבונות פייסבוק, או וואטסאפ באפשרותכם “לשכפל” את האפליקציה, ובכל אחד מהם להשתמש בחשבון אחר. ערכת השבבים Snapdragon 650 עשתה יופי של עבודה ב-Redmi Note 3 Pro והאמת שהתחושה כאן אפילו השתפרה: המכשיר זריז מאוד ומגיב במהירות לכל פעולה. ייתכן שהרושם החיובי שקיבלתי על ביצועי ה-Mi Max קשור גם לגרסת התוכנה העדכנית. כל הבאגים הקטנים והמרגיזים שאפיינו מכשירים קודמים של שיאומי נעלמו כאן כלא היו: אין בעיות סנכרון, ההודעות מגיעות בזמן, אין בעיות יציבות אין צורך באיתחולים, הסורק הביומטרי מזהה במהירות ובקלות את האצבעות שלי והמכשיר אפילו מתקשר נהדר עם השעון החכם שלי. זו עדיין לא המהירות של מכשירי דגל, אבל בתפקוד היומיומי הכל עובד נפלא. בנוסף, העובדה שהמכשיר מגיע עם אחסון פנימי של 32 גיגה מבטיחה ראש שקט בכל הקשור למקום הדרוש להתקנת אפליקציות, לפחות בשנה-שנתיים הקרובות.



להמשך קריאה