טלפון סיני

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 9

מאת
לשיאומי אין זמן. אם היא רוצה להתמיד במסורת להשיק מכשירי דגל בצרורות מדי שנה, עליה להתחיל את ההשקות מוקדם ככל האפשר. בהתאם לכך, את ה-Mi 9 מכשיר הדגל העיקרי שלה לשנת 2019 השיקה בסין כבר בפברואר, אפילו לפני ועידת הסלולר הגדולה בברצלונה, לפני סמסונג, לפני וואווי, לפני כולם כמעט. איכשהו, אלינו בישראל לקח לו יותר זמן להגיע. היה שווה לחכות?



Xiaomi Mi 9. קורא טביעות האצבעות בינוני כנהוג בז’אנר (צילום: גד גניר)
שיאומי Mi 9 הוא בין הסמארטפונים הראשונים בשוק להציע את ערכת השבבים Snapdragon 855 של קוואלקום. ערכת השבבים הזאת אמנם אינה תומכת ברשתות דור חמישי, אבל זה לא באמת אמור לשנות לכם כי אין רשת כזאת באופק הישראלי. מה כן אמור לשנות לכם? שזה מעבד חזק להפליא: ליבה אחת פועלת במהירות 2.84 גיגהרץ, שתיים נוספות במהירות 2.42 גיגהרץ, וארבע נוספות במהירות 1.8 גיגהרץ. מכשירי Galaxy S10 בארה”ב, מכשירי LG G8, מכשירי OnePlus החדשים ועוד מכשירי דגל רבים אחרים מצוידים בערכת השבבים הזאת. הגרסה שהגיעה אליי לבדיקה היא הגרסה הבסיסית ביותר שמצויידת בזכרון RAM בנפח 6 גיגה ואחסון בנפח 64 גיגה, אך ניתן להשיגו גם בגרסאות עם 8 ו-128 גיגה בהתאמה. סוגיית האחסון מהותית: לא ניתן להרחיב אותו, לכן אם אתם עומדים לקנות את המכשיר הזה, כדאי לחשוב היטב מהו נפח האחסון שתזדקקו לו בשנים הקרובות. לתוך החישוב הזה כדאי גם להכניס את העובדה שלמכשיר הזה יש חיישן ברזולוציה של 48 מגה פיקסל. החיישן הזה, יחד עם מצב הצילום הייעודי שעושה שימוש במלוא הרזולוציה הזאת, מייצרים תמונות שנפחן עומד על 12 מגה, במקום 4-5 המגה הסטנדרטיים, מה שיכול לאורך זמן להפוך את זכרון האחסון של המכשיר שלכם לצפוף במיוחד.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Mix 3

מאת
העיסוק המיותר, המייגע והבלתי נגמר בעניינה של המגרעת, אותו קטע שחור שהפך לפריט עיצובי כה פופולרי בסמארטפונים מודל 2018 ושנוא נפשם של כתבי ובלוגרי טכנולוגיה עם סף ריגוש גבוה, הביא את היצרניות בשוק לחפש פתרונות חדשים למיקום המצלמה הקדמית וכל מה שעד לפני שנתיים היה קל כל כך למקם במקטע שמעל למסך. נקודת הפתיחה של סדרת Mi Mix של שיאומי שונה: הראשון בסדרת מכשירי הפרמיום של שיאומי לא הציג מלכתחילה מגרעת, וכך גם אלו שאחריו, אבל כן התהדר ב”סנטר” שאליו הוגלו כל הרכיבים הנ”ל. כל עוד הקונספט של מכשיר עם מסגרות מסך מיקרוסקופיות לא עמד בשורה אחת עם פריצות דרך שמצפים להן בקוצר רוח כמו תרופה לסרטן, חיסול הרעב ושלום עולמי, שיאומי יכולה היתה להסתדר עם הסנטר הזה. לאחר שהמגרעת הוכרזה כאויבת מספר אחת של תעשיית הסלולר, והחלום הרטוב של מבקרי ומשתמשי מכשירים הפך להיות מכשיר עם חזית נטול מסגרות, נדרש מצידה פתרון הנדסי אחר כדי להמשיך להיות הכי קרובה להישג הזה. רגע לפני שמכשירי הדגל של שנת 2019 מתחילים לעשות את דרכם לישראל, נחת אצלי לפני מספר שבועות ה-Mi Mix 3, מכשיר דגל נוסף ששיאומי דחסה אל קטלוג מכשירי הדגל של שנת 2018. המכשיר הרביעי בסדרת Mi Mix אכן מוותר על הסנטר, לטובת קאמבק של תצורה שהיתה נפוצה בעיקר בעשור הקודם: סליידר.



Mi Mix 3 (צילום: גד גניר)

מבחינת מפרט, ה-Mi Mix 3 מציג את מה שמציגים כל כך הרבה דגמי מכשירים אחרים של שיאומי השנה: ערכת השבבים Snapdragon 845 (אותה אחת שתמצאו גם ב-Pocophone, Mi Mix 2s, Mi 8, Mi 8 Pro, ו-Black Shark, מכשיר הגיימינג של החברה) שהיא ערכת השבבים החזקה ביותר של חברת קוואלקום, ובין הנפוצות בדגמי מכשירי הדגל בשוק. הגרסה אותה אני קיבלתי לצורך הבדיקה מגיעה עם הקונפוגרציה הבסיסית ביותר איתה נמכר הדגם הזה: 6 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון שאינו ניתן להרחבה. החומרה הזאת מריצה את MIUI 10, גרסתה של שיאומי למערכת ההפעלה אנדרואיד, שמבוססת כאן על גרסת Pie העדכנית. בניגוד ל-Mi 8 Pro, החוייה היתה זריזה וחלקה ב-100% מהזמן. המכשיר טס זריז, חזק ונראה שהגרסה הנוכחית של מערכת ההפעלה כאן יודעת איך לנצל היטב את החומרה שאלוהים והאנשים בשיאומי נתנו לו. האם סוף סוף מכשיר של שיאומי עם תוכנה נטול באגים? צר לי, אבל אנחנו עדיין לא שם. עדיין הדפדפן המובנה אגרסיבי מדי ומשתלט ביישומים מסוימים על ברירת המחדל (קישורים מאפליקציות כמו וואטסאפ נפתחים משום מה רק דרכו והאופציה לפתוח אותם כברירת מחדל דרך כרום אינה מופיעה בתפריט הרגיל). מעבר לזה, את הבאג המפתיע של שיאומי למכשיר זה פגשתי כאן בתפריט ה-Bluetooth: בכל פעם שרציתי להצמיד מכשיר חדש אל ה-Mi Mix 3, אופציית חיפוש המכשירים בסביבה סירבה לפעול. איתחול פתר תמיד את הבעיה אבל זה לא צריך להיות פתרון קבע. לא מתים מזה, ושיאומי אלופה בלהותיר במכשיריה תקלות שלא מתים מהן. ועדיין, ההמתנה למכשיר של שיאומי שהכל יעבוד בו חלק, נמשכת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi S2

מאת
בחודש מאי האחרון הכריזה שיאומי על משהו שהקטלוג שלה חיכה לו נואשות (לא באמת): סדרת סמארטפונים חדשה במשפחת Redmi. החברה שהקטלוג שלה כולל אינספור דגמים ותתי דגמים מצאה לנכון לייסד סדרה חדשה של מכשירים שישלבו בין מחיר זול, למצלמה קדמית מתקדמת. כאילו שהקטלוג שלה לא מבלבל גם ככה, בחרה שיאומי להתחיל את הסדרה מהספרה 2, או בשמה המלא Redmi S2. איפה ה-S1? מעולם לא היה כזה. הבלבול הזה, וקצב השקת המכשירים הם בעיקר כאב ראש למבקרי סמארטפונים כמוני. עבור הרוכשים עדיף כמובן קטלוג מגוון ככל האפשר שיאפשר בחירה בדגם המתאים ביותר. בינתיים אגב, האסטרטגיה הזאת עובדת לשיאומי לא רע בכלל, בייחוד בסגמנטים הזולים יותר: למרות המגוון והבלאגן, מכשיר האנדרואיד הנמכר ביותר בעולם ברבעון הראשון של 2018 היה ה-Redmi 5A נטול היומרות, ושיאומי עצמה ממוקמת כמעט כדרך קבע בין חמשת יצרניות הסמארטפונים הגדולות בעולם. אם להשיק סמארטפונים בקצב מסחרר הוביל אותה להצלחה כזאת, למה שתנסה להתחשב בלו”ז ובצורך של מבקרי סמארטפונים להסביר למה הם בודקים יותר מכשירי שיאומי מאשר של כל יצרן אחר?



Xiaomi Redmi S2 (צילום: גד גניר)
במפרט הטכני לא תמצאו הפתעות מרעישות: שיאומי בחרה לצייד את ה-Redmi S2 בערכת השבבים Snapdragon 625 בה השתמשה במגוון מכשירים כמו Redmi Note 4, Mi Max, Redmi 5 Plus, Mi A1 ועוד. זו ערכת שבבים בעלת 8 ליבות הפועלות במהירות 2 גיהרץ אשר בדר”כ יודעת לאזן היטב בין ביצועים לחסכון בחשמל. לגבי החסכון בחשמל אפרט בהמשך. לגבי הביצועים, ערכת השבבים היא חלק חשוב אבל לא היחיד בריבוע הקדוש שמורכב מערכת שבבים, נפח אחסון, זכרון RAM והתאמה של מערכת ההפעלה לכל שאר המרכיבים. אני קיבלתי לבדיקה את הגרסה עם ה-3 גיגה RAM ו-32 גיגה אחסון, כאשר קיימת גם גרסה עם 4 ו-64 בהתאמה שעולה כ-200 ש”ח יותר. האמינו לי, אתם רוצים להשקיע עוד 200 ש”ח בשביל הגיגות הנוספות. ייתכן והורגלתי לנשום אויר פסגות, אבל אני לא מאמין שבשנת 2018 3 גיגה RAM זה עדיין נפח זכרון עבודה לגיטימי למכשיר אנדרואיד. אפילו עם מערכת ההפעלה MIUI בגרסה 9.5 שנחשבת מהירה וקלילה יחסית, כאן היא מגמגמת מדי פעם, בעיקר במעבר בין אפליקציות. המכשיר לא נתקע ואפילו זמני הטעינה סבירים. הבעיה היא במעבר בין אפליקציות: עם 3 גיגה RAM, אפליקציות שרצות ברקע נסגרות מעצמן וכשחוזרים אליהן צריך להמתין שייפתחו מחדש. אפשר לחיות עם זה, אפשר להגיד לילדים שלכם תסתפקו בזה כי זה מה יש, אבל אם מהירות עבודה היא ערך מקודש עבורכם, תבחרו בגרסה עם ה-4 גיגה. אגב, זה בין המכשירים הבודדים בשוק שמגירת הסים שלו כוללת מקום לשני כרטיסי סים ובנוסף מקום נפרד עבור כרטיס הזכרון, כדי שאם תצטרכו להשתמש בפונקציית הסים הנוסף, לא תאלצו לוותר על אפשרות הרחבת הזכרון.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Mix 2

מאת
מעצבי החומרה והתוכנה בשיאומי ספגו במהלך השנים לא מעט ביקורת על חוסר המקוריות שלהם, בצדק רוב הזמן. החברה מייצרת מכשירים לא רעים, אבל מה לעשות, מקבלת השראה חזקה מדי מהמתחרים, בעיקר מאפל. לפני קצת יותר משנה הדהימה את העולם והכריזה על מכשיר בעיצוב חדשני וייחודי בשיתוף עם המעצב הנודע פיליפ סטארק: Xiaomi Mi Mix, פאבלט חזק עם מסגרות מסך דקיקות. העובדה שגם העבודה המשותפת עם פיליפ סטארק הניבה סמארטפון שחולק קוי דמיון רבים עם סמארטפון אחר (במקרה הזה, מכשיר של שארפ משנת 2014, ה-Aquos Crystal) לא הטרידה אף אחד בתעשיה, מלמדת שכמו בחיים, גם בסמארטפונים צריך לדעת ממי להעתיק. ולמרות זאת, אי אפשר לקחת מ-Xiaomi את העובדה שהיא היתה הראשונה להתחיל את הטרנד שסחף את כל תעשיית הסלולר בשנה החולפת. היא עשתה זאת לפני LG (שהשיקה את ה-G6 רק בחודש מרץ ב-MWC 2017), לפני סמסונג עם Galaxy S8 (שעשתה זאת חודש וחצי אחריה), והרבה לפני אפל עם ה-iPhone X.

Xiaomi Mi Mix 2 (צילום: גד גניר)


בחודש ספטמבר האחרון הוכרז בסין ה- Mi Mix 2, דור ההמשך ל-Mi Mix הראשון. בגדול, המפרט הטכני של פאבלט הפרמיום העדכני של שיאומי דומה לזה של הגרסה האמריקאית של Galaxy Note 8: ערכת השבבים Snapdragon 835 של קוואלקום יחד עם 6 גיגה זכרון RAM. שיאומי לא ממש אוהבת לתת למשתמשיה את האפשרות להרחיב את נפח האחסון במכשירי הדגל שלה. לכן, בניגוד לפאבלט של סמסונג , ה-Mi Mix 2 מגיע ב-3 גרסאות הנבדלות זו מזו בנפח האחסון המובנה: 64 גיגה בגרסה הבסיסית, 128 גיגה או 256 בגרסאות היקרות יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi A1

מאת

הכרזת מכשירי הפיקסל הראשונים בשנה שעברה היתה אקורד הסיום של סדרת מכשירי הנקסוס של גוגל. מלבד שינוי שם הסדרה והעמקת המעורבות של גוגל בייצור המכשירים, הפיקסלים החדשים סימנו שינוי במגמת התמחור של גוגל למכשיריה. נקסוס 4 ו-5 נמכרו בזמנם בחו”ל דרך החנות של גוגל במחירים אטרקטיביים מאוד (349 דולר לגרסאות הבסיסיות). נקסוס 6, הפאבלט של מוטרולה שבר את הרצף הזה, אבל בהשקה הכפולה והאחרונה של מכשירי נקסוס בשנת 2015, הציעה גוגל לצד ה-Nexus 6P גם מעין גרסת המשך ל-Nexus 5 הפופולרי, נקסוס 5X, שהיה המכשיר האחרון שהציע עדכוני תוכנה מהירים, היישר מגוגל ועשה זאת מהחלק התחתון של קו ה-400 דולר. המחיר ההתחלתי של מכשירי פיקסל עמד על 649 דולר, מה שהפך את השאיפה להיות הכי מעודכן שאפשר במונחי אנדרואיד, ליקרה מתמיד.


Xiaomi Mi A1 (צילום: גד גניר)






בספטמבר האחרון הוכרז ה-Mi A1. מכשיר ראשון של שיאומי במסגרת תכנית Android One. בבסיסה של תכנית זו עמדה יוזמה של גוגל לחבור ליצרניות סלולר בשווקים מתפתחים, ולהציע מכשירים זולים עם גרסה נקייה של אנדדרואיד שתזכה לעדכונים תכופים, כמו הנקסוסים, ישירות מגוגל. באופן הזה, גוגל יכולה לספק מענה חלקי לסוגיית הפרגמנטציה של גרסאות מערכת ההפעלה שלה, ולהגדיל את נתח מכשירי האנדרואיד המריצים את גרסת מערכת ההפעלה העדכנית ביותר, מאחר שהאחריות על עדכון התוכנה כבר אינה על היצרנית עצמה כי אם על גוגל. זה היה צעד די מפתיע מבחינתה של שיאומי. שיאומי, בניגוד ליצרניות כמו Karbonn או Micromax ההודיות, אינה זקוקה לשיתוף פעולה הזה של גוגל. מעבר לעובדה שהיא מתחזקת גרסה משלה לאנדרואיד, MIUI, היא מצליחה יפה מאוד בשוק ההודי עם מכשירים שאין בהם שום שותפות עם גוגל.

להמשך קריאה

כאלו השוויתי: Xiaomi Mi 6, OnePlus 5 ו-MEIZU PRO 7 Plus

מאת
המקבילה העולמית לקלישאת המסורת היהודית “לא הצליחו להשמיד אותנו, בואו נאכל”, היא ככל הנראה “יש חג, בואו נעשה קניות”. חג הרווקים הסיני שפותח את רצף ימי הקניות הגדולים החל בכלל מתוך מחאה מקומית של סטודנטים באוניברסיטת ננג’ינג בסין בשנת 1993. הסטודנטים מחו על הלחץ המופעל עליהם להתחתן והבחירה ב-11.11 אינה מקרית: הריכוז הגבוה של הספרה “1” בתאריך הזה סימל עבורם את חגיגת הרווקות והאינדיבדואליזם. הקפיטליזם שמחלחל אפילו למדינה קומוניסטית כמו סין יצר מהחג הזה סוג של מוטציה חומרנית והתירוץ שניתן לפני שנים בודדות להפיכת יום הרווקים לחג קניות הוא הרצון של רווקים ורווקת לטפח את עצמם ולהתחדש בבגדים חדשים, מתוך כוונה להפוך לאטרקטיביים יותר…ולהתחתן. 24 שנים לאחר מרד הסטודנטים הסינים, רווקים ולא רווקים בישראל בוחרים בתקופה הזאת בשנה להילחץ גם משאלות שאינן קשורות בהכרח לזוגיות שלהם, שאלות כמו איזה סמארטפון לקנות ומהו התזמון הטוב ביותר לעשות זאת. למען אלו שמתכננים לעשות זאת בימים הקרובים, לקחתי לסדרת בדיקות מפרכות (עבורי ועבורם) שלושה מכשירי דגל של יצרניות סיניות גדולות ומוכרות הנמכרים בישראל: ה-OnePlus 5, ה-Mi 6 של שיאומי ומכשיר הדגל הנוכחי של מייזו, ה-Pro 7 Plus.



מימין לשמאל: OnePlus 5, Xiaomi Mi 6 ו-MEIZU PRO 7 Plus (צילום: גד גניר)





ביצועים – Xiaomi Mi 6
ארבעת המכשירים בהשוואה מתהדרים במפרט טכני של מכשירי דגל למהדרין: ה-OnePlus 5 וה-Mi 6 מגיעים עם ערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום, Snapdragon 835. השלישי ברשימה, ה-Meizu Pro 7 Plus מגיע עם ערכת שבבים אחרת, חזקה יותר (על הנייר לפחות), Helio X30 של מדיהטק. שלושת המכשירים מצוידים בזכרון RAM בנפח 6 גיגה, ובאחסון פנימי בנפח 64 גיגה שאינם ניתנים להרחבה. ביום יום לא מורגש פער משמעותי בביצועים בין המכשירים, אם כי עדיין ישנם הבדלים מסוימים. הרצתי בשלושת הסמארטפונים שני מבחני ביצועים שונים, Atntutu ו-Geekbench, שניהם הצביעו על יתרון קל מאוד של OnePlus 5 על פני Mi 6 ופער קצת גדול יותר על פני Meizu Pro 7.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Mate 9 Pro

מאת
כל עוד וואווי היתה סתם עוד אחת מאסופת היצרניות הסיניות האלמוניות עבור הקהל הישראלי, לאף אחד לא היה באמת אכפת איזה דגם מקטלוג החברה מגיע לארץ ביבוא רשמי וכמה זמן זה לוקח. רצף של קמפיינים אגרסיביים והשקעה ניכרת של היבואנית בהגברת המודעות למותג בישראל, יצרה קהל אוהדים בארץ שממתינים להגעתו של כל דגם חדש בציפיה דרוכה. ההחלטה על היבוא הרשמי של הפאבלטים של וואווי שהוכרזו  עוד בנובמבר, Mate 9 ו-Mate 9 Pro, התקבלה באיחור של כמה חודשים, והם הושקו בארץ רק באפריל כשהיבואנית הבינה שקיים ביקוש רב למכשירים היקרים יחסית.


Mate 9 Pro מקווה שאתם מעריכים אותי על השעות בהן אני עובד על הבלוג הזה (צילום: גד גניר)




הדגם שהגיע לידיי לבדיקה הוא דגם ה-Pro, שמתהדר במפרט טכני שעדיין, חצי שנה לאחר ההכרזה, נחשב לאחד החזקים בשוק. ערכת השבבים Kirin 960, זהה לזו של P10, מכשיר הדגל הנוכחי של החברה, וכוללת 4 ליבות הפועלות במהירות 2.4 גיגהרץ, ועוד ארבע הפועלות במהירות 1.8 גיגהרץ. האחסון במכשיר אמנם אינו ניתן להרחבה, אבל הנפח המובנה נדיב ועומד על 128 גיגה. זכרון ה-RAM כאן הוא בנפח 6 גיגה, וזו אחת הנקודות היותר מעניינות במפרט המכשיר: בשנה שעברה החלו להופיע בשוק מכשירים עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה, אך מדובר היה בבודדים, ורוב היצרניות הגדולות בשוק המשיכו להשאר עם נפח של 4 גיגה בלבד. מעבר לכך, בחודש מרץ, מספר חודשים לאחר ההכרזה על  ה-Mate 9 Pro, טען אחד מבכירי וואווי שזכרון RAM בנפח 4 גיגה מספק את האיזון המושלם בין תמורה בביצועים, למחיר הרכיבים, ושלמעשה 4 גיגה זה יותר ממה שצריך. איך זה מסתדר ביחד? ובכן מדובר במכשיר פרימיום, שכלל לא מכוון לאיזורים שוואווי כיוונה אליהם בשנים האחרונות. מכשיר מהסוג הזה הוא הפגנת כוח, כבר לא אלטרנטיבה זולה, אפילו לא אלטרנטיבה משתלמת. מכשיר פרימיום שלא חסכו בו בדבר, על חשבונכם כמובן.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu PRO 6 Plus

מאת
לפני קצת יותר מ-4 שנים נחת בישראל ה-MX2 Dream, הסמארטפון הראשון של המותג Meizu שעשה עליה לארץ הקודש. המכשיר שקיבל את הכינוי “האייפון הסיני” היה יצור מוזר בסצינת הסמארטפונים הסיניים של אותה תקופה: אם סמארטפון סיני טיפוסי ב-2013 היה מכשיר שהתאפיין בממשק אנדרואיד נקי יחסית, מפרט חלש, ואיכות נמוכה יחסית של חומרים והרכבה, המכשיר של מייזו נראה שונה לחלוטין. המפרט כלל מעבד מבית סמסונג ואפילו זכרון RAM בנפח מכובד (לאותם ימים) של 2 גיגה. את מערכת ההפעלה אנדרואיד היה קשה לזהות תחת הממשק הייחודי של מייזו שהתהדר באנימציות מרשימות, תגובה מצויינת למגע, ואפילו מבחוץ המכשיר נראה לא רע. ההשראה שספגה החברה מאפל הקרינה גם על האסטרטגיה שלה ועד להשקת ה-MX4, התמקדה החברה בכל פעם במכשיר אחד, מכשיר דגל. החל משנת 2015 קטלוג המוצרים של מייזו התרחב משמעותית והחל לכלול מכשירים המותאמים לשלל סגמנטים: לצד סדרת ה-MX הוצגו מכשירי Entry Level ופאבלטים זולים אשר זוכים להצלחה רבה בישראל, ומנגד, גם פאבלטים עם מפרט מרשים שעל הנייר לפחות נותנים פייט למכשירי הדגל של סמסונג, LG ואחרות.

Meizu PRO 6 Plus (צילום: גד גניר)
ה-Meizu PRO 6 Plus שייך לקבוצה האחרונה, ומדובר למעשה בסמארטפון החזק ביותר כיום בקטלוג המכשירים של החברה: המעבד מבית סמסונג, Exynos 8890 הוא אותו מעבד שתמצאו ב-Galaxy S7. זכרון ה-RAM בנפח 4 גיגה ואפילו נפח האחסון (שאינו ניתן להרחבה) עומד על 64 גיגה, נפח אחסון שניתן בהחלט לחיות איתו בשלום בימינו. המכשיר עצמו זריז כצפוי, יציב ולא נתקע, קופא או קורס.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei P10

מאת
שנת 2017 מסתמנת כשנת המסכים הגדולים במכשירי הדגל בשוק הסלולר. הטרנד הזה התחיל אמנם ב-Xiaomi Mi Mix כבר בשנה שעברה, אך ככל שעובר הזמן, נראה שהיצרניות הגדולות מתיישרות לפי האופנה החדשה: מסכים גדולים (מעל 5.5 אינטש) מוקפים במסגרת דקיקה מאי פעם. כך זה ב-LG G6 וב-Galaxy S8, ועפ”י השמועות כך זה יהיה גם באייפון הבא. כל מכשיר שלא ייראה ככה בשנת 2017 ייתפס כמשעמם במקרה הטוב, ומיושן במקרה הרע. די מדהים לראות את ההשפעה שיש לעיצוב על התפיסה של אנשים בנוגע למידת החדשנות שמציע סמארטפון ואכן, השנה בניגוד לשנים קודמות, השיח ששולט בפורומים בתחום הסלולר הוא לא היאוש מחוסר חדשנות כי אם התפעלות מהקו העיצובי החדש.


Huawei P10 (צילום: גד גניר)




P10 של וואווי לא משחק במגרש הזה. דווקא הבחירה של וואווי בעיצוב סטנדרטי יחסית (אל תספרו לוואווי שטענתי שהעיצוב שלהם סטנדרטי, כבר סיפרתי לכם כמה הם דיברו רק על הצבעים באירוע ההשקה ב-MWC 2017), היא סוג של הימור בשוק הסלולר הנוכחי. תוסיפו לכך את ההימור שיש בויתור על עמידות במים (בדגם הסטנדרטי, בדגם ה-Plus יש עמידות מסוימת אבל גם שם מדובר בסטנדרט נמוך יותר מהנהג בתעשיה). נתוני פתיחה כאלו מחייבים את P10 להיות ממש טוב ב-Basics כדי להוות אלטרנטיבה ראויה לשאר. האם הוא מצליח בכך?



להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Nova

מאת
הקמפיינים האימתניים של Huawei  בישראל בשנים האחרונות נותנים את עיקר הבמה למכשירי הדגל של החברה, מכשירים כמו P7, P8, Mate S ו-P9. מכשירי דרג הביניים והדרג הנמוך שלה אמנם נמכרו בישראל, אך שמרו על אלמוניות מסוימת בכל הקשור לפרסום. קטלוג החברה מכיל לא מעט אפשרויות מעניינות למי שהתקציב שלו קשיח מדי בשביל מכשיר דגל: בחו”ל, החברה הסינית מתחזקת מותג נפרד בשם Honor של מכשירים זולים יחסית הנחשבים איכותיים ואטרקטיביים. בארץ, יכולתם לקנות עד היום מכשירים מסדרה G של החברה, או את גרסאות ה-Lite של מכשירי הדגל. כעת נוחת בישראל Nova, מכשיר שניתן להגדירו כ-Upper-Mid, הראש לחוליה המקשרת בין השועלים לאריות.



Huawei Nova (צילום: גד גניר)
המפרט הטכני של Huawei Nova די סטנדרטי למכשירים מהקטגוריה שלו: ערכת השבבים Snapdragon 625 בעלת שמונה ליבות במהירות 2.0 גיגהרץ כל אחת, זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, אחסון פנימי בנפח 32 גיגה, אשר ניתן להרחבה עד 256 גיגה. מערכת ההפעלה היא אנדרואיד בגרסה 6.0.1, כשעליה הממשק הייחודי של Huawei, ה-EMUI כאן בגרסה 4.1. אין במפרט הזה משהו יוצא דופן או ייחודי, אבל השילוב שנעשה כאן מייצר חויית שימוש מאוד נעימה: המכשיר זריז למדי, מגיב היטב, לא נתקע אף פעם ולמען האמת לא נוצרו אצלי געגועים למכשירים מתקדמים יותר בזמן ששהה אצלי. המצב היחיד שבו הורגשה איטיות מסוימת (לחלוטין בגדר הנסבל) היתה בהפעלה ראשונית של משחקים, קורבן שלא אכפת לי להקריב. סדרת 6XX של מעבדי קוואלקום היא סדרה שיש בה מעבדים טובים יותר ומעבדים טובים פחות. 625 משתייך ללא ספק לצד הטוב של הסקאלה ובצד עבודה חלקה ותקינה, מציע חסכון בצריכת סוללה, וכמעט ואינו מתחמם. נפח האחסון המובנה של 32 גיגה מבטיח שתוכלו להתקין לא מעט אפליקציות על המכשיר מבלי לחשוש, לפחות נכון להיום, שייגמר לכם המקום.

להמשך קריאה