טלפון סיני

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 4

מאת
לכל חג יש את הכוכבים שלו. לל”ג בעומר יש את בר כוכבא, לחנוכה יש את יהודה המכבי, והשנה כך נראה, הגיבור הלא מעורער של חגי הקניות בחו”ל (חג הרווקים הסיני, סייבר מאנדיי) הוא ה-Xiaomi Redmi Note 4. מעטים המכשירים שנשאלתי לגביהם כל כך הרבה פעמים, עוד לפני שהגיע לארץ באופן רשמי. העניין שיצר המכשיר הזה לא נגמר בסוף תקופת חגי הקניות, ואינו תופעה בלעדית לשוק הישראלי. המכשיר הושק בשבועות האחרונים בהודו כאשר במכירה המוקדמת שלו נמכרו כ-250,000 יחידות בתוך כ-10 דקות, הישג מרשים מאוד למכשיר שאינו מוגדר כמכשיר דגל.



Xiaomi Redmi Note 4 (צילום: גד גניר)





המחיר הוא לא הדבר היחיד שגורם לאנשים להתענייין דווקא במכשיר הזה, אבל מה שמקבלים בתמורה למחיר הזה, הופך אותו לעסקה אטרקטיבית שקשה להתעלם ממנה. לשיאומי שתי סדרות עיקריות של מכשירים, בתוכן אין ספור תתי דגמים. בעוד מכשירים ששם הדגם שלהם מתחיל ב-Mi הם מכשירי הדגל של החברה, מכשירי ה-Redmi פונים לקהל שמחפש מכשירים משתלמים ומוכן להתפשר על מפרט קצת פחות חזק (בדומה לסדרת Desire של HTC). בגלל ריבוי הדגמים קשה קצת להצביע על היררכיה והמשכיות בדגמים השונים אבל בהיצע הדגמים המצומצם המגיע לישראל באופן רשמי, ה- Redmi Note 4 יכול בהחלט להחשב כממשיך דרכו של ה-Redmi Note 3 Pro, מכשיר לא רע בכלל בפני עצמו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Nubia Z11 Mini

מאת
קבלו בברכה את נוביה, מותג סיני חדש-ישן שעשה לאחרונה עלייה ארצה, כאשר ה-Z11 Mini מהווה את הסנונית הראשונה של היצרנית בישראל. למה חדש ישן? עד לפני קצת יותר משנה, Nubia היה עדיין שם של סדרת סמארטפונים מבית היצרנית הסינית ZTE. בשלב מסוים החליטה ZTE למכור חלק מאחזקותיה במותג, אם כי ממשיכה לשמור בעלות חלקית עליו, באופן שמזכיר קצת את מערכת היחסים בין Lenovo לתת המותג שלה, Zuk. בגלגולם החדש, מכשירי המותג נוביה היו זמינים לרכישה רק עבור הקהל הסיני, אך בחודשים האחרונים החליטו לפנות גם אל קהלים מערביים, וביניהם גם אל השוק הישראלי. איך זה משתלב עם העובדה שכבר יש בישראל יבואן למכשירי ZTE? בעוד היבואן הרשמי של מכשירי ZTE הוא יורוקום, מכשירי המותג נוביה מיובאים לישראל באופן רשמי ע”י רשת באג, במקביל למכשירי Meizu, אותם היא מייבאת מזה מספר שנים.
Nubia Z11 Mini (צילום: גד גניר)
ה-Nubia Z11 Mini שייך לסגמנט שהמבחר בו די מצומצם, לפחות בכל הקשור למכשירים המיובאים באופן רשמי לישראל: מכשירים קומפקטיים (מסך עד גודל של 5 אינטש) עם מפרט טכני המציב אותם ברף הגבוה של מכשירי רמת הביניים. המעבד שלו Snapdragon 617 (בעל 8 ליבות, 4 במהירות של 1.2 גיגהרץ, וארבע נוספות במהירות של 1.5 גיגהרץ) שייך לאותה סדרת מעבדים של קוואלקום ממנה הגיע גם המעבד של ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro, אך מעט חלש ממנו. המעבד משודך לזכרון RAM בנפח שהולך והופך לאופייני למכשירים ברמת המחיר שלו, 3GB, והאחסון בפנימי מגיע בנפח של 32GB אשר ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. החומרה הזאת מריצה את אנדרואיד בגרסה 5.1.1, גרסה עתיקה למדי אם כי חייבים להודות, כנראה למי שרוכש מכשיר מהסוג הזה, מספר גרסת האנדרואיד ועדכניותה מהווים גורם פחות משמעותי בהחלטת הקנייה. מה ההפסד העיקרי מהעובדה שלא מדובר בגרסה עדכנית? כמו ב-Redmi Note 3, כל ההרשאות הדרושות לאפליקציה ניתנות לה במעמד ההתקנה שלה. באנדרואיד 6 ואילך החגיגה נגמרה, ומעתה והלאה כל פעם שאפליקציה רצתה לבצע שימוש לראשונה במצלמה או לגשת לקבצים במכשיר, היא היתה חייבת לבקש אישור. זה לא סוף העולם, אם תרצו לבטל הרשאה מסויימת לאפליקציה כלשהי, תוכלו לעשות זאת גם באנדרואיד 5.1.1, פשוט צריך לזכור שהאפשרות הזאת קיימת. מבחינת מהירות, המכשיר מתפקד מצוין. הוא אינו מהיר בצורה יוצאת דופן, אבל גם רחוק מלהיות איטי. חויית השימוש בו נוחה, הוא יציב, לא נתקע ועושה את כל מה שהייתי מצפה ממנו לעשות.

כזה ניסיתי: Meizu MX6

מאת
לפני כחודש נחתה בישראל משלחת של בכירים מ-Meizu על מנת להשתתף בהשקה הגדולה ביותר של היצרנית כאן אי פעם. לא פחות מארבעה דגמי מכשירים חדשים של היצרנית הסינית אמורים להתחיל להימכר בישראל בתקופה הקרובה, אך המכשיר החשוב מבין הארבעה הוא ללא ספק ה-MX6, המכשיר החדש ביותר בסדרה הפופולרית של מייזו. מה עושה אותה כל כך פופולרית? הנוסחה הקבועה של מייזו: ניסיון לאזן בין חומרה חזקה יחסית, עיצוב וחומרים איכותיים, במחיר אטרקטיבי. במקרה של הבן הספציפי הזה לסדרת MX, המחיר נמוך אף מבעבר.
Meizu MX6 (צילום: גד גניר)
אז מה כוללת החומרה החזקה? ערכת שבבים Helio X20 של Mediatek בעלת 10 ליבות (2 במהירות 2.3 גיגהרץ, 4 במהירות 1.9 גיגהרץ ו-4 נוספות במהירות 1.4 גיגהרץ). על הנייר, המעבד הזה אמור להתחרות בסדרת Snapdragon 6XX של קוואלקום, כאשר הוא נחשב לחזק וחסכוני יותר בחשמל מה-617, אך חזק פחות מה-650 (המעבד שניתן למצוא ב-Xiaomi Redmi Note 3 Pro), כלומר, מעבד של הרף העליון של מכשירי ביניים. זכרון ה-RAM מגיע בנפח 4 גיגהבייט, נפח נדיר ברמות המחיר האלו. האחסון לעומת זאת, עומד על 32 גיגה בלבד שאינם ניתנים להרחבה. זה אמנם יותר מהנפח המינימלי הכמעט בלתי שמיש (16GB) איתו נמכר קודמו, ה-MX5, אך עבור מי שמצלם הרבה, מתקין הרבה אפליקציות ומצלם הרבה, ייתכן שזה יהיה קצת צפוף. ה-Meizu MX6 מריץ את Flyme 5.2.2.2, גרסת תוכנה וממשק ייחודי של מייזו, המבוסס על אנדרואיד בגרסה 6, הגרסה העדכנית ביותר בתקופה בה הוכרז המכשיר. ביום יום המכשיר מגיב בזריזות, יציב ברוב המקרים (למעט Apple Music אשר קרסה לעיתים קרובות מדי) וחזק מספיק כדי להריץ אפילו משחקים בצורה מכובדת.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi5

מאת
כמעט שנתיים חיכו מעריצי שיאומי למכשיר הדגל החדש של החברה הסינית, נצח במונחי עולם הסלולר. היצרניות הגדולות בשוק נוהגות לשחרר מכשירי דגל חדשים פעם בשנה (חלקן אפילו פעמיים), ברוב המקרים במסגרת התערוכות הגדולות. לשיאומי, אחת היצרניות הסיניות הגדולות והמוכרות בשוק דווקא לא היה דחוף. בין הכרזת ה-MI4 להכרזת ה-MI5, היא השיקה שלל דגמי בינים וגרסאות שונות של ה-Mi4. בתקופה הזאת שקדה שיאומי על חדירה לשוק ההודי, שוק ענק ומתפתח בעל חשיבות אסטרטגית. בחודשים האחרונים החל היבוא הרשמי של מכשירי החברה גם לישראל.

Xiaomi MI5 (צילום: גד גניר)


בחודש מרץ האחרון, במהלך תערוכת MWC בברצלונה, הוכרז כאמור ה-MI5, מכשיר הדגל הנוכחי של שיאומי. בניגוד ליצרניות אחרות, כאן הצליחו לשמור על חשאיות יחסית, ורוב המידע שדלף עליו במהלך השנה האחרונה, כולל תמונות של אבות טיפוס, התברר כרחוק מאוד מהמציאות. מה שכן היה ברור לאורך כל הדרך הוא שבמכשיר הדגל שלה שיאומי לא תתפשר על חומרה, ואכן ה-MI5 מציג מפרט דומה מאוד לזה של מכשירי הדגל האחרים שהוכרזו בברצלונה ע”י שתי היצרניות הגדולות מקוריאה. ה-Xiaomi MI5 שקיבלתי לידי הגיע עם המעבד החזק ביותר של קוואלקום בעת ההשקה שלו, ה-Snapdragon 820, מעבד בעל 4 ליבות, ששתיים מתוכן פועלות במהירות 1.8 גיגהרץ, והשתיים האחרות במהירות 1.36 גיגהרץ. זכרון ה-RAM בגרסה הזאת הוא בנפח 3 גיגה בלבד, והאחסון מגיע בנפח של 32 גיגה ללא אפשרות הרחבה. גרסת ה-Pro של המכשיר, אותה לא בדקתי, כוללת זכרון RAM בנפח גדול יותר, 4 גיגה, ואחסון בנפח 128 גיגה. מערכת ההפעלה על המכשיר היא MIUI בגרסה 7, המבוססת על אנדרואיד 6 וכוללת שינויים והתאמות שמקשים מאוד לזהות שאכן מדובר באנדרואיד.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 3

מאת
ישנן דרכים רבות בהן יצרניות סלולר מסוגלות לעצבן את המשתמשים והלקוחות הפוטנציאליים שלהן. לפעמים מדובר בתמחור מוגזם, לפעמים מדובר בויתור על פיצ’רים ספציפיים ואהודים ולפעמים הן סתם לא מחדשות מספיק, או שלא עונות על הציפיות שפיתחו הלקוחות הקבועים. הסטארט-אפ הסיני OnePlus הצליח לייצר סביבו עניין אדיר, בעיקר בגלל שהציע מכשירים חזקים במחירים נמוכים יחסית,  אך גם הצליח להגדיר מחדש את הדרכים בהן יכולה יצרנית סלולר להרגיז את הלקוחות שלה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בשני קמפיינים שנראו בעיקר כמו פרובוקציות, ובמערכת ההזמנות הידועה לשמצה, שהפכה את הזמנת המכשיר לאתגר לא פשוט עבור קונים מזדמנים.



OnePlus 3 (צילום: גד גניר)





על כל אלו כמובן ניתן לסלוח. על בעיות ברמת המכשיר עצמו זה קצת קשה יותר. ה-OnePlus הראשון שהושק היה מכשיר נהדר עם השקתו: מפרט עוצמתי שתורגם לחויית שימוש טובה ומהירה, סוללה אימתנית שאיפשרה שימוש ממושך, וגם עבודת המיתוג של החברה הפכה את הבחירה במכשיר לייחודית ויוצאת דופן. עם הזמן, יותר ויותר משתמשים נתקלו ביותר ויותר באגים במכשיר, והתדמית הנועזת והמהפכנית של המותג נסדקה קצת. ה-OnePlus 2 לא ממש עזר בעניין הזה. הוא הושק עם הכרזה יומרנית: במקום סתם Flagship Killer, הוא הוצג כ-2016 Flagship Killer, כלומר, מכשיר חזק מספיק כדי לאתגר את מכשירי הדגל של השנה שעברה וגם של השנה הנוכחית. מההתנסות האישית שלי במכשיר הזה אני יכול לספר לכם שלפחות בעת ההשקה שלו, הוא לא הצליח להציב באמת אתגר למכשירים כמו ה-Galaxy S6, קל וחומר למכשירי הדגל של השנה. בהשקה של ה-OnePlus 3 לא דובר על Flagship Killer, וגם מערכת ההזמנות יצאה לגמלאות. כעת נותר רק לראות אם ה-OnePlus3 יצליח היכן שקודמיו אכזבו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +GINI E6

מאת
חייזר שהיה נוחת היום בישראל, היה מגיע לשתי תובנות: התובנה הראשונה היא שלכולם יש סמארטפונים, וגם הוא צריך אחד כזה כדי לתקשר עם בני האנוש. התובנה השנייה היא שהסמארטפון שהוא צריך לקנות הוא אחד ממכשירי ה-GINI, מותג הבית של רשת פלאפון. אם לשפוט רק על פי קמפיין שלטי החוצות האגרסיבי של מפעילת הסלולר הראשונה בישראל, מדובר במותג שניתן להסיק לגביו בטעות שמדובר בסוג של אימפריה, כחצי שנה בלבד לאחר שהוכרז.


+GINI E6 (צילום: גד גניר)


פלאפון היא לא הראשונה שעלתה על הרעיון של מותג פרטי. ישנן דוגמאות רבות לכך בעולם: Orange בחו”ל שיווקה מכשירי ZTE אשר מותגו כמכשירי Orange, רשת O2 הבריטית עשתה דבר דומה עם מכשירי HTC לפני יותר מעשור, ו-T-Mobile שיווקה סדרת מכשירים בשם Sidekick שיוצרו עבורה ע”י מוטורולה, שארפ וחברות אחרות. בישראל נעשה ניסיון דומה לפני כמה שנים ברשת פרטנר, עם מותג פרטי בשם Infinity, אך נראה שבפלאפון לוקחים הימור גדול יותר על המותג הפרטי שלהם. זה מתבטא כמובן בשיווק האגרסיבי של המותג, אך גם במגוון המכשירים שפלאפון מציעה: בהשקת המותג הוצגו שלושה דגמי מכשירים, וכעת מגיע תורם של שני פאבלטים עם מפרט חזק ומרשים יותר, כאשר אני קיבלתי לבדיקה את המכשיר הגדול, מתקדם והחזק ביותר שיש למותג הזה להציע, +GINI E6. יצרנית המכשיר הזה (לא, זו לא פלאפון), היא Syntec, אשר מייצרת את מכשירי המותג Gionee, וה-+GINI E6 זהה בעיצובו ובמפרט שלו ל- Marathon M5 Plus של היצרנית הסינית. עם זאת, בפלאפון טוענים שה-+GINI E6 יוצר עפ”י הנחיות ודרישות ספציפיות של שלהם, ובוצעה עליו בקרת איכות קפדנית של נציגי החברה. מאחר ולא יצא לי להניח את ידיי על ה-Marathon M5 Plus, אאלץ להאמין להבטחות של פלאפון בעניין זה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei P9

מאת
שנת 2015 היתה שנה מצויינת עבור Huawei. לא רק שהיא ביצרה את מעמדה במקום השלישי בטבלת מכירות הסמארטפונים בעולם, היא נכנסה למועדון האקסלוסיבי של יצרניות מכשירי נקסוס. יצרניות רבות שזכו לכבוד הזה בעבר, מינפו את שיתוף הפעולה הזה עם גוגל כדי להשיק מכשירי דגל מעולים משלהן: HTC השיקה את ה-Desire, אחד מהמכשירים החשובים ביותר בהיסטוריה שלה מיד אחרי ה-Nexus One. סמסונג הציגה את ה-Galaxy S2 מספר חודשים אחרי ההכרזה על ה-Galaxy Nexus, וגם הNexus 5 של LG, הושק בסמוך ל-G2, מכשיר שלפחות בישראל שידרג את מעמדה בשוק. ה-P9 מכשיר הדגל הנוכחי של Huawei הוכרז חודשים בודדים אחרי ה-Nexus 6P, ולפחות על הנייר נראה כמו מכשיר שיכול להמשיך את המגמה הזאת. השנה, נראה ש-Huawei החליטה לשים את הדגש על תחום הצילום, וגייסה את מותג העל בתחום הזה, Leica, כדי להראות עד כמה היא רצינית בכוונותיה.



Huawei P9, שיתוף פעולה עם Leica (צילום: גד גניר)







בניגוד ל-Nexus 6P, בו נדרשה Huawei ע”י גוגל לשלב מעבד מבית קוואלקום, במקרה של ה-P9 חזרה החברה הסינית אל סדרת המעבדים שהיא מייצרת בעצמה, ובנתה את מכשיר הדגל שלה סביב המעבד החזק ביותר שלה, ה-Kirin 955. זהו מעבד בעל 8 ליבות: 4 במהירות 1.8 גיגהרץ, וארבע במהירות 2.5 גיגהרץ. זכרון ה-RAM בגרסה שהגיעה אליי לבדיקה עומד על 3 גיגה, וזכרון האחסון בנפח 32 גיגה ניתן להרחבה באמצעות כרטיס בנפח של עד 128 גיגה. קיימת גם גרסה עם 4 גיגה זכרון RAM, ו-64 גיגה זכרון אחסון, אם כי לא נראה כרגע שהיא תגיע לישראל. כיאה למכשיר דגל שהוכרז במהלך 2016, גרסת האנדרואיד אותה הוא מריץ היא Marshmallow (גרסה 6.0), עטופה בממשק EMUI של Huawei בגרסה 4.1. ה-P9 מכשיר זריז מאוד, יציב, ואינו נוטה להתחמם בעבודה סטנדרטית. האם הוא מהיר כמו ה-LG G5 וה-S7? לפי התחושה האישית שלי לא, אבל גם לא רחוק מזה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: ZUK Z1

מאת
הוא חולק
מפרט דומה מאוד לזה של ה-OnePlus One, כמוהו, הוא
גם מגיע ממותג משנה של יצרן גדול, נמכר במחיר מאוד הוגן, והצליח בחודשים האחרונים
לייצר רמת עניין מרשימה ביותר בפורומים וקבוצות פייסבוק העוסקות במכשירים סיניים:
הכירו, ה-Z1 של ZUK
מותג מבית לנובו שעשה עליה ארצה לפני מספר שבועות ונחת אצלי לאחרונה. מה זה מותג
משנה? במקרה של ה-ZUK זוהי חברה שלנובו בחרה להשקיע בה, ובמסגרת
שיתוף הפעולה הזאת, מטילה לנובו את חסותה על המכשיר הזה, הלוגו שלה אפילו מופיע
באריזה, אך היא מקפידה שלא להזדהות כיצרנית שלו.

Zuk Z1 (צילום: גד גניר)
כאמור,
המפרט הטכני של ה-ZUK Z1 זהה
לזה של גרסת ה-64 גיגה של ה-OnePlus One. זהו מפרט
שאמנם לא מאפשר להגדיר אותו בתחילת שנת 2016 כמכשיר דגל, אולם עדיין מדובר במפרט
חזק עבור מכשיר ביניים. המעבד של ה-ZUK Z1 הוא
ה-Snapdragon 801, אותו מעבד שניתן היה למצוא ברוב מכשירי הדגל של שנת 2014. נפח זכרון ה-RAM עומד
על 3 גיגה, וזכרון האחסון שאינו ניתן להרחבה עומד על נפח מכובד של 64 גיגה. לרוב,
לא נהוג לעשות שימוש במעבד מדור קודם במכשירי ביניים. היצרניות שרוצות לקלוע לטווח
מחיר מסוים מעדיפות לקחת מעבד מסדרה נמוכה יותר אבל עדכנית יותר של הדור הנוכחי של
אותו יצרן מעבדים. רוב מכשירי רמת הבינים של הדור הנוכחי עושים שימוש במעבדים
העדכניים ביותר מסדרה 600 של קוואלקום (למעט ה-OnePlus X
שמכיל גם הוא את המעבד הזה). האם כמשתמשים, זה אמור לשנות לנו משהו? לא ממש, לפחות
לא בשנה-שנתיים הקרובות. ה-801 הוא מעבד בעל ארבע ליבות במהירות 2.5 גיגהרץ כל אחת
וגם שנתיים לאחר הגעתו לשוק, עדיין מדובר במעבד מצוין שלפחות במקרה של ה-ZUK Z1
קשה להבחין בהבדל ניכר בתפקוד בינו לבין מעבדים חדשים יותר וחזקים יותר על הנייר.
כל החומרה המצויינת הזאת מריצה את Cyanogenmod, מערכת
הפעלה מבוססת אנדרואיד בגרסה 12.1, אשר מקבילה לגרסה 5.1.1 הרשמית של מערכת ההפעלה
של גוגל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu PRO 5

מאת
זהות
המשתתפים בפרוייקט השוואת מכשירי הפרימיום שפורסמה כאן לפני קצת יותר משבוע, עברה
לא מעט שינויים. בדרך לבחירה ברביעיית הסמארטפונים שבסופו של דבר הופיעה בפוסט ההוא,
התלבטתי אם לשלב בהשוואה הזאת שלושה מכשירים אחרים שבדקתי באותה תקופת זמן: ה-Huawei Mate S, ה-HTC One M9 Plus,
ואפילו בשלב מסוים ה-Z5, כשלא הייתי בטוח אם גרסת הפרימיום שלו אכן
תגיע אליי בזמן. לצערי, דווקא את ה-PRO 5,
הפאבלט החדש של Meizu כבר לא יכולתי להכניס לפוסט הזה משיקולי
לו”ז ולוגיסטיקה למרות שהוא התאים להשוואה הזאת הרבה יותר מהמכשירים האחרים שנפסלו. הוא אמנם זול יותר מכולם, אך מסתכלים על המפרט שלו, זה נראה
מוצדק לכלול אותו בליגה של מכשירים כמו ה-LG V10, ה-Samsung Galaxy Note 5 ואחרים. כך הוא גם נבחן, ללא הנחות.

Meizu PRO 5 (צילום: גד גניר)
מייזו מיישרת קו עם יצרניות האנדרואיד הגדולות, ומשיקה שני מכשירי דגל במהלך שנה קלנדרית, מכשיר מיינסטרים ופאבלט. היא התחילה בנוהל הזה כבר לפני שנה,
כאשר השיקה את ה-MX4, ומספר חודשים לאחר מכן את הפאבלט בעל המפרט
המשודרג, ה-MX4 Pro.
השנה, במקביל להשקות של מכשירים זולים כמו ה-M1 Note,
וה-M2 Note, היא השיקה שוב שני מכשירי פרימיום בהפרש של
כמה חודשים, ה-MX5, ולאחר מכן את ה-PRO 5,
ממשיך דרכו של ה-MX4 Pro.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Mate S

מאת
בעקבות
החלטתה של סמסונג להכריז השנה על מכשיר ה-Note
החדש שלה מוקדם מהרגיל (על מנת להקדים את השקת ה-iPhone 6S
וה-iPhone 6S Plus) שתי ההכרזות המשמעותיות ביותר בכנס IFA 2015
בתחום הסלולר הגיעו מכיוונן של שתי חברות גדולות: סוני, עם סדרת ה-Z5
החדשה שלה, ו-Huawei, היצרנית השלישית
בגודלה בעולם שהכריזה על מכשיר הדגל החדש שלה, ה-Mate S.
Huawei Mate S (צילום: גד גניר)


משום מה,
למרות גודלו וחשיבותו של השוק הסיני בתחום הזה, אנשים עדיין מופתעים לשמוע שיצרנית
סינית תופסת את המקום השלישי בטבלת המכירות העולמיות, פלח שוק של 7 אחוזים כשמעליה רק אפל (עם 10.9 אחוזים) וסמסונג (עם 20.5 אחוזים). היא מכרה
ברבעון השני של 2015 לא פחות מ-30.6 מיליון סמארטפונים ברחבי העולם, יותר מחברות
כמו LG, HTC ואפילו סוני. העובדה שעדיין מדובר ביצרנית שעבור
חלקים גדולים מהעולם המערבי נחשבת עדיין אלמונית (מאחר ורוב מכירותיה הן עדיין בשוק הסיני), אומרת שעליה להשקיע לא מעט כדי
לבסס את מעמדה. היא עושה זאת ע”י השקה של מכשירים חדשים וחזקים בפרקי זמן
קצרים יחסית. זו דרך מצויינת להשאר בכותרות. לא בטוח שזו דרך טובה לשמור על לקוחות
לאורך זמן, אבל בינתיים מה שהיא עושה עובד לה לא רע. מעבר לכך, ההשקות האלו של Huawei
בחו”ל הן אירועים בסדר גודל דומה לזה של יצרניות גדולות ומוכרות יותר, עם
בונוס מאוד גדול למשתתפים: עיתונאים שמגיעים לשם מקבלים את המכשירים במתנה.
בלוגרים שרואים כמוני את ההשקה הזאת ב-Youtube
לא נהנים מהפריוילגיה הזאת, אך קיבלתי את המכשיר בהשאלה (כמו תמיד, למי שתוהה)
מהיבואן בישראל.
היבואן
בישראל, אלפא טלקום השקיע מתחילת השנה תקציבי שיווק גדולים מתמיד כדי להגביר את
המודעות למותג, וההשקעה הזאת אכן השתלמה. בתוך שנה קפצה Huawei
מנתח שוק של 0.8 אחוז בלבד, ל-4%, (לפי נתוני IDC
ישראל שהתפרסמו בגלובס). בתחילת הקיץ הושק כאן ה-P8, ולפני חודש
הושק בישראל גם ה-Mate S, יחד עם ה-Huawei Watch.

להמשך קריאה