טלפון סלולרי

כזה ניסיתי: Nokia 2720 Flip

מאת
קצת מטא ברשותכם: בפברואר 2017 חגגה נוקיה את חזרתה מעולם מהמתים בהשקה של מהדורה חדשה ל-3310 האיקוני שלה, ובלוגרים וכתבי טכנולוגיה רבים בעולם קפצו על הרעיון הבנאלי לסקור את המכשיר. מה בנאלי כל כך ברעיון הזה? הנוקיה 3310 הוא Feature Phone, או בשם העממי של המכשירים האלו, “טלפון טיפש”. אין בו אפליקציות שרובנו כמשתמשים זקוקים להן כחלק משגרת חיינו, אפליקציות כמו וואטסאפ, פייסבוק, טוויטר ואחרות. כן, מכשירים מהסוג הזה עדיין נמכרים וישנם עדיין אנשים שקונים אותם (בטור שכתבתי באותה תקופה הבעתי את דעתי על האנשים האלו וזכיתי ללא מעט תגובות זועמות על כך), ועדיין, מדובר במכשיר שאינו רלוונטי מלכתחילה עבור הרוב המוחלט של הקוראים, אז למה שאשתף פעולה עם התרגיל היחצ”ני (הנאה, יש להודות) של נוקיה?
Nokia 2720 Flip (צילום: גד גניר)

כמעט שלוש שנים חלפו מאז, ובישראל הושק Nokia 2720 Flip, עוד מכשיר שאינו מוגדר אמנם כסמארטפון, אבל כזה שמריץ מערכת הפעלה ייחודית לסלולרים פשוטים וזולים, שמגיעה עם רוב האפליקציות הבסיסיות עליהן דיברתי קודם. סקרן לדעת איך זה יהיה לחוות את סוף העשור השני של המאה ה-21 דרך מכשיר שנראה כאילו נוצר בתחילת העשור הראשון של אותה מאה, שיערתי שיש כאן הפעם עם מה לעבוד וביקשתי לקבל אותו לביקורת.

כזה ניסיתי: Asus Zenfone 5z

מאת
בסוף שנת 2014 הרשיתי לעצמי לצאת בהכרזה דרמטית: הסמארטפונים החדשים של אסוס יכולים לבלום את פלישתם של מותגים סיניים לישראל. בארבע השנים שחלפו מאז ההכרזה ההיא מותגים סיניים רשמו הצלחה מסחררת בישראל, בעוד הזנפונים של אסוס התנדפו מהשוק הישראלי לאחר כשנתיים . להגנתי ייאמר שהמותגים הסיניים שרשמו את אותה הצלחה, מותגים כמו וואווי ושיאומי, החלו בכלל את פלישתם רק חודשים ספורים מאוחר יותר. לאחרונה היצרנית הטיוואנית עושה קאמבק אל השוק הישראלי באמצעות יבואנית רשמית חדשה, רשת KSP. הסנונית הראשונה בקאמבק הזה היא ה-Zenfone 5z, סמארטפון שמכוון גבוה יותר מהזנפונים הקודמים של אסוס בישראל: לא עוד מכשיר ביניים סימפטי, כי אם מכשיר עם מפרט טכני שממקם אותו בקטגוריית מכשירי דגל מודרניים.
Asus Zenfone 5z (צילום: גד גניר)

הזנפונים של 2014 הגיעו עם מעבדי Atom מבית אינטל שניסתה להכנס באותה תקופה לשוק ערכות השבבים עבור סמארטפונים. כחלק מאותו ניסיון, המעבדים ניתנו לאסוס בתנאים אטרקטיביים, מה שאיפשר לאסוס למכור את המכשירים שלה יחסית בזול. הזנפון של שנת 2018 מתבסס על ערכת שבבים פחות ייחודית: Snapdragon 845, אותה אחת שניתן למצוא במכשירים כמו LG Thinq G7, ה-Mi Mix 2S וה-Pocophone F1 של Xiaomi, ולמעשה אצל כמעט כל יצרנית סמארטפונים שאינה מייצרת בעצמה את ערכות השבבים שלה. זו ערכת השבבים החזקה ביותר בקטלוג של קוואלקום, ויחד עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה הם מספקים חויית שימוש חלקה וזריזה, וגם מאפשרים גיימינג ברמות שלא מביישות אף מכשיר דגל אחר בשוק. למכשיר אחסון מובנה בנפח של 64 גיגה, אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון מסוג MicroSD בנפח של עד 512 גיגה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu 16th

מאת
באפריל השנה, חגגה מייזו 15 שנה להקמתה, באמצעות השקת סדרת מכשירים העונה למספר “15”, ביניהם גם ה-“15” שבדקתי לפני כחודשיים. מייזו בחרה שלא להמתין לחגיגות יום השנה ה-16 שלה, והציגה את “16th”, מכשיר הדגל החדש שלה, ארבעה חודשים בלבד (!) לאחר הצגת הקודם. האם יש ל-16th יש את מה שצריך כדי להצדיק פער זמנים כה קצר בין שתי הסדרות? ובכן, בערך.



Meizu 16th (צילום: גד גניר)

במשך שנים מייזו נמנעה משימוש בערכות השבבים של קוואלקום. מכשירי העבר שלה התבססו על ערכות השבבים של מדיהטק, ובחלק ממכשירי הדגל שלה היא עשתה שימוש בערכות שבבים של סמסונג. בשנתיים האחרונות החלה לשלב ערכות שבבים חדשות של קוואלקום במכשיריה, בעיקר ערכות שבבים מסדרה 6XX המאפיינות מכשירי ביניים. ה-16th מהבחינה הזאת עושה היסטוריה בקטלוג של מייזו: בבטן ה-16th פועמת לא אחרת מאשר ערכת השבבים החזקה ביותר שיש לקוואלקום להציע: Snapdragon 845. זו הפעם הראשונה שהיצרנית הסינית מציגה מכשיר עם ערכת שבבים זהה לזו של מכשירי דגל אחרים בשוק, מכשירים כמו LG G7, וואנפלוס 6, Xiaomi Mi8, Pocophone ואחרים. בגרסה הבסיסית תקבלו אותו עם זכרון RAM בנפח נדיב מאוד של 6GB, ואחסון בנפח 64 גיגה שאינו ניתן להרחבה. בגרסה היקרה יותר תקבלו אותו עם נפח זכרון נדיב אפילו יותר של 8GB, ואחסון בנפח של 128 גיגה. ההפרש במחיר בין שתי הגרסאות עומד על כ-300 ש”ח בלבד ולאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה, הייתי הולך מראש על הדגם היותר יקר, הדגם שאותו בדקתי. את ההבדל שעושים 2GB העודפים ב-RAM לא תרגישו עד שלא תנסו להריץ שני משחקים כבדים במקביל, אך לאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה אני ממליץ לכם בחום ללכת מראש על הגרסה המרווחת יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 5

מאת
ה-Redmi Note 4 היה ממכשירי הביניים הבולטים בישראל ובעולם בשנה שעברה, ובצדק. במחיר זול מאוד, הוא הציע את הדברים הבסיסיים שטלפון צריך להציע, בלי גימיקים מיותרים, בעיצוב אפרורי למדי, ובלי לפשל בשום תחום באופן מיוחד. עם נקודת פתיחה כזאת, המשימה המוטלת על ממשיך דרכו קלה למדי, רק לא להרוס.



Xiaomi Redmi Note 5 (צילום: גד גניר)

הבעיה היחידה היתה שמרוב מבחר של מכשירי ביניים בקטלוג של שיאומי, לא היה ברור מתי, אם בכלל, יוכרז הממשיך הישיר של ה-Redmi Note 4: בספטמבר הכריזה על ה-Mi A1 שחלק מפרט טכני זהה לגרסה החזקה של ה-Redmi Note 4 , רק עם גרסת אנדרואיד נקייה לחלוטין, ולפיכך לא יכול היה להחשב כדור הבא למכשיר הפופולרי. בנובמבר יצא לשוק ה-Redmi Y1, שזכה בשוק הגלובאלי לשם המוכר Redmi Note 5A, אך היה מדובר במכשיר נחות אפילו מה-Redmi Note 4. כל אותה עת, זלגו מדי כמה שבועות פרטים שאיששו את קיומו של הדור הבא באמת למכשיר הפופולרי של שיאומיֿ: תמונות של אבות טיפוס, תוצאות מבחנים במבחני ביצועים ועוד.  



בפברואר, שנה וחודש לאחר ההכרזה על ה-Redmi Note 4, שיאומי השיקה את מכשירי ה-Redmi 5 וה- Redmi 5 Plus, אך גם הם היו לא יותר מגרסאות מעט מעודכנות של המכשיר הפופולרי. הם חלקו מעבד זהה לזה של הגרסה החזקה ביותר של ה-Redmi Note 4, מצלמה מעט עדכנית יותר ועיצוב כמעט זהה, כאשר ההבדל המשמעותי היחיד הוא מסך גדול יותר, ביחס של 18:9 בהתאם לטרנד שהחל כבר ב-2017.  לצידם הוכרז בעולם ה-Redmi Note 5 Pro, מכשיר עם מערך צילום כפול וערכת שבבים חדשה, סוף סוף יורש אמיתי, אך היורש הזה לא הגיע לארץ. מכשירי ה-Redmi 5 וה-Redmi 5 Plus הגיעו לישראל זמן קצר לאחר ההכרזה עליהם בחו״ל. היורש האמיתי שכן הגיע בסופו של דבר לישראל הוא תת גרסה הנקראת Redmi Note 5 AI Dual Camera. הוא הוכרז רק בחודש מרץ, נחת בישראל ביבוא רשמי בשבועות האחרונים ובו עוסקת הביקורת הזאת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S9

מאת
קשה להשוות בין סמסונג של התקופה המקבילה לזו של השנה, לפחות ברמה התדמיתית. ב-MWC 2017 עוד ליקקה את כוויותיה מסאגת מכשירי ה-Note 7, חיכתה עם השקת ה-S8 עד לחודש אפריל והשאירה את הבמה פנויה ליצרניות כמו וואווי ו-LG. לאחר שהתברר שהציבור דווקא מוכן לסלוח לה וקנה את ה-Note 8 ואת ה-S8 בהמוניהם,  אל MWC 2018 הגיעה בתור יצרנית האנדרואיד הגדולה הכמעט יחידה עם מכשיר דגל חדש. LG תשיק בשלב מאוחר יותר את ה-G7, אך לא ברור בדיוק מתי זה אכן יקרה, HTC לא מאיימת כרגע על סמסונג כמו גם סוני שדווקא כן הציגה מכשיר חדש באותו כנס. וואווי שלא רצתה להתחרות עם סמסונג על תשומת לב ב-MWC 2018 העדיפה לחכות עם השקת מכשירי ה-P20 שלה עד השבוע. שיאומי ו-OnePlus טרם הציגו את המכשירים החדשים שלהן, אבל גם כשכן ישיקו אותם, ספק אם יוכלו לנגוס נתח משמעותי במכירות של מכשיר הדגל של הענקית הקוריאנית, כפי שלא עשו זאת בשנים קודמות. בקיצור, סמסונג קיבלה תקופה ארוכה למדי בתור היחידה שמציעה מכשיר דגל עדכני לשנת 2018. לאור העובדה שבשלב זה לא ידוע מתי יגיעו לישראל מכשירי וואווי החדשים, פרק הזמן שבו אין לסמסונג מתחרים עדכניים בארץ יימשך אפילו זמן רב יותר.



+Galaxy S9 (צילום: גד גניר)
במצב כזה, התחרות האמיתית שעומדת בפני סמסונג נכון להיום היא דווקא מצידה של סמסונג משנה שעברה. השאלה שחזרה על עצמה אצל רוב האנשים שהתעניינו לגבי המכשיר החדש נגעה להבדלים בינו לבין הקודם. הבחירה בעיצוב זהה כמעט לחלוטין, העובדה ששני הפיצ’רים החדשים העיקריים שהוצגו היו צילום איכותי ב-Slow Motion וסלפי אימוג’י, גרמו לאנשים לתהות לגבי הצורך ברכישה דווקא של המכשיר החדש והיקר יותר. כמו בשנה שעברה, השיקה סמסונג שני מכשירי דגל בבת אחת: Galaxy S9 ו-+Galaxy S9. בניגוד לשנה שעברה, המכשירים החדשים נבדלים זה מזה ביותר מגודל המסך וקיבול הסוללה. השנה, הדגם הגדול יותר מגיע עם נפח זכרון RAM גדול יותר ומצלמה כפולה בניגוד לדגם הקטן יותר, שני הבדלים משמעותיים שמסוגלים להשפיע באופן ניכר על הביצועים ועל איכות התמונה. כשניתנה לי האפשרות לבחור איזה מכשיר ברצוני לבדוק, לא יכולתי להתאפק וביקשתי לקבל את ה-+Galaxy S9 הגדול והחזק יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: נוקיה 8

מאת
במשך שנים פינטזו אנליסטים וכתבי טכנולוגיה על הרגע שבו מכשיר הנושא את שם המותג נוקיה, יריץ את מערכת ההפעלה אנדרואיד. השמועות על החיבור בין יצרנית הסלולר שהיתה פעם הגדולה בעולם, למערכת ההפעלה הנפוצה ביותר לסמארטפונים צצו לא הרבה אחרי השקת האייפון החדש, השקה  שסימנה את תחילת שקיעתה של הענקית הפינית. השמועות האלו נמשכו אפילו אחרי המעבר של נוקיה לסמארטפונים מבוססי Windows Phone והרכישה של חטיבת הסלולר של נוקיה ע”י מיקרוסופט ב-2013. שנה לאחר מכן נוקיה הגשימה לרגע קצר את הפנטזיה הזאת בדמותו של Nokia X, מכשיר קטן, נחות וחלש שאמנם הריץ מערכת הפעלה של נוקיה מבוססת אנדרואיד, אבל כזה שנוצר מלכתחילה ללא יומרות כלשהן לאיים על מעמדה של מערכת ההפעלה של מיקרוסופט. המכשיר הזה זכה ליחסי ציבור מעולים, אבל לא הפך להצלחה מסחררת. מכאן, הדרך למטה הפכה לתלולה יותר. מכשירי לומיה (שהתחילו כ”נוקיה לומיה” ובשלב מסוים, אולי מתוך מחשבה שזה איכשהו יעזור ויתרו על ה”נוקיה” ונשארו רק “לומיה”) נמכרו פחות ופחות, ובמאי 2016 חברה פינית בשם HMD Global (שהוקמה בין היתר ע”י יוצאי נוקיה) רכשה ממיקרוסופט את הזכויות לשימוש בשם המותג בעל הערך ההיסטורי והנוסטלגי. ב-MWC 2017 הוצגו ראשוני המכשירים של נוקיה בגלגולה החדש, מכשירי ביניים ומכשירי בסיסיים וזולים, כולם מיוצרים במפעלי Foxconn הסינית (כן, אותה Foxconn המייצרת את מכשירי האייפון). באוגוסט 2017 הכריזה על כניסה לזירה התובענית של קטגוריית מכשירי הדגל, עם השקתו של נוקיה 8.



נוקיה 8 (צילום: גד גניר)
בתוך שנה, הצליחה HMD גלובל להתברג עם מכשירי הנוקיה שלה במקום ה-16 בעולם במכירות סמארטפונים, ולצד מספר מרשים של 13.5 מיליון טלפונים סלולריים טיפשים (כדוגמת הנוקיה 3310), מכרה ברבעון השלישי של שנת 2017 כ-2.8 מיליון סמארטפונים. הישג נאה למותג ששנה קודם לכן היה במצב של תרדמת. הנתונים האלו מן הסתם לא כוללים את המכירות של נוקיה 8. האם יש למכשיר החזק ביותר כיום, הנושא את המותג נוקיה, את מה שצריך כדי לאפשר לה להתברג במקום מכובד גם בקטגוריית מכשירי הדגל?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Apple iPhone X

מאת

אין עוררין על כך שהאייפון הראשון, בייחוד בכל הקשור לממשק משתמש, שינה באופן קיצוני את האופן שבו משתמשים בטלפון סלולרי: מכשיר עם מסך מגע שמופעל באצבעות בלבד, אך מגיב בצורה מדוייקת ומהירה יותר מכל מכשיר אחר מסוגו, מקלדת וירטואלית שמישה, אנימציות חלקות שמלוות כל פעולה, ממשק משתמש חדשני שהופך פעולה כמו כתיבת מייל היישר מהסמארטפון לנוחה בהרבה, ועוד. הוא לא היה יותר טוב באופן אבסולוטי מכל מכשיר אחר בשוק. היו חסרים בו GPS, תמיכה ברשת דור שלישי, והמצלמה שלו היתה איומה. כל אלו לא שינו את העובדה שהוא היה שונה ומהפכני ומרגע שהוצג, כל מכשיר אחר נראה לידו  מיושן וארכאי. למתחרות לקח שנים להדביק את הפער בחויית המשתמש ורובן, אם לא כולן, חייבות לאפל חלק לא מבוטל מרווחיהן בזכות ההשראה שסיפקה להן. ועדיין, משלב מסוים, נראה שלמרות הסופרלטיבים שטים קוק, פיל שילר ואחרים באפל הרעיפו על כל דור חדש של אייפון שיצא, ולמרות שהקהל לא הפסיק לרכוש אייפונים חדשים, מהפכה בסגנון ה-iPhone הראשון לא חזרה על עצמה.



iPhone X, שימו לב לאייקון המנעול הקטן (צילום: גד גניר)

עשור לאחר מכן, אפל לא צריכה לשחזר את הצלחת המכירות של האייפון הראשון. אלו שבאו אחריו נמכרו בכמויות גדולות בהרבה. אפל זקוקה ליותר מזה, היא זקוקה לסנסציה, והאייפון X עוצב, תוכנן והונדס בעיקר כדי לייצר את הסנסציה הזאת. זה מתחיל מהתפאורה: כדי לבדל בינו לבין שאר המכשירים וכדי לוודא שהמסר שמדובר ביצור שונה לחלוטין ממה שראינו עד כה, אפל מציעה בהתחלה את החוליה הבאה באבולוציה: מכשירי iPhone 8 ו-iPhone 8 Plus, מכשירים מצוינים, האייפונים הטובים ביותר עד כה, שלרוע מזלם משמשים כקדימון בלבד למכשיר העיקרי שכולם דיברו עליו: סמארטפון עם שוליים דקיקים, נטול כפתור בית וקורא טביעות אצבעות, עם מצלמה קדמית מתקדמת וחדשנית יותר מכל מצלמה של סמארטפון אחר, ומחיר מזעזע של 1000$. תורי הענק והדיווחים הראשוניים על היקפי מכירות ששברו את התחזיות הראשוניות לגבי מכשיר הדגל של אפל מוכיחים שההימור שלה על כך שפרמיום זה המיינסטרים החדש, אכן השתלם לה. עדיין לא קניתם אייפון X? כנראה שחיכיתם למשהו מעבר לזה שיצדיק את הקפיצה במחיר, אך האם יש ב-iPhone X משהו כזה?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi A1

מאת

הכרזת מכשירי הפיקסל הראשונים בשנה שעברה היתה אקורד הסיום של סדרת מכשירי הנקסוס של גוגל. מלבד שינוי שם הסדרה והעמקת המעורבות של גוגל בייצור המכשירים, הפיקסלים החדשים סימנו שינוי במגמת התמחור של גוגל למכשיריה. נקסוס 4 ו-5 נמכרו בזמנם בחו”ל דרך החנות של גוגל במחירים אטרקטיביים מאוד (349 דולר לגרסאות הבסיסיות). נקסוס 6, הפאבלט של מוטרולה שבר את הרצף הזה, אבל בהשקה הכפולה והאחרונה של מכשירי נקסוס בשנת 2015, הציעה גוגל לצד ה-Nexus 6P גם מעין גרסת המשך ל-Nexus 5 הפופולרי, נקסוס 5X, שהיה המכשיר האחרון שהציע עדכוני תוכנה מהירים, היישר מגוגל ועשה זאת מהחלק התחתון של קו ה-400 דולר. המחיר ההתחלתי של מכשירי פיקסל עמד על 649 דולר, מה שהפך את השאיפה להיות הכי מעודכן שאפשר במונחי אנדרואיד, ליקרה מתמיד.


Xiaomi Mi A1 (צילום: גד גניר)






בספטמבר האחרון הוכרז ה-Mi A1. מכשיר ראשון של שיאומי במסגרת תכנית Android One. בבסיסה של תכנית זו עמדה יוזמה של גוגל לחבור ליצרניות סלולר בשווקים מתפתחים, ולהציע מכשירים זולים עם גרסה נקייה של אנדדרואיד שתזכה לעדכונים תכופים, כמו הנקסוסים, ישירות מגוגל. באופן הזה, גוגל יכולה לספק מענה חלקי לסוגיית הפרגמנטציה של גרסאות מערכת ההפעלה שלה, ולהגדיל את נתח מכשירי האנדרואיד המריצים את גרסת מערכת ההפעלה העדכנית ביותר, מאחר שהאחריות על עדכון התוכנה כבר אינה על היצרנית עצמה כי אם על גוגל. זה היה צעד די מפתיע מבחינתה של שיאומי. שיאומי, בניגוד ליצרניות כמו Karbonn או Micromax ההודיות, אינה זקוקה לשיתוף פעולה הזה של גוגל. מעבר לעובדה שהיא מתחזקת גרסה משלה לאנדרואיד, MIUI, היא מצליחה יפה מאוד בשוק ההודי עם מכשירים שאין בהם שום שותפות עם גוגל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 5

מאת
הסטארטאפ הסיני וואנפלוס עבר תהליך מואץ של התבגרות. בתוך פחות מ-4 שנים הפכה החברה האנונימית לחברה במועדון היצרניות שכולם מחכים מדי שנה להשקת הדגם החדש שלה. תהליך ההתבגרות כלל לא רק התגברות על מחלות ילדות כמו הצהרות יומרניות (את ה-OnePlus 2 שהוכרז ב-2015 כ-Flagship Killer של השנה שלאחר מכן, לא פחות) וסלוגנים דרמטיים (“Never Settle”), כי אם גם הבנה שהייפ הוא לא הכל. לאט לאט ויתרה וואנפלוס על פרובוקציות ודרכים שונות ומשונות שליוו אותה בתחילת דרכה להגיע לכותרות, והחלה להתמקד בפידבקים מהקהילה שבנתה לעצמה ויישומם במכשירים שלה.



OnePlus 5 (צילום: גד גניר)





ה-OnePlus 3 של שנה שעברה והגרסה המעודכנת שלו שהוכרזה כמה חודשים אחריו, ה-3T אכן היו מכשירים “בוגרים” יותר, שהצטיינו בכל הקשור לביצועים, תוכנה יציבה יותר, עם פחות באגים מאי פעם, וטעינת סוללה המהירה מסוגה בשוק. עם זאת המכשירים עדיין לקו בחסר בעיקר בתחום הצילום, תחום שבאופן מסורתי וואנפלוס לא הצליחה להתבלט בו לטובה. וואנפלוס 5, המכשיר החדש ביותר בקטלוג החברה, הושק עם המון הבטחות הקשורות לאיכות הצילום, אך לא רק הבטחות, גם חותמת איכות של אחד הארגונים החשובים ביותר בתחום. מעבר לכך, כרגיל, הוא מציע מפרט שעל הנייר לא נופל מזה של מכשירי דגל מבית סמסונג, LG, סוני ואחרות. למעשה, ברוב המקרים אף מציע מפרט חזק יותר. כל זה בא במחיר גבוה יותר מבעבר. כמה גבוה יותר, והאם במחיר החדש הוא עדיין מהווה אלטרנטיבה משתלמת וראויה למכשירי הדגל המוכרים?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 8

מאת
בהכרזה על ה-Note 8 לפני חודש, הקדישו בסמסונג חלק משמעותי באירוע למשתמשים הקבועים של מכשירי הסדרה, ולנאמנות שלהם למותג. 6 שנים לאחר השקת הראשון בסדרה, פאבלטים פופולריים מאי פעם, אך למעט ניסיונות בודדים של יצרניות אחרות, אף יצרנית אחרת לא ערערה באמת את מעמדה של סמסונג והציעה אלטרנטיבה אמיתית לנוסחה שהיצרנית הקוריאנית המציאה ב-2011: מכשיר עם מפרט חזק מאוד, מסך ענק ועט. כפי שמשתמע מהסקרים שהציגה סמסונג, נראה שאפילו הפיאסקו ההתלקחויות של ה-Note 7 בשנה שעברה לא פגע בנאמנותם של משתמשים קבועים במכשירי הסדרה. למעשה, קרה ההיפך: נראה שלקוחות הסכימו פשוט להתאזר בסבלנות, לתת לסמסנג להפיק את הלקחים ולחכות לדגם הבא מבלי להתפתות לעבור לפאבלטים של המתחרות. כל זה כמובן לפי הסקרים שערכה סמסונג. איך זה בפועל? משיחות עם משתמשי Note בסביבתי, אכן יש להם המון נוסטלגיה וחיבה לסדרה, אבל יש להם גם לא מעט תלונות על שינויים שסמסונג עשתה במכשירי Note במהלך השנים. האם ה-Note 8 הוא ממשיך ראוי לשושלת, והאם היה שווה לחכות?



Samsung Galaxy Note 8, צר יחסית וארוך להחריד (צילום: גד גניר)





סמסונג משיקה מדי שנה שתי סדרות של מכשירי דגל בהפרש של כחצי שנה ביניהן: באיזור חודש פברואר-מרץ מכשירים מסדרת S ובאיזור אוגוסט-ספטמבר מכשיר חדש מסדרת Note. מאחר שהמכשיר הראשון בסדרת Note הושק במקביל ל-Galaxy S2, בחרה סמסונג בשנה שעברה לדלג על Galaxy Note 6 ולעשות סדר בשמות המכשירים, כך ש-Galaxy Note 7 (ולא Galaxy Note 6) יוכרז לאחר Galaxy S7. הדמיון בין המכשירים לא מסתכם בשמות שלהם כי אם גם במפרט הטכני. Galaxy Note 8 מגיע עם מפרט זהה כמעט לחלוטין לזה של Galaxy S8: המעבד בגרסה המיועדת לשוק הישראלי הוא אותו מעבד בעל 8 הליבות מדגם Exynos 8895, ונפח האחסון הבסיסי עומד על 64 גיגה, הניתנים להרחבה (בניגוד לאיך שזה היה ב-Note 5) ב-256 גיגה נוספים. ההבדל היחיד בא לידי ביטוי בנפח זכרון ה-RAM. בעוד חלק מהיצרניות הסיניות החלו לאמץ כבר בשנה שעברה זכרון RAM בנפח 6 גיגה (מכשירים כדוגמת OnePlus 3), יצרניות כמו LG, Huawei וסמסונג בחרו לדבוק בנפח זכרון RAM של 4 גיגה במכשירי הדגל שלהן. ב-Note, החליטה סמסונג להעלות את הרף ולהשתמש בזכרון RAM בנפח של 6 גיגה, מה שמאפשר שימוש ביותר אפליקציות במקביל, וגישה מהירה יותר אליהן מאחר שיותר אפליקציות נשארות פתוחות ברקע ואינן צריכות להטען מההתחלה. ההבדל בתחושה בין Galaxy S8 ל-Galaxy Note 8 בהחלט מורגש: ה-Note 8 אכן זריז יותר, יציב ובלי זכר ללאגים או השהיות כלשהן, תופעות שנתקלתי בהן ב-S8. בפראפרזה על הקלישאה הקבועה: Galaxy Note 8 הוא המכשיר המהיר והחזק ביותר של סמסונג עד כה, אבל בניגוד ל-S8 ולמכשירי דגל אחרים של סמסונג בעבר, החוזק הזה גם בא לידי ביטוי בשימוש היומיומי במכשיר.

להמשך קריאה