סוללה

כזאת ניסיתי: ZMI PowerPack 20000

מאת
גיטריסט Queen, בריאן מיי פרסם בשבוע שעבר בחשבון האינסטגרם שלו תמונה של כבל טעינה מעוקם ושבור של המקבוק שלו. בנאום בן 185 מילה שטח מיי את כעסו על חברת אפל שלטענתו הפכה למפלצת אנוכית ותאבת בצע. הוא הגיע למסקנה הזאת לאחר שסובב את המחשב שלו בעודו מחובר למטען, ובמקום שהכבל יתנתק בעדינות וללא נזק מהמחשב (כפי שהיה קורה עם הכבלים בעלי מחברי ה-Mag Safe הזכורים לטוב), הכבל, בעל חיבור ה-USB Type C, התעקם ללא תקנה. יהיה נבזי להגיד שהגיע הזמן שהגיטריסט האגדי ילמד לשחרר דברים ששייכים לעבר, אבל חיבור Mag Safe אכן שייך לעבר. המעבר של אפל לשימוש בחיבור החדש מהסוג שמיי כה מתעב, החל כבר בשנת 2015 ודווקא הביא איתו מספר יתרונות. אחד מהיתרונות האלו הוא היכולת לחבר את המחשב לסוללה חיצונית כמו ה-ZMI PowerPack 20000.

ZMI PowerPack 20000 – QB820 (צילום: גד גניר)

חשוב להדגיש: העובדה שיש למחשב כלשהו שקע Type C, ולסוללה כלשהי תקע מהסוג הזה, לא אומרת בהכרח שחיבור ביניהם ייצור את הנס שאנחנו צריכים. מה שעושה את ההבדל זו תמיכה של הסוללה והמחשב בתקן Power Delivery, להלן PD. אין לי כוונה להלאות אתכם בפרטים הטכניים של התקן הזה. מה שחשוב לדעת בהקשר שלו הוא שמטענים שעושים בו שימוש יכולים לטעון כמעט כל דבר: ציוד היקפי כמו אזניות ורמקולים אלחוטיים, סמארטפונים וטאבלטים, ואפילו מחשבים ניידים מסוימים. מאחר שהמכשירים שתומכים בתקן הזה יודעים לתקשר ביניהם, המכשיר הנטען יודע לבקש את הספק הטעינה האופטימלי עבורו, והמכשיר הטוען אכן טוען אותו בהספק הזה. באופן הזה, ברוב המקרים הטעינה היא טעינה מהיר. למרות שתקן PD הוצג כבר לפני שנים אחדות, היצע הסוללות החיצוניות בשוק שכוללות תמיכה בתקן הזה לא רחב במיוחד. התמיכה בתקן מוגבלת עדיין ליצרניות גדולות ומוכרות יחסית בתחום, והסוללות שתומכות בתקן הזה הן לרוב יקרות יותר מרוב הסוללות המקבילות לסמארטפונים. בין המותגים הללו ניתן למצוא את ANKER, RAVPower, ו-ZMI, מותג אלמוני יחסית, אם כי סביר להניח שלחלק לא קטן מכם יצא להתנסות במוצרים שיוצרו במפעלי החברה, תחת מותג אחר.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: ANKER PowerCore 10000 QC

מאת
לפני כחודש נחתה אצלי סוללה חיצונית ניידת של המותג המוכר ביותר בעולם בשוק הסוללות מהסוג הזה: Anker. היבוא הרשמי שלהן לישראל החל בתזמון מושלם: בדיוק בשיאה של קדחת הפוקימון כאשר זומבים מחופשים לאנשים נורמטיביים חיפשו באופן אובססיבי דמויות וירטואליות שהיה ניתן לראות רק דרך מסך הסמארטפון שלהם. מה קורה כאשר משלבים מסך דלוק לפרק זמן ארוך יחד עם קישורית GPS שעוקבת אחר המיקום שלכם וחיבור קבוע לאינטרנט הסלולרי? נכון, הסוללה מתרוקנת. כל המטענים המהירים בעולם לא יעזרו למי שנמצא ברחוב ופספס את ההזדמנות לתפוס את אחת הדמויות הללו. מה כן יכול היה לעזור? הסוללה שקיבלתי לבדיקה, ה-Anker PoweCore 10000 QC.


ANKER PowerCore 10000 QC (צילום: גד גניר)

זו לא סוללת ה-Anker הראשונה שלי: ההיכרות שלי עם המותג החלה בסמוך להקמת הבלוג עם ה-SlimTalk. כעבר שנה בערך קניתי דגם מתקדם יותר, עם קיבול גדול יותר, ה- Astro Slim 2. שתיהן היו שייכות למשפחות שונות של סוללות מבית אנקר, סוללות עם קיבול בינוני, אבל עיצוב דק שמאפשר להכניס אותן (עם מאמץ מסוים) לתוך הכיס יחד עם הטלפון. היתרון הוא בעובדה שהן קומפקטיות. החסרון הוא שהטלפון והסוללה מתחממים בתהליך ולא בטוח עד כמה כל העסק בריא. חסרון נוסף – סוללה דקה היא לרוב סוללה עם קיבול נמוך יותר. ה-Anker PowerCore 10000 מגיעה עם קיבול גדול פי 2 ויותר משתי הסוללות הקודמות שלי, ניחשתם נכון, 10000 מילי אמפר.

להמשך קריאה

כזאת יש לי: Anker Astro Slim2

מאת
הפוסט הראשון בבלוג הזה, אי שם בספטמבר 2013, עסק בסוללה חיצונית ניידת של ANKER
שקניתי בעקבות ייאוש מחיי הסוללה של ה-HTC One X
שהיה ברשותי באותה תקופה. חלפה שנה, הספקתי להחליף בינתיים טלפון סלולרי, ולבדוק על הדרך גם כמה אחרים, אך לצערי 2014 לא היתה השנה שבה הסוללות ביצעו קפיצת מדרגה
כלשהי. גם היום, רוב הטלפונים הסלולריים בשוק צולחים רק בקושי יום עבודה שלם, וגם
זה כשמדובר רק בשימוש סטנדרטי. נסו לקחת איתכם טלפון לטיול, להשתמש בו לניווט לפרק
זמן של למעלה משעה, להאזין למוזיקה באמצעות אזניות בלוטות’ למשך שעתיים, או אפילו
סתם לעשות איתו פעילות כלשהי שאתם לא עושים בדר”כ, ותמצאו את עצמכם במצוקה
אמיתית בשעות הערב המוקדמות, במקרה הטוב. אז נכון, כיום כמעט בכל מקום תוכלו למצוא
שקע USB ולטעון את הטלפון שלכם. זאת במידה ויש עליכם
את כבל הסנכרון. מצד שני, זה מחייב אתכם  להשאר
באותו מקום כל עוד הטעינה נמשכת. כשמדובר בשקע USB
של מחשב, מדובר בפרק זמן ארוך במיוחד. כפי שכבר סיפרתי לכם בעבר, סוללה חיצונית
יכולה לחסוך לכם את זה, ולאפשר לכם להיות ניידים גם בזמן שאתם טוענים את הטלפון
שלכם.


Anker Astro Slim2 (צילום: גד גניר)


אז איך
מרגישה בימים אלו ה-Anker Slim Talk שקניתי לפני שנה? לא משהו
האמת. היא עדיין מתפקדת, אבל הרבה פחות טוב. במהלך השנה היא הצילה אותי לא מעט, אך
לאחר כמות מחזורי הטעינה שהיא עברה, היא כבר לא באמת מגיעה ל-3200mAh
המובטחים שלה. מעבר לכך, לא ניתן לטעון דרכה מכשירים באמצעות הכבל המובנה הנשלף
שלה. כמובן שתמיד אני יכול לטעון מכשירים באמצעות חיבור כבל USB
לשקע הסטנדרטי שלה, אבל הרבה יותר כיף לקנות סוללה חדשה.

להמשך קריאה

על אלו לא ניתן לסלוח: מפגעים סלולריים

מאת
הבלוג הזה
איפשר לי במהלך השנה האחרונה לפגוש מספר רב של סמארטפונים. כנודניק מוסמך, אספתי בתקופה
הזאת מספר תופעות קטנות ומרגיזות שחזרו על עצמן, תופעות שבחלקן פוסלות מבחינתי את
המכשירים ובחלקן אין ברירה אלא לנסות ולהמשיך לחיות איתן בשלום קר. מאחר ואוטוטו
מתחיל יום כיפור, אחסוך לכם את ההקדמות המיותרות. קבלו אותם, המפגעים הסלולרים
שאין עליהם מחילה:
כשכל
הכפתורים נמצאים בצד אחד

Nokia Lumia 925, נוקיה היא עבריינית קבועה בתחום מיקום כל הכפתורים הצד אחד של המכשיר (צילום: גד גניר)

קטונתי
מלהתווכח עם מומחי הנדסת האנוש של יצרניות הסלולר הגדולות בעולם. אם הם בטוחים
שלרכז את כל הכפתורים בצד אחד של הסמארטפונים שלהם זו החלטה הכי נכונה ארגונומית,
מי אני שאגיד אחרת? ובכן, אני משתמש. משתמש שמדי פעם רוצה להניח את הטלפון על
תושבת ברכב, כזאת שמחבקת את הטלפון משני צידיו. כאשר ממקמים את הכפתורים לאורך כל
הצד, התושבת הזאת לוחצת על הכפתורים, מנמיכה לי את הווליום, מפעילה את המצלמה,
וכו’. לחילופין, אני יכול להפחית קצת את לחץ האחיזה של התושבת ולהתפלל שהסמארטפון
בשווי כמה אלפי שקלים לא יעוף עליי בעצירה פתאומית, מעבר על פס האטה או חלילה
תאונה.

חיווי
הודעה קולית

חיווי תא קולי בין שלל חיוויים אחרים שדווקא כן ניתן להעלים בקלות (צילומסך: גד גניר)

אין לי ספק
שאת המפגע הסלולרי הזה ברא השטן בכבודו ובעצמו. מי מכם שלא התעצל (אני דווקא כן
מתעצל, וחבל) לבטל דרך חברת הסלולר את התא הקולי כנראה שלא מכיר את זה, אבל מדובר
בתופעה בקנה מידה של מחלת מין שלא ניתן להיפטר ממנה. לאמהות, שליחים ופקידות
בקופות חולים יש מנהג מרושע וארור להשאיר הודעות קוליות. חברת הסלולר מעדכנת את
בעל המכשיר כי ממתינה לו הודעה כזאת באמצעות חיווי. כבעל אנדרואיד, החיווי מופיע
לי בוילון ההתראות. מה כל כך מפריע בחיווי הזה? ובכן, לא ניתן להעלים אותו כמו כל
חיווי אחר. הדרך היחידה להיפטר ממנו היא להתקשר לתא הקולי, לשמוע את השליח אומר לך
“היי גד, אתה לא עונה ולי ואתה לא נמצא איפה שקבענו, להניח לך את המכשיר
בקבלה? אה, הנה אתה…”, ללחוץ על מספר כלשהו למחיקה, ואז ורק אז, החיווי
הארור יימחק. המכשיר הראשון בהיסטוריה שהצלחתי למחוק בו את החיווי של ההודעה
הקולית מבלי לבזבז את הזמן של להקשיב להודעה, היה ה-Huawei P7,
אך גם שם לא היתה תחושת ניצחון גדולה במיוחד. כשאיתחלתי יום אחד את המכשיר, החיווי
חזר. ניצחתי בקרב, אך לא במלחמה. הוא ישאר שם עד שאעשה את מה שאני באמת צריך
לעשות, לבטל את התא הקולי.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: THL 5000

מאת
סוגיית
הסוללה בטלפונים סלולריים הולכת ותופסת יותר ויותר תשומת לב אצל היצרניות. העניין
הבעייתי כאן – עדיין אין חידושים פורצי דרך בכל הקשור לטכנולוגיית הסוללה, מה
שמחייב את היצרניות לבחור באחד או יותר משני פתרונות נפוצים: או להרחיב את קיבול
הסוללה במכשיר, או לדאוג שידע לעשות שימוש נכון וחסכוני בה. חלק מהיצרניות בוחרות
לשלב במכשירים שלהן מצבי חסכון בסוללה שאמורים לאפשר לכם להשאר בעת הצורך זמינים
למשך מספר שעות, אך הם עושים זאת באמצעות כיבוי של כל הקישוריות, הפחתה דראסטית
בבהירות המסך (או שינוי צבעי המסך לשחור ולבן), ועוד פעולות שהופכות את הסמארטפון
שלכם לשימושי בערך כמו נוקיה 3100, רק פחות עמיד. מנגד, בשנים האחרונות אנחנו עדים
ליותר ויותר סמארטפונים המגיעים עם סוללות בקיבול של  3000mAh ואף
יותר מכך, שלרוב מעניקים מספיק זמן סוללה לשימוש סטנדרטי של יום שלם במכשיר. THL
הסינית החליטה לקחת את המגמה הזאת מספר צעדים קדימה וציידה את ה-THL 5000 שלה בסוללה בעלת קיבול של, כמה מפתיע, 5000mAh.
קוראי הבלוג הקבועים יודעים כבר שנתון כזה מלהיב אותי לפעמים יותר ממספר הליבות
במעבד, או מספר הפיקסלים על המסך, ולשמחתי הזדמן לי להניח את ידיי הנלהבות ומלאות
הציפיה על אחת ממספר יחידות בודדות של THL 5000
שהגיעו לארץ במסגרת בדיקות טרם יבוא רשמי.

THL 5000 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה אני רוצה: OAXIS InkCase Plus

מאת
אז אמנם לא
קלטתם את הרמז, וגם אחרי שפרסמתי את הפוסט על כרטיס הקול החיצוני, אף אחד מקוראי
הבלוג לא טרח לקנות לי כזה, למרות שמדובר היה בפוסט “כזה אני רוצה“. זה
לא אמור להפריע לי להמשיך לנסות, אם כי הפעם מדובר במוצר שאמנם תוכלו לשלם עליו,
אבל האספקה שלו תתחיל במקרה הטוב רק באוקטובר. כן, אני מדבר על מוצר שעדיין לא קיים
ומגייס כרגע כסף בקיקסטארטר.
 

InkCase Plus (צילום: KickStarter)

לפני שנגיע
ל-InkCase Plus, נחזור קצת אחורה בזמן, לעשור הקודם. בתחילת
שנות ה-2000, לפני עידן הסמארטפונים, אחת התצורות הפופולריות ביותר לטלפון סלולרי
היתה ה-ClamShell, או
בעברית, טלפון צדפה. במכשירים האלו ניתן היה לבחור במענה ע”י פתיחה של
המכשיר, או ע”י פתיחה ולחיצה על Send לאחר
שראינו את מספר הטלפון של המתקשר. בשלב מסוים נוספו למכשירים בתצורה הזאת מסכים
חיצוניים, שהציגו את המספר של המתקשר, וחסכו את ביצוע הפעולה הפיזית של פתיחת
המכשיר והתבוננות במסך הראשי שלו.

להמשך קריאה

חייב כזה: Asus Transformer Book T100

מאת
אם אתם
עוקבים באופן קבוע אחרי הבלוג הזה, בטח שמתם לב למשהו חדש בכותרת. לאלו מכם שלא הבחינו,
הרשו לי להכיר לכם את “חייב כזה”, חפיצים שניסיתי ולא רק עניינו אותי,
אלא כאלו שאני מאמין ומקווה שאקנה יום אחד. אם תרצו, אתם יכולים לקרוא לזה בחירת
העורך, אם כי לדעתי “חייב כזה” (ואני אפילו שוקל לצרף לו כמה סימני
קריאה כאלו “!!!!!!!11”), משקף יותר את המסר שאני רוצה להעביר. לאור
ההקדמה הזאת, אני מניח שהבנתם כבר מה דעתי על ה-Asus T100
אבל כדי שנוכל להמשיך כרגיל, נעמיד פנים שעדיין לא שמתם לב לספוילר הזה.

Asus Transformer Book T100 (צילום: אתר יצרן)


אסוס היתה
מאז ומעולם יצרנית פורצת דרך וחנכה תצורות חדשות של חפיצים שאומצו לאחר מכן גם ע”י
יצרניות אחרות. דוגמא טובה לכך היה ה- Asus Eee PC
שהיווה סנונית ראשונה במתקפת מחשבי הנטבוק, סוג של מחשבים ניידים חלשים (רובם מבוססי מעבד ה-Atom
של אינטל על דגמיו השונים) וקומפקטיים יחסית היודעים לגלוש באינטרנט (ולכן נקראים “Netbook”)
ולא הרבה מעבר לכך. התצורה הזאת היתה הדבר החם ביותר בשוק המחשבים הניידים בין
השנים 2008-2010, וגוועה ב-2011 עם התגברות הפופולריות של האייפד וטאבלטים מבוססי
אנדרואיד. אסוס, שהיתה מזוהה יותר מכל עם נטבוקים, זיהתה בזמן את המגמה בשוק,
ופנתה לאפיקים אחרים: טאבלטים מבוססי אנדרואיד (ובתוכם גם סדרת הטרנספורמר) למי
שמעוניין בעיקר בגישה לרשת באמצעות מגע. מצד שני, בשלב מאוחר יותר, היתה אסוס אחת
החברות הראשונות להציג אולטראבוקים, למי שעדיין חייב את Windows
כמערכת הפעלה, לא מוכן להתפשר על ניידות ומשך פעולת סוללה, ומוכן לשלם על זה קצת
יותר.

להמשך קריאה

ו….חוזר לסמסונג

מאת
בלילה שבו הרסתי לעצמי את
ה-One X, עברתי להשתמש בגלאקסי אס 1 הישן שלי. צרבתי עליו רום של סלקום,
הכנסתי את המיקרו סים שלי לתוך המתאם שקיבלתי מגולן טלקום, וניגשתי למלאכת סידור
המכשיר. הגלאקסי אס 1 מעולם לא צלח את הגבול שבין ג’ינג’רברד ל-ICS  וחבל (כתבתי על התסכול שלי מהעניין
בגיקטיים בזמנו). למה כל כך חבל? כי הדבר השפיע קשות על נוחות השימוש בו. הגלאקסי אס 1
היה מכשיר נפלא, עם חומרה מדהימה לתקופתו, אך סבל כל העת מבעיות תוכנה: לאגים, תקיעות, איתחולים פתאומיים ומה לא. אחת
ההנאות הגדולות שלי מהמכשיר הזה היתה האפשרות הנוחה והקלה יחסית לצרוב עליו רומים,
ובייחוד כאלו שהיו משנים את הממשק שלו לחלוטין כמו גרסאות שונות של CyanogenMod, או MIUI. כמעט תמיד, השבוע הראשון עם
הרומים האלו היה מדהים, הייתי בטוח שמצאתי את הרום המושלם לעבוד איתו, ולבסוף
התקלות החלו לצוץ. דווקא עם הרומים המקוריים לתקלות היה לוקח יותר זמן להופיע וזו
גם הסיבה שכשעברתי להשתמש בו, הלכתי על האופציה ה”רגועה”, ולא על אחת
מגרסאות ה-JellyBean הנפוצות למכשיר הזה.

אני לא מצליח למצוא קלישאה שתתאר לכם
באופן אותנטי מספיק את האיטיות של המכשיר הזה בימינו. סביר להניח שהתחושה האיטית
שהמכשיר משדר נובעת גם מהעובדה שאותן אפליקציות (כמו פייסבוק לדוגמא), בהן השתמשתי
בעבר, הפכו להיות גדולות, כבדות וצורכות משאבים גדולים יותר, מה שהטלפון הזה עם
החומרה המאוד מכובדת שלו (לפני שנתיים וחצי) וגרסת התוכנה שלו פשוט לא יכולים לספק. מעבר
לזה, סטנדרט המהירות אליו התרגלנו בשנים האחרונות כנראה גדל, ושתיים שלוש שניות עד
לפתיחתה של אפליקציה נראה לי כמו נצח. בסופו של דבר, ייתכן מאוד שזה מה שמסוגל
לספק מכשיר בן שנתיים, שעבר שני משתמשים, מאות צריבות רומים, נפילות והתעללויות
נוספות. למזלי ידעתי שזה משהו זמני בלבד.

את ההחלטה לקנות גלאקסי אס 4 קיבלתי
מזמן. זה לא היה ביום ההשקה שלו, בכלל לא. כשקראתי על ההשקה שלו, די זלזלתי בסמסונג:
הם הוציאו לשוק מכשיר שנראה זהה לחלוטין כמעט לקודמו, עם מסך גדול באינטש (וואו!),
שני סוגי מעבדים לבחירה (דאבל וואו), סוללה גדולה יותר (טוב די), וסט שלם של
חיישנים שמאפשר לעשות פעולות שגרתיות במכשיר, עם מחוות ידיים מוזרות באויר. ובכל
זאת, הוא יותר חזק מרוב המכשירים בשוק, ולא הייתי מתנגד לקנות כזה.

להמשך קריאה

האחד שהושמד

מאת
בפוסט על ה-  Anker Slimtalk כתבתי שעוד תשמעו הרבה על בעיות הסוללה בטלפון שלי. היום אני יכול לעדכן אתכם שזה כבר לא יקרה, לפחות לא עם הטלפון הזה.

נחזור כמה חודשים אחורה: ביוני 2012, מיד לאחר חתימת חוזה העבודה עם eBay, הבנתי שאצטרך להחזיר לזאפ את
מכשיר הטלפון שקיבלתי שם (Samsung Galaxy S2) ולראשונה מאז 2008 אקנה מכספי האישי טלפון סלולרי משלי. מאחר
וידעתי שאינני מעוניין לחזור לאייפון, ומערכות הפעלה אחרות (בלקברי וווינדוס פון
7, לא היה אז 8) לא היו רלוונטיות מצידי, הברירה היתה אנדרואידית לחלוטין. 3
מכשירים הגיעו לקו הגמר באותה תקופה: Galaxy Nexus, Samsung Galaxy S3, וה-HTC One X.
באותה תקופה, ה-Galaxy Nexus היה כבר די ותיק בשוק, והמפרט שלו היה קרוב מאוד לזה של ה-Samsung Galaxy S2, מה
שהביא אותי להחלטה לוותר עליו מההתחלה. ההחלטה ללכת על ה-One X ולא על ה-Samsung Galaxy S3 נבעה בעיקר
מממשק הסנס שעד כה יצא לי להתנסות בו רק במכשירים שיצא לי לסקר במסגרת הכתיבה ב-Wisebuy. במשך התקופות שלי עם ה-Samsung Galaxy S1, וה-S2, פינטזתי על הרגע שבו יוציא מפתח עצמאי רום יציב ותקין למכשירים האלו, עם
ממשק ה-Sense הנודע שלHTC  אך הדבר לא קרה.



מרגע שנוצרה לי האפשרות
לבחור בעצמי את הטלפון הבא שלי, הבחירה היתה די ברורה. ב-14/6 הזמנתי את ה-HTC One X דרך האתר iPhonelabs.co.il במחיר השערורייתי (אך הסביר ביחס
לעובדה שהמכשיר יצא לשוק רק חודשיים לפני כן) של 3000 ₪. החנות לא טרחה לציין מהו צבע המכשיר, אך באותה תקופה לא מאוד שינה לי אם אקבל את הגרסא הלבנה או האפורה (למרות שהעדפתי בסתר את הלבנה). לאחר מספר ימים, הגיע
המכשיר (בגרסא הגלובלית שלו, ה-S720, ולא זו של המפעילה האמריקאית AT&T) לחנות ואספתי אותו משם עצמאית. בדרך חזרה הביתה גיליתי כי אין לי מטען בתוך
האריזה, והתקשרתי מיד לחנות. התשובה המהירה וחסרת ההיגיון של המוכר היתה
“ברור שאין לך מטען, מוציאים אותו מהקופסא בגלל המכס”. לאחר מספר שאלות
אסרטיביות מכיווני (“מה זאת אומרת!?!?”, “מי מוציא!?!”,
“מה זה מעניין אותי?!”, “קניתי ממך טלפון ואני מצפה לקבל ממך את כל
מה שכלול באריזה המקורית!”), הוזמנתי למחרת לחנות על מנת לקחת מטען לא מקורי,
ואכן הגעתי. וכך, הסתיימו צרותיי למשך תקופה של פחות או יותר שנה.

להמשך קריאה

האם זהו הפתרון לבעיות הסוללה שלי?

מאת
נושא הסוללה תמיד העסיק
אותי בכל מכשיר סלולרי שהיה לי, אולם רק בתקופת ה-HTC One X, הנושא הזה הפך לסוג של אובססיה. את
הסוללה הזאת קניתי מספר שבועות לאחר שהגעתי למסקנה שחיי הסוללה של ה- One Xשלי הולכים
והופכים לבלתי נסבלים. למי שטרם יצא להכיר, או לחשוב בכיוון הזה בכלל: סוללה
חיצונית ניתן לחבר למכשיר בשעת הצורך, כשאין מטען בהישג יד. למפונקים שבינינו, היא נותנת את האפשרות להמשיך ולהשתמש בטלפון כשהסוללה הפנימית שלו עומדת להתרוקן, מבלי להיות
צמוד למטען קיר או למחשב.

לאחר מחקר קצר בתחום, הגעתי
למסקנה שה-Anker SlimTalk היא הסוללה האידיאלית בשבילי. הקיבול שלה הוא 3200mAh, מה שמאפשר קצת יותר מטעינה וחצי
של הסוללה הפנימית של הטלפון שלי (הקיבול שלה אגב הוא 1800mAh). איך הגעתי דווקא להחלטה על
הסוללה הספציפית הזאת?





ראשית, ל-Anker יש סוללות חיצוניות
בעלות קיבולים גדולים יותר, ובעלות שקעיUSB  נוספים לטעינה בו זמנית של כמה מכשירים. האינסטינקט
אמר ללכת על סוללה בעלת מפרט מרשים יותר, אבל כשחשבתי על זה, דווקא ה- Anker SlimTalkאידיאלית יותר
לצרכים שלי: אי אפשר להגיד שנוח להחזיק את הטלפון כשהיא מחוברת אליו, אבל ביחס
לסוללות החיצוניות האחרות של Anker, עם הקיבול החזק יותר, היא הרע במיעוטו. בנוסף, המבנה הדק שלה גם
הופך אותה לנוחה יותר לאחסון בכיס או בתיק.

אבל למה דווקא Anker? אני לא מכיר הרבה יצרנים בתחום
הסוללות. למעשה אני בכלל לא מכיר יצרניות בתחום הסוללות. יש אמנם יצרניות כמו Duracell, Energizer, או אפילו GP, אבל לא יצא לי לראות סוללות
חיצוניות שלהן. מצד שני, יש סוללות חיצוניות של יצרניות כמו מוטורולה או פיליפס,
אבל אני לא מכיר ממש את המוניטין שלהן בתחום הזה ולא אופטימי במיוחד לגבי הביצועים
שלהן. ביצרן Anker נתקלתי בפורום, בשרשור שבכלל דיבר על קנייה מרוכזת של סוללות
חלופיות לסוללות מקוריות של טלפונים סלולריים. גיגול קל העלה שיש להם אתר יצרן מכובד למדי, וקיבע אצלי את ההחלטה לבחור דווקא בהם.

להמשך קריאה