כזה ניסיתי

כזאת ניסיתי: Polaroid Snap

מאת
אם לשפוט
עפ”י המבטים המזועזעים שתקע בי מי שמסר לי את ה-Polaroid
Snap לבדיקה, ישנן שאלות שלא אמורים לשאול במעמד
כזה. אני מדבר על שאלות כמו “יש לה Wifi?”,
“איך היא מתחברת לטלפון?”, מה, אין לה מסך? איך אני אמור לראות את
התמונות שצילמתי?”. כל השאלות האלו פשוט אינן רלוונטיות למצלמה הזאת, מאחר
ולמעט טוויסט קטן בדמות חריץ לכרטיס זכרון, ה-Snap
מספקת תוצר וחויית שימוש שאינה שונה במובן הבסיסי שלה ממצלמות האינסטנט ההיסטוריות
של פולרואיד.
Polaroid Snap (צילום: גד גניר)


בסביבה
שלי, המצלמה הזאת עוררה עניין חסר תקדים, ואני מדבר איתכם על אנשים שרגילים לראות
אותי מקבל לא מעט חפיצים אטרקטיביים. בעולם שבו מיעוט הולך וקטן מצלם עדיין עם
מצלמות “אמיתיות” (ולא, אני לא מדבר על המצלמה בסמארטפון או רחמנא ליצלן
בטאבלט שלכם), ומיעוט אפילו קטן מזה מפתח את התמונות שצילם, מצלמה שמדפיסה באופן
מיידי את התמונות שצילמתם היא אטרקציה שקשה שלא להתלהב ממנה.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: RHA T20i

מאת
לפני כמעט שנה, פניתי ישירות אל RHA, יצרנית אזניות In Ear
סקוטית, בבקשה לקבל לבדיקה את ה-T10i,  האזניות
המתקדמות והיקרות בקטלוג המוצרים של החברה. מוכרח להודות, לא הכרתי באותה תקופה את
RHA,
ולא היה לי מושג מה תהיה דעתי על האזניות שלהם. הגעתי אליהן בזכות פניה שלהם אל
ידידה טובה שגם כתבה מספר פוסטים בבלוג הזה, חן אידן. לאחר התכתבות קצרה עם מנהלת
השיווק של RHA, והמתנה מורטת עצבים למשלוח שיגיע כבר,
מצאתי את עצמי מול אריזה מרהיבה ביופיה, של אזניות שמסתברות שלא רק נראות מדהים,
אלא גם נשמעות כך ועולות גם בהתאם. לדור החדש של האזניות האלו שזכה לשם המפתיע
“T20i” כבר חיכיתי בקוצר רוח, בין היתר בגלל
ש-RHA בחרה לבצע  בהן שינוי דרמטי שעשוי
להשפיע על הפרמטר שהכי הרשים אותי באזניות האלו, איכות השמע.
RHA T20i, ההבדל הויזואלי היחיד בינן לבין ה-T10i בא לידי ביטוי בכבל השחור שמקיף את האוזן (צילום: גד גניר)


מהו אותו
שינוי? ב-RHA החליטו להחליף את הדרייבר הדינאמי של ה-T10i, הרכיב שמייצר
את הצליל למשהו שנקרא  “DualCoil Driver”. ברשותכם, הסבר טכני קצר: דרייבר סטנדרטי מורכב
ממגנט, אשר סביבו סליל מוליך, ובחלקו הקדמי יושבת דיאפרגמה. ב-RHA
לקחו את המבנה הזה והחליטו להוסיף בו עוד סליל מוליך, בתוך חור במרכזו של המגנט.
המבנה הזה אמור לייצר הפרדה מדוייקת וטובה יותר של צלילים. המבנה הזה מאפשר להן גם
לעמוד בתקן האודיו החדש שהוכרז ב-2015, תקן Hi-Res
Audio. מה זה Hi-Res
Audio? בגדול, זה אומר סאונד באיכות גבוהה יותר
ממה שתקבלו אם תשמעו מוזיקה ישירות מדיסק, וכן, איכותי הרבה יותר מקבצי המוזיקה
שלכם (בטח כשמדובר בקידוד 128kbps, אך
גם בקידודים גבוהים יותר כמו 256 או אפילו 320kbps
)אזניות התומכות בתקן הזה, כמו ה-RHA T20i לא יחוללו ניסים. אם תחברו
אותן לסמארטפון שלכם, אתם תשמעו מוזיקה באיכות נפלאה, אבל לא נפלאה כמו שתשמעו בהן
אם תחברו אותן למקור שמע איכותי באמת כמו מגבר אזניות, או נגן מוזיקה מקצועי,
ותאזינו לקובץ מוזיקה שלא בוצעה בו שום דחיסה.

להמשך קריאה

כאלו השוויתי: Samsung Galaxy Note 5, Sony Xperia Z5 Premium, LG V10 ו-Huawei Nexus 6P

מאת
עד השנה,
נשמר פחות או יותר סדר  ברור וקבוע בכל מה שקשור לתזמון השקות של מכשירים חדשים. יצרניות האנדרואיד היו
משיקות את מכשירי הדגל העיקריים שלהן באיזור פברואר-מרץ-אפריל, בסמוך או במהלך כנס
MWC
בברצלונה. במקביל, בשנים האחרונות החל להיווצר “גל שני”. זה התחיל עם
מכשיר ה-Note  הראשון של סמסונג, שמיצב את הגל הזה
ככזה המורכב ממכשירי פאבלט, נישתיים יותר. משנה לשנה, המכשירים המושקים בגל הזה הפכו
לחשובים יותר ומעוררי עניין. השנה, הגל השני הזה כלל בנוסף לסמסונג עם הנוט 5 שלה,
גם את LG עם ה-V10 ואת סוני,
שחיכתה עם סדרת ה-Z5 שלה (ועם ה-Z5 Premium, המסקרן ביותר בסדרה הזאת) עד לכנס IFA
בברלין בסמוך לחודש ספטמבר. באוקטובר הוכרזו גם מכשירי ה-Nexus
החדשים, וביניהם ה-Nexus 6P של Huawei. כך נוצרה
רביעיית מכשירי פרימיום סופר אטרקטיבית ומסקרנת ששווה פרוייקט השוואה מיוחד.

Samsung Galaxy Note 5, Sony Xperia Z5 Premium, LG V10 ו-Huawei Nexus 6P (צילום: גד גניר)


בערך
בתקופה הזאת הבנתי שאני זקוק לסמארטפון חדש. הכרזתי על כך בפוסט מיוחד שבו גם הסברתי מהם הקוים שינחו אותי בבחירת הסמארטפון החדש שלי. אם עקבתם אחר הבלוג
בחודשים האחרונים, ודאי שמתם לב שלא טרחתי לחכות לסיום הפרוייקט הזה, והזמנתי
לעצמי את ה-Nexus 6P, לאחר שכבר
הכרזתי שזהו המכשיר הבא שלי. איזה ערך אובייקטיבי יכול להיות להשוואה בין ארבעה
מכשירים שאחד מהם רכשתי בעצמי? ובכן, את ה-Nexus 6P
שלי רכשתי בחו”ל, במחיר זול יותר מזה הנמכר בישראל, ובנפח שכלל אינו נמכר
בארץ. כפי שתראו בהמשך, רוב הזמן, הפערים בין המכשירים די מינוריים. לפיכך ברגע
שיכולתי לקנות אחד מהם (ולא אכחיש, אחד שהיתה לי העדפה ברורה כלפיו) במחיר טוב,
עשיתי זאת. עם זאת, כאשר אני בא לבחון את המכשירים זה מול זה, ושואל את השאלה איזה
מהם הוא המכשיר הטוב ביותר ושהייתי ממליץ על קנייה שלו בישראל, התחרות נפתחת מחדש.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Gear S2

מאת
לפני מספר
ימים פרסמה ebay (למי שלא ביקר
עדיין בדף האודות בבלוג, הנה גילוי נאות: ebay
היא גם מקום העבודה שלי) את סיכום הרכישות שעשו ישראלים בשנת 2015. אחד הנתונים
הבולטים בסיכום הזה היה הצמיחה שעשתה קטגוריית השעונים החכמים: צמיחה של 40%, לא
פחות מ-21,000 שעונים חכמים נקנו השנה ע”י לקוחות ישראלים, רק ב-ebay. אמנם רוב
השעונים החכמים שנרכשו היו שעונים סיניים נטולי מותג ידוע ומוכר, אך גם LG
וסמסונג מכרו אלפי יחידות השנה. סמסונג היא אחד השחקנים הותיקים בשוק הזה, וה-Gear S2
שהגיע אליי לפני מספר שבועות לבדיקה הוא הדור הרביעי של שעונים חכמים מבית היצרנית
הקוריאנית. ה-Gear הראשון הושק יחד עם ה-Note 3, ובהתחלה אף
הריץ גרסה מותאמת של אנדרואיד. הדור השני של שעוני Gear (ה-Gear 2, ה-Gear 2 Neo וה-Gear Fit) שהוכרזו בסמוך ל-Galaxy S5
הגיעו כבר עם TIZEN, מערכת ההפעלה של
סמסונג, והדור השלישי, ה-Gear S היה
השעון הראשון של סמסונג שידע לשמש כטלפון בפני עצמו. ומה החידוש הגדול ב-Gear S2? ובכן,
לראשונה אחרי שלושה דורות של שעונים חכמים, סמסונג הפנימה שהגיע העת לעצב אותם
בצורה שתזכיר שעון רגיל לכל דבר.
Samsung Gear S2 עם Watch Face שהורדתי מחנות האפליקציות של סמסונג (צילום: גד גניר)


ה-Gear S2
הוא שעון יפה. הוא מגיע בשתי גרסאות: Sport ו-Classic. לשמחתי
ניתנה לי האפשרות לבחור איזו גרסה אני מעדיף לקבל, ובלי הרבה התלבטויות הלכתי על
ה-Classic, זאת שמגיעה עם רצועת עור וגימור
מתכתי, ועולה גם קצת יותר. למרות שמדובר במתכת, הוא לא שוקל הרבה. ה-Gear S
הראשון שקל 67 גרם. 
ה-Huawei Watch שוקל
61 גרם, ועם רצועת מתכת הוא שוקל 92 גרם. ה-Gear S2
לעומתם שוקל רק 42 גרם, וביום יום זה מורגש מאוד. למרבה השמחה, בסמסונג בחרו לקבל
השראה מהשעונים החדשים של  Motorola ו-Huwaei
ובחרו לראשונה בסדרת הגיר במסך עגול. המימדים הכלליים של השעון דומים מאוד לאלו של
ה-Huawei Watch אך ההרגשה היא שמדובר בשעון קטן יותר בגלל
שהמסך שלו קטן יותר וכל המסגרת מעוצבת באופן יותר מעוגל ועדין.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: House Of Marley Chant Sport

מאת
בניגוד לאמנים אחרים המשתמשים בשמם כדי לקדם את מותגי האודיו שלהם, במקרה של House Of Marley מדובר באמן שאינו בין החיים. אם להיות
אפילו יותר קטנוניים, בוב מארלי החזיר את נשמתו לבורא למעלה מעשור לפני שהוקמה החברה שמתפארת בשמו ובמורשתו.
ובכל זאת, ההצדקה לשימוש בשם נובעת מכך שמקים החברה הוא לא אחר מאשר בנו של בוב מארלי,
רוהאן מארלי. עם כל הכבוד לייחוס המשפחתי של רואהן, הוא מעולם לא עסק במוזיקה. כיום,
עיסוקו העיקרי הוא  בתחום היזמות, כשמאחוריו
קריירת פוטבול מכובדת בארה”ב, ומותג קפה שמתהדר אף הוא בשם המשפחה המחייב מארלי.
את House Of Marley הוא הקים
לפני קצת יותר מ-4 שנים, והציג לראשונה קו של אזניות ששולבו בהן חומרים ממוחזרים, בכנס
CES באותה
שנה. מאז, התרחבה החברה למוצרי אודיו נוספים כמו רמקולים ביתיים ורמקולים ניידים, ביניהם
גם ה-Chant Sport שהגיע
אליי לבדיקה לפני מספר שבועות.
House Of Marley Chant Sport (צילום: גד גניר)


ב-House Of Marley טוענים
שה-Chant Sport הוא דגם
עדכני של רמקול Bluetooth אחר של
החברה, ה-Chant BT. הדגם החדש מציע עמידות במים שהדגם הקודם
לא התהדר בה ועוצמת שמע חזקה יותר. מערך הרמקולים של ה- House Of
Marley Chant כולל
שני דרייברים בקוטר 1.75 אינטש ובהספק של 4.5 וואט. בנוסף, הוא כולל שני רדיאטורים
פאסיביים (הסברתי על הרכיב הזה בפוסט שלי על ה-B&O H2
הנהדר) שאמורים לסייע בייצור באסים עמוקים יותר. זה כמובן לא עובד. הרמקולים
האלו מציעים באסים מאוד מאוד עדינים, בטח בהשוואה לרמקולים האחרונים שבדקתי כמו ה–H2,
ה-MEGABOOM, ואפילו
ה-BOOM2 שגם שם
הבאסים לא הרשימו במיוחד. עם זאת, בגודל הזה, וברמת המחיר הזאת, לא תקבלו באסים מרשימים
הרבה יותר אצל המתחרים. זה לא אומר שהשמע שה-Chant
Sport מייצר אינו איכותי. טווח הצלילים
הגבוה מדויק מאוד, מפורט והצליל באופן כללי פתוח ומדגיש טוב גם את טווח המיד. עוצמת
השמע המקסימלית גבוהה ובהחלט מרשימה ביחס לגודל הכללי שלו. 

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Jabra Sport Coach

מאת
אזניות
הספורט הטובות ביותר שבדקתי עד כה הן ללא ספק ה-Jabra Pulse. מעבר לעובדה שהן כללו מד דופק מובנה, הן התאפיינו
בסאונד מצוין, עמידות גבוהה ועיצוב שמאפשר להן להשאר בתוך האוזן ביציבות ובנוחות.
כל הטוב הזה הגיע עם מחיר לא נגיש במיוחד, 1000 ש”ח. לפני קצת יותר מחודשיים
החליטה יבואנית ג’אברה בישראל להעלות ארצה דגם זול יותר בשם Jabra Sport Coach. הדגם הזה שומר על דמיון רב לדגם הפרימיום, למעט
סט צבעים שונה, אך חשוב מכך מד הדופק הוחלף בחיישן תנועה אשר יודע לתקשר עם
אפליקציית הכושר של החברה.

Jabra Sport Coach (צילום: גד גניר)
נבירה
בנתונים הטכניים של ה-Jabra Sport Coach מעלה
כי בכל מה שקשור לסאונד, ג’אברה לא שינתה דבר. יש כאן עדיין דרייברים בקוטר 6
מילימטר, שמייצרים טווח צלילים שנע בין 20 מגהרץ ל-20 קילוהרץ, והתנגדות של 16
אוהם. כתוצאה מכך, הסאונד נשאר כשהיה, נהדר. ה-Coach
יודעות לטפל בצורה מצויינת בצלילים הגבוהים, משהו שבא לידי ביטוי היטב לדוגמא בשיר
Trancending
של Red Hot Chili Peppers, בנקישות העדינות
שמלוות את השיר, ובפריטה על המיתרים בתחילת השיר. בערך בשניה העשירית של השיר
מצטרפים כל שאר כלי הנגינה וכאן כבר ניתן לשמוע איך טווח המיד עובד טוב וישנה
הפרדה מצויינת בין צלילי כלי הנגינה השונים. בניגוד לרוב אזניות הספורט האחרות
שיצא לי לבדוק, הבאסים כאן לא חזקים בצורה מוגזמת. לטעמי הן מספקות צליל מאוזן,
נכון ואיכותי מאוד. מצד שני, אם אתם רוצים אזניות שתוקפות יותר את האוזן בכל מה
שקשור לבאסים, ייתכן שתעדיפו אזניות אחרות, אם כי שוב, לטעמי הן נשמעות מעולה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Netflix

מאת
אם לשפוט
עפ”י התגובות הנרגשות בפיד הפייסבוק שלי, נראה שאתמול נחת בישראל לא פחות
מהמשיח, בכבודו ובעצמו. שירות הזרמת הסרטים והסדרות הגדול בעולם, Netflix
הודיע על כניסתו ל-130 מדינות ברחבי העולם. באופן די מפתיע, ישראל הופיעה ברשימת
המדינות האלו, מה שנתן את האות לרבים בישראל להתחיל לחגוג את היווצרותה של
אלטרנטיבה אמיתית ל-Hot ו-yes. האם
החגיגות מוקדמות מדי? החלטתי לבחון את השאלה הזאת בעצמי ונרשמתי לנטפליקס כבר
אתמול בערב.
לוגו Netflix (מקור: יח”צ)




לפני שאגיע
לחויית השימוש בנטפליקס בישראל, קצת רקע על נטפליקס עצמה. היא הוקמה בשנת 1997,
והפעילה אתר אינטרנט דרכו ניתן היה להזמין להשכיר סרטים וסדרות טלויזיה. מאחר
וסטרימינג לא היה קיים באותם ימים, הדרך בה התכנים הגיעו אל הלקוחות היתה באמצעות
מעטפות, וכך גם הוחזרו התכנים אל החברה עצמה. כיום, החברה ממשיכה להפעיל את השירות
הארכאי הזה, אך עובדת בעיקר ע”י הזרמת התכנים דרך האינטרנט. בסה”כ,
לנטפליקס כ-23 מיליון לקוחות בעולם המערבי. כעת, לאחר שנים בהן ישראלים חיפשו
דרכים עוקפות להתחבר לשירות שלא נפתח רשמית בישראל, גם הקהל המקומי יזכה להנות
מהשירות הזה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Ideacentre Stick 300

מאת
כמעט שנה
חלפה מאז הכריזה אינטל על ה-Compute Stick. אם טרם יצא
לכם להכיר, כשמו כן הוא: מחשב, בצורת מקלון קטן. כלפי חוץ הוא מזכיר Disc On Key, אך הוא מתחבר לכניסת ה-HDMI
ולא ל-USB.  בסמוך להכרזה של אינטל, הודיעה לנובו
גם היא על השקה של מחשב בפורמט הזה, ה-Ideacentre Stick 300 ובניגוד למחשב של אינטל, את זה של לנובו קיבלתי לבדיקה.
Lenovo Ideacentre Stick 300 (צילום: גד גניר)


מי בעצם
צריך את המחשב שלו על מקלון? אם תשאלו את אינטל, יש למחשב הזה שוק שמצדיק את
הפורמט הזה. את המחשב הזה תוכלו לקחת למקומות אליהם לא תרצו או לא תוכלו לקחת מחשב
נייד. פשוט חברו אותו למסך מזדמן, מקלדת ועכבר והרי לכם דסקטופ לכל דבר. מעוניינים
לעשות עם הטלויזיה בסלון קצת יותר? חברו אליה את ה-Ideacentre. הרעיון של
דונגלים שמתחברים למסך חיצוני ומרחיבים את הפונקציונליות שלו אינו חדש. ראשיתה של
קטגוריית הסטרימרים מבוססי האנדרואיד היתה בדונגלים מהסוג הזה שהפכו טלויזיות
“טיפשות” לטלויזיות חכמות. לאינטל זה לקח קצת יותר זמן להתאים את עצמה
לקונספט הזה, אבל כמו שזה נראה כרגע, יותר ויותר יצרניות יתחילו להציג את הגרסאות שלהן
למוצר הזה שלא רק יהפוך את הטלויזיות שלכם לחכמות יותר, אלא למחשב של ממש. המפרט
הטכני של ה-idea centre
מזכיר את זה של טאבלטים מבוססי ווינדוס מהשנתיים האחרונות כדוגמת ה-Transformerbook T100, ה-Tosiba Sattelite Click Mini 8.9
ואחרים. הוא כולל מעבד מסדרת Atom, מדגםZ3735F, זכרון RAM
בנפח 2 גיגה מסוג DDR3, וזכרון אחסון
בנפח של 32 גיגה. אין בו יותר מדי חיבורים. בנוסף לחיבור ה-HTDMI
הסטנדרטי, יש לו כניסת USB אחת בלבד, קורא כרטיסי MicroSD
וכניסת Micro USB
המיועדת לספק כוח ל-Ideacentre Stick 300
באמצעות שנאי חיצוני. ה-Idea Centre 300 הגיע
אליי כשווינדוס 10 כבר מותקנת עליו וכך נחסך ממני הצורך לשדרג אותו מ-Windows
8.1 בעצמי.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Sony Xperia Z5 Premium

מאת
המפרט
הדרוש למכשיר דגל של שנת 2015 נקבע בחודש מרץ השנה, עם השקת ה-Galaxy S6
וה- HTC One M9. כל המכשירים שבאו אחריהם הציעו מפרט
דומה פחות או יותר: מעבדים בעלי 8 (או 6) ליבות, זכרון RAM
שנע בין 3 ל-4 גיגה, מצלמה ברזולוציה של למעלה מ-13 מגה פיקסל, מנגנון מיקוד
בלייזר, מייצב תמונה ומסך בגדלים שבין 5.2 ל-5.5 אינטש, עם רזולוציית 1080p
או 2K. גל ההשקות השני של השנה, שכלל מכשירים כמו ה-Note 5 ,LG V10 ואחרים, כלל שדרוגים קלים וקיבוע הסטנדרט
בקצה העליון, כמו רזולוציית 2K. קורא
טביעות אצבעות בכל מכשיר ו- 4 גיגה זכרון RAM. 
 Sony Xperia Z5 Premium (צילום: גד גניר)


סוני, אשר
לא התייצבה לכנס MWC בברצלונה עם מכשיר משמעותי, הגיעה אל IFA
עם שלושה מכשירים חדשים בסדרת ה-Z5: ה-Compact, ה-Z5 הרגיל, אותו בדקתי לפני כשבועיים, והמכשיר היקר, והמסקרן מכולם, ה-Sony Xperia Z5 Premium אשר מתהדר בנתון אחד במפרט שטרם נראה בשוק
הסמארטפונים: מסך המציג רזולוציה חסרת תקדים בעולם הסמארטפונים: 4K.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: B&O Play A2

מאת
מספר
חודשים לפני השחרור שלי מהצבא, אחד המפקדים בבסיס החל לרמוז לי ולעוד כמה חיילים
ששירתו במוצב של חיל הים ברצועה, על אפשרות לעבוד באופן אזרחי לאחר השחרור באבטחה
של אחת מאסדות הגז בים התיכון. מה שבעיקר הלהיב אותי באותה תקופה היו המספרים
שנזרקו באויר לגבי המשכורת הצפויה במשרה הזאת, משהו שנע באותם ימים בין 10,000
ל-12,000 ש”ח. היו אלו מספרים אסטרונומיים עבור חייל כמוני שקיבל באותם ימים
משכורת של כמה מאות שקלים שהועברו באופן כמעט מיידי במלואם לחברת הסלולר שבה הייתי
מנוי, כשעוד היה נהוג לשלם סכומים כאלו. התחלתי לתכנן כבר מה אקנה במשכורת
הראשונה. היתה לי רשימה מסודרת, וחגגתי ברשימה הזאת. תכננתי לקנות לעצמי קודם כל מחשב חדש, כסא חדש
לחדר שלי, ונגן MP3 חדש, אחד מנגני ה-Jukebox
הראשונים של Cretive, שהתהדר
בנפח מטורף של 4 גיגה. לאחר יצירת הרשימה, התברר שנותר לי כסף מהמשכורת הראשונה
שעדיין לא קיבלתי ואף אחד לא הבטיח לי בוודאות, אז חזרתי שוב לכל אחד מהסעיפים,
ובחרתי את המוצרים הכי יקרים שיכולים היו להתאים לצרכים שלי.

B&O Play A2 (צילום: גד גניר)
חלפו
הימים, השתחררתי מצה”ל וישבתי וחיכיתי לטלפון מהאסדה. זה כמובן לא קרה. באופן
מפתיע ולא צפוי לחלוטין, המפקד בצבא דיבר באויר, ונותרתי עם אוברדראפט מעיק, משרה
של טלמרקטינג ממנה התפטרתי כעבור שבועיים, ורשימת קניות ב-Favorites
שלי בדפדפן שהיתה רחוקה מאוד מלהתגשם. עברו כמה חודשים, השגתי
עבודה במוקד שירות לקוחות, והתחלתי לאט לאט לקנות לעצמי דברים מרשימת קניות
מעודכנת יותר, כשהפעם התקציב מהווה גורם שיש להתחשב בו.
למה אני
מספר לכם את כל זה? כי הרמקול האלחוטי שקיבלתי מיבואנית B&O, ה-A2, הזכיר לי את התקופה שבה היה לי (בדמיוני) המון
כסף, וההגבלה על קניית גאדג’טים יקרים היתה אך ורק זמנית, בהתאם למה שאצליח לקנות
מהמשכורת הראשונה או השנייה שבסופו של דבר לא קיבלתי. על Bang and Olufsen כבר דיברתי בעבר בבלוג הזה כשבדקתי את ה-H3, אזניות In Ear
משובחות של היצרן הדני. את ה-B&O Play A2 פגשתי לראשונה בהצגת קו המוצרים Play של החברה בישראל. ההדגמה של הרמקול הזה היתה מאלפת. ישבנו כמה עשרות עיתונאים באודיטוריום,
ומנכ”ל החברה הפעיל את הרמקול שהציג עוצמה מרשימה ביותר לצד איכות נהדרת.

להמשך קריאה