Polaroid

כזה ניסיתי: Polaroid P3

מאת

המותג פולארויד בונה את עצמו מחדש בשנים האחרונות בעיקר על נוסטלגיה ופחות על חידושים טכנולוגיים מהפכנים. בהתאם לכך, דגמי המצלמות OneStep 2 ,Polaroid Now ואחרות שהוכרזו בשנים האחרונות, מנסות לשחזר את התחושה האותנטית של צילום באמצעות מצלמות פולארויד משנת ה-70 וה-80, לצד התאמות מינוריות למאה ה-21. כעת, פולארויד מנסה לעורר נוסטלגיה למוצרים שכלל לא ייצרה בעבר: נגני מוזיקה. בספטמבר האחרון השיקה סדרה של ארבעה נגנים בעיצוב רטרו ביניהם גם P3, הדגם השני הכי יקר בקטלוג, שהגיע אליי לבדיקה.

Polaroid P3 (צילום: גד גניר)

השימוש בביטוי “נגן מוזיקה” ע”י היצרנית מעט מטעה כאן. P3 וחבריו אכן מנגנים מוזיקה, אבל מדובר בגדול ברמקול Bluetooth. רמקול בלוטות’ עם עיצוב ייחודי, עם אפליקציה, ואפילו שירות רדיו של פולארויד עצמה, אבל את כל התוכן שהוא ינגן, הוא יקבל מהסמארטפון או מכל מכשיר תומך בלוטות’ אחר והוא אינו עצמאי בשום אופן. לזכותה אגב של באג, היבואנית הרשמית, יאמר שהיא לא זורמת עם ההגדרה המרחיבה של פולארויד וכן מגדירה את ה”נגנים” כרמקולים באתרה.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Polaroid Now

מאת

בחודש מרץ האחרון הושלם סופית תהליך תחייתו של המותג פולארויד. תקציר הפרקים הקודמים: ב-2008 פשטה יצרנית מצלמות האינסטנט את הרגל. היא נרכשה ע”י חברת PLC שהחליטה לנטוש את פורמט דפי הצילום הייחודי של החברה, I-Type ולעשות שימוש במותג כדי לשווק מוצרים אחרים ומצלמות מסוגים שונים. במקביל, יוזמה חיצונית בשם The Impossible Project  שמה לעצמה למטרה את שימור פורמט ה- I-Type והפכה לחברה שרכשה ב-2017 את המותג פולארויד והחלה לשווק תחת מותג המשנה Polaroid Originals מצלמות I-Type חדשות בעיצוב ששואב השראה מהמצלמות הקלאסיות של החברה. לפני חצי שנה המעגל נסגר: Polaroid Originals הפכה ל-Polaroid וכדי לחגוג את המאורע השיקה מצלמה חדשה, Polaroid Now.


Polaroid Now (צילום: גד גניר)


החידוש הגדול שמביאה איתה Polaroid Now הוא פוקוס אוטומטי. בעוד בדור הקודם, OneStep2 הפוקוס היה קבוע, כאן ישנו מנגנון מיקוד שמזהה את האובייקט שעליו אתם מעוניינים להתמקד. מנגנון הפוקוס האוטומטי מחליף בין שתי עדשות, 35 מ”מ ו-40 מ”מ, בהתאם לאובייקט עליו אתם מתמקדים והמרחק שלו מהמצלמה. התחושה שונה מאוד מהתחושה במצלמות אחרות או במצלמות של סמארטפונים: חצי לחיצה על לחצן הצילום תפעיל את המנגנון, ונקישה חזקה באופן מפתיע תבשר שהמצלמה מצאה לנכון לבחור לעשות שימוש בעדשה אחרת מזו האחרונה שהיתה בשימוש. העינית הינה אופטית, ולא רואים עליה את השינוי בעדשה או תצוגה מקדימה של המיקוד עצמו. לחיצה מלאה תבצע את הצילום והתמונה תשתלשל החוצה בטקסיות מלאת נוסטלגיה ותחושת רטרו. 


כזאת ניסיתי: Polaroid Originals OneStep 2

מאת
מתחיל ב-פ’, שיא תהילתו היתה בשנות ה-70 וה-80, מתהדר בלוק וסטייל ייחודיים, עושה קאמבקים פעם בכמה שנים ואינו צביקה פיק: כן, זהו המותג פולרואיד שמת בשנים האחרונות, קם לתחייה ושימש כדי לשווק מוצרים חדשים, קם שוב לתחייה כמותג נפרד על מנת לשמר את ההיסטוריה. כל זה קרה סביב המצאה די גאונית, או לפחות כזאת שהייתה גאונית טרום עידן הצילום הדיגיטלי: מצלמת אינסטנט, או בשמה היותר עממי וממותג: מצלמת פולרואיד.
Polaroid Originals OneStep 2 (צילום: גד גניר)

מצלמות פולרואיד באו לתת פתרון לצורך שכבר שנים אינו רלוונטי. כמעט מאה שנה אנשים צילמו תמונות בזו אחר זו ואז נדרשו להמתין פרק זמן לא סביר עד שייקחו את סרט הצילום, ויפתחו אותו בתהליך כימי מסורבל. רק אז יכולתם לדעת אם התמונה שצילמתם יצאה מטושטשת, חתוכה, שרופה או סתם צולמה ברגע שמושא הצילום מצמץ. באותן שנים, פולרואיד היתה המובילה בנישה ייחודית של מצלמות שסיפקו תוצר מיידי. מצלמת האינסטנט הראשונה הופיעה כבר בשנת 1923 (תחת ההגדרה המסורבלת: “מצלמה עם חדר חושך רטוב בגוף אחד”), אך הן הפכו רק 25 שנה מאוחר יותר למוצר מסחרי, הודות לעיצוב קופמקטי יותר של אדוין ה. לאנד, ממציא ואחד ממייסדי פולרואיד. פולרואיד הכריזה בשנת 2008 על פשיטת רגל, אך שנה לאחר מכן נרכשה ע”י חברת PLC שהשתמשה במותג כדי לשווק מוצרים ברוח המותג וגם כאלו שאינם: המצלמה שבדקתי כאן לפני מספר שנים, מדפסות תמונות זעירות, מצלמות אקסטרים ועוד. ה-OneStep 2 מגיעה ממותג משנה של פולרואיד, Polaroid Originals, שהחל את דרכו בשנת 2008 בשם “The Impossible Project”, חברה ששמה לעצמה כמטרה לשמר את פורמט הצילום הייחודי הזה. ביום השנה ה-80 להמצאתו של אדוין לאנד, הכריזה Polaroid על ה-OneStep 2, מצלמה חדשה לחלוטין שתחנוך לטענתם את העידן החדש של מצלמות האינסטנט האנלוגיות. לצידה, Polaroid Originals מתחילה לשווק מחדש מספר דגמים ישנים אותם החזירה לייצור.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Polaroid Snap

מאת
אם לשפוט
עפ”י המבטים המזועזעים שתקע בי מי שמסר לי את ה-Polaroid
Snap לבדיקה, ישנן שאלות שלא אמורים לשאול במעמד
כזה. אני מדבר על שאלות כמו “יש לה Wifi?”,
“איך היא מתחברת לטלפון?”, מה, אין לה מסך? איך אני אמור לראות את
התמונות שצילמתי?”. כל השאלות האלו פשוט אינן רלוונטיות למצלמה הזאת, מאחר
ולמעט טוויסט קטן בדמות חריץ לכרטיס זכרון, ה-Snap
מספקת תוצר וחויית שימוש שאינה שונה במובן הבסיסי שלה ממצלמות האינסטנט ההיסטוריות
של פולרואיד.
Polaroid Snap (צילום: גד גניר)


בסביבה
שלי, המצלמה הזאת עוררה עניין חסר תקדים, ואני מדבר איתכם על אנשים שרגילים לראות
אותי מקבל לא מעט חפיצים אטרקטיביים. בעולם שבו מיעוט הולך וקטן מצלם עדיין עם
מצלמות “אמיתיות” (ולא, אני לא מדבר על המצלמה בסמארטפון או רחמנא ליצלן
בטאבלט שלכם), ומיעוט אפילו קטן מזה מפתח את התמונות שצילם, מצלמה שמדפיסה באופן
מיידי את התמונות שצילמתם היא אטרקציה שקשה שלא להתלהב ממנה.

להמשך קריאה