Netflix

כזה סיכמתי: כיצד השתנתה הדרך בה אנחנו צורכים מדיה בעשור האחרון

מאת
לאחר הפיאסקו של שנה שעברה, השנה החלטתי שזה לא יקרה שוב. סיכום שנת 2018 שלי בספוטיפיי נראה נורמלי ברובו, אבל בעקבות חיפוש מקרי שעשיתי של שיר מסוים, והעובדה שבחרתי לשמוע קאבר שלהקת בנים מסויימת עשתה לו, איכשהו אותה להקת בנים הסתננה לרשימת הלהקות ששמעתי הכי הרבה באותה שנה. אז אפשר להתווכח לא מעט על האמינות והדיוק של הסיכום הזה, אבל תמיד אפשר להיזהר יותר. כך יצא שבמהלך 2019 עשיתי כל שיכולתי כדי להגיע לשלב ה”תעודות של ספוטיפיי” (מסתבר שזה השם הלא רשמי המקובל לתופעה הזאת) עם כמה שפחות פאדיחות, כדי שהפעם אוכל באמת לשקול לשתף את התעודה שלי בפייסבוק. לא בחלתי באמצעים: נלחמתי בסקרנות שלי לגבי קאברים של שירים שאני אוהב, עשיתי דיאטת Guilty Pleasures ואם נוצר צורך להשמיע לבנות שירים שאינם קולעים לטעמי (כן, כאילו שאסתכן בכך שהפסקול של לשבור את הקרח 2 ייכנס לתעודה שלי), התחמקתי מכך בכל דרך אפשרית וכשלא היתה ברירה העדפתי לשדל את אשתי להשתמש בחשבון הספוטיפיי שלה כדי לנגן אותם.


Spotify (צילום: גד גניר)



בואו נתעלם לרגע מהשאלה הלגיטימית לחלוטין “למה לכל הרוחות אתה מייחס חשיבות כזאת פתולוגית לעניין הכל כך לא עקרוני הזה”, וננסה למצוא פתרון פרקטי לרצון הלא רציונלי לשמור על התעודה מספוטיפיי נטולת בושות: אין לי רצון לעבור לאפליקציית מוזיקה אחרת כרגע ולשלם דמי מנוי נוספים רק בשביל זה ויוטיוב אינו פתרון נוח כי הוא דורש להשאיר את האפליקציה פתוחה על המסך. אפשר גם לחזור למקורות ולהוריד את השירים המדוברים אל המכשיר, ולהאזין להם דרך אפליקציית המוזיקה המובנית, בלי שאף אחד מנהל רישום כדי שבסוף השנה אבל ריבונו של עולם אנחנו בסוף שנת 2019, מי מוריד שירים בעולם של שירותי סטרימינג של מוזיקה?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי (אחרי שנתיים): Netflix

מאת
ביום חמישי בבוקר געשו קבוצות הפייסבוק הלא רשמיות של פרנטר TV וסלקום TV. ביום יום הקבוצות האלו מהוות זירות ההתגוששות וירטואליות בין נציגי מכירות של פרטנר לאלו של סלקום. אתמול הופעל בשתיהן לא פחות ממטען גרעיני: נציג מכירות הפועל בשמה של סלקום הציע הטבה מיוחדת למצטרפים: חצי שנה של מנוי לנטפליקס, בחינם. העניין המוזר הוא שסלקום לא פרסמה באופן רשמי את המבצע באתרה ולא שלחה שום הודעה לעיתונות על מבצע כה משמעותי, אולם לקוחות שפנו אל מוקדי המכירות אכן קיבלו את ההצעה. בניגוד לפרטנר TV, ההטבה ניתנת בצורת זיכוי בחשבונית של סלקום כאשר הלקוחות למעשה מצטרפים בעצמם לנטפליקס ומחויבים ישירות ע”י נטפליקס בלי קשר לסלקום עצמה. כמו כן, ההטבה ניתנת למי שרוכש דרך סלקום את ה-Xiaomi Mi Box (או לחילופין ניתנת למי שיש כבר ברשותו ממיר כזה או Apple TV) והזיכוי מתבצע דרך החשבונית החודשית. לא לקח זמן רב מדי ונטפליקס הוציאה הודעה רשמית זועמת על כך שמבחינתה רק פרטנר זכאית להציע את שירות נטפליקס בתשלום נוסף. סלקום לא הכחישה כי המבצע אינו בתיאום מול נטפליקס אך לטענתה פועלת בעניין זה כחוק ותעמוד בהתחייבויותיה מול הלקוחות. בכל הזמן הזה, מספר הכניסות לדף הביקורת שהעליתי על שירות נטפליקס לפני שנתיים עת נכנס לישראל רשמית עלה פלאים. בשנתיים שחלפו מאז שכתבתי את הרשומה ההיא, השירות התפתח לא מעט וכמשתמש קבוע שלו בחצי שנה האחרונה, הגיע השעה לדבר עליו שוב, ועל הדרך לשתף אתכם בכמה טיפים שאולי אינכם מכירים.  

נטפליקס בסמארטפון (צילום: גד גניר)
נטפליקס לא משחררת נתונים רשמיים על מספר המנויים שלה בישראל, אבל כפי שחשף אמיתי זיו מ-Themarker, המספר עומד כיום, לפחות עפ”י הערכות של גורמים בשוק הישראלי על כ-100,000 מנויים. זה לא יהיה הימור פרוע מדי להניח שחלק לא קטן מהמנויים הללו הם בוגרי שירותי ותוכנות סטרימינג פחות לגיטימיים כמו KODI ופופקורן טיים. לפני כשנתיים, עת נכנסה נטפליקס לשוק אתרי ההרחבות ל-KODI היו בשיא פריחתם, אתרי הדרכה, תוכנות להגדרה אוטומוטית ואפילו עיצובים שונים, כל מה שרציתם היה נגיש במרחק קבוצת פייסבוק. לפני קצת פחות משנה החגיגה הזאת הסתיימה, לפחות עבור הקהל המזדמן שרוצה לצפות בפרק הבא של משחקי הכס: ארגון זיר”ה החל לשלוח מכתבי איום למפעילי ההרחבות בישראל, ותעשייה שלמה של אתרי כתוביות ומפעילי הרחבות ומקורות לסרטים נסגרה ברובה. אלו שלא נסגרו, ירדו מיידית אל המחתרת, והפכו את מלאכתם של הצופים המעוניינים בתוכן פיראטי לקשה הרבה יותר. במקביל להפיכתה של האופציה הפיראטית החינמית לקשה הרבה יותר להשגה, אופציות לגיטימיות הפכו לנגישות ובשלות הרבה יותר: שירותי הטלויזיה של פרטנר וסלקום סיפקו גישה לערוצי הברודקאסט ולקטלוג VOD משלהן, ובינתיים נטפליקס התחילה להשקיע יותר ויותר בהתאמת השירות שלה לקהל הישראלי.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +PROBOX2 EX

מאת
סטרימרים
היו מאז ומעולם הילד הרע של עולם האלקטרוניקה. יצרניות גדולות כמעט ולא הציגו
נוכחות בשוק הזה מסיבה פשוטה: איך שלא תסובבו את זה, סטרימרים הם מכשיר ש-99.9%
מהאנשים יעשו בו שימוש כדי לצרוך תכנים פיראטים. מאחר ויצרניות האלקטרוניקה לא ששו
להכנס ראש בראש באולפני הסרטים וחברות ההפצה, הזירה נשארה פנויה עבור יצרניות
אלקטרוניקה קטנות, לרוב סיניות. היצרניות הללו הציפו את השוק במכשירים קטנים שהחלו
משנה לשנה לנגוס נתחים הולכים וגדלים מהשוק שהתבסס עד לפני לא הרבה שנים על מדיות
פיזיות כמו DVDים ו-Blu Ray.
בשלב מסוים נכנסה מערכת ההפעלה אנדרואיד לתמונה ונוצר מצב בו רוב מכריע של
הסטרימרים בשוק כיום הם סטרימרים חכמים, המציגים ממשק דומה לזה של טאבלטים מבוססי
אנדרואיד, ויודעים להריץ אפליקציות ואף משחקים.
+PROBOX2 EX (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Netflix

מאת
אם לשפוט
עפ”י התגובות הנרגשות בפיד הפייסבוק שלי, נראה שאתמול נחת בישראל לא פחות
מהמשיח, בכבודו ובעצמו. שירות הזרמת הסרטים והסדרות הגדול בעולם, Netflix
הודיע על כניסתו ל-130 מדינות ברחבי העולם. באופן די מפתיע, ישראל הופיעה ברשימת
המדינות האלו, מה שנתן את האות לרבים בישראל להתחיל לחגוג את היווצרותה של
אלטרנטיבה אמיתית ל-Hot ו-yes. האם
החגיגות מוקדמות מדי? החלטתי לבחון את השאלה הזאת בעצמי ונרשמתי לנטפליקס כבר
אתמול בערב.
לוגו Netflix (מקור: יח”צ)




לפני שאגיע
לחויית השימוש בנטפליקס בישראל, קצת רקע על נטפליקס עצמה. היא הוקמה בשנת 1997,
והפעילה אתר אינטרנט דרכו ניתן היה להזמין להשכיר סרטים וסדרות טלויזיה. מאחר
וסטרימינג לא היה קיים באותם ימים, הדרך בה התכנים הגיעו אל הלקוחות היתה באמצעות
מעטפות, וכך גם הוחזרו התכנים אל החברה עצמה. כיום, החברה ממשיכה להפעיל את השירות
הארכאי הזה, אך עובדת בעיקר ע”י הזרמת התכנים דרך האינטרנט. בסה”כ,
לנטפליקס כ-23 מיליון לקוחות בעולם המערבי. כעת, לאחר שנים בהן ישראלים חיפשו
דרכים עוקפות להתחבר לשירות שלא נפתח רשמית בישראל, גם הקהל המקומי יזכה להנות
מהשירות הזה.

להמשך קריאה