כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Huawei Mate S

מאת
בעקבות
החלטתה של סמסונג להכריז השנה על מכשיר ה-Note
החדש שלה מוקדם מהרגיל (על מנת להקדים את השקת ה-iPhone 6S
וה-iPhone 6S Plus) שתי ההכרזות המשמעותיות ביותר בכנס IFA 2015
בתחום הסלולר הגיעו מכיוונן של שתי חברות גדולות: סוני, עם סדרת ה-Z5
החדשה שלה, ו-Huawei, היצרנית השלישית
בגודלה בעולם שהכריזה על מכשיר הדגל החדש שלה, ה-Mate S.
Huawei Mate S (צילום: גד גניר)


משום מה,
למרות גודלו וחשיבותו של השוק הסיני בתחום הזה, אנשים עדיין מופתעים לשמוע שיצרנית
סינית תופסת את המקום השלישי בטבלת המכירות העולמיות, פלח שוק של 7 אחוזים כשמעליה רק אפל (עם 10.9 אחוזים) וסמסונג (עם 20.5 אחוזים). היא מכרה
ברבעון השני של 2015 לא פחות מ-30.6 מיליון סמארטפונים ברחבי העולם, יותר מחברות
כמו LG, HTC ואפילו סוני. העובדה שעדיין מדובר ביצרנית שעבור
חלקים גדולים מהעולם המערבי נחשבת עדיין אלמונית (מאחר ורוב מכירותיה הן עדיין בשוק הסיני), אומרת שעליה להשקיע לא מעט כדי
לבסס את מעמדה. היא עושה זאת ע”י השקה של מכשירים חדשים וחזקים בפרקי זמן
קצרים יחסית. זו דרך מצויינת להשאר בכותרות. לא בטוח שזו דרך טובה לשמור על לקוחות
לאורך זמן, אבל בינתיים מה שהיא עושה עובד לה לא רע. מעבר לכך, ההשקות האלו של Huawei
בחו”ל הן אירועים בסדר גודל דומה לזה של יצרניות גדולות ומוכרות יותר, עם
בונוס מאוד גדול למשתתפים: עיתונאים שמגיעים לשם מקבלים את המכשירים במתנה.
בלוגרים שרואים כמוני את ההשקה הזאת ב-Youtube
לא נהנים מהפריוילגיה הזאת, אך קיבלתי את המכשיר בהשאלה (כמו תמיד, למי שתוהה)
מהיבואן בישראל.
היבואן
בישראל, אלפא טלקום השקיע מתחילת השנה תקציבי שיווק גדולים מתמיד כדי להגביר את
המודעות למותג, וההשקעה הזאת אכן השתלמה. בתוך שנה קפצה Huawei
מנתח שוק של 0.8 אחוז בלבד, ל-4%, (לפי נתוני IDC
ישראל שהתפרסמו בגלובס). בתחילת הקיץ הושק כאן ה-P8, ולפני חודש
הושק בישראל גם ה-Mate S, יחד עם ה-Huawei Watch.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: SMS Audio Street On-Ear Wired

מאת
חודש
אוגוסט האחרון היה חודש קשה עבור קרטיס ג’יימס ג’קסון השלישי, הידוע גם בשם הבמה
שלו, 50 סנט. אמן ההיפ הופ החתום על להיטים כמו “I Get Money“, “Piggy Bank”
ו-“Straight to the bank”
מצא את עצמו מכריז הקיץ על פשיטת רגל. חלק מהגורמים שהביאו אותו למצב הזה היא טעות
עסקית שעשה לפני שהכריז על מותג האזניות שלו SMS Audio.
בתביעה משפטית שפרטיה נחשפו בסמוך להכרזתו כפושט רגל, מסתבר שבשנת 2009 לאחר שחזה
בהצלחתה של Beats של Dr Dre
החליט 50 סנט לשתף פעולה עם חברת אזניות בשם Sleek,
אשר ישיקו ליין של אזניות עם המיתוג שלו. הוא השקיע למעלה מ-2 מיליון דולר ב-Sleek
אך זה לא הספיק כדי להביא לחנויות את האזניות שלו. בשלב הזה הגיע למסקנה שעדיף מבחינתו לוותר על שיתוף
הפעולה הזה, ובמקום זאת רכש יצרנית אזניות קטנה בעצמו ומיתג אותה מחדש. זמן קצר לאחר
מכן מצא את עצמו נתבע ע”י Sleek,
תביעה על הפרת חוזה שבה הוא הפסיד סכום  של לא פחות מ-17.2 מיליון דולר.
SMS Audio Street On-Ear Wired (צילום: גד גניר)

מה כל זה
אומר לגבי האזניות של SMS Audio? לא
הרבה. העסקים כרגיל. שבוע לפני שהתחיל רצף ימי המכירות של Singles
Day, Black Friday ו-Cyber Monday,
קיבלתי את ה-SMS Audio Street On Ear Wired.
באופן לא ממש מפתיע, אלו אכן אזניות בתצורת On Ear,
שאינן אלחוטיות. אם תרצו, זוהי התשובה של 50 סנט ל-Solo,
ה-Entry Level הפופולאריות של Beats.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +HTC One M9

מאת
חודש בלבד
לאחר השקת ה-One M9,
מכשיר הדגל של HTC לשנת 2015, הוכרז דגם מעודכן שלו, ה-+HTC One M9.
אם טרם יצא לכם לשמוע עליו, יש לכך סיבה טובה מאוד: המכשיר הזה כוון בכלל לשוק
הסיני, ההודי, והשוק הביתי הטייוואני. לארה”ב ולאירופה המכשיר הזה כלל לא
הגיע. היבואנית בישראל השיקה אותו בצורה שקטה למדי, איפשרה להזמין אותו ישירות
ממנה או דרך מפיצות בודדות נוספות, אך לא ממש טרחה לפרסם אותו. כמה חשאי המכשיר
הזה? הוא אפילו לא מופיע באתר היבואנית כיום. בימים אלו, היא מחדשת את הקמפיין של
ה-M9 הרגיל, במקביל להשקת ה-A9
החדש, בעוד ה-+M9 נשאר שוב מאחור. למען האמת, על העובדה כי
ה-+One M9  התחיל להימכר בישראל שמעתי רק במסגרת
הודעות לעיתונות שאני מקבל, וגם דרך סטטוס בפייסבוק בעמוד הרשמי של היבואנית, זה
הכל. למה בכלל לטרוח לבדוק מכשיר כזה? מאחר ועדיין מדובר באחד המכשירים החזקים
ביותר שיש ל-HTC להציע, והוא מציג, לפחות על הנייר מספר
שדרוגים כמו מערך צילום משופר, תוספת של קורא טביעות אצבעות וגם מעבד חדש.
+HTC One M9 (צילום: גד גניר)


לרוב, את
מעבדי מדיהטק ניתן למצוא בעיקר במכשירים סיניים. יוצאות דופן הן שתי היצרניות
הטיוואניות הגדולות אסוס (ששילבה למשל מעבד של מדיה טק באחד הטאבלטים הראשונים
שבדקתי, ה-MemoPad HD7), ו-HTC
שמפעם לפעם בוחרת לשתף איתה פעולה, אך נהגה לעשות זאת בעבר רק במכשירים היותר
זולים שלה. למה דווקא שתי היצרניות האלו? כי כמוהן, גם מדיהטק היא חברה טייוואנית,
ומאחר ובסין כאמור המעבדים האלו דווקא די נפוצים, (וככל הנראה גם זולים יותר
ממעבדים מבית קוואלקום, סמסונג, אינטל ואחרות) אין סיבה שגרסאות של מכשירים
המיועדים לשוק הזה לא יכללו מעבד שיוצר “בבית”.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Watch

מאת
הם קיימים
בשוק כבר למעלה משנתיים, חלק מהיצרניות הספיקו כבר להשיק יותר מדור אחד של מוצרים
בסדרות שלהם, ועדיין, הציבור תופס אותם בתור משהו מוזר ויוצא דופן. אני מדבר כמובן
על שעונים חכמים. סמסונג היתה הראשונה מבין היצרניות הגדולות בשוק להשיק שעון עם
מערכת הפעלה המיועדת במקור לטלפונים סלולריים, ומאז היתה היחידה שמחזיקה נוכחות
משמעותית של המוצרים האלו בקטלוג המוצרים שלה בישראל, כאלו שזוכים לפרסום ושלטי
חוצות. יצרניות אחרות כמו LG
הסתפקו בהשקות שקטות יחסית בארץ (של ה-Urbane),
ויצרניות אחרות כלל לא טרחו להביא לישראל את השעונים שלהן באופן רשמי. על רקע המצב
הזה בשוק הישראלי, ההחלטה של וואוי, להשיק בישראל את ה-Huawei
Watch, השעון היוקרתי והיקר ביותר בשוק, נראית כמו
הימור די מסוכן. מצד שני, אם הם החליטו לקחת את ההימור הזה ולהשיק את השעון הזה
בארץ, מי אני שאתנגד לקבל אותו לבדיקה?
Huawei Watch (צילום: גד גניר)

ה-Huawei
Watch מתהדר בחומרה זהה לזו הקיימת ב-LG Urbane
הראשון. בתוכו תמצאו את מעבד ה-Snapdragon 400,
וזכרון RAM בנפח של 512 מגה. בנוסף, יש בו שטח אחסון
בנפח של 4 גיגה בלבד. זו חומרה חזקה יחסית והיא מריצה את Android
Wear בגרסה החדשה ביותר שלה בזריזות, ללא בעיות,
השהיות, לאגים, איתחולים וכל בעיה אחרת שלא הייתם מצפים למצוא בשעון רגיל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG V10

מאת
בסוף חודש
אוגוסט האחרון עלה קמפיין נרחב של סמסונג, אשר קידם את השקת ה-Galaxy Note 5 בישראל. לאחר מספר שבועות בהם היה בלתי
אפשרי להימלט מהסלוגן “Take a Note“,
צומצם הקמפיין כפי שקורה בדר”כ בהשקות מכשירים כאלו. בשלושת השבועות האחרונים
הקמפיין הזה קם לתחייה, ואם לא הייתי יודע אחרת, היה קל לטעות ולחשוב שהמכשיר הזה
הושק זה עתה. בעולם החפיצים זו תופעה נדירה יחסית. מוצר מוכרז, זוכה ליח”צ
ההולם אותו, ומשרד הפרסום שאותו יבואן בחר יורה בכל התותחים הכבדים כדי להגדיל ככל
הניתן את המכירות הראשוניות של המוצר. מה גרם לסמסונג להחיות קמפיין למכשיר שנמצא
בשוק שלושה חודשים? ייתכן ומדובר בסוף השנה, נותרו תקציבי שיווק והחלט לשרוף אותם
על מכשיר הפרימיום של החברה, ייתכן שמדובר באסטרטגיה מודעת כדי לווסת את כמות המכירות
של המכשירים, ייתכן שהמכירות לא היו מוצלחות כפי שציפו בסמסונג, וייתכן שמדובר
בשילוב של כמה מהסיבות האלו או כולן. לגורמים האפשריים האלו יש להוסיף את ההשקה של
ה-V10 בישראל, הפאבלט החדש של LG.

LG V10 (צילום: גד גניר)
כפי שכבר
ציינתי בפוסט על ה-LG G4, לישראלים יש חיבה מיוחדת ל-LG,
והדבר ניכר בהבדלים בנתחי השוק של LG
בעולם לעומת השוק השוק הישראלי. החל מהשקת ה-G2,
נתח השוק של LG בישראל הולך ותופח, בין השאר על חשבונה של
סמסונג. נתח השוק הזה העומד כיום על 23 אחוז ל-LG,
הולך ומתקרב לזה של סמסונג (העומד על 30%, חצי אחוז פחות מזה של אפל). תוסיפו לכך
את העובדה שבשלוש השנים האחרונות LG כלל
לא החזיקה נוכחות בסגמנט הפאבלטים (אלא אם אתם מתעקשים לקרוא למכשירים עם מסך
בגודל 5.5 אינטש פאבלטים, הדיעות על כך חלוקות), סגמנט שהומצא למעשה ע”י
סמסונג, ותורם לה לא מעט למכירות. במצב כזה, סביר להניח שמישהו בסמסונג ישראל
החליט להקדים תרופה למכה, לפני ש-LG
תצבור תאוצה גם בתחום המכשירים עם המסכים הגדולים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Sony Xperia Z5

מאת
את ההיכרות
שלי עם סדרת מכשירי ה-Xperia Z,
מכשירי הדגל של סוני, התחלתי לפני כמעט שנתיים עם ה-Z1.
תלונה עיקרית אחת היתה לי (וגם לאחרים) לגבי סוני: היא משיקה מכשירי דגל כמעט זהים זה לזה,
בהפרשי זמנים קצרים יותר מכל חברה אחרת. השנה, משהו בהתנהלות הזאת מעט השתנה,
לפחות מבחינת הקהל הישראלי. בין ה-Z3 ל-Z5
הושק באופן מוגבל, ורק בשווקים בודדים, מכשיר שבחלק מהמקומות נקרא Z4,
ובחלק מהמקומות נקרא Z3 Plus.
המכשיר הזה דילג על השוק הישראלי, ובמקומו קיבלנו את סדרת מכשירי ה-Z5,
סדרה הכוללת גרסת Compact,
גרסת פרימיום, ואת גרסת המיינסטרים עליה אספר לכם בפוסט הזה, ה-Xperia Z5.
פלח השוק של סוני בישראל עומד על 3 אחוזים. האם ה-Z5
הוא המכשיר שיאפשר לסוני לתפוס נתח רחב יותר, ולנגוס באלו של סמסונג ו-LG?
Sony Xperia Z5, בגלל המצלמה? (צילום: גד גניר)


ה-Xperia Z5
הוא מכשיר חזק ומהיר מאוד, בין המהירים ביותר שבדקתי בתקופה האחרונה. לא נתקלתי בו
לא בגמגומים כלשהם ולא בשום בעיות יציבות. לא הרגשתי צורך לאתחל אותו בשום שלב
שהיה אצלי, וגם כשכרטיס הזכרון העמוס שלי בתוכו, ה-Z5
לא הראה קושי בהתמודדות או ירידה בביצועים. ניתן בהחלט לזקוף זאת לטובת מעבד ה-Snapdragon
810 עליו מבוסס המכשיר הזה. עם זאת, עם כוח גדול
מגיעה גם התחממות רבה. כמו כל מכשיר אחר המבוסס על המעבד הזה, ולמרות שמדובר בגרסה
העדכנית של המעבד, הגרסה שקוואלקום הבטיחה שנפתרה בה בעיית ההתחממות, גם ה-Z5
נוטה להתחמם יותר ממכשירים עם מעבדים אחרים. לא תיכוו ממנו, אבל אחרי צילום וידאו,
משחק ממושך, ניווט, או כל פעילות אחרת שדורשת משאבי מעבד, האיזור שליד עדשת המצלמה
יהיה מאוד לא נעים למגע. סוני בחרה להסתמך על זכרון RAM
בנפח של 3 גיגה, בזמן שחלק ממתחרותיה כבר משלבות זכרון בנפח של 4 גיגה. נכון להיום
זה לא באמת משנה, וכאמור ה-Z5 הוא
מהמכשירים המהירים ביותר בהם יצא לי להתנסות לאחרונה, כך שחויית השימוש לא באמת
נפגעת מההחלטה הזאת. נפח זכרון האחסון איתו מגיע המכשיר עומד על 32 גיגה, כאשר את
הנפח הזה ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: UE MEGABOOM

מאת
למצוא שם
לחפיץ זו לא משימה פשוטה. הוא צריך לשדר את ערכי המותג, לרמוז על האיכויות
הייחודיות של המוצר הזה, על התכונות שלו, וליצור עניין. ב-UE
התהליך הזה מסתיים לרוב בשמות אידיוטיים. שנה שעברה זה היה ה-BOOM,
והשנה ממשיך דרכו הוא ה-BOOM2. ואיך קוראים לרמקול האלחוטי החדש, היקר והגדול
ביותר של החברה? “MEGABOOM“.
אז נכון, החברה הזאת לא ממש מצטיינת בשמות, אבל רמקולים היא בהחלט יודעת לעשות.

UE MEGABOOM (צילום: גד גניר)


חיצונית,
ה-MEGABOOM חולק עיצוב זהה לחלוטין לזה של ה-Boom 2,
רק שה-MEGABOOM גדול הרבה יותר ממנו: קוטר של 8.3 ס”מ
וגובה של 22.6 ס”מ. חוץ מההפרש בגדלים, גם מבחר הצבעים שבו הוא מגיע שונה מעט: סגול,
אדום, כחול או שחור כמו זה המופיע כאן בתמונות. כל מה שסיפרתי לכם על העמידות של
ה-BOOM2 תקף גם כאן: ה-UE
MEGABOOM נושא את תקן IPX7,
ורק מחכה שתרטיבו אותו, תפילו אותו לבריכה, ואם לשפוט לפי ההדגמה החיה של נציג UE
שהגיע לאירוע ההכרזה, ניתן גם לעמוד עליו, אם כי אני לא ממש רואה מה הטעם בכך.
במהלך שהותו אצלי הרמקול הזה בילה רוב הזמן בחדר האמבטיה וסיפק מוזיקת רקע למקלחות
של הבנות. הבת הקטנה שלי, בת השנה וחצי פיתחה חיבה אליו, והוא מצידו לא ממש התרגש
מהנטייה שלה להפיל אותו על הרצפה או לרייר עליו. כשמדובר ברמקול אלחוטי שאתם רוצים
להציב במקום כלשהו ולשכוח ממנו, לעמידות הזאת יש יתרון עצום, ויצרניות רמקולים
אלחוטיים מתחילות להפנים זאת לאחרונה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: HTC Desire 626

מאת
לרוב,
כשמדובר בסגמנטים הנמוכים יותר של שוק הסלולר בישראל, היצרניות הגדולות מציגות
נוכחות דלה למדי, לרוב רק כדי לצאת ידי חובה. הן מעדיפות לרכז את מאמציהן במכשירי
הדגל שלהן. אלו המכשירים שיוצרים באזז סביבן, אלו המכשירים שאנשים ומובילי דיעה
בתחום מדברים עליהם, ואלו בסופו של דבר המכשירים שמשמשים כמקדם מכירות גם למכשירים
אחרים של החברות האלו. אפל לדוגמא, בכלל לא במשחק הזה, אבל גם כשיצרניות כמו LG
או סמסונג מציעות מכשירים בטווחי מחירים של בסביבות 1000 ש”ח, מדובר לרוב
במכשירים שנותנים תמורה מאוד לא מלהיבה למחיר, לפחות לא כמו מקביליהם מסין.
לאחרונה החלה HTC לשווק בישראל את ה-Desire 626,
מכשיר זול יחסית שמציע על הנייר מפרט טכני סביר, ובמחיר אטרקטיבי למדי.

HTC Desire 626 (צילום: גד גניר)
מה זה מפרט
טכני סביר? זה מתחיל ממעבד Snapdragon 410 של
קוואלקום, מעבד בעל ארבע ליבות במהירות 1.2 גיגהרץ כל אחת. זו פעם ראשונה שיוצא לי
להתנסות במכשיר עם מעבד מהדגם הספציפי הזה. בזמנו ניסיתי את הדגם הקודם, ה-Snapdragon
400 על שני טלפונים: ה-Zenfone 5
שהפתיע לטובה, וה-LG G3 Beat שהיה
די מאכזב. זכרון ה-RAM בדגם שעשה עלייה ארצה עומד על נפח של 2
גיגה, וזכרון האחסון הוא בנפח של 16 גיגה, אך האחרון ניתן להרחבה באמצעות כרטיס
זכרון מסוג MicroSD.
המכשיר הזה יצא לשוק עם אנדרואיד בגרסה 4.4.4, אך לישראל הוא מגיע כאשר כבר מותקנת
עליו גרסה 5.1.1. כמו בכל מכשיר HTC אחר,
גם מכשיר זה מגיע עם הממשק הייחודי של החברה, Sense
בגרסא 7. יש לי רגשות מעורבים ביחס לביצועים של המכשיר הזה. ביום יום הוא עבד לא
רע: אפליקציות נטענו במהירות נסבלת למדי, הוא לא התחמם באופן מורגש, האנימציות
בממשק לא גמגמו ובסה”כ הוא תיפקד כפי שמצופה ממכשיר ברמתו. מצד שני, ויתרתי
מראש על הרצת משחקים או אפליקציות כבדות במיוחד, אך הוא נטה לפשל פה ושם גם
בפעולות בסיסיות, ומספר פעמים במהלך תקופת הבדיקה אפליקציות קרסו בו ונסגרו מעצמן.
באג שחזר על עצמו מספר פעמים הוא דווקא בחנות האפליקציות של גוגל. ברוב המקרים
שנכנסתי אליה, ראיתי את אנימציית הטעינה רצה וממשיכה לרוץ עד שהתייאשתי ויצאתי
מהאפליקציה. בשלב הזה המכשיר היה נתקע לחלוטין ומחייב איתחול. לאחר איתחול, חנות
האפליקציות תיפקדה כראוי, אם כי גם אז, התקנה של אפליקציות נמשכה יותר מהרגיל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Satellite Click Mini 8.9

מאת
אי שם בשנת
2007 נולד מושג חדש בעולם המחשבים: Netbook. למי
שלא זוכר,היו אלו מחשבים ניידים קטנים וחלשים מאוד, שנועדו לאפשר בעיקר גלישה
באינטרנט, ולא הרבה מעבר לכך. הנטבוק ה”אמיתי” (מחשבים קטנים וזולים
הוצגו כבר קודם, אבל לא משהו שזכה להצלחה מסחרית אמיתית) היה המחשב הראשון מסדרת EEE
של אסוס: מחשב נייד עם מסך בגודל 7 אינטש, מקלדת בגודל של 85% מגודלה של מקלדת
סטנדרטית, מעבד חלש  (מסדרת ATOM של
אינטל לרוב) ונפח אחסון של, תחזיקו חזק, 4 גיגה בלבד. ה-EEE
לדורותיהם ומקביליהם מיצרניות אחרות זכו להצלחה מסחרית יפה במשך שלוש שנים בערך,
עד להגעת האייפדים והטאבלטים מבוססי האנדרואיד, שלמעשה נתנו מענה לאותו פלח שוק,
אבל היו אטרקטיביים הרבה יותר עבור רוב האוכלוסיה. עד סוף שנת 2012 רוב יצרניות
המחשבים הפסיקו להציג מחשבי Netbook,
ובמקומם נולדו חלופות כמו מחשבי כרומבוק ומחשבי 2 ב-1 זולים כדוגמת ה-Acer Switch 10, ה-Lenovo Miix 2 10, ה-Asus Transformer Book T100 וגם המחשב בו יעסוק הפוסט הזה, ה-Toshiba Satellite
Click Mini 8.9.
Toshiba Satellite Click Mini 8.9 מדגמן 2 ב-1 (צילום: גד גניר)
“חמוווודדדדדד”.
זו היתה התגובה המיידית שלי כשראיתי את המחשב הזה לראשונה. גודל המסך שלו, כפי שמשתמע משמו
עומד על 8.9 אינטש, גדול ביחס לנטבוקים הראשונים, אבל עדיין, הוא קטנטן ביחס לכל
מה שנהוג במחשבי 2 ב-1, ממש גור מחשבים. אם אתם צריכים זאת באופן מוחשי יותר,
המחשב הזה לא גדול משמעותית ממחברת, כמו המחברות שהייתם כותבים בהן בבית הספר, רק
עבה יותר. עבור מי שמעוניין להסתובב עם תיק צד קטן, המחשב הזה יוכל לשהות בו בכיף.
התצורה ה-2 ב-1 שלו היא של מקלדת נתיקה, כלומר, המקלדת והמסך מתפרקים לשתי יחידות
נפרדות. בניגוד ל-T100 הדומה לו ויזואלית מאוד, למקלדת כאן יש שתי
תוספות בעלות ערך רב: האחת – קורא כרטיסי זכרון בפורמט SD
(בנוסף לחריץ הרחבה באמצעות כרטיס MicroSD
ביחידת המסך), וסוללה מובנית אשר מאריכה את זמן השימוש בטאבלט. כמה היא מאריכה?
אגיע לזה בהמשך. חיצונית, טושיבה הלכה על המראה הזול: ה-Toshiba
Satellite Click Mini 8.9 עשוי פלסטיק לבן פשוט למראה, שאפילו ביחידה
החדשה יחסית שקיבלתי ניכרו בו סימני שימוש.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S6 Edge

מאת
מעטים
המכשירים ששבו אותי השנה כמו שעשה זאת ה-Samsung Galaxy S6 Edge.
הוא ניחן אמנם בכל התכונות שהפכו את ה-Galaxy S6
למכשיר נהדר, אבל המסך הקמור משני צידיו גרם לו להראות שונה מכל דבר אחר בשוק הסלולר. עד כמה התלהבתי מאיך שהוא נראה? נציגות סמסונג בישראל ציטטה את
דבריי עליו בהארץ

ושילבה אותם בפרסומות שלהם. חלפה חצי שנה ואל ידיי הגיעה הגרסה
המעודכנת שלו, ה- Galaxy S6 Edge+
(פלוס כמה אינטשים, RAM זכרון ועוד), או אם תרצו, גרסת ה-Edge
החדשה של סדרת ה-Note של סמסונג (מינוס העט).

חפיצים וקימורים: +Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)

שורשיו של
ה-Galaxy S6 Edge Plus מתחילים ב-Galaxy Note Edge, שהושק במקביל לדור הקודם של מכשירי ה-Note,
ה-Note 4. ה-Edge Note
הגיע עם מסך קמור בצידו האחד וכלל עט, כמו כל מכשיר Note
אחר. ראתה סמסונג כי המכשיר נמכר בעולם בהתאם לציפיותיה והפכה את הקימור הזה לסימן
ההיכר של מכשירי הפרימיום שלה. הניסוי שהחל ב-Note Edge
הפך לגרסא היוקרתית יותר של ה-Galaxy S6, ועם
השקת ה-Note 5
הוחלט לנתק את הקשר עם סדרת ה-Note
לחלוטין, לוותר על העט ולהפוך את המסך לסימטרי. קבוצות המיקוד של סמסונג העלו ככל
הנראה כי המסך הקמור משני צידיו מושך מספיק קונים, בלי הצורך להוסיף לחבילה  גם את הסטיילוס של ה-Note . האם זה אומר שמדובר במכשיר עממי יותר? ממש לא, אבל לזה אגיע אח”כ.

להמשך קריאה