כאלו ניסיתי: Soul Run Free Pro

האתגר
הגדול ביותר הניצב בפניהם של מתכנני אזניות ספורט, ובייחוד בתצורת
In Ear
הוא איך למנוע מהאזניות האלו לעוף מהאזניים בשעת פעילות גופנית. ב-
Soul
Electronics
בטוחים שב-Soul Run
Free Pro
, אזניות הבלוטות’ החדשות שלהם, הם הצליחו לפתור את
הבעיה הזאת.
Soul Run Free Pro (צילום: גד גניר)


רואים את
הבליטה הכחולה? היא זו שאמורה לקבע את ה-
Soul Run
Free Pro
בתוך האוזן שלכם. Soul
אף מתגאים שמדובר בפטנט ייחודי שלהם. על הצורה כנראה שאכן יש להם פטנט, אבל על
הקונספט עצמו ממש לא. ברוב אזניות הספורט שאני מכיר, הקיבוע לאוזן מתבצע בשני
מקומות עיקריים: בכרית הגומי הנכנסת לתוך תעלת האוזן, ובבליטה או תוספת
פלסטיק/גומי, אשר מבטיחה קיבוע נוסף. כך זה היה ב-
SMS Audio Sync In Ear Wireless Sport וכך זה היה
גם ב-
Jabra Sport Pulse Wireless, באזניות שציינתי גם כריות האוזן וגם
תוספות הפלסטיק (יקראו מעתה והלאה בשם היותר אטרקטיבי: “כנפיים”) מגיעים
במספר גדלים, וכך זה גם ב-
Soul Run Free Pro. מאחר
והאוזן האנושית היא איבר המגיע בשלל צורות וגדלים, מומלץ לנסות כל אחד ואחד
מהצירופים עד שתגיעו לאטימה טובה וקיבוע טוב בתוך האוזן. חייב להודות, האזניים שלי
אהבו יותר את הארגונומיה של
ב-Jabra Sport Pulse Wireless, אם כי ה-Soul Run
Free Pro
עושות עבודה לא רעה בהיבט הזה וצריך להשתולל
איתן באופן קיצוני כדי שייפלו. לצורה הכללית של ה-
Soul Run
Free Pro
ואזניות דומות לה קוראים
“טורפדו”. ה-
SMS Audio Sync In Ear Wireless Sport וה-Plantronics BackBeat Go 2 שבדקתי גם מגיעות בצורה הזאת. למה הן נקראות כך? כי הן ארוכות יחסית, ובולטות החוצה
מהאוזן. פירטתי בעבר מדוע אני לא אוהב אזניות טורפדו: הן יכולות לשמש לריצה בלבד
ומאוד לא מומלץ להניח את הראש על הצד כשהן בתוך האזניים שלהן, אלא אם יש לכם רצון
בלתי מוסבר להרגיש טורפדו נכנס לתוך האוזן שלכם.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: UE Boom 2

קצת יותר
מחצי שנה חלפה מאז בדקתי את ה-
UE Boom,
רמקול
Bluetooth נייד שהיה הסנונית הראשונה בארץ מתוך ליין
הרמקולים של
Ultimate Ears.
לפני כשבועיים החל היבוא הרשמי של לא פחות משלושה דגמים שונים של רמקולים של
החברה, כאלו שהושקו במהלך השנה האחרונה ברחבי העולם וכעת הגיעו לישראל: ה-
Mega Boom,
ה-
Roll והרמקול עליו אספר לכם בכמה מאות המילים
הבאות, ה-
Boom 2, דגם
המיינסטרים של החברה וממשיך דרכו הישיר של ה-
Boom.

 UE Boom 2 (צילום: גד גניר)
מבחוץ אין
הבדלים בולטים בין ה-
Boom ל-Boom 2.
ה-
Boom 2 ממשיך קו העיצוב הסולידי של קודמו, אך מפצה
על הסולידיות הזאת בשילובי צבעים עזים. הוא לא נראה כמו חללית, הוא לא נראה כמו
טיל כתף, ולא נראה כמו מנוע סילון. הוא נראה כמו רמקול ללא התחכמויות מיותרות.
ההתחכמות העיצובית היחידה בו היא כפתורי הווליום העצומים בחזית. אם להיות מעט
נודניק, הם אמנם עצומים אבל לא נוחים: חריטות המינוס והפלוס בפלסטיק הן חריטות
חדות ולא נעים במיוחד ללחוץ עליהן. ההרכבה איכותית וכך גם החומרים ממנו עשוי
הרמקול מבחוץ. היחידה שקיבלתי בצבע הכחול גם לא מבליטה כל כך טביעות אצבעות
(בניגוד ל-
Boom הראשון) והרמקול נראה כאילו ימשיך להראות
חדש לאורך זמן. אחד הדברים המייחדים את הרמקולים של
UE
הוא העמידות הגבוהה שלהם. על הנייר, ה-
Boom 2
קיבל את תקן
IPX7, כלומר, ניתן להכניס את הרמקול למים בעומק
של עד 1 מטר למשך זמן של עד חצי שעה. בהדגמה שנערכה בהשקה של הרמקולים במועדון
גלישה בתל אביב, הרשה לעצמו סוונטה הולם, נציג החברה, לזרוק רמקולים כאלו לעבר
הקהל. גולשים וכתבי טכנולוגיה כך נראה, יודעים לגלוש ולכתוב על טכנולוגיה הרבה יותר טוב מלתפוס רמקולים מעופפים. ברוב הזריקות האלו
הרמקולים פגשו את הרצפה בעוצמה, מה שלא הפריע להם להשאר שלמים לחלוטין ולהמשיך
לנגן כאילו כלום לא קרה, וזאת למרות שתקן
IPX7
לא אמור לכסות נזקי פגיעה פיזית. באתר החברה טוענים שהרמקולים ישרדו נפילה לבריכה.
זה מתנגש עם תקן
IPX7 שכאמור מדבר על מים בעומק של עד מטר אחד
בלבד, כמה בריכות בעומק מטר בלבד אתם מכירים? מצד שני, כשנציג
UE
נשאל בנוגע לעמידות במים, הוא אמר שהרמקול ישרוד ככל הנראה נפילה לבריכות מעט עמוקות
יותר, אם כי הם לא יכולים להתחייב רשמית על עמידות בעומקים של מעבר למטר אחד.

כזה ניסיתי: Acer Aspire R 11

לכבוד
פתיחת שנת הלימודים האקדמית פניתי אל כמה מיבואני המחשבים הניידים עם רשימת דרישות
למחשב נייד שיכול להתאים לסטודנטים. הדרישות שהעברתי: שיהיה בעיקר זול, נייד,
ומגניב. אייסר היו הראשונים שנענו לאתגר, והעבירו אליי את ה-
Aspire R
11
, מחשב נייד 2 ב-1, עם מסך מתהפך (בסגנון
סדרת
Yoga של לנובו), עם מפרט צנוע יחסית ומחיר
אטרקטיבי.
Acer Aspire R11 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 5

במשך שנים
סבלה סמסונג מביקורות שהתייחסו למראה החיצוני של מכשיריה. בעוד האייפונים שהושקו במקביל בשנים האחרונות נראו יוקרתיים ואיכותיים יותר הודות לשילוב של מתכת וזכוכית, סמסונג המשיכה להיצמד בעקשנות לפלסטיק. ההשקה של ה-
S6
(ואחיו בגרסת ה-
Edge
) סימנה שינוי בסדרי העדיפויות של סמסונג,
והשקעה רצינית יותר בעיצוב ובחומרים מהם עשויים המכשירים שלה. ה-
Edge Plus
וה-
Note 5 (בו יעסוק הפוסט הזה) לא נראים כמו התפתחות
אבולוציונית רגילה של ה-
Note Edge, וה-Note 4,
אלא כמו משהו שונה מכל מה שראינו בסדרה הזאת בעבר. מה עוד השתנה על הדרך?

Samsung Galaxy Note 5 (צילום: גד גניר)

כמו כל
מכשיר בסדרת ה-
Note בשנים האחרונות, גם ה-Note 5
הוא למעשה המכשיר החזק ביותר של סמסונג. בניגוד לשנים האחרונות בהן הכריזה סמסונג
על שתי גרסאות נפרדות (אחת עם מעבד של סמסונג, והשניה עם מעבד של קוואלקום), בחרה
סמסונג השנה לוותר על מה שהיה לקוואלקום להציע, והציגה לשוק רק את המכשיר המבוסס
על אותו מעבד הקיים ב-
S6, ה-Exynos 7,
מדגם 7420. המעבד הזה כולל שמונה ליבות: ארבע מהן במהירות 1.5 גיגהרץ, והארבע
האחרות במהירות 2.1 גיגהרץ. המעבד הזה עולה בביצועיו על ה-
Snapdragon
810
של קוואלקום, לפחות עפ”י רוב תוצאות
מבחני הביצועים שהתפרסמו ברשת. מה הופך את המפרט של ה-
Note 5
למרשים יותר מזה של ה-
S6? בעיקר זכרון RAM
בנפח 4 גיגה, נפח ההולך והופך ליותר ויותר נפוץ (קדמו לו ה-
AsusZenfone 2, וה-OnePlus 2) במכשירי High End בשנה
האחרונה. לצערי, נראה שההחלטה של סמסונג לוותר על אפשרות הרחבת זכרון
באמצעות כרטיס זכרון הופכת למדיניות, וגם כאן תאלצו להסתפק בכמות זכרון האחסון
איתה רכשתם את המכשיר מלכתחילה. ההסבר הרשמי של סמסונג לעניין זה מתייחס להתאמת
מערכת הקבצים לרכיב הזכרון האיכותי שסמסונג בחרה לעשות בו שימוש. סמסונג רוצה
למנוע מצב בו משתמשים מתאכזבים מביצועי המכשיר בשל כרטיסי זכרון שאינם מהירים
מספיק ולסמסונג אין שליטה עליהם. ההסבר הפחות רשמי הוא שלסמסונג משתלם הרבה יותר
למכור טלפונים ללא אפשרות הרחבה, ולהציע את אותם מכשירים עם נפחי אחסון גדולים
יותר, במחיר גבוה בהרבה מזה שהייתם משלמים רק על כרטיס זכרון בנפח זהה. בין אם אתם
מקבלים את ההסבר הרשמי של סמסונג ובין אם לא, עם משהו אחד לא ניתן להתווכח: המכשיר
הזה טס. מעבר בין אפליקציות מתבצע בזריזות, לא נתקלתי בגמגום אחד אפילו באף אחת
מהאנימציות בממשק, ואפליקציות נטענות ונפתחות במהירות מרשימה. את המהירות ניתן ככל
הנראה לזקוף גם לזכותו של ממשק ה-
Touchwiz של
סמסונג אשר יושב מעל מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסא 5.1.1 (וישודרג בקרוב לגרסה 6).
גרסת ה-
Touchwiz
הנוכחית נקייה יותר מאפליקציות מיותרות, ומאפשרת לחומרה המרשימה שלו לבוא לידי
ביטוי מבלי לפגוע בחויית השימוש במכשיר, משהו שאפיין את מכשיריה היותר ותיקים.

כזה היא ניסתה: שעון כושר Polar A300

אחת
ההחלטות שביצעתי לפני כשנה הייתה להכנס לכושר. בדומה לרוב מדינת ישראל, גם אני
החלטתי שרביצה על הספה וזפזופ בין ערוצים הם לא התעמלות, וארוחות החג לא יעלימו את
עצמן. לאחר חודשים ארוכים של הסתגלות, התמדה וכאבים מרובים, הכושר הפך לחלק בלתי
נמנע מהרוטינה השבועית שלי. לכן, החלטתי שהגיע הזמן לרענן את מלתחת האביזרים שלי
ולרכוש צמיד ניטור. הרכישה השתלמה כשהצלחתי להוכיח למאמן שלי שאני אכן עומדת להתעלף
ואני לא סתם עושה את עצמי, כמו גם למדוד את אפקטיביות האימונים שלי. אך עם כל
הכבוד לצמיד שרכשתי, הוא לא משתווה למוצרים שקיימים כיום בשוק הכושר. לכן,
כשקיבלתי את ההזדמנות לשחק ״במגרש של הגדולים״ עם שעון
A300
מבית
Polar, סוף סוף הייתה לי הזדמנות לבדוק האם אכן
כדאי להשקיע בשעון כושר, או שגם הזולים עושים את העבודה הדרושה.

Polar A300 (צילום: גד גניר)
זה שעון
חדש או שאת שמחה לראות אותי?
הדבר
הראשון והבולט ביותר בדגם
A300 הוא
העיצוב. השעון יושב בתוך רצועה עבה במיוחד, המגיעה במגוון צבעים בוהקים וניאוניים
כגון צהוב, ורוד, כחול, לבן, אפור וכמובן שחור. לי היה את העונג המפוקפק לקבל רצועה בצבע
לבן. למה מפוקפק אתם שואלים? כל מי שראה אותי עונדת את השעון החליט להתבדח על הצבע, הגודל או חוסר
האסטטיקה הכללית שלו. מיותר לציין שגם אני לא אהבתי את העיצוב, אבל מה לא עושים
בשביל חברים ובשביל הכושר. הבעיה שהתגלתה כבר בשעות הראשונות של השימוש לא הייתה
גודל הרצועה, אלא הסיליקון העמיד ממנו היא עשויה. נכון, המשמעות היא שהרצועה עמידה במים (בדומה לשעון, העמיד לעומק של עד 30 מטרים), אך מאותה סיבה היא גם אוגרת
את הזיעה שלי במהלך האימון. הרגשה לא סימפטית, בטח שלא באימונים בחוץ
בחודשי יולי-אוגוסט ובמיוחד אם הרצועה צמודה ליד, כמו שאמורים לענוד שעון.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Audio-Technica QuietPoint ATH-ANC9

ייתכן וזה
כבר ידוע לכם וייתכן שעדיין לא: מותג הגלידות
Häagen-Dazs
הוא מותג אמריקאי לכל דבר. הוא אמנם נשמע אירופאי, ומייסד החברה אפילו טען כי
המציא את השם הזה כמחווה ליחסה של ממשלת דנמרק כלפי היהודים בשטחה בתקופת מלחמת
העולם השנייה, אך אין באמת משמעות לשם הזה ולמעשה אין מלה כזאת בדנית או בשום שפה
אחרת. מצד שני, הוא גורם לגלידה להשמע איכותית יותר. למה אני מספר לכם על מותג
גלידות בפוסט שאמור לדבר על אזניות? כי מדובר בפוסט על אזניות של אודיו טכניקה,
הקרם דה לה קרם של יצרניות אוזניות. במשך שנים הייתי בטוח שמדובר ביצרנית גרמנית,
או דנית, או נורווגית, או כל עם נורדי אחר שנשמע כאילו הוא מבין בסאונד יותר מכל
שאר הלאומים על פני הפלנטה, אך להפתעתי גיליתי רק השבוע (מביך, אני יודע) כי מדובר
בכלל במותג יפני. למה מותג אודיו יפני משתמש בשם כמו
Audio
Technica
ולא משהו כמו “סומו!” או
“סמוראי!”? לא סגור על זה. אולי העובדה שהחברה הזאת קמה בשנות ה-60 של
המאה הקודמת, ושם עם ניחוח אירופאי יכול היה לפתוח לה דלתות לשוק העולמי בתקופה בה
יפן עדיין לא נחשבה כמעצמת טכנולוגיה עולמית?  כך או כך, אודיוטכניקה הוא
יצרן שזוכה להמון הערכה, וכנראה בצדק. לפיכך, אל הבדיקה של ה-
Audio-Technica
Quiet Point ATH-ANC9
, אזניות עם מנגנון אקטיבי לביטול רעשים,
הגעתי עם ציפיות מאוד גבוהות.

Audio-Technica Quiet Point ATH-ANC9 (צילום: גד גניר)
לפני
שנצלול לאזניות עצמן, הקדמה קצרה ותיאום ציפיות בנוגע לאזניות עם ביטול רעשים
אקטיבי: הן לא ינתקו אתכם מהעולם. האופן בו פועל מנגנון אקטיבי לביטול רעשים אמור
להתמודד עם רעשי רקע קבועים בבית כמו אוושת מזגן, פעולתו של מדיח כלים או מכונת
כביסה, וכו’. אזניות עם ביטול רעשים אקטיבי הן מצרך מבוקש במיוחד אצל מי שנוהג
לטוס הרבה או לנסוע באופן קבוע באוטובוסים. זה סוג הרעשים שאותם אזניות עם סינון רעשים אקטיבי יודעות באמת לסנן. אם מישהו יושב לידכם במשרד ומדבר אליכם, או מדבר
אל מישהו לידכם, השאלה אם תשמעו אותו לא קשורה לאפקטיביות של מנגנון ביטול הרעשים,
היא קשורה לעוצמת השמע ולאיטום הפיזי שמייצרות האזניות שמכסות את האזניים שלכם.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu MX5

סדרת
מכשירי ה-
MX של Meizu
היא אמנם לא החזקה ביותר (כמו סדרת ה-
Pro),
והיא גם לא הסדרה המשתלמת ביותר (כמו סדרת מכשירי ה-
M
שלה), אך היא ללא ספק הסדרה החשובה ביותר מבין סדרות המכשירים שלה. היא אמורה לשלב
את הטוב מבין שתי הסדרות הללו, והיא גם הסדרה הכי ותיקה בקטלוג המוצרים של
Meizu.
במובן מסוים, אם
 ה-Meizu MX4 Pro
(ויורשו שהושק לפני מספר ימים, ה-
Pro 5)
 אמור להיות מקביל ל-
Note של
סמסונג, אז ה-
MX5, בו יעסוק הפוסט הזה, הוא המכשיר ש-Meizu
רואה לנכון להציג כתחרות למכשירים כמו
Samsung Galaxy S6, LG G4, HTC One M9 ואפילו האייפון 6. כמו תמיד, המכשירים בסדרה
הזאת מגיעים להתמודדות עם תוית מחיר מאוד אטרקטיבית, אך השאלה היא האם מבחינת
ביצועים, תפקוד כללי וסטייל, יש ל-
MX5 את
מה שצריך להתמודד במגרש הזה.

Meizu Mx5 (צילום: גד גניר)
ב-Meizu
בחרו לצייד את ה-
MX5 במעבד ה-MT6795
Helio
של יצרנית המעבדים הטיוואנית MediaTek.
זהו מעבד בעל 8 ליבות הפועלות עד למהירות מקסימלית של 2.2 גיגהרץ, בנוי
בטכנולוגיית 64 ביט, ואמור לדעת להתמודד עם רזולוציית 2
K
(למרות שכאן הרזולוציה היא 1080
p
בלבד, אך לזה אגיע מאוחר יותר). 
זכרון ה-RAM
כאן מגיע בנפח של 3
GB, כמו ברוב מכשירי הדגל בשוק, ונפחי האחסון
בהם ניתן להשיג אותו אצל באג היבואנית עומדים על 16
GB
(בדגם שאני בדקתי), או 32
GB. כמו
ב-
MX4, גם כאן הנפח לא ניתן להרחבה באמצעות כרטיס
הזכרון, כך שההמלצה שלי היא ללכת על גרסת ה-32
GB
במקום להתחיל להרגיש צפיפות בתוך זמן קצר. מבחן ביצועים (
GeekBench
3
) שדלף לפני ההשקה של המכשיר, נתן למעבד שלו
ציון ביצועים גבוה יותר מזה של ה-
Snapdragon 810,
המעבד בו מצוידים מכשירים כמו ה-
OnePlus 2, HTC One M9,
ו-
LG G-Flex 2. מבחני ביצועים מעולם לא הרשימו אותי
במיוחד, וה-
MX5 הוא דוגמה נהדרת למצב בו מבחני הביצועים לא
ממש עומדים בקנה אחד עם חויית השימוש היומיומי במכשיר. זה לא שה-
MX5
איטי, ממש לא, הוא זריז, אם כי קשה לי מאוד לקבוע שהוא מהיר יותר מהמכשירים האחרים
עליהם דיברתי. כמו חלקם, הוא נוטה מדי פעם ללאגים, והיו מספר מקרים בהם נדרשתי
לעשות
Restart כי הרגשתי ירידה זמנית בביצועיו. מעבר לכך,
אם ציינתי את ה-
Snapdragon 810
שידוע לשמצה בשל נטייתו להתחמם, אז הרי לכם ידיעה חמה במיוחד: ה-
MT6795
מתחמם לא פחות, והמגע בגב המכשיר במצבים מסוימים, היה הרבה פחות נעים ממגע בגב
המכשירים שציינתי קודם.

כזאת ניסיתי: GoPro HERO+ LCD

לפני
 קצת פחות מחודש סיפרתי לכם כאן על ה-
HERO4 Session,
מצלמת האקסטרים הקטנה ביותר בקטלוג המצלמות של
GoPro.
יחד איתה הוכרזה ביולי גם ה-
HERO+ LCD,
מצלמת חדשה שנכנסת לליין מצלמות ה-
Entry Level של
החברה, ומהווה שדרוג משמעותי על פני ה-
HERO,
הדגם הזול ביותר של החברה שבינתיים ממשיך להימכר במקביל. ראשית, רק כדי לוודא
שכולנו מבינים במה מדובר,
Entry Level לפי
ההגדרה המילונית, הוא ביטוי המגיע בכלל מעולם התעסוקה, ומדבר על משרות המיועדות לאנשים
שסיימו את לימודיהם הגבוהים והם חסרי ניסיון תעסוקתי. בעולם החפיצים, מוצרים
המוגדרים כמוצרי
Entry Level, הם
לרוב המוצרים הזולים והבסיסיים ביותר בסדרת מוצרים של אותו יצרן. מתי תיתקלו
בהגדרה הזאת? כאשר תרצו לקנות מוצר כלשהו, מסדרת מוצרים שאתם יודעים שהיא איכותית,
אך תרצו להשקיע בו את סכום הכסף המינימלי הדרוש לכך. בסמארטפונים אגב, פחות נהוג
להשתמש בביטוי הזה, אך בעולם צילום הוא מאוד נפוץ. אין בזה שום דבר רע או משהו
שצריך להתבייש בו. אני לדוגמה, כשעברתי ממצלמת
Super Zoom
למצלמת
DSLR רציתי לשמור על תקציב סביר, ובכל זאת להנות
מהתחושה של צילום “אמיתי”, עם הקליק של תזוזת המראה. לכן, קניתי את ה-
D60,
מצלמת ה-
Entry Level
בסדרת מצלמות ה-
DSLR של ניקון באותה תקופה. למי
ש”מבין”, תמיד יש את האפשרות לקנות דגמים מתקדמים יותר, אבל אם אתם רק
מתחילים להשתמש בסוג מוצר מסוים, ולא בטוחים באילו אפשרויות תשתמשו, והאם תמשיכו
להשתמש במוצר הזה בכלל לאורך זמן,
Entry Level זה
מה שכדאי שתחפשו.
GoPro HERO+ LCD (צילום: גד גניר)


מה זה אומר
לגבי ה-
HERO+ LCD? זה
אומר שהיא אכן בין המצלמות הזולות יותר שיש ל-
GoPro
להציע. מאחר ובכל זאת מדובר במצלמת
GoPro,
הביטוי “זול” הוא קצת מטעה כאן. מצד שני, כמצלמה המוגדרת כמצלמת
Entry
Level
, היא מציעה לא מעט מהפיצ’רים שקיימים במצלמות
היותר יקרות שלה ותמיד כיף שמפנקים אותנו, גם אם בחרנו להשאיר בעגלת הקניות של
GoPro
פחות כסף.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 2

את ה-OnePlusOne לא יצא לי לבדוק. תמיד קשה יותר להשיג
מכשירים שלא מיובאים לישראל באופן רשמי, וכשסוף סוף הזדמנה האפשרות לקבל אותו
לבדיקה חשבתי שזה יהיה מיותר לאור העובדה שכבר עברו חודשים ארוכים מאז שהושק.
התנסיתי בו בהמון הזדמנויות, בעיקר אצל חברים שרכשו אותו, אך בדיקה מעמיקה, מקיפה,
שבה אני משתמש במכשיר כאילו היה מכשיר שלי לא הזדמן לי לעשות. כפיצוי, חן אידן
שרכשה אותו שיתפה אתכם כאן בתחושותיה המעורבות לגביו לאחר כחצי שנה של שימוש
במכשיר. עם ה-
OnePlus Two המצב
נראה אחרת לחלוטין.
Chinabuy.co.il
התארגנו על מלאי משלהם של המכשיר החדש, והחלו להציע אותו למכירה זמן קצר לאחר
ההשקה, אפילו בלי צורך בהזמנה. דרכם גם הגיע אליי המכשיר הזה, חודש בלבד לאחר שהפך
לזמין לרכישה בחו”ל.

OnePlus 2 (צילום: גד גניר)

אם אתם
זקוקים להיכרות עם
OnePlus,
סביר להניח שאתם לא ממש מחוברים למה שקורה בעולם הסלולר בשנתיים האחרונות. בקצרה:
יום בהיר אחד קמה חברה סינית אשר החליטה לייצר מכשיר עם מפרט שמציב אותו בשורה אחת
עם מכשירי הדגל של שנה שעברה, להרכיב אותו מרכיבים איכותיים, ולשווק אותו במחיר
זול, תחת הסיסמה הדרמטית “
Never Settle“.
מעבר לשני דגמים הנבדלים זה מזה בנפח שלהם, ייצרה
OnePlus
המון המון באז, ע”י פרובוקציות שונות ומכירה באמצעות מערכת הזמנות שמווסתת את כמות המכשירים שהחברה מוכרת. כך היא תוכל מצד אחד לוודא שלא תתקע עם מלאים, ומצד
שני לגרום לאנשים לרצות את המכשיר הזה מבלי שיוכלו להשיג אותו ולחזק בצורה קצת
סדיסטית את הביקושים עבורו.

כאלו ניסיתי: Soul Transform

לפעמים אני
מרגיש שהשכונה שבה אני גר היא ריכוז יוצא דופן של אנשים שאוהבים לרוץ. בכל שעה במהלך שעות
היום ניתן לראות אנשים רצים להנאתם ברחוב. מאחר ולא ניחנתי במשמעת העצמית הדרושה
כדי לרוץ באופן קבוע, פיתחתי לעצמי תחליף לריצה: אני נוהג להתבונן על אנשים רצים
(נניח כשאני נוהב ברכב) ולהזדעזע מהשעה שבה החליטו לרוץ (מי הפסיכופט שרץ
ב-14:00?), מהתנאים בחוץ (כן, במהלך אוגוסט הם ממשיכים לרוץ), ומהאופן שבו בוחרים
לעשות זאת (באוגוסט, ב-14:00, בלי חולצה. גאונות לשמה). מישהי ספציפית ששמתי לב
אליה, נוהגת לרוץ (עם חולצה, למקרה שתהיתם) בשעות מעט סבירות יותר עם אזניות. למה שמתי לב אליה? כי האזניות
איתן היא בוחרת לרוץ, הן אזניות
Beats Pro.
עזבו אתכם מהדיבור על כך שיש בהן חלקי מתכת מיותרים. אלו אזניות
Over The Ear, עם כריות עור ענקיות שמיועדות בעיקר להאזנה
למוזיקה בבית או בכל סביבה ממוזגת אחרת שיש בה מזגן. מי למען השם רוצה לרוץ עם
מחממי האזניים האלו?
Soul Transform (צילום: גד גניר)

עד שקיבלתי
לידי את ה-
Soul Transform, די
הדחקתי את העובדה שקיימות בשוק אזניות ספורטאים שאינן מגיעות בתצורת
In Ear.
למעשה, היצרנית המוכרת היחידה הנוספת שאני מכיר שמייצרת אזניות ספורט בתצורות דומות

 היא SMS Audio,
שמציעה גם היא אזניות דומות. למה שתי היצרניות האלו בוחרות לייצר אזניות כאלו?
כנראה כדי לספק אלטרנטיבה למי שלא מצליח להשאיר בתוך האוזן שלו אזניות
In Ear
תוך כדי פעילות גופנית.