כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Fitbit Surge

מאת
מחשוב לביש
באופן כללי, ושעונים חכמים/צמידי ניטור בפרט הם עדיין תחום לוהט בעולם החפיצים
ויעידו על כך ההשקות המתוקשרות השבוע של מוטורולה וסמסונג בתערוכת IFA2015.
המכירות עדיין במגמת עלייה, הציבור מתעניין, וגם אם עדיין לא ממש מבין את הצורך,
או מפתח תלות במוצרים האלו, ליצרניות האלקטרוניקה הגדולות יש הצדקה, לפחות עסקית,
להמשיך להשיק אותם. עם זאת, השאלה שמתחילה להשאל, במיוחד בהיבט של צמידי ניטור,
היא לא רק היקף המכירות שלהם אלא היקף השימוש בהם לאחר הקנייה. היצרניות עצמן אמנם
לא ינדבו מידע כזה, אך לא קשה להניח כי רוב האנשים שקונים צמידים מהסוג הזה, נוטים
לנטוש אותם עד מהרה ולהפסיק לעשות בהם שימוש. במצב כזה, עשוי לקרות בשוק הזה מה
שקרה בשוק הטאבלטים, שלפני שנתיים נראה כאילו יעלים את קטגוריית המחשבים הניידים,
אך היום סובל מחוסר התעניינות וירידה במכירות. במצב כזה, לכל מי שמייצר צמידי
ניטור כיום, מומלץ להתחיל לחשוב על העתיד ואיך הוא משתלב בו.
Fitbit Surge, בשעות בהן אני עובד על הבלוג (צילום: גד גניר)


יצרנית
המחשוב הלביש שמכרה את כמות המוצרים הגדולה ביותר ברבעון השני של שנת 2015, היא Fitbit, לפי IDC עם 4.4 מיליון יחידות אם אתם מתעניינים במספרים מדויקים. היצרנית שהתמקמה במקום
שני היא יצרנית הרבה יותר צעירה בתחום הזה, אבל סביר להניח שכבר שמעתם עליה, Apple,
שבתוך שנה עקפה כמעט את כל היצרניות האחרות ומכרה כמות מוצרים (3.6 מיליון)
שהופכים אותה לאיום השני שכנראה מדיר שינה מעיניהם של בעלי המניות בפיטביט.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Philips Hue

מאת
בשנת 2009
נכנסנו לדירה הנוכחית שלנו. מאחר וחדר השינה שלנו ניחן ביכולת המדהימה להקצין את
הטמפ’ השוררת בחוץ, במיוחד בלילות הקיץ, היה לנו ברור שנקנה מאוורר תקרה. בסופו של
דבר בחרנו במאוורר שנראה לא רע בכלל ומגיע עם חידוש מסעיר: שלט רחוק, השולט על
עוצמת המאוורר וחשוב מכך, על התאורה בחדר. נשמע רעיון מצוין נכון? מה יותר נוח
מלשלוט על האור בחדר היישר מהמיטה במקום לקום ולגשת לכניסה לחדר? ובכן, בתיאוריה זה
אכן נשמע נהדר. במציאות, השלט שנמצא על השידה ליד המיטה הופך כל כניסה בלילה לחדר
לגישוש באפילה. הפתרונות האפשריים הפכו את כל העסק לדי מטופש: שימוש בפנס
בסמארטפון, שימוש במתלה לשלט בכניסה לחדר (מה שמחייב לזכור להחזיר אותו לשם כל
בוקר משהו לא קרה מעולם), יאוש משני הפתרונות האלו וחזרה למישוש באפילה. בקיץ שעבר
המאוורר תקרה הזה החל להרעיש, ולקחנו החלטה להחליף אותו, במאורר תקרה קונבנציונלי
יותר, החלטה שהחזירה אור לחיינו ולחדר השינה שלנו.
Philips Hue (צילום: גד גניר)


לפני
שבועיים, האפשרות לשלוט על התאורה בחדר השינה היישר מהמיטה חזרה אל חיי בזכות
הנורות החכמות של פיליפס, מסדרת מוצרי Hue
של החברה. אני קיבלתי לבדיקה את הסט הכולל מגשר ושתי נורות Hue Lux.
בנוסף, בלי קשר, קיבלתי נורת Hue
המסוגלת להחליף צבעים. בכלליות, הנורות האלו מתחברות לרשת האינטרנט בבית שלכם,
ונשלטות ע”י אפליקציה בסמארטפון. על נורות ה-Lux
 בתוך הסט אין לי הרבה מה להרחיב: אלו נורות המפיקות אור לבן בלבד וניתן
לשנות את עוצמת התאורה שלהן, בדומה לדרך שבה אתם שולטים על תאורה בבית המחוברת
לדימר. החלק הבאמת מעניין בחבילה שהגיעה אליי מפיליפס היא ללא ספק נורת ה-Hue,
הנורה שיודעת להחליף צבעים. איכשהו, 90% בערך מהאנשים שסיפרתי להם על הנורה הזאת
הגיבו בצורה דומה: “אה, כמו בבורדל”. מסיבות תרבותיות וסוציולוגיות,
תאורה שאינה לבנה נתפסת משום מה כסממן של העולם הכי רחוק ממה שפיליפס באמת רוצה
שתחשבו עליו כשאתם שוקלים לקנות את הנורות האלו. איך שלא תסתכלו על זה, כשאתם
מאירים את חדר השינה שלכם בתאורה סגולה, ורודה, או אדומה, אתם מעבירים מסר שלא
בהכרח יובן בצורה הנכונה ע”י הצד השני.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu M2 Note

מאת
עד חודש
מאי השנה, למי שחיפש סמארטפון עם מפרט סביר בטווח מחיר של בערך 1000 ש”ח לא
היו יותר מדי אופציות, ולמעשה הבחירה הטובה ביותר היתה ה-Zenfone 5
של אסוס. ואז הגיע ה-Meizu M1 Note,
(באיחור של ארבעה חודשים לאחר ההשקה הרשמית שלו בחו”ל) והציע תמורה לא פחות
טובה למחיר עם מסך גדול וחד יותר, עיצוב צעיר ונאה (שהושאל אמנם מה-iPhone 5c,
אבל נניח את זה בצד לרגע) ממשק ייחודי וחיי סוללה נהדרים. חודש לאחר שפרסמתי עליו
את הסקירה בבלוג, כבר הוכרז בחו”ל ממשיך דרכו, ה-Meizu M2
Note. בעבר התרעמתי על הנטייה של יצרניות
אנדרואיד שונות להשיק מכשירים עם שדרוג מינורי במרווחי זמן קצרים מדי, כפי שעשתה
סוני עם ה-Z1, Z2 וה-Z3
שלה. במקרה של המכשירים מסדרת ה-Note של
מייזו זה טיפה שונה. ראשית, ה-M1 Note וה-M2 Note
אינם מכשירי דגל בשום צורה, בניגוד למכשירים של סוני שציינתי קודם. מי שקונה אותם
מחפש יחס גבוה של עלות מול תמורה ולאו דווקא את המכשיר הכי עדכני בשוק. בנוסף, ה-M2 Note
מביא איתו מספר שינויים גדולים, הן במפרט והן בחויית השימוש, שינויים שהופכים אותו
למכשיר המספק חויית שימוש שונה, לטוב ולרע. שני ההסברים האלו יכולים אולי לתת הצדקה מסויימת להשקה נוספת בהפרש זמנים כה קצר, אך לפי השמועות, ישנה סיבה נוספת, מעניינת הרבה יותר, אך אליה אגיע אח”כ.
כפתור הבית החדש של ה-Meizu M2 Note, אחד משני חידושים מסעירים במכשיר (צילום: גד גניר)


על הנייר,
ה-M2 Note (יש למייזו גם מכשיר בשם M2,
בלי ה-Note שעדיין לא הגיע לארץ, מכשיר שונה לחלוטין,
ובגלל זה אני אקפיד לרשום Note בכל
פעם מחדש) דומה מאוד במפרט שלו ל-M1 Note.
מעבד מבית מדיה טק בעל 8 ליבות, 2 גיגה זכרון, זכרון אחסון בנפח 16 או 32 גיגה,
לכאורה, אם לא מתעמקים במספרים, קל לטעות ולחשוב שמדובר במכשירים זהים. בפועל,
התמונה שונה מאוד. בניגוד ל-M1 Note, ה- M2 Note
אינו מכשיר זריז. הוא לא מקרטע, הוא לא קורס, אבל לוקח לו זמן לעשות פעולות
מסוימות, לפעמים ברמה בלתי נסבלת. זה לא משהו קונסיסטנטי, אבל לפעמים כניסה
לאפליקציות מסוימות יכולה להמשך נצח: לדוגמה, היו מקרים בהם כניסה לאפליקציית
פייסבוק נמשכה לא פחות מ-5-6 שניות, כניסה לאפליקציית Analytics
של גוגל לוותה בהמתנה על מסך לבן במשך 3 שניות, ולחיצה לחזרה למסך הבית לקחה 2
שניות, המון זמן יקר שיכולתי לבלות אותו באופן פרודוקטיבי יותר. מבט מעמיק יותר על
המפרט הטכני חושף את ההבדלים המשמעותיים. בעוד ב-Note M1
ישנו מעבד MT6752 בעל
8 ליבות הפועלות במהירות מרשימה של 1.7 גיגהרץ, ה-M2 Note
מסתפק במעבד צנוע יותר, MT6753 (כן,
אני יודע, המספר גבוה יותר, זה לא אומר כלום) בעל 8 ליבות במהירות של 1.3 גיגהרץ
בלבד. בנוסף, המעבד הגרפי שונה וחלש יותר גם הוא.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: GoPro HERO4 Session

מאת
עובדה לא
מפתיעה: המותג GoPro נתפס כיום כשם נרדף למצלמות וידאו אקסטרים.
אנשים קוראים למצלמות מהסוג הזה גו פרו גם אם הן אינן של המותג הזה, בדיוק כפי
שב-2006 אנשים היו קוראים לנגן ה- iRiver H320 שלי
“אייפוד”. למען האמת, לאור העובדה שטלפונים סלולריים החליפו את מקומן של
מצלמות וידאו ביתיות, והעובדה שיותר ויותר אנשים מצלמים וידאו עם מצלמות DSLR,
המצלמות של גו פרו הצילו למעשה את הקטגוריה הזאת של מצלמות וידאו מהיכחדות מוחלטת.
מעולם לא הבנתי איך המצלמות האלו הפכו לסיפור הצלחה כל כך מסחרר, ואיך זה שכל כך
הרבה אנשים סביבי עוסקים בפעולות ספורטיביות שמצדיקות קניה, או לפחות חלומות על
קנייה שלה, אבל לאורך השנתיים בהם הבלוג הזה פעיל, מצלמות GoPro
היו במיקום די גבוה ברשימת המוצרים שמבקשים ממני לבדוק. ההשקה של ה-Hero+ LCD
וה-Hero 4 Session בתחילת חודש שעבר היו הזדמנות טובה לכך,
ושתיהן נחתו אצלי כמו שאני אוהב בסמוך למועד ההשקה שלהן בעולם.
GoPro HERO4 Session (צילום: גד גניר)


המסקרנת
יותר מבין השתיים היא כמובן ה-GoPro HERO 4 Session.
הייחוד של ה-Session הוא
בגודל שלה. זוהי מצלמת ה-GoPro
הקטנה ביותר שאי פעם יוצרה, והיא גם נראית שונה מאוד מכל המצלמות שקדמו לה. ה-Session
היא למעשה קוביה שחורה קטנה מאוד (35X35X35
מ”מ), ששוקלת 74 גרם. אם 74 גרם לא אומרים לכם הרבה, אז אני אגיד לכם: משקל
כזה על מימדים קומפקטיים כל כך גורם למצלמה לשדר נוכחות, ובניגוד לאזניות של ביטס,
הכובד כאן נובע ככל הנראה מניסיון למגן אותה, ומהעובדה שעדשות וזכוכיות שוקלים
הרבה יחסית. ולמרות זאת, ה-Session היא
מצלמה קלילה, ושוקלת כ-40% פחות ממצלמות GoPro
אחרות, שאינן מגיעות כשהן ממוגנות כמוה. דיברתי על מיגון: ה-Session
מגיעה כשהיא מוקשחת (היא עטופה בגומי), ועמידה במים עד לעומק של 10 מטר. אם אתם לא
צוללים מעבר לעומק הזה, נחסך כאן הצורך לקנות למצלמה קייס ממוגן.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: B&O H3

מאת
עד לפני
מספר שבועות, המותג הדני Bang and Olufsen
היה מוכר לרוב הקהל הישראלי במסגרת שיתופי פעולה יחד עם יצרניות חפיצים שניסו לחזק
את תדמית הסאונד האיכותי של המוצרים שלהן. הפעם הראשונה שאני אישית שמעתי עליהם
היתה במסגרת שיתוף פעולה עם סמסונג, אי שם בשנת 2009. ה-U900,
טלפון סלולרי (שאינו סמארטפון) המוכר גם בשם Soul,
שווק בישראל כמכשיר ששם דגש על מוזיקה, הודות למעבד ICE Power
של החברה הדנית ששולב בו. מאוחר יותר, בשנה שעברה, פגשתי את Bang and
Olufsen (לא אותם אישית) כאשר בדקתי את ה-N550J
של אסוס, שצויד גם הוא במגבר של החברה.
הקייס לאזניות שמגיע יחד עם ה-B&O H3 (צילום: גד גניר)
ההיסטוריה
של בנג אנד אולופסן מתחילה כמובן הרבה לפני זה. החברה הוקמה בשנת 1925 ע”י
פיטר בנג וסוון אולופסן והמוצר המשמעותי הראשון שלה היה רדיו המתחבר לחשמל, משהו
נדיר יחסית באותם ימים בהם מקלטי רדיו היו בעיקר מופעלים ע”י סוללות. במהלך
השנים צמחה החברה וקטלוג המוצרים שלה התרחב משמעותית. במשבר הכלכלי של שנת 2008
היא חוותה צניחה משמעותית ברווחים ונכנסה לתהליך כואב של פיטורין נרחבים, וביטלה
את פיתוחם של מוצרים חדשים כמו טלפונים סלולריים, נגני MP3
ועוד. בשנת 2010 חזרה למסלול רווחיות ומאז היא מתמקדת בייצור של מוצרי פרימיום
בתחום האודיו והוידאו.
B&O H3, מבט מקרוב על 28 החורים בחלק החיצוני של האזניות (צילום: גד גניר)


לפני מספר
שבועות החל יבוא רשמי של מוצרי החברה לישראל, בעיקר רמקולים אלחוטיים ואזניות,
המשווקים כחלק מליין פרימיום של חברת הפרימיום הזאת, תחת המותג B&O.
האזניות אותן קיבלתי לבדיקה הן אזניות In Ear
מדגם H3, אחד המוצרים הזולים בקטלוג שלה. כמה זול?
זול כמו שבנג אנד אולפסן יודעים לעשות, כלומר, בכלל לא זול, אבל לזה אגיע בסוף
כרגיל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Switcher

מאת
לא בטוח מה אני
יותר: עצלן או מפוזר. שתי התכונות האלו מתעצמות באופן מיוחד כשאני מגיע לרגע הזה
ביום שבו אני קורס על הספה אחרי יום עבודה ושגרת ארוחת ערב/מקלחות והרדמה של
הילדות. בחורף, יש רק דבר אחד שיכול לערער את הקריסה הזאת: הצורך להדליק או לכבות
את הדוד. לפני שנתיים בערך קנינו טיימר שאמור לאפשר לנו לכוון את משך הזמן שבו אני
רוצה שהדוד יפעל, או לתכנן הדלקה וכיבוי אוטומטיים שלו. העניין הוא שהלו”ז
להדלקה וכיבוי הדוד הוא בשעות קבועות. בסופ”שים הלו”ז משתנה וזה מחייב
אותנו לכוון בכל פעם מחדש את הטיימר הזה (עצלן, נו, הסברתי לכם). נניח שהתגברתי על
סוגיית הדלקת הדוד, הכיבוי שלו זה כבר סיפור שונה לחלוטין. מכירים את הפרסומות של
שקע ותקע? אני מימנתי אותן, בעצמי, בזכות עשרות הפעמים בהן אשתי ביקשה ממני לסגור
את הדוד ושכחתי לעשות זאת. הטקס קבוע: היא מבקשת שאסגור את הדוד אחרי שאני מסיים
להתקלח, וכעבור ארבע שעות אני אכן נזכר שזה מה שהייתי אמור לעשות.
Switcher (צילום: אתר switcher.co.il)


ה-Switcher שנמכר מזה מספר חודשים בבאג, אמור לשים סוף לתלאות האלו. בגדול
זהו טיימר מתוחכם לדוד חשמל, המתחבר לרשת הביתית, וניתן לגשת אליו דרך אפליקציה בטלפון או בטאבלט שלכם מכל
מקום בעולם, להדליק, לכבות, לקבוע לו”ז ועוד דברים אליהם אגיע בהמשך.

להמשך קריאה

על זה היא לחצה: הקרב בין Pressy לכפתורים הסיניים

מאת
באוגוסט 2013 השיקה חברה ישראלית בשם Pressy מוצר קטן שנראה מהפכני בזמנו: כפתור, הנכנס אל שקע האזניות במכשיר הסלולרי ואמור להעניק למשתמשי אנדרואיד אפשרות לבצע מספר פעולות מהירות, באמצעות לחיצות מותאמות. הכפתור הקטן, שהושק במסגרת פרוייקט קיקסטארטר, הצליח לצבור תאוצה אדירה ולעבור משמעותית את סכום היעד שלו, כמו גם להלהיב את המשתמשים המצפים.

Pressy  (צילום: גד גניר)


לאור ההתלהבות האדירה, היה זה רק עניין של זמן עד שיגיעו ״התאומים הסיניים״ שלו, וכיום ניתן למצוא בשוק מספר רב של חיקויים במחירים נמוכים משמעותית, לצד כפתורים מצד חברות רציניות יותר, שגם הן מסתפקות בתמחור יחסית נמוך. אך עוד לפני שמתחילים לדבר על המחירים הסיניים לעומת המחירים הישראלים, השאלה החשובה היא האם הכפתורים הללו אכן שימושיים והאם יש סיבה לפתוח את הארנק ולנתק את האוזניות עבורם?

חייב כזה: Huawei P8

מאת
יבואנית Huawei
בישראל יוצאת למלחמה. לפני מספר חודשים היא גייסה אל שורותיה מנכ”ל חדש, קובי
כליף, שהגיע אליה היישר מעמדת מנהל חטיבת המובייל של סמסונג, ובשבועות האחרונים
יצאה בקמפיין טלויזיה ושלטי חוצות נרחב שאין סיכוי שהצלחתם להתחמק ממנו. האם ה-P8
הוא מכשיר שמצדיק קמפיין בהיקף כזה, עם פרזנטורים כמו מוקי וגל גדות? אם לשפוט
עפ”י נתוני המכירות של Huawei
בעולם במחצית הראשונה של 2015, נראה שיש לה עם מה לעבוד: מכירותיה קפצו ב-39
אחוזים ואף עקפו את אלו של Xiaomi
המתחרה שלה מבית. בסגמנט הצר יותר, של מכשירים לשוק הבינוני והגבוה (שם נכלל ה-P8
שהושק לפני מספר חודשים ברחבי העולם), רשמה Huawei
קפיצה חדה של 70%, וגם הכנסות החברה ממכירת סמארטפונים זינקו ב-87 אחוזים. בקצב
הזה, נראה כי היעד השאפתני שהציבה לעצמה Huawei
לשנת 2015, מכירה של 100 מיליון מכשירים, הופך לריאלי.
Huawei P8 (צילום: גד גניר)


ה-P8
מכוון גבוה. כמו במכשיר הדגל שלה משנה שעברה, ה-Ascend P7,
גם הפעם מתבססת Huawei על
מעבד מייצור עצמי, ה-HiSilicon Kirin 930. זהו
מעבד בטכנולוגיית 64 ביט, בעל 8 ליבות, 4 מתוכן פועלות במהירות 2 גיגהרץ לפעולות
מורכבות ותובעניות, ו-4 במהירות 1.5 גיגהרץ לפעולות שגרתיות. זכרון ה-RAM
של הוואווי P8 עומד על נפח נדיב של 3 גיגה, ואת זכרון
האחסון בנפח 16 גיגה ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון מסוג MicroSD
עד לנפח של 128 גיגה נוספים. קשה לי למקם את המעבד הזה על אותה סקאלה מול מעבדים
מקבילים של סמסונג או קוולאקום, אבל מהתרשמות אישית, המכשיר הזה זריז מאוד. לא
זריז ברמה של ה-HTC One M9 או
ה-Samsung Galaxy S6, אבל זריז מספיק כדי לתת תחושה שהמכשיר זז
מהר מאוד, האפליקציות נפתחות במהירות יפה,המכשיר לא נתקע, לא חובב איתחולים ויציב.
עוד לגבי יציבות: זוכרים את כרטיס הזכרון שהכניע את ה-LG G-Flex2? זה שהיה עמוס בקבצי מוזיקה ותמונות? הכנסתי
אותו לתוך ה-P8 והמכשיר הסיני, עם המעבד הסיני התנהג למופת
במשך כל ימי הבדיקה, הרבה יותר מהמכשיר הקוריאני עם המעבד החזק ביותר של קוואלקום.
פיזור החום של ה-P8 אינו מדהים, והוא נוטה להתחמם בפעולות אינטנסיביות,
אם כי ברוב הזמן הוא נשאר בטמפרטורה סבירה.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Plantronics Backbeat Pro

מאת
בקטלוגים
של היצרניות הגדולות, זהו לרוב סוג האזניות היקר ביותר: אזניות בלוטות’
סטריאופוניות המשלבות מנגנון אקטיבי לביטול רעשים. גם לפלנטרוניקס יש אזניות
בסגמנט הזה, ה-BackBeat Pro,
והיה לי קשה לפספס את ההזדמנות לנסות אותן. זו לא הפעם הראשונה שאני בודק אזניות
מהסוג הזה. הקודמות היו ה-Parrot Zik 2.0, וה-Beats Studio Wireless, שתיהן עולות 1800 ש”ח וצפונה. כמה
הפלנטרוניקס עולות? הרבה פחות, אך אל המחיר אגיע בסוף.
Plantronics Backbeat Pro (צילום: גד גניר)
אז קודם כל
הכירו, ה-BackBeat Pro,
אזניות בתצורת Over The Ear,
כאלו שמכסות לחלוטין את האזניים (כמו האזניות שציינתי קודם, וגם ה-Philips
SHB7000, וה-Superlux HD330).
מאוד רציתי לכתוב כאן רצף של מספרים ונתונים טכניים כמו טווח תדרים, רגישות או
אפילו קוטר דרייברים, אבל מסתבר שהם לא מופיעים לא באתר היצרן, ואפילו לא על
הקופסא של האזניות. איזה נתונים טכניים בכל זאת הצלחתי לדלות? בעיקר דברים שקשורים
לבלוטות’: ה-Backbeat Pro
 הן אזניות Bluetooth בתקן
4.0, עם EDR (מנגנון ניקוי רעשים ושיפור הסאונד),
התומכות בפרופיל A2DP (סטריאו בבלוטות’) ו-AVRCP
(שליטה בניגון המוזיקה דרך האזניות). הן תומכות בחיבור לשני מכשירים במקביל,
ותיאורטית אמורות לאפשר האזנה בטווח של עד 100 מטר. כראוי לאזניות ברמת המחיר
הזאת, גם הן כוללות קישורית NFC
להצמדה פשוטה ומהירה למכשירים אחרים. המכשיר שלכם לא תומך ב-NFC?
לא נורא, תמיד תוכלו להצמיד אותן אליו באופן ידני. ה-Backbeat
Pro אף תומכות ב-APTX
פרופיל שמע מתקדם שאמור לשפר את איכות השמע ב-Bluetooth
ע”י הגדלת כמות המידע המוזרם מהמכשיר לאזניות, אך גם כאן הדבר תלוי בתמיכת
המכשיר אליו חיברתם אותן.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: JBL GO

מאת
בוקר יום
הבחירות, השעה 10:30 בערך, הערבים בדיוק מתחילים לנהור באוטובוסים לקלפיות.
בינתיים, אני ואשתי סיימנו להצביע, ולקחנו את שתי הבנות לפיקניק, פיקניק שייזכר
מעתה ועד עולם כפיקניק המושלם. למה מושלם? מאחר ויצאנו אליו כשאנחנו מצוידים בכל
מה שצריך, ולא היה חסר לנו שם דבר. מעבר לסנדביצ’ים המושקעים, בקבוק מיץ התפוזים
הסחוט טרי, המאפים הטריים, הקפה החם בתרמוס, והמחצלת הנוחה, לקחתי איתי את ה-UE Boom,
הרמקול האלחוטי שבדקתי במסגרת הבלוג באותה תקופה. ישבנו כולנו על המחצלת, אכלנו,
שתינו, נהנינו ממוזיקה טובה ולא הפסקנו להתלהב מכמה הכל מושלם.
JBL GO (צילום: גד גניר)
נגמר
הפיקניק ונגמר יום השבתון. איכשהו, מאז, לא נוצרה סיטואציה שבה אנחנו זקוקים
לרמקול אלחוטי נייד. הדבר היחיד שהשתנה הוא שרמקול אלחוטי נכנס לרשימת הקניות העתידית
שלנו, כחפיץ לגיטימי לכל דבר, בתנאי שיגיע במחיר המתאים לחפיץ שנעשה בו שימוש פעם
בכמה חודשים במקרה הטוב. רמקול בלוטות’ שעל הנייר נראה מתאים מאוד לנישה הספציפית
הזאת הוא המיקרו רמקול של JBL, ה-GO
שהוכרז השנה ב-CES והגיע לאחרונה לישראל.

להמשך קריאה