מיוחד

כזה אני רוצה לנסות: OnePlus 3

מאת
עם באזז גדול באות ציפיות גדולות. זה הלקח שלמדו ב-OnePlus בשנה שעברה. החברה שהתיימרה להכריז על מכשיר הדגל שלה עד אמש, ה-One Plus 2 כ-Flagship Killer לשנת 2015 ו-2016 מצאה את עצמה מול לקוחות פוטנציאלים שמאסו בשיטת ההזמנות, ומול לקוחות מאוכזבים שרכשו את המכשיר וגילו שבניגוד להצהרות הבומבסטיות, הוא לא באמת מאתגר את מכשירי היצרניות הגדולות. במידה רבה, ה-OnePlus 3 הוא ההזדמנות האחרונה של היצרנית הקטנה לשחזר את הרושם הטוב שיצר המכשיר הראשון שלה ולהוכיח שמלבד באזז, היא גם יודעת לייצר טלפונים טובים. האתרים הגדולים בחו”ל קיבלו אותו לבדיקה כבר לפני שבוע, ומפרסמים ביקורות מפורטות עליו בשעות האחרונות. עד שיגיע אליי ואוכל באמת לגבש דיעה לגביו, הנה מספר נקודות למחשבה:
OnePlus 3 (קרדיט תמונה: אתר יצרן)



מסך לבלוגרי טכנולוגיה, מסך למכשיר דגל, ומסך ל-VR: מסך הוא ללא ספק אחד מהרכיבים היקרים ביותר בעלותו הכללית של סמארטפון. מסך עתיר פיקסלים הוא לא רק יקר. הוא דורש משאבים נוספים מהטלפון: זכרון, כושר עיבוד וכמובן סוללה. בלוגרי טכנולוגיה כמוני, טוקבקיסטים ורבים אחרים נוהגים לתהות על הצורך במסכים ברזולוציה שמעל .1080p זוכרים את תלמיד 3 היחידות במתמטיקה שתהה מה יעזור לו משפט פיתגורס בקניות בסופר? אז זה ככה קצת עם מסכי סמארטפונים: אכן, ברוב הזמן, אין צורך ברזולוציה גבוהה מ-1080p. מצד שני, אנחנו ב-2016. משקפי VR הופכים לנפוצים יותר, ובטכנולוגיה הזאת, רזולוציה היא שם המשחק. מהתנסות אישית שלי, אפילו רזולוציית 2K של תלמידי 5 יחידות כמו סמסונג ו-LG, זה עדיין לא מספיק כדי לאפשר חויית מציאות מדומה נטולת פיקסלים.מ- OnePlus, שחילקה משקפי תלת מימד לרגל ההכרזה על המכשיר הייתי מצפה להסתפק ביותר מ-1080p. זה אומר שלפחות מהבחינה המאוד ספציפית הזאת, המכשיר של החברה עם הסלוגן Never Settle, מתפשר על חויית ה-VR של משתמשיו.

להמשך קריאה

בזה צפיתי: אירוע ההכרזה על ה-iPhone SE

מאת
מכירים את ה-Sony Ericsson W800i? זה היה מכשיר מדהים, בתקופתו. אם אינכם מתמצאים במה שניתן היה למצוא בקטלוגים של חברות הסלולר לפני עשור אספר שזה היה טלפון סלולרי (אפילו לא סמארטפון) ששילב את הטוב ביותר משני עולמות: היתה לו מצלמת 2 מגה פיקסל מעולה (לתקופתה), והוא התהדר במיתוג כטלפון Walkman, עם נגן מוזיקה מתקדם יותר מבכל מכשיר אחר (בתקופתו). זו היתה הנדוניה שהביאה עמה סוני לשותפות Sony Ericsson שהספיקה לייצר עוד כמה טלפונים מעניינים בטרם התפרקה לאחר שנים בודדות.



Sony Ericsson W800i (קרדיט תמונה: http://mobile-kit.net/)





זה לא היה הטלפון הראשון שלי, אבל מבין עשרות המכשירים שהיו לי, זה האקס הסלולרי המיתולוגי שלי. מבחינתי הוא היה מושלם. לא רק בגלל המצלמה ונגן המוזיקה, כי אם גם בגלל הסוללה שהיתה מחזיקה בין 3 לחמישה ימים, וגם בגלל העיצוב יוצא הדופן שלו (שילוב של לבן וכתום, עם גב שדומה למצלמה קומפקטית) והגודל האידיאלי שלו. קשה להגדיר אותי כמעריץ גדול של אפל, אבל אתמול כשהוכרז ה-iPhone SE, ובייחוד כשדיברו על העיצוב האהוב של האייפון 5, נזכרתי ב-W800i. ניסיתי לחשוב על תרחיש בו סוני, כמו אפל, היתה בוחרת להעלות מן האוב את העיצוב הזה, ולדחוף לתוכו חומרה של סמארטפון מודרני. האם הייתי קונה מכשיר כזה? התשובה האישית שלי היא בבירור לא. בין אם זה מכשיר נוסטלגי מלפני עשר שנים ובין אם זה מכשיר מלפני שנתיים, אני אישית לא הייתי רוצה לקנות היום טלפון שנראה בדיוק כמו מכשיר שיצא לשוק לפני שנתיים. מודה באשמה, חלק מההנאה שלי להחליף טלפון היא שהסביבה שלי תראה שהחלפתי טלפון. במקרה של אפל זה קצת שונה, החברה שעשתה לעצמה מנהג להשיק מכשיר כל שנה אבל לרענן את עיצוביה פעם בשנתיים יודעת שגם אם תשיק מכשיר שנראה זהה לסבא של האייפון 6, לקוחותיה ישמרו לה אמונים. במילים אחרות, ההכרזה אמש מכוונת אל כל אותם אנשים שקנו אייפון 5S לפני שלוש שנים, נמצאים בשיחת יחסינו לאן עם המכשיר שלהם, ועומדים להפוך אותו לאקס הסלולרי המיתולוגי שלהם.

להמשך קריאה

כאלו הוכרזו שלשום: Samsung Galaxy S7 ו-LG G5

מאת
את שתי
ההכרזות החשובות ביותר של MWC 2016
קיבלנו כבר ביומו הראשון של הכנס: LG
 עם ה-G5 ושלל אביזריו ותוספיו, וסמסונג עם הדור
השביעי של מכשירי הדגל שלה, ה-S7 וה-S7 Edge. בשנים
האחרונות נהוג לראות בהשקות האלו כהצלחה או כאכזבה, בהתאם
למידת החדשנות שמפגינים המוצרים המוצגים בהן. אחרי אתמול, נראה לי שהגיע הזמן
לרענן קצת את ההגדרות האלו. סמסונג הציגה שדרוג מינורי אבל מתבקש של מכשיריה משנה
שעברה, לעומת LG שהגיעה עם קונספט חדש, ייחודי, מלהיב ומרגיז
מאוד.
Samsung Galaxy S7 Edge (צילום: יח”צ)

ה-Galaxy S6
הציג לפני שנה מספר שינויים שהיו בגדר הימור מבחינתה של סמסונג. במעבר מה-S5 ל-S6 היא ויתרה על העמידות במים, אפשרות הרחבת
הזכרון והחלפת הסוללה. בערך בחודש יולי הבינו בסמסונג כי התחזיות שלהם היו
אופטימיות מדי, ולמרות שה-S6 וה-S6 Edge
היו מכשירים מצוינים, נראה שהיצרנית הקוריאנית הצליחה לאכזב משתמשים רבים ששמרו לה
אמונים בין היתר בגלל התכונות האלו. ה-S7
וה-S7 Edge שהוכרזו אתמול מציגים עיצוב כמעט זהה לדור
הקודם, אך מתחת למתכת ולזכוכית סמסונג בחרה לבצע כמה שינויים שאמנם לא מביאים
חידושים או מהפכות גדולות, אבל בהחלט יכולים לשפר את חויית השימוש הבסיסית במכשיר.

להמשך קריאה

חשוב שתדעו: איך לבחור כבלי USB Type C ולהשאיר את המחשב הנייד שלכם בחיים

מאת
מי שקרא את
הפוסט שפרסמתי בסמוך להשקה של ה-Nexus 6P,
יודע שהיו מעט מאוד דברים שהעיבו על ההתלהבות שלי מהמכשיר הזה. היבט אחד שלא
התייחסתי אליו היה חיבור הטעינה החדש של ה-Nexus 6P.
תקן USB Type C לא היה זר לי. נתקלתי בו לראשונה בפוסט שלי
אודות ה-OnePlus 2. העניין
הבעייתי היחיד שיכולתי להעלות בדעתי לגבי הכבל עם החיבור החדש באותה תקופה היה
הצורך להחליף את הצי המכובד של כבלי MicroUSB
שהצלחתי לצבור אחרי למעלה מ-5 שנים עם מכשירי אנדרואיד. בכל מקרה, עבור היתרונות
שהציע, חשבתי שהחלפת הכבלים תהיה מחיר סביר לשלם, במיוחד כשהכוונה שלי היא להסתמך
על כבלים זולים שאזמין דרך eBay.
 

שקע הטעינה USB Type C ב-OnePlus 2. רוכשי המכשיר יכולים להיות רגועים בינתיים (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה אני רוצה: Nexus 6P

מאת
כשמדובר
במכשיר חשוב בשוק האנדרואיד כמו מכשיר חדש מסדרת ה-Nexus,
אין סיכוי להמנע מהדלפות שיחשפו חלק מהמידע עליו לפני הזמן. הפעם, הספוילרים האלו
קבעו שיא חדש, כאשר חלקים נרחבים מהמצגת שהעביר דיויד בורק מגוגל, כבר נשמעו מאוד
מוכרים: לא רק שכל הפרטים אודות המכשירים החדשים נחשפו, אפילו המצגת עצמה דלפה יום
קודם לכן. לטובת מי שלא מצוי בפרטים: בקצרה, גוגל השיקה שני מכשירי נקסוס: האחד,
ה-Nexus 5X של LG,
ממשיך דרכו של ה-Nexus 5,
מכשיר בגודל סטנדרטי עם מסך 5.2 אינטש ומפרט טכני לא רע, הנמכר במחיר משתלם למדי.
לצידו הושק מכשיר מעניין הרבה יותר (לפחות מבחינתי האישית): ה-Nexus 6P
של Huawei, שמגיע כסוג של ממשיך דרך ל-Nexus 6
של מוטורולה משנה שעברה, אם כי עדיין ימשיך להימכר לעת עתה במקביל לשני המכשירים
החדשים.

משמאל, ה-LG Nexus 5X. מימין, המכשיר הבא שלי ככל הנראה, ה-Huwaei Nexus 6P (קרדיט תמונה: Google)
אז למה ה-Nexus 6P
עומד להיות המכשיר הבא שלי? קודם כל צריך לשאול למה הוא בכלל בתמונה. פאבלטים מעולם לא
דיברו אליי. ה-Samsung Galaxy Note 3 נראה לי מסורבל מדי, וכך גם הפאבלטים של
אסוס, ה-Fonepad Note 6 וכך
גם ה-Zenfone 6. על הנקסוס 6 בכלל לא היה מה לדבר. אם 5.7
אינטש נראה היה לי גדול, 6 אינטש כבר לא שימושי. ואז הגיע ה-Note 4,
טלפון שלמעט גודל המסך היה מושלם בזמנו. כל כך מושלם, שלמענו הצלחתי להתרגל אפילו
בזמן הקצר שבו היה אצלי, למסך בגודל שכזה. גוגל, כמו יצרניות רבות אחרות שמודעות
לרתיעה שיש לחלק מקהל היעד של המכשירים האלו ממסכי ענק, השתמשה בטריק הישן ביותר
בספר וטענה שצמצמה את גודל המסגרת כדי ליצור מכשיר עם מסך בגודל 5.7 אינטש שאינו
גדול משמעותית ממכשירים בעלי מסך בגודל יותר מיינסטרימי, 5.5 אינטש.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Philips Hue

מאת
בשנת 2009
נכנסנו לדירה הנוכחית שלנו. מאחר וחדר השינה שלנו ניחן ביכולת המדהימה להקצין את
הטמפ’ השוררת בחוץ, במיוחד בלילות הקיץ, היה לנו ברור שנקנה מאוורר תקרה. בסופו של
דבר בחרנו במאוורר שנראה לא רע בכלל ומגיע עם חידוש מסעיר: שלט רחוק, השולט על
עוצמת המאוורר וחשוב מכך, על התאורה בחדר. נשמע רעיון מצוין נכון? מה יותר נוח
מלשלוט על האור בחדר היישר מהמיטה במקום לקום ולגשת לכניסה לחדר? ובכן, בתיאוריה זה
אכן נשמע נהדר. במציאות, השלט שנמצא על השידה ליד המיטה הופך כל כניסה בלילה לחדר
לגישוש באפילה. הפתרונות האפשריים הפכו את כל העסק לדי מטופש: שימוש בפנס
בסמארטפון, שימוש במתלה לשלט בכניסה לחדר (מה שמחייב לזכור להחזיר אותו לשם כל
בוקר משהו לא קרה מעולם), יאוש משני הפתרונות האלו וחזרה למישוש באפילה. בקיץ שעבר
המאוורר תקרה הזה החל להרעיש, ולקחנו החלטה להחליף אותו, במאורר תקרה קונבנציונלי
יותר, החלטה שהחזירה אור לחיינו ולחדר השינה שלנו.
Philips Hue (צילום: גד גניר)


לפני
שבועיים, האפשרות לשלוט על התאורה בחדר השינה היישר מהמיטה חזרה אל חיי בזכות
הנורות החכמות של פיליפס, מסדרת מוצרי Hue
של החברה. אני קיבלתי לבדיקה את הסט הכולל מגשר ושתי נורות Hue Lux.
בנוסף, בלי קשר, קיבלתי נורת Hue
המסוגלת להחליף צבעים. בכלליות, הנורות האלו מתחברות לרשת האינטרנט בבית שלכם,
ונשלטות ע”י אפליקציה בסמארטפון. על נורות ה-Lux
 בתוך הסט אין לי הרבה מה להרחיב: אלו נורות המפיקות אור לבן בלבד וניתן
לשנות את עוצמת התאורה שלהן, בדומה לדרך שבה אתם שולטים על תאורה בבית המחוברת
לדימר. החלק הבאמת מעניין בחבילה שהגיעה אליי מפיליפס היא ללא ספק נורת ה-Hue,
הנורה שיודעת להחליף צבעים. איכשהו, 90% בערך מהאנשים שסיפרתי להם על הנורה הזאת
הגיבו בצורה דומה: “אה, כמו בבורדל”. מסיבות תרבותיות וסוציולוגיות,
תאורה שאינה לבנה נתפסת משום מה כסממן של העולם הכי רחוק ממה שפיליפס באמת רוצה
שתחשבו עליו כשאתם שוקלים לקנות את הנורות האלו. איך שלא תסתכלו על זה, כשאתם
מאירים את חדר השינה שלכם בתאורה סגולה, ורודה, או אדומה, אתם מעבירים מסר שלא
בהכרח יובן בצורה הנכונה ע”י הצד השני.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Power Up 3.0

מאת
קיקסטארטר
בפרט, ואתרי מימון המונים אחרים בכלל הם מקום טוב למצוא בו חפיצים ייחודיים ויוצאי דופן.
לעיתים קרובות, מדובר בחפיצים מיותרים או כאלו שכבר קיימים בשוק, אך לפעמים ישנן
גם הברקות. בין אלו שיותר משכו את תשומת ליבי ניתן למצוא את הסוללה הנטענת ע”י גז מצתים זיפו, השקע המגנטי לאזניות (שלצערי לא הצליח לגייס את הסכום הדרוש), ו-Pressi,
שגרף סכום גבוה בהרבה מהציפיות, הגיע לשוק, ולאחר זמן קצר הצטרפו אליו המון
חיקויים סיניים זולים בהרבה ממנו ועושים פחות או יותר את אותו הדבר. ה- Power Up
Plane 3.0 הוא פרוייקט קיקסטארטר שלא יצא לי לפגוש
בזמן תהליך גיוס הכספים שלו. התכנון של יוצרי המטוס היה לגייס כ-50,000 דולר, אולם
בסופו של דבר הם הסתדרו בלי התרומה התיאורטית שלי ודף הקיקסטארטר שלהם הצליח לגייס
לא פחות מ- 1,232,612 דולר מ-21,412 תומכים שונים.
ה-Power Up 3.0  במלוא הדרו, שימו לב לקרע בחלק האחורי של כנף שמאל (צילום: גד גניר)


אז מה זה
בכלל? בגדול, שי גויטין, שעומד מאחורי הפרוייקט, החליט לשדרג את חויית ההטסה של
מטוסי נייר. איך זה מתבצע? ע”י תוספת של יחידות שליטה המחוברת למוט דק עליו
יושבים מדחף והגה כיוון. המטוס נשלט ע”י אפליקציה (לאנדרואיד ול-iOS)
שניתן להתקין על הטלפון הסלולרי. האפשרות לשלוט במטוס במעופו היא מה שמבדיל בין ה-Power Up
3.0 לדגם הקודם, ה-Power Up 2,
שהוא למעשה רק מנוע שניתן להרכיב על מטוס הנייר.

להמשך קריאה

כזה היא ניסתה: שואב אבק רובוטי-היברידי Moneual

מאת
את שואב
האבק מבית מנואל (או מוניואל, אם אתם מתעקשים) קיבלתי בנקודת הזמן הטובה ביותר:
שבועיים לאחר ששואב האבק הרובוטי הנוכחי שלי התקלקל, כשבוע לפני ליל הסדר וימים
ספורים לפני שאורחים לא צפויים הגיעו לביקור. למרות שעולם השואבים הרובוטיים מוכר
לי מקרוב, הציפיות שלי כלפי השואב לא היו יותר מידי גבוהות ובסך הכל קיוויתי
שיעזור לי לשמור על הבית נקי יותר. אך ברגע שפתחתי את הקופסה והבנתי ששואב האבק
הנוכחי הוא היברידי, כלומר מגיע לא רק עם מצב שאיבה אלא גם עם מצב ״העברת סמרטוט״,
התחלתי לתהות: האם אכן נפתרו כל בעיות הניקיון שלי?
מנואל (צילום: גד גניר)


ספרדי מבית
קוריאני
כפי
שציינתי, שואבי אבק רובוטיים ואני הפכנו לחברים טובים במהלך השנים האחרונות.
פתיחה, תפעול ואפילו הריסה של השואבים הללו לא נחשבים עבורי כאתגר, כשבדומה לשאר
המתחרים הקיימים בשוק האביזרים והתפעול של מנואל לא נראו שונים מהותית בעת פתיחת
הקופסה. הערכה כוללת את השואב עצמו, עמדת הטעינה, שלט רחוק והאביזר המכניס אותו
למצב שטיפה, עם סמרטוט תואם. בשונה מהרובוטים האחרים שסקרתי, מנואל נראה הרבה יותר
צנוע: הוא כולל בסך הכל שלושה כפתורים פיזיים (הפעלה, בחירת מצב כיבוי וכפתור
עצירה) ונראה שהוא מוכן לפעולה מיד עם הצמדתו אל עמדת הטעינה. בתיאוריה, שלושת
הכפתורים הללו יכולים להספיק לכל משתמש ממוצע בכל הנוגע לניקוי הבית, אך איזה מין
ביקורת זאת תהיה אם לא נחקור את האפשרויות השונות לעומק?

להמשך קריאה

כאלו השויתי: Samsung Galaxy S6 Edge ו-HTC One M9

מאת
כמו שנה
שעברה, גם השנה, השוק הישראלי נושא את עיניו לארבע יצרניות: סמסונג, LG, HTC,
וסוני. השנה, סוני בחרה להשיק את ה-Z4 שלה
רק לשוק היפני, ו-ה-LG G4 ינחת
רשמית על אדמת ארץ הקודש רק ביום שלישי הקרוב. רגע לפני שזה קורה, יצא לי לבלות עם
ה-HTC One M9 ועם ה-Samsung Galaxy S6 Edge, בו זמנית למשך מספר ימים. החלטתי שלא
להמתין ל-G4, ולנסות ולבחור את המכשיר המועדף עליי מבין
השניים שמיטב כספכם יוכל לקנות כרגע בישראל. בדקתי כרגיל כל אחד מהם בפני עצמו, אך
בחלק מהמקרים העברתי את שניהם את אותם מבחנים כדי לבדוק מי עדיף מבין השניים בכל
אחד מהפרמטרים.

HTC One M9 ו-Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Tidal

מאת
במסגרת המעבר התכוף שלי בין טלפונים סלולריים שאני בודק
בבלוג, ישנו שלב אחד שהייתי שמח לוותר עליו. את התמונות אני מגבה באופן אוטומטי
לענן (לשירות OneDrive אם אתם ממש מתעניינים), העברת תיקיית
הוואטסאפ לא לוקחת זמן רב מדי, ואת ה-SMSים ויומן השיחות אני מגבה ומשחזר גם כן מהענן. השלב
שמכפיל ואף משלש את פרק הזמן של המעבר בין המכשירים הוא השלב שבו אני מעביר את
ספריית השירים שלי מהמכשיר שזה עתה סיימתי איתו, אל זה שאני מתחיל לבדוק. כן כן,
אני מהמיושנים, אלו שמחזיקים אוסף מוזיקה פרטי של בערך 10 גיגה, ומעבירים אותו ממקום
למקום.
בשלב מסוים העולם התקדם ואני נשארתי במקום. אנשים סביבי
משתמשים בשירותים כמו Spotify,
Jango, פנדורה
ושירותי רדיו אינטרנטי אחרים. חלק משתמשים פשוט ברשימות השמעה שהכינו מראש ב-Youtube, או אפילו
ב-Google Music. באחרון אגב, עשיתי שימוש בעצמי: העליתי
אליו בזמנו את כל אוסף המוזיקה שלי, אך בסופו של דבר לא עשיתי בו שימוש קבוע מכמה
סיבות: גוגל מגבילה את כמות המכשירים איתם ניתן להתחבר לחשבון אחד, ואיכות הזרמת
התוכן עצמה לא מדהימה: לוקח זמן עד ששיר נטען, לוקח זמן עד שהשיר חוזר להתנגן אם
ניסיתי לקפוץ כמה שניות קדימה בשיר, בקיצור, לא מדהים.
Tidal (צילום: יח”צ)
לפני כשבוע קיבלתי גישה לשירות המוזיקה Tidal, שירות
הזרמת מוזיקה שוודי שנרכש ע”י לא אחר מאשר Jay Z מתוך כוונה
להשיק אותו מחדש. ב-30 במרץ השנה, עמדו יחד עם Jay Z על הבמה 16
אמנים מהשורה הראשונה כמו מדונה, קנייה ווסט, ניקי מינאג’ (ההגדרה המרחיבה של שורה
ראשונה), ביונסה, ריאנה ועוד, והכריזו יחד על מה שלדעתם יהיה המהפכה הבאה בעולם
המוזיקה. ההשקה בחו”ל לוותה בלא מעט רעש שלא ממש מתייחס לאיכות השירות, אלא
יותר למודל הכלכלי שלו, כלפי הלקוחות וכלפי האמנים אבל לזה נגיע אח”כ.

להמשך קריאה