מיוחד

כזה אני רוצה: OAXIS InkCase Plus

מאת
אז אמנם לא
קלטתם את הרמז, וגם אחרי שפרסמתי את הפוסט על כרטיס הקול החיצוני, אף אחד מקוראי
הבלוג לא טרח לקנות לי כזה, למרות שמדובר היה בפוסט “כזה אני רוצה“. זה
לא אמור להפריע לי להמשיך לנסות, אם כי הפעם מדובר במוצר שאמנם תוכלו לשלם עליו,
אבל האספקה שלו תתחיל במקרה הטוב רק באוקטובר. כן, אני מדבר על מוצר שעדיין לא קיים
ומגייס כרגע כסף בקיקסטארטר.
 

InkCase Plus (צילום: KickStarter)

לפני שנגיע
ל-InkCase Plus, נחזור קצת אחורה בזמן, לעשור הקודם. בתחילת
שנות ה-2000, לפני עידן הסמארטפונים, אחת התצורות הפופולריות ביותר לטלפון סלולרי
היתה ה-ClamShell, או
בעברית, טלפון צדפה. במכשירים האלו ניתן היה לבחור במענה ע”י פתיחה של
המכשיר, או ע”י פתיחה ולחיצה על Send לאחר
שראינו את מספר הטלפון של המתקשר. בשלב מסוים נוספו למכשירים בתצורה הזאת מסכים
חיצוניים, שהציגו את המספר של המתקשר, וחסכו את ביצוע הפעולה הפיזית של פתיחת
המכשיר והתבוננות במסך הראשי שלו.

להמשך קריאה

כזה יש לי (עשרה חודשים אחרי) : Samsung Galaxy S4

מאת
מי שעוקב
אחר הבלוג הזה מתחילתו שם לב ודאי לשינוי מהותי שעבר עליו. בחודשים האחרונים, עיקר
ההתמקדות שלו הוא פחות בחפיצים שקניתי, ויותר בחפיצים שקיבלתי לנסות. כך נוצר מצב
שבשלושת החודשים האחרונים, החלפתי מספר רב מאוד של טלפונים סלולריים, ועם הטלפון האישי
שלי יצא לי לבלות מספר ימים בודדים בין לבין.
Samsung Galaxy S4 i9505 (צילום: גד גניר)

אני לא
מתלונן חלילה, להיפך. אחת המטרות של הבלוג הזה היתה לאפשר לי להניח את הידיים שלי
על הטלפונים הסלולריים החדשים והמתקדמים ביותר והמטרה הזאת  די הושגה. כשמדובר במעבר ממכשיר אנדרואיד אחד
לאחר, המעבר אינו מאוד מסובך או ארוך. כל שצריך לעשות הוא להעביר את התמונות, לבצע
העברה של ההודעות מהוואטסאפ, להתקין מחדש את האפליקציות שאני משתמש בהן באופן
קבוע, לעשות Log-In היכן
שצריך, וזהו פחות או יותר, תהליך של שעה בערך. לכן, התשובה שלי לשאלה הקבועה
“לא נמאס לך כל פעם להעביר הכל מטלפון לטלפון” היא שזה שווה את זה.

להמשך קריאה

על כזה הנחתי את הידיים: LG G3

מאת
ביום שלישי
האחרון הוזמנתי לאירוע מיוחד של נציגות LG
בישראל, במהלכו ניתנה לי ההזדמנות למשש את ספינת הדגל החדשה של היצרנית הקוריאנית,
ה-G3. לאור ההתלהבות שלי מה-G2,
הייתי סקרן מאוד לראות איך נראה ממשיך דרכו ואיך הוא מתפקד. אני יכול לספר לכם
שלפני המפגש עצמו, רף הציפיות שלי מהמכשיר היה בשמיים. האם זה הרושם שנשאר גם בסיום
המפגש? אם תשארו איתי עד הסוף, מבטיח שתדעו.
מבט כללי על ה-LG G3 (צילום: יח”צ)


בתקופה
האחרונה יצרניות הסלולר מתמודדות עם ביקורת בכל השקה של מכשיר חדש, על כך שהן לא
מציגות משהו חדשני או פורץ דרך באמת. LG
שהשיקה את ספינת הדגל שלה אחרי סמסונג, HTC
וסוני, בחרה לא להבליט את המפרט הטכני שלה המכשיר שלה (למרות שהוא לא נופל בשום
צורה מהאחרים, להיפך), ובמקום זאת בחרה להכריז כי החידוש האמיתי ב-G3
הוא למעשה פשטות ההפעלה והשימוש. אמנם לא מדובר בקו השיווקי המקורי ביותר (נסו
להיזכר למשל בהשקה של הסמסונג גלאקסי אס 4, המכשיר שהגיע עם הסלוגן Life
Companion), אך מדובר בהכרזה ששווה לבדוק את האמת
מאחוריה.

אז כיצד מפשטת
LG
את חויית השימוש במכשיר הדגל שלה?

להמשך קריאה

כזאת הוא מעדיף: Windows Phone 8.1

מאת
את הזכות לכתוב את הפוסט ה-50 בבלוג הזה, בחרתי להשאיר לידידי הטוב שלומי עמיצור, עורך האתר wisebuy.co.il, ומנהל התוכן של אתר zap.co.il. שלומי בחר לנצל את הבמה כדי לנסות ולהסביר לכם איך הוא מצא את עצמו עם טלפון המריץ את מערכת ההפעלה Windows Phone 8, למה הוא מעדיף את מערכת ההפעלה הזאת על פני אחרות, ומה כל כך מרגש בעדכון האחרון לגרסא 8.1.

כמו רבים
וטובים מאיתנו, גם אני לא רכשתי לעצמי טלפון סלולרי כבר כמה שנים – פשוט משום
שקיבלתי אחד מהעבודה. אבל בעוד ששאר עמיתיי במשרד מסתובבים עם מכשיר אנדרואיד כזה
או אחר, צירוף נסיבות הוביל לכך שהמכשיר הקבוע שלי הוא דווקא Samsung
Ativ S, המריץ את מערכת ההפעלה Windows
Phone 8. אני יודע, לא מדובר בבחירה פופולארית; אם
להודות על האמת, הייתי בעצמי ספקן מאוד כשהחלטתי לבחור דווקא במכשיר הזה. יודעים
מה? זה יותר פשוט ממה שזה נשמע: האלטרנטיבה היתה להישאר עם ה- Galaxy S2
בן השנתיים, ואני פשוט רציתי מכשיר חדש.
מסך הבית החדש – Windows Phone 8.1 (צילום: שלומי עמיצור)
בשנה
האחרונה הפכתי לשגריר של רצון טוב למערכת ההפעלה של מייקרוסופט, לא רק כי חשתי
צורך (אנושי ומובן) להגן על הבחירה שלי, אלא כי מהר מאוד גיליתי שמדובר במערכת
הפעלה טובה באמת, שנוחה לי מאוד. עם מינימום מאמץ השגתי לעצמי חשבון מפתחים של
מייקרוסופט וכך התחלתי לקבל את העדכונים האחרונים של Windows
Phone, הרבה לפני שסמסונג תכננה להשיק אותם לקהל
(אם בכלל). בשבוע שעבר הגיע אלי העדכון האחרון והדרמטי ביותר מזה כשנה וחצי, גרסת
8.1, וזה היה תירוץ מצוין להיענות סופסוף לידידי הטוב גד גניר, ולכתוב את פוסט
האורח שהבטחתי מזמן.
לפני שנגיע
לעדכון האחרון והמסקרן שלה, תנו לי להסביר בקצרה למה דווקא ווינדוס-פון מושכת
אותי.

להמשך קריאה

כזה יש לי: סוני MiniDisc MZ-NF610

מאת
לראשונה
מזה זמן רב, החלטתי לשבור את רצף הפוסטים על מוצרים שניסיתי, ולספר לכם קצת על
ההיסטוריה האישית שלי. טוב, לא ממש ההיסטוריה האישית *שלי*, אלא על החפיצים
באמצעותם האזנתי למוזיקה במהלך חיי. מה שגרם לי להחליט לעשות כזה דבר הוא מיני דיסק
שקיבלתי השבוע מידידה טובה ושלא היה לה צורך בו. לפני
שנצלול אל תוך המיני דיסק הספציפי שאני קיבלתי, בואו נעשה סקירה היסטורית קצרה.
המיני דיסק הגיח לראשונה לאויר העולם בשנת 1992 ביפן, כפורמט מדיה חדש שפותח
על ידי חברת סוני ונועד להחליף את הקסטות האנלוגיות המיתולגיות (קומפקט דיסקים
לא באמת החליפו קלטות מאחר ובתקופה זו צורבים עדיין לא היו משהו שניתן למצוא בכל
בית). הפורמט הזה התפתח למעשה כסוג של פורמט חסכוני וזול יותר מה-DAT
שפותח גם הוא על ידי סוני מספר שנים לפני כן, אך בשל התרסקות הדולר בשנים אלו אל
מול שער היין, מחיר המדיות עצמן והנגנים שעשו בהן שימוש זינק לסכומים שלא היה
סיכוי שמישהו יהיה מוכן לשלם.
מדיית מיני דיסק (צילום: גד גניר)

כאמור,
בשנת 1992 הוצגו מדיות המיני דיסק הראשונות, וגם נגן המיני דיסק הנייד הראשון של
סוני, ה-MZ-1. בנוסף, בשנה זו הוצג גם האלבום הראשון
למכירה בפורמט זה, אלבום ה-MTV Unplugged של
מאריה קארי. מיני דיסקים זכו לפופולריות גדולה יחסית ביפן בלבד, בעוד בשאר העולם
הם לא הצליחו להמריא, למרות ניסיונותיה של סוני להרחיב את קהל המשתמשים אפילו
במחיר אישור ליצרניות אחרות כמו JVC,
פיוניר, שארפ, פנסוניק וקנווד לייצר נגנים אשר עושים שימוש בפורמט זה.

מה היה כל
כך טוב ומיוחד במיני דיסקים? הם שילבו את הטוב שבכל העולמות, לפחות בתקופת השיא
שלהם. מאחר ומדובר בפורמט דיגיטלי, ניתן היה להקליט על המדיות שירים בצורת רצועות,
כמו על דיסקים רגילים. בנוסף, ניתן היה למחוק אותם ולעשות בהם שימוש מחדש, כמו
בקסטות. המדיות עצמן היו קטנות פיזית ועמידות הרבה יותר הן מקסטות והן מדיסקים. ההקלטה
על מדיות המיני דיסק בוצעה בפורמט ATRAC
הייחודי והמתנשא של סוני, אשר דוחס קבצי מוזיקה על ידי הסרת צלילים שממילא אינם
נשמעים על ידי האוזן האנושית. יתרון נוסף – בניגוד לדיסקים רגילים, המיני דיסקים
היו רגישים פחות לרעידות וזעזועים, בשל תכנון של הנגנים כך שישמרו Buffer גדול יחסית
של מוזיקה, כך שגם אם הנגן מזדעזע, הוא ממשיך לנגן באופן חלק.
מיני דיסק MZ-NF610 (צילום: גד גניר)

הפורמט הזה
נקבר סופית  ורשמית על ידי סוני
בחודש מרץ בשנה שעברה כאשר הודיעה שהיא מפסיקה לייצר מכשירים אשר תומכים בו.
בפועל, הפורמט הזה מת קרוב לסוף המילניום הקודם, עם הפיכת צורבי הדיסקים הביתיים
לנפוצים יותר, וכמובן עם השקת נגני ה-MP3
הראשונים.

להמשך קריאה

שם אני רוצה להיות כרגע: אירוע ההשקה של ה- Samsung Galaxy S5

מאת

ישנו מספר מצומצם מאוד של אירועים שיכולים לרגש גיקים כמוני. אחד מהם קורה בערך פעם בשנה, כאשר סמסונג מכריזה על השקת מכשיר חדש בסדרת ה-Galaxy S. השנה (אם ביליתם בחודשים האחרונים על הירח ולא שמעתם עדיין) מדובר על גלאקסי אס 5, מכשיר שהשמועות מדברות על כך שיהיה מהיר יותר, דק יותר, עם יותר מגה פיקסלים … להמשך קריאה

כזאת כדאי לכם: תוכנת עריכת וידאו HitFilm 2 Express

מאת
פוסט אורח מאת דובי שרגא, איש אשכולות העוסק בצילום, עריכת וידאו ומקים בלוג המוזיקה “הקונכייה“.

הגרסה הקצרה,
לממהרים: HitFilm 2 Express, תוכנה משולבת לעריכה מתקדמת ואפקטים שעולה בדרך כלל 150 דולר, מוצעת עכשיו להורדה בחינם – רק עד ה-4
בפברואר. אם עריכת וידאו זה משהו שמעניין אתכם או שנראה לכם שתרצו להתנסות בו בעתיד,
כדאי לכם מאוד להוריד אותה עכשיו.
בפוסט שלפניכם
אסקור בקצרה את ההיסטוריה של העריכה הממוחשבת ואספר גם על ההתקדמות הגדולה בתחום
האפקטים המיוחדים. בהמשך, אספר גם על התוכנה שלכבודה התכנסנו, ההבדלים בינה לבין
תוכנות אחרות בתחום ועל כמה מהדברים המעניינים שאפשר לעשות איתה.

עריכה
לא-לינארית

המהפכה
הדיגיטלית שהחלה בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20 הביאה לשני חידושים עיקריים,
שהמצאות והתפתחויות רבות נבעו מהם. החידוש הראשון הוא ההפיכה של עריכת הוידאו לדבר
יותר נגיש: עד לאותה תקופה מערכות העריכה היו רק באולפני קולנוע וטלוויזיה – ובבתי
ספר לקולנוע כמובן. האפשרות לערוך את הסרט על המחשב האישי בבית הביאה את האמנות
הזו להמונים. החידוש השני הוא העריכה הלא-לינארית. מה היא עריכה לא-לינארית? ההפך
מעריכה לינארית. ומהי עריכה לינארית? ובכן, זוהי שיטת עריכה שבה חייבים להציב כל
תמונה (שוט) מיד אחרי התמונה שקדמה לה בסרט. חייבים להתחיל בהתחלה ולסיים בסוף, כך
שהסרט נערך בדיוק באותו הסדר שבו הצופים יראו אותו ובלי היכולת המיידית לחזור,
לתקן ולשנות חלקים שונים בתוך הסרט. העריכה הלינארית הייתה הדרך היחידה שבה ערכו
על פילם (זו הייתה עריכה פיזית, שבה גזרו והדביקו חתיכות של פילם זו לזו כדי לקבל
את הסליל החדש של הסרט הערוך) ובהמשך גם על וידאו (על ידי הקלטה של חומרי הגלם
מטייפ אחד לטייפ שני, בדומה להקלטה על טייפ דאבל-קאסט).

להמשך קריאה

האחד שהושמד

מאת
בפוסט על ה-  Anker Slimtalk כתבתי שעוד תשמעו הרבה על בעיות הסוללה בטלפון שלי. היום אני יכול לעדכן אתכם שזה כבר לא יקרה, לפחות לא עם הטלפון הזה.

נחזור כמה חודשים אחורה: ביוני 2012, מיד לאחר חתימת חוזה העבודה עם eBay, הבנתי שאצטרך להחזיר לזאפ את
מכשיר הטלפון שקיבלתי שם (Samsung Galaxy S2) ולראשונה מאז 2008 אקנה מכספי האישי טלפון סלולרי משלי. מאחר
וידעתי שאינני מעוניין לחזור לאייפון, ומערכות הפעלה אחרות (בלקברי וווינדוס פון
7, לא היה אז 8) לא היו רלוונטיות מצידי, הברירה היתה אנדרואידית לחלוטין. 3
מכשירים הגיעו לקו הגמר באותה תקופה: Galaxy Nexus, Samsung Galaxy S3, וה-HTC One X.
באותה תקופה, ה-Galaxy Nexus היה כבר די ותיק בשוק, והמפרט שלו היה קרוב מאוד לזה של ה-Samsung Galaxy S2, מה
שהביא אותי להחלטה לוותר עליו מההתחלה. ההחלטה ללכת על ה-One X ולא על ה-Samsung Galaxy S3 נבעה בעיקר
מממשק הסנס שעד כה יצא לי להתנסות בו רק במכשירים שיצא לי לסקר במסגרת הכתיבה ב-Wisebuy. במשך התקופות שלי עם ה-Samsung Galaxy S1, וה-S2, פינטזתי על הרגע שבו יוציא מפתח עצמאי רום יציב ותקין למכשירים האלו, עם
ממשק ה-Sense הנודע שלHTC  אך הדבר לא קרה.



מרגע שנוצרה לי האפשרות
לבחור בעצמי את הטלפון הבא שלי, הבחירה היתה די ברורה. ב-14/6 הזמנתי את ה-HTC One X דרך האתר iPhonelabs.co.il במחיר השערורייתי (אך הסביר ביחס
לעובדה שהמכשיר יצא לשוק רק חודשיים לפני כן) של 3000 ₪. החנות לא טרחה לציין מהו צבע המכשיר, אך באותה תקופה לא מאוד שינה לי אם אקבל את הגרסא הלבנה או האפורה (למרות שהעדפתי בסתר את הלבנה). לאחר מספר ימים, הגיע
המכשיר (בגרסא הגלובלית שלו, ה-S720, ולא זו של המפעילה האמריקאית AT&T) לחנות ואספתי אותו משם עצמאית. בדרך חזרה הביתה גיליתי כי אין לי מטען בתוך
האריזה, והתקשרתי מיד לחנות. התשובה המהירה וחסרת ההיגיון של המוכר היתה
“ברור שאין לך מטען, מוציאים אותו מהקופסא בגלל המכס”. לאחר מספר שאלות
אסרטיביות מכיווני (“מה זאת אומרת!?!?”, “מי מוציא!?!”,
“מה זה מעניין אותי?!”, “קניתי ממך טלפון ואני מצפה לקבל ממך את כל
מה שכלול באריזה המקורית!”), הוזמנתי למחרת לחנות על מנת לקחת מטען לא מקורי,
ואכן הגעתי. וכך, הסתיימו צרותיי למשך תקופה של פחות או יותר שנה.

להמשך קריאה

אוזניות אלחוטיות בסלון בכל מחיר (מתחת ל-40$)

מאת
המתאם הזה אמנם עלה רק 2.5
דולר, אך הוא כולל בתוכו סאגה ארוכה שכוללת תקווה, אכזבה כואבת, רגעי מתח ואימה,
וסוף טוב אך צפוי. הכל התחיל מהרצון שלי להמשיך לראות סרטים בסלון, בווליום סביר,
גם אחרי שכולם בבית הלכו לישון.

לא יודע איך זה אצל הורים
צעירים אחרים, אצלנו גילינו מהר מאוד שווליום גבוה, או כזה שחזק יותר מקולו של דשא
צומח לדוגמא, עשוי להעיר את הילדה, מה שיפגע בחויית הצפייה בסרט. מאחר וגם צפייה
בסרטים ב-Mute מוחלט זה פחות כיף, החלטתי שאני חייב למצוא דרך לשמוע מבלי להפריע
לשאר יושבי הבית. במצב כזה, הפתרון המתבקש הוא אוזניות אלחוטיות, השאלה איזה.

יש בשוק לא מעט ערכות של
אוזניות אלחוטיות המיועדות בדיוק למטרה זו. מדובר בהוצאה של 200-400 ₪ שלא ממש
התחשק לי לעשות, במיוחד כשכרגע יש לי בבית לא מעט אוזניות רגילות שכנראה מספקות
איכות שמע טובה יותר.
מה עושים?

בזמנו קניתי מתאם
בלוטות’ עם חיבור 3.5 מ”מ של Jabra. את המתאם מחברים לכל מכשיר בעל כניסת אוזניות, והמתאם משדר את
השמע לאוזניות בלוטות’ סטריאופוניות. חיבור ה-3.5 מ”מ במתאם הזה היה בקצהו של
חוט מסולסל, שלצערי במהלך השנים נשחק, מה שיצר הפרעות בלתי נסבלות בשידור, ניתוקים
וקיטועים בסאונד. מתאם כזה עולה באיזור ה-30 דולר. סכום הגיוני, אבל בשלב הזה זה
כבר הפך להיות סוג של אובססיה: אני חייב להשיג שמע אלחוטי באוזניות, בהוצאה הכספית
המינימלית ביותר. לצורך כך, נתפסתי לטענות שקבעו שבלוטות’ הוא בעצם לא פרוטוקול
תקשורת טוב למטרה הזאת, מאחר וקיים דיליי מסוים, מה שיגרום לכל סרט להראות כמו
פרסומת לא מדובבת כראוי של קינדר.



בשלב הזה נזכרתי במשדר FM  ישן שיש לי בבית, משדר דווקא איכותי מאוד של iriver, חברה בעלת היסטוריה מפוארת של
נגני MP3 איכותיים. בשנתיים האחרונות, מאז שסידרתי לעצמי חיבור AUX במערכת ברכב, המשדר הזה נותר
מיותם על הכוורת בחדר העבודה. הבעיה היחידה היתה שהמשדר מיועד להיכנס לתוך שקע
המצית ברכב. הפתרון, מתאם שהופך שקע חשמל רגיל בבית, לשקע מצית. בעלות של 2.5
דולר. בינגו!


למי שעדיין לא הבין, הרעיון
הוא כזה: את המשדר אחבר לחשמל דרך המתאם, ואל הטלויזיה. הסאונד ישודר דרכו בתדר FM, היישר לכל מקלט רדיו (בטלפון
הסלולרי, בנגן MP3 וכו’) שאבחר לחבר אליו אוזניות חוטיות רגילות.

להמשך קריאה