Xiaomi

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 4

מאת
לכל חג יש את הכוכבים שלו. לל”ג בעומר יש את בר כוכבא, לחנוכה יש את יהודה המכבי, והשנה כך נראה, הגיבור הלא מעורער של חגי הקניות בחו”ל (חג הרווקים הסיני, סייבר מאנדיי) הוא ה-Xiaomi Redmi Note 4. מעטים המכשירים שנשאלתי לגביהם כל כך הרבה פעמים, עוד לפני שהגיע לארץ באופן רשמי. העניין שיצר המכשיר הזה לא נגמר בסוף תקופת חגי הקניות, ואינו תופעה בלעדית לשוק הישראלי. המכשיר הושק בשבועות האחרונים בהודו כאשר במכירה המוקדמת שלו נמכרו כ-250,000 יחידות בתוך כ-10 דקות, הישג מרשים מאוד למכשיר שאינו מוגדר כמכשיר דגל.



Xiaomi Redmi Note 4 (צילום: גד גניר)





המחיר הוא לא הדבר היחיד שגורם לאנשים להתענייין דווקא במכשיר הזה, אבל מה שמקבלים בתמורה למחיר הזה, הופך אותו לעסקה אטרקטיבית שקשה להתעלם ממנה. לשיאומי שתי סדרות עיקריות של מכשירים, בתוכן אין ספור תתי דגמים. בעוד מכשירים ששם הדגם שלהם מתחיל ב-Mi הם מכשירי הדגל של החברה, מכשירי ה-Redmi פונים לקהל שמחפש מכשירים משתלמים ומוכן להתפשר על מפרט קצת פחות חזק (בדומה לסדרת Desire של HTC). בגלל ריבוי הדגמים קשה קצת להצביע על היררכיה והמשכיות בדגמים השונים אבל בהיצע הדגמים המצומצם המגיע לישראל באופן רשמי, ה- Redmi Note 4 יכול בהחלט להחשב כממשיך דרכו של ה-Redmi Note 3 Pro, מכשיר לא רע בכלל בפני עצמו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Max

מאת
אני לא חושב שסמארטפון צריך להגיע עם מסך גדול יותר מ-5.7 אינטש. גם 5.7 אינטש זה קצת יותר מדי, אבל באופן כללי, סמארטפונים שמגיעים עם מסך גדול יותר הם מבחינתי פסולים מראש. גם היצרניות הגדולות לא נותנות יותר מדי אמון במכשירים עם מסך של 6 אינטש ומעלה, והמבחר הקיים בשוק כיום, עבור בעלי האצבעות הבלתי נגמרות שביניכם, הוא מאוד מאוד מצומצם. לפני מספר חודשים סיפרתי לכם על ההתנסות שלי עם ה-Phab Plus של לנובו, פאבלט ענק עם מסך בגודל 6.8 אינטש (טאבלטים קומפקטיים מגיעים עם מסך בגודל של 7 אינטש), וכעת מגיע תורו של ה-Mi Max, פאבלט מעט קטן יותר של שיאומי, עם מסך בגודל של “רק” 6.4 אינטש.



Xiaomi Mi Max (צילום: גד גניר)





המפרט הטכני של ה-Mi Max, אם מתעלמים לרגע מגודל המסך, זהה לזה של ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro שבדקתי לפני מספר שבועות: ערכת השבבים Snapdragon 650 של קוואלקום, זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, אחסון פנימי בנפח 32 גיגה ואפשרות הרחבה באמצעות כרטיס זכרון עד ל-256 מגה, או לחילופין שימוש בסים נוסף על חשבון כרטיס הזכרון (שיאומי בחרה כאן משום מה ב-Micro Sim ולא בנאנו סים הנפוץ יותר, אז לפני הקנייה ודאו שיש לכם את סוג הסים המתאים). ה-Xiaomi Mi Max הגיע אליי עם MIUI 8 בגרסה 8.1.4.0, המבוססת על אנדרואיד בגרסה 6.0.1. MIUI מגיעה כאן עם כל הפינוקים שהביאה ב-Redmi Note 3 Pro כמו “שטח שני”, המהווה מעין סביבת עבודה נוספת בטלפון שבה ניתן להכנס עם חשבונות שונים, משהו שמאפשר נניח להפריד בין כל מה שקשור לעבודה ובין מה שקשור לשימוש בטלפון בשעות הפנאי. יצירת “שטח שני”, גוזלת משאבי מערכת כמו זכרון, אחסון וכוח עיבוד. חלופה אפשרית היא שכפול פרטני של אפליקציות. במידה ויש לכם משום מה שני חשבונות פייסבוק, או וואטסאפ באפשרותכם “לשכפל” את האפליקציה, ובכל אחד מהם להשתמש בחשבון אחר. ערכת השבבים Snapdragon 650 עשתה יופי של עבודה ב-Redmi Note 3 Pro והאמת שהתחושה כאן אפילו השתפרה: המכשיר זריז מאוד ומגיב במהירות לכל פעולה. ייתכן שהרושם החיובי שקיבלתי על ביצועי ה-Mi Max קשור גם לגרסת התוכנה העדכנית. כל הבאגים הקטנים והמרגיזים שאפיינו מכשירים קודמים של שיאומי נעלמו כאן כלא היו: אין בעיות סנכרון, ההודעות מגיעות בזמן, אין בעיות יציבות אין צורך באיתחולים, הסורק הביומטרי מזהה במהירות ובקלות את האצבעות שלי והמכשיר אפילו מתקשר נהדר עם השעון החכם שלי. זו עדיין לא המהירות של מכשירי דגל, אבל בתפקוד היומיומי הכל עובד נפלא. בנוסף, העובדה שהמכשיר מגיע עם אחסון פנימי של 32 גיגה מבטיחה ראש שקט בכל הקשור למקום הדרוש להתקנת אפליקציות, לפחות בשנה-שנתיים הקרובות.



להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 3 Pro

מאת
בין שלל המכשירים של Xiaomi שעלו ארצה לאחרונה באופן רשמי, הגיע גם ה-Redmi Note 3 Pro. שיאומי השיקה בשנה האחרונה מגוון עצום של דגמים וקצת קשה להתמצא בהם, אבל אנסה לעשות סדר כדי לתת לכם מושג לגבי ההיררכיה של המכשיר הספציפי הזה בקטלוג המורכב של החברה הסינית. Redmi היא סדרת מכשירים שהוכרזה עוד ב-2013, המתמקדת במכשירים זולים יותר ממכשירי ה-Mi המובילים של החברה. מכשירי Redmi מציעים רכיבים פשוטים יותר, כדוגמת מעבד של MediaTek הטייוואני, מצלמה בסיסית יותר וזכרון RAM בנפח צנוע יותר משל מכשירי הדגל של החברה. בתוך תת הסדרה הזאת, ישנה חלוקה למכשירים בגודל סטנדרטי ולמכשירי Note, פאבלטים המגיעים עם מסך בגודל 5.5 אינטש. המכשיר בו עוסקת הביקורת הזאת הוא פאבלט מהדור השלישי של הסדרה הזאת, אבל יש כאן טוויסט בעלילה: במקביל ל-Redmi Note 3 הרגילים, השיקה השנה Xiaomi תת סדרה בשם Pro, שההבדל העיקרי בה הוא מעבר למעבד מתוצרת קוואלקום, במחיר מעט יקר יותר. מבולבלים? לא מאשים אתכם.
Redmi Note 3 Pro (צילום: גד גניר)



כאמור, ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro מצויד בערכת שבבים של קוואלקום, ה-Snapdragon 650. המעבד הוא בעל 6 ליבות, 4 מהן פועלות במהירות של 1.4 גיגהרץ, ושתיים נוספות במהירות של 1.8 גיגהרץ. בגרסה הספציפית שאני קיבלתי לבדיקה זכרון ה- RAM מגיע בנפח של 3 גיגה, ואחסון בנפח של 32 גיגה אם כי בישראל נמכרת גם הגרסה הזולה יותר של המכשיר הזה, עם מעבד זהה אך עם 2 גיגה RAM בלבד, ו-16 גיגה אחסון עליה הייתי ממליץ לאנשים שמתקינים מספר מועט יחסית של אפליקציות. לא יודע למי מהמרכיבים בתערובת לתת את הקרדיט כאן, אבל כנראה השילוב בין ערכת השבבים, לזכרון ה-RAM ומערכת ההפעלה יוצר כאן מכשיר יציב, חזק וזריז מאוד ב-99% מהמזמן, יותר מרוב המכשירים ברמת המחיר שלו. מה לגבי האחוז הבודד? לכך אגיע בהמשך.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Roidmi 2S

מאת
לפני כעשור נתקלתי בבעיה. היה לי נגן מוזיקה, היתה לי מערכת סטריאו ברכב ושניהם לא דיברו בשפה משותפת. לא היה לי שקע USB או אפילו שקע AUX (כניסת 3.5 מ”מ) במערכת ברכב, ועל Bluetooth בכלל לא היה מה לדבר, הוא בקושי ידע להעביר מוזיקה באותה תקופה. לפני עידן הדיסקים, כדי לחבר נגן למערכת ברכב, אנשים עשו שימוש במעין מתאם שנכנס לתוך חריץ הקלטת במערכת, וכבל שהשתלשל ממנו היה מתחבר אל הנגן. עבור מי שהתקדם ועבר למערכת שמנגנת דיסקים, נדרש פתרון אחר. הפתרון שהגעתי אליו הוא משדר FM לרכב: מכשיר שמתחבר אל שקע המצית ואל הנגן או הטלפון, ומשדר בגלי FM את המוזיקה אל תחנה ריקה במערכת הסטריאו, כאילו הקמתם תחנת רדיו פיראטית משלכם בתוך הרכב.

Roidmi 2S (צילום: גד גניר)



זה היה פתרון גרוע ומייגע. המשתמשים נדרשו לחפש לבד במערכת הסטריאו לרכב שלהם תחנה ריקה בין עשרות תחנות רדיו פיראטיות, ולכוון את התדר הספציפי הזה במשדר. בשלב מסוים החלטתי לפרק את האנטנה ברכב, כדי למנוע ממנה לקלוט תחנות רדיו אחרות למעט המוזיקה ששידרתי ב-FM למערכת. בסופו של דבר, המוזיקה היתה מוזרמת, אך האיכות היתה איכות רדיו, כלומר, סבירה לכל היותר. חסרון נוסף: בנסיעה ממקום למקום, נוצרו מצבים בהם תחנה שהיתה ריקה בתחילת הנסיעה, לא נשארה כך במשך הנסיעה ונוצר צורך לחפש תחנה אחרת כדי להמנע מהפרעות. מעבר לכך, המשדרים ידעו להזרים מוזיקה בלבד ולא נתנו פתרון למי שהיתה דרושה לו דיבורית לרכב.

להמשך קריאה

כאלו השויתי: מכשירי הדגל של 2016

מאת

הם יקרים מדי, סמארטפון ב-500 ש”ח מסוגל לעשות פחות או יותר את כל מה שהם עושים, ובתוך חצי שנה הם כנראה יהיו איטיים הרבה יותר מהיום, הסוללה שלהם תחזיק פחות זמן, וסדקי פז”מ יעטרו את המסך ואת הזכוכית בגב שלהם. זה לא משנה את העובדה שמכשירי האנדרואיד המעניינים ביותר בשוק הם מכשירי הדגל, המכשירים הטובים והחזקים ביותר שיש ליצרניות להציע. רגע לפני הגל השני של השקות בישראל, אספתי את ששת מכשירי האנדרואיד החזקים ביותר הזמינים לקנייה כיום בארץ כדי להחליט מי מהם הוא הטוב מכולם.






ששת מכשירי הדגל (צילום: גד גניר)





“הטוב מכולם” זוהי כמובן קביעה סובייקטיבית, כפי שכל ביקורת היא עניין סובייקטיבי. רוב המכשירים בהשוואה מגיעים עם מפרט טכני דומה. אמנם יש פרמטרים בהשוואה שהם מדידים ואבסולוטיים, אבל בסופו של דבר, חלק מהם לא באמת מורגשים בפועל (אם יש בקוראים אנשים שהפרש של 0.05 שניות במהירות פתיחת אפליקציה מפריע לו, אני מתנצל מראש), וחלק מהם סובייקטיביים לחלוטין, כמו עיצוב המכשיר ונוחות האחיזה בו.


לפני שתשאלו, פניתי אל כל היבואנים של כל המותגים הרשמיים. שישה מתוכם ניאותו להעביר אליי לבדיקה את מכשירי הדגל שלהם: ה-Samsung Galaxy S7, ה-LG G5, ה-Huawei P9, ה-Sony Xperia X Performance, ה-OnePlus 3 וה-Xiaomi Mi5. כמו בפעמים קודמות, את כולם בדקתי באופן פרטני, ולאחר מכן ביקשתי לקבלם שוב, והפעם את כולם בו זמנית לצורך ההשוואה.


להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi5

מאת
כמעט שנתיים חיכו מעריצי שיאומי למכשיר הדגל החדש של החברה הסינית, נצח במונחי עולם הסלולר. היצרניות הגדולות בשוק נוהגות לשחרר מכשירי דגל חדשים פעם בשנה (חלקן אפילו פעמיים), ברוב המקרים במסגרת התערוכות הגדולות. לשיאומי, אחת היצרניות הסיניות הגדולות והמוכרות בשוק דווקא לא היה דחוף. בין הכרזת ה-MI4 להכרזת ה-MI5, היא השיקה שלל דגמי בינים וגרסאות שונות של ה-Mi4. בתקופה הזאת שקדה שיאומי על חדירה לשוק ההודי, שוק ענק ומתפתח בעל חשיבות אסטרטגית. בחודשים האחרונים החל היבוא הרשמי של מכשירי החברה גם לישראל.

Xiaomi MI5 (צילום: גד גניר)


בחודש מרץ האחרון, במהלך תערוכת MWC בברצלונה, הוכרז כאמור ה-MI5, מכשיר הדגל הנוכחי של שיאומי. בניגוד ליצרניות אחרות, כאן הצליחו לשמור על חשאיות יחסית, ורוב המידע שדלף עליו במהלך השנה האחרונה, כולל תמונות של אבות טיפוס, התברר כרחוק מאוד מהמציאות. מה שכן היה ברור לאורך כל הדרך הוא שבמכשיר הדגל שלה שיאומי לא תתפשר על חומרה, ואכן ה-MI5 מציג מפרט דומה מאוד לזה של מכשירי הדגל האחרים שהוכרזו בברצלונה ע”י שתי היצרניות הגדולות מקוריאה. ה-Xiaomi MI5 שקיבלתי לידי הגיע עם המעבד החזק ביותר של קוואלקום בעת ההשקה שלו, ה-Snapdragon 820, מעבד בעל 4 ליבות, ששתיים מתוכן פועלות במהירות 1.8 גיגהרץ, והשתיים האחרות במהירות 1.36 גיגהרץ. זכרון ה-RAM בגרסה הזאת הוא בנפח 3 גיגה בלבד, והאחסון מגיע בנפח של 32 גיגה ללא אפשרות הרחבה. גרסת ה-Pro של המכשיר, אותה לא בדקתי, כוללת זכרון RAM בנפח גדול יותר, 4 גיגה, ואחסון בנפח 128 גיגה. מערכת ההפעלה על המכשיר היא MIUI בגרסה 7, המבוססת על אנדרואיד 6 וכוללת שינויים והתאמות שמקשים מאוד לזהות שאכן מדובר באנדרואיד.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Band 2

מאת
למרות העלייה המתמדת במכירות שעונים חכמים, תת הקטגוריה המובילה במכירות בתחום המחשוב הלביש לפי דוח של IDC היא עדיין קטגוריית צמידי הניטור (Fitness Trackers). המלכה הבלתי מעורערת של שוק המחשוב הלביש, בעיקר בגלל מכירות צמידי הניטור שלה, היא חברת Fitbit. נכון לסוף הרבעון הראשון של 2016 היא שולטת בכ-24.5 אחוז מהשוק, ומכרה כ-4.8 מיליון צמידים ושעונים חכמים, יותר ממה שמכרו יחד אפל, סמסונג וגרמין באותו רבעון. אז מי בכל זאת יכולה להחשב כאיום על ההגמוניה של פיטביט? יצרנית סינית שמטרילה לא מעט שווקים אחרים: Xiaomi. ה-Mi Band, צמיד הניטור הזול להפליא של החברה (14 דולר בלבד!) ייצר לה נתח שוק של לא פחות מ-19 אחוזים. לפני מספר חודשים הוכרז דגם משודרג של הצמיד הזה, ה-Mi Band 1S הכולל גם מד דופק מובנה. כעת הגיע אליי הדור הבא שלו, העונה לשם המפתיע Mi Band 2, הכולל מסך, לחצן מגע ותוית מחיר יקרה יותר ביחס לדורות הקודמים, אך עדיין זולה משמעותית ממה שיש למתחרים להציע.



Xiaomi Mi Band 2, מציג בין השאר גם את השעה (צילום: גד גניר)





לפני שאספר לכם על ה-Mi Band 2, צריך להבין מה ההבדל בעצם בין צמיד ניטור לשעון חכם. שעון חכם הוא יצור מתוחכם, אשר מקבל מידע מהסמארטפון שלכם משלל אפליקציות המותקנות עליו ומציג אותו על מסך (לרוב, מסך מגע) מובנה. צמיד ניטור הוא במובן מסוים יצור טיפש יותר, ומדובר למעשה בחיישן היושב על פרק היד שלכם, עוקב אחר התנועות והפעילות הגופנית שלכם, ומסתנכרן מול אפליקציה אחת בסמארטפון. צמידי ניטור מגיעים לרוב ללא מסך, אך מחזיקים זמן רב הרבה יותר ללא טעינה.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Yi Home Camera

מאת

נכון להיום, למותג Yi יש בסה”כ שני מוצרים בקטלוג ושניהם הגיעו לישראל בפברואר האחרון. את מצלמת האקסטרים של החברה, ה-Yi Action Camera בדקתי לפני כחודש, וכעת מגיע תורה של מצלמת האבטחה הביתית, בעלת השם המפתיע והייחודי “Yi Home Camera”. כמו במקרה של ה-Circle, גם כאן יש ניסיון מצד החברה לעטוף את המוצר במיתוג ידידותי ומשפחתי, של מצלמה שנועדה לחבר אנשים אל הבית והמשפחה. הם אפילו משתמשים בסלוגן המזעזע “Happiness comes from always being with your family”, שבעצם סותר את עצמו. אם אושר מקורו מלהיות כל הזמן עם המשפחה, אז אולי כדאי באמת להיות יותר עם המשפחה ולא להסתמך על מצלמה בתור תחליף. על הסלידה שלי למצלמות שמתיימרות לאפשר לאנשים להיות מחוברים למשפחה מרחוק כבר סיפרתי לכם בפוסט שלי על ה-Circle. אז למה בכל זאת לקחתי את ה-Yi Home Camera לבדיקה? בגלל הכסף, או יותר נכון, בגלל שהיא עולה הרבה פחות כסף, ועניין אותי לדעת מה מקבלים בתמורה.



Yi Home Camera (צילום: גד גניר)

החברה האם, Xiaomi, הואשמה לא פעם בהעתקת עיצוב ממשק המשתמש של מכשירי הטלפון שלה, ה-MIUI מזה של אפל. ה-Xioayi Home Camera שואבת את ההשראה לעיצוב שלה באופן די בוטה מזה של מצלמת האבטחה של Nest. מאחר ומוצריה של Nest לא נמכרים באופן רשמי בישראל, ניתן להדחיק את העובדה הזאת ולהתרכז בנתונים הטכניים. ל-Yi Camera מפתח צמצם f/2.0, צילום ברזולוציית 1280 על 720 פיקסלים (HD) וזוית צילום של 111 מעלות. איכות הצילום לא רעה, ולא נופלת לטעמי ברמתה מזו של ה-Circle היקרה ממנה בהרבה. עם זאת, במצלמת אבטחה עדיפה רזולוציה של 1080p (כמו במצלמה של Nest) אשר מאפשרת לשמור על חדות תמונה גבוהה יותר גם כאשר מתקרבים לאיזור מסוים בתוך התמונה. ה-Yi Home Camera יודעת לצלם גם בלילה ועושה זאת יפה. התמונה אמנם סובלת ממריחות קלות, אך היא מוארת וברורה. ל-Xioayi חשוב להדגיש כי הצילום בלילה הוא באינפרה אדום באורך גל של 940mm לא פולשני. מה זה אומר לא פולשני? מצלמות נוטות “להפשיט” לעתים אנשים בצילום בחושך בשל אופן ההחזרה של קרני האינפרה האדום מאובייקטים מצולמים. ב-Yi Home Camera זה לא קורה.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Xiaoyi YI Action Camera

מאת
לאחר
שהשיגה דריסת רגל נאה בשוק הסמארטפונים והאביזרים הנלווים, שיאומי החליטה שהגיע הזמן לירות גם לכיוונים
אחרים. באפריל בשנה שעברה היא נכנסה גם לשוק מצלמות האקסטרים, שוק ש-GoPRO,
יצרנית שעסקתי בה כאן לא מעט, נחשבת לשם נרדף עבור כל המוצרים שבו. האמת שבמקרה של
ה-YI Action Camera,  שיאומי היא לא ממש היצרנית, היא רק
משקיעה בחברה המייצרת באופן נרחב. המצלמה אשר הוכרזה כאמור כבר בשנה שעברה, עושה
רק כעת את העליה לישראל תחת שם המותג המקורי שלה (והבלתי אפשרי כמעט להגייה): “Xiaoyi“.
החברה האם, שיאומי משווקת את המצלמות האלו באתרה וההתייחסות בעולם אל המצלמות האלו
הן כמצלמות האקסטרים של שיאומי למרות שכאמור, זה לא בדיוק ככה. כהרגלה, שיאומי מתעקשת
להציע את מוצריה במחירים אטרקטיביים. השאלה אם המחיר הזה באמת אטרקטיבי, ואם הוא
כזה, על מה ויתרו שם כדי להגיע למחיר הזה?

Xiaoyi Action Camera (צילום: גד גניר)


להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Xiaomi Piston 3

מאת
הטוקבקיסטים
באתר הארץ (בו מתפרסמים חלק מהפוסטים מהבלוג הזה) קבעו: אני מנותק, צבוע, שייך
לאחוזון העליון ואין לי שום זכות לדבר על יוקר המחייה. מדוע קיבלתי את המוניטין
הזה? כנראה בגלל שבתקופה האחרונה בדקתי כאן בעיקר אזניות שמחירן עומד על 800
ש”ח וצפונה מכך. ובכן, הפנמתי. הפוסט הזה יעסוק באזניות הזולות ביותר שיצא לי
לבדוק במסגרת הבלוג הזה, ה-Piston 3 של Xiaomi.
Xiaomi Piston 3 (צילום: גד גניר)


את Xiaomi
פגשתי כאן כשסיפרתי לכם על הסוללה הנטענת המצויינת שלהם, וגם על ה-Mi4.
הסטארטאפ הסיני מנסה להשיג דריסת רגל בתחומים רבים. בקטלוג המוצרים שלהם תמצאו
טאבלט, ראוטר, סוללות ניידות, סטרימר, מצלמת אקסטרים, מפצל חשמל, ואפילו טלויזיה.
סדרת אזניות ה-In Ear של
החברה, סדרת Piston אמנם
לא נחשבת כסדרה המיועדת לאודיופילים, אך לאור הרקורד המצוין שיש לי עם Xiaomi,
ולאור המחיר הזול שלהן (אליו אגיע בסוף) הגעתי למסקנה ששווה לקחת אותן לסיבוב.

אוסף מילים חמות ממגיבי אתר הארץ

להמשך קריאה