Xiaomi

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Note 3

מאת
סמארטפונים מודרניים בנויים לפי תבניות קבועות יחסית. מכשירי הדגל מציגים בדר”כ מפרט טכני שכולל את המעבד החזק ביותר בנמצא, נפח זכרון ה-RAM הגבוה ביותר שאותה יצרנית החליטה לעבוד איתו, את המצלמה הטובה והמתקדמת ביותר של אותה יצרנית, את המסך הטוב ביותר וכך הלאה. מכשירי ביניים מתאפיינים בפשרות בכל אחד מהמרכיבים שציינתי, וככל שמחיר המכשיר או מיתוג הסדרה שלו נמוך יותר, כך הפשרות כואבות יותר.


Xiaomi Mi Note 3 (צילום: גד גניר)
בתיאוריה הסדר הקיים הגיוני: רוצים הכי טוב מהכל? שלמו יותר. רוצים לקבל תמורה טובה יותר למחיר? שלמו קצת פחות והתפשרו קצת בציפיות מהמכשיר. העניין הוא שמכשירי דגל, כחבילה, מכילים לפעמים מרכיבים ויתרונות שלא באים לידי ביטוי ביום יום. במצב כזה, מי שנניח מעוניין במצלמה הטובה ביותר, חייב לקחת כעסקת חבילה גם את המעבד החזק ביותר, מעבד שיכול להתמודד בקלות עם גיימינג, למרות שלא מעט אנשים כלל אינם משחקים או עושים עם הסמארטפון שלהם משהו שדורש עוצמת עיבוד שכזאת.

ה-Xiaomi Mi Note 3 הוא חידוש מרענן בנוף התבניות הקבועות האלו: הוא זהה כמעט לחלוטין למכשיר ה-Mi 6, מכשיר הדגל העיקרי של היצרנית הסינית, למעט מסך גדול יותר, וערכת שבבים המיועדת למכשירי שוק הביניים. שני מכשירי ה-Mi Note (שימו לב, אין קשר לסדרת ה-Redmi Note של החברה) שקדמו לו היו מכשירי דגל בתבנית הרגילה: ערכת השבבים החזקה בשוק יחד עם המצלמה הטובה ביותר והמפרט הטכני הכי מתקדם ונדיב שהחברה מציעה. בצעד לא שגרתי החליטה שיאומי במכשיר השלישי בסדרה, לעבור לערכת שבבים חלשה יותר על הנייר מזו של מכשיר הדגל שלה. הדבר לא רק מוזיל את מחירו הכללי של המכשיר כי אם מכניס אותו בכוח לקטגוריית מכשירי הביניים, קטגוריה שלא ברור אם הוא אכן צריך להשתייך אליה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Mix 2

מאת
מעצבי החומרה והתוכנה בשיאומי ספגו במהלך השנים לא מעט ביקורת על חוסר המקוריות שלהם, בצדק רוב הזמן. החברה מייצרת מכשירים לא רעים, אבל מה לעשות, מקבלת השראה חזקה מדי מהמתחרים, בעיקר מאפל. לפני קצת יותר משנה הדהימה את העולם והכריזה על מכשיר בעיצוב חדשני וייחודי בשיתוף עם המעצב הנודע פיליפ סטארק: Xiaomi Mi Mix, פאבלט חזק עם מסגרות מסך דקיקות. העובדה שגם העבודה המשותפת עם פיליפ סטארק הניבה סמארטפון שחולק קוי דמיון רבים עם סמארטפון אחר (במקרה הזה, מכשיר של שארפ משנת 2014, ה-Aquos Crystal) לא הטרידה אף אחד בתעשיה, מלמדת שכמו בחיים, גם בסמארטפונים צריך לדעת ממי להעתיק. ולמרות זאת, אי אפשר לקחת מ-Xiaomi את העובדה שהיא היתה הראשונה להתחיל את הטרנד שסחף את כל תעשיית הסלולר בשנה החולפת. היא עשתה זאת לפני LG (שהשיקה את ה-G6 רק בחודש מרץ ב-MWC 2017), לפני סמסונג עם Galaxy S8 (שעשתה זאת חודש וחצי אחריה), והרבה לפני אפל עם ה-iPhone X.

Xiaomi Mi Mix 2 (צילום: גד גניר)


בחודש ספטמבר האחרון הוכרז בסין ה- Mi Mix 2, דור ההמשך ל-Mi Mix הראשון. בגדול, המפרט הטכני של פאבלט הפרמיום העדכני של שיאומי דומה לזה של הגרסה האמריקאית של Galaxy Note 8: ערכת השבבים Snapdragon 835 של קוואלקום יחד עם 6 גיגה זכרון RAM. שיאומי לא ממש אוהבת לתת למשתמשיה את האפשרות להרחיב את נפח האחסון במכשירי הדגל שלה. לכן, בניגוד לפאבלט של סמסונג , ה-Mi Mix 2 מגיע ב-3 גרסאות הנבדלות זו מזו בנפח האחסון המובנה: 64 גיגה בגרסה הבסיסית, 128 גיגה או 256 בגרסאות היקרות יותר.

להמשך קריאה

כזה יש לי: Xiaomi Mi Robot Vacuum

מאת
שוק השואבים הרובוטים מתחלק לשתי קבוצות עיקריות: הקבוצה הראשונה היא שואבים זולים ו”טיפשים” (כדוגמת ה-A6 של ILIFE, דגמים ישנים יותר של ROOMBA, ואחרים) שמסתובבים בבית שלכם מתנגשים בקירות ועצמים, משנים כיוון ושואבים את כל הנקרא בדרכם, עד שהסוללה שלהם עומדת להתרוקן, ואז הם מתחילים במסעם חזרה לעבר עמדת הטעינה. שואבים רובוטיים יקרים יותר יודעים למפות את הבית שלכם ולייצר מסלול חכם ויעיל יותר בתוך הבית, כך שהרובוט יכסה את כל שטחו. המתקדמים מהקבוצה השניה אף מתחברים ל-Wifi בביתכם, וניתן לשלוט בהם באמצעות אפליקציה היישר מהטלפון. עד לפני שנה, החלוקה הזאת היתה די ברורה: 1500 עד 2000 ש”ח יקנו לכם שואב בסיסי יחסית שיעביר טאטוא סביר בבית שלכם. כל מה שצפונה מכך ואתם מתחילים להכנס לתחום של שואבים חכמים ויעילים יותר.



Xiaomi Mi Robot Vacuum (צילום: גד גניר)





מה קרה לפני שנה? לפני שנה שיאומי הציגה שואב רובוטי ראשון משלה, מסדרת מוצרי Mijia (“בית” בסינית), סדרת מוצרים לבית החכם הכוללת בין השאר גם קומקום חכם היודע לשמור על חום המים, מרכז שליטה באינפרא אדום עם מוצרי חשמל, מצלמות אבטחה, ומוצרים רבים אחרים שהמשותף להם הוא שניתן לגשת אליהם באמצעות אפליקציית הבית החכם של החברה. השואב הזה מתיימר להציע את מה שבכירי השואבים של Neato, סמסונג ו-IROBOT מציעים, בשליש עד חצי ממחירם. ה-Mi Robot Vacuum לא נמכר בחנויות ישראליות. לא ברשת ולא חנויות פיזיות. נכון לכתיבת שורות אלו תוכלו למצוא אותו בעיקר באתרי קניות סיניים. במשך חודשים הוא היה אצלי על הכוונת ובתקופה שלפני חג הרווקים הסיני, כאשר מחירו הגיע לשפל חדש, הזמנתי לעצמי אחד כזה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi A1

מאת

הכרזת מכשירי הפיקסל הראשונים בשנה שעברה היתה אקורד הסיום של סדרת מכשירי הנקסוס של גוגל. מלבד שינוי שם הסדרה והעמקת המעורבות של גוגל בייצור המכשירים, הפיקסלים החדשים סימנו שינוי במגמת התמחור של גוגל למכשיריה. נקסוס 4 ו-5 נמכרו בזמנם בחו”ל דרך החנות של גוגל במחירים אטרקטיביים מאוד (349 דולר לגרסאות הבסיסיות). נקסוס 6, הפאבלט של מוטרולה שבר את הרצף הזה, אבל בהשקה הכפולה והאחרונה של מכשירי נקסוס בשנת 2015, הציעה גוגל לצד ה-Nexus 6P גם מעין גרסת המשך ל-Nexus 5 הפופולרי, נקסוס 5X, שהיה המכשיר האחרון שהציע עדכוני תוכנה מהירים, היישר מגוגל ועשה זאת מהחלק התחתון של קו ה-400 דולר. המחיר ההתחלתי של מכשירי פיקסל עמד על 649 דולר, מה שהפך את השאיפה להיות הכי מעודכן שאפשר במונחי אנדרואיד, ליקרה מתמיד.


Xiaomi Mi A1 (צילום: גד גניר)






בספטמבר האחרון הוכרז ה-Mi A1. מכשיר ראשון של שיאומי במסגרת תכנית Android One. בבסיסה של תכנית זו עמדה יוזמה של גוגל לחבור ליצרניות סלולר בשווקים מתפתחים, ולהציע מכשירים זולים עם גרסה נקייה של אנדדרואיד שתזכה לעדכונים תכופים, כמו הנקסוסים, ישירות מגוגל. באופן הזה, גוגל יכולה לספק מענה חלקי לסוגיית הפרגמנטציה של גרסאות מערכת ההפעלה שלה, ולהגדיל את נתח מכשירי האנדרואיד המריצים את גרסת מערכת ההפעלה העדכנית ביותר, מאחר שהאחריות על עדכון התוכנה כבר אינה על היצרנית עצמה כי אם על גוגל. זה היה צעד די מפתיע מבחינתה של שיאומי. שיאומי, בניגוד ליצרניות כמו Karbonn או Micromax ההודיות, אינה זקוקה לשיתוף פעולה הזה של גוגל. מעבר לעובדה שהיא מתחזקת גרסה משלה לאנדרואיד, MIUI, היא מצליחה יפה מאוד בשוק ההודי עם מכשירים שאין בהם שום שותפות עם גוגל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 6

מאת
על משקל המנטרה שמשק כנפיו של פרפר עשוי לגרום לטורנדו בקצה השני של העולם, פאבלט קוריאני שעלה באש בכיסם של לקוחות אמריקאיים, גרם למיליוני סינים, הודים וכמה עשרות אלפי ישראלים להמתין קצת יותר לסמארטפון הבא שלהם. פרשת ההתלקחויות של מכשירי ה-Galaxy Note 7 חייבה את שיאומי ויצרניות אחרות לדחות את השקת מכשיר הדגל שלהן במספר חודשים. למי שעקב כאן אחרי הביקורות למכשירי דגל, הסיפור הזה כבר מוכר: ביטולו של הפאבלט של סמסונג הביא אותה לבצע הערכה מחודשת של הביקושים הצפויים למכשירי ה-Galaxy S8 ו-+S8. סמסונג העריכה נכון, כי העובדה שאנשים לא יכולים היו לרכוש מכשירי Note 7, תגרום לעליה מסויימת במכירות של המכשיר הבא שתשיק. כפועל יוצא מכך, פנתה אל יצרנית ערכות השבבים קוואלקום והזמינה ממנה את כל סדרת הייצור הראשונה של ערכת השבבים החדשה שלה, Snapdragon 835 ודחקה הצידה כל יצרנית אחרת שבנתה על ערכת השבבים הזאת. בניגוד ל-LG שהחליטה להתבסס על מעבד ישן יותר של קוואלקום ב-G6, יצרניות כמו וואנפלוס, סוני ושיאומי החליטו לעכב את השקת מכשירי הדגל שלהן עד שקוואלקום תוכל לייצר עבורן את ערכות השבבים החדשות. כך קרה ש-Mi 6, מחליפו של Mi 5, הושק כשנה וחודשיים אחריו. היה שווה לחכות? ועוד איך.



Xiaomi Mi 6 (צילום: גד גניר)





כאמור, Mi 6 מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 835, בעלת 8 ליבות, ארבע מתוכן במהירות 2.45 גיגהרץ וארבע נוספות במהירות 1.9 גיגהרץ. שני המכשירים הקודמים שהתנסיתי בהם שעשו שימוש בערכת השבבים הזאת, Sony XZP ו-OnePlus 5 הציגו ביצועים מעולים וחויית שימוש מצויינת, תוך כדי ניהול יעיל של צריכת חשמל. Mi 6 לא שונה בעניין הזה. השילוב של ערכת השבבים המצויינת יחד עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה תורמים ללא ספק לפעולה זריזה של המכשיר, והוא אף לא מתחמם יתר על המידה בשעת מאמץ. מה שמעיב קצת על החגיגה הוא הסירוב הקבוע של שיאומי לאפשר הרחבת זכרון באמצעות כרטיס – מדיניות קבועה במכשירי הדגל שלה. עם זאת, נפח האחסון בגרסה הזולה ביותר של המכשיר עומד על 64 גיגה, נפח שבהחלט ניתן להסתדר איתו. מערכת ההפעלה כאן היא MIUI בגרסה 8 המבוססת על אנדרואיד נוגט. Mi 6 צפוי לקבל בקרוב עדכון לגרסה הבאה של MIUI, גרסה 9. לטענת משתמשים שהתנסו בה היא מביאה עמה בשורות גדולות במהירות בפעולות יומיומיות וברספונסיביות טובה יותר, אם כי גם עם MIUI 8 המכשיר הזה זריז מאוד וחזק.

להמשך קריאה

על כזה אני רוצה להניח את הידיים: Xiaomi Mi A1

מאת
לפני שנתיים וחצי הגיע אליי לבדיקה מכשיר קטן וצנוע בשם Karbonn Sparkle V. המפרט הטכני שלו היה רחוק מלהרשים, העיצוב שלו היה בנאלי ומשעמם, והסוללה שלו לא הספיקה בשימוש סביר עד סוף היום. אין ספק שהוא לא היה מכשיר אטרקטיבי במיוחד, אבל זה לא משנה את העובדה שמדובר היה באחד המסקרנים שיצא לי לבדוק: הסמארטפון של Karbonn, יצרנית הסמארטפונים ההודית, היה אחד משלושת המכשירים הראשונים בתכנית Android One. באותה תקופה המכשירים האלו היו מיועדים בעיקר לשווקים מתפתחים, אבל ההכרזה של שיאומי בשבוע שעבר על מכשיר Android One משלה, ה-Xiaomi Mi A1 עשויה סוף סוף להביא את המכשירים בתכנית הזאת למקומות נוספים בעולם (כולל לישראל). מה כל כך מרגש ב”ברזל” סיני, שנכנס לתכנית שגוגל ייעדה בעיקר למדינות כמו הודו, בנגלדש, ומיינמאר?



Xiaomi Mi A1 (צילום: יח”צ)





תכנית Android One הוצגה לראשונה ביוני 2014. במסגרת התכנית הציגה גוגל תקן מסודר ואחיד למכשירים שיריצו את מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסה נקייה ללא שום שינוי. ב-Android One גוגל לוקחת למעשה אחריות מלאה על עיצוב המכשירים, תכנונם, שיווקם, התמיכה הטכנית בהם וגולת הכותרת: עדכוני מערכת ההפעלה ועדכוני האבטחה. נשמע לכם מוכר? התכנית הזאת דומה מאוד למכשירי הנקסוס זצ”ל: גם הם יוצרו בזמנו ע”י יצרניות סמארטפונים בהתאם לדרישות של גוגל, שווקו על ידה ועודכנו ישירות דרכה. לפרק זמן מסוים שיווקה גוגל גם גרסאות Play של מכשירי דגל של היצרניות השונות, ביניהם Galaxy S4 של סמסונג, HTC One מהדור הראשון, ו-Sony xperia Z Ultra, כולם הריצו את מערכת ההפעלה אנדרואיד ללא שינויים או התאמות מיוחדות. במה שונה Android One? בעיקר בפלח השוק אליו היא מכוונת ובמחיר. מכשירי Android One עד כה היו מכשירים עם מפרט חלש יחסית שיועדו לשווקים מתפתחים ולפיכך התאפיינו גם במחיר זול יחסית. בין השנים 2014 ל-2015 מכשירי Android One נמכרו בעיקר במדינות שציינתי קודם, כמו גם בניגריה, אינדונזיה, פקיסטן, איחוד האמירויות, קמרון, סרילנקה ומדינות נוספות ששוק הסלולר שלהן רחוק מלעניין את אתרי הטכנולוגיה הגדולים בעולם. התפנית החלה בשנה שעברה כאשר מכשירי Android One  צצו בשווקים של מדינות מפותחות כמו יפן והולנד, אם כי עדיין, מדובר היה במכשירים זולים עם מפרט נחות יחסית.

להמשך קריאה

כזה יש לי: Xiaomi Smart Scale 2

מאת
בשנתיים-שלוש האחרונות הצלחתי לשמור על משקל הגוף שלי כפי שהוא: 89 ק”ג. בהתחשב בכך שהגובה שלי הוא 1.89 מטר, מדובר במשקל לא רע בכלל. בהתחשב בכך שאני לא מקפיד על דיאטה, ולא עושה שום פעילות גופנית סדירה, השמירה על המשקל הזה יכולה היתה להחשב כנס, אבל האמת שהיא מעידה בעיקר על זכרון טוב, מאחר ובמשך כל התקופה הזאת לא באמת שקלתי את עצמי. זה לא נובע מתסביכי משקל כלשהם. המשקל האחרון שקנינו לבית היה משקל של מותג Life שנרכש בסניף סופר פארם. לאחר מדידה אחת בערך, מספר שבועות לאחר הרכישה, המשקל הזה הפסיק לתפקד ופשוט לא טרחנו לרכוש אחד חדש.



Xiaomi Smart Scale 2 (צילום: גד גניר)





לפני כחודש נתקלתי במשקל החכם של שיאומי במסגרת קופונים שהתפרסמו באחת מקבוצות הדילים שאני עוקב אחריהן. בהחלטה אימפולסיבית, החלטתי ללכת על זה. לא היתה כאן קנייה מושכלת: בניגוד לסמארטפונים, אני ממש לא מבין במשקלים ולא מבין מה משקלים חכמים יודעים לעשות. מה שהביא אותי לקנות את המשקל הזה זה שילוב של מחיר שנראה לי לא יקר במיוחד, העובדה שמדובר במשהו שצריך בבית, ושיש לו אפליקציה, ודברים שיש להם אפליקציה עושים לי את זה באופן שאין בו בהכרח היגיון צרכני.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 4 Qualcomm 4+64

מאת
שיאומי ידועה כבר שנים כחברה המקבלת השראה חזקה במיוחד (שלא לומר, מעתיקה ללא בושה) חלקים נרחבים בעיצוב המכשירים והממשקים שלה מ-Apple. במקום אחד היא דווקא עובדת הפוך לחלוטין מהחברה האמריקאית: בעוד אפל מחזיקה קטלוג קטן יחסית של דגמי מכשירים עם מספר גרסאות הנבדלות זו מזו בעיקר בצבע ובנפח, היצרנית הסינית משחררת לשוק מדי כמה חודשים את אותם מכשירים, שנבדלים זה מזה לא רק בנפח ובצבע, כי אם גם במעבדים וגם בנפח זכרון ה-RAM. תכפילו את זה במספר גדול יחסית של סדרות מכשירים ששיאומי מחזיקה בשוק ותקבלו בלאגן לא קטן, שמקשה על הרוכשים הפוטנציאלים להבין מה המכשיר שהם צריכים לקנות. את Redmi Note 4, אחד המכשירים הפופולריים בשוק כבר בדקתי לפני יותר מחצי שנה, אך לאחרונה החל היבואן הרשמי בישראל לשווק גרסה שדומה מאוד מבחוץ לגרסה החדשה, אבל מתחת למתכת ולפלסטיק מדובר במכשיר שונה לחלוטין.



Xiaomi Redmi Note 4 Qualcomm (צילום: גד גניר)





ה-Redmi Note 4 Qualcomm, הנמכר בישראל הוא הגרסה החזקה ביותר של Redmi Note 4 שקיימת בשוק. ערכת השבבים, כפי שהשם מציין, היא של קוואלקום, מדגם Snapdragon 625. סדרה 6XX של קוואלקום היא סדרה המיועדת למכשירי רמת ביניים ומנפיקה כבר מספר שנים ערכות שבבים נהדרות. ה-625 (ערכת השבבים שפגשתי והתרשמתי ממנה כבר ב-Xiaomi Mi Max) בהחלט ממשיכה את המסורת הזאת ומשלבת בין ביצועים גבוהים בפעולות יומיומיות וחסכון בסוללה. יחד עם 4 גיגה זכרון RAM ו-64 גיגה אחסון, המכשיר הזה יודע לפתוח אפליקציות במהירות שלא נופלת מזו של מכשירי דגל, ולתפקד מצוין באופן כללי. המקום היחיד שבו מורגש שלא מדובר במכשיר דגל הוא בהרצת משחקים. קצב הפריימים פחות גבוה, התנועה פחות חלקה, אבל פרט לדברים האלו, בשימוש יומיומי, ההבדל בתחושה בין מכשיר כזה לבין מכשיר כמו Huawei P10 לא מורגש בכלל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Pad 3

מאת
השנים 2010-2012 היו תור הזהב של הטאבלטים. בשנים האלו, טאבלטים היו הדבר הכי חדשני והמוצר שכולם חייבים שיהיה גם להם. טאבלטים הפכו לחלק בלתי נפרד מקטלוג המוצרים של יצרניות הטכנולוגיה הגדולות, וההשקות שלהם היו אירועים בעלי חשיבות שייצרו עניין רב. במידה מסויימת, היה בזה היגיון מסוים: סמארטפון ממוצע בשנים האלו הגיע מצויד במסך בגודל של 4 עד 4.5 אינטש. טאבלט, מעבר להיותו משהו חדשני ומלהיב, סיפק חויית שימוש משלימה לסמארטפון, ואיפשר צריכת מדיה, גלישה ושימוש באפליקציות על מסך גדול ומרווח יותר, ועדיין בצורה פחות מחייבת ומסורבלת משימוש במחשב נייד. מגמת הגדילה של מסכי סמארטפונים, והעובדה שטאבלטים הם מוצר שדורש שדרוג בקצב נמוך בהרבה מסמארטפונים הביאו לצניחה צפויה במכירות ולצמצום מימדי הקטגוריה.


Xiaomi Mi Pad 3 (צילום: גד גניר)




שיאומי, יצרנית סינית שיורה ביום יום לכל הכיוונים, דווקא התמהמה עם הכניסה שלה לשוק הטאבלטים, והציגה את Mi Pad, הטאבלט הראשון שלה רק ביוני 2014, כשמכירות הטאבלטים בעולם כבר היו הרחק משיאן. כל זה לא הפריע לה להמשיך ולתחזק את סדרת הטאבלטים שלה. העדכני ביותר בסדרה, ה-Mi Pad 3 הגיע אליי לבדיקה בשבועות האחרונים. מאחר שביום יום טאבלטים בביתנו משמשים בעיקר את הבנות שלנו, עניין אותי לבדוק לא רק איך ה-Mi Pad 3 מתפקד, עניין אותי לדעת אם יש לאדם בוגר בשנת 2017 מה לעשות איתו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Box

מאת
החודשיים האחרונים לא היו קלים עבור ישראלים שתכננו להתחדש בסטרימר. זה התחיל מתופעה עליה דיווח אמיתי זיו מדה מרקר: אלפי סטרימרים שהוזמנו מחו”ל עוכבו במכס. הנחיה חדשה של משרד התקשורת קבעה שכל סטרימר כזה צריך לעבור תהליך של אישור פרטני. חוסר היכולת של אותו משרד תקשורת לספק את האישורים הפרטניים האלו בזמן סביר הביא לכך שכל אותם סטרימרים המתינו במחסני המכס לאישור נפרד עבור כל אחד, ועל האחסון במחסני המכס נאלצו לשלם מי שהזמינו אותם ולא משרד התקשורת האשם בעיכוב עצמו. האבסורד הוא שמשרד התקשורת הערים קשיים גם על אנשים שהזמינו סטרימרים מדגמים המיובאים באופן רשמי לישראל. מי שאיכשהו הצליח לחמוק מהתהליך הזה, או שלא התייאש והתגבר על המשוכה הזאת, גילה שארגון זיר”ה פעל נמרצות בחודש האחרון כדי לסגור אתרים המתחזקים תוספות לקודי המכילות תכנים ישראלים המוגנים בזכויות יוצרים. התוצאה היא לא רק חסימת הגישה לתכנים ישראליים, כי אם גם הכחדה של כל ענף הכתוביות בעברית שפעל כמעט ללא הפרעה מאז ימי “אבודים”, “ג’ריקו” והעונות הראויות לצפייה של “נמלטים”.

Xiaomi Mi Box (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה