כזה ניסיתי

כאלו ניסיתי: Jabra Sport Pulse Wireless

מאת
שני זוגות
אזניות ספורט בדקתי כאן לאחרונה: ה-SMS Audio BioSport,
וה-SMS Audio Sync In Ear Wireless Sport.
הראשונות הן אזניות חוטיות בעלות חיישן ביומטרי המודד דופק, והשניות הן אזניות Bluetooth.
מהסוג השני קיים מבחר לא קטן, אך אזניות המסוגלות למדוד דופק הן עדיין יחסית
נדירות. אזניות כמו ה-Jabra Sport Pulse Wireless (בהן
אעסוק בפוסט זה) הן למיטב ידיעתי האזניות האלחוטיות היחידות בשוק המסוגלות למדוד
דופק. האם מדובר בשילוב שישאיר את חותמו בהיסטוריה כמו טלויזיות משולבות וידאו,
ומצלמות עם נגן MP3 מובנה או שאולי ג’אברה עלתה כאן על פורמט
מנצח? מבטיח לכם תשובה ברורה בסוף הפוסט.
Jabra Sport Pulse Wireless (צילום: גד גניר)
ראשית כל,
היכרות קצרה. כאמור, ה- Jabra Sport Pulse Wireless הן
אזניות בלוטות’ סטריאופוניות (בפרוטוקול A2DP)
מסוג In Ear, בתצורה דומה לזו של ה-SMS Audio
Sync In Ear Wireless Sport וה-ROX
של ג’אברה שבדקתי כאן לפני מספר חודשים: האזניות מקושרות זו לזו בחוט המונח מאחורי
הצוואר, כשעל החוט עצמו ממוקם שלט. בפוסט שלי על ה-Jabra ROX
גוללתי בפניכם את הויה דולורוזה שנאלצתי לעבור בתהליך פתיחת האריזה וההתאמה שלהן
לאוזן. עם ה-Jabra Pulse זה
היה סיפור שונה לחלוטין: ג’אברה חסה על לקוחותיה והשתמשה בפחות גומיות וניירות דבק
בכדי לייצב את האזניות בתוך האריזה, וההתאמה שלהן לאוזן נמשכה שניות ספורות. בעוד
ההוצאה שלהן מהאריזה הוא לא באמת עניין שמשפיע על השאלה אם לקנות אותן או לא, שאלת
ההתאמה מאוד משמעותית, בעיקר באזניות ספורט. הצורה שלהן כוללת חלק גומי שחור בעל
בליטה בחלק התחתון (באזנייה אחת היא מאכלסת את שקע הטעינה, בשנייה את חיישן
הדופק), ובחלק העליון תוספת המייצבת אותן במקומן. החלק שנכנס לאוזן הוא ראש גומי
צהוב (איך לא, אזניות ספורט). שני החלקים האלו מגיעים בשלושה גדלים שונים כדי
שתוכלו להתאים אותן לאיזה אוזן שתרצו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Yoga 3 Pro

מאת
המסקנה
העיקרית שלי לגבי ה-Yoga 2
של לנובו שבדקתי לפני חצי שנה היתה שכטאבלט הוא לא היה ממש נוח, אבל כמחשב נייד הוא עושה
עבודה מצויינת. לפני מספר שבועות קיבלתי את ה-Yoga 3 Pro .
לא מדובר בממשיך דרכו הישיר אם כי בתת סדרה מתקדמת יותר, יקרה יותר, אך גם דקיקה
וסקסית יותר.
Lenovo Yoga 3 Pro במצב “אוהל” (צילום: גד גניר)
ה-Yoga 3 Pro
הוא קודם כל אולטראבוק. הוא עונה על כל הקריטריונים הטכניים הדרושים כדי להחשב
ככזה ומבוסס על מעבד מסדרת Intel Core M
(מדגם 5Y71) בעל שתי ליבות במהירות 1.2 גיגהרץ כל אחת.
 Core M, למקרה ופספסתם את ההיכרות שעשיתי עם סדרת
המעבדים הזאת כשבדקתי את ה-Asus UX305, היא
סדרת מעבדים חדשה של אינטל אשר מיועדת לספק ביצועים טובים אך מתאפיינת במימדים
קומפקטיים במיוחד שיאפשרו את שילובם של המעבדים האלו בטאבלטים ובמחשבים דקיקים כמו
ה-Yoga 3 Pro, וכמו כן מתפאיינים בפליטת חום נמוכה, מה
שמייתר את הצורך במאווררים רועשים. זכרון ה-RAM
בכל הדגמים עומד על נפח של 8 גיגה, כרטיס המסך הוא HD5300,
כרטיס מסך מובנה מבית אינטל, וזכרון האחסון עומד על 256 או 512 מגה בטכנולוגיית SSD.
לא מפתיע שעם מפרט כזה, ה-Lenovo ביצע
כל מה שרציתי שיבצע ללא סימני גמגום או השהייה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu MX4 Pro

מאת
שאלה אחת
חזרה על עצמה שוב ושוב בהשקה של ה-Meizu MX4
בישראל לפני חצי שנה: “אתם מביאים גם את ה-Pro
נכון?”. זה לא שלקח יותר מדי זמן ל-MX4
להגיע לישראל, פשוט פער הזמן בין ההכרזה עליו, לבין ההכרזה על ה-MX4 Pro
היה קצר במיוחד, חודש בלבד. כך יצא שבשבוע שבו הנחתי לראשונה את ידיי על מכשיר
הדגל החדש של Meizu, כל אתרי החדשות בחו”ל עסקו כבר בגרסה
המתקדמת והמשודרגת שלו. לפני כחודש בדקתי כאן את המכשיר הזול ביותר שהחברה מציעה
בישראל, ה-Meizu M1 Note וכעת
מגיע תורו של המכשיר היקר והמתקדם ביותר שלה, רגע לפני שמכריזים רשמית בחו”ל
על דור ההמשך, ה-MX5.
Meizu MX4 Pro (צילום: גד גניר)
בניגוד
לשני המכשירים האחרים של Meizu
שבדקתי, ה-MX4 Pro
מוותר על שירותיה של מדיהטק הטייוואנית, ומגיע מצויד במעבד של סמסונג. סמסונג אינה שחקן גדול בשוק מעבדי המובייל העולמי, אבל פה ושם יצרניות
סיניות בוחרות במעבדים שלה, כך עשתה בעבר Xtreamer
בגיחה שלה לעולם הסמארטפונים, וכך עשו גם ZTE
ולנובו בחלק ממכשיריהן. אפילו Meizu עצמה
עשתה שימוש במעבד מבית סמסונג ב-MX3 שלה
לפני כמעט שנתיים. הפעם, המעבד שנבחר הוא Exynos 5 Octa
5430  מעבד בעל 8 ליבות: 4 מהן פועלות
במהירות 2 גיגהרץ, ו-4 נוספות במהירות של 1.5 גיגהרץ. את המעבד הזה פגשתי גם ב-Samsung Galaxy Alpha, והוא גם קיים ב-Galaxy A7,
אחיו הגדול והחזק יותר של ה-A5 אותו
גם בדקתי במסגרת הבלוג. אל המעבד הזה שידכה מייזו זכרון RAM
בנפח אופייני למכשירי דגל, 3 גיגה, וזכרון האחסון במכשיר שאני בדקתי הגיע בנפח של
32 גיגה. החומרה הזאת מריצה את מערכת ההפעלה FlyMe,
גרסתה הייחודית של Meizu לאנדרואיד, כאן בגרסא 4.4.4, כאשר ההערכות
הן שעדכון לגרסת Lollipop אמור
להגיע בזמן הקרוב מאוד.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Intel NUC

מאת
מחשב נייח
בצורתו הקלאסית הוא ללא ספק, אחד היצורים הכי פחות אטרקטיביים בעולם הגאדג’טים. יש
לכך סיבות טובות מאוד: לרוב מדובר ביצור רועש, שתופס שטח רב מדי בחדר שבו הוא נמצא
בבית, ודורש חיבור אמצעי שליטה נוספים שתופסים גם הם מקום: מסך, מקלדת, עכבר,
רמקולים ועוד. עד כאן הברור מאליו, וזו גם היתה רק ההקדמה להסבר שלי מדוע הסכמתי
לקחת מחשב נייח לבדיקה. אז למה הסכמתי בעצם לקחת מחשב נייח לבדיקה? ובכן, כי אינטל
הצליחו לשכנע אותי שה-NUC, סדרת המחשבים הנייחים של יצרנית המעבדים
הגדולה, סדרה שקיימת כבר מספר שנים בשוק, היא הדבר הבא. למעשה, זה בדיוק מה שראשי התיבות NUC
אומרים: Next Unit of Computing.
יומרני משהו, לא?

Intel NUC (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כאלו השויתי: Samsung Galaxy S6 Edge ו-HTC One M9

מאת
כמו שנה
שעברה, גם השנה, השוק הישראלי נושא את עיניו לארבע יצרניות: סמסונג, LG, HTC,
וסוני. השנה, סוני בחרה להשיק את ה-Z4 שלה
רק לשוק היפני, ו-ה-LG G4 ינחת
רשמית על אדמת ארץ הקודש רק ביום שלישי הקרוב. רגע לפני שזה קורה, יצא לי לבלות עם
ה-HTC One M9 ועם ה-Samsung Galaxy S6 Edge, בו זמנית למשך מספר ימים. החלטתי שלא
להמתין ל-G4, ולנסות ולבחור את המכשיר המועדף עליי מבין
השניים שמיטב כספכם יוכל לקנות כרגע בישראל. בדקתי כרגיל כל אחד מהם בפני עצמו, אך
בחלק מהמקרים העברתי את שניהם את אותם מבחנים כדי לבדוק מי עדיף מבין השניים בכל
אחד מהפרמטרים.

HTC One M9 ו-Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy S6 Edge

מאת
בואו נחזור
בזמן כמעט עשר שנים אחורה. נוקיה שולטת ללא עוררין בשוק הטלפונים הסלולאריים,
סמארטפונים הם עדיין מילה גסה בקרב מי שאינו איש עסקים מצליח, והטלפון היחיד
שתמצאו בו את הלוגו של אפל יוצר בכלל ע”י מוטורולה, ה-ROKR E1.
סמסונג באותה תקופה היתה יצרנית חזקה, אך לא מובילת שוק. האלטרנטיבה שהציגה
לטלפונים העממיים של נוקיה היתה בעיקר עיצוב יוקרתי וייחודי וממשק אלגנטי העונה
לשם Samsung Black UI. ה-X820
היה אחד המכשירים שהביאו לידי ביטוי את התפיסה הזאת של סמסונג וגם אחד המכשירים
הראשונים שיצא לי לבחון ולכתוב עליהם. בימים ההם, שלפני השקת האייפון, עובי דק
במיוחד היה מספיק כדי למשוך תשומת לב בלתי רגילה, אפילו שהיה מדובר במכשיר מדור
2.5 בלבד.
חזרה לשנת
2014, ערב השקת הגלאקסי אס 5. סמסונג היא יצרנית האנדרואיד הגדולה בעולם, מכשירי
הדגל שלה מתחרים בעיקר באייפונים לדורותיהם ונוקיה כבר מזמן לא קיימת כמותג המייצר
טלפונים סלולריים. במרדף אחר ביצועים טובים יותר, סמסונג התמכרה להשקה של מכשירי
דגל חזקים ובעלי מפרט מפלצתי, אך בדרך לשם הציבה את היוקרה והסטייל במקומות נמוכים
יותר בסדר העדיפויות. בעוד המתחרות מציגות מכשירים שעשויים מחומרים איכותיים
ונראים מעולה, סמסונג מתעקשת להכריז על מכשירי דגל שהפלסטיק שולט בהם. שיא הביקורת
על העיצוב הגיע בהשקה של הגלאקסי אס 5, כאשר התברר שאחת השמועות העיקשות ביותר
לגביו על כך שיושק בשתי גרסאות (אחת מפלסטיק כרגיל ואחת יוקרתית יותר ממתכת)
התבדתה. החל מאותו ערב ועד שנה לאחר מכן חל בסמסונג מהפך תפיסתי: ראש מחלקת העיצוב
בחטיבת הסלולר פוטר, סמסונג השיקה את הגלאקסי אלפא ששולבה בגופו מסגרת מתכתית (רק
כדי לבטל את הסדרה הזאת מאוחר יותר) ולאחר מכן את סדרת ה-A
שלה (ביניהם ה-A5). במקביל, במהלך כנס IFA
ערכה לראשונה השקה כפולה של מכשיר חשוב – הנוט 4 (שכלל גם הוא את המסגרת המתכתית),
יחד עם הנוט אדג‘ בעל המסך הייחודי. כל המכשירים האלו היו רק הכנה להשקת הגלאקסי אס 6, וגרסת האדג’ שלו השנה ב-MWC.
Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)
שני
המכשירים האלו חולקים מפרט זהה כמעט לחלוטין ונבדלים זה מזה בעיקר בעיצוב ובתוספות
קטנות לממשק הנובעות מהשוני העיצובי הזה. זאת הסיבה שבפוסט הזה לא אתייחס לנקודות
אליהן התייחסתי בפוסט על הגלאקסי אס 6 ואין בהן שוני מהותי באדג’.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: SMS Audio Sync In Ear Wireless Sport

מאת
אחד
הפוסטים הראשונים בבלוג הזה עסק באזניות Bluetooth
של סוני, ה-MW600, מוצר המורכב ממקלט בלוטות’ אליו מחוברות
זוג אזניות In Ear.
הפוסט הזה פורסם בתקופה בה נהגתי ללכת מספר פעמים בשבוע בערב בשכונה כפעילות
גופנית, ולמרות אי ההתאמה שלהן למשימה הזאת, לא היה לי רצון להשקיע סכומי כסף
בקניית זוג אזניות בלוטות’ נוספות המותאמות יותר לספורט. ההתעקשות שלי להשתמש
באזניות האלו לא הוכיחה את עצמה כהחלטה נבונה במיוחד. לאחר 5-6 הליכות בהן החזקתי
את המשדר בכף היד המיוזעת שלי, האזניות החלו להראות סימני גסיסה ונאלצתי לחזור לעולם
המדכא של אזניות חוטיות.
SMS Audio Sync In Ear Wireless Sport (צילום: גד גניר)

אזניות בלוטות’ הן אידיאליות עבור ספורטאים. מעבר להעדרם של חוטים המקשרים בין האזניות
לטלפון הסלולרי שלכם (שעלולים להתפס בענפים וכו’), אזניות בלוטות’ מאפשרות שליטה
על עוצמת השמע ועל העברת/עצירת שירים, מבלי שיהיה צורך להתחיל להתעסק עם הטלפון
הסלולרי עצמו על רצועת היד. הצורה האופטימלית לאזניות שכאלו היא זוג אזניות In Ear
או EarBuds, המחוברות זו אל זו בחוט קצר (שעליו שלט
ומיקרופון) אשר מונח מסביב לעורף. ה-Jabra Rox
שבדקתי בזמנו היו אזניות בתצורה הזאת אך לא ממש הוגדרו כספורטיביות, וכעת מגיע
תורן של האזניות בעלות השם הארוך והגנרי להפליא, ה-SMS Audio
Sync In Ear Wireless Sport.




אז מה הופך
אזניות בלוטות’ רגילות לאזניות ספורטיביות? שלושה דברים עיקריים:

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: HTC One M9

מאת
איך
מייצרים התלהבות סביב סמארטפון חדש כשאין לך חידושים טכנולוגיים מסעירים? שמים דגש
מיוחד על עיצוב, חומרים ואיכות בנייה. HTC
קלטה זאת במעבר מה-One X אל ה-One M7
המתכתי והמעוצב וקצרה המון מחמאות על כך. בשנה שעברה, כשהציגה את ה-One M8,
הורמו גבות כיצד חברה כמו HTC
משחררת לשוק מכשיר כמעט זהה חיצונית לזה שאותו הוא אמור להחליף. כעת, מגיע תורו של ה-HTC M9,
המכשיר שהושק באותו יום, מספר שעות לפני ה-Galaxy S6,
וממשיך את המגמה העיצובית השמרנית של HTC
מהשנתיים האחרונות. יחד עם השמרנות, הגיעו גם מאזנים כלכליים טובים יותר לחברה
שלפני שנתיים נקלעה למצב רע מאוד וסבלה מהפסדים, פרשיות ריגול תעשייתי ועוד. במצב
כזה, השאלה ששווה לשאול היא האם ההליכה על בטוח של HTC ייצרה מכשיר אטרקטיבי מספיק.

HTC One M9 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כאלו היא ניסתה: Jumping Sumo ו-MiP

מאת
רובוטים הם הגלגול המודרני של רכבים
בשלט רחוק. הרעיון הבסיסי דומה: צעצוע שבלחיצת כפתור מבצע פעולות פיזיות. איך
הופכים את הצעצוע הזה לעכשווי? ממתגים אותם כ-Droneים (השם
שבו משתמשים גם לתיאור מל”טים צבאיים) ומאפשרים שליטה בהם דרך אביזר שממילא
דבוק לידיים של הילדים שלכם (טוב נו, גם לידיים שלכם), הסמארטפון. לפני מספר
שבועות גד הציע לי להתנסות בשניים כאלו שקיבל לבדיקה. הראשון, Jumping
Sumo של חברת Parrot
שייתכן
ומוכרת לכם בזכות ה- A.R.Drone שהוא
כמעט שם נרדף לרובוטים מעופפים. השני הוא ה- MiP של חברת WowWee מהונג
קונג, חברה קצת פחות מוכרת אך כזאת שכבר הצליחה להרשים מגוון רחב של משתמשים ברחבי
העולם, עם ה-RoboSapien,רובוט
אחר שהציגה בערב חג המולד בשנת 2004 והצליחה למכור ממנו בתוך מספר ימים לא פחות מ-1.5
מיליון יחידות. 
Jumping Sumo
הרובוט של חברת Sumo
נראה כמו כלי שטח קטן, עם גלגלים גדולים במיוחד, שתי נורות LED
קדמיות הנראות כמו עיניים ושוקל רק 180 גרם. הקונספט שלו אולי נראה פשוט,
אך הוא מהנה במיוחד – לצד האפשרות להניע את הרובוט קדימה, אחורה ולצדדים, שמחתי לגלות שהוא מגיע עם מגוון תמרונים מוגדרים מראש ותרגילים מיוחדים. השליטה ברובוט וביצוע
התרגילים השונים הם באמצעות אפליקציה (זמינה למשתמשי iOS,
אנדרואיד ואפילו Windows Phone),
המאפשרת תזוזה חופשית או לחילופין בניית מסלול ״מכשולים״. מסלול זה כולל אפשרות
לקבוע את תנועת הרובוט, לצד ביצוע תרגילים ותעלולים בנקודות מסויימות. להערכתי,
מדובר בסוג של הצגת יכולות מוכנה מראש, במטרה להרשים עוד יותר את חבריי כשהם רואים
את הרובוט בפעם הראשונה.


Parrot Sumo, מבט על החזית (צילום: גד גניר)




לצערי, הרובוט אינו מגיע ״מוכן
לפעולה״ מהקופסה ואופן ההפעלה שלו לא אינטואיטיבי כמו שקיוויתי. המשמעות היא שהיה
עליי לעשות משהו שאני שונאת לעשות – לפתוח את חוברת ההפעלה ולהבין איזה אפליקציה
עליי להוריד, היכן נמצאת הסוללה וכמה זמן אני צריכה להטעין את הרובוט. במידה ואתם
מתכננים להביא את ה-Jumping Sumo
כמתנה לדור הצעיר, סביר להניח שיהיה עליכם לשבת איתם בפעם הראשונה ולהסביר להם מה
עליהם לעשות, או לזרוק את האחריות הזאת על הוריהם.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Take

מאת
לפני
כשלושה שבועות נפתח עידן חדש בשוק הטלויזיה הישראלית, לפחות אם תשאלו את האנשים
שמביאים לכם את Take, שחקן חדש בשוק שהולך ומתחמם לאחרונה.
מאחורי המיזם הזה עומדת קבוצת פל, אשר היתה ידועה עד כה כנותנת שירות עבור מוצרים
לבנים (מקררים, תנורים, מדיחי כלים וכו’) ובבעלותה גם מעבדות סלדון, רשת מעבדות
הסלולר הגדולה ביותר בישראל. Take פתחה
בקמפיין מאסיבי בחודשים האחרונים ברשתות החברתיות, אך היה קשה להבין מהי המהפכה
עליה מדובר כי השירות עצמו טרם הושק. בתקופה האחרונה בדקתי כאן את סלקום TV
המתיימרת להכנס לשוק הטלויזיה, וגם את ה-Xtreamer Wonder
המציג סוג של אלטרנטיבה. כעת, הממיר של Take
הוא המתמודד המסקרן ביותר בשוק הזה, לפחות עד לכניסתם של שחקנים כמו רמי לוי וגולן
טלקום. לשמחתי, לא הייתי צריך להמתין עם הסקרנות שלי יותר מדי, וזמן קצר לאחר
ההשקה קיבלתי ממיר כזה להתנסות.
ממיר Take והשלט שלו (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה