כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Asus Zenfone 2 4GB

מאת
לפני קצת
יותר מחצי שנה הושק מכשיר הזנפון 5 של חברת אסוס ושינה ללא היכר את עולם
הטכנולוגיה והחדשנות האישיים. נכון, רק האייפון קיבל את הכבוד להיות מוזכר בסטטוס בפייסבוק של שר החלל דני דנון, אך אם לשפוט לפי רמת העניין של הקוראים בבלוג הזה ב-Zenfone 5,
והציפיה להגעתו הרשמית לארץ של ממשיך דרכו, ה- Zenfone 2,
נראה שאסוס נמצאת בכיוון הנכון. נכון להיום, המכשיר טרם הגיע באופן רשמי לישראל,
אך זה לא מפריע לחנויות המייבאות אותו באופן עצמאי להציע אותו למכירה בארץ.

Asus Zenfone 2 (צילום: גד גניר)
בהשקה של
סדרת ה-Zenfone הראשונה, הכל היה נורא פשוט וברור. Zenfone 4 היה
המכשיר הזול והבסיסי, ה-Zenfone 6 היה
הפאבלט שבסדרה, וה-Zenfone 5,
מכשיר המיינסטרים, הגיע בשתי גרסאות עיקריות: אחת בעלת מעבד של קוואלקום ויכולות
דור רביעי. הגרסה השניה הגיעה עם מעבד אינטל ויכולות דור שלישי בלבד, אך בעלת סים
כפול ומחיר שטלטל את שוק הסלולר הישראלי (לפחות בתחום מכשירי הבינים): קצת פחות
מ-1000 ש”ח. ההשקה של סדרת ה-Zenfone 2 נתנה
את האות לפתיחתו של בלאגן אחד גדול. המכשירים בסדרה מגיעים עם שלל קונפיגורציות של
מעבדים ונפחי זכרון אחסון שונים, זכרון RAM
ומצלמות עם כמות מגה פיקסלים שונה, וכולם נושאים את השם Zenfone 2.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: BLU Selfie

מאת
יותר מחצי
שנה עברה מאז שבדקתי את ה-HTC Desire Eye,
מכשיר שבראשו מצלמת סלפי אימתנית. היו לפניו עוד מכשירים שהתגאו במצלמת הסלפי
שלהם, מכשירים כמו ה-Huawei Ascend P7 או ה-Samsung Galaxy Note 4 אבל מדובר במכשירים שגם אם מצלמת הסלפי שלהם מציגה תוצרים נאים, עדיין מדובר במצלמות סלפי סטנדרטיות, בניגוד למכשיר של HTC.
והנה, BLU החליטה להתפרץ גם היא אל הנישה הצרה הזאת שפונה
אל הצרכים הנרקסיסטיים של הדור הצעיר עם מכשיר ששמו לא משאיר מקום לספק: BLU Selfie.
BLU Selfie (צילום: גד גניר)
ה-BLU
 Selfie הוא אמנם המכשיר החזק ביותר נכון להיום
בקטלוג המכשירים של BLU המשווקים בישראל, אולם באופן כללי, כשמשווים
אותו למה שיש בשוק, ה-BLU Selfie
ממוקם איפשהו קצת מעל רמת הביניים. במספרים זה אומר מעבד בעל 8 ליבות במהירות 1.7
גיגהרץ, מדגם MT6592 מבית
מדיה טק, זכרון RAM בנפח 2 גיגה (רוב מכשירי BLU
הנמכרים בישראל מגיעים עם 1 גיגה זכרון בלבד), וזכרון אחסון בנפח 16 גיגה הניתן
להרחבה באמצעות כרטיס זכרון מסוג MicroSD.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Logitech MX Master

מאת
השבוע
הכריזה לוג’יטק על שינוי מיתוגי. במסגרת השינוי שמוגדר בבלוג החברה כשינוי הגדול
ביותר שאי פעם בוצע שם, קוצץ שם החברה מ-“Logitech“,
ל-“Logi” (אשר יופיע מעתה והלאה על מוצריה
החדשים) והוחלט להפוך את תחום העיצוב למרכזי בחשיבותו בתכנון המוצרים שלה. כחלק
מהתפיסה הזאת, החליטו בלוג’יטק ליצור עמדה חדשה בארגון – מנהל על לנושא העיצוב,
תפקיד שהוטל על אלאסטר קרטיס, ששימש בעבר כמעצב הרשמי של נוקיה. המטרה (או יותר
נכון, התפיסה השיווקית) היא לייצר מוצרים מרגשים ומלהיבים, ואף להכנס לתוך
קטגוריות מוצרים חדשות שלוג’י (טק) טרם הציגה בהן את נוכחותה. בינתיים, מספר
שבועות לפני השינוי הזה, הציעו לי לקחת לבדיקה את ה-MX Master,
עכבר הדגל של החברה, הממותג כעכבר מנהלים. אמנם אני משתמש בעכבר TrackBall כבר שנים, אך לא יכולתי לפספס את החויה להרגיש איך זה להיות המנהל המגניב ביותר במשרד (ברמה העכברית). כצפוי, עכבר הפונה למנהלים, הוא עכבר הפונה למעשה לארנק של אותם
מנהלים, אז קחו זאת בחשבון כשאתם קוראים את הפוסט הזה.
Logitech MX Master (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Xiaomi Piston 3

מאת
הטוקבקיסטים
באתר הארץ (בו מתפרסמים חלק מהפוסטים מהבלוג הזה) קבעו: אני מנותק, צבוע, שייך
לאחוזון העליון ואין לי שום זכות לדבר על יוקר המחייה. מדוע קיבלתי את המוניטין
הזה? כנראה בגלל שבתקופה האחרונה בדקתי כאן בעיקר אזניות שמחירן עומד על 800
ש”ח וצפונה מכך. ובכן, הפנמתי. הפוסט הזה יעסוק באזניות הזולות ביותר שיצא לי
לבדוק במסגרת הבלוג הזה, ה-Piston 3 של Xiaomi.
Xiaomi Piston 3 (צילום: גד גניר)


את Xiaomi
פגשתי כאן כשסיפרתי לכם על הסוללה הנטענת המצויינת שלהם, וגם על ה-Mi4.
הסטארטאפ הסיני מנסה להשיג דריסת רגל בתחומים רבים. בקטלוג המוצרים שלהם תמצאו
טאבלט, ראוטר, סוללות ניידות, סטרימר, מצלמת אקסטרים, מפצל חשמל, ואפילו טלויזיה.
סדרת אזניות ה-In Ear של
החברה, סדרת Piston אמנם
לא נחשבת כסדרה המיועדת לאודיופילים, אך לאור הרקורד המצוין שיש לי עם Xiaomi,
ולאור המחיר הזול שלהן (אליו אגיע בסוף) הגעתי למסקנה ששווה לקחת אותן לסיבוב.

אוסף מילים חמות ממגיבי אתר הארץ

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Gear VR

מאת
לפני 20
שנה בערך, פעלה בדיזנגוף סנטר חנות משחקי וידאו שגולת הכותרת שלה היתה עמדת Virtual
Reality. זו היתה מעין במה שניתן לעמוד עליה, לחבוש
משקפיים מאוד כבדות ומסורבלות, להחזיק ביד ג’ויסטיק ולחוות עולם של פוליגונים
מכוערים ברזולוציה נמוכה להחריד. באחד מימי החופש הגדול, אמי לקחה אותי לתל אביב,
שילמה עבורי כמה עשרות שקלים בתמורה לרבע שעה שבה אצלול לתוך החויה הזאת. במשך 14
דקות עמדתי שם, קפוא לחלוטין וניסיתי להבין איך אני זז. הזזתי את הג’ויסטיק ימינה
ושמאלה ומדי פעם היו תנודות קלות לצדדים. רק בדקה האחרונה הבנתי שאם אני מזיז את
כל הראש, אני יכול לראות את מה שקורה מסביבי בעולם הוירטואלי הכי פחות מכוער שמחשב
משנת 1995 מסוגל היה לייצר עבורי.
Samsung Gear VR (צילום: גד גניר)


19 שנה
לאחר מכן הוזמנתי לאירוע ההשקה של ה-Samsung Galaxy Note 4,
אירוע שבא זמן קצר לאחר ההשקה של המכשיר ב-IFA,
יחד עם גרסת ה-Edge שלו, וה-Gear VR,
משקפי ה-VR של החברה שפותחו יחד עם חברת Oculus.
במסגרת האירוע הישראלי, ניתנה לי האפשרות להתנסות לראשונה ב-Gear VR
שהובא לשם באותו שלב רק לצרכי הדגמה. התאכזבתי מאוד, חייב להודות. התנסיתי בריחוף
מעל גורדי השחקים של ניו יורק. הכל היה מרוח, ברזולוציה נמוכה ונראה רע מאוד, מה
שלא הפריע לרוב האנשים סביבי להתלהב משום מה. למען האמת, החויה ב-Google
Cardboard שקניתי לעצמי מספר ימים לפני כן, לא היתה
שונה במיוחד, מה שהעלה אצלי את השאלה מה גורם לסמסונג להוציא מכשיר כזה לשוק,
ולתמחר אותו בכמה מאות  דולרים, כאשר החלופה הצנועה של גוגל לא מתקרבת למחיר
הזה.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Plantronics BackBeat Go 2

מאת
בשנת 1961
הגיעו בחברת התעופה האמריקאית יונייטד איירליינס למסקנה כי האזניות המשמשות את הטייסים וטייסי המשנה הן
ענקיות, מסורבלות וכבדות. הם עודדו טייסים לשלוח להם עיצובים חדשים של אזניות,
ושני טייסים בשם קורטני גרהאם וקית’ לארקין הציגו אזניות שבסופו של נבחרו ע”י
החברה כאזניות בהן יעשה שימוש בכל המטוסים שלה. בשלב זה הם הקימו יחד
את פלנטרוניקס, ועד לאמצע שנות ה-60 פלנטרוניקס כבר הספיקה להיבחר ע”י ה-FAA
כספקית הבלעדית של אזניות עבור פקחי טיסה, וחברת הטלפונים בל בחרה בפלנטרוניקס
כיצרנית האזניות של המרכזניות שלה. בסוף שנות ה-60, כשניל ארמסטרונג נחת על הירח
ודקלם את “זה צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות”, היה זה דרך אזניות של
פלנטרוניקס, פחות מעשור לאחר שהוקמה. כבוד.
 

Plantronics BackBeat 2 Pro (צילום: גד גניר)

האזניות
הראשונות של פלנטרוניקס שיוצא לי לבדוק במסגרת הבלוג הזה הן ה-BackBeat
Go 2, אזניות Bluetooth
סטריאופוניות בתצורת In-Ear עם
חוט המקשר ביניהן, תצורה זהה לזו של ה-Jabra Pulse
וה-Jabra Rox וגם ה-SMS AudioSync In Ear Wireless Sport.
 

Plantronics BackBeat 2 Pro (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Power Up 3.0

מאת
קיקסטארטר
בפרט, ואתרי מימון המונים אחרים בכלל הם מקום טוב למצוא בו חפיצים ייחודיים ויוצאי דופן.
לעיתים קרובות, מדובר בחפיצים מיותרים או כאלו שכבר קיימים בשוק, אך לפעמים ישנן
גם הברקות. בין אלו שיותר משכו את תשומת ליבי ניתן למצוא את הסוללה הנטענת ע”י גז מצתים זיפו, השקע המגנטי לאזניות (שלצערי לא הצליח לגייס את הסכום הדרוש), ו-Pressi,
שגרף סכום גבוה בהרבה מהציפיות, הגיע לשוק, ולאחר זמן קצר הצטרפו אליו המון
חיקויים סיניים זולים בהרבה ממנו ועושים פחות או יותר את אותו הדבר. ה- Power Up
Plane 3.0 הוא פרוייקט קיקסטארטר שלא יצא לי לפגוש
בזמן תהליך גיוס הכספים שלו. התכנון של יוצרי המטוס היה לגייס כ-50,000 דולר, אולם
בסופו של דבר הם הסתדרו בלי התרומה התיאורטית שלי ודף הקיקסטארטר שלהם הצליח לגייס
לא פחות מ- 1,232,612 דולר מ-21,412 תומכים שונים.
ה-Power Up 3.0  במלוא הדרו, שימו לב לקרע בחלק האחורי של כנף שמאל (צילום: גד גניר)


אז מה זה
בכלל? בגדול, שי גויטין, שעומד מאחורי הפרוייקט, החליט לשדרג את חויית ההטסה של
מטוסי נייר. איך זה מתבצע? ע”י תוספת של יחידות שליטה המחוברת למוט דק עליו
יושבים מדחף והגה כיוון. המטוס נשלט ע”י אפליקציה (לאנדרואיד ול-iOS)
שניתן להתקין על הטלפון הסלולרי. האפשרות לשלוט במטוס במעופו היא מה שמבדיל בין ה-Power Up
3.0 לדגם הקודם, ה-Power Up 2,
שהוא למעשה רק מנוע שניתן להרכיב על מטוס הנייר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus Transformer Book T100 Chi

מאת
בדצמבר
2013 הגיח אל חיי כלי העבודה באמצעותו נוצרו רוב הפוסטים בבלוג הזה, ה-Asus Transformer Book T100. אם איכשהו לא יצא לכם להיתקל בפוסט המאוהב
הזה, אקצר לכם: ה-T100 היה אחד מהמוצרים שקיוויתי לקבל לידיי
לבדיקה מרגע שהמחשבה על להקים בלוג סקירות מוצרים עברה בראשי, ואכן הוא הגיע אליי
מהר יחסית. לאחר שפרסמתי את הפוסט הנלהב, נאלצתי כמו תמיד להחזיר אותו, אך לאחר
כשלושה וחצי חודשים קניתי לעצמי T100
משלי. מה כל כך נפלא ב-T100? איך שאני רואה זאת, הוא סוג של חיפושית,
חיפושית של פולקסווגן, הדור הראשון שלה. מחשב נתיק 2 ב-1 שאמנם לא מתהדר במפרט
מרשים במיוחד, אבל קומפקטי, בעל זמן סוללה מרשים וחשוב מכל: זול.
ה-Asus Transformer Book T100 Chi מדגים את המונח 2 ב-1 (צילום: גד גניר)


ואז אסוס
הוציאה את סדרת ה-Chi. אם אתם תוהים לעצמכם על מה חשבו אנשי
השיווק של אסוס, אז Chi (נכתב גם כ-Qi,
המוכר לכם מתקן הטעינה האלחוטית) הוא אנרגיית החיים, או אם תרצו ביותר דרמטי,
הנשמה עצמה. שני המחשבים שהושקו לאחרונה בישראל, ה-Transformer
Book T100 Chi (בו יעסוק הפוסט הזה) וה-T300 Chi
משווקים כשדרוג של הדגמים שנמכרו בארץ עד כה (T100
ו-T300). ברוב המובנים הם אכן נראים ומשדרים תחושה
של שדרוג הדגמים הקיימים, אך כוח החיים של ה-Transformer
Book T100 Chi דהיינו המעבד, מציג דווקא שדרוג מינורי על
פני קודמו: את מעבד ה-intel Atom Z3740
החליף דגם Z3775. ההבדל ביניהם הוא כמובן לטובת הדגם החדש
יותר, אבל מדובר בהבדל זניח שאינו מורגש בעבודה היומיומית. האמת שביום שקיבלתי
לבדיקה את ה-Transformer Book T100 Chi,
ההבדל בביצועים בינו לבין ה-T100 שלי
נראה משמעותי מאוד, אך לאחר פירמוט, הטאבלט בן השנה וקצת שלי תפקד פחות או יותר
כמו הגרסא העדכנית שלו.  מהירות השעון של המעבד עלתה מ-1.33 ל-1.47 גיגהרץ
(או מ-1.86 ל-2.39 גיגהרץ במצב טורבו). זכרון ה-RAM
נשאר צנוע כפי שהיה קודם ועומד על 2 גיגה. זכרון האחסון מגיע בשני נפחים 32 גיגה
או 64 גיגה. בסופו של דבר, ה-Transformer Book T100 Chi
לא ביצע קפיצת מדרגה בכל הקשור לביצועים, ועדיין נשאר במחוזות ה-Netbook.
מה זה אומר? שהמחשב הזה דומה בביצועים שלו למה שאפשר לצפות מטאבלט מאשר ממחשב.
תשכחו מקבצי אקסל מורכבים, תשכחו ממשחקים (עם משחקים מחנות האפליקציות של
מיקרוסופט דווקא אין בעיה), אל תתפרעו עם כרום והזהרו לא להיסחף עם עריכת תמונות.
אחד מצווארי הבקבוק כאן הוא הזכרון, הן זכרון האחסון והן זכרון ה-RAM.
אין מה לעשות, 2 גיגהבייט מגבילים את ריבוי המשימות, והעובדה שאחרי התקנת כל
העדכונים למערכת ההפעלה, אופיס ו-Paint.net על
המחשב, נותרים בערך 8 גיגה לתמרן איתם (אם קניתם את גרסת ה-32 גיגה. אם קניתם את
גרסת ה-64, המצב פחות נורא), שזה כלום.

להמשך קריאה

כזה היא ניסתה: שואב אבק רובוטי-היברידי Moneual

מאת
את שואב
האבק מבית מנואל (או מוניואל, אם אתם מתעקשים) קיבלתי בנקודת הזמן הטובה ביותר:
שבועיים לאחר ששואב האבק הרובוטי הנוכחי שלי התקלקל, כשבוע לפני ליל הסדר וימים
ספורים לפני שאורחים לא צפויים הגיעו לביקור. למרות שעולם השואבים הרובוטיים מוכר
לי מקרוב, הציפיות שלי כלפי השואב לא היו יותר מידי גבוהות ובסך הכל קיוויתי
שיעזור לי לשמור על הבית נקי יותר. אך ברגע שפתחתי את הקופסה והבנתי ששואב האבק
הנוכחי הוא היברידי, כלומר מגיע לא רק עם מצב שאיבה אלא גם עם מצב ״העברת סמרטוט״,
התחלתי לתהות: האם אכן נפתרו כל בעיות הניקיון שלי?
מנואל (צילום: גד גניר)


ספרדי מבית
קוריאני
כפי
שציינתי, שואבי אבק רובוטיים ואני הפכנו לחברים טובים במהלך השנים האחרונות.
פתיחה, תפעול ואפילו הריסה של השואבים הללו לא נחשבים עבורי כאתגר, כשבדומה לשאר
המתחרים הקיימים בשוק האביזרים והתפעול של מנואל לא נראו שונים מהותית בעת פתיחת
הקופסה. הערכה כוללת את השואב עצמו, עמדת הטעינה, שלט רחוק והאביזר המכניס אותו
למצב שטיפה, עם סמרטוט תואם. בשונה מהרובוטים האחרים שסקרתי, מנואל נראה הרבה יותר
צנוע: הוא כולל בסך הכל שלושה כפתורים פיזיים (הפעלה, בחירת מצב כיבוי וכפתור
עצירה) ונראה שהוא מוכן לפעולה מיד עם הצמדתו אל עמדת הטעינה. בתיאוריה, שלושת
הכפתורים הללו יכולים להספיק לכל משתמש ממוצע בכל הנוגע לניקוי הבית, אך איזה מין
ביקורת זאת תהיה אם לא נחקור את האפשרויות השונות לעומק?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG G4

מאת
לא מעט
דברים השתבשו ל-LG טרם ההכרזה על מכשיר הדגל הנוכחי שלה, ה-G4.
המעבד עליו אמור היה להתבסס, ה-Qualcomm Snapdragon 810
התגלה כבעל בעיית התחממות. מעבד אחר נבחר בסופו של דבר, אך לפי השמועות השקת
המכשיר נדחתה בשל כך, מה שהשאיר את הבמה ב-MWC
לסמסונג עם ה-Galaxy S6 שלה,
וה-HTC One M9. מעבר לכך, כל פרטי המכשיר החדש, כולל
תמונות יח”צ דלפו לתקשורת מספר ימים טרם ההכרזה הרשמית בחודש אפריל.
LG G4 (צילום: גד גניר)

ה-LG G4
הגיע הגיע לישראל באופן רשמי רק בשבוע שעבר. ישראל היא אמנם שוק קטן מבחינת LG,
אך היצרנית הקוריאנית זוכה כאן להצלחה יוצאת דופן. בעוד LG
שולטת על 4.6% בלבד משוק הסמארטפונים העולמי, בישראל היא הצליחה לתפוס כ-20%, או
במילים אחרות, אחד מכל חמישה סמארטפונים שנמכר בישראל יצא ממפעלי LG.
הנתון הזה מרשים אפילו יותר כשלוקחים בחשבון כי לפני כשלוש שנים מצבה של LG
בישראל היה שונה לחלוטין, אך השקות של מכשירים מצוינים כמו הנקסוס 4 ו-5, ובעיקר
ה-G2 וה-G3
ביססו את מעמדה כאן. האם ה-G4
ימשיך את המגמה? האם מדובר במכשיר שמסוגל לתת פייט אמיתי בתחרות מול מכשירים כמו
האייפון 6 או ה-Galaxy S6?

להמשך קריאה