כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Mini 8S II

מאת
אי שם בשנת 2006, מכשירי ה-DVD נכנסו לישורת האחרונה של תפקידם ההיסטורי. ממכשירים שבתחילת אותו עשור עלו בין 1500 ל-2000 ש”ח ונחשבו לדרך הטובה והאיכותית ביותר לצרוך תוכן (סרטים), בתוך שנים ספורות הפכו למוצר שניתן למצוא אותו בכל סופרמרקט, בפחות מ-200 ש”ח. האבסורד הוא שמכשירי ה-DVD הזולים והסיניים האלו, הגיעו עם יכולות שמכשירי ה-DVD הממותגים לא יכולים היו להציע באותה תקופה בגלל סוגיות של זכויות יוצרים: מכשיר ה-DVD שקניתם בסופר ידע לקרוא דיסקים צרובים, ידע לנגן קבצי DivX ואף ידע להציג את קובץ הכתוביות המצורף, בפונט מכוער אמנם, אבל עדיין, משהו שה-DVD האיכותי והיוקרתי שלי לא ידע לעשות.



Mini 8S II (צילום: גד גניר)





באותה תקופה החלו להופיע בשוק מסכי LCD ופלאזמה, כאלו הדורשים מקור תוכן המסוגל להזרים לטלויזיה וידאו ברזולוציה גבוהה יותר. מכשירי ה-Blu Ray היו ההמשך הישיר, הליגטימי והחוקי של מכשירי ה-DVD של המותגים הגדולים. הסטרימרים שעשו את הפריצה הגדולה שלכם זמן קצר לאחר מכן, היו הפתרון עבור מי שהעדיף את הסרטים שלו בחינם, על דיסק קשיח או על המחשב.



כמו מכשירי ה-DVD הראשונים, גם הסטרימרים היו בהתחלה מוצרים יקרים, למבינים בלבד. חלפו כמה שנים, יצרניות הפסיקו להשקיע לשלם על פיתוח תוכנה והחלו להשתמש במערכות הפעלה חינמיות, בקוד פתוח, וכיום ישנו מבחר עצום של סטרימרים. מאחר וסטרימרים עדיין נתפסים כאויבי האולפנים הגדולים, המותגים הגדולים נמנעים מלהכנס לשוק הזה. אני לא מחשיב לצורך העניין את מכשירי הסטרימר המריצים את Android TV או מכשירי Apple TV, שדווקא כן מעודדים את המשתשמים לצרוך תכנים באופן חוקי. הסטרימרים שאני מדבר עליהם מגיעים ממותגים מוכרים יותר כמו Xtreamer, או Minix, או מותגים פחות מוכרים כמו Tronsmart, Sunvell, Beelink, או אפילו כאלו שקצת קשה להבין מהו המותג שלהם, כמו זה שבדקתי, ה-Mini 8S II. האם Mini זה שם המותג? לא ברור, אבל הוא זול ומתחייב להריץ קודי, פופקורן טיים, נטפליקס וכל דבר שאנדרואיד תומכת בו, אז למי באמת אכפת מה רשום עליו? מסתבר שצריך להיות אכפת לכם, אם אתם לא רוצים לזרוק לפח קצת פחות מ-200 ש”ח.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Max

מאת
אני לא חושב שסמארטפון צריך להגיע עם מסך גדול יותר מ-5.7 אינטש. גם 5.7 אינטש זה קצת יותר מדי, אבל באופן כללי, סמארטפונים שמגיעים עם מסך גדול יותר הם מבחינתי פסולים מראש. גם היצרניות הגדולות לא נותנות יותר מדי אמון במכשירים עם מסך של 6 אינטש ומעלה, והמבחר הקיים בשוק כיום, עבור בעלי האצבעות הבלתי נגמרות שביניכם, הוא מאוד מאוד מצומצם. לפני מספר חודשים סיפרתי לכם על ההתנסות שלי עם ה-Phab Plus של לנובו, פאבלט ענק עם מסך בגודל 6.8 אינטש (טאבלטים קומפקטיים מגיעים עם מסך בגודל של 7 אינטש), וכעת מגיע תורו של ה-Mi Max, פאבלט מעט קטן יותר של שיאומי, עם מסך בגודל של “רק” 6.4 אינטש.



Xiaomi Mi Max (צילום: גד גניר)





המפרט הטכני של ה-Mi Max, אם מתעלמים לרגע מגודל המסך, זהה לזה של ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro שבדקתי לפני מספר שבועות: ערכת השבבים Snapdragon 650 של קוואלקום, זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, אחסון פנימי בנפח 32 גיגה ואפשרות הרחבה באמצעות כרטיס זכרון עד ל-256 מגה, או לחילופין שימוש בסים נוסף על חשבון כרטיס הזכרון (שיאומי בחרה כאן משום מה ב-Micro Sim ולא בנאנו סים הנפוץ יותר, אז לפני הקנייה ודאו שיש לכם את סוג הסים המתאים). ה-Xiaomi Mi Max הגיע אליי עם MIUI 8 בגרסה 8.1.4.0, המבוססת על אנדרואיד בגרסה 6.0.1. MIUI מגיעה כאן עם כל הפינוקים שהביאה ב-Redmi Note 3 Pro כמו “שטח שני”, המהווה מעין סביבת עבודה נוספת בטלפון שבה ניתן להכנס עם חשבונות שונים, משהו שמאפשר נניח להפריד בין כל מה שקשור לעבודה ובין מה שקשור לשימוש בטלפון בשעות הפנאי. יצירת “שטח שני”, גוזלת משאבי מערכת כמו זכרון, אחסון וכוח עיבוד. חלופה אפשרית היא שכפול פרטני של אפליקציות. במידה ויש לכם משום מה שני חשבונות פייסבוק, או וואטסאפ באפשרותכם “לשכפל” את האפליקציה, ובכל אחד מהם להשתמש בחשבון אחר. ערכת השבבים Snapdragon 650 עשתה יופי של עבודה ב-Redmi Note 3 Pro והאמת שהתחושה כאן אפילו השתפרה: המכשיר זריז מאוד ומגיב במהירות לכל פעולה. ייתכן שהרושם החיובי שקיבלתי על ביצועי ה-Mi Max קשור גם לגרסת התוכנה העדכנית. כל הבאגים הקטנים והמרגיזים שאפיינו מכשירים קודמים של שיאומי נעלמו כאן כלא היו: אין בעיות סנכרון, ההודעות מגיעות בזמן, אין בעיות יציבות אין צורך באיתחולים, הסורק הביומטרי מזהה במהירות ובקלות את האצבעות שלי והמכשיר אפילו מתקשר נהדר עם השעון החכם שלי. זו עדיין לא המהירות של מכשירי דגל, אבל בתפקוד היומיומי הכל עובד נפלא. בנוסף, העובדה שהמכשיר מגיע עם אחסון פנימי של 32 גיגה מבטיחה ראש שקט בכל הקשור למקום הדרוש להתקנת אפליקציות, לפחות בשנה-שנתיים הקרובות.



להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG Urbane 2nd Edition LTE

מאת
אם לשפוט לפי רוב עורכי אתרי הטכנולוגיה בעולם, קטגוריית השעונים החכמים מחשבת את קיצה לאחור. כעוקב קבוע אחר חדשות טכנולוגיה באתרים בחו”ל, אני נתקל לעיתים קרובות בטורים שמכריזים על מותו של הקונספט הזה של שעונים חכמים, קוראים ליצרניות להתייאש ולהפסיק לייצר ולפתח כאלו, ושאף אחד לא באמת צריך אותם באמת. במובן מסוים, שעונים חכמים הם הבוז’י הרצוג של עולם הטכנולוגיה.


כל האנטגוניזם הזה מגובה בעובדות בשטח: מחקר של IDC קבע כי מכירות השעונים החכמים בעולם הצטמצמו ב-51 אחוז ברבעון השלישי של 2016. גם אם השקת הגרסה החדשה של ה-Apple Watch תשנה קצת את התמונה ברבעון האחרון, לא צפוי נס שיגרום לשעונים חכמים להפוך לאטרקטיביים יותר, לא עבור הצרכנים ולא עבור היצרניות השונות. לאחר שנים של התלהבות בקרב היצרניות הגדולות והשקות של מגוון שעונים חכמים, שנת 2016 היתה שנה שחונה יחסית בהיבט הזה: למעט אפל, היצרניות הגדולות היחידות שהכריזו במהלך השנה האחרונה על שעונים חכמים חדשים, היו אסוס וסמסונג. בעוד אצל סמסונג ואפל, להן יש מערכות הפעלה משל עצמן לשעונים שלהן, מצבה של Android Wear נראה עגום יותר: יצרנית טכנולוגיה גדולה אחת ויחידה ב-2016 בחרה לתת אמון במערכת ההפעלה של גוגל לשעונים חכמים. השעון היחיד הזה טרם הגיע לישראל, ועדיין לא ידוע אם ומתי יגיע.


אחד שדווקא כן הגיע לישראל: LG Urbane 2nd Edition LTE (צילום: גד גניר)




מה כן הגיע לאחרונה לישראל ומריץ Android Wear? ה-Urbane 2nd Edition LTE, השעון החדש ביותר של LG שהוכרז לראשונה בעולם באוקטובר 2015. ימיו הראשונים של ה-Urbane 2 לא היו קלים: שבוע לאחר שהגיע למדפיהן של Verison ו- AT&T, מכירתו הופסקה בשל תקלה שהתגלתה בשעון אשר השפיעה באופן קריטי על תפעולו.  ב-LG חששו לקחת סיכון בעניין הזה ואפילו לא נקבו בתאריך משוער בו התקלה תתוקן, אם בכלל.  בסופו של דבר, בחודש מרץ 2016 חזר השעון לחנויות, ולאחרונה כאמור הגיע גם לישראל.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Bose QuietComfort QC35

מאת

בשנתיים האחרונות, יותר ויותר יצרניות אודיו מוסיפות לקטלוג המוצרים שלהן אזניות הכוללות ביטול רעשים אקטיבי (Active Noise Cancelling), אך החלוצה בתחום, והמזוהה ביותר עם הסוג הזה של אזניות היא ללא ספק Bose האמריקאית. בשנת 1978, עלה מייסד החברה עמאר בוז על על טיסה מסחרית יחד עם אזניות שיועדו למערכת הבידור לנוסעים בטיסה, כדי לבדוק את איכותן. הוא התאכזב לגלות שהאזניות החדשות לא מסוגלות להתמודד עם רעשי הרקע בתא הנוסעים, ולא מצליחות להתגבר על רעש המנועים, המזגן, הדיבורים והתינוקות במטוס. זו היתה הנקודה שבה החליט שיש צורך לעשות שינוי דרמטי ולרכז את מאמצי חטיבת האזניות בחברה, בהתגברות על רעשי רקע מהסביבה, פרוייקט שהעבודה עליו החלה כבר בשנת 1964. 25 שנה מאוחר יותר, חשפה את אזניות ביטול הרעשים האקטיבי הראשונות שלה, איך לא, עבור חברות התעופה. בזמן שחלף מאז, הפכה Bose ליצרנית המובילה והראשונה שחושבים עליה בהקשר הזה, במידה רבה של צדק.

Bose QuietComfort QC35 (צילום: גד גניר)

ה-QuietComfort QC35 שהגיעו באופן רשמי לישראל בחודש יולי, הן אזניות הבלוטות’ היחידות בקטלוג החברה שכוללות את מנגנון סינון הרעשים האקטיבי. אלו הן אזניות אלחוטיות בתצורת Over The Ear המהוות מוצר הדגל של Bose בתחום הזה. הן בילו אצלי תקופה ארוכה יחסית, פיתחתי לגביהן דיעה מאוד מוצקה, אך לקראת סיום הבדיקה קרה משהו שאמנם לא שינה את הרושם הכללי, אבל גרם לי לשפוט אותן באופן טיפה אחר. אם אני נשמע כמו קליקבייט של עצמי, זה בכוונה, אבל אם אתם חסרי סבלנות אתם מוזמנים כרגיל לקפוץ לפסקה האחרונה ולהרוס לעצמכם את כל המתח שאני מנסה לבנות כאן.

כזה ניסיתי: BlackBerry DTEK50

מאת
לפני כשבוע הודיעה בלקברי רשמית על סיום דרכה לפי שעה בייצור בפועל של סמארטפונים. האם זה אומר שיותר לא נראה סמארטפונים מעוטרים בלוגו המותג של החברה הקנדית? להיפך, ככל הנראה אנחנו עומדים בפני גל השקות נוסף של מכשירים הנושאים את השם בלקברי. איך זה ייתכן? ובכן,  לאחר שנים בהם נאבקה להשאר רלוונטית בשוק, החברה החליטה להתמקד בפיתוח תוכנה ואבטחת מידע, ולהעביר את מלאכת ייצור החומרה לקבלן חיצוני. הקבלן בו בחרה בלקברי הוא היצרנית הסינית TCL, אשר מייצרת גם את מכשירי המותג הצרפתי Alcatel. ההסכם שנחתם בשבוע שעבר מסדיר את שיתוף הפעולה בין שתי החברות לטווח הארוך, אם כי שיתוף הפעולה הזה החל כבר לפני מספר חודשים. התוצרים של שיתוף הפעולה הזה הם ה-DTEK60 סמארטפון עם מפרט של מכשיר דגל לכל דבר, וה-DTEK50, אותו קיבלתי לאחרונה לבדיקה, סמארטפון המיועד לשוק הביניים שהגיע לישראל, ומציע תמחור שפוי הרבה יותר מזה של המכשיר הקודם של בלקברי שניסיתי.


BlackBerry DTEK50 (צילום: גד גניר)




ה-BlackBerry PRIV, אותו בדקתי לפני שנה, היה מכשיר האנדרואיד הראשון של החברה, והמכשיר האחרון שייצרה בעצמה. אם לשפוט ספציפית עפ”י המכשיר הזה, אולי מוטב שכך. ה-PRIV היה מכשיר יומרני, שהגיע עם מפרט מכובד ואפילו עם מקלדת פיזית נשלפת, אך היה עמוס בבעיות ורחוק מלספק את הסחורה, בטח במחיר השערורייתי שנדרש עבורו בארץ. ה-DTEK50, מייצג שינוי חד באסטרטגיה של בלקברי, ופניה לקהל לקוחות שונה לחלוטין. כאמור, מדובר במכשיר ביניים המבוסס על מעבד ה-Snapdragon 617 של קוואלקום (אותו אחד מה-Nubia Z11 Mini) הכולל 8 ליבות, 4 במהירות 1.5 גיגהרץ וארבע הנוספות במהירות 1.2 גיגהרץ.למכשיר זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, ואחסון פנימי בנפח 16 גיגה, אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: סלקום TV ב-Apple TV

מאת
לפני קצת יותר מחודש הגיעה סלקום טי וי לנקודת ציון משמעותית: 100,000 לקוחות נרשמו לשירות, הישג לא רע בכלל לשירות טלויזיה שנכנס רק לפני שנתיים לשוק בעייתי שנשלט ע”י שתי חברות שלא מראות התלהבות יתרה מהקונספט של תחרות. על ההתנסות שלי עם השירות הזה כתבתי כבר בחודש הראשון להפעלתו. בינתיים, סלקום שקדה על הרחבת קטלוג התוכן שלה, והרחיבה את השירות מעבר לגבולות הממיר שלה. זה החל עם השקת אפליקציה ייעודית ל-WebOS מערכת ההפעלה לטלויזיות חכמות של LG, וכעת היא הופכת לשחקנית הראשונה בשוק הטלויזיה שמציעה אפליקציה משלה ל-Apple TV, ואף מציעה את ה-Apple TV עצמו כחלק מהעסקה, בליווי אותיות קטנות שכמו תמיד, כדאי לשים לב אליהן.


סלקום טי וי על Apple Tv, המסך הראשי של האפליקציה (צילום: גד גניר)




ההכרזה של סלקום על אפליקציה ל-Apple TV היא צעד חדשני בנוף שוק הטלויזיה הישראלי. יס והוט אמנם השיקו אפליקציות משלהן, אך רק לפלטפורמות שלא מתחברות ישירות לטלויזיה, אפליקציות לסמארטפונים ולטאבלטים. כשסלקום מציעה את שירותי הטלויזיה שלה יחד עם ממיר Apple TV בחבילה אחת, היא לא רק נכנסת אליכם הביתה בעצמה ומתחברת אל הטלויזיה שלכם, היא עושה זאת דרך פלטפורמה המאפשרת גישה גם לנטפליקס, Youtube, וספריית הסרטים של אפל עצמה. נכון להיום זה לא נשמע כמו תחרות מטורפת, אבל לא מן הנמנע שבעתיד ייכנסו שחקניות חדשות לשוק ואל הפלטפורמה הזאת שסלקום דוחפת בהתלהבות אל הטלויזיה בסלון שלכם.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: LG OLED55C6Y

מאת
עד לפני זמן לא רב, שוק הטלויזיות כלל שתי טכנולוגיות עיקריות: פלזמה ו-LCD. במהלך השנים הצטמצם נתח השוק של מסכי הפלזמה, ומסכי ה-LCD החלו להקרא בשם חדש, מסכי LED, על שם טכנולוגיית התאורה החדשה שאימצו רוב היצרניות בתחום. בשנים האחרונות החליטה LG להמר על טכנולוגיה שלישית: מסכי OLED, מסכים המבוססים על טכנולוגיה דומה לזו של מסכי ה-AMOLED המוכרים לכם מעולם הסמארטפונים. לפני מספר שבועות הציעו לי ב-LG לבחון את אחד המסכים בטכנולוגיה הזאת, ובחרתי ב-OLED55C6Y, דגם המשלב רזולוציית 4K, מסך קעור, מצב HDR ואת מערכת ההפעלה הייחודית של LG למסכים חכמים, ה-WebOS.



LG OLED55C6Y (צילום: יח”צ)





בקרב מי שעקב אחר חידושים בעולם הטלויזיות, מסכי OLED היו במשך שנים הדבר הבא שתמיד נמצא עדיין בסטטוס ניסיוני, בערך כמו האנשים שמדברים על תאי דלק ועל מכוניות מעופפות. הייתי בודק טלויזיות, מתרשם מהן, ואז היה מגיע החכם התורן עם אמירה כמו “כן אני מתאר לעצמי שהטלויזיה הזאת בסדר, אבל חכה חכה שיגיעו ה-OLED” ההבדל בין ההמצאות האחרות ל-OLED הוא ש-OLED כטכנולוגיה בסופו של דבר הצליחה לשנות סטטוס ולהפוך למשהו שאפשרי לרכוש כצרכן פרטי. כרגע, זה אפשרי בישראל רק אם על הטלויזיה מוטבע הלוגו של LG.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus ZenBook 4K

מאת
כמו כל יצרנית מחשבים גדולה שמכבדת את עצמה, גם אסוס מחזיקה מספר סדרות מחשבים ניידים בקטלוג שלה, כדי לנסות ולהציע אופציות מותאמות ספציפית לקהלים שונים. מחשבי ה-Zenbook UX הם מחשבים המשלבים מפרט חזק יחסית יחד עם עיצוב דקיק ושימוש בחומרים איכותיים (בעיקר מתכת) בגוף המחשב. ה-ZenBook 4K (שם הדגם – UX510UX) שקיבלתי לאחרונה לבדיקה מגיע בדיוק מהנישה הזאת, יחד עם משהו שמתחילים לראות במחשבי פרימיום ומאוד רציתי לנסות: מסך 15.6 ברזולוציית 4K.

Asus ZenBook 4K צילום: גד גניר)

הקונפיגורציה שקיבלתי כוללת מעבד Intel Core i7, מסדרת סקיילייק ומדגם 6500U. המעבד הזה הושק ברבעון השלישי של שנה שעברה, ובינתיים כבר הוכרזה סדרת מעבדים חדשה של אינטל. למרות זאת, אין ל-ZenBook 4K במה להתבייש, עדיין מדובר במעבד חזק ביותר. זכרון ה-RAM של המחשב שבדקתי הגיע בנפח נדיב מאוד של 16GB, וכרטיס גרפי NVIDIA® GeForce® GTX960M מבטיח שתוכלו להנות אפילו מקצת גיימינג פה ושם. על פניו, מפרט מכובד שאמור להספיק לפעולות תובעניות מאוד, כולל תמיכה במסך עתיר הפיקסלים ובהרצה חלקה של סרטי 4K עליו. הפעלתי את המחשב, התחלתי להתקין עליו תוכנות, הורדתי את כל העדכונים הנחוצים, והכל עובד נהדר, אבל משהו היה חסר לי. ערכתי איתו את הסרטון של ה-GoPro HERO5, ראיתי עליו סרטים ב-4K, הכל רץ עליו יפה, אבל משהו באופן שבו הוא מגיב, בייחוד בהפעלה ממצב שינה, היה הרבה יותר איטי ממה שציפיתי ממחשב ברמה כזאת. עיון במפרט של המחשב הספציפי שקיבלתי סיפק את התשובה לתהייה שלי: דיסק קשיח בנפח מכובד של 1TB, קונבנציונלי (לא SSD), במהירות פחות מכובדת של 5400 סל”ד. זה גם מסביר אגב את התמחור האטרקטיבי של המחשב הזה שמכל בחינה אחרת מציע חומרה משובחת. אחסון SSD מייקר משמעותית את מחיר המחשב וכאן החליטו להעדיף תג מחיר זול יותר וזה מתבטא, מה לעשות, בביצועים בפעולות יומיומיות. יש לציין שבמפרט המחשב באתר היצרן מופיע כי ניתן להשיג אותו עם כונן SSD, אם כי לא הצלחתי למצוא חנויות אשר מוכרות את הקונפיגורציה הזאת.

כזה ניסיתי: Logitech M330 Silent Plus

מאת
לפני עשר שנים עדיין גרתי בבית של אמי. עברו 3 שנים מאז שהשתחררתי מהצבא, עבדתי, הרווחתי כסף ובזבזתי כמות נכבדה ממנו על אבזור החדר שלי: טלויזיית CRT בגודל 25 אינטש, מערכת סטריאו עם מחסנית לשלושה דיסקים (!), DVD שידע לקרוא צרובים, מחשב שולחני, סט מקלדת ועכבר אלחוטיים ואפילו מסך LCD בגודל 15 אינטש. בגדול, לא היה לי ממש צורך לצאת משם, ואני ומי שלימים הפכה לאשתי, נזכרים מדי פעם בנוסטלגיה בחדר הזה. אשתי היתה באותה תקופה יותר טיפוס של לילה, בעוד אני הייתי דווקא טיפוס של בוקר, מה שאומר שברוב המקרים, הייתי נרדם מול הסרט לפניה, אבל מתעורר גם הרבה יותר מוקדם. מה הייתי עושה בזמן הזה? גולש נניח ל-Lionetwork כדי לבדוק איזה סרט ניתן להוריד דרך eMule, או מחפש חברים ברשת החברתית הלוהטת של אותה תקופה, “חבר’ה“.
Logitech M330 Silent Plus (צילום: גד גניר)

זה השלב שבו האידיליה היתה מסתיימת. אני גולל. אני מאלו שאוהבים את הגלגלת של העכבר, ומשתמשים בה הרבה מעבר למה שאנשים נורמטיביים משתמשים בה. אני מסוגל לגלול קילומטרים במקום להשתמש בפס הגלילה השקט והחביב כדי לעבור מרחקים גדולים יותר בדף. ההרגל המגונה הזה העיר לא פעם את אשתי משינה אבל לא רק. גם בעבודה זה היה משגע את מי שאיתרע מזלו לשבת איתי באותו חדר ומספר אנשים איימו עליי כבר שיעקרו לי את הגלגלת, או את האצבעות.

כאלו ניסיתי: Jabra HALO Smart

מאת
גם גוגל וגם אפל רואות אותנו מתקשרים בעתיד עם הסמארטפונים שלנו בדיבור. Siri ו-Google Now (והחל מהשנה גם Google Assistant) הולכים ומשתפרים עם הזמן בזיהוי הפקודות שלנו והופכים למגוונים יותר במידע ובשירותים שהם מציעים. יצרניות האזניות מתחילות להבין את זה, ומתחילות להציע גישה ישירה לשירותים האלו ישירות מהאזניות. ה- HALO Smart אזניות בלוטות’ שג’אברה רוצה שילוו אתכם לאורך כל היום, הן הראשונות שמגיעות אליי עם כפתור יעודי להפעלת השירותים האלו.

Jabra HALO Smart (צילום: גד גניר)
ה-Jabra HALO Smart מגיעות בתצורה שהולכת ותופסת פופולריות בשנים האחרונות, המשלבת אזניות In Ear וקשת שיושבת על הצוואר שלכם, במקום על הראש. היתרון בתצורה הזאת – בניגוד נניח לאזניות Bluetooth In Ear סטנדרטיות, הוא שהקשת מבטיחה שהאזניות ישארו עליכם ולא יחליקו מהצוואר שלכם אל הרצפה. הקשת של ה-Jabra HALO Smart גמישה ונוחה. היא לא לוחצת יותר מדי על הצוואר, היא גמישה, בנויה היטב ומעוצבת באופן שמתאים לנקודת החיבור בין הצוואר לכתפיים. יש בהן אפילו חלק שניתן לכיפוף או יישור כדי להתאים אותן לרוחב הצוואר שלכם בצורה נוחה.