טלוויזיות

כזאת ניסיתי: LG OLED55B1PVA

מאת

לא צריך להיות מומחה גדול לטלויזיות כדי להבחין בהבדל בין טלויזיות OLED לטלויזיות LCD רגילות. הצבעים, הניגודיות, השחור הכהה, כל הדברים האלו בולטים מאוד לעין כשמביטים בטלויזיית OLED. עד כה, מי שרצה להנות מהכיף הזה, נאלץ להשכיב סכום כסף משמעותי ולקבל על הדרך עוד מגוון תכונות שהוא לא בהכרח זקוק להן. לפני כשבועיים חשפה LG את קולקציית הטלויזיות החדשה שלה וביניהן סדרות חדשות עבור הצרכן הישראלי, A ו-B, זולות יותר מסדרות C ו-G המתקדמות. הסדרות האלו אמורות להקל על הלקוחות לבצע את המעבר לטלויזיות OLED, עם פשרה מסויימת במפרט הטכני של הטלויזיה. האם יש כאן בשורה?


LG OLED55B1PVA לא בסלון שלי (צילום: יח”צ LG)


הדגם שהגיע אליי לבדיקה הוא OLED55B1PVA, גרסת ה-55 אינטש של הסדרה. ניתן להשיג אותו גם בגדלי 65 ו-77 אינטש, כאשר כל הטלויזיות בסדרה הן טלויזיות חכמות ברזולוציית 4K וכולן חולקים את אותו מפרט טכני למעט כמובן הגודל. ההבדל הגדול במפרט הטכני בין סדרה C לסדרה B מתבטא במעבד של הטלויזיה. בניגוד לסדרה C ומעבד ה-α9 שלה, במקרה של OLED55B1PVA מדובר במעבד ותיק ומתקדם פחות, α7. במה זה מתבטא בפועל? תיאורטית, α7 יתמודד כנראה קצת פחות טוב מ-α9 בכל הקשור לעיבוד תנועה מהירה, ורמות המקסימום של הבהירות אמורות להיות מעט נמוכות יותר. איך זה בא לידי ביטוי בפועל? באופן כל כך מינורי כנראה, שאני לא ממש יכולתי להבחין בו. הטלויזיה תומכת בהחלקת תנועה בתדר של עד 120 הרץ ובצפיה בתכנים מכל הסוגים לא הרגשתי איזשהם גמגומים. כך גם לגבי הבהירות המקסימלית: לא הבחנתי באיזושהי חולשה בהקשר הזה גם בצפייה בטלויזיה בחדר מואר. זה מסך OLED עם כל היתרונות שמסך כזה מציע: שחור אפל כהה ואפל בצורה קיצונית בשילוב עם צבעוניות עזה להפליא. אין זליגות אור, אין הילות, ככה זה כשכל פיקסל מואר בנפרד. השילוב היחיד שקצת איתגר את B1 היה סצינות חשוכות במיוחד בצפייה בחדר מואר, אם כי הטלויזיה מגיעה עם מספר מצבי צפייה מוגדרים מראש כשאחד מהם הוא צפייה חדר מואר. מעבר למצב הצפייה הזה איפשר לראות יותר פרטים בתמונה. הגימור המבריק של המסך מחזיר השתקפויות בצורה די אגרסיבית, אבל זה מורגש בעיקר בצפייה במסך מהזוית וגם אז זה בהחלט נסבל. בסופו של דבר, כרגיל במסכי OLED, גם כאן זויות הצפייה רחבות מאוד והגוונים לא מתעוותים גם אם לא יושבים ממש מול המסך.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Samsung QE55Q95T

מאת

ביולי האחרון הציגה סמסונג את קולקציית הטלויזיות החדשה שלה לשוק הישראלי לשנת 2020. זו היתה השקה עמוסת גימיקים: לצד מסך הדגל שמציע רזולוציית 8K (שכמעט ולא ניתן להשיג תכנים שצולמו ברזולוציה הזאת), הוצגו גם מסך המסתובב על צירו, מסך המגיע על מעמד שנראה כמו כן ציור ואף מסך המעוצב כתמונה עם מסגרת עץ הניתנת להחלפה. כל אלו הם למעשה התפאורה למסכים יותר מיינסטרימיים, שמייצרים אולי פחות כותרות, אבל רלוונטיים יותר לרוב האוכלוסיה, כמו ה-QE55Q95T, טלויזיית 55 אינטש ה-QLED 4K המתקדמת ביותר בקולקציה של סמסונג, אותה בדקתי לאחרונה.



עבודת המיתוג שסמסונג עשתה למסכי ה-QLED שלה צריכה להילמד בקורסים בשיווק. למרות הדמיון הפונטי, אין ל-QLED כל קשר טכנולוגי או הקבלה ל-OLED. מסכי QLED הם מסכי LCD עם תאורת LED (זה המקום להזכיר שגם מסכי LED הם למעשה מסכי LCD), הכוללים שכבה נוספת עם “נקודות קוואנטיות”, נאנו קריסטלים מוליכים למחצה שמייצרים צבעים מדויקים יותר ותאורה חזקה יותר משמעותית ממסכי LCD סטנדרטיים. השם הטכני של כל העסק הזה אמור היה להיות QDD-Quantum Dot Display, אבל QLED הרבה יותר נגיש ונכון שיווקית. סמסונג אגב לא המציאה את הטכנולוגיה ואפילו לא היתה הראשונה להשתמש בה בטלויזיות מסחריות. קדמה לה סוני שהציגה טלויזיה בטכנולוגיה זהה בשנת 2013. אז אם המונח QLED הוא של סמסונג, איך ייתכן שיש עוד טלויזיות QLED בשוק שאינן של ענקית הטכנולוגיה הקוריאנית? נכון לכתיבת שורות אלו מדובר בסה”כ בשתי יצרניות נוספות, Hisense ו-TCL שהכריזו על שיתוף פעולה כיצרניות של מסכי QDD, כלומר QLED.


QE55Q95T (צילום: יח”צ)


אז אחרי שהבהרנו ש-QLED זה בעצם LCD, אפשר לדבר על איזה LCD זה והתשובה היא LCD מעולה. טכנלוגית ה-QDD עובדת והמסך בהחלט מציג גווני צבע מרהיבים אבל לא מוגזמים בצבעוניותם, ושחור כהה להפליא. זה לא השחור, וגם לא הצבעים של מסכי OLED, אבל זה הכי שחור שיצא לי לפגוש במסכי LCD. עומק השחור הזה הוא בין היתר בגלל כמות גדולה בהרבה של איזורי תאורה שונים מאחורי המסך, מה שמאפשר לשלוט טוב יותר בעוצמות התאורה באיזורים קטנים יותר במסך וליצור ניגודיות ואפלה יותר משכנעת היכן שצריך. בהתאם לכך, לא ניתן ממש להבחין בזליגות אור, מעין הילות אור שמופיעות באיזורים שאמורים להיות חשוכים במסך. גם זויות הצפייה רחבות והודות לעוצמת בהירות גבוהה במיוחד יחד עם ציפוי מיוחד מונעות השתקפויות אור בצורה יעילה מאוד: אצלי בבית ה-QE55Q95T הותקנה מול גוף תאורה המותקן על הקיר וכמעט ולא ניתן היה להבחין בהשתקפות האור שלו על מסך הטלויזיה.


כזאת ניסיתי: LG 55CX

מאת

טלויזיות OLED קיימות בשוק מזה כמה שנים, אבל עדיין ממוצבות בחלק היקר יותר של הקטלוגים של החברות השונות, וטרם חלחלו באופן מלא למיינסטרים. סדרת CX החדשה של LG, מיצרניות מסכי ה-OLED הבולטות בשוק, לא עומדת לשנות משמעותית את המצב הזה, אבל כן מציעה את טכנולוגיית המסכים המתקדמת במחיר מעט פחות כואב בכיס. כמה פחות כואב, ועל מה מתפשרים כאן ביחס לסדרות יוקרתיות של החברה? קיבלתי את ה-55CX, טלויזיית 55 אינטש חכמה ברזולוציית 4K לבדיקה כדי לברר זאת.

LG 55CX (צילום: יח”צ)

תזכורת: מסכי OLED הם מסכים בהם בכל פיקסל מואר בנפרד ובאופן עצמאי (בניגוד למסכי LCD בהם התאורה היא במסגרת או מאחורי המסך עצמו) בנוסף, כל פיקסל מסוגל לכבות את עצמו כדי להציג צבע שחור אפל במיוחד. התוצאה היא מסך עם טווח דינמי רחב במיוחד, צבעוניות עזה מאוד ושחור כהה יותר מכל טכנולוגיית מסך אחרת. השחור הזה מורגש במיוחד כאשר מדליקים את הטלויזיה: הדבר הראשון שרואים הוא רק הלוגו של מערכת ההפעלה של הטלויזיה, WebOS, שפשוט קופץ החוצה על רקע שחור שנשאר בדיוק כפי שהוא היה כשהטלויזיה היתה כבויה. שום דבר לא מערער את השחור הזה. אין זליגות אור משום כיוון, אין כתמי אור לא ברורים, כל מה שצריך להיות שחור שחור, ומה שאינו שחור, לא נבלע בשום מצב. זוכרים את “הלילה הארוך”? פרק הקרב הגדול והחשוך בעונה האחרונה של משחקי הכס, בין הצבאות של ג’ון סנואו וחאליסי לבין צבאו של מלך הלילה? למקרה ששכחתם, כוכב הפרק היה החושך, ולא בהקשר חיובי. מעטות הטלויזיות שמסוגלות היו להתמודד עם הבחירה הביזארית של יוצרי הפרק לענות את הצופים באמצעות האפלה. לצורך הביקורת של CX 55 הסכמתי לסלוח זמנית ליוצרי הסדרה על העונה האחרונה ולצפות שוב בפרק הזה כאילו השנה היא 2019. מה אגיד לכם, הלילה הארוך עדיין חשוך, אבל החושך הזה נראה טוב מאי פעם: הניגודיות הגבוהה חשפה פרטים שלא היה סיכוי שאראה קודם אבל באופן טבעי ולא מוגזם, בעוד האיזורים החשוכים הפכו לחשוכים ושחורים מתמיד. 55CX תומכת בכל פורמט HDR גדול בשוק: HDR10, HLG ו-Dolby Vision IQ. האחרון פותח במיוחד כדי לתת מענה לתכנים מהסוג של “הלילה הארוך”, וע”י הצגה של טווח רחב יותר של גוונים, לאפשר לצופים להבחין ביותר פרטים.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Xiaomi L55M5-5ASP

מאת

חודש מרץ 2009, אשתי ואני מתחילים לתכנן מעבר דירה. חלק מהתכנון כולל רכישה של טלויזיה לחדר השינה. מתוקף היותה טלויזיה שיעשה בה שימוש מינורי למדי, הרציונל שעמד בתהליך הבחירה של היצרן והדגם הספציפי היה לקבל מקסימום תמורה עבור מינימום מחיר. לבסוף, נבחרה טלויזיית 26 אינטש Full HD של פאר תעשיית מותגי המדבקה Metz: טלויזיית FullHD ב-1590 ש”ח, מחיר אטרקטיבי מאוד באותם שנים. לא לקח יותר מדי זמן להבין שזו היתה טעות: לטלויזיה, שהותקנה על זרוע בקיר החדר היו זויות צפייה מזעזעות מה שאומר שבשכיבה במיטה היה קשה לראות את מה שיש על המסך, לא משנה באיזו הטייה ניסינו. מעבר לכך, היה לה פיצ’ר סאדיסטי במיוחד: בכל פעם שהדלקנו את הטלויזיה, הווליום חזר למצב ברירת מחדל – בערך חצי מהעוצמה המקסימלית. תוסיפו לכך רעש סטטי מעיק בכל פעם שמנמיכים לרמות מינימליות, ותוכלו להבין למה נדרתי להיות סקפטי לנצח לגבי טלויזיות זולות.

Xiaomi L55M5-5ASP (צילום: יח”צ שיאומי)


למה אני משתף אתכם בכל המסכת הפריבילגית הזאת? משום ששיאומי, יצרן עם חיבה ידועה למוצרים עם מחירים אטרקטביים, הצטרפה לפני מספר חודשים אל שוק הטלויזיות בישראל, וכך ניתנה לי ההזדמנות לבחון שוב את התזה שלי על מסכים זולים. העניין בטלויזיה הוא לא רק שלי, ובמהלך השבועות האחרונים פנו אליי קוראים רבים וביקשו לדעת מה דעתי על הטלויזיות שהושקו בישראל. הטלויזיה שנבחרה לביקורת היא L55M5-5ASP, תמצית הבחירה הפופולרית של מר ישראל ישראלי בשנת 2020: טלויזיה חכמה בגודל 55 אינטש, ברזולוציית 4K. 


כזאת ניסיתי: LG OLED55C6Y

מאת
עד לפני זמן לא רב, שוק הטלויזיות כלל שתי טכנולוגיות עיקריות: פלזמה ו-LCD. במהלך השנים הצטמצם נתח השוק של מסכי הפלזמה, ומסכי ה-LCD החלו להקרא בשם חדש, מסכי LED, על שם טכנולוגיית התאורה החדשה שאימצו רוב היצרניות בתחום. בשנים האחרונות החליטה LG להמר על טכנולוגיה שלישית: מסכי OLED, מסכים המבוססים על טכנולוגיה דומה לזו של מסכי ה-AMOLED המוכרים לכם מעולם הסמארטפונים. לפני מספר שבועות הציעו לי ב-LG לבחון את אחד המסכים בטכנולוגיה הזאת, ובחרתי ב-OLED55C6Y, דגם המשלב רזולוציית 4K, מסך קעור, מצב HDR ואת מערכת ההפעלה הייחודית של LG למסכים חכמים, ה-WebOS.



LG OLED55C6Y (צילום: יח”צ)





בקרב מי שעקב אחר חידושים בעולם הטלויזיות, מסכי OLED היו במשך שנים הדבר הבא שתמיד נמצא עדיין בסטטוס ניסיוני, בערך כמו האנשים שמדברים על תאי דלק ועל מכוניות מעופפות. הייתי בודק טלויזיות, מתרשם מהן, ואז היה מגיע החכם התורן עם אמירה כמו “כן אני מתאר לעצמי שהטלויזיה הזאת בסדר, אבל חכה חכה שיגיעו ה-OLED” ההבדל בין ההמצאות האחרות ל-OLED הוא ש-OLED כטכנולוגיה בסופו של דבר הצליחה לשנות סטטוס ולהפוך למשהו שאפשרי לרכוש כצרכן פרטי. כרגע, זה אפשרי בישראל רק אם על הטלויזיה מוטבע הלוגו של LG.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: מקלט טלויזיה לטאבלטים וסמארטפונים – Meron

מאת
על המירון
שמעתי כבר לפני מספר חודשים, אך רק לאחרונה לקחתי אותו להתנסות. חג סוכות הוא
הזדמנות מצויינת להכיר גם לכם אותו. מדובר במקלט DVB – T
המיועד לשימוש באמצעות טאבלטים וטלפונים סלולריים. במילים אחרות,
המירון, המיוצר ע”י חברה ישראלית בשם סיאנו מאפשר לכם לצפות בשידורי עידן+ על
מסך הטאבלט או הטלפון הסלולרי.

המירון (צילום: גד גניר)

אתחיל
מהדברים הבסיסיים – איך הוא עובד. ובכן, מדובר באחד החפיצים הפשוטים ביותר שיצא לי
להניח את ידיי עליהם במסגרת הבלוג הזה. המירון הוא כאמור מקלט DVB-T
נייד ואלחוטי. הוא קולט שידורי עידן+, ועל מנת לצפות בהם עליכם להתחבר באמצעות
הטאבלט או הטלפון שלכם לרשת האלחוטית שהוא מייצר, ובאמצעות אפליקציה ייעודית (קיימת
אפליקציה ל-iOS ולאנדרואיד), ניתן לצפות בשידורי ערוץ 1, 2,
10, 33, 23, וערוץ 99. למה לקנות את המירון ולא להסתפק בשידורים החיים שמציעות
אפליקציות כדוגמת חדשות ערוץ 2? הסיבה פשוטה – הן לא באמת מציעות שידור טלויזיה
רציף – אולי רק של מהדורות החדשות. מעבר לכך, שימוש באפליקציות שכאלו מחייב חיבור
קבוע לרשת אלחוטית ביתית או שימוש בזבזני במיוחד בחבילת הגלישה שלכם.
לצורת
החיבור האלחוטית אל המירון יש יתרונות וחסרונות. היתרון העיקרי הוא שהטאבלט עצמו
לא חייב להיות באיזור בו ניתן לקלוט טלויזיה. באיזור המגורים שלי ברעננה היו מאז
ומעולם קשיי קליטה של עידן+, אפילו עם אנטנה מוגברת. הפעם הראשונה בה יכולתי לצפות
בטלויזיה באמצעות שידורי עידן+ היתה השבוע, כאשר הצבתי את המירון על אדן החלון
בממ”ד, התחברתי באמצעות טאבלט סמסונג גלאקסי טאב אס (עליו אספר לכם בימים
הקרובים) אל הרשת האלחוטית שלו, וכך צפיתי בשידורים בסלון. עם מקלטי DVBT
אחרים, כאלו המתחברים פיזית אל המחשב או הטאבלט, הייתי צריך לשבת עם הטאבלט,
בממ”ד, ליד אדן החלון, או לחילופין להתארגן על אנטנה עם כבל מאוד ארוך שירוץ
ברחבי הבית, בקיצור, הבנתם את הרעיון. את המירון ניסיתי גם עם מכשיר אייפד וגם עם
טלפון סמסונג גלאקסי אס 4, בכולם הוא פעל ועשה את מה שציפיתי שיעשה, ללא שום דופי. שידורי הטלויזיה אגב היו באיכות מעולה ונראו מעולה (למרות שאינם באיכות HD, ככה זה כרגע בעידן+, לא קשור למירון עצמו), אפילו על מסך ברזולוציה גבוהה במיוחד כמו זה של ה-Samsung Galaxy Tab S.

להמשך קריאה