כזה ניסיתי: Logitech M330 Silent Plus

לפני עשר שנים עדיין גרתי בבית של אמי. עברו 3 שנים מאז שהשתחררתי מהצבא, עבדתי, הרווחתי כסף ובזבזתי כמות נכבדה ממנו על אבזור החדר שלי: טלויזיית CRT בגודל 25 אינטש, מערכת סטריאו עם מחסנית לשלושה דיסקים (!), DVD שידע לקרוא צרובים, מחשב שולחני, סט מקלדת ועכבר אלחוטיים ואפילו מסך LCD בגודל 15 אינטש. בגדול, לא היה לי ממש צורך לצאת משם, ואני ומי שלימים הפכה לאשתי, נזכרים מדי פעם בנוסטלגיה בחדר הזה. אשתי היתה באותה תקופה יותר טיפוס של לילה, בעוד אני הייתי דווקא טיפוס של בוקר, מה שאומר שברוב המקרים, הייתי נרדם מול הסרט לפניה, אבל מתעורר גם הרבה יותר מוקדם. מה הייתי עושה בזמן הזה? גולש נניח ל-Lionetwork כדי לבדוק איזה סרט ניתן להוריד דרך eMule, או מחפש חברים ברשת החברתית הלוהטת של אותה תקופה, “חבר’ה“.
Logitech M330 Silent Plus (צילום: גד גניר)

זה השלב שבו האידיליה היתה מסתיימת. אני גולל. אני מאלו שאוהבים את הגלגלת של העכבר, ומשתמשים בה הרבה מעבר למה שאנשים נורמטיביים משתמשים בה. אני מסוגל לגלול קילומטרים במקום להשתמש בפס הגלילה השקט והחביב כדי לעבור מרחקים גדולים יותר בדף. ההרגל המגונה הזה העיר לא פעם את אשתי משינה אבל לא רק. גם בעבודה זה היה משגע את מי שאיתרע מזלו לשבת איתי באותו חדר ומספר אנשים איימו עליי כבר שיעקרו לי את הגלגלת, או את האצבעות.