כזה יש לי

כזה יש לי: Lenovo Yoga 300

מאת
דנה וולמן , עורכת ב-Engadget וסוקרת מחשבים ניידים, כתבה לפני שנה בדיוק טור על חיפושיה אחר מחשב נייד לעצמה. היא שיתפה שם את הקוראים בכך שלאחר שנים בהם ידעה להמליץ לכולם על מחשבים ניידים, קשה לה מאוד לבחור לעצמה מחשב שילווה אותה בשנים הקרובות. במסגרת התפקיד שלה היא בודקת מחשבים ויודעת לזהות יתרונות אך גם ובעיקר חסרונות. כשזה הגיע לשלב שבו היא צריכה לקנות מחשב לעצמה, החסרונות האלו צפו, היא לא הצליחה להחליט במה לבחור, וכל התהליך הזה הפך לסיוט מבחינתה. למה נזכרתי דווקא בטור הזה? ובכן, לפני חודש וחצי בערך, ה-Asus Transformer Book T100 שלי החל להראות סימני עייפות: זה התחיל מקשיים בהתמודדות עם אתגרים שבעבר הצליח להתמודד איתם בקלות. עבודה עם מספר רב של לשוניות פתוחות ב-Chrome מנעה ממני לעשות כל דבר אחר עם המחשב. עריכת תמונות הפכה לסיוט וחייבה אותי לעבוד על תמונה אחת בנפרד בכל פעם, וגם הסוללה, אחת מנקודת החוזק של המחשב הזה, החלה להתעייף. החלטתי לפרמט אותו, התקנתי עליו Windows 10 מחדש, נקי, בלי תוספות למיניהן של אסוס, ולמשך מספר ימים הוא עבד לא רע. אפילו הסרתי ממנו את Office, כדי להקל עליו.

ספוילר – Yoga 300, המחשב שקניתי בסופו של דבר (צילום: גד גניר)

מספר ימים לאחר הפירמוט, החלו לצוץ בעיות חדשות: קליטת הרשת נחלשה בצורה משמעותית, ואפילו המקלדת החלה לזייף ולפספס הקשות שלי. אנשים נורמליים שונאים מצבים כאלו. בשבילי, סימני גסיסה של גאדג’ט זו סיבה למסיבה, או יותר נכון, תירוץ טוב לקנות חדש. אני אוהב לקנות, יש לי בראש תמונה די ברורה של המחליף של כל חפיץ בחיי בכל רגע נתון, והבלוג הזה רק מתדלק את ההתנהגות הזאת.

להמשך קריאה

כזה יש לי (חצי שנה אחרי): שעון חכם

מאת
לפני חצי שנה הגיע אליי לבדיקה ה- Huawei Watch. השורה התחתונה שלי לגביו לאחר שלושה שבועות של שימוש היתה שאינני מהאנשים שמוכנים לשלם את המחיר הנדרש עליו כשעון, אבל אם הייתי קונה שעון, זה היה השעון הזה. לאשתי כך מסתבר, היו תכניות אחרות וחודש לאחר מכן, שעון דומה הפך להיות מתנת יום ההולדת שלה בשבילי.

Huawei Watch (צילום: גד גניר)




ה-Huawei Watch למקרה ולא קראתם את הפוסט שלי אודותיו הוא שעון חכם המריץ את Android Wear, גרסת אנדרואיד המותאמת למחשוב לביש. בגדול, שעונים המריצים את מערכת ההפעלה הזאת יודעים לעשות פחות או יותר את אותם דברים שעושים שעונים של סמסונג עם מערכת ההפעלה TIZEN, והשעונים של אפל. השאלה הצפויה העומדת בבסיסה של כמעט כל סקירה שנעשתה על שעון חכם בשלוש השנים האחרונות היא “האם צריך את זה בכלל?”. התשובה העוד יותר צפויה היא “לא”, או במקרים מסוימים “אולי, אבל זה יקר מדי”, תשובות שגם אני חטאתי בניסוחן.


הבעיה עם התשובה הזאת היא בעיה העומדת בבסיסה של כל ביקורת על מוצר אלקטרוני, ובייחוד בביקורת על קונספט חדש שהכותב לא נוהג לעשות בו שימוש קבוע. כאשר אנחנו כותבים ביקורת על מוצר, אנחנו עושים זאת על סמך ההתרשמות שלנו מאותו מוצר במשך שבועיים-שלושה של שימוש. זהו פחות או יותר פרק הזמן הנהוג בארץ ובעולם להתנסות במוצר ולגיבוש מסקנות לגביו. בפרק הזמן הזה המוצר מתגלה בפנינו במצב האופטימלי שלו: נטול משקל עודף של קבצי מערכת זמניים, נקי מנזקים פיזיים הנובעים משימוש ושחיקה, ועם סוללה במצב הבריאותי הטוב ביותר שלה. לכן, כאשר מכשיר מספק את הסחורה, אכתוב עליו שהוא מספק את הסחורה. כאשר הוא מרשים באופן מיוחד, אכתוב זאת גם. מנגד, אם בפרק הזמן הזה הוא נכשל בסיפוק החויה הבסיסית שהוא אמור לספק, הוא חוטף.

להמשך קריאה

כזה יש לי: Nexus 6P

מאת
בניגוד למה שרבים עשויים לחשוב, בלוגר טכנולוגיה
נהנה ממספר מועט יחסית של הטבות שמגיעות כחלק מהתחביב הזה. הטבה אחת מאוד משמעותית נובעת
ממהות הבלוג שלי: היכולת להתנסות בכל סמארטפון שיש לי התלבטות האם לקנות אותו, התנסות ארוכה מספיק כדי לגבש לגביו דיעה, לטוב ולרע. במקרה של ה-Nexus 6P,
מכשיר הפרימיום החדש של Huawei ו-Google,
החלטתי שזה המכשיר הבא שלי כבר על סמך המידע שדלף לגביו טרם ההשקה, ובאופן מאוד אימפולסיבי פשוט
ויתרתי על ההטבה הזאת. בעזרתו האדיבה של חבר טוב שחי בארה”ב, הזמנתי את
המכשיר לפני שאפילו נקבע עבורו תאריך השקה רשמי בישראל. לזכותי ייאמר שהתאפקתי קצת
ולא הזמנתי אותו באותו יום בו הפך זמין לרכישה. מיד לאחר ההשקה באוקטובר, התחלתי
לחפש בגוגל לפחות פעמיים ביום את הצירוף “Nexus 6P
Review“. בחו”ל, כמו בארץ, כשמדובר בהשקה
חשובה, המכשירים נשלחים אל מערכות האתרים החשובים והגדולים ביותר בו זמנית.
כשמדובר במכשירים ממש חשובים, הסקירות גם מתפרסמות כמעט בו זמנית בכל האתרים האלו.
במקרה של ה-Nexus 6P, רוב
האתרים פרסמו סקירות ראשוניות כבר ב-20 באוקטובר, אבל זה לא היה מספיק כדי שאוכל
להזמין אותו בראש שקט. עבר עוד שבוע עד שהסקירות האלו התעדכנו עם נתונים על משך
זמן הסוללה וביצועי המצלמה, שני פרמטרים שחייבים להיבדק לאורך זמן. לאחר שכל
האתרים פרסמו סקירות נלהבות ומהללות עליו (חלקם אף הכתירו אותו בתואר “מכשיר
האנדרואיד הטוב ביותר בשוק”), נותר לי רק לבצע את ההזמנה ולהמתין בסבלנות שיגיע
אליי.
Nexus 6P (צילום: גד גניר)


לטובת מי שלא טרח לקרוא את הפוסט שכתבתי בסמוך
להכרזה על ה-Nexus 6P,
הנה תקציר: בניגוד לשנים קודמות, בהם השיקה גוגל בכל פעם מכשיר נקסוס אחד, הפעם
היא בחרה באסטרטגיה שונה והכריזה על שני מכשירים: ה-Nexus 5X
של LG הקטן והעממי יותר, וה-Nexus 6P
של Huawei, הפאבלט המתכתי היוקרתי. לפי ההשערות, חלק
מתנאי המכרז לייצור מכשירי הנקסוס נגעו לחומרה הספציפית אותה אמורים לכלול
המכשירים. במקרה של Huawei
מדובר בחתיכת פשרה: ככל הנראה, כדי לעמוד בתנאי המכרז, היא ויתרה על שילוב מעבד ה-Kirin
שלה ב-Nexus 6P לטובת ה-Snapdragon
810 של קוואלקום האמריקאית. נכון להיום עדיין
מדובר באחד המעבדים החזקים ביותר בשוק והדבר ניכר היטב בתפקוד המכשיר: הוא זריז,
יציב ומגיב היטב, בדיוק כפי שהייתי מצפה ממכשיר ממשפחת הנקסוס. Huawei
וגוגל ציידו את ה-Nexus 6P
בזכרון RAM בנפח 3GB. קיימים בשוק כבר לא מעט מכשירים עם נפח של 4GB, מכשירים
כמו ה-One Plus Two, ה-Asus Zenfone 2 וכמובן ה-Note 5
וה-+S6 Edge של סמסונג. כמו במכשירים
אחרים עם נפח כזה “צנוע” של זכרון RAM
גם כאן אין הבדל מהותי בתפקוד המכשיר ביחס למכשירים עם 4GB. מעבר לכך,
העובדה כי מדובר במכשיר נקסוס שעתיד לקבל עדכונים למשך תקופה ארוכה מאששת את
ההשערה שככל הנראה לא יהיה צורך ביותר מ-3GB
גם בגרסאות עתידיות של מערכת ההפעלה. כמו כל מכשיר אחר שעושה שימוש במעבד הזה, גם
ה-Nexus 6P נוטה להתחמם. עם זאת, פיזור החום נעשה כראוי
ואין בו איזורים לוהטים. גם כאשר עושים בו שימוש אינטסיבי, ההתחממות בהחלט נסבלת
וסבירה. נפח האחסון אגב, כמו בכל מכשירי הנקסוס מאז ה-Nexus S, אינו ניתן להרחבה. בישראל צפויה להימכר רק גרסת ה-32 גיגה בשלב זה. אני קניתי את גרסת ה-64 גיגה, וקיימת גם גרסה בעלת נפח של 128 גיגה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Logitech Wireless Trackball M570

מאת
אפתח באזהרה: החפיץ העומד במרכז הפוסט הזה אינו חדש. הוא הגיע לחנויות כבר בשנת 2010 ומאז הוא שומר על מעמדו כעכבר ה-Trackball החדש ביותר שיש ל-Logitech  להציע, ה-M570. כאשר נוצר הקשר הראשוני עם האנשים הנחמדים ב-Logitech (שהציעו לי לבדוק את ה-Ultimate Ears Boom), ביקשתי לקבל גם את העכבר הזה לבדיקה וקיבלתי מהם את אותו מבט מופתע שיש לחלק מהקוראים בשלב הזה. למה ההתעקשות דווקא על ה-Logitech Wireless Trackball M570? אגיע לזה בהמשך, אבל קודם, קפיצה קלה כמעט עשר שנים אחורה.

Logitech Wireless Trackball M570 (צילום: גד גניר)


בפברואר 2006 התחלתי לעבוד בזאפ, האתר להשוואת מחירים. התקבלתי למשרת איש תוכן והמשימה הראשונה שקיבלתי במסגרת התפקיד היתה להזין מאפיינים טכניים למוצרים. בשבועיים הראשונים לתפקיד הוטלה עליי המשימה לטפל בקטגוריית המקרנים, ולהשלים את המידע הטכני החסר בכל מקרן באתר. עבודה ארוכה מול מחשב לא היתה זרה לי, אבל בימים הראשונים שלי שם שברתי שיאים חדשים של עבודה רצופה מבלי לצאת להפסקות. הסיבה לכך פשוטה: מדובר בשילוב של ההגעה למקום עבודה חדש עם הרצון להציג תפוקה מרשימה, יחד עם העובדה שבסיטואציות כאלו לוקח לי זמן להיפתח ולשוחח עם אנשים אחרים בצוות, כך שאני מעדיף לקבור את עצמי בעבודה ופחות להתאוורר בחוץ. השגרה הזאת נתנה בי את אותותיה, ושבוע לאחר שהגעתי לשם התחלתי להרגיש כאבים עזים ביד. עבדתי עם עכבר רגיל ופשוט, ואפילו לא טרחתי להשתמש בפד לעכבר עם כרית תומכת כמו כל שאר האנשים שעבדו איתי באותו חדר. לדלקת הזאת שפיתחתי היו מספר תוצאות חיוביות. הראשונה, התחלתי לקחת יותר הפסקות וגיליתי שהאנשים איתם אני עובד נחמדים למדי. מעבר לכך, ביקשתי וקיבלתי את הפד הארגונומי לעכבר, מה שצמצם משמעותית את הכאבים (אם כי לא העלים אותם לחלוטין). קצת פחות מחצי שנה לאחר מכן קניתי את עכבר ה-Trackball הראשון שלי, ה-Logitech Trackman Wheel (הדגם המדויק הוא T-BB18).

להמשך קריאה

כזה יש לה (חצי שנה אחרי) : OnePlus One

מאת
במשך השנה האחרונה הרשיתי לעצמי להמליץ לאנשים רבים על ה-OnePlus One מבלי שממש התנסיתי בו. הביקורות האוהדות עליו מכל כיוון לא השאירו לי ספק: מדובר באחד המכשירים המרשימים ביותר בשוק, ובמחיר בו ניתן להשיג אותו מדובר גם באחד המכשירים המשתלמים ביותר. חצי שנה אחרי שקנתה אותו, אני מארח כאן את חן אידן, כתבת טכנולוגיה בדימוס וידידה טובה שלי שתספר לכם על ההתנסות האישית שלה עם המכשיר לאורך זמן.


 בחודש
אוגוסט האחרון התעורר בן זוגי למשמע צווחות ברחבי הבית. לאחר חודשים ארוכים של
ציפייה, המתנה, שיטוט, חיפוש ותחנונים לכל מי שרק אפשר, סוף סוף נחתה בתיבת
הג׳ימייל שלי ההזמנה לאחד מהמכשירים המדוברים ביותר עד היום – OnePlus
One. ההזמנה הגיעה בתזמון מדויק, שכן הסמארטפון שהיה ברשותי בזמנו, iPhone 4S, החל
להראות סימני שחיקה וייאוש, שהבהירו לשנינו שהגיע הזמן להשתדרג למכשיר חדש.

על מנת
לחסוך את השאלות הנפוצות שמתעוררות בכל פעם שמישהו רוכש מכשיר מבית OnePlus,
אבהיר כי מדובר במכשיר בגרסה הבינלאומית, שכן הזמנתי אותו ישירות מאתר היצרן (ולא דרך אתרי קניות סיניים למיניהם). בחרתי לשלוח
אותו אליי באמצעות חברת שילוח ולכן שילמתי מיסים כחוק. המתנתי בסך הכל
כ-10 ימים מרגע ההזמנה באתר ועד שהגיע השליח הנחמד עם המכשיר החדש שלי אל מפתן הדלת, כך שאפילו לא הייתי צריכה לעמוד בתורים האדירים בדואר.
מכיוון שלקייס ולמגן המסך לקח זמן להגיע, המכשיר בילה את השבועיים הראשונים שלו
סגור בארון, כדי שאף אחד לא יוכל לפגוע בו או להרע לו. חשש זה נבע מכך שבעת
הרכישה, מעט מאוד חנויות מקומיות הכירו את ה-One ורק
בודדות מהן היו מסוגלות לספק לו שירות תיקונים או להציע חלפים. אני לא צריכה לספר
לכם שמדובר בבעיה מהותית לכל מי שלא יודע לשמור על המכשיר שלו. מעבר לכך, זו בעיה גם למי שיודע לשמור על המכשיר שלו מאחר ומספיקה נפילה אחת על שפת המדרכה באמצע הרחוב כדי לגרום לנזק בלתי הפיך. מצב זה מעט השתנה בתקופה האחרונה שכן חנויות ואפילו ספקיות סלולריות החלו
לייבא את המכשיר, אך עדיין מוקדם להבין האם אכן מדובר ביתרון בכל הנוגע לתיקונים
וחלפים, בתקווה שלעולם לא נצטרך לגלות.

OnePlus One (צילום: גד גניר)


ההחלטה של
החברות לייבא את המכשיר לארץ אינה מפתיעה. מספיק לקרוא כמה ביקורות בודדות
באינטרנט כדי להבין שה-One הוא מכשיר חלומותיו של כל משתמש
המעוניין במפרט אדיר, במחיר משתלם במיוחד. כמעט כל אתרי הטכנולוגיה מהללים את
מהירות הפעולה של המכשיר, המסך האיכותי שלו שמשדרג גם סרטוני יוטיוב פשוטים והסוללה שמחזיקה שעות ארוכות למרות כל האפליקציות והתהליכים שהמשתמשים מנסים להעמיס
עליה. אפילו הרמקולים מעניקים חווית שמע טובה משמעותית  לעומת חברות מוכרות
יותר, כגון סמסונג, HTC ואחרות.
אך עם כל הכבוד להתלהבות הראשונית מהמכשיר, שאין ספק שהצליח להרעיד ולו במעט את
השוק הסלולרי, השאלה האמיתית היא האם הוא מצליח להמשיך לעמוד בציפיות ובדרישות של
המשתמשים גם לאחר חצי שנה של שימוש?

להמשך קריאה

כזאת יש לי: Xiaomi PowerBank 10400

מאת
ראשית, עדכון קצר. ה-Anker Astro Slim 2 עליה סיפרתי לכם לפני מספר שבועות, נפחה את נשמתה. זה קרה באופן אירוני בלילה בו פורסם הפוסט עליה. למי שרץ וקנה אותה בעקבות ההמלצה שלי, הרשו לי להרגיע אתכם, כל הסוללות מדגם זהה שנמצאות אצל אנשים שהמלצתי להם עליה, ממשיכות לעבוד פיקס. מה קרה לסוללה שלי? לא ברור. ייתכן וזה קשור לנפילה שלה על הרצפה מוקדם יותר באותו שבוע, אם כי מאחר ואני אשתי כל פעם היינו מחליפים סוללות בינינו, לא ברור אם זו שמתה זו אכן זו שנפלה. בכל מקרה, סוללה חיצונית שאינה עובדת היא סיבה נפלאה לרכוש סוללה חיצונית אחרת במקומה.
באותו פוסט סיפרתי לכם על סוללה אחרת, ה-Xiaomi mi Power Bank 10400. הדאגה העיקרית שלי לגביה היתה נושא המקוריות. בהזדמנות זו אני רוצה לפרגן לקבוצת פייסבוק שאני חבר בה, מכשירים סיניים בישראל, קבוצה נהדרת לכל מי שמתלבט וזקוק לסיוע בתהליכי קנייה ובחירת מכשיר. בקבוצה הזאת מצאתי מידע היכן לרכוש סוללה כזאת, ללא חשש שאקבל סוללה מזויפת. את האתר שבחרתי בסוף, geekbuying הכרתי לכם לפני מספר שבועות כאתר שפרסם מכירה מוקדמת ל- OnePlus Two. לקח לסוללה כשבועיים וחצי להגיע, ואפילו התאפשר לי לשלם בפייפאל. המחיר, אטרקטיבי מאוד, ועמד על 19.99 דולר בלבד

Xiaomi Powerbank 10400, מבט מקדימה (צילום: גד גניר)

Xiaomi Powerbank 10400, מבט על תחתית הסוללה (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזאת יש לי: Anker Astro Slim2

מאת
הפוסט הראשון בבלוג הזה, אי שם בספטמבר 2013, עסק בסוללה חיצונית ניידת של ANKER
שקניתי בעקבות ייאוש מחיי הסוללה של ה-HTC One X
שהיה ברשותי באותה תקופה. חלפה שנה, הספקתי להחליף בינתיים טלפון סלולרי, ולבדוק על הדרך גם כמה אחרים, אך לצערי 2014 לא היתה השנה שבה הסוללות ביצעו קפיצת מדרגה
כלשהי. גם היום, רוב הטלפונים הסלולריים בשוק צולחים רק בקושי יום עבודה שלם, וגם
זה כשמדובר רק בשימוש סטנדרטי. נסו לקחת איתכם טלפון לטיול, להשתמש בו לניווט לפרק
זמן של למעלה משעה, להאזין למוזיקה באמצעות אזניות בלוטות’ למשך שעתיים, או אפילו
סתם לעשות איתו פעילות כלשהי שאתם לא עושים בדר”כ, ותמצאו את עצמכם במצוקה
אמיתית בשעות הערב המוקדמות, במקרה הטוב. אז נכון, כיום כמעט בכל מקום תוכלו למצוא
שקע USB ולטעון את הטלפון שלכם. זאת במידה ויש עליכם
את כבל הסנכרון. מצד שני, זה מחייב אתכם  להשאר
באותו מקום כל עוד הטעינה נמשכת. כשמדובר בשקע USB
של מחשב, מדובר בפרק זמן ארוך במיוחד. כפי שכבר סיפרתי לכם בעבר, סוללה חיצונית
יכולה לחסוך לכם את זה, ולאפשר לכם להיות ניידים גם בזמן שאתם טוענים את הטלפון
שלכם.


Anker Astro Slim2 (צילום: גד גניר)


אז איך
מרגישה בימים אלו ה-Anker Slim Talk שקניתי לפני שנה? לא משהו
האמת. היא עדיין מתפקדת, אבל הרבה פחות טוב. במהלך השנה היא הצילה אותי לא מעט, אך
לאחר כמות מחזורי הטעינה שהיא עברה, היא כבר לא באמת מגיעה ל-3200mAh
המובטחים שלה. מעבר לכך, לא ניתן לטעון דרכה מכשירים באמצעות הכבל המובנה הנשלף
שלה. כמובן שתמיד אני יכול לטעון מכשירים באמצעות חיבור כבל USB
לשקע הסטנדרטי שלה, אבל הרבה יותר כיף לקנות סוללה חדשה.

להמשך קריאה

כזה יש לי: קייס עמיד במים IPEGA PGS1019

מאת
שבוע שבו
עשרות אלפי אנשים בחרו לשפוך על עצמם דליים עם מי קרח הוא
הזדמנות מצויינת לשתף אתכם ברשמים שלי על קייס עמיד במים שקניתי לפני מספר חודשים
עבור ה-Samsung Galaxy S4 שלי.
תקציר הפרקים הקודמים: כאשר קניתי את הטלפון הזה, היה לי חשוב לקנות עבורו קייס
עמיד באופן קיצוני, ושקלתי בשלב מסוים קייס מתכתי ומשוריין המתיימר להיות עמיד
במים, בשם Love Mei.
לאחר שקראתי עליו מספר ביקורות גולשים, הבנתי שעמיד במים הוא לא, ויש בו חסרונות
רבים שהורידו לי את ההתלהבות ממנו די מהר. בשלב הזה החלטתי ללכת על בטוח ולקנות את
ה- Otterbox Defender, קייס שמן אך מגן באופן אפקטיבי על הטלפון,
כל עוד לא מדובר באתגרים הכוללים מים.

רגע לפני
שעמידות במים תהפוך למשהו נפוץ בטלפונים סלולריים כמו GPS
או מצלמה, החלטתי שאסור שהטלפון שלי ישאר מאחור. מצד שני, ממש לא הייתי מעוניין
להשקיע את סכומי הכסף הגבוהים שדורשים מותגי קייסים גדולים עבור התענוג הזה. חיפוש
ב-eBay תחת הגדרת תקציב נמוך יחסית, העלה
תוצאות של מגוון קייסים עמידים למים ממותגים אנונימיים במקרה הטוב, או נטולי מותג
לחלוטין במקרה הפחות טוב. אחד המותגים האנונימיים שמשך את תשומת ליבי היה IPEGA,
יצרן הממוקם בהונג קונג, ומייצר מגוון מוצרים משלימים עבור טלפונים סלולריים.
הקייס המדובר, בעל השם מלא המעוף PGS1019,
עורר בי חשד מסוים, מאחר ולא הופיע באתר היצרן. שיטוט נוסף באתר היצרן העלה כי
עדכון אתר היצרן כנראה אינו בראש סדרת העדיפויות של החברה, מאחר והמוצרים היחידים
הקיימים בו הם קייסים לאייפון ואייפד.

IPEGA PGS1019 (צילום: גד גניר)

אז למה החלטתי
לקנות אותו? כי הוא היה די זול, ובניגוד לרוב הקייסים הזולים העמידים במים, הוא
נראה לא רע. החלק קדמי הוא מסגרת מפלסטיק קשיח שחור, עם חיפוי שקוף המגן על המסך
ומאפשר שימוש במקשי המגע שתחתיו. חלקו האחורי הוא פלסטיק שקוף בתוכו יושב הטלפון.
הקייס עצמו לא מגדיל באופן קיצוני את מימדי הטלפון המקוריים, וגם לא מכביד עליו
בצורה יוצאת דופן. החלקו התחתון ישנו כיסוי פלסטיק על חיבור ה-USB,
ובחלקו העליון כיסוי דומה מגן על שקע האזניות מפני חדירת מים. כמו קייסים עמידים
אחרים, גם ה-IPEGA PGS1019
מצוייד בלחצנים קשים מדי, מה שמחייב לחיצה אסרטיבית כדי לנעול את המכשיר, או כדי
לשנות בו את עוצמת השמע. תיאורי המוכרים של הקייס הזה ב-eBay מבטיחים עפ”י ההגדרות הסטנדרטיות, שההגנה שנותן הקייס לטלפון היא בתקן IP67
שמשמעותו עמידות במים בעומק של עד 1 מטר, למשך עד חצי שעה.

להמשך קריאה

כזה יש לי (עשרה חודשים אחרי) : Samsung Galaxy S4

מאת
מי שעוקב
אחר הבלוג הזה מתחילתו שם לב ודאי לשינוי מהותי שעבר עליו. בחודשים האחרונים, עיקר
ההתמקדות שלו הוא פחות בחפיצים שקניתי, ויותר בחפיצים שקיבלתי לנסות. כך נוצר מצב
שבשלושת החודשים האחרונים, החלפתי מספר רב מאוד של טלפונים סלולריים, ועם הטלפון האישי
שלי יצא לי לבלות מספר ימים בודדים בין לבין.
Samsung Galaxy S4 i9505 (צילום: גד גניר)

אני לא
מתלונן חלילה, להיפך. אחת המטרות של הבלוג הזה היתה לאפשר לי להניח את הידיים שלי
על הטלפונים הסלולריים החדשים והמתקדמים ביותר והמטרה הזאת  די הושגה. כשמדובר במעבר ממכשיר אנדרואיד אחד
לאחר, המעבר אינו מאוד מסובך או ארוך. כל שצריך לעשות הוא להעביר את התמונות, לבצע
העברה של ההודעות מהוואטסאפ, להתקין מחדש את האפליקציות שאני משתמש בהן באופן
קבוע, לעשות Log-In היכן
שצריך, וזהו פחות או יותר, תהליך של שעה בערך. לכן, התשובה שלי לשאלה הקבועה
“לא נמאס לך כל פעם להעביר הכל מטלפון לטלפון” היא שזה שווה את זה.

להמשך קריאה

כזה יש לי: סוני MiniDisc MZ-NF610

מאת
לראשונה
מזה זמן רב, החלטתי לשבור את רצף הפוסטים על מוצרים שניסיתי, ולספר לכם קצת על
ההיסטוריה האישית שלי. טוב, לא ממש ההיסטוריה האישית *שלי*, אלא על החפיצים
באמצעותם האזנתי למוזיקה במהלך חיי. מה שגרם לי להחליט לעשות כזה דבר הוא מיני דיסק
שקיבלתי השבוע מידידה טובה ושלא היה לה צורך בו. לפני
שנצלול אל תוך המיני דיסק הספציפי שאני קיבלתי, בואו נעשה סקירה היסטורית קצרה.
המיני דיסק הגיח לראשונה לאויר העולם בשנת 1992 ביפן, כפורמט מדיה חדש שפותח
על ידי חברת סוני ונועד להחליף את הקסטות האנלוגיות המיתולגיות (קומפקט דיסקים
לא באמת החליפו קלטות מאחר ובתקופה זו צורבים עדיין לא היו משהו שניתן למצוא בכל
בית). הפורמט הזה התפתח למעשה כסוג של פורמט חסכוני וזול יותר מה-DAT
שפותח גם הוא על ידי סוני מספר שנים לפני כן, אך בשל התרסקות הדולר בשנים אלו אל
מול שער היין, מחיר המדיות עצמן והנגנים שעשו בהן שימוש זינק לסכומים שלא היה
סיכוי שמישהו יהיה מוכן לשלם.
מדיית מיני דיסק (צילום: גד גניר)

כאמור,
בשנת 1992 הוצגו מדיות המיני דיסק הראשונות, וגם נגן המיני דיסק הנייד הראשון של
סוני, ה-MZ-1. בנוסף, בשנה זו הוצג גם האלבום הראשון
למכירה בפורמט זה, אלבום ה-MTV Unplugged של
מאריה קארי. מיני דיסקים זכו לפופולריות גדולה יחסית ביפן בלבד, בעוד בשאר העולם
הם לא הצליחו להמריא, למרות ניסיונותיה של סוני להרחיב את קהל המשתמשים אפילו
במחיר אישור ליצרניות אחרות כמו JVC,
פיוניר, שארפ, פנסוניק וקנווד לייצר נגנים אשר עושים שימוש בפורמט זה.

מה היה כל
כך טוב ומיוחד במיני דיסקים? הם שילבו את הטוב שבכל העולמות, לפחות בתקופת השיא
שלהם. מאחר ומדובר בפורמט דיגיטלי, ניתן היה להקליט על המדיות שירים בצורת רצועות,
כמו על דיסקים רגילים. בנוסף, ניתן היה למחוק אותם ולעשות בהם שימוש מחדש, כמו
בקסטות. המדיות עצמן היו קטנות פיזית ועמידות הרבה יותר הן מקסטות והן מדיסקים. ההקלטה
על מדיות המיני דיסק בוצעה בפורמט ATRAC
הייחודי והמתנשא של סוני, אשר דוחס קבצי מוזיקה על ידי הסרת צלילים שממילא אינם
נשמעים על ידי האוזן האנושית. יתרון נוסף – בניגוד לדיסקים רגילים, המיני דיסקים
היו רגישים פחות לרעידות וזעזועים, בשל תכנון של הנגנים כך שישמרו Buffer גדול יחסית
של מוזיקה, כך שגם אם הנגן מזדעזע, הוא ממשיך לנגן באופן חלק.
מיני דיסק MZ-NF610 (צילום: גד גניר)

הפורמט הזה
נקבר סופית  ורשמית על ידי סוני
בחודש מרץ בשנה שעברה כאשר הודיעה שהיא מפסיקה לייצר מכשירים אשר תומכים בו.
בפועל, הפורמט הזה מת קרוב לסוף המילניום הקודם, עם הפיכת צורבי הדיסקים הביתיים
לנפוצים יותר, וכמובן עם השקת נגני ה-MP3
הראשונים.

להמשך קריאה