כזה יש לי

על לולאות, משדרי FM ושמעון פרנס

מאת
האמת שזה מוצר די משעמם,
נורא נישתי, שעונה רק על צורך אחד, ורחוק מאוד מלהיות סקסי בכל צורה שהיא. ובכל
זאת, בלעדיו, סביר להניח שהייתי מוצא את עצמי מאזין מדי יום בדרך חזרה הביתה, בלי
לשים לב, לתכנית האיומה של שמעון פרנס בגלי צה”ל (אתם חייבים לנסות פעם,
במיוחד את הפתגמים בתחילת התכנית, אלו שהוא חוזר עליהם לפחות 3 פעמים ברצף, כדי
שיחלחלו).

ועכשיו נגיע לעיקר, המוצר
עצמו. מדובר בפילטר רעשים שבאופן מפתיע לחלוטין מיועד לפתור בעיות של רעשים סטטיים
בהאזנה למקור אודיו. אין לו מתגים, כפתורים או צג. זוהי סה”כ קופסא קטנה,
טיפה גדולה יותר מקופסת גפרורים, שבצידה האחד כבל שבקצהו כניסת 3.5 מ”מ,
ובצידה השני כבל שבקצהו יציאת 3.5 מ”מ.




איך הגעתי לפילטר הזה? האמת
שזה קרה לפני 6 שנים בערך, כשקניתי פורד פוקוס. באותה תקופה עוד עשיתי שימוש במשדרFM  ברכב, ורק התחלתי להשתמש במטען
לטלפון תוך כדי נסיעה. בפעם הראשונה שחיברתי את הטלפון גם למטען וגם למשדרFM  במקביל, נתקלתי ברעשים סטטיים
מרגיזים, בעיקר כשהמוזיקה נחלשת לקראת סיום שיר, או בזמן השקט שבמעבר בין שיר
לשיר. האמת שלאחרונה ניסיתי לברר קצת על התופעה וגיליתי שמדובר ב-Ground Loop, או בעברית “לולאת
התקלה”. ניסיתי שוב ושוב לקרוא ולהבין במה מדובר אבל פשוט השתעממתי מדי תוך
כדי ולכן אגיד בקצרה שממה שהבנתי מדובר בבעיה של הפרש פוטנציאלים (אל תשאלו אותי
מה זה), וזה קשור לבעיות הארקה.

להמשך קריאה

נראה כמו רעיון טוב לא? לא.

מאת

הרעיון פשוט, מדובר במראה קמורה מאוד, המותקנת בפינת המסך ואמורה לאפשר לך לראות מי נמצא מאחוריך ומציץ במסך שלך בדיוק כשאתה בפייסבוק או במייל האישי שלך. בנוסף, מדובר באמצעי התראה מעולה נגד אנשים אינפנטיליים המפיקים הנאה רבה מפעולת ההתגנבות מאחור, שבסופה הפסגה הקומית, הקרשנדו ההומוריסטי, המתבטא במילה “בו”. על המזיקים האלו בדיוק חשבתי כשנפרדתי לשלום … להמשך קריאה

ו….חוזר לסמסונג

מאת
בלילה שבו הרסתי לעצמי את
ה-One X, עברתי להשתמש בגלאקסי אס 1 הישן שלי. צרבתי עליו רום של סלקום,
הכנסתי את המיקרו סים שלי לתוך המתאם שקיבלתי מגולן טלקום, וניגשתי למלאכת סידור
המכשיר. הגלאקסי אס 1 מעולם לא צלח את הגבול שבין ג’ינג’רברד ל-ICS  וחבל (כתבתי על התסכול שלי מהעניין
בגיקטיים בזמנו). למה כל כך חבל? כי הדבר השפיע קשות על נוחות השימוש בו. הגלאקסי אס 1
היה מכשיר נפלא, עם חומרה מדהימה לתקופתו, אך סבל כל העת מבעיות תוכנה: לאגים, תקיעות, איתחולים פתאומיים ומה לא. אחת
ההנאות הגדולות שלי מהמכשיר הזה היתה האפשרות הנוחה והקלה יחסית לצרוב עליו רומים,
ובייחוד כאלו שהיו משנים את הממשק שלו לחלוטין כמו גרסאות שונות של CyanogenMod, או MIUI. כמעט תמיד, השבוע הראשון עם
הרומים האלו היה מדהים, הייתי בטוח שמצאתי את הרום המושלם לעבוד איתו, ולבסוף
התקלות החלו לצוץ. דווקא עם הרומים המקוריים לתקלות היה לוקח יותר זמן להופיע וזו
גם הסיבה שכשעברתי להשתמש בו, הלכתי על האופציה ה”רגועה”, ולא על אחת
מגרסאות ה-JellyBean הנפוצות למכשיר הזה.

אני לא מצליח למצוא קלישאה שתתאר לכם
באופן אותנטי מספיק את האיטיות של המכשיר הזה בימינו. סביר להניח שהתחושה האיטית
שהמכשיר משדר נובעת גם מהעובדה שאותן אפליקציות (כמו פייסבוק לדוגמא), בהן השתמשתי
בעבר, הפכו להיות גדולות, כבדות וצורכות משאבים גדולים יותר, מה שהטלפון הזה עם
החומרה המאוד מכובדת שלו (לפני שנתיים וחצי) וגרסת התוכנה שלו פשוט לא יכולים לספק. מעבר
לזה, סטנדרט המהירות אליו התרגלנו בשנים האחרונות כנראה גדל, ושתיים שלוש שניות עד
לפתיחתה של אפליקציה נראה לי כמו נצח. בסופו של דבר, ייתכן מאוד שזה מה שמסוגל
לספק מכשיר בן שנתיים, שעבר שני משתמשים, מאות צריבות רומים, נפילות והתעללויות
נוספות. למזלי ידעתי שזה משהו זמני בלבד.

את ההחלטה לקנות גלאקסי אס 4 קיבלתי
מזמן. זה לא היה ביום ההשקה שלו, בכלל לא. כשקראתי על ההשקה שלו, די זלזלתי בסמסונג:
הם הוציאו לשוק מכשיר שנראה זהה לחלוטין כמעט לקודמו, עם מסך גדול באינטש (וואו!),
שני סוגי מעבדים לבחירה (דאבל וואו), סוללה גדולה יותר (טוב די), וסט שלם של
חיישנים שמאפשר לעשות פעולות שגרתיות במכשיר, עם מחוות ידיים מוזרות באויר. ובכל
זאת, הוא יותר חזק מרוב המכשירים בשוק, ולא הייתי מתנגד לקנות כזה.

להמשך קריאה

כאלו יש לי: Superlux HD-330

מאת
אחד הדברים הראשונים
שהבחנתי בהם כאשר התחלתי לעבוד ב-eBay היתה העובדה שלרוב האנשים יש אוזניות, אם לא על הראש, אז לפחות
מונחות על השולחן. במקום עבודה כמו eBay, המקדש את רעיון האופן ספייס, אוזניות הן לא סתם חלק מהשולחן, הן
מצרך הכרחי לצורך ניתוק מרעשי הסביבה.

עד לאותה תקופה, רוב
האוזניות שלי היו אוזניות מסוג In-Ear,  או Earbuds (תצורה שלצערי הולכת ונעלמת,
וחבל). מעולם לא התחברתי לאוזניות קשת. תמיד נראה לי חם ומציק ללכת עם אוזניות
מסוג On-The-Ear, 
ואוזניות Over-The-Ear תמיד נראו לי מקצועיות מדי בשבילי, ודי זלזלתי באנשים שהולכים עם
אוזניות מהסוג הזה ברחוב.



בדיוק שבוע אחרי שהגעתי
לאיביי, גיליתי שאוזניות הבלוטות’ שלי (מדגם Jabra BT620s) מתקרבות לסוף חייהן. השינויים בקצב המוזיקה
נעשו תכופים יותר, וכך גם ניתוקים ובעיות קליטה. אז הזמנתי את ה-MW600 של סוני (עליהן אכתוב בעתיד). מהר
מאוד הבנתי שלמרות העדרו של החוט המרגיז, החלק הבעייתי בחבילה הוא האוזניות עצמן,
ולא מקלט הבלוטות’.

רוב הקניות שאני מבצע,
ועליהן אני כותב כאן, נועדו לפתור בעיית נוחות. אוזניות InEar נורא קל לשלוף במהירות מהאוזן
כשמישהו מדבר אלייך. מצד שני, למקם אותן בתוך האוזניים מחדש, זה כבר לא נוח, ולכן
צריך לחשוב על פיתרון אחר- אוזניות קשת. השלב הבא הוא להחליט אם אני רוצה אוזניות On The Ear, או  Over The Ear. מראש, הנטייה שלי היתה ללכת על אוזניות Over The Ear, מאחר והן מקיפות את כל האוזן,
ומאפשרות בידוד פאסיבי של רעשים מבחוץ. בנוסף היתה לי התלבטות בין אוזניות פתוחות
לסגורות. אוזניות סגורות מספקות צליל “חם” יותר ובאסים עוצמתיים יותר,
אך אוזניות פתוחות נותנות צליל מדויק ו”רחב” יותר, ואכן הנטייה שלי ללכת
על הסוג האחרון.

במידה וזה מעניין אתכם,ל- Techquickie יש סרטון מצוין שמסביר טוב את ההבדלים בין אוזניות פתוחות וסגורות:




השלב האחרון לפני סקר שוק
הוא קביעת תקציב. באופן כללי, אוזניות איכותיות של מותגים מוכרים הן עסק יקר. מעבר
לכך, שמע באוזניות הוא לעיתים קרובות עניין מאוד סובייקטיבי, כך שאני עלול למצוא
את עצמי עם אוזניות של מותג ידוע ומוערך, שעלו לי כמה מאות שקלים, אך בסופו של דבר
לא אהיה מרוצה מהשמע שלהן. תופעה מבורכת של השנים האחרונות היא יוזמה של חנויות
כמו באג וקרביץ להקים עמדות האזנה בסניפים שלהן: עמדות ההאזנה נראות כמו קולב
חליפות גדול, עליו מונחות מספר אוזניות ממגוון האוזניות הנמכרות בחנות. מביקור
בחנויות האלו עולה מסקנה בנאלית: אוזניות זולות של מותגים גדולים לא שוות ברוב
המקרים את העלות שלהן, ואוזניות איכותיות יותר של אותן יצרניות פשוט עולות יותר
מדי. החלטתי שאני לא מתכוון להתפרע ולכוון לתקציב של 200-250 ₪.

להמשך קריאה

האחד שהושמד

מאת
בפוסט על ה-  Anker Slimtalk כתבתי שעוד תשמעו הרבה על בעיות הסוללה בטלפון שלי. היום אני יכול לעדכן אתכם שזה כבר לא יקרה, לפחות לא עם הטלפון הזה.

נחזור כמה חודשים אחורה: ביוני 2012, מיד לאחר חתימת חוזה העבודה עם eBay, הבנתי שאצטרך להחזיר לזאפ את
מכשיר הטלפון שקיבלתי שם (Samsung Galaxy S2) ולראשונה מאז 2008 אקנה מכספי האישי טלפון סלולרי משלי. מאחר
וידעתי שאינני מעוניין לחזור לאייפון, ומערכות הפעלה אחרות (בלקברי וווינדוס פון
7, לא היה אז 8) לא היו רלוונטיות מצידי, הברירה היתה אנדרואידית לחלוטין. 3
מכשירים הגיעו לקו הגמר באותה תקופה: Galaxy Nexus, Samsung Galaxy S3, וה-HTC One X.
באותה תקופה, ה-Galaxy Nexus היה כבר די ותיק בשוק, והמפרט שלו היה קרוב מאוד לזה של ה-Samsung Galaxy S2, מה
שהביא אותי להחלטה לוותר עליו מההתחלה. ההחלטה ללכת על ה-One X ולא על ה-Samsung Galaxy S3 נבעה בעיקר
מממשק הסנס שעד כה יצא לי להתנסות בו רק במכשירים שיצא לי לסקר במסגרת הכתיבה ב-Wisebuy. במשך התקופות שלי עם ה-Samsung Galaxy S1, וה-S2, פינטזתי על הרגע שבו יוציא מפתח עצמאי רום יציב ותקין למכשירים האלו, עם
ממשק ה-Sense הנודע שלHTC  אך הדבר לא קרה.



מרגע שנוצרה לי האפשרות
לבחור בעצמי את הטלפון הבא שלי, הבחירה היתה די ברורה. ב-14/6 הזמנתי את ה-HTC One X דרך האתר iPhonelabs.co.il במחיר השערורייתי (אך הסביר ביחס
לעובדה שהמכשיר יצא לשוק רק חודשיים לפני כן) של 3000 ₪. החנות לא טרחה לציין מהו צבע המכשיר, אך באותה תקופה לא מאוד שינה לי אם אקבל את הגרסא הלבנה או האפורה (למרות שהעדפתי בסתר את הלבנה). לאחר מספר ימים, הגיע
המכשיר (בגרסא הגלובלית שלו, ה-S720, ולא זו של המפעילה האמריקאית AT&T) לחנות ואספתי אותו משם עצמאית. בדרך חזרה הביתה גיליתי כי אין לי מטען בתוך
האריזה, והתקשרתי מיד לחנות. התשובה המהירה וחסרת ההיגיון של המוכר היתה
“ברור שאין לך מטען, מוציאים אותו מהקופסא בגלל המכס”. לאחר מספר שאלות
אסרטיביות מכיווני (“מה זאת אומרת!?!?”, “מי מוציא!?!”,
“מה זה מעניין אותי?!”, “קניתי ממך טלפון ואני מצפה לקבל ממך את כל
מה שכלול באריזה המקורית!”), הוזמנתי למחרת לחנות על מנת לקחת מטען לא מקורי,
ואכן הגעתי. וכך, הסתיימו צרותיי למשך תקופה של פחות או יותר שנה.

להמשך קריאה

האם זהו הפתרון לבעיות הסוללה שלי?

מאת
נושא הסוללה תמיד העסיק
אותי בכל מכשיר סלולרי שהיה לי, אולם רק בתקופת ה-HTC One X, הנושא הזה הפך לסוג של אובססיה. את
הסוללה הזאת קניתי מספר שבועות לאחר שהגעתי למסקנה שחיי הסוללה של ה- One Xשלי הולכים
והופכים לבלתי נסבלים. למי שטרם יצא להכיר, או לחשוב בכיוון הזה בכלל: סוללה
חיצונית ניתן לחבר למכשיר בשעת הצורך, כשאין מטען בהישג יד. למפונקים שבינינו, היא נותנת את האפשרות להמשיך ולהשתמש בטלפון כשהסוללה הפנימית שלו עומדת להתרוקן, מבלי להיות
צמוד למטען קיר או למחשב.

לאחר מחקר קצר בתחום, הגעתי
למסקנה שה-Anker SlimTalk היא הסוללה האידיאלית בשבילי. הקיבול שלה הוא 3200mAh, מה שמאפשר קצת יותר מטעינה וחצי
של הסוללה הפנימית של הטלפון שלי (הקיבול שלה אגב הוא 1800mAh). איך הגעתי דווקא להחלטה על
הסוללה הספציפית הזאת?





ראשית, ל-Anker יש סוללות חיצוניות
בעלות קיבולים גדולים יותר, ובעלות שקעיUSB  נוספים לטעינה בו זמנית של כמה מכשירים. האינסטינקט
אמר ללכת על סוללה בעלת מפרט מרשים יותר, אבל כשחשבתי על זה, דווקא ה- Anker SlimTalkאידיאלית יותר
לצרכים שלי: אי אפשר להגיד שנוח להחזיק את הטלפון כשהיא מחוברת אליו, אבל ביחס
לסוללות החיצוניות האחרות של Anker, עם הקיבול החזק יותר, היא הרע במיעוטו. בנוסף, המבנה הדק שלה גם
הופך אותה לנוחה יותר לאחסון בכיס או בתיק.

אבל למה דווקא Anker? אני לא מכיר הרבה יצרנים בתחום
הסוללות. למעשה אני בכלל לא מכיר יצרניות בתחום הסוללות. יש אמנם יצרניות כמו Duracell, Energizer, או אפילו GP, אבל לא יצא לי לראות סוללות
חיצוניות שלהן. מצד שני, יש סוללות חיצוניות של יצרניות כמו מוטורולה או פיליפס,
אבל אני לא מכיר ממש את המוניטין שלהן בתחום הזה ולא אופטימי במיוחד לגבי הביצועים
שלהן. ביצרן Anker נתקלתי בפורום, בשרשור שבכלל דיבר על קנייה מרוכזת של סוללות
חלופיות לסוללות מקוריות של טלפונים סלולריים. גיגול קל העלה שיש להם אתר יצרן מכובד למדי, וקיבע אצלי את ההחלטה לבחור דווקא בהם.

להמשך קריאה