אנדרואיד

כזה ניסיתי: LG G7 ThinQ

מאת
בינואר השנה, במהלך כנס CES, הטיל המשנה ליו״ר LG, צ׳ו סונג ג׳ין פצצה יח״צנית: היצרנית הקוריאנית תפסיק להתיישר לפי לו״ז ההשקות של מתחרותיה ותכריז על מכשירים חדשים רק כשיהיה בכך צורך. בינתיים, היא תתמקד בבניית פלטפורמות לטווח ארוך ותשיק גרסאות ועדכניות יותר של אותם סמארטפונים. את “כשיהיה בכך צורך״ ניתן לפרש מנקודת מבט אופטימית כמו שרוב אתרי הטכנולוגיה בעולם בחרו לפרש, ש-LG תשיק מכשירים חדשים רק כשיהיה לה באמת מה לחדש. לחילופין הצורך עליו דיבר סונג ג׳ין יכול בהחלט להיות גם הצורך של חטיבת המובייל של LG להשיק מכשירים רק בנקודת זמן שבה היא מעריכה שאכן ישתלם לה לעשות זאת. LG היא אמנם חברה רווחית, אך חטיבת המובייל שלה מפסידה באופן עקבי בשנים האחרונות. ייתכן מאוד שהאשמה נעוצה בצורך להשקיע כמויות אדירות של כספים בפיתוח מכשירים בלו״ז דומה לזה של המתחרה הענקית מבית, סמסונג. ניתוק מהלו״ז הזה עשוי לשפר את מצבה ולאפשר לה לפתח מכשירים אפויים יותר ומלוטשים יתר, ומי אם לא LG זקוקה לשינוי כזה.


LG G7 ThinQ (צילום: גד גניר)
ה-LG G7 ThinQ הוא המכשיר הראשון שנולד אל תוך האסטרטגיה החדשה של LG. הוא הוכרז מספר חודשים לאחר ה-Galaxy S9 של סמסונג אך ברמת המפרט הטכני הוא מיישר איתו קו. ערכת השבבים היא Snapdragon 845 של קוואלקום, אותה אחת שניתן למצוא בגרסה המיועדת לשוק האמריקאי של ה-S9. הבשורה שמביאה איתה ערכת השבבים הזאת היא AI ותמיכה בפלטפורמות הבינה המלאכותית של גוגל ופייסבוק (ועל כן המיתוג ״ThinQ״), כמו גם שיפורים בעיבוד התמונה ובצילום. Snapdragon 845 אמורה לדעת לנתב כוח עיבוד וצריכת החשמל לישומים בצורה המיטבית, ולתמוך בצורה טובה יותר בסייעות אישיות כמו Google Assistant. כמו ה-S9, גם ה-G7 בגרסה אותה קיבלתי לבדיקה מצויד בזכרון RAM בנפח של כ-4 גיגה בלבד. כל עוד גוגל עצמה, במכשירי הפיקסל שלה מסתפקת בנפח הזה, קצת קשה לבוא אל LG בתלונות. עם זאת, מכשירים עם זכרון RAM בנפח גדול יותר הם ככל הנראה יותר Future Proof. נפח האחסון הפנימי עומד על 64 גיגה וניתן להרחבה באמצעות כרטיס MicroSD.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 5

מאת
ה-Redmi Note 4 היה ממכשירי הביניים הבולטים בישראל ובעולם בשנה שעברה, ובצדק. במחיר זול מאוד, הוא הציע את הדברים הבסיסיים שטלפון צריך להציע, בלי גימיקים מיותרים, בעיצוב אפרורי למדי, ובלי לפשל בשום תחום באופן מיוחד. עם נקודת פתיחה כזאת, המשימה המוטלת על ממשיך דרכו קלה למדי, רק לא להרוס.



Xiaomi Redmi Note 5 (צילום: גד גניר)

הבעיה היחידה היתה שמרוב מבחר של מכשירי ביניים בקטלוג של שיאומי, לא היה ברור מתי, אם בכלל, יוכרז הממשיך הישיר של ה-Redmi Note 4: בספטמבר הכריזה על ה-Mi A1 שחלק מפרט טכני זהה לגרסה החזקה של ה-Redmi Note 4 , רק עם גרסת אנדרואיד נקייה לחלוטין, ולפיכך לא יכול היה להחשב כדור הבא למכשיר הפופולרי. בנובמבר יצא לשוק ה-Redmi Y1, שזכה בשוק הגלובאלי לשם המוכר Redmi Note 5A, אך היה מדובר במכשיר נחות אפילו מה-Redmi Note 4. כל אותה עת, זלגו מדי כמה שבועות פרטים שאיששו את קיומו של הדור הבא באמת למכשיר הפופולרי של שיאומיֿ: תמונות של אבות טיפוס, תוצאות מבחנים במבחני ביצועים ועוד.  



בפברואר, שנה וחודש לאחר ההכרזה על ה-Redmi Note 4, שיאומי השיקה את מכשירי ה-Redmi 5 וה- Redmi 5 Plus, אך גם הם היו לא יותר מגרסאות מעט מעודכנות של המכשיר הפופולרי. הם חלקו מעבד זהה לזה של הגרסה החזקה ביותר של ה-Redmi Note 4, מצלמה מעט עדכנית יותר ועיצוב כמעט זהה, כאשר ההבדל המשמעותי היחיד הוא מסך גדול יותר, ביחס של 18:9 בהתאם לטרנד שהחל כבר ב-2017.  לצידם הוכרז בעולם ה-Redmi Note 5 Pro, מכשיר עם מערך צילום כפול וערכת שבבים חדשה, סוף סוף יורש אמיתי, אך היורש הזה לא הגיע לארץ. מכשירי ה-Redmi 5 וה-Redmi 5 Plus הגיעו לישראל זמן קצר לאחר ההכרזה עליהם בחו״ל. היורש האמיתי שכן הגיע בסופו של דבר לישראל הוא תת גרסה הנקראת Redmi Note 5 AI Dual Camera. הוא הוכרז רק בחודש מרץ, נחת בישראל ביבוא רשמי בשבועות האחרונים ובו עוסקת הביקורת הזאת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huami Amazfit Stratos

מאת

השם ״Huami״ עדיין לא אומר הרבה לקהל הישראלי, אבל נכון לאוגוסט 2017 זוהי יצרנית המחשוב הלביש הגדולה בעולם, השולטת על נתח של כ-17% מהשוק. איך ייתכן שלא שמעתם על החברה שהצליחה לעקוף את אפל ופיטביט? הסיבה פשוטה: ברוב המקומות שבו פורסמו הנתונים האלו, הראשונה בטבלה היתה שיאומי, עבורה הואמי מייצרת רכיבים למוצרי מחשוב לביש, ואף את צמידי ה-Mi Band הפופולריים. שיאומי מצידה היא אחת המשקיעות הגדולות בהואמי, ומשווקת את מוצריה. שיתוף הפעולה בין שתי החברות מבלבל לא אחת את העוסקים בתחום, והכותרות על מוצרים חדשים של הואמי מציגות פעמים רבות את השעונים החכמים החדשים של החברה ככאלו של שיאומי, אם כי האמת היא ששיאומי לוקחת חסות על המוצרים האלו ומשווקת אותם, כפי שהיא עושה גם בתחומים אחרים, והסידור הזה עובד טוב עבור שתי החברות.
Amazfit Pace (עם הרצועה הכתומה), ו-Amazfit Stratos (צילום: גד גניר)

סדרת השעונים החכמים של הואמי נקראת Amazfit. הראשון בסדרה, ה-Pace, הגיע אל השוק האמריקאי כבר בשנת 2016, וצבר מאז קהילה מרשימה של משתמשים ואוהדים. לישראל הוא לא הגיע באופן רשמי, אבל רבים רכשו אותו דרך אתרי קניות סיניים, וגם כאן יש לא מעט שעובדים על פיתוח כלים, קושחות (רומים) אלטרנטיביים ועושים ימים כלילות כדי להתאים אותו טוב יותר לשוק הישראלי. דגם ההמשך שלו, ה-Amazfit Stratos הגיע אליי היישר ממטה החברה בארה״ב, באדיבות משווק רשמי חדש של מוצרי החברה בישראל, Wear Your Tech.

מבחוץ, ה-Stratos נראה מעולה: גוף השעון שחור, עם גימור Carbon Fiber ייחודי, ויחד עם מסגרת ניקל כהה מתקבל מראה אלגנטי – ספורטיבי, שלא היה מבייש יצרניות בעלות שם יותר מוכר. הדבר היחיד ששובר את הגוונים הכהים זה פס אדום דקיק המקיף את העליון מבין שלושה לחצנים פיזיים בצידו הימני של השעון. הוא לא רק יפה, הוא גם עמיד: ה-Stratos מתהדר בתקן 5 ATM מה שאומר שניתן לצלול איתו לעומק של עד כ-50 מטר. קודמו אגב, ה-Pace היה עמיד בעיקר בהתזות מים, ובאופן תיאורטי בטבילה במים בעומק של עד 1 מטר, מה שפסל אותו לשימוש בשחייה, אך ה-Stratos מזמין את משתמשיו לשחות לא רק בבריכה כי אם גם בים הפתוח. זאת גם הסיבה מדוע יש לשעון שלושה לחצנים פיזיים: בשעת שחיה בלתי אפשרי לתפעל מסך מגע. שלושת הלחצנים מאפשרים ניווט בין תפריטי השעון, כאשר כל אחד מהם עושה פעולות שונות בלחיצה קצרה או ארוכה. רצועות השעון הן ברוחב 22 מ״מ, ניתנות להסרה קלה באמצעות מנגנוני Quick Release ולהחלפה בכל רצועת שעון אחרת ברוחב הזה. למרות שהשעון עצמו די מאסיבי בגודלו, הוא לא כבד במיוחד ובהחלט לא מציק בשעת מאמץ.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu M6 Note

מאת
יצרניות הסלולר מחלקות בדר”כ את קטלוג המכשירים שלהם למשהו שנע בין 3 ל-4 סדרות מכשירים: מכשירים זולים לשוק הנמוך, מכשירי ביניים, ומכשירי דגל/פרמיום. מכיוון הצרכנים, לפחות אלו שסמארטפונים הם נושא לגיטימי לשיחה עבורם, הולכת ונוצרת בשנים האחרונות חלוקה קצת שונה שלוקחת את שתי הקבוצות הראשונות (מכשירי הביניים והמכשירים הזולים) ומסווגת אותה בקבוצה שהשם ההולם עבורה הוא “מכשירי מחאה”. רוכשי מכשירי מחאה הם אנשים בעלי משנה סדורה בנוגע לסיבות שהביאו אותם לרכוש מכשיר שאינו מכשיר דגל: הסיבה הראשית שעליה מתבססות כל הסיבות האחרות היא כמובן כספית: נמאס לאנשים האלו לשלם סכומי עתק על סמארטפונים. מכאן זה מתפצל למגוון של תתי סיבות: “בתוך שנה הגלאקסי הפך לג’אנקי של מטענים”, “בחיאת, מי צריך אימוג’י AI/ מסך ברזולוציית 2K”, “בשביל מה שאני עושה, אני לא צריך יותר מזה”, “תכלס אני לא מרגיש הבדל”, “ככה אוכל להחליף מכשיר פעם בשנה”.



Meizu M6 Note (צילום: גד גניר)
הסמארטפונים מסדרות הביניים של מייזו הם מכשירי מחאה מובהקים. זה לא רק בגלל שהם זולים, וזה לא קשור בהכרח לתמורה שהם נותנים למחיר הזה. זה עניין של מיקום וזיהוי הזדמנויות, ואם לשפוט את ההצלחה של באג בישראל עם המותג הזה, מישהו שם ידע טוב מאוד מה הוא עושה: לא מעט ישראלים  בשנת 2018 עדיין הולכים לקניון, לעמדה של אחת המפעילות מתוך כוונה לקנות שם את המכשיר הבא שלהם כאילו אנחנו שוב בסוף שנות ה-90. אלו שההגיון (או המחיר) מכה בהם רגע לפני קניית גלאקסי אס 9 או אייפון X, נתקלים במנוסתם מהדוכן בחנויות של באג ובכרזות של Meizu, כשהם מתוסכלים, ממורמרים ומחפשים עסקה טובה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי במהלך השבוע האחרון: Huawei P20 Pro

מאת
אירוע ההכרזה של המכשירים החדשים של וואווי בשבוע שעבר בפריז התחיל כמו זה של שנה שעברה, וכנראה כמו אלו שקדמו להם. לאף אחד מהנוכחים אין אשליות לגבי מה שמצפה לו באירוע מהסוג הזה: מנה טהורה ומזוקקת של סופרלטיבים דרמטיים, השוואות לא מאוזנות והסברים שיווקיים בציפוי מונחים טכניים. השנה, החלק של ההשוואה למתחרים קיבל אפילו משקל רב יותר מהנהוג בז’אנר, גם במונחי השקה של מכשיר סיני. את הסיבה האמיתית שבגללה וואוי התעכבה כל כך הרבה על ההשוואה למתחרותיה קיבלו הנוכחים שם רק כשעה וחצי לאחר שהאירוע החל, ברגע בו נחשפו מחירי המכשירים החדשים. כל עוד וואווי התבצרה בתדמית יצרנית הסמארטפונים הסינית שמשיקה מדי שנה אלטרנטיבות משתלמות ואטרקטיביות, החברה יכולה היתה להשאר במקום השלישי המכובד בטבלת המכירות העולמית. השנה החליטו כנראה בוואווי שהגיע הזמן לפתוח מבערים.


Huawei P20 Pro (צילום: גד גניר)

איך וואווי מתכננת לעשות זאת? באמצעות שינוי מסחרי ושינוי קונספטואלי. בצד המסחרי, וואווי ניסתה השנה להכנס לראשונה לשוק האמריקאי. כניסה משמעותית לשוק האמריקאי יכולה להתבצע רק דרך חבירה לאחת או יותר ממפעילות הסלולר. היוזמה הזאת כזכור קרסה כבר בינואר כשכל מפעילות הסלולר אליהן פנתה וואווי בחרו להפנות לה את הגב: אם תשאלו את האמריקאים, זה בגלל שוואווי משתפת פעולה עם השטן ומרגלת אחר משתמשי המכשירים שלה. טענות אחרות מדברות על כך שהלו”ז והאסטרטגיה של וואווי נקלעו לזמן ולמקום הלא נכון, היישר אל קו האש של מלחמת הסחר בין סין לארה”ב. זה משאיר את וואווי עם שינוי קונספטואלי בלבד: המכשירים הסימפטיים, המתומחרים בצורה יחסית הוגנת ומכילים פשרות נסבלות שלה הביאו אותה למקום מסוים. וואווי לא רוצה להשאר במקום הזה, ורוצה להראות שגם למי שמעוניין בטוב ביותר יש מה לחפש אצלה. הטוב ביותר עולה יותר, אבל אם וואווי היתה מכניסה אותו דרך אחת מהמפעילות הגדולות בארה”ב בתוך תכנית תשלומים ארוכת טווח, סביר להניח שהמחיר הגבוה היה גלולה שניתן לבלוע יותר בקלות. כעת, לאחר שהתנגשה בחומה היחידה שטראמפ הצליח עד כה לבנות, נותר לוואווי לנסות למצוא לקוחות חדשים. את הלקוחות החדשים האלו היא תמצא בקהל שעד כה לא נרתע מרמות המחירים שאפל וסמסונג טיפסו אליהם. המשימה של וואוי היא לשכנע אותם שהפעם מה שיש לה להציע טוב יותר, וטוב מספיק כדי לדרוש עליו סכום של 899 יורו, גבוה יותר אפילו ממחירו של iPhone X.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S9

מאת
קשה להשוות בין סמסונג של התקופה המקבילה לזו של השנה, לפחות ברמה התדמיתית. ב-MWC 2017 עוד ליקקה את כוויותיה מסאגת מכשירי ה-Note 7, חיכתה עם השקת ה-S8 עד לחודש אפריל והשאירה את הבמה פנויה ליצרניות כמו וואווי ו-LG. לאחר שהתברר שהציבור דווקא מוכן לסלוח לה וקנה את ה-Note 8 ואת ה-S8 בהמוניהם,  אל MWC 2018 הגיעה בתור יצרנית האנדרואיד הגדולה הכמעט יחידה עם מכשיר דגל חדש. LG תשיק בשלב מאוחר יותר את ה-G7, אך לא ברור בדיוק מתי זה אכן יקרה, HTC לא מאיימת כרגע על סמסונג כמו גם סוני שדווקא כן הציגה מכשיר חדש באותו כנס. וואווי שלא רצתה להתחרות עם סמסונג על תשומת לב ב-MWC 2018 העדיפה לחכות עם השקת מכשירי ה-P20 שלה עד השבוע. שיאומי ו-OnePlus טרם הציגו את המכשירים החדשים שלהן, אבל גם כשכן ישיקו אותם, ספק אם יוכלו לנגוס נתח משמעותי במכירות של מכשיר הדגל של הענקית הקוריאנית, כפי שלא עשו זאת בשנים קודמות. בקיצור, סמסונג קיבלה תקופה ארוכה למדי בתור היחידה שמציעה מכשיר דגל עדכני לשנת 2018. לאור העובדה שבשלב זה לא ידוע מתי יגיעו לישראל מכשירי וואווי החדשים, פרק הזמן שבו אין לסמסונג מתחרים עדכניים בארץ יימשך אפילו זמן רב יותר.



+Galaxy S9 (צילום: גד גניר)
במצב כזה, התחרות האמיתית שעומדת בפני סמסונג נכון להיום היא דווקא מצידה של סמסונג משנה שעברה. השאלה שחזרה על עצמה אצל רוב האנשים שהתעניינו לגבי המכשיר החדש נגעה להבדלים בינו לבין הקודם. הבחירה בעיצוב זהה כמעט לחלוטין, העובדה ששני הפיצ’רים החדשים העיקריים שהוצגו היו צילום איכותי ב-Slow Motion וסלפי אימוג’י, גרמו לאנשים לתהות לגבי הצורך ברכישה דווקא של המכשיר החדש והיקר יותר. כמו בשנה שעברה, השיקה סמסונג שני מכשירי דגל בבת אחת: Galaxy S9 ו-+Galaxy S9. בניגוד לשנה שעברה, המכשירים החדשים נבדלים זה מזה ביותר מגודל המסך וקיבול הסוללה. השנה, הדגם הגדול יותר מגיע עם נפח זכרון RAM גדול יותר ומצלמה כפולה בניגוד לדגם הקטן יותר, שני הבדלים משמעותיים שמסוגלים להשפיע באופן ניכר על הביצועים ועל איכות התמונה. כשניתנה לי האפשרות לבחור איזה מכשיר ברצוני לבדוק, לא יכולתי להתאפק וביקשתי לקבל את ה-+Galaxy S9 הגדול והחזק יותר.

להמשך קריאה

כזה יש לי (שנה אחרי): Lenovo YOGA A12

מאת
באוקטובר 2016, הכריזה Lenovo על ה-Yoga Book, טאבלט בתצורה המוכרת של סדרת yoga שלה, הכולל מקלדת ייחודית ההופכת למשטח ציור. ה-Yoga Book לא התיימר להוות תחליף למחשב נייד, אבל כלוח ציור המוצמד לטאבלט אנדרואיד משובח, היה לו את הקסם והייחוד שלו. מספר חודשים לאחר מכן, השיקה לנובו את אחיו התאום, המגודל ומעט מוגבל של אותו טאבלט, העונה לשם מלא החדשנות וההשראה “YOGA A12”.


אחיו התאום, המגודל ומעט מוגבל של ה-YOGA Book, ה-YOGA A12 (צילום: גד גניר)
על הנייר זה נראה כמו רעיון לא רע. ה-A12 הגיע עם מסך גדול יותר, מפרט טכני די דומה, ואפילו מחיר אטרקטיבי יותר. ובכל זאת, משהו השתבש במעבר מ-Yoga Book הנישתי אך מוערך, ל-A12. לפני שנה פורסמה באתר Android Police  ביקורת עם כותרת שלא משאירה הרבה מקום לספק בנוגע לדעתם על החפיץ הזה: “Lenovo Yoga A12 review: How can so many bad ideas fit in one tablet?“. גם ניצן סדן מכלכליסט שפרסם לפני מספר שבועות את הביקורת שלו ל-A12 הביע התלהבות בעיקר מהאומץ שהיה ללנובו להביא מוצר כזה לשוק. בשונה מאנשי משטרת האנדרואיד וסדן שקיבלו אותו לבדיקה בהשאלה למספר שבועות, את ה-A12 שעליו אספר לכם בפוסט הזה קניתי מכספי שלי לפני קצת יותר משנה. למרות שאני מסכים עם רוב הדברים שנכתבו עליו, זו עדיין אחת הרכישות המוצלחות ביותר שביצעתי. איך זה מסתדר?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Note 3

מאת
סמארטפונים מודרניים בנויים לפי תבניות קבועות יחסית. מכשירי הדגל מציגים בדר”כ מפרט טכני שכולל את המעבד החזק ביותר בנמצא, נפח זכרון ה-RAM הגבוה ביותר שאותה יצרנית החליטה לעבוד איתו, את המצלמה הטובה והמתקדמת ביותר של אותה יצרנית, את המסך הטוב ביותר וכך הלאה. מכשירי ביניים מתאפיינים בפשרות בכל אחד מהמרכיבים שציינתי, וככל שמחיר המכשיר או מיתוג הסדרה שלו נמוך יותר, כך הפשרות כואבות יותר.


Xiaomi Mi Note 3 (צילום: גד גניר)
בתיאוריה הסדר הקיים הגיוני: רוצים הכי טוב מהכל? שלמו יותר. רוצים לקבל תמורה טובה יותר למחיר? שלמו קצת פחות והתפשרו קצת בציפיות מהמכשיר. העניין הוא שמכשירי דגל, כחבילה, מכילים לפעמים מרכיבים ויתרונות שלא באים לידי ביטוי ביום יום. במצב כזה, מי שנניח מעוניין במצלמה הטובה ביותר, חייב לקחת כעסקת חבילה גם את המעבד החזק ביותר, מעבד שיכול להתמודד בקלות עם גיימינג, למרות שלא מעט אנשים כלל אינם משחקים או עושים עם הסמארטפון שלהם משהו שדורש עוצמת עיבוד שכזאת.

ה-Xiaomi Mi Note 3 הוא חידוש מרענן בנוף התבניות הקבועות האלו: הוא זהה כמעט לחלוטין למכשיר ה-Mi 6, מכשיר הדגל העיקרי של היצרנית הסינית, למעט מסך גדול יותר, וערכת שבבים המיועדת למכשירי שוק הביניים. שני מכשירי ה-Mi Note (שימו לב, אין קשר לסדרת ה-Redmi Note של החברה) שקדמו לו היו מכשירי דגל בתבנית הרגילה: ערכת השבבים החזקה בשוק יחד עם המצלמה הטובה ביותר והמפרט הטכני הכי מתקדם ונדיב שהחברה מציעה. בצעד לא שגרתי החליטה שיאומי במכשיר השלישי בסדרה, לעבור לערכת שבבים חלשה יותר על הנייר מזו של מכשיר הדגל שלה. הדבר לא רק מוזיל את מחירו הכללי של המכשיר כי אם מכניס אותו בכוח לקטגוריית מכשירי הביניים, קטגוריה שלא ברור אם הוא אכן צריך להשתייך אליה.

להמשך קריאה

כזאת יש אפילו בלוגו של הבלוג הזה: מגרעת

מאת
מעולם לא כעסו רבים כל כך, על משהו קטן כל כך. ה-Notch, “מגרעת” או “פגימה” בעברית, מצאה את דרכה אל רוב מכשירי האנדרואיד שהוכרזו ב-MWC 2018, וכאלו שיוכרזו בקרוב. המגרעת הזאת עוררה את זעמם של כתבים, בלוגרים ולקוחות כבר באייפון X, אך כשזו החלה להופיע גם במכשירי הדגל האנדרואידיים של שנת 2018, זה גרם לכולם לאבד את זה לחלוטין.


הזנפון החדש עם מגרעת (צילום: יח”צ)



אתם יודעים מה אפילו יותר גרוע מההעתקה הבוטה הזאת? האנשים שבוחרים להזדעזע ממנה. טוויטר ופייסבוק מציפות לי בכל פעם מחדש אנשים שהספיקו להתאכזב מוואווי לפני שפרסמה ולו תמונה רשמית אחת של המכשיר שטרם הכריזה, התחרפנו מאסוס שלא ברור אם מכשיריה בכלל יגיעו לארץ, ולועגים לאולפון, יצרנית סינית שסביר להניח שממילא לא היו רוכשים את מכשיריה. אנשים שפיתחו נאמנות לוואווי כאילו יש להם מנויות בחברה, משתפים תמונות של אב הטיפוס של ה-P20 וכותבים “לאאאאאא” כאילו זה הדבר היחיד שמונע מהמכשיר להיות מושלם. אנשים שמשתמשים במגרעת המסך של LG G7 (שנחשף לראשונה בעולם ע”י גיא לוי מ-ynet ורון פיירמן מג’ירפה) כדי להסביר למה החברה איבדה את דרכה, אנשים שהעדרה של מגרעת ב-Galaxy S9 מעידה מבחינתם על עיצוב מקורי ומיוחד, ובאופן כללי אנשים שהמגרעת הזאת מהווה חלק עיקרי במכלול השיקולים שלהם בבחירת הסמארטפון הבא שלהם.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A8+ 2018

מאת
קמפיינים של סמארטפונים חדשים הם חגיגת קלישאות וסופרלטיבים מופרכים לא פחות מקמפיינים לרכבים חדשים או מעדני חלב. משום כך, אני לא רואה בדר”כ סיבה לבדוק איך המכשירים אכן עומדים בסופרלטיבים האלו. ועדיין, פה ושם יש יוצאים מן הכלל שלא ניתן להתעלם מהן. סדרה A החדשה של סמסונג היא אחת מאותם יוצאים מהכלל ויש לכך כמה סיבות: הראשונה היא סיבה טכנית. סמסונג שפכה ככל הנראה כמויות אדירות של כסף כדי לשים את גיא זוארץ, נטע אלחמיסטר ויוסי בניון בהמון הפסקות פרסומות ושלטי חוצות. סיבה נוספת היא העובדה שמדובר במחזור של הקמפיין משנה שעברה לדגמים הקודמים של אותה סדרה. מה שלא נקלט בשנה שעברה, או שנקלט והספיק להתנדף, יחזור אליכם השנה בוודאות. עם זאת הסיבה העיקרית בעיני לאפקטיביות של הקמפיין הזה היא שהסלוגן שלו, “הרבה יותר ממה שאתם צריכים”, הוא סלוגן נהדר לייצר עליו שיחה, וכשנוצרת שיחה על הסלוגן, ידברו מתישהו גם על המוצר שמאחורי הסלוגן הזה. מה יש לדבר על הסלוגן הזה? לא מעט: ניתן לשאול לדוגמה, איך סמסונג יודעת מה זה יותר ממה שאני צריך? האם מה שאני צריך ומה שנניח אמא שלי צריכה מהסמארטפון זה אותו דבר? למה בעצם שאקנה בכלל משהו שהוא יותר ממה שאני צריך, ואם אכן סדרה A היא יותר ממה שצריך, מה זה אומר על סדרות S ו- Note היקרות והמתקדמות יותר?
(צילום: גד גניר) Samsung Galaxy A8+ 2018


מה שברור זה שעם סלוגן כזה, די קל להתבלבל. לא מעט אנשים שהתעניינו לגבי זהותו של הסמארטפון החדש שאני בודק, ידעו לשייך אותו לשלטי החוצות ולפרסומות, אבל הסיקו מהיקף הקמפיין ומהסלוגן עצמו שאני מחזיק בידיי את המכשיר החזק ביותר של סמסונג, כשלמעשה זה לא באמת כך. סדרה A של סמסונג התחילה את דרכה בכלל כניסיון של סמסונג להציע בשנת 2014 אלטרנטיבה יוקרתית יותר למכשיר הדגל שלה דאז Galaxy S5. סמסונג חטפה לא מעט ביקורת על נאמנותה לשימוש בפלסטיק זול ופשוט למראה במכשיר הדגל שלה, בזמן שיצרניות כמו אפל ו-HTC כבר עברו למתכת. המכשיר, Galaxy Alpha התהדר במסגרת מתכתית, ותג מחיר יקר יותר משל ה-S5, אך הציג מפרט טכני נחות יותר. המכשיר לא זכה להצלחה מסחררת לא בארץ ולא בעולם, וכחצי שנה לאחר מכן נולדה סדרה A: מכשירים המיועדים לשוק הבינים הן מבחינת המפרט והן מבחינת המחיר, אך עם רמת גימור גבוהה ממה שהיה נהוג קודם אצל סמסונג. בשנה שעברה הסדרה הזאת עשתה קאמבק גם לישראל וזכתה להצלחה לא מבוטלת. השנה הגיע אליי לבדיקה הגדול יותר מבין שני המכשירים שהושקו בארץ לפני כחודש, 2018 +Samsung Galaxy A8.

להמשך קריאה