כזה ניסיתי

כאלו ניסיתי: Noisehush i7

מאת
הכירו את Noisehush,
יצרן אלמוני יחסית לקהל הישראלי, אשר עשה לאחרונה עלייה ארצה, ומציע מגוון דגמי
אוזניות רגילות ואוזניות אלחוטיות בטכנולוגיית בלוטות’. הדגם הספציפי אותו בדקתי
בתקופה האחרונה הוא ה-Noisehush i7,
אוזניות חוטיות עם מנגנון אקטיבי לסינון רעשי רקע. לחלקכם זה יישמע מובן מאליו, אך
עבור אלו שלא, חשוב להבדיל בין שני סוגי טיפול ברעשים באוזניות: בידוד רעשים –
מושג באופן פאסיבי, כלומר, אוזניות המקיפות את האוזן ואוטמות אותה לרעשים מבחוץ. סינון
רעשים מבוצע ע”י השמעת צליל בתדר קבוע המנטרל רעשים קבועים אחרים בסביבה (כמו
רעשי מזגן, מנוע אוטובוס, וכו’).

Noisehush i7 (צילום: גד גניר)


להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Gear 2

מאת
נכון להיום, השעון המתקדם והיקר ביותר
שצרכן ישראלי יכול לרכוש ביבוא רשמי בישראל, הוא ה-Gear 2
של סמסונג. למעשה, השעונים החכמים היחידים שתוכלו לקנות בישראל ביבוא רשמי הם אך
ורק מתוצרת סמסונג. ה-Gear 2 הוא
המשכו הישיר של ה-Galaxy Gear אותו
בדקתי כאן בבלוג לפני כמעט שנה ויש לו גם גרסה זולה יותר בשם Gear 2 Neo,
שעון חכם שקיבל ממני לא מעט מחמאות. אזהרה מראש לקוראים: מאחר ושלושת השעונים האלו
די דומים זה לזה מבחינת המפרט והעיצוב, כל הפוסט הזה יהיה רצוף בהשוואת, כדי
להדגיש בפניכם את ההבדלים המינוריים ביניהם. אגב, ה-Gear Fit
שייך לקטגוריה אחרת לחלוטין של מוצרים, צמידי ניטור, שם יש לצרכן הישראלי כבר מבחר
רחב יותר של אפשרויות, אך כאמור, התכנסנו כאן היום כדי לדבר על הגיר 2, אז קדימה סרג’יו,
לעסק.
 

Samsung Gear 2 (צילום: גד גניר)


להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: אזניות Beats Studio Wireless

מאת
אחת לכמה
חודשים, כאשר נופל עליי המצב רוח המתאים, אני מחליט לבקש לבדיקה מוצר יקר באופן
מגוחך, שאין סיכוי שהייתי חושב אי פעם לקנות אותו. זה בדיוק מה שקרה כאשר נפלה
בחלקי ההזדמנות לבחור מוצר מקטלוג המוצרים של באג. לאחר התלבטות קצרה, החלטתי ללכת
על ה-Beats Studio Witreless.
אני מקווה
שאין צורך שאספר לכם על Beats.
מדובר במותג האוזניות המוכר ביותר בעולם כרגע, כאשר חוט האוזניות האדום המשתלשל
מרוב דגמי האוזניות של Beats
מהווה סימן היכר ברור וייחודי בערך כפי שהיו האזניות הלבנות של אפל. אגב אפל –
לאחרונה הסתיימה עסקת הרכישה של Beats
ע”י החברה מקופרטינו, ומסקרן מאוד לדעת מהו הכיוון אליו הולכות שתי החברות
האלו.
Beats Studio Wireless (צילום: גד גניר)


רגע לפני
שאני מספר לכם על השבועיים שביליתי עם ה-Studio Wireless, קצת רקע אישי: ה”רומן” שלי עם Beats
החל כאשר בדקתי לפני מספר שנים את מכשיר ה- HTC
הראשון שהתהדר בשיתוף הפעולה בין היצרנית הטאיוונית לבין חברת האוזניות הפופולרית
מארה”ב, ה-Sensation XE.
מדובר היה בגרסת מוזיקה של מכשיר הדגל של HTC
באותה תקופה, והוא הגיע עם אקולייזר פנימי של Beats,
ואוזניות In – Ear  הידועות בשם URBeats.
במסגרת הבדיקה ההיא התרשמתי לטובה מאיכות השמע שלהן, אך היתה זו התרשמות שמבוססת
על שימוש לזמן קצר בלבד, ונאלצתי להחזיר את המכשיר והאוזניות בתוך מספר ימים.
כעבור שנה, קיבלתי זוג אוזניות שכאלו כמתנה. הייתי מאושר, עד שניסיתי להאזין
באמצעותן במשך תקופה ארוכה. לא הצלחתי למצוא דרך נוחה לשים אותן בתוך האוזן שלי
מאחר ויחסית לגודלן, הן היו כבדות מאוד. מעבר לכך, הן פשוט נשמעו לא טוב: הן
באסיות באופן מוגזם, שזה
כיף לאנשים מסוימים. לאנשים אחרים, כמוני, זה מפריע מאחר והבאסים כה חזקים שהם
מאפילים על כל צליל אחר.

להמשך קריאה

כאלו השוויתי: האנדרואידים הכי חזקים בשוק

מאת
כל שנה
מביאה איתה את ההתלבטויות הסלולריות שלה. סביר להניח שב-2006 התלבטתם בין Nokia N73
ל-Sony Ericsson K800i, ב-2010 ההתלבטות שלכם היתה כנראה בין Galaxy S
לבין iPhone 3GS, ובשנה שעברה, בהתאם לגדילה בפלח שוק מכשירי
האנדרואיד, ההתלבטות התרחבה וכללה מכשירים מחברות כמו סוני ו-LG
שעד אותה עת לא נחשבו לשחקניות משמעותיות. עפ”י מכון המחקר IDC,
נראה כי נכון לרבעון השני של שנת 2014, 85% משוק הסמארטפונים העולמי נשלט ע”י מכשירים המריצים את מערכת ההפעלה אנדרואיד. בדיוק בתקופה זו, סיימו ארבע יצרניות
האנדרואיד המובילות עפ”י רשימה זו את תהליך השקת מכשירי הדגל שלהן לעת
הנוכחית, ה-LG G3, HTC
עם ה-One M8 שלה, SamsungGalaxy S5, ו-Sony xperia Z2.
תוסיפו לכך את העובדה שבדיוק היום, הבלוג הזה חוגג שנה לפרסום הפוסט הראשון שלו,
ותקבלו סיבה מצויינת לכנס את ארבעת מכשירי האנדרואיד המובילים בשוק להשוואה. 
HTC One M8, LG G3, Samsung Galaxy S5, Sony xperia Z2 (צילום: גד גניר)

לפני
שניגש להשוואה עצמה, אני רוצה להתעכב לרגע דווקא על מכשירים שלא נכללו בהשוואה:
האייפון 5S הוא
מכשיר ראוי, אך הוכרז בדיוק לפני שנה, ועתיד לראות את יורשו מגיח לאויר העולם
בימים הקרובים, ולכן לא הוגן להכניסו להשוואה יחד עם מכשירים שהוכרזו יותר מחצי
שנה אחריו. בלקברי ו-Windows Phone 8.1
אינן תופסות פלח שוק משמעותי המצדיק את הופעתם של מכשירים המריצים את מערכות ההפעלה האלו כאן, מה שאומר שההשוואה הזאת היא על
טהרת מכשירי האנדרואיד בלבד. מאחר ובחרתי בהשוואה בין מכשירים המיובאים לארץ באופן
רשמי ומסודר בלבד, גם ה-One Plus One,
מכשיר אנדרואיד סיני בעל מפרט מרשים, לא נכלל בהשוואה הזאת.

כאמור,
בחרתי שלא להסתפק בבדיקות שעשיתי למכשירים האלו, כל אחד בנפרד, בסמוך להשקה שלהם. ביקשתי,
וקיבלתי את ארבעתם שוב, הפעם בו זמנית, לבדיקה השוואתית שנמשכה שבועיים. בחרתי
להתמקד בנושאים כמו ביצועים, איכות המסך, עיצוב חיצוני, ארגונומיה, איכות סאונד
ופרמטרים נוספים אחרים. כל זאת מתוך כוונה למצוא את הטלפון הטוב ביותר מבין ארבעת
המכשירים הנהדרים האלו כאשר בכל נושא, בחרתי להציג את שני המכשירים שהציעו את הביצועים
הטובים ביותר מבין הארבעה. וכעת, לאחר כל ההקדמות, אפשר לעבור לתוצאות עצמן:

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: THL 5000

מאת
סוגיית
הסוללה בטלפונים סלולריים הולכת ותופסת יותר ויותר תשומת לב אצל היצרניות. העניין
הבעייתי כאן – עדיין אין חידושים פורצי דרך בכל הקשור לטכנולוגיית הסוללה, מה
שמחייב את היצרניות לבחור באחד או יותר משני פתרונות נפוצים: או להרחיב את קיבול
הסוללה במכשיר, או לדאוג שידע לעשות שימוש נכון וחסכוני בה. חלק מהיצרניות בוחרות
לשלב במכשירים שלהן מצבי חסכון בסוללה שאמורים לאפשר לכם להשאר בעת הצורך זמינים
למשך מספר שעות, אך הם עושים זאת באמצעות כיבוי של כל הקישוריות, הפחתה דראסטית
בבהירות המסך (או שינוי צבעי המסך לשחור ולבן), ועוד פעולות שהופכות את הסמארטפון
שלכם לשימושי בערך כמו נוקיה 3100, רק פחות עמיד. מנגד, בשנים האחרונות אנחנו עדים
ליותר ויותר סמארטפונים המגיעים עם סוללות בקיבול של  3000mAh ואף
יותר מכך, שלרוב מעניקים מספיק זמן סוללה לשימוש סטנדרטי של יום שלם במכשיר. THL
הסינית החליטה לקחת את המגמה הזאת מספר צעדים קדימה וציידה את ה-THL 5000 שלה בסוללה בעלת קיבול של, כמה מפתיע, 5000mAh.
קוראי הבלוג הקבועים יודעים כבר שנתון כזה מלהיב אותי לפעמים יותר ממספר הליבות
במעבד, או מספר הפיקסלים על המסך, ולשמחתי הזדמן לי להניח את ידיי הנלהבות ומלאות
הציפיה על אחת ממספר יחידות בודדות של THL 5000
שהגיעו לארץ במסגרת בדיקות טרם יבוא רשמי.

THL 5000 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Dell Venue 7

מאת
תקופה
ארוכה עברה מאז יצא לי לבדוק טאבלט אנדרואיד. למען האמת, אם לא מכלילים בתקופה
הזאת את ה-Trnasformer Boo Trio
(שבדקתי לפני למעלה משלושה חודשים והוא למעשה שילוב בין מחשב נייד וטאבלט, ככה
שקצת קשה להתייחס אליו כאל טאבלט אנדרואיד רגיל), טאבלט האנדרואיד הקונבנציונלי
האחרון שבדקתי היה הנקסוס 7, בגרסת 2013, טאבלט אותו בדקתי לפני יותר מחמישה
חודשים. זה לא שבחרתי להתעלם משוק הטאבלטים מבוססי האנדרואיד בתקופה הזאת. להיפך,
אם היתה השקה שבאמת מרגשת אותי בתקופה הזאת, הייתי מתנפל על הטאבלט הזה בכל הכוח,
ומספר לכם על דעתי עליו.

ואז הגיעה
ההצעה לקבל לבדיקה את ה-Dell Venue 7,
טאבלט אנדרואידי מבית דל, חברה שיש לה אמנם ניסיון עם מערכת ההפעלה הזאת, אבל
מקפידה בדר”כ לקדם ולדחוף לקדמת הבמה דווקא את המוצרים שלה מבוססי מערכת
ההפעלה ווינדוס 8 של הענקית מרדמונד.

Dell Venue 7 (צילום: יח”צ)

נחזור ל-Venue 7,
האח הקטן יותר של ה-Venue 8, שני
טאבלטים אנדרואידיים של דל החולקים מפרט זהה, למעט המעבד וגודל המסך: ב- Venue 7
יש מעבד של אינטל מדגם Atom Z2560
במהירות של 1.6 גיגהרץ, זכרון RAM בנפח
של 2 גיגה, 16 גיגה נפח אכסון הניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון, מעבד גרפי של
אינטל וכל אלה מריצים גרסא ותיקה יחסית של מערכת הפעלה אנדרואיד, גרסא 4.2.2, Jelly Bean.
אז מדובר במפרט מתקדם יחסית, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בצורה יוצאת דופן בשימוש
היומיומי בו. הוא התמודד לא רע עם ריבוי משימות ברוב המקרים, למעט הזמן שבו התקנתי
עליו אפליקציות, פרק זמן שבו לא ניתן היה לעשות משהו אחר עם הטאבלט, ובנוסף הוא
התחמם באופן חריג. התגובה שלו למגע טובה, וזריזה, וכך גם משך הזמן שלוקח
לאפליקציות להפתח, אבל לא מדובר בחויית שימוש זריזה כמו ב-Nexus 7 (2013).
לכל היותר, הוא מתחרה ב-Asus Memo pad HD7,
טאבלט בעל זכרון RAM בנפח של 1 גיגה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: סמארטפון Sony xperia Z2

מאת
הבלוג הזה קיים כמעט
שנה, ועם כל חודש שחולף, כמות הבקשות מצד קוראים שאבדוק מוצרים ספציפיים שמעניינים
אותם, הולכת וגוברת. הבקשה שחזרה על עצמה הכי הרבה פעמים בחודשים האחרונים, היתה
ללא ספק הבקשה שאבדוק את ה-Sony Experia Z2, במיוחד אחרי שכבר בדקתי
את ה-Samsung Galaxy S5, ה-HTC One (M8) וה-LG G3. אז קודם כל, תודה לכם קוראי הבלוג, מסתבר שאתם באמת מתעניינים
במה שאני כותב כאן (או שאתם רק מסתכלים על התמונות, וזה גם בסדר, באמת).

Sony xperia Z2 מציג שימוש בדפדפן על אתר אקראי שנתקלתי בו במקרה (צילום: גד גניר)


אז בואו נדבר קצת על
ה-Z2. עפ”י נתוני חברת Localytics, נכון לסוף חודש פברואר,
סוני ממוקמת במקום הרביעי בין יצרניות מכשירי האנדרואיד בעולם, מקום אחד מעל מוטורולה.
המיקום הזה אמנם נשמע מחמיא, אך בפועל סוני שולטת רק על 5% משוק מכשירי האנדרואיד
כיום. המיקום הזה, מאפשר לה להשיק ספינות דגל בזו אחר זו, מבלי ליצור יותר מדי רעש
בקרב משתמשים שקנו את המכשיר הכי מתקדם שלה וחשבו שהוא ימשיך לשאת בסטטוס הזה
לפחות שנה, כפי שנהוג, לרוב, אצל יצרניות אחרות. אצל סמסונג לדוגמא, שמועות שהחלו
לפרוח מיד לאחר השקת האס 5, על השקת מכשיר נוסף, מכשיר פרימיום העשוי מתכת (שמועות
שחוזרות על עצמן מדי כמה חודשים, והפכו בימים האחרונים ל-Samsung Galaxy Alpha), עוררו כעס אדיר
בפורומים ובקבוצות דיון של משתמשי סמסונג ברחבי העולם. ה-Z2 הוכרז בפברואר השנה,
במהלך תערוכת MWC בברצלונה, חצי שנה בלבד לאחר הכרזת ספינת הדגל הקודמת ה-Sony xperia Z1 (וזאת מבלי להזכיר את ה-Z1s, גרסא טיפה חזק יותר של
ה-Z1, שהוכרזה בינואר 2014, חודש לפני ה-Z2).

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Miix 2 10

מאת
החיבה
הגדולה שיש לי לטאבלטים היברידיים (טאבלטים המגיעים עם מקלדת הניתנת לפירוק) קשורה
כנראה לעובדה שכמו רבים אחרים, עדיין לא הפנמתי באמת מה צריך לעשות עם טאבלט. זה
לא משנה את העובדה שה-Asus Transformer Book T100
באמצעותו נכתבו רובם המוחלט של הפוסטים, הוא  כלי עבודה נפלא שמשרת את
מטרותיי, בכל הקשור לכתיבת הבלוג הזה. ולמרות זאת, זה שקניתי את ה-T100, זה לא אמור להפריע לי להתעניין בטאבלטים אחרים דומים לו, מיצרניות אחרות. אחד המתחרים
הגדולים והמוכרים יותר בשוק המאוד ספציפי הזה הוא ה-Lenovo
Miix 2 10.

Lenovo Miix 2 10 (צילום: גד גניר)

השורות
הבאות, בהן אדבר על המפרט הטכני של ה-Miix 2
מיועדות בעיקר לאלו מכם שהמילים “כמו ה-T100
שלי” לא אומרות יותר מדי. מעבד ה-Atom Z3740  אותו ניתן למצוא ב-Miix 2,
פועם גם בליבם של שורה ארוכה של טאבלטים מבוססי Windows 8,
ומאפשר להם להריץ את מערכת ההפעלה במלואה (ולא את גרסתה המוגבלת – RT).
המעבד הזה עובד במהירות 1.33 גיגהרץ, וניתן למצוא אותו גם ב-ToshibaEncore, וגם ב-AsusVivoTab Note 8 שגם בהם התנסיתי בעבר. בדר”כ, המעבד
הזה מגיע כשהוא משודך ל-2 גיגה זכרון RAM וכונן SSD.
בכל שאר הטאבלטים שבדקתי עד כה כונן ה-SSD
הגיע בנפח של 32 גיגה, אך כאן הוא מגיע עם כונן SSD
בנפח כפול- 64 גיגה. מבחינת ביצועים אין כאן הפתעות. רוב הזמן הוא עובד חלק, מריץ
את ווינדוס 8.1 ללא בעיות מיוחדות, ומגיב במהירות לכל פעולה. מצד שני, זכרון ה-RAM
המגיע בנפח של 2 גיגה בלבד הוא לעיתים קרובות צוואר הבקבוק ב-Miix 2
כפי שהוא גם בטאבלטים אחרים. פירוש הדבר הוא שאם נסחפתם בדרישות שלכם מהטאבלט,
תקבלו אזהרה כי עליכם לסגור חלק מהיישומים. לי אישית זה קרה כשניסיתי לערוך מספר
תמונות במקביל בתוכנת Paint.net (לא
התיימרתי לנסות לעבוד על מחשב עם מפרט כזה על פוטושופ). לא נעים, אבל גם לא נורא.
כשעובדים עם יצור כזה, צריך לזכור שמדובר במחשב ברמה של נטבוק לכל היותר, לא מחשב
אמיתי. זה מתבטא במחיר שאתם משלמים עליו ומתבטא גם ביתרונות אחרים בהם אדון
אח”כ.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: שעון חכם Samsung Gear 2 Neo

מאת
ה-Gear 2 Neo
הוא כבר השעון השלישי של סמסונג שיוצא לי לבדוק במסגרת הבלוג הזה בשנה האחרונה.
קדמו לו ה-Galaxy Gear וה-Gear Fit
שהוא אמנם יותר צמיד ניטור משעון חכם, אבל בינינו, מדובר בשעון חכם. את ה-Gear 2  עדיין לא פגשתי, אך ה-Gear 2 Neo
הוא גרסה זולה ומעט פשוטה יותר שלו, בדיוק כפי שה-Galaxy Note 3 Neo הוא גרסה זולה ופשוטה יותר של ה-Galaxy Note 3 הרגיל.

Samsung Gear 2 Neo (צילום: גד גניר)

את ה-Gear
הראשון הגדרתי בעיקר כפינוק יקר עבור סוגים שונים וספציפיים מאוד של אנשים. בנוסף,
היו מקומות בהם חשבתי שהאופן בו סמסונג אפיינה את השעון החכם הראשון שלה בשוק, לא
היו מלוטשים מספיק, והורגש ששעון חכם הוא עדיין רעיון מעט בוסרי. באווירה פסימית זו ניגשתי לבדוק את אחד משני היורשים שלו, ודווקא את הפשוט והזול יותר
מביניהם.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Jabra ROX

מאת
כבר סיפרתי
לכם בעבר על אוזניות הבלוטות’ הסטריאופוניות הראשונות שקניתי. למי שלא עוקב, אספר
בקצרה: היו אלו אוזניות של Jabra,
אוזניות On-Ear עם
קשת עורפית (היתה תקופה שזו היתה תצורה פופולרית מאוד ומשום מה נעלמה). את הקנייה
הזאת ביצעתי אי שם בשנת 2008, בתקופה בה אוזניות כאלו היו סוג של צעצוע למאמצים
מוקדמים שמוכנים להתפשר פה ושם. האוזניות האלו נראו מצוין, היו נוחות מאוד על הראש
והאזניים ואפילו סיפקו איכות שמע לא רעה יחסית לאזניות בלוטות’ של אותה תקופה. מצד
שני, האוזניות האלו היו כשלון, לפחות מבחינתי: מהרגע הראשון שהאזנתי באמצעותן
לטלפון סבלתי משינויים בקצב הנגינה וניתוקים, תקלות שלא ניתן להתעלם מהן או לחיות
איתן בשלום. ההתנסות הבאה שלי עם אוזניות בלוטות’ סטריאופניות של ג’אברה היתה
בחודש ינואר השנה, עם ה-Revo Wireless,
אוזניות יקרות (לטעמי), אבל נפלאות.

Jabra ROX (צילום: יח”צ)


וזה מוביל
אותי לאוזניות איתן ביליתי את השבועיים האחרונים, ה- Jabra ROX Wireless, אוזניות In-Ear
אשר הושקו בחו”ל כבר בחודש אפריל, אך את העלייה הרשמית שלהן לארץ עשו ממש בשבועות האחרונים. כאן אני רוצה רגע לעצור ולספר לכם קצת
על חייו של בלוגר טכנולוגיה המתמקד בסקירת מוצרים. לרוב, המוצרים שאני מקבל, עברו
כבר אצל עיתונאים אחרים, או אפילו בעלי תפקידים שונים אצל היבואנית עצמה. במקרה של
ג’אברה, הם מקפידים לשלוח לי מוצרים חדשים, אטומים וסגורים שחויית האנבוקסינג שלהם
אמיתית ומרגשת כאילו קניתי בעצמי אותם. ב-ROX,
החויה הזאת נמשכה ונמשכה, עד שבשלב מסוים קלטתי שעברו כמעט 10 דקות מרגע שהתחלתי
לפתוח את האריזה ועד שהצלחתי להתיר את האוזניות מהקיבוע שלהן בתוכה. המון חתיכות
נייר דבק שקוף, גומיות ומה לא, הצמידו אותן למעמד שקוף בתוך האריזה, כשאפילו החוט
המקשר ביניהן מלופף בצורה שמסבכת את העניינים. אז נכון, האריזה היא אחד הדברים הכי
פחות חשובים בעת קנייה של מוצר, אבל אם ג’אברה מחליטה להשקיע כל כך באספקט הזה,
שתשקיע גם מחשבה באיך להקל על הרוכשים לחלץ משם את האוזניות במהרה.

אריזת ה-Jabra ROX (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה