Venue 7

כזה ניסיתי: Dell Venue 7

מאת
תקופה
ארוכה עברה מאז יצא לי לבדוק טאבלט אנדרואיד. למען האמת, אם לא מכלילים בתקופה
הזאת את ה-Trnasformer Boo Trio
(שבדקתי לפני למעלה משלושה חודשים והוא למעשה שילוב בין מחשב נייד וטאבלט, ככה
שקצת קשה להתייחס אליו כאל טאבלט אנדרואיד רגיל), טאבלט האנדרואיד הקונבנציונלי
האחרון שבדקתי היה הנקסוס 7, בגרסת 2013, טאבלט אותו בדקתי לפני יותר מחמישה
חודשים. זה לא שבחרתי להתעלם משוק הטאבלטים מבוססי האנדרואיד בתקופה הזאת. להיפך,
אם היתה השקה שבאמת מרגשת אותי בתקופה הזאת, הייתי מתנפל על הטאבלט הזה בכל הכוח,
ומספר לכם על דעתי עליו.

ואז הגיעה
ההצעה לקבל לבדיקה את ה-Dell Venue 7,
טאבלט אנדרואידי מבית דל, חברה שיש לה אמנם ניסיון עם מערכת ההפעלה הזאת, אבל
מקפידה בדר”כ לקדם ולדחוף לקדמת הבמה דווקא את המוצרים שלה מבוססי מערכת
ההפעלה ווינדוס 8 של הענקית מרדמונד.

Dell Venue 7 (צילום: יח”צ)

נחזור ל-Venue 7,
האח הקטן יותר של ה-Venue 8, שני
טאבלטים אנדרואידיים של דל החולקים מפרט זהה, למעט המעבד וגודל המסך: ב- Venue 7
יש מעבד של אינטל מדגם Atom Z2560
במהירות של 1.6 גיגהרץ, זכרון RAM בנפח
של 2 גיגה, 16 גיגה נפח אכסון הניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון, מעבד גרפי של
אינטל וכל אלה מריצים גרסא ותיקה יחסית של מערכת הפעלה אנדרואיד, גרסא 4.2.2, Jelly Bean.
אז מדובר במפרט מתקדם יחסית, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בצורה יוצאת דופן בשימוש
היומיומי בו. הוא התמודד לא רע עם ריבוי משימות ברוב המקרים, למעט הזמן שבו התקנתי
עליו אפליקציות, פרק זמן שבו לא ניתן היה לעשות משהו אחר עם הטאבלט, ובנוסף הוא
התחמם באופן חריג. התגובה שלו למגע טובה, וזריזה, וכך גם משך הזמן שלוקח
לאפליקציות להפתח, אבל לא מדובר בחויית שימוש זריזה כמו ב-Nexus 7 (2013).
לכל היותר, הוא מתחרה ב-Asus Memo pad HD7,
טאבלט בעל זכרון RAM בנפח של 1 גיגה.

להמשך קריאה