כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Note 3

מאת
סמארטפונים מודרניים בנויים לפי תבניות קבועות יחסית. מכשירי הדגל מציגים בדר”כ מפרט טכני שכולל את המעבד החזק ביותר בנמצא, נפח זכרון ה-RAM הגבוה ביותר שאותה יצרנית החליטה לעבוד איתו, את המצלמה הטובה והמתקדמת ביותר של אותה יצרנית, את המסך הטוב ביותר וכך הלאה. מכשירי ביניים מתאפיינים בפשרות בכל אחד מהמרכיבים שציינתי, וככל שמחיר המכשיר או מיתוג הסדרה שלו נמוך יותר, כך הפשרות כואבות יותר.


Xiaomi Mi Note 3 (צילום: גד גניר)
בתיאוריה הסדר הקיים הגיוני: רוצים הכי טוב מהכל? שלמו יותר. רוצים לקבל תמורה טובה יותר למחיר? שלמו קצת פחות והתפשרו קצת בציפיות מהמכשיר. העניין הוא שמכשירי דגל, כחבילה, מכילים לפעמים מרכיבים ויתרונות שלא באים לידי ביטוי ביום יום. במצב כזה, מי שנניח מעוניין במצלמה הטובה ביותר, חייב לקחת כעסקת חבילה גם את המעבד החזק ביותר, מעבד שיכול להתמודד בקלות עם גיימינג, למרות שלא מעט אנשים כלל אינם משחקים או עושים עם הסמארטפון שלהם משהו שדורש עוצמת עיבוד שכזאת.

ה-Xiaomi Mi Note 3 הוא חידוש מרענן בנוף התבניות הקבועות האלו: הוא זהה כמעט לחלוטין למכשיר ה-Mi 6, מכשיר הדגל העיקרי של היצרנית הסינית, למעט מסך גדול יותר, וערכת שבבים המיועדת למכשירי שוק הביניים. שני מכשירי ה-Mi Note (שימו לב, אין קשר לסדרת ה-Redmi Note של החברה) שקדמו לו היו מכשירי דגל בתבנית הרגילה: ערכת השבבים החזקה בשוק יחד עם המצלמה הטובה ביותר והמפרט הטכני הכי מתקדם ונדיב שהחברה מציעה. בצעד לא שגרתי החליטה שיאומי במכשיר השלישי בסדרה, לעבור לערכת שבבים חלשה יותר על הנייר מזו של מכשיר הדגל שלה. הדבר לא רק מוזיל את מחירו הכללי של המכשיר כי אם מכניס אותו בכוח לקטגוריית מכשירי הביניים, קטגוריה שלא ברור אם הוא אכן צריך להשתייך אליה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: JBL Soundgear

מאת
בשנת 1997 הציגה יצרנית האודיו סנהייזר קונספט חדש, מהפכני ומביך: מערכת רמקולים בשם Surrounder, אותה מניחים על הכתפיים, מסביב לצוואר. המערכת שנראתה כאילו נלקחה מסרט מדע בדיוני או פארודיה על סרט כזה, נבנתה כדי לענות על צורך מאוד ספציפי: לספק חויית שמע היקפי אישית לגיימרים, שאינם מעוניינים לשבת שעות עם אזניות מחממות על אזניהם, תוך כדי שמירה על מודעות מסויימת לקולות הרקע בסביבתם. ה-Surrounder נחל כשלון מסחרי, ככל הנראה כי גם לגיקים יש גבולות. הקונספט עצמו מת יחד עם ה-Surrounder, אך קם לתחייה בכנס CES בינואר השנה, כש-JBL הציגה את הגרסה הרזה והמודרנית שלה לרמקול לביש, ה-Soundgear.



JBL Soundgear  (צילום: גד גניר)
בניגוד לרמקול הלביש של סנהייזר מהמאה ה-20, שהיה מחובר למחשב באמצעות כבל, הרמקול של JBL מהמאה ה-21 יודע להתחבר בבלוטות’ לטלפון שלכם או לכל מקור מוזיקה אחר. העובדה הזאת מרחיבה את קהל היעד שלו מגיימרים בלבד, לבעלי צרות של העולם הראשון: ה-Soundgear יאפשר לכם לטייל בבית ולשמוע מוזיקה כאילו אתם יושבים ליד הרמקולים. במה זה שונה מלשמוע מוזיקה ברמקול רגיל או במערכת שמע ביתית? בעובדה שמדובר בסאונד שהולך איתכם לכל מקום, בלי הצורך להחזיק אותו בידיים או לחילופין להתרחק ממקור השמע. במה זה שונה מאזניות? בכך שזה לא מנתק אתכם לחלוטין מהסביבה. במילים אחרות, JBL Soundgear נועד לתת מענה למי שמעוניין לשמוע מוזיקה ולא מתאים לו לשמוע אותה לא ברמקול, ולא באזניות. מי מאיתנו לא נתקל במצב כזה? אני למשל. ובכל זאת, ההיסטוריה מלאה באנשים יותר חכמים ממני שלעגו מראש לקונספטים וטעו בגדול, אז החלטתי שאני לא פוסל את הרמקול הזה לפני שאניח אותו על צווארי.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Logitech CRAFT

מאת
חשבתם שבסמארטפונים קשה לחדש? חשבו כמה קשה לעשות את זה במקלדות. תמיד אפשר לעצב מקלדת בצורה קצת שונה ולטעון שהיא ארגונומית יותר, אבל בסופו של דבר הקטגוריה הזאת משוועת למשהו שיגאל אותה מהשעמום. מצבה של קטגוריית המקלדות כה חמור, שהדבר שמייצר בה כיום את ההתלהבות האותנטית ביותר הוא דווקא טרנד נוסטלגי, החזרה למקלדות מכניות. ה-CRAFT, המקלדת שלוג’יטק השיקה בספטמבר האחרון ומגדירה כמוצר הדגל שלה בקטגוריה היא לא מכנית וגם לא ארגונומית. אז מה כל כך מיוחד בה? חוגה קטנה (או “כתר” כפי שלוג’יטק קוראת לה) שאמורה לשנות את כל מה שהכרתם על איך מתקשרים עם התוכנות במחשב שלכם. האם היא מצליחה להגשים את החזון הזה? תלוי מה תבחרו לעשות איתה ואיך לא, מהו סכום סביר בעיניכם להשקיע במקלדת.



Logitech CRAFT  – החוגה, החלק הכי מעניין בה (צילום: גד גניר)
לפני שאגיע לחוגה (וככה אקרא לה מעכשיו), ה-CRAFT היא קודם כל מקלדת, וככזאת היא מצוינת, אבל לא מושלמת. המקלדת עצמה נראית נהדר, דקיקה, אלגנטית, אבל לא מצועצעת. מה שקצת פוגם ברושם הזה הוא השימוש הנרחב בפלסטיק. לא שמתכת נותנת תועלת פרקטית כלשהי שחסרה כאן, אבל ממקלדת שעולה כפי שה-CRAFT עולה, הייתי מצפה למשהו שהוא מעבר לפרקטי.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: RHA MA750 Wireless

מאת
יצרניות האזניות הסקוטית RHA היתה מעדיפה ככל הנראה לא להיפרד לעולם מחיבור ה-3.5 מ”מ. החברה שהחלה את דרכה רק לפני 7 שנים התמקדה באזניות חוטיות רגילות בעידן שבו רוב היצרניות סביבה כבר העבירו חלק ניכר מפעילותן לאזניות בלוטות’. נקודת המפנה היתה ככל הנראה ב-2016, עת הכריזה אפל על ביטול שקע האזניות באייפון 7. RHA, שתכננה את האזניות שלה מלכתחילה עבור אייפונים, מצאה את עצמה בין לילה בצד המיושן של השוק הזה. מי שממש מתעקש להשתמש באזניות עם חיבור כזה עדיין יכול להשתמש במתאם המצורף למכשירי אייפון, אבל כמות האנשים שיסכימו להשתמש במתאם מיוחד עבור אזניות כנראה ילך ויצטמצם עם השנים והעתיד ללא ספק שייך לבלוטות’.



RHA MA750 Wireless (צילום: גד גניר)
במאי 2017 הכריזה RHA על האזניות האלחוטיות הראשונות שלה: ה-MA750 Wireless ו-הMA650 Wireless. ה-MA750 Wireless, הדגם היקר והמתקדם יותר מבין השניים הגיעו אליי לפני מספר שבועות לבדיקה. האם אזניות In Ear אלחוטיות עם קשת צוואר יכולות להלהיב אותי אחרי שכבר הספקתי להתרגל לאזניות Truly Wireless? אמ;לק עצמי: בהחלט.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי (אחרי שנתיים): Netflix

מאת
ביום חמישי בבוקר געשו קבוצות הפייסבוק הלא רשמיות של פרנטר TV וסלקום TV. ביום יום הקבוצות האלו מהוות זירות ההתגוששות וירטואליות בין נציגי מכירות של פרטנר לאלו של סלקום. אתמול הופעל בשתיהן לא פחות ממטען גרעיני: נציג מכירות הפועל בשמה של סלקום הציע הטבה מיוחדת למצטרפים: חצי שנה של מנוי לנטפליקס, בחינם. העניין המוזר הוא שסלקום לא פרסמה באופן רשמי את המבצע באתרה ולא שלחה שום הודעה לעיתונות על מבצע כה משמעותי, אולם לקוחות שפנו אל מוקדי המכירות אכן קיבלו את ההצעה. בניגוד לפרטנר TV, ההטבה ניתנת בצורת זיכוי בחשבונית של סלקום כאשר הלקוחות למעשה מצטרפים בעצמם לנטפליקס ומחויבים ישירות ע”י נטפליקס בלי קשר לסלקום עצמה. כמו כן, ההטבה ניתנת למי שרוכש דרך סלקום את ה-Xiaomi Mi Box (או לחילופין ניתנת למי שיש כבר ברשותו ממיר כזה או Apple TV) והזיכוי מתבצע דרך החשבונית החודשית. לא לקח זמן רב מדי ונטפליקס הוציאה הודעה רשמית זועמת על כך שמבחינתה רק פרטנר זכאית להציע את שירות נטפליקס בתשלום נוסף. סלקום לא הכחישה כי המבצע אינו בתיאום מול נטפליקס אך לטענתה פועלת בעניין זה כחוק ותעמוד בהתחייבויותיה מול הלקוחות. בכל הזמן הזה, מספר הכניסות לדף הביקורת שהעליתי על שירות נטפליקס לפני שנתיים עת נכנס לישראל רשמית עלה פלאים. בשנתיים שחלפו מאז שכתבתי את הרשומה ההיא, השירות התפתח לא מעט וכמשתמש קבוע שלו בחצי שנה האחרונה, הגיע השעה לדבר עליו שוב, ועל הדרך לשתף אתכם בכמה טיפים שאולי אינכם מכירים.  

נטפליקס בסמארטפון (צילום: גד גניר)
נטפליקס לא משחררת נתונים רשמיים על מספר המנויים שלה בישראל, אבל כפי שחשף אמיתי זיו מ-Themarker, המספר עומד כיום, לפחות עפ”י הערכות של גורמים בשוק הישראלי על כ-100,000 מנויים. זה לא יהיה הימור פרוע מדי להניח שחלק לא קטן מהמנויים הללו הם בוגרי שירותי ותוכנות סטרימינג פחות לגיטימיים כמו KODI ופופקורן טיים. לפני כשנתיים, עת נכנסה נטפליקס לשוק אתרי ההרחבות ל-KODI היו בשיא פריחתם, אתרי הדרכה, תוכנות להגדרה אוטומוטית ואפילו עיצובים שונים, כל מה שרציתם היה נגיש במרחק קבוצת פייסבוק. לפני קצת פחות משנה החגיגה הזאת הסתיימה, לפחות עבור הקהל המזדמן שרוצה לצפות בפרק הבא של משחקי הכס: ארגון זיר”ה החל לשלוח מכתבי איום למפעילי ההרחבות בישראל, ותעשייה שלמה של אתרי כתוביות ומפעילי הרחבות ומקורות לסרטים נסגרה ברובה. אלו שלא נסגרו, ירדו מיידית אל המחתרת, והפכו את מלאכתם של הצופים המעוניינים בתוכן פיראטי לקשה הרבה יותר. במקביל להפיכתה של האופציה הפיראטית החינמית לקשה הרבה יותר להשגה, אופציות לגיטימיות הפכו לנגישות ובשלות הרבה יותר: שירותי הטלויזיה של פרטנר וסלקום סיפקו גישה לערוצי הברודקאסט ולקטלוג VOD משלהן, ובינתיים נטפליקס התחילה להשקיע יותר ויותר בהתאמת השירות שלה לקהל הישראלי.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A8+ 2018

מאת
קמפיינים של סמארטפונים חדשים הם חגיגת קלישאות וסופרלטיבים מופרכים לא פחות מקמפיינים לרכבים חדשים או מעדני חלב. משום כך, אני לא רואה בדר”כ סיבה לבדוק איך המכשירים אכן עומדים בסופרלטיבים האלו. ועדיין, פה ושם יש יוצאים מן הכלל שלא ניתן להתעלם מהן. סדרה A החדשה של סמסונג היא אחת מאותם יוצאים מהכלל ויש לכך כמה סיבות: הראשונה היא סיבה טכנית. סמסונג שפכה ככל הנראה כמויות אדירות של כסף כדי לשים את גיא זוארץ, נטע אלחמיסטר ויוסי בניון בהמון הפסקות פרסומות ושלטי חוצות. סיבה נוספת היא העובדה שמדובר במחזור של הקמפיין משנה שעברה לדגמים הקודמים של אותה סדרה. מה שלא נקלט בשנה שעברה, או שנקלט והספיק להתנדף, יחזור אליכם השנה בוודאות. עם זאת הסיבה העיקרית בעיני לאפקטיביות של הקמפיין הזה היא שהסלוגן שלו, “הרבה יותר ממה שאתם צריכים”, הוא סלוגן נהדר לייצר עליו שיחה, וכשנוצרת שיחה על הסלוגן, ידברו מתישהו גם על המוצר שמאחורי הסלוגן הזה. מה יש לדבר על הסלוגן הזה? לא מעט: ניתן לשאול לדוגמה, איך סמסונג יודעת מה זה יותר ממה שאני צריך? האם מה שאני צריך ומה שנניח אמא שלי צריכה מהסמארטפון זה אותו דבר? למה בעצם שאקנה בכלל משהו שהוא יותר ממה שאני צריך, ואם אכן סדרה A היא יותר ממה שצריך, מה זה אומר על סדרות S ו- Note היקרות והמתקדמות יותר?
(צילום: גד גניר) Samsung Galaxy A8+ 2018


מה שברור זה שעם סלוגן כזה, די קל להתבלבל. לא מעט אנשים שהתעניינו לגבי זהותו של הסמארטפון החדש שאני בודק, ידעו לשייך אותו לשלטי החוצות ולפרסומות, אבל הסיקו מהיקף הקמפיין ומהסלוגן עצמו שאני מחזיק בידיי את המכשיר החזק ביותר של סמסונג, כשלמעשה זה לא באמת כך. סדרה A של סמסונג התחילה את דרכה בכלל כניסיון של סמסונג להציע בשנת 2014 אלטרנטיבה יוקרתית יותר למכשיר הדגל שלה דאז Galaxy S5. סמסונג חטפה לא מעט ביקורת על נאמנותה לשימוש בפלסטיק זול ופשוט למראה במכשיר הדגל שלה, בזמן שיצרניות כמו אפל ו-HTC כבר עברו למתכת. המכשיר, Galaxy Alpha התהדר במסגרת מתכתית, ותג מחיר יקר יותר משל ה-S5, אך הציג מפרט טכני נחות יותר. המכשיר לא זכה להצלחה מסחררת לא בארץ ולא בעולם, וכחצי שנה לאחר מכן נולדה סדרה A: מכשירים המיועדים לשוק הבינים הן מבחינת המפרט והן מבחינת המחיר, אך עם רמת גימור גבוהה ממה שהיה נהוג קודם אצל סמסונג. בשנה שעברה הסדרה הזאת עשתה קאמבק גם לישראל וזכתה להצלחה לא מבוטלת. השנה הגיע אליי לבדיקה הגדול יותר מבין שני המכשירים שהושקו בארץ לפני כחודש, 2018 +Samsung Galaxy A8.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 5T

מאת
אני לא מקנא כרגע במנהל יחסי הציבור של OnePlus. איכשהו, החברה שבתחילת דרכה עשתה בית ספר ליצרניות הגדולות בכל מה שקשור לבאזז, החלה לאחרונה לנווט את דרכה בשלומיאליות אל תוך כל מהמורה אפשרית. זה התחיל באוקטובר עם הגילוי על כך שהיא שומרת מידע על דפוסי השימוש של משתמשי המכשירים שלה ללא ידיעתם והסכמתם. בתחילת ינואר דלפו פרטי כרטיסי האשראי של כ-40,000 לקוחותיה שקנו מכשירים ישירות מאתרה ובסוף ינואר נאלצה שוב להתמודד עם טענות על איסוף מידע ממשתמשיה, הפעם מהמקום בו נשמרו הטקסטים שגזרתם והדבקתם. אם זה לא מספיק, בשבוע האחרון התברג ה-OnePlus 5T, המכשיר החדש ביותר של החברה אל המקום הראשון בטבלת המכשירים שפולטים הכי הרבה קרינה.


OnePlus 5T (צילום: גד גניר)
לכל אחד מהמשברים הלל היו ל-OnePlus הסברים: חלקם לא רעים, חלקם לא טובים: היא אכן הודתה שהיא אוספת מידע מגולשים ומאחסנת אותו, אבל התחייבה שמרגע שנתפסה, היא תאפשר למשתמשים לבטל את הסכמתם האוטומטית לאיסוף המידע הזה. ל-40,000 אלף הלקוחות שנפגעו מגניבת פרטי כרטיסי האשראי הציעה פיצוי בדמות שנה חינם של שירות מעקב אחר תנועות בחשבון ע”י חברה חיצונית, את נושא ה-Clipboard היא הכחישה וטענה שפשוט אינו נכון, ולגבי הקרינה גם בלי תגובה רשמית אפשר לנחש שאם יבחרו להתייחס לכך אז יציינו שהמכשיר עדיין עומד בתקן האמריקאי, שיש מגוון גורמים שמשפיעים על עוצמת הקרינה הממוצעת (הנתונים בדירוג הם רק נתוני הקרינה המקסימלית) ושבכל מקרה עדיין לא הוכח קשר ישיר בין קרינה סלולרית לסרטן.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: B&O E8

מאת
השעה היתה שעת ערב מוקדמת, אבל הרחוב היה חשוך לחלוטין. הכביש היה עדיין רטוב מהגשם שהפסיק לרדת רק מספר דקות לפני כן. בעודי פותח את דלת המכונית ויוצא החוצה מהרכב, כבר הספקתי לשמוע את הצליל הנורא של עצם כלשהו פוגע ברצפה ואחריו מספר עצמים קטנטנים שמתגלגלים לעבר הלא נודע. הדרמה הזאת, שבמהלכה כמעט ואיבדתי אזניות בשווי 1300 ש”ח, רק בגלל שבהיסח הדעת החליקו לי מהכיס ביציאה מהרכב היא ללא ספק חוויה מעצימה. מעצימה ולא טראגית בעיקר כי לאחר מספר דקות של השתטחות על הכביש הלח, וחיפושים מורטי עצבים באמצעות תאורת המסארטפון שבדקתי באותו זמן, מצאתי אותן: הקייס שלהן לא התרחק יתר על המידה ומצא את מקומו ליד הנעל שלי. האזניה השמאלית נחה מתחת לרכב שחנה משמאלי. הימנית כך נראה ניסתה להגיע רחוק יותר וכך לאחר מספר דקות שנמשכו כמו נצח, מצאתי אותה מתחת לרכב שחנה אחרי הרכב שמתחתיו הסתתרה אזניה שמאל. עם אזניות קשת לא הייתי זוכה לחויה כזאת. גם אזניות בלוטות’ In Ear רגילות לא היה קשה כל כך לאתר על הרצפה, אבל כשמדובר באזניות Truly Wireless, עם יתרון הנוחות הגדול שלהן, מגיע גם סיכון לא קטן לאבד אותן. כתבתי כבר בעבר על הסיכון הזה, אך הפעם היתה הפעם הראשונה שבה חויתי זאת על בשרי.



B&O E8 (צילום: גד גניר)
תת הקטגוריה הזאת התחילה את דרכה בפרוייקטים למימון המונים, וכנראה היתה נשארת בגזרה הזאת, אלמלא סמסונג וקצת לאחר מכן גם אפל, החליטו להציג אזניות Truly Wireless משלהן. מאותו רגע, היה ברור שגם יצרניות אודיו רציניות יהיו חייבות להכנס לתחום הזה. B&O, בתור יצרנית האודיו האליטיסטית שהיא, חיכתה עד 2015 כדי להציג אזניות בלוטות’ ראשונות משלה, וחיכתה עד 2016 כדי להכנס לעולם אזניות ה-In Ear האלחוטיות. עם אזניות Truly Wireless היא חיכתה הרבה פחות: ה-E8, האזניות הראשונות שלה מהסוג הזה הוצגו בספטמבר האחרון ולפני קצת יותר מחודש הגיעו אליי לבדיקה.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: DEEZER

מאת
חידה: איך קוראים לשירות מוזיקה שבתחילת שנות ה-2000 הציע למשתמשים גישה חופשית לעשרות אלפי קבצי מוזיקה, צבר פופולריות, הסתבך עם גורמים בתעשיית המוזיקה, נסגר ונפתח מחדש במתכונת חדשה ולגיטימית? אם התשובה שלכם היא “נאפסטר, ברור, הרי זו בטח לא שאלה מתחכמת שהפאנצ’ שלה הוא שיש עוד שירות מוזיקה שהתחיל ככה”, אז אתם טועים. שירות המוזיקה DEEZER שהשיק לפני כחודשיים את פעילותו הרשמית גם בישראל, התחיל את דרכו כשירות בשם Blogmusik ובניגוד לנאפסטר, התבסס על הזרמה של שירים, ולא על הורדה שלהם. היזם שעמד מאחוריו, בחור צרפתי יהודי בן 23 בשם דניאל מהרלי לא טרח להתעסק בזוטות כמו זכויות יוצרים, ואכן בתוך זמן קצר נסגר Blogmusik לאחר איומי תביעה מצד SACEM, המקבילה הצרפתית של אקו”ם.         

Deezer (צילום: יח”צ)
חודשים ספורים לאחר מכן, הגיע דניאל להסכמות עם סוכנות SACEM ופתח מחדש את השירות, הפעם באופן לגיטימי ואפילו עם שם חדש. נכון להיום, השירות עצמו זמין לשימוש ב-185 מדינות על רחבי הגלובוס, ועושים בו שימוש כ-12 מיליון משתמשים. טכנית, השירות עצמו היה זמין בישראל גם לפני ההשקה הרשמית, אך כלל מעט מאוד אם בכלל מוזיקה ישראלית. על מנת להציע תכנים המותאמים לקהל הישראלי חברה DEEZER למדיה לב גרופ, חברה מייצגת אמנים בארץ ובחו”ל. עם ההשקה בארץ נרשמתי לשירות והעברתי אליו את האחריות הכבדה של להזרים מוזיקה אל אזניי, אחריות שהיתה עד כה מוטלת על לא אחרת מאשר Apple Music.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Gear Sport

מאת
במשך שנים מנהלת סמסונג יחסים מורכבים עם גוגל. בעודה מנסה שוב ושוב את מזלה בפיתוח מערכת הפעלה משלה, את רוב רווחיה בתחום הסלולר היא עושה ממכשירים מבוססי אנדרואיד. בשנים האחרונות היא שינתה מעט את האטסטרגיה שלה, הורידה הילוך בנסיונות להפוך את TIZEN למערכת הפעלה סלולרית בפני עצמה, ובמקום זאת החלה למקד את מאמציה בהטמעתה בעולמות אחרים. שינוי התפיסה הזה, יחד עם עוצמתה של סמסונג בשוק, הביא לכך שהשנה מכרה יותר שעונים חכמים מבוססי מערכת ההפעלה שלה, מכל היצרניות שהתבססו על מערכת ההפעלה Android Wear גם יחד. מדובר בהפרש זניח (Android Wear שולטת על 18% בעוד TIZEN שולטת על 19%), והמרחק מאפל (ששולטת על 53%) הוא עוד רב, אבל עדיין מדובר בנקודת ציון חשובה מבחינתה. ברקע ישנן את אותן תהיות שמלוות את שוק השעונים החכמים עוד מימי ה-Galaxy Gear, על עצם הצורך במוצר הזה, והאם הקונספט דורש ליטוש, אבל לסמסונג זה לא מאוד משנה: באוגוסט האחרון היא הכריזה על שעון נוסף חכם, ה-Gear Sport. לא מדובר במחליף של Gear S3, יותר כמו מהדורה ספורטיבית שמביאה איתה מספר שינויים מעניינים.



Samsung Gear Sport (צילום: גד גניר)
השינויים האלו לא באים לידי ביטוי במפרט הטכני של השעון. סמסונג אמנם לא מציינת באופן רשמי מהו הדגם הספציפי של ערכת השבבים של Gear Sport, אם כי זה לא יהיה ניחוש פרוע להניח שהוא מבוסס על ערכת השבבים Exynos 7270, אותה אחת שניתן היה למצוא גם ב-Gear S3. זכרון ה-RAM בנפח של 768 מגה, ונפח האחסון הפנימי של השעון הוא בנפח 4 גיגה. מי צריך נפח אחסון בשעון? מי שרוצה להשאיר את הסמארטפון בבית ולצאת לריצה רק עם שעון, אזניות בלוטות’ ומוזיקה. על מנת לאפשר חויה אוטונומית מלאה ומעקב טוב יותר אחר המרחק שעברתם והקצב שלכם, יש כאן גם GPS מובנה ותמיכה מלאה ב-GOLNASS.

להמשך קריאה