E8

כאלו ניסיתי: B&O E8

מאת
השעה היתה שעת ערב מוקדמת, אבל הרחוב היה חשוך לחלוטין. הכביש היה עדיין רטוב מהגשם שהפסיק לרדת רק מספר דקות לפני כן. בעודי פותח את דלת המכונית ויוצא החוצה מהרכב, כבר הספקתי לשמוע את הצליל הנורא של עצם כלשהו פוגע ברצפה ואחריו מספר עצמים קטנטנים שמתגלגלים לעבר הלא נודע. הדרמה הזאת, שבמהלכה כמעט ואיבדתי אזניות בשווי 1300 ש”ח, רק בגלל שבהיסח הדעת החליקו לי מהכיס ביציאה מהרכב היא ללא ספק חוויה מעצימה. מעצימה ולא טראגית בעיקר כי לאחר מספר דקות של השתטחות על הכביש הלח, וחיפושים מורטי עצבים באמצעות תאורת המסארטפון שבדקתי באותו זמן, מצאתי אותן: הקייס שלהן לא התרחק יתר על המידה ומצא את מקומו ליד הנעל שלי. האזניה השמאלית נחה מתחת לרכב שחנה משמאלי. הימנית כך נראה ניסתה להגיע רחוק יותר וכך לאחר מספר דקות שנמשכו כמו נצח, מצאתי אותה מתחת לרכב שחנה אחרי הרכב שמתחתיו הסתתרה אזניה שמאל. עם אזניות קשת לא הייתי זוכה לחויה כזאת. גם אזניות בלוטות’ In Ear רגילות לא היה קשה כל כך לאתר על הרצפה, אבל כשמדובר באזניות Truly Wireless, עם יתרון הנוחות הגדול שלהן, מגיע גם סיכון לא קטן לאבד אותן. כתבתי כבר בעבר על הסיכון הזה, אך הפעם היתה הפעם הראשונה שבה חויתי זאת על בשרי.



B&O E8 (צילום: גד גניר)
תת הקטגוריה הזאת התחילה את דרכה בפרוייקטים למימון המונים, וכנראה היתה נשארת בגזרה הזאת, אלמלא סמסונג וקצת לאחר מכן גם אפל, החליטו להציג אזניות Truly Wireless משלהן. מאותו רגע, היה ברור שגם יצרניות אודיו רציניות יהיו חייבות להכנס לתחום הזה. B&O, בתור יצרנית האודיו האליטיסטית שהיא, חיכתה עד 2015 כדי להציג אזניות בלוטות’ ראשונות משלה, וחיכתה עד 2016 כדי להכנס לעולם אזניות ה-In Ear האלחוטיות. עם אזניות Truly Wireless היא חיכתה הרבה פחות: ה-E8, האזניות הראשונות שלה מהסוג הזה הוצגו בספטמבר האחרון ולפני קצת יותר מחודש הגיעו אליי לבדיקה.

להמשך קריאה