אנדרואיד

כזה ניסיתי: +HTC One M9

מאת
חודש בלבד
לאחר השקת ה-One M9,
מכשיר הדגל של HTC לשנת 2015, הוכרז דגם מעודכן שלו, ה-+HTC One M9.
אם טרם יצא לכם לשמוע עליו, יש לכך סיבה טובה מאוד: המכשיר הזה כוון בכלל לשוק
הסיני, ההודי, והשוק הביתי הטייוואני. לארה”ב ולאירופה המכשיר הזה כלל לא
הגיע. היבואנית בישראל השיקה אותו בצורה שקטה למדי, איפשרה להזמין אותו ישירות
ממנה או דרך מפיצות בודדות נוספות, אך לא ממש טרחה לפרסם אותו. כמה חשאי המכשיר
הזה? הוא אפילו לא מופיע באתר היבואנית כיום. בימים אלו, היא מחדשת את הקמפיין של
ה-M9 הרגיל, במקביל להשקת ה-A9
החדש, בעוד ה-+M9 נשאר שוב מאחור. למען האמת, על העובדה כי
ה-+One M9  התחיל להימכר בישראל שמעתי רק במסגרת
הודעות לעיתונות שאני מקבל, וגם דרך סטטוס בפייסבוק בעמוד הרשמי של היבואנית, זה
הכל. למה בכלל לטרוח לבדוק מכשיר כזה? מאחר ועדיין מדובר באחד המכשירים החזקים
ביותר שיש ל-HTC להציע, והוא מציג, לפחות על הנייר מספר
שדרוגים כמו מערך צילום משופר, תוספת של קורא טביעות אצבעות וגם מעבד חדש.
+HTC One M9 (צילום: גד גניר)


לרוב, את
מעבדי מדיהטק ניתן למצוא בעיקר במכשירים סיניים. יוצאות דופן הן שתי היצרניות
הטיוואניות הגדולות אסוס (ששילבה למשל מעבד של מדיה טק באחד הטאבלטים הראשונים
שבדקתי, ה-MemoPad HD7), ו-HTC
שמפעם לפעם בוחרת לשתף איתה פעולה, אך נהגה לעשות זאת בעבר רק במכשירים היותר
זולים שלה. למה דווקא שתי היצרניות האלו? כי כמוהן, גם מדיהטק היא חברה טייוואנית,
ומאחר ובסין כאמור המעבדים האלו דווקא די נפוצים, (וככל הנראה גם זולים יותר
ממעבדים מבית קוואלקום, סמסונג, אינטל ואחרות) אין סיבה שגרסאות של מכשירים
המיועדים לשוק הזה לא יכללו מעבד שיוצר “בבית”.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Watch

מאת
הם קיימים
בשוק כבר למעלה משנתיים, חלק מהיצרניות הספיקו כבר להשיק יותר מדור אחד של מוצרים
בסדרות שלהם, ועדיין, הציבור תופס אותם בתור משהו מוזר ויוצא דופן. אני מדבר כמובן
על שעונים חכמים. סמסונג היתה הראשונה מבין היצרניות הגדולות בשוק להשיק שעון עם
מערכת הפעלה המיועדת במקור לטלפונים סלולריים, ומאז היתה היחידה שמחזיקה נוכחות
משמעותית של המוצרים האלו בקטלוג המוצרים שלה בישראל, כאלו שזוכים לפרסום ושלטי
חוצות. יצרניות אחרות כמו LG
הסתפקו בהשקות שקטות יחסית בארץ (של ה-Urbane),
ויצרניות אחרות כלל לא טרחו להביא לישראל את השעונים שלהן באופן רשמי. על רקע המצב
הזה בשוק הישראלי, ההחלטה של וואוי, להשיק בישראל את ה-Huawei
Watch, השעון היוקרתי והיקר ביותר בשוק, נראית כמו
הימור די מסוכן. מצד שני, אם הם החליטו לקחת את ההימור הזה ולהשיק את השעון הזה
בארץ, מי אני שאתנגד לקבל אותו לבדיקה?
Huawei Watch (צילום: גד גניר)

ה-Huawei
Watch מתהדר בחומרה זהה לזו הקיימת ב-LG Urbane
הראשון. בתוכו תמצאו את מעבד ה-Snapdragon 400,
וזכרון RAM בנפח של 512 מגה. בנוסף, יש בו שטח אחסון
בנפח של 4 גיגה בלבד. זו חומרה חזקה יחסית והיא מריצה את Android
Wear בגרסה החדשה ביותר שלה בזריזות, ללא בעיות,
השהיות, לאגים, איתחולים וכל בעיה אחרת שלא הייתם מצפים למצוא בשעון רגיל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG V10

מאת
בסוף חודש
אוגוסט האחרון עלה קמפיין נרחב של סמסונג, אשר קידם את השקת ה-Galaxy Note 5 בישראל. לאחר מספר שבועות בהם היה בלתי
אפשרי להימלט מהסלוגן “Take a Note“,
צומצם הקמפיין כפי שקורה בדר”כ בהשקות מכשירים כאלו. בשלושת השבועות האחרונים
הקמפיין הזה קם לתחייה, ואם לא הייתי יודע אחרת, היה קל לטעות ולחשוב שהמכשיר הזה
הושק זה עתה. בעולם החפיצים זו תופעה נדירה יחסית. מוצר מוכרז, זוכה ליח”צ
ההולם אותו, ומשרד הפרסום שאותו יבואן בחר יורה בכל התותחים הכבדים כדי להגדיל ככל
הניתן את המכירות הראשוניות של המוצר. מה גרם לסמסונג להחיות קמפיין למכשיר שנמצא
בשוק שלושה חודשים? ייתכן ומדובר בסוף השנה, נותרו תקציבי שיווק והחלט לשרוף אותם
על מכשיר הפרימיום של החברה, ייתכן שמדובר באסטרטגיה מודעת כדי לווסת את כמות המכירות
של המכשירים, ייתכן שהמכירות לא היו מוצלחות כפי שציפו בסמסונג, וייתכן שמדובר
בשילוב של כמה מהסיבות האלו או כולן. לגורמים האפשריים האלו יש להוסיף את ההשקה של
ה-V10 בישראל, הפאבלט החדש של LG.

LG V10 (צילום: גד גניר)
כפי שכבר
ציינתי בפוסט על ה-LG G4, לישראלים יש חיבה מיוחדת ל-LG,
והדבר ניכר בהבדלים בנתחי השוק של LG
בעולם לעומת השוק השוק הישראלי. החל מהשקת ה-G2,
נתח השוק של LG בישראל הולך ותופח, בין השאר על חשבונה של
סמסונג. נתח השוק הזה העומד כיום על 23 אחוז ל-LG,
הולך ומתקרב לזה של סמסונג (העומד על 30%, חצי אחוז פחות מזה של אפל). תוסיפו לכך
את העובדה שבשלוש השנים האחרונות LG כלל
לא החזיקה נוכחות בסגמנט הפאבלטים (אלא אם אתם מתעקשים לקרוא למכשירים עם מסך
בגודל 5.5 אינטש פאבלטים, הדיעות על כך חלוקות), סגמנט שהומצא למעשה ע”י
סמסונג, ותורם לה לא מעט למכירות. במצב כזה, סביר להניח שמישהו בסמסונג ישראל
החליט להקדים תרופה למכה, לפני ש-LG
תצבור תאוצה גם בתחום המכשירים עם המסכים הגדולים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Sony Xperia Z5

מאת
את ההיכרות
שלי עם סדרת מכשירי ה-Xperia Z,
מכשירי הדגל של סוני, התחלתי לפני כמעט שנתיים עם ה-Z1.
תלונה עיקרית אחת היתה לי (וגם לאחרים) לגבי סוני: היא משיקה מכשירי דגל כמעט זהים זה לזה,
בהפרשי זמנים קצרים יותר מכל חברה אחרת. השנה, משהו בהתנהלות הזאת מעט השתנה,
לפחות מבחינת הקהל הישראלי. בין ה-Z3 ל-Z5
הושק באופן מוגבל, ורק בשווקים בודדים, מכשיר שבחלק מהמקומות נקרא Z4,
ובחלק מהמקומות נקרא Z3 Plus.
המכשיר הזה דילג על השוק הישראלי, ובמקומו קיבלנו את סדרת מכשירי ה-Z5,
סדרה הכוללת גרסת Compact,
גרסת פרימיום, ואת גרסת המיינסטרים עליה אספר לכם בפוסט הזה, ה-Xperia Z5.
פלח השוק של סוני בישראל עומד על 3 אחוזים. האם ה-Z5
הוא המכשיר שיאפשר לסוני לתפוס נתח רחב יותר, ולנגוס באלו של סמסונג ו-LG?
Sony Xperia Z5, בגלל המצלמה? (צילום: גד גניר)


ה-Xperia Z5
הוא מכשיר חזק ומהיר מאוד, בין המהירים ביותר שבדקתי בתקופה האחרונה. לא נתקלתי בו
לא בגמגומים כלשהם ולא בשום בעיות יציבות. לא הרגשתי צורך לאתחל אותו בשום שלב
שהיה אצלי, וגם כשכרטיס הזכרון העמוס שלי בתוכו, ה-Z5
לא הראה קושי בהתמודדות או ירידה בביצועים. ניתן בהחלט לזקוף זאת לטובת מעבד ה-Snapdragon
810 עליו מבוסס המכשיר הזה. עם זאת, עם כוח גדול
מגיעה גם התחממות רבה. כמו כל מכשיר אחר המבוסס על המעבד הזה, ולמרות שמדובר בגרסה
העדכנית של המעבד, הגרסה שקוואלקום הבטיחה שנפתרה בה בעיית ההתחממות, גם ה-Z5
נוטה להתחמם יותר ממכשירים עם מעבדים אחרים. לא תיכוו ממנו, אבל אחרי צילום וידאו,
משחק ממושך, ניווט, או כל פעילות אחרת שדורשת משאבי מעבד, האיזור שליד עדשת המצלמה
יהיה מאוד לא נעים למגע. סוני בחרה להסתמך על זכרון RAM
בנפח של 3 גיגה, בזמן שחלק ממתחרותיה כבר משלבות זכרון בנפח של 4 גיגה. נכון להיום
זה לא באמת משנה, וכאמור ה-Z5 הוא
מהמכשירים המהירים ביותר בהם יצא לי להתנסות לאחרונה, כך שחויית השימוש לא באמת
נפגעת מההחלטה הזאת. נפח זכרון האחסון איתו מגיע המכשיר עומד על 32 גיגה, כאשר את
הנפח הזה ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: HTC Desire 626

מאת
לרוב,
כשמדובר בסגמנטים הנמוכים יותר של שוק הסלולר בישראל, היצרניות הגדולות מציגות
נוכחות דלה למדי, לרוב רק כדי לצאת ידי חובה. הן מעדיפות לרכז את מאמציהן במכשירי
הדגל שלהן. אלו המכשירים שיוצרים באזז סביבן, אלו המכשירים שאנשים ומובילי דיעה
בתחום מדברים עליהם, ואלו בסופו של דבר המכשירים שמשמשים כמקדם מכירות גם למכשירים
אחרים של החברות האלו. אפל לדוגמא, בכלל לא במשחק הזה, אבל גם כשיצרניות כמו LG
או סמסונג מציעות מכשירים בטווחי מחירים של בסביבות 1000 ש”ח, מדובר לרוב
במכשירים שנותנים תמורה מאוד לא מלהיבה למחיר, לפחות לא כמו מקביליהם מסין.
לאחרונה החלה HTC לשווק בישראל את ה-Desire 626,
מכשיר זול יחסית שמציע על הנייר מפרט טכני סביר, ובמחיר אטרקטיבי למדי.

HTC Desire 626 (צילום: גד גניר)
מה זה מפרט
טכני סביר? זה מתחיל ממעבד Snapdragon 410 של
קוואלקום, מעבד בעל ארבע ליבות במהירות 1.2 גיגהרץ כל אחת. זו פעם ראשונה שיוצא לי
להתנסות במכשיר עם מעבד מהדגם הספציפי הזה. בזמנו ניסיתי את הדגם הקודם, ה-Snapdragon
400 על שני טלפונים: ה-Zenfone 5
שהפתיע לטובה, וה-LG G3 Beat שהיה
די מאכזב. זכרון ה-RAM בדגם שעשה עלייה ארצה עומד על נפח של 2
גיגה, וזכרון האחסון הוא בנפח של 16 גיגה, אך האחרון ניתן להרחבה באמצעות כרטיס
זכרון מסוג MicroSD.
המכשיר הזה יצא לשוק עם אנדרואיד בגרסה 4.4.4, אך לישראל הוא מגיע כאשר כבר מותקנת
עליו גרסה 5.1.1. כמו בכל מכשיר HTC אחר,
גם מכשיר זה מגיע עם הממשק הייחודי של החברה, Sense
בגרסא 7. יש לי רגשות מעורבים ביחס לביצועים של המכשיר הזה. ביום יום הוא עבד לא
רע: אפליקציות נטענו במהירות נסבלת למדי, הוא לא התחמם באופן מורגש, האנימציות
בממשק לא גמגמו ובסה”כ הוא תיפקד כפי שמצופה ממכשיר ברמתו. מצד שני, ויתרתי
מראש על הרצת משחקים או אפליקציות כבדות במיוחד, אך הוא נטה לפשל פה ושם גם
בפעולות בסיסיות, ומספר פעמים במהלך תקופת הבדיקה אפליקציות קרסו בו ונסגרו מעצמן.
באג שחזר על עצמו מספר פעמים הוא דווקא בחנות האפליקציות של גוגל. ברוב המקרים
שנכנסתי אליה, ראיתי את אנימציית הטעינה רצה וממשיכה לרוץ עד שהתייאשתי ויצאתי
מהאפליקציה. בשלב הזה המכשיר היה נתקע לחלוטין ומחייב איתחול. לאחר איתחול, חנות
האפליקציות תיפקדה כראוי, אם כי גם אז, התקנה של אפליקציות נמשכה יותר מהרגיל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S6 Edge

מאת
מעטים
המכשירים ששבו אותי השנה כמו שעשה זאת ה-Samsung Galaxy S6 Edge.
הוא ניחן אמנם בכל התכונות שהפכו את ה-Galaxy S6
למכשיר נהדר, אבל המסך הקמור משני צידיו גרם לו להראות שונה מכל דבר אחר בשוק הסלולר. עד כמה התלהבתי מאיך שהוא נראה? נציגות סמסונג בישראל ציטטה את
דבריי עליו בהארץ

ושילבה אותם בפרסומות שלהם. חלפה חצי שנה ואל ידיי הגיעה הגרסה
המעודכנת שלו, ה- Galaxy S6 Edge+
(פלוס כמה אינטשים, RAM זכרון ועוד), או אם תרצו, גרסת ה-Edge
החדשה של סדרת ה-Note של סמסונג (מינוס העט).

חפיצים וקימורים: +Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)

שורשיו של
ה-Galaxy S6 Edge Plus מתחילים ב-Galaxy Note Edge, שהושק במקביל לדור הקודם של מכשירי ה-Note,
ה-Note 4. ה-Edge Note
הגיע עם מסך קמור בצידו האחד וכלל עט, כמו כל מכשיר Note
אחר. ראתה סמסונג כי המכשיר נמכר בעולם בהתאם לציפיותיה והפכה את הקימור הזה לסימן
ההיכר של מכשירי הפרימיום שלה. הניסוי שהחל ב-Note Edge
הפך לגרסא היוקרתית יותר של ה-Galaxy S6, ועם
השקת ה-Note 5
הוחלט לנתק את הקשר עם סדרת ה-Note
לחלוטין, לוותר על העט ולהפוך את המסך לסימטרי. קבוצות המיקוד של סמסונג העלו ככל
הנראה כי המסך הקמור משני צידיו מושך מספיק קונים, בלי הצורך להוסיף לחבילה  גם את הסטיילוס של ה-Note . האם זה אומר שמדובר במכשיר עממי יותר? ממש לא, אבל לזה אגיע אח”כ.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 5

מאת
במשך שנים
סבלה סמסונג מביקורות שהתייחסו למראה החיצוני של מכשיריה. בעוד האייפונים שהושקו במקביל בשנים האחרונות נראו יוקרתיים ואיכותיים יותר הודות לשילוב של מתכת וזכוכית, סמסונג המשיכה להיצמד בעקשנות לפלסטיק. ההשקה של ה-S6
(ואחיו בגרסת ה-Edge) סימנה שינוי בסדרי העדיפויות של סמסונג,
והשקעה רצינית יותר בעיצוב ובחומרים מהם עשויים המכשירים שלה. ה-Edge Plus
וה-Note 5 (בו יעסוק הפוסט הזה) לא נראים כמו התפתחות
אבולוציונית רגילה של ה-Note Edge, וה-Note 4,
אלא כמו משהו שונה מכל מה שראינו בסדרה הזאת בעבר. מה עוד השתנה על הדרך?

Samsung Galaxy Note 5 (צילום: גד גניר)

כמו כל
מכשיר בסדרת ה-Note בשנים האחרונות, גם ה-Note 5
הוא למעשה המכשיר החזק ביותר של סמסונג. בניגוד לשנים האחרונות בהן הכריזה סמסונג
על שתי גרסאות נפרדות (אחת עם מעבד של סמסונג, והשניה עם מעבד של קוואלקום), בחרה
סמסונג השנה לוותר על מה שהיה לקוואלקום להציע, והציגה לשוק רק את המכשיר המבוסס
על אותו מעבד הקיים ב-S6, ה-Exynos 7,
מדגם 7420. המעבד הזה כולל שמונה ליבות: ארבע מהן במהירות 1.5 גיגהרץ, והארבע
האחרות במהירות 2.1 גיגהרץ. המעבד הזה עולה בביצועיו על ה-Snapdragon
810 של קוואלקום, לפחות עפ”י רוב תוצאות
מבחני הביצועים שהתפרסמו ברשת. מה הופך את המפרט של ה-Note 5
למרשים יותר מזה של ה-S6? בעיקר זכרון RAM
בנפח 4 גיגה, נפח ההולך והופך ליותר ויותר נפוץ (קדמו לו ה-AsusZenfone 2, וה-OnePlus 2) במכשירי High End בשנה
האחרונה. לצערי, נראה שההחלטה של סמסונג לוותר על אפשרות הרחבת זכרון
באמצעות כרטיס זכרון הופכת למדיניות, וגם כאן תאלצו להסתפק בכמות זכרון האחסון
איתה רכשתם את המכשיר מלכתחילה. ההסבר הרשמי של סמסונג לעניין זה מתייחס להתאמת
מערכת הקבצים לרכיב הזכרון האיכותי שסמסונג בחרה לעשות בו שימוש. סמסונג רוצה
למנוע מצב בו משתמשים מתאכזבים מביצועי המכשיר בשל כרטיסי זכרון שאינם מהירים
מספיק ולסמסונג אין שליטה עליהם. ההסבר הפחות רשמי הוא שלסמסונג משתלם הרבה יותר
למכור טלפונים ללא אפשרות הרחבה, ולהציע את אותם מכשירים עם נפחי אחסון גדולים
יותר, במחיר גבוה בהרבה מזה שהייתם משלמים רק על כרטיס זכרון בנפח זהה. בין אם אתם
מקבלים את ההסבר הרשמי של סמסונג ובין אם לא, עם משהו אחד לא ניתן להתווכח: המכשיר
הזה טס. מעבר בין אפליקציות מתבצע בזריזות, לא נתקלתי בגמגום אחד אפילו באף אחת
מהאנימציות בממשק, ואפליקציות נטענות ונפתחות במהירות מרשימה. את המהירות ניתן ככל
הנראה לזקוף גם לזכותו של ממשק ה-Touchwiz של
סמסונג אשר יושב מעל מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסא 5.1.1 (וישודרג בקרוב לגרסה 6).
גרסת ה-Touchwiz
הנוכחית נקייה יותר מאפליקציות מיותרות, ומאפשרת לחומרה המרשימה שלו לבוא לידי
ביטוי מבלי לפגוע בחויית השימוש במכשיר, משהו שאפיין את מכשיריה היותר ותיקים.

להמשך קריאה

כזה אני רוצה: Nexus 6P

מאת
כשמדובר
במכשיר חשוב בשוק האנדרואיד כמו מכשיר חדש מסדרת ה-Nexus,
אין סיכוי להמנע מהדלפות שיחשפו חלק מהמידע עליו לפני הזמן. הפעם, הספוילרים האלו
קבעו שיא חדש, כאשר חלקים נרחבים מהמצגת שהעביר דיויד בורק מגוגל, כבר נשמעו מאוד
מוכרים: לא רק שכל הפרטים אודות המכשירים החדשים נחשפו, אפילו המצגת עצמה דלפה יום
קודם לכן. לטובת מי שלא מצוי בפרטים: בקצרה, גוגל השיקה שני מכשירי נקסוס: האחד,
ה-Nexus 5X של LG,
ממשיך דרכו של ה-Nexus 5,
מכשיר בגודל סטנדרטי עם מסך 5.2 אינטש ומפרט טכני לא רע, הנמכר במחיר משתלם למדי.
לצידו הושק מכשיר מעניין הרבה יותר (לפחות מבחינתי האישית): ה-Nexus 6P
של Huawei, שמגיע כסוג של ממשיך דרך ל-Nexus 6
של מוטורולה משנה שעברה, אם כי עדיין ימשיך להימכר לעת עתה במקביל לשני המכשירים
החדשים.

משמאל, ה-LG Nexus 5X. מימין, המכשיר הבא שלי ככל הנראה, ה-Huwaei Nexus 6P (קרדיט תמונה: Google)
אז למה ה-Nexus 6P
עומד להיות המכשיר הבא שלי? קודם כל צריך לשאול למה הוא בכלל בתמונה. פאבלטים מעולם לא
דיברו אליי. ה-Samsung Galaxy Note 3 נראה לי מסורבל מדי, וכך גם הפאבלטים של
אסוס, ה-Fonepad Note 6 וכך
גם ה-Zenfone 6. על הנקסוס 6 בכלל לא היה מה לדבר. אם 5.7
אינטש נראה היה לי גדול, 6 אינטש כבר לא שימושי. ואז הגיע ה-Note 4,
טלפון שלמעט גודל המסך היה מושלם בזמנו. כל כך מושלם, שלמענו הצלחתי להתרגל אפילו
בזמן הקצר שבו היה אצלי, למסך בגודל שכזה. גוגל, כמו יצרניות רבות אחרות שמודעות
לרתיעה שיש לחלק מקהל היעד של המכשירים האלו ממסכי ענק, השתמשה בטריק הישן ביותר
בספר וטענה שצמצמה את גודל המסגרת כדי ליצור מכשיר עם מסך בגודל 5.7 אינטש שאינו
גדול משמעותית ממכשירים בעלי מסך בגודל יותר מיינסטרימי, 5.5 אינטש.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu MX5

מאת
סדרת
מכשירי ה-MX של Meizu
היא אמנם לא החזקה ביותר (כמו סדרת ה-Pro),
והיא גם לא הסדרה המשתלמת ביותר (כמו סדרת מכשירי ה-M
שלה), אך היא ללא ספק הסדרה החשובה ביותר מבין סדרות המכשירים שלה. היא אמורה לשלב
את הטוב מבין שתי הסדרות הללו, והיא גם הסדרה הכי ותיקה בקטלוג המוצרים של Meizu.
במובן מסוים, אם ה-Meizu MX4 Pro
(ויורשו שהושק לפני מספר ימים, ה-Pro 5)
 אמור להיות מקביל ל-Note של
סמסונג, אז ה-MX5, בו יעסוק הפוסט הזה, הוא המכשיר ש-Meizu
רואה לנכון להציג כתחרות למכשירים כמו Samsung Galaxy S6, LG G4, HTC One M9 ואפילו האייפון 6. כמו תמיד, המכשירים בסדרה
הזאת מגיעים להתמודדות עם תוית מחיר מאוד אטרקטיבית, אך השאלה היא האם מבחינת
ביצועים, תפקוד כללי וסטייל, יש ל-MX5 את
מה שצריך להתמודד במגרש הזה.

Meizu Mx5 (צילום: גד גניר)
ב-Meizu
בחרו לצייד את ה-MX5 במעבד ה-MT6795
Helio של יצרנית המעבדים הטיוואנית MediaTek.
זהו מעבד בעל 8 ליבות הפועלות עד למהירות מקסימלית של 2.2 גיגהרץ, בנוי
בטכנולוגיית 64 ביט, ואמור לדעת להתמודד עם רזולוציית 2K
(למרות שכאן הרזולוציה היא 1080p
בלבד, אך לזה אגיע מאוחר יותר). זכרון ה-RAM
כאן מגיע בנפח של 3GB, כמו ברוב מכשירי הדגל בשוק, ונפחי האחסון
בהם ניתן להשיג אותו אצל באג היבואנית עומדים על 16GB
(בדגם שאני בדקתי), או 32GB. כמו
ב-MX4, גם כאן הנפח לא ניתן להרחבה באמצעות כרטיס
הזכרון, כך שההמלצה שלי היא ללכת על גרסת ה-32GB
במקום להתחיל להרגיש צפיפות בתוך זמן קצר. מבחן ביצועים (GeekBench
3) שדלף לפני ההשקה של המכשיר, נתן למעבד שלו
ציון ביצועים גבוה יותר מזה של ה-Snapdragon 810,
המעבד בו מצוידים מכשירים כמו ה-OnePlus 2, HTC One M9,
ו-LG G-Flex 2. מבחני ביצועים מעולם לא הרשימו אותי
במיוחד, וה-MX5 הוא דוגמה נהדרת למצב בו מבחני הביצועים לא
ממש עומדים בקנה אחד עם חויית השימוש היומיומי במכשיר. זה לא שה-MX5
איטי, ממש לא, הוא זריז, אם כי קשה לי מאוד לקבוע שהוא מהיר יותר מהמכשירים האחרים
עליהם דיברתי. כמו חלקם, הוא נוטה מדי פעם ללאגים, והיו מספר מקרים בהם נדרשתי
לעשות Restart כי הרגשתי ירידה זמנית בביצועיו. מעבר לכך,
אם ציינתי את ה-Snapdragon 810
שידוע לשמצה בשל נטייתו להתחמם, אז הרי לכם ידיעה חמה במיוחד: ה-MT6795
מתחמם לא פחות, והמגע בגב המכשיר במצבים מסוימים, היה הרבה פחות נעים ממגע בגב
המכשירים שציינתי קודם.

להמשך קריאה

כזה אני רוצה: סמארטפון שזהותו לא ידועה עדיין

מאת
אני צריך
סמארטפון חדש. במשך השנה וחצי האחרונה תזמנתי את קבלת הסמארטפונים לבדיקה באופן
שאפשר לי לדלג ממכשיר למכשיר בלי הצורך לחזור לטלפון האישי שלי. הטלפון האישי שלי
הוא כבר לא ה- Samsung Galaxy S4 עליו
סיפרתי לכם בראשית ימי הבלוג. העברתי אותו אל אשתי כשראיתי שלא נוצר מצב שאני צריך
לחזור אליו, וה-Galaxy S3 שלה
החל להראות סימני גסיסה. בשבועות האחרונים יש רגיעה בזרם המכשירים שמגיעים אליי לבדיקה, מה שמקרב אותי ליום בו אצטרך לחזור אל ה-Samsung
Galaxy S3 הזה. בתיאוריה, הוא מכשיר לא רע, בטח ככזה
שאמור לשמש אותי לפרקי זמן קצרים בלבד. בפועל כמו כל מכשיר בן שנתיים הוא נפל לא
מעט על הרצפה (ויעידו על כך הסדקים בחלקו הקדמי), ואף הספיק לבצע צלילה לתוך
האמבטיה, צלילה אותה שרד באופן מפתיע, אבל זה לא עזר לתפקוד הכללי שלו. לאחר פרק
זמן של מספר ימים איתו, הגעתי למסקנה שאי אפשר להמשיך ככה והגיע העת לחשוב על
המחליף.
השלוש ושברו (צילום: גד גניר)




תתפלאו
לשמוע, אין לי שמץ של מושג איזה מבין הטלפונים הזמינים היום בשוק אני רוצה. מעבר
לכך, אפילו אין לי מושג איזה מהטלפונים שעתידים לצאת בקרוב אני רוצה. מאוד קל לי
לי להמליץ לאנשים אחרים באיזה טלפון לבחור, מאחר ורוב הפעמים אנשים מגיעים אליי עם
מספר אופציות שהם מתלבטים לגביהן. יש לך אייפון? תשאר עם אייפון. גלאקסי אס 6 או LG G4?
תלוי כמה חשוב לך להפריד את הסוללה ולהרחיב את הזיכרון. כל עוד הצורך לקנות סלולרי
הוא תאורטי בלבד, יש לי מושג טוב לגבי מהי הזהות של המכשיר הבא שלי. ברגע שזה הופך
לריאלי, העניינים מסתבכים מבחינתי. אם הייתי קלולס לחלוטין בעניינים האלו, הייתי
מחפש מדריכי קנייה ובוחן הכל לפי סעיפים כמו מפרט טכני, מסך, קישוריות וכו’.
העניין הוא שכל המדריכים האלו רק עוזרים למשתמש ההדיוט להבין מה אלו המונחים שכל
ה”מבינים” משתמשים בהם. הם לא באמת מסייעים לך לבחור בטלפון שאתה רוצה.
למה? כי מספרים ומונחים טכניים זה לא הכל, תשאלו את אלו שפורסים אוהלים החל מעכשיו
ליד חנויות אפל בהמתנה למכשיר שנפח זכרון ה-RAM
שלו עומד על 2GB בלבד, וכנראה יספק חוויית שימוש טובה לא
פחות ממכשירי אנדרואיד שמגיעים כיום עם נפח כפול מזה. לפיכך, המטרה של הפוסט הזה
היא לנסות להסביר לכם מה עובר לי בראש כשאני חושב על השאלה איזה סמארטפון לקנות.
תשובה ברורה לא תקבלו כאן, בכל זאת, לכל אחד צרכים והעדפות משלו, אבל כן תקבלו כאן
כמה כללים שיוכלו לסייע לכם לבחור טלפון סלולרי. 

להמשך קריאה