אנדרואיד

כזה מיציתי: ויכוחים על מה עדיף, אייפון או אנדרואיד

מאת
לפני כשנה וחצי עלה לכותרות סיפור על שני שותפים לחדר באוניברסיטה בארה”ב שדקרו זה את זה במהלך קטטה על נושא פיקנטי במיוחד: מה עדיף, אייפון או אנדרואיד. הכותרות הדגישו את נושא הויכוח, אך בחרו להשאיר לגוף הכתבה את העובדה החשובה בסיפור: שני הבחורים היו שיכורים, וסביר להניח שאם לא היו דוקרים זה את זה בעקבות ריב על מה אינטואיטיבי יותר, הם כנראה היו דוקרים זה את זה בשל ויכוח מטופש אחר.



לא יצא לי עדיין לשמוע על מקרה דומה בישראל. ישראלים, בניגוד לנוער האמריקאי השטחי, לא פוצעים זה את זה על נושאים כאלו. אנחנו משאירים את האלימות לנושאים הרי גורל אחרים כמו קבוצת הכדורגל שנכון לאהוד, ויכוחים על חניה וכמובן ויכוחים פוליטיים, כאילו שלפוליטיקאים בימינו אכפת באמת מאידיאולוגיה. ולמרות זאת, אנחנו ישראלים. רק תנו לנו נושא לויכוח, בטח כזה שבו אנחנו יכולים להשויץ במומחיות שלנו על פני הצד השני וזה ייתן לנו זריקת אדרנלין שתספיק לכמה שעות טובות.



מתוך “כשאמא ואבא בני דודים“





מאיפה מגיעה המומחיות שלנו בטכנולוגיה? שאלה טיפשית. אנחנו הסטארט אפ ניישן. המוח היהודי של כל אחד מאיתנו מחזיק את הסוד לאפליקציה שתשנה את העולם, והאקזיט שיהפוך אותנו למולטי מיליונרים הוא רק עניין של זמן. עם כזה מצבור של גאונות, ברור שהטלפון שקנינו מריץ את מערכת ההפעלה הטובה יותר, ומערכת ההפעלה של החברה המתחרה היא גם בסדר, אם אתם מוגבלים שמפחדים מטכנולוגיה, או לחילופין קמצנים שמוותרים לעצמם. מאיפה שלפתי את הטיעונים האלו? מקבוצות פייסבוק שאני חבר בהם, מפורומים, ולא תאמינו, גם מהטוקבקים באייטמים שסיקרו את הקטטה שדיברתי עליה בפסקה הקודמת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy J5 2016

מאת
לפני קצת יותר מחודשיים, הזמינה סמסונג ישראל קבוצת עיתונאים ובלוגרים למפגש מיוחד. הוצגו בו בין היתר ה-IconX עליהם כתבתי כאן לפני מספר שבועות, ה-Gear Fit 2 עליו אספר לכם בקרוב, וסדרת ה-Galaxy J בגרסת 2016, ממנה קיבלתי לבדיקה את הקטן והזול יותר מבין השניים שהוצגו, ה-J5. אם טרם יצא לכם להכיר, סדרת J היא הסדרה היותר זולה מבין סדרות המכשירים שהיצרנית הקוריאנית מוכרת בישראל (בנוסף לה, קיימות כאן גם סדרה A, סדרה S וסדרת ה-Note). למרות תשומת הלב הגדולה שמכשירים כמו Galaxy S7 ומכשירי ה-Note זוכים לה, סמסונג מרויחה יפה מאוד גם בסגמנטים הפחות יוקרתיים שלה. יש להודות שמדובר בצעד די חריג מבחינתה: עד כה, השקה של מכשירים שאינם מכשירי דגל לא זכתה לאירוע מהסוג הזה. אז נכון, כשמצרפים לסדרה J שני חפיצים מלהיבים כמו ה-Gear Fit 2 וה-IconX, ניתן להגיד שמדובר בהשקה שמצדיקה הזמנה של עיתונאים, אבל עיקר תשומת הלב במפגש ניתנה לשני הסמארטפונים של סמסונג לשוק ה-MID. אז למה בעצם לערוך אירוע כזה? בשנתיים האחרונות אלטרנטיבות סיניות זולות הולכות והופכות ללגיטימיות יותר, מותגים סיניים גדולים עושים עלייה, מציעים מפרטים שעל הנייר נראים מרשימים יותר במחיר אטרקטיבי יותר, וסמסונג מצידה לא מתכוונת לפנות עבורם את הדרך.



Galaxy J5 2016 (צילום: גד גניר)





מה היתרונות שיש לסמסונג להציע? בעיקר את המותג שלה. יש לא מעט אנשים שרגילים לסמסונג, וימשיכו לקנות סמסונג. ה-J5 מציע ממשק זהה לזה של המכשירים היקרים יותר שלה, אך אחד הנושאים שעליהם שמה סמסונג דגש במפגש הזה הוא נושא האמינות, והתפארה שם באחוז התקלות הנמוך שיש לה בכל סדרות המכשירים שלה.



קצת פחות מחודשיים לאחר מכן התפוצצה פרשת ה-Note 7.

להמשך קריאה

כאלו השויתי: מכשירי הדגל של 2016

מאת

הם יקרים מדי, סמארטפון ב-500 ש”ח מסוגל לעשות פחות או יותר את כל מה שהם עושים, ובתוך חצי שנה הם כנראה יהיו איטיים הרבה יותר מהיום, הסוללה שלהם תחזיק פחות זמן, וסדקי פז”מ יעטרו את המסך ואת הזכוכית בגב שלהם. זה לא משנה את העובדה שמכשירי האנדרואיד המעניינים ביותר בשוק הם מכשירי הדגל, המכשירים הטובים והחזקים ביותר שיש ליצרניות להציע. רגע לפני הגל השני של השקות בישראל, אספתי את ששת מכשירי האנדרואיד החזקים ביותר הזמינים לקנייה כיום בארץ כדי להחליט מי מהם הוא הטוב מכולם.






ששת מכשירי הדגל (צילום: גד גניר)





“הטוב מכולם” זוהי כמובן קביעה סובייקטיבית, כפי שכל ביקורת היא עניין סובייקטיבי. רוב המכשירים בהשוואה מגיעים עם מפרט טכני דומה. אמנם יש פרמטרים בהשוואה שהם מדידים ואבסולוטיים, אבל בסופו של דבר, חלק מהם לא באמת מורגשים בפועל (אם יש בקוראים אנשים שהפרש של 0.05 שניות במהירות פתיחת אפליקציה מפריע לו, אני מתנצל מראש), וחלק מהם סובייקטיביים לחלוטין, כמו עיצוב המכשיר ונוחות האחיזה בו.


לפני שתשאלו, פניתי אל כל היבואנים של כל המותגים הרשמיים. שישה מתוכם ניאותו להעביר אליי לבדיקה את מכשירי הדגל שלהם: ה-Samsung Galaxy S7, ה-LG G5, ה-Huawei P9, ה-Sony Xperia X Performance, ה-OnePlus 3 וה-Xiaomi Mi5. כמו בפעמים קודמות, את כולם בדקתי באופן פרטני, ולאחר מכן ביקשתי לקבלם שוב, והפעם את כולם בו זמנית לצורך ההשוואה.


להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Android 7 Nougat

מאת
מכשירי סדרת הנקסוס של גוגל מעולם לא היו מכשירי מיינסטרים. הנקסוס4 והנקסוס 5 היו אמנם חריגים בהצלחה שלהם, גם בשוק המקומי, אך זה היה בעיקר הודות לתמחור אטרקטיבי יחסית למכשירי דגל קלאסיים. כמכשירים בפני עצמם, כברזלים, הם מעולם לא הציגו יתרון משמעותי על פני סדרת ה-S של סמסונג, סדרת ה-G של LG, או כל מכשיר דגל אחר שהושק בסמוך אליהם: המצלמות שלהם היו לרוב נחותות יותר, הם הגיעו בתצורות זכרון אחסון פנימי צנוע שאינו ניתן להרחבה, והחל מהנקסוס 4, הם גם לקחו דוגמה רעה מאפל והפכו את הסוללה שאינה ניתנת להפרדה לסטנדרט. אם תשאלו את בעלי מכשירי הנקסוס הם כמובן מרוצים מהם, למרות שהם מודעים שעל הנייר ישנן אופציות מהירות יותר, שמצלמות טוב יותר ופחות קמצניות באחסון.


ולמרות הכל, לבעלי מכשירי נקסוס ש סיבה מצוינת לחגוג פעם אחת בשנה, זה קורה ביום שחרור גרסה חדשה של אנדרואיד. כבעל נקסוס 6P, אני יכול לספר לכם שהימים האלו הם הסיבה העיקרית שבגללה קניתי דווקא את המכשיר הזה. מכשיר נקסוס מקבלים ראשונים את גרסאות האנדרואיד החדשות, ונהנים מהסטטוס של בעלי הגרסה העדכנית ביותר של אנדרואיד לפעמים במשך חודשים, בניגוד לחבריהם עם מכשירים מסדרות אחרות, וזוכים להמשיך לקבל את הגרסאות האלו לאורך תקופה ארוכה יותר.


Nexus 6P מריץ את Android 7 (צילום: גד גניר)


בשבוע שעבר נחתה Android 7, או בשם הממתק שלה, Nougat, אצלי במכשיר. טוב, “נחתה” זה אולי ביטוי קצת מטעה. הכרחתי את הגרסה להגיע אליי. איך עשיתי זאת? הצטרפתי שוב לתכנית בודקי הבטא של גוגל לאחר שעזבתי אותה לפני מספר שבועות (כל אחד שיש לו נקסוס יכול להרשם ולעזוב כאוות נפשו את התכנית הזאת, בתנאי שהמכשיר עדיין נתמך), והעדכון הגיע אליי בתוך מספר שניות, לפני רוב אוכלוסיית מכשירי האנדרואיד בעולם ואפילו לפני רוב בעלי מכשירי הנקסוס. מסתבר שמכשירים שנרשמו לתכנית הזאת, לא רק מקבלים את גרסאות הבטא, הם מקבלים את הגרסאות הרשמיות לפני כולם.

להמשך קריאה

על כזה ויתרתי מראש: Superbook

מאת
אתמול הגיע אל סיומו אחד הפרוייקטים המצליחים ביותר אי פעם באתר מימון ההמונים קיקסטארטר. ה-Superbook, מעין תחנת עגינה שהופכת את הטלפון הנייד שלכם למחשב נייד קטן ב-99 דולר הוא משהו שקשה להשאר אדיש אליו. כמה קשה? הפרוייקט הושק עם סכום מטרה של 50,000 דולר. 18 שעות לסיום הפרוייקט הסכום שגויס בפועל עמד על כמעט 3 מיליון דולר, באדיבותם של 15,700 משתמשי קיקסטארטר שתמכו בו. אני אישית עקבתי אחר הפרוייקט הזה לפני שעלה לקיקסטארטר והייתי די קרוב להפוך לתומך בעצמי. למה ויתרתי בסופו של דבר? בגלל שבסופו של דבר, כשמנסים לנטרל לרגע את ההתלהבות מהרעיון עצמו ומהעובדה שהמחיר 99 דולר נשמע אטרקטיבי, יש בפרוייקט הזה המון סימני שאלה. תמכתם בפרוייקט? מציע לכם להפסיק לקרוא כעת ולשמוח בחלקכם. פספסתם את ההזדמנות לתמוך בו? בואו ואספר לכם מדוע ככל הנראה לא הפסדתם כלום.

Superbook (מקור תמונה: Kickstarter)


להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi5

מאת
כמעט שנתיים חיכו מעריצי שיאומי למכשיר הדגל החדש של החברה הסינית, נצח במונחי עולם הסלולר. היצרניות הגדולות בשוק נוהגות לשחרר מכשירי דגל חדשים פעם בשנה (חלקן אפילו פעמיים), ברוב המקרים במסגרת התערוכות הגדולות. לשיאומי, אחת היצרניות הסיניות הגדולות והמוכרות בשוק דווקא לא היה דחוף. בין הכרזת ה-MI4 להכרזת ה-MI5, היא השיקה שלל דגמי בינים וגרסאות שונות של ה-Mi4. בתקופה הזאת שקדה שיאומי על חדירה לשוק ההודי, שוק ענק ומתפתח בעל חשיבות אסטרטגית. בחודשים האחרונים החל היבוא הרשמי של מכשירי החברה גם לישראל.

Xiaomi MI5 (צילום: גד גניר)


בחודש מרץ האחרון, במהלך תערוכת MWC בברצלונה, הוכרז כאמור ה-MI5, מכשיר הדגל הנוכחי של שיאומי. בניגוד ליצרניות אחרות, כאן הצליחו לשמור על חשאיות יחסית, ורוב המידע שדלף עליו במהלך השנה האחרונה, כולל תמונות של אבות טיפוס, התברר כרחוק מאוד מהמציאות. מה שכן היה ברור לאורך כל הדרך הוא שבמכשיר הדגל שלה שיאומי לא תתפשר על חומרה, ואכן ה-MI5 מציג מפרט דומה מאוד לזה של מכשירי הדגל האחרים שהוכרזו בברצלונה ע”י שתי היצרניות הגדולות מקוריאה. ה-Xiaomi MI5 שקיבלתי לידי הגיע עם המעבד החזק ביותר של קוואלקום בעת ההשקה שלו, ה-Snapdragon 820, מעבד בעל 4 ליבות, ששתיים מתוכן פועלות במהירות 1.8 גיגהרץ, והשתיים האחרות במהירות 1.36 גיגהרץ. זכרון ה-RAM בגרסה הזאת הוא בנפח 3 גיגה בלבד, והאחסון מגיע בנפח של 32 גיגה ללא אפשרות הרחבה. גרסת ה-Pro של המכשיר, אותה לא בדקתי, כוללת זכרון RAM בנפח גדול יותר, 4 גיגה, ואחסון בנפח 128 גיגה. מערכת ההפעלה על המכשיר היא MIUI בגרסה 7, המבוססת על אנדרואיד 6 וכוללת שינויים והתאמות שמקשים מאוד לזהות שאכן מדובר באנדרואיד.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Apple Music

מאת
אי שם לפני בערך 11 שנה נולדה MOG, רשת חברתית המתמקדת במוזיקה. הרעיון די מגניב: חבריה יכולים היו להציג שם לראווה את טעמם המוזיקלי, לשתף את אוסף המוזיקה שלהם, להכיר חברים בעלי טעם דומה, ובשלב מסוים אפילו הושקה שם מערכת המסוגלת לסרוק את אוסף המוזיקה הפרטים של המשתמשים ולבנות עבורו פרופיל באופן אוטומטי. בשנת 2009 השיקו ב-MOG שירות הזרמת מוזיקה בתשלום שאיפשר למשתמשים להאזין למוזיקה מהקטלוג של MOG דרך הדפדפן במחשב שלהם. שנה לאחר מכן הכריזו על אפליקציות ייעודיות לאייפון, אייפוד ומכשירי אנדרואיד.


Apple Music על מכשיר אנדרואיד של Xiaomi (צילום: גד גניר)




ב-2012 נמכרה MOG ל-Beats של ד”ר דרה בסכום של 14 מיליון דולר. ביטס שהיתה עד לאותה תקופה יצרנית של ציוד אודיו בלבד (ורוב בעלותה היה בידי HTC) החליטה לרכוש את החברה כדי לספק למשתמשים חויית מוזיקה כוללת, ורכשה את החברה כדי ליצור לעצמה שירות הזרמת מוזיקה משלה. שנתיים לאחר מכן נרכשה Beats ע”י אפל, והאחרונה סגרה את שירות המוזיקה הזה בדיוק שנה לאחר מכן, כאשר השיקה במקומו את החוליה האחרונה של החד גדיא הזה: Apple Music. באופן מפתיע, אפל פתחה את השירות הזה גם עבור משתמשי אנדרואיד, והאפליקציה שלו זמינה לבעלי חשבון אמריקאי בחנות האפליקציות של גוגל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 3

מאת
ישנן דרכים רבות בהן יצרניות סלולר מסוגלות לעצבן את המשתמשים והלקוחות הפוטנציאליים שלהן. לפעמים מדובר בתמחור מוגזם, לפעמים מדובר בויתור על פיצ’רים ספציפיים ואהודים ולפעמים הן סתם לא מחדשות מספיק, או שלא עונות על הציפיות שפיתחו הלקוחות הקבועים. הסטארט-אפ הסיני OnePlus הצליח לייצר סביבו עניין אדיר, בעיקר בגלל שהציע מכשירים חזקים במחירים נמוכים יחסית,  אך גם הצליח להגדיר מחדש את הדרכים בהן יכולה יצרנית סלולר להרגיז את הלקוחות שלה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בשני קמפיינים שנראו בעיקר כמו פרובוקציות, ובמערכת ההזמנות הידועה לשמצה, שהפכה את הזמנת המכשיר לאתגר לא פשוט עבור קונים מזדמנים.



OnePlus 3 (צילום: גד גניר)





על כל אלו כמובן ניתן לסלוח. על בעיות ברמת המכשיר עצמו זה קצת קשה יותר. ה-OnePlus הראשון שהושק היה מכשיר נהדר עם השקתו: מפרט עוצמתי שתורגם לחויית שימוש טובה ומהירה, סוללה אימתנית שאיפשרה שימוש ממושך, וגם עבודת המיתוג של החברה הפכה את הבחירה במכשיר לייחודית ויוצאת דופן. עם הזמן, יותר ויותר משתמשים נתקלו ביותר ויותר באגים במכשיר, והתדמית הנועזת והמהפכנית של המותג נסדקה קצת. ה-OnePlus 2 לא ממש עזר בעניין הזה. הוא הושק עם הכרזה יומרנית: במקום סתם Flagship Killer, הוא הוצג כ-2016 Flagship Killer, כלומר, מכשיר חזק מספיק כדי לאתגר את מכשירי הדגל של השנה שעברה וגם של השנה הנוכחית. מההתנסות האישית שלי במכשיר הזה אני יכול לספר לכם שלפחות בעת ההשקה שלו, הוא לא הצליח להציב באמת אתגר למכשירים כמו ה-Galaxy S6, קל וחומר למכשירי הדגל של השנה. בהשקה של ה-OnePlus 3 לא דובר על Flagship Killer, וגם מערכת ההזמנות יצאה לגמלאות. כעת נותר רק לראות אם ה-OnePlus3 יצליח היכן שקודמיו אכזבו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Sony Xperia X Performance

מאת
במשך שנים שיווקה סוני מוצרי אלקטרוניקה במחירים מעט יקרים יותר ממתחרותיה. בחלק גדול מהמקרים, לתוספת המחיר ששילמתם עבור המותג סוני, היתה תמורה שהשתקפה במוצר עצמו, או לפחות היתה להם הילה של מוצרים שמצדיקים את התוספת הזאת: מחשבי VAIO לדוגמה היו אמנם יקרים יותר מרוב המתחרים, אבל אני מכיר לא מעט אנשים שקנו כאלו שעדיין מדברים עליהם בעיניים נוצצות, ויודעים לספר על איכות בנייה טובה יותר מהמתחרים, פטנטים, עיצוב נאה יותר והנדסת אנוש ייחודית לסוני. כפי שלמדתי במהלך השנים האחרונות, גם לסמארטפונים של סוני יש מעריצים, אם כי זה לא ממש משתקף במכירות. בעוד בתחום קונסולות המשחקים שברה סוני שיאי מכירות חדשים, שנת 2015 היתה השנה הגרועה ביותר של חטיבת המובייל של סוני מאז שנת 2011, ושנת 2016 מסתמנת בעיני רבים כשנת הלהיות או לחדול של היצרנית היפנית בסלולר.

Sony Xperia X Perfromance, אחת המצלמות הסלולריות המהירות בשוק (צילום: גד גניר)


כל עוד המכירות בסדר, יצרניות סלולר ממעטות לעשות שינויים גדולים מדי בשמות וסדרות המכשירים שלהן.  זה אמנם מסקרן ומייצר כותרות, אבל זה מבלבל את הקהל הקבוע של החברה. לאור המכירות החלשות בשנת 2015 החליטו בסוני להשיק ב-2016 סדרת מכשירים חדשה, סדרת Xperia X. באופן רשמי, לא מודים בסוני שהסדרה הזאת מחליפה את סדרה Z, אבל באופן מעשי זה מה שהיא עושה בדיוק. המכשיר שביקשתי לקבל לבדיקה מהסדרה הזאת הוא ה-Sony xperia X Performance, המכשיר המתקדם, והחזק ביותר בקטלוג הסמארטפונים של סוני לשנת 2016.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Band 2

מאת
למרות העלייה המתמדת במכירות שעונים חכמים, תת הקטגוריה המובילה במכירות בתחום המחשוב הלביש לפי דוח של IDC היא עדיין קטגוריית צמידי הניטור (Fitness Trackers). המלכה הבלתי מעורערת של שוק המחשוב הלביש, בעיקר בגלל מכירות צמידי הניטור שלה, היא חברת Fitbit. נכון לסוף הרבעון הראשון של 2016 היא שולטת בכ-24.5 אחוז מהשוק, ומכרה כ-4.8 מיליון צמידים ושעונים חכמים, יותר ממה שמכרו יחד אפל, סמסונג וגרמין באותו רבעון. אז מי בכל זאת יכולה להחשב כאיום על ההגמוניה של פיטביט? יצרנית סינית שמטרילה לא מעט שווקים אחרים: Xiaomi. ה-Mi Band, צמיד הניטור הזול להפליא של החברה (14 דולר בלבד!) ייצר לה נתח שוק של לא פחות מ-19 אחוזים. לפני מספר חודשים הוכרז דגם משודרג של הצמיד הזה, ה-Mi Band 1S הכולל גם מד דופק מובנה. כעת הגיע אליי הדור הבא שלו, העונה לשם המפתיע Mi Band 2, הכולל מסך, לחצן מגע ותוית מחיר יקרה יותר ביחס לדורות הקודמים, אך עדיין זולה משמעותית ממה שיש למתחרים להציע.



Xiaomi Mi Band 2, מציג בין השאר גם את השעה (צילום: גד גניר)





לפני שאספר לכם על ה-Mi Band 2, צריך להבין מה ההבדל בעצם בין צמיד ניטור לשעון חכם. שעון חכם הוא יצור מתוחכם, אשר מקבל מידע מהסמארטפון שלכם משלל אפליקציות המותקנות עליו ומציג אותו על מסך (לרוב, מסך מגע) מובנה. צמיד ניטור הוא במובן מסוים יצור טיפש יותר, ומדובר למעשה בחיישן היושב על פרק היד שלכם, עוקב אחר התנועות והפעילות הגופנית שלכם, ומסתנכרן מול אפליקציה אחת בסמארטפון. צמידי ניטור מגיעים לרוב ללא מסך, אך מחזיקים זמן רב הרבה יותר ללא טעינה.

להמשך קריאה