Motorola

כזה פספסנו: Moto Z Play

מאת
ישנם פרמטרים מאוד ברורים והגיוניים לפיהם מבקרי חפיצים בוחרים מה הם רוצים לבדוק ועל מה הם יעדיפו לוותר: קודם כל, החפיץ הזה צריך לעניין אותי ושאאמין שיעניין גם אתכם, הקוראים. בנוסף הוא צריך להיות רלוונטי וזמין לקנייה לקהל הישראלי, והוא גם צריך להיות עדכני. מאחר שאנחנו גרים בישראל, כל נושא הרלוונטיות והזמינות לקנייה בארץ יוצרים מצב שעל הדרך אנחנו מפספסים המון סמארטפונים אטרקטיביים. סדרת Moto Z שהוכרזה לפני קצת יותר משנה לא הגיעה באופן רשמי לישראל. קיים אמנם יבואן רשמי למותג מוטורולה, אך זה בחר מסיבותיו שלא לייבא את מכשירי הסדרה לארץ הקודש. גם יבואנים פרלליים נמנעו מלייבא אותו, והאופציה היחידה שנותרה בפני מי שזכר חסד נעורים ל-StarTAC, RAZR ו-Milstone היא לייבא אותו באופן עצמאי. הבעיה עם האופציה הזאת היתה שהמכשירים האלו היו יקרים מדי ביחס למפרט שלהם גם ככה, ולמחיר הזה היה צורך להוסיף כ-34% אחוז מס קנייה ומע”מ, מה שהפך את כל העסק ללא כדאי.


Moto Z Play (צילום: גד גניר)




אז איך Moto Z Play, מצא את דרכו אליי ולמה אני טורח לבדוק מכשיר שדגם ההמשך שלו כבר הושק בחו”ל? ובכן, קודם כל כי זה הבלוג שלי ומותר לי לעשות בו מה שבא לי. ועדיין, מה שבא לי זה שיהיה לכם מעניין להגיע לכאן. ה-Moto Z Play הוא מכשיר מעניין, חיצונית, פנימית וקונספטואלית, והוא זכה להמון ביקורות מאוד אוהדות מצד אתרי טכנולוגיה בחו”ל במהלך השנה החולפת. מעבר לכך, בתקופה האחרונה אתרי מכירות סיניים פופולריים החלו להציע אותו לקנייה במחירים אטרקטיביים מבעבר, גם עבור הקהל הישראלי. האם העובדה שהמכשיר הזה נמצא בשוק למעלה משנה צריכה לפסול אותו מראש? כנראה שלא, אבל במכשיר הספציפי שבדקתי יש כוכבית ענקית שכדאי לשים לב אליה. לפני שאגיע לכוכבית, אתחיל מהמכשיר עצמו.

להמשך קריאה

על כזה ויתרתי מראש: Superbook

מאת
אתמול הגיע אל סיומו אחד הפרוייקטים המצליחים ביותר אי פעם באתר מימון ההמונים קיקסטארטר. ה-Superbook, מעין תחנת עגינה שהופכת את הטלפון הנייד שלכם למחשב נייד קטן ב-99 דולר הוא משהו שקשה להשאר אדיש אליו. כמה קשה? הפרוייקט הושק עם סכום מטרה של 50,000 דולר. 18 שעות לסיום הפרוייקט הסכום שגויס בפועל עמד על כמעט 3 מיליון דולר, באדיבותם של 15,700 משתמשי קיקסטארטר שתמכו בו. אני אישית עקבתי אחר הפרוייקט הזה לפני שעלה לקיקסטארטר והייתי די קרוב להפוך לתומך בעצמי. למה ויתרתי בסופו של דבר? בגלל שבסופו של דבר, כשמנסים לנטרל לרגע את ההתלהבות מהרעיון עצמו ומהעובדה שהמחיר 99 דולר נשמע אטרקטיבי, יש בפרוייקט הזה המון סימני שאלה. תמכתם בפרוייקט? מציע לכם להפסיק לקרוא כעת ולשמוח בחלקכם. פספסתם את ההזדמנות לתמוך בו? בואו ואספר לכם מדוע ככל הנראה לא הפסדתם כלום.

Superbook (מקור תמונה: Kickstarter)


להמשך קריאה

כזה ראיתי סגור: מרכז שירות של סלקום

מאת
במשך ה-15
שנה שחלפו מאז שקניתי לראשונה טלפון סלולרי, לא פיתחתי סימפטיה מיוחדת לאף מפעילת סלולר.
התחלתי כלקוח פלאפון והמשכתי שם במשך 6 שנים, 3 שנים כחייל ששילם על שלושה מכשירי
טלפון במקביל (כשהיה נהוג לפרוס את התשלום על המכשיר ל-36 תשלומים, אף טלפון לא
באמת החזיק אצלי שלוש שנים ובלי קשר לזה, היתה התחייבות להשאר לקוח החברה גם למשך
תקופה זו), ולאחר מכן 3 שנים נוספות בהן עשיתי שימוש בטלפון מהעבודה, גם הוא שייך
לחברת פלאפון. שנים תכננתי את הפרישה מהרשת שעבדה באותה תקופה בטכנולוגיית CDMA,
וכללה קטלוג מכשירי טלפון שאינם אטרקטיביים במיוחד (Telit,
SK
ואם הייתם ממש עשירים, יכולתם להרשות לעצמכם סמארטפון של חברת Poz).
בתקופה הזאת התבוננתי בקנאה בכל אדם ברחוב שהסתובב עם מכשיר נוקיה או מוטורולה
שהיה בו נגן מוזיקה מובנה, שיכול היה לעשות שימוש בקובבץ MP3
כרינגטון (במשך חודשים פינטזתי על צלצול של “Intergalactic”
של ה-Beastie Boys) ועוד פעולות שכלקוח פלאפון פשוט לא יכולתי
לבצע עם המכשירים שהיו לרשת הזאת להציע.

מרכז השירות של סלקום, קניון שבעת הכוכבים בהרצליה (צילום: גד גניר)

ואז עברתי
לסלקום. במשך שבועות לפני כן חרשתי את אתר האינטרנט של החברה, בחרתי לעצמי ואשתי
תכנית תעריפים, ואחרי התלבטות לגבי זהות המכשיר שאקנה, ההחלטה נפלה על Motorola E1 ROKR, מכשיר עליו סיפרתי לכם כבר בעבר כאן בבלוג
הזה. מצויד בידע הזה הגענו יחד למרכז השירות של סלקום בהרצליה. למי שלא עקב כמוני
אחר ההתפתחות הנדל”נית של המרכז הזה אספר לכם שכמו מרכזי שירות אחרים של
סלקום, וכמו מרכזי שירות של חברות סלולר אחרות, היה מדובר בלא פחות ממקדש, שטח
עצום, בתוך קניון, שמשמש גם כמרכז שירות, אבל בעיקר כאמצעי פרסום בולט ויקר. להזכירכם,
השנה היא 2006. בתקופה הזאת ההתחייבות ל-3 שנים לחברות הסלולר היתה מציאות מרה שלא
ניתן להשתחרר ממנה, לא ניתן היה לנייד את מספר הטלפון שלכם, שילמתם על כל דקת שיחה
במלואה גם אם לא ניצלתם אותה במלואה ועוד מגוון טריקים אחרים שהפכו את החברות האלו
לגופים עשירים מאוד.

משהו
במרכזים האלו היה קסום. הם היו מחליפים את העיצוב שלהם פעם בכמה שבועות, ולהכנס
אליהם היתה חויה שמזכירה קצת כניסה ל-Apple Store.
מכשירים בתצוגה על הקירות, מסכי ענק שעליהם מופיע סדר התורות במרכז, ותמיד תמיד תמיד
היה בהם עומס מטורף. במדינה שבה מיקוח הוא תחביב, קפיצה למרכז השירות של חברות
הסלולר עם שאיפה להוזיל את התעריף החודשי היתה כנראה הרגל קבוע אצל אנשים רבים.
בניגוד
למיתוג, לעיצוב ולרושם הטוב שעשו המרכזים האלו, שירות טוב הם לא סיפקו. אנשים היו
מבלים שם שעות, צועקים, מתעצבנים, ופה ושם היו כאלו שנגררו משם החוצה ע”י
אנשי אבטחה. אני לא מצדיק אלימות, לא פיזית ולא מילולית כלפי אנשים שמבצעים את
עבודתם, אך גם אני נקלעתי למצב בו נאלצתי להתנגד בצורה אסרטיבית לאדישות של נציגי
שירות שכנראה ראו יותר מדי לקוחות זועמים באותו יום.

להמשך קריאה

חשוב שתדעו: באייפון החדש שלכם יש קצת מוטורולה

מאת
שתי היצרניות המדוברות ביותר בעולם הסלולר בחודש האחרון הן ללא ספק מוטורולה ואפל. אפל השיקה לאחרונה את האייפון 6 והאייפון 6 פלוס, וגוגל חשפה בשבוע שעבר את הנקסוס 6, פאבלט המיוצר ע”י מוטורולה. התחלת המכירה הרשמית של האייפון 6 בישראל הלילה היא הזדמנות מצויינת לחזור מספר שנים אחורה בזמן, לימים בהם שתי החברות שיתפו פעולה, כיצד זה הוביל לאייפון הראשון, ומה קרה לאחר מכן.


ראשית כל, חשוב לי להדגיש: חלק מהמידע בפוסט הזה מתבסס על סדרת כתבות מרתקת שנכתבה לפני 4 שנים ע”י אלדר מורטזין, בלוגר רוסי, מהחשובים והמשפיעים ביותר בעולם הסלולר, על התהליך שעברה אפל החל מתחילת שנות ה-80, בדרך לייצור האייפון הראשון.

כידוע לכולם, ה-iPhone הראשון הוצג בשנת 2007. עם זאת, השמועות על טלפון סלולארי מבית אפל החלו כ-3 שנים לפני כן, בשנת 2004. בתקופה הזאת, המוצר המצליח ביותר של אפל היה נגן ה-iPod, ועם התפתחותו של עולם הסלולר בתקופה זאת, היה זה רק מתבקש שאפל תמצא דרך להשתלב בו גם. לאור העובדה שהאינטרנט הסלולרי היה רק בחיתוליו באותן שנים, הציפיה מאפל היתה שניסיונה בייצור נגני MP3 יעזור לה לייצר טלפון שיעניק למשתמשיו את חויית המוזיקה הטובה ביותר. שימו לב, אף אחד באותה תקופה לא דיבר ברצינות על אינטרנט סלולרי או אפליקציות.

להמשך קריאה