כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Switcher v2

מאת
לפני קצת יותר משנתיים נכנס הסוויצ’ר אל חיינו והתיימר לפתור מוקד סכסוכים עקוב מדם: האם מי שיקום מהספה בערב כדי להדליק/לכבות את הדוד יהיה אני או אשתי. למי שלא מכיר, סוויצ’ר הוא פיתוח ישראלי, מתג חכם לדוד החשמל הנשלט באמצעות אפליקציה היישר מהסמארטפון. מעבר ליישוב מחלוקות זוגיות, סוויצ’ר הוא בגדול מוצר שנועד בעיקר לסייע לכם לחסוך כסף, ע”י תזמון מדויק של הפעלת הדוד בבית וכיבויו.



Switcher V2 (צילום: אתר Switcher.co.il)





בשנה האחרונה החלה החברה הישראלית לשווק את הדור הבא של המתג החכם שלה, Switcher v2. מה חדש בגרסה המעודכנת? כמה תוספות נחמדות בצד האפליקציה, אבל השינוי האמיתי מגיע בעיקר באופן הפעולה הבסיסי שלו שהופך אותו בבסיסו למוצר הרבה יותר אמין מקודמו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 5

מאת
הסטארטאפ הסיני וואנפלוס עבר תהליך מואץ של התבגרות. בתוך פחות מ-4 שנים הפכה החברה האנונימית לחברה במועדון היצרניות שכולם מחכים מדי שנה להשקת הדגם החדש שלה. תהליך ההתבגרות כלל לא רק התגברות על מחלות ילדות כמו הצהרות יומרניות (את ה-OnePlus 2 שהוכרז ב-2015 כ-Flagship Killer של השנה שלאחר מכן, לא פחות) וסלוגנים דרמטיים (“Never Settle”), כי אם גם הבנה שהייפ הוא לא הכל. לאט לאט ויתרה וואנפלוס על פרובוקציות ודרכים שונות ומשונות שליוו אותה בתחילת דרכה להגיע לכותרות, והחלה להתמקד בפידבקים מהקהילה שבנתה לעצמה ויישומם במכשירים שלה.



OnePlus 5 (צילום: גד גניר)





ה-OnePlus 3 של שנה שעברה והגרסה המעודכנת שלו שהוכרזה כמה חודשים אחריו, ה-3T אכן היו מכשירים “בוגרים” יותר, שהצטיינו בכל הקשור לביצועים, תוכנה יציבה יותר, עם פחות באגים מאי פעם, וטעינת סוללה המהירה מסוגה בשוק. עם זאת המכשירים עדיין לקו בחסר בעיקר בתחום הצילום, תחום שבאופן מסורתי וואנפלוס לא הצליחה להתבלט בו לטובה. וואנפלוס 5, המכשיר החדש ביותר בקטלוג החברה, הושק עם המון הבטחות הקשורות לאיכות הצילום, אך לא רק הבטחות, גם חותמת איכות של אחד הארגונים החשובים ביותר בתחום. מעבר לכך, כרגיל, הוא מציע מפרט שעל הנייר לא נופל מזה של מכשירי דגל מבית סמסונג, LG, סוני ואחרות. למעשה, ברוב המקרים אף מציע מפרט חזק יותר. כל זה בא במחיר גבוה יותר מבעבר. כמה גבוה יותר, והאם במחיר החדש הוא עדיין מהווה אלטרנטיבה משתלמת וראויה למכשירי הדגל המוכרים?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 8

מאת
בהכרזה על ה-Note 8 לפני חודש, הקדישו בסמסונג חלק משמעותי באירוע למשתמשים הקבועים של מכשירי הסדרה, ולנאמנות שלהם למותג. 6 שנים לאחר השקת הראשון בסדרה, פאבלטים פופולריים מאי פעם, אך למעט ניסיונות בודדים של יצרניות אחרות, אף יצרנית אחרת לא ערערה באמת את מעמדה של סמסונג והציעה אלטרנטיבה אמיתית לנוסחה שהיצרנית הקוריאנית המציאה ב-2011: מכשיר עם מפרט חזק מאוד, מסך ענק ועט. כפי שמשתמע מהסקרים שהציגה סמסונג, נראה שאפילו הפיאסקו ההתלקחויות של ה-Note 7 בשנה שעברה לא פגע בנאמנותם של משתמשים קבועים במכשירי הסדרה. למעשה, קרה ההיפך: נראה שלקוחות הסכימו פשוט להתאזר בסבלנות, לתת לסמסנג להפיק את הלקחים ולחכות לדגם הבא מבלי להתפתות לעבור לפאבלטים של המתחרות. כל זה כמובן לפי הסקרים שערכה סמסונג. איך זה בפועל? משיחות עם משתמשי Note בסביבתי, אכן יש להם המון נוסטלגיה וחיבה לסדרה, אבל יש להם גם לא מעט תלונות על שינויים שסמסונג עשתה במכשירי Note במהלך השנים. האם ה-Note 8 הוא ממשיך ראוי לשושלת, והאם היה שווה לחכות?



Samsung Galaxy Note 8, צר יחסית וארוך להחריד (צילום: גד גניר)





סמסונג משיקה מדי שנה שתי סדרות של מכשירי דגל בהפרש של כחצי שנה ביניהן: באיזור חודש פברואר-מרץ מכשירים מסדרת S ובאיזור אוגוסט-ספטמבר מכשיר חדש מסדרת Note. מאחר שהמכשיר הראשון בסדרת Note הושק במקביל ל-Galaxy S2, בחרה סמסונג בשנה שעברה לדלג על Galaxy Note 6 ולעשות סדר בשמות המכשירים, כך ש-Galaxy Note 7 (ולא Galaxy Note 6) יוכרז לאחר Galaxy S7. הדמיון בין המכשירים לא מסתכם בשמות שלהם כי אם גם במפרט הטכני. Galaxy Note 8 מגיע עם מפרט זהה כמעט לחלוטין לזה של Galaxy S8: המעבד בגרסה המיועדת לשוק הישראלי הוא אותו מעבד בעל 8 הליבות מדגם Exynos 8895, ונפח האחסון הבסיסי עומד על 64 גיגה, הניתנים להרחבה (בניגוד לאיך שזה היה ב-Note 5) ב-256 גיגה נוספים. ההבדל היחיד בא לידי ביטוי בנפח זכרון ה-RAM. בעוד חלק מהיצרניות הסיניות החלו לאמץ כבר בשנה שעברה זכרון RAM בנפח 6 גיגה (מכשירים כדוגמת OnePlus 3), יצרניות כמו LG, Huawei וסמסונג בחרו לדבוק בנפח זכרון RAM של 4 גיגה במכשירי הדגל שלהן. ב-Note, החליטה סמסונג להעלות את הרף ולהשתמש בזכרון RAM בנפח של 6 גיגה, מה שמאפשר שימוש ביותר אפליקציות במקביל, וגישה מהירה יותר אליהן מאחר שיותר אפליקציות נשארות פתוחות ברקע ואינן צריכות להטען מההתחלה. ההבדל בתחושה בין Galaxy S8 ל-Galaxy Note 8 בהחלט מורגש: ה-Note 8 אכן זריז יותר, יציב ובלי זכר ללאגים או השהיות כלשהן, תופעות שנתקלתי בהן ב-S8. בפראפרזה על הקלישאה הקבועה: Galaxy Note 8 הוא המכשיר המהיר והחזק ביותר של סמסונג עד כה, אבל בניגוד ל-S8 ולמכשירי דגל אחרים של סמסונג בעבר, החוזק הזה גם בא לידי ביטוי בשימוש היומיומי במכשיר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Partner TV

מאת
אין ספק ששוק הטלויזיה בישראל נמצא בעיצומה של מהפכה צרכנית, דומה לזאת שעבר שוק הסלולר בשנת 2012. הפעם, בניגוד למהפכה ההיא, דווקא חברות הסלולר הן אלו ששוברות רמת המחיר שהיתה נהוגה עד כה, ומערערות את המשך שליטתן של HOT ו-yes. סלקום TV היתה בודדה פחות או יותר במערכה הזאת החל משנת 2015, אך בחודשים האחרונים הצטרפה אליה Smart של Triple C, ולפני קצת יותר מחודש הגיע תורה של Partner TV. האלטרנטיבה של פרטנר מגיעה במחיר אטרקטיבי במיוחד: 69 ש”ח לחודש. מה מקבלים במחיר הזה, מה חסר, וממה יש למתחרים לחשוש?
הממיר של Partner TV (צילום: גד גניר)


את הממיר של פרטנר טי וי קיבלתי אליי בשבוע בו החלו ההתקנות ללקוחות שנרשמו מראש. ההתקנה עצמה פשוטה למדי, אך נעשית עדיין בידי מתקין מטעם פרטנר. כל שנדרש הוא נקודת חיבור רשת (בפרטנר מתעקשים, ובצדק, על חיבור קווי למרות שיש לממיר גם חיבור אלחוטי), חשמל וטלויזיה עם כניסת HDMI. הטלויזיה של פרטנר מבוססת על רשת האינטרנט באופן מלא: כל התכנים, כולל ערוצי הברודקאסט הרגילים, מגיעים אליכם דרך הרשת. בניגוד לממיר הרגיל של סלקום TV, אשר משלב בין VOD אינטרנטי לעידן פלוס, (ובדומה לאפליקציית סלקום TV ב-Apple TV וב-Android TV), אין צורך בקומבינות של אנטנה פנימית או חיצונית, והשאלה אם תוכלו לצפות בשידור החוזר של בוקר בריא עם ליאון ופאולה ב-00:15 תלויה בחסדי שמים ואינטרנט. ההסתמכות הבלעדית הזאת על רשת האינטרנט טומנת בחובה סיכון מסוים: אין אינטרנט, אין טלויזיה. הייתם רוצים להאמין שבשנת 2017 שירותי האינטרנט בישראל יהיו אמינים יותר, אולם תקלות קורות. לי אישית לא היו בעיות בקליטת שידורים על תשתית בזק וחיבור במהירות 40MB, אם כי נתקלתי במשתמשים שהתלוננו על בעיות בשידורים, רובן ככל הנראה נובעות מחיבור לא יציב מספיק לרשת האינטרנט. ההסתמכות על השידור באינטרנט משמעותה גם עיכוב משמעותי בשידור. בהשוואה שערכתי בין ממיר של yes, ממיר עידן פלוס ופרטנר TV, עולה כי בעידן פלוס יש עיכוב של כ-3 שניות לעומת השידור ב-yes, אך העיכוב בפרטנר לעומת עידן פלוס עומד על, תחזיקו חזק, 27 שניות (!). אם אתם חיים בלב יער מבודד, העיכוב הזה יפריע לכם רק אם תכנסו לטוויטר או לפייסבוק תוך כדי שידור. אם אתם גרים בבית משותף, תתכוננו לצפייה מאוד מבאסת במשחקי כדורגל בשידור חי בערוצי הברודקאסט.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy J5 Pro

מאת
בין 2016 ל-2017 מכשירי סדרה J, סדרת הסמארטפונים של סמסונג לשוק הביניים ולשוק הנמוך עברה שינוי שמי קל: בחלק מהשווקים, במקום להוסיף את השנה לדגם המכשיר, נוספה לו המילה “Pro”. מה הופך את J5 Pro של 2017 ליותר Pro מה-J5 של שנת 2016? לא ברור. כנראה שהתחרות הלא פשוטה עם מכשירי הביניים הזולים יותר של יצרניות סיניות כמו Xiaomi, Huawei ו-Meizu מחייבת את סמסונג לשכנע את הצרכנים שבכל זאת יש למכשירים החדשים שלה בשוק הזה ערך מוסף כלשהו. האם הפיכת ה-J5 ל”מקצוען” מביאה איתה את הערך המוסף הזה?


Samsung Galaxy J5 Pro  (צילום: גד גניר)




הערך המוסף הזה לא מגיע מכיוון המפרט: ערכת השבבים שודרגה אמנם מ-Snapdragon 410 החלש (4 ליבות במהירות 1.2 גיגהרץ) של קוואלקום, ל-Exynos 7870 של סמסונג עצמה (8 ליבות במהירות 1.6 גיגהרץ), אולם זכרון ה-RAM נשאר בנפח שהיה לגיטימי בקטגוריה הזאת אולי לפני שנתיים: 2 גיגה בלבד. השילוב של זכרון RAM בנפח צנוע, ומעבד לא מאוד חזק, תורמים לסגירה די אגרסיבית של אפליקציות שרצות ברקע, זמן המתנה לפתיחה שלהן מחדש, וכפועל יוצא מכך, חויית שימוש איטית משהו. המכשיר לא נתקע, לא קורס, ושמיש לחלוטין, אולם  ביחס למפרט ולחויית השימוש במכשירים סיניים במחירים דומים, אין ספק שהמכשיר הזה נמצא בנחיתות. גם נפח האחסון, 16 גיגה צפוף מדי. אמנם ניתן להרחיבו באמצעות כרטיס זכרון לנפח של עד כ-256 גיגה נוספים, אולם השטח הנוסף הזה לא יכול לשמש אפליקציות כמו וואטסאפ, וכאן הבעיה האישית שלי עם Smasung J5 Pro: כמו בכל פעם שאני בודק מכשיר, גם הפעם העברתי אליו את ספריית הוואטסאפ שלי, ספריה המכילה תמונות, סרטונים ושיחות מאז הפעם האחרונה שההעברה הזאת נכשלה, אי שם בשנת 2014. מיד עם סיום התקנת כל האפליקציות והעברת הספריה, בטרם הספקתי לבצע איזושהי פעולה במכשיר, כבר קפצה לי הודעה ששטח האחסון במכשיר עומד להגמר. אני משתמש סביר לדעתי בוואטסאפ, וזו לא אשמתי שהגננת של הבת שלי טורחת בכל פעילות בגן לשלוח 30 תמונות כמספר הילדים, רק כדי לא לקפח אף אחד. אני יכול לשבת ולמחוק כל תמונה שאינה מעניינת אותי, אבל אף אחד לא משלם לי משכורת על הפעילות הסיזיפית הזאת, ולכן אני מבקש על במה זאת מכל יצרניות הסלולר: הפסיקו לייצר מכשירים עם נפח אחסון של 16 גיגה. זה לא עובד.

להמשך קריאה

כזה פספסנו: Moto Z Play

מאת
ישנם פרמטרים מאוד ברורים והגיוניים לפיהם מבקרי חפיצים בוחרים מה הם רוצים לבדוק ועל מה הם יעדיפו לוותר: קודם כל, החפיץ הזה צריך לעניין אותי ושאאמין שיעניין גם אתכם, הקוראים. בנוסף הוא צריך להיות רלוונטי וזמין לקנייה לקהל הישראלי, והוא גם צריך להיות עדכני. מאחר שאנחנו גרים בישראל, כל נושא הרלוונטיות והזמינות לקנייה בארץ יוצרים מצב שעל הדרך אנחנו מפספסים המון סמארטפונים אטרקטיביים. סדרת Moto Z שהוכרזה לפני קצת יותר משנה לא הגיעה באופן רשמי לישראל. קיים אמנם יבואן רשמי למותג מוטורולה, אך זה בחר מסיבותיו שלא לייבא את מכשירי הסדרה לארץ הקודש. גם יבואנים פרלליים נמנעו מלייבא אותו, והאופציה היחידה שנותרה בפני מי שזכר חסד נעורים ל-StarTAC, RAZR ו-Milstone היא לייבא אותו באופן עצמאי. הבעיה עם האופציה הזאת היתה שהמכשירים האלו היו יקרים מדי ביחס למפרט שלהם גם ככה, ולמחיר הזה היה צורך להוסיף כ-34% אחוז מס קנייה ומע”מ, מה שהפך את כל העסק ללא כדאי.


Moto Z Play (צילום: גד גניר)




אז איך Moto Z Play, מצא את דרכו אליי ולמה אני טורח לבדוק מכשיר שדגם ההמשך שלו כבר הושק בחו”ל? ובכן, קודם כל כי זה הבלוג שלי ומותר לי לעשות בו מה שבא לי. ועדיין, מה שבא לי זה שיהיה לכם מעניין להגיע לכאן. ה-Moto Z Play הוא מכשיר מעניין, חיצונית, פנימית וקונספטואלית, והוא זכה להמון ביקורות מאוד אוהדות מצד אתרי טכנולוגיה בחו”ל במהלך השנה החולפת. מעבר לכך, בתקופה האחרונה אתרי מכירות סיניים פופולריים החלו להציע אותו לקנייה במחירים אטרקטיביים מבעבר, גם עבור הקהל הישראלי. האם העובדה שהמכשיר הזה נמצא בשוק למעלה משנה צריכה לפסול אותו מראש? כנראה שלא, אבל במכשיר הספציפי שבדקתי יש כוכבית ענקית שכדאי לשים לב אליה. לפני שאגיע לכוכבית, אתחיל מהמכשיר עצמו.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: i.am+ Buttons

מאת
בכל פעם שאמן ידוע מכריז על ליין אזניות משלו, מלאך בגן עדן מאבד את אזניו. השאיפה של מוזיקאים להכנס לתחומים נוספים, מביאה לעולם בדרך כלל אזניות המתהדרות בשילוב מנצח של איכות סאונד פושרת ומחיר שערורייתי. will.i.am, סולן ואחד ממקימי ה-Black Eyed Peas, החל את קריירת היזמות הטכנולוגית שלו דווקא בתחום אחר: בסוף שנת 2012 הוא השיק סדרת כיסויים מעוצבים לאייפון שנועדו לשפר את חויית הצילום במכשיר. הכיסויים, שעלו בהשקה לא פחות מ-475 דולר והתאפיינו בעיצוב שנוי במחלוקת, זכו לביקורות צוננות מאוד, ולא הפכו להצלחה מסחרית גדולה. באותה תקופה, כשאזניות עוד לא היו על הפרק מבחינתו, הדואט שלו עם בריטני ספירס, Scream And Shout שימש כשיר הנושא בפרסומת לאזניות Beats של ד”ר דרה. שנה לאחר מכן הכריז על סדרת שעונים חכמים שזכתה גם היא לביקורות מאוד לא אוהדות, וגם זה לא הפריע לו לנסות את מזלו עם דור המשך, שאתן לכם כבר לנחש לבד מה המבקרים חשבו עליו. לפני כמעט שנה, וויל איי אם, היזם הטכנולוגי הבלתי נלאה, המוזיקאי, אייקון ומעצב האופנה, החליט שהגיע הרגע המתאים להכנס לתחום החביב כל כך על מוזיקאים המחפשים אפיקי הכנסה נוספים. לאחר שקנדל ג’נר, נעמי קמפבל ואחרים הצטלמו עם ה-i.am+ Buttons, הגיע גם תורי.

i.am+ Buttons  (צילום: גד גניר)
Buttons הן אזניות Bluetooth בתצורת In Ear עם כבל המקשר ביניהן. הן מגיעות עם סט נדיב מאד של מתאמי סיליקון לאוזניים: בנוסף לארבעה סטים סטנדרטיים בגדלים שונים, יש באריזה גם שלושה סטים של “כנפיים”, מעין מתאמים נוספים שניתן למצוא באזניות ספורט ומייצבים את האזניות בתוך האוזן, ושלושה סטים נוספים של מתאמים הנכנסים לתוך תעלת האוזן, שניתן לעשות בהם שימוש יחד עם ה”כנפיים”. למרות הצורה המשונה שלהן, Buttons לא כבדות בצורה יוצאת דופן, הן לא מציקות בתוך האוזן, ויושבות בתוכה בצורה יציבה ונוחה, בתנאי כמובן שעברתם את התהליך ההכרחי של לנסות את כל המתאמים ולבחור את המתאימים ביותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: ZUS

מאת
“Oh Brother, Where Art Thou?”, הוא שמו של פרק מהעונה השנייה של הסדרה משפחת סימפסון ששודר לראשונה בפברואר 1991. בפרק מתגלה שלהומר יש אח, עליו לא שמע מעולם. האח, בעליה של יצרנית רכב מדטרויט שנקלעה לקשיים וזקוקה בדחיפות לרכב חדשני שיוציא אותה מהבוץ, בוחר באחיו שזה עתה הכיר, כדי לעצב את רכב העתיד של החברה שלו. הוא עושה זאת מתוך ידיעה ברורה שדווקא חוסר הידע וההבנה שלו בתחום יכולים להביא את החדשנות והמקוריות שהחברה שלו כה זקוקה לה. כצפוי, הרכב שהומר מעצב נראה מחריד, עמוס בפטנטים לא שימושיים, יקר בצורה מזעזעת ומביא את אחיו לפשיטת רגל, אבל בסימפסונס כמו בסימפסונס של אותן שנים, הפרק מסתיים בנימה חיובית, כשדווקא בנו בארט מעודד אותו ואומר לו שלדעתו הרכב היה מגניב.



ZUS (צילום: גד גניר)





אחת השורות שמבקרי הטלויזיה הכי אהבו בפרק הזה היא השורה שבה מסביר הומר מה צריך לדעתו לכלול הרכב החדש: גג בצורת כיפה שקופה, שטיח פרוותי, כנפיים כמו בקאדילק, וגולת הכותרת: את הכדור הזה שתוקעים על אנטנת הרכב כדי למצוא אותו בקלות בחניונים (לדברי הומר, “משהו שצריך להיות בכל רכב!”). ZUS, המטען החכם לרכב שהגיע אליי לאחרונה לבדיקה, מציע פתרון אלגנטי יותר למציאת הרכב בחניון, וגם קצת מעבר לכך.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus Zenbook UX330

מאת
שנת הלימודים האקדמית איז קאמינג. אם אתם מכירים מישהו עם גישה לזכוכית דרקונים, אולי זה יהיה אפקטיבי נגד מרצים לסטטיסטיקה. אם לא, זה בערך הזמן שבו כדאי להתחיל לחשוב על המחשב שילווה אתכם בתואר. לפני שבועיים שיתפתי אתכם בשביעות הרצון שלי מספק מחשב ספק טאבלט סיני שניתן להזמין מחו”ל ב-1000 ש”ח. אם אתם פחות הרפתקנים מצד אחד, ויש לכם דרישות רציניות יותר מצד שני, כנראה שתאלצו להיפרד מסכום קצת גבוה יותר. אל ה-Zenbook UX330 של אסוס הגעתי תוך כדי ניסיון למצוא בארץ מחשב עם מפרט שאמור לספק את המשתמש הסביר ולשרת אותו לאורך מספר שנים, אך במקביל לא לקרוע לו לחלוטין את הכיס.



Asus Zenbook UX330 מבחוץ (צילום: גד גניר)





הקונפיגורציה שאני קיבלתי לבדיקה היא אחת החזקות בהן נמכר המחשב הזה: מעבד Core i5 -7200U של אינטל, מעבד מהדור השביעי (קייבי לייק) על שתי ליבות, כל אחת במהירות של 2.5 גיגהרץ (או 3.1 במצב טורבו). זכרון RAM בנפח 8 גיגה בטכנולוגיית LPDDR3, ולקינוח, אחסון SSD בנפח נאה של 256 גיגה. נשמע לכם מוכר? המפרט הזה זהה כמעט אחד לאחד לזה של ה- Portégé X20W-D-10Q, שבדקתי כאן לפני חודשיים. כמו המחשב העסקי של טושיבה, גם המחשב הזה התמודד מאוד בקלות עם כל מה שנתתי לו: ערכתי עליו תמונות, סרטוני וידאו, קבצי אופיס כבדים, התעללתי בו באמצעות שימוש לא מושכל בכרום, ולא שמעתי ממנו תלונה. הוא לא מצויד אמנם בכרטיס גרפי שיאפשר לכם להנות מחויית גיימינג מפעימה, אבל זה לא שונה מכל מחשב אחר ברמת המחיר שלו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 4 Qualcomm 4+64

מאת
שיאומי ידועה כבר שנים כחברה המקבלת השראה חזקה במיוחד (שלא לומר, מעתיקה ללא בושה) חלקים נרחבים בעיצוב המכשירים והממשקים שלה מ-Apple. במקום אחד היא דווקא עובדת הפוך לחלוטין מהחברה האמריקאית: בעוד אפל מחזיקה קטלוג קטן יחסית של דגמי מכשירים עם מספר גרסאות הנבדלות זו מזו בעיקר בצבע ובנפח, היצרנית הסינית משחררת לשוק מדי כמה חודשים את אותם מכשירים, שנבדלים זה מזה לא רק בנפח ובצבע, כי אם גם במעבדים וגם בנפח זכרון ה-RAM. תכפילו את זה במספר גדול יחסית של סדרות מכשירים ששיאומי מחזיקה בשוק ותקבלו בלאגן לא קטן, שמקשה על הרוכשים הפוטנציאלים להבין מה המכשיר שהם צריכים לקנות. את Redmi Note 4, אחד המכשירים הפופולריים בשוק כבר בדקתי לפני יותר מחצי שנה, אך לאחרונה החל היבואן הרשמי בישראל לשווק גרסה שדומה מאוד מבחוץ לגרסה החדשה, אבל מתחת למתכת ולפלסטיק מדובר במכשיר שונה לחלוטין.



Xiaomi Redmi Note 4 Qualcomm (צילום: גד גניר)





ה-Redmi Note 4 Qualcomm, הנמכר בישראל הוא הגרסה החזקה ביותר של Redmi Note 4 שקיימת בשוק. ערכת השבבים, כפי שהשם מציין, היא של קוואלקום, מדגם Snapdragon 625. סדרה 6XX של קוואלקום היא סדרה המיועדת למכשירי רמת ביניים ומנפיקה כבר מספר שנים ערכות שבבים נהדרות. ה-625 (ערכת השבבים שפגשתי והתרשמתי ממנה כבר ב-Xiaomi Mi Max) בהחלט ממשיכה את המסורת הזאת ומשלבת בין ביצועים גבוהים בפעולות יומיומיות וחסכון בסוללה. יחד עם 4 גיגה זכרון RAM ו-64 גיגה אחסון, המכשיר הזה יודע לפתוח אפליקציות במהירות שלא נופלת מזו של מכשירי דגל, ולתפקד מצוין באופן כללי. המקום היחיד שבו מורגש שלא מדובר במכשיר דגל הוא בהרצת משחקים. קצב הפריימים פחות גבוה, התנועה פחות חלקה, אבל פרט לדברים האלו, בשימוש יומיומי, ההבדל בתחושה בין מכשיר כזה לבין מכשיר כמו Huawei P10 לא מורגש בכלל.

להמשך קריאה