כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Cube iWork 1X

מאת
אם תכננתם לרכוש מחשב נייד ב-1000 ש”ח, האפשרויות שלכם די מוגבלות. החלופות הן או לקנות מחשב נייד מחודש או מחשב חדש עם מפרט צנוע יחסית. סכום כזה יסדר לכם נכון להיום מחשב נייד עם מסך 10.1 אינטש (או 11.6 אם ממש תתאמצו), זכרון RAM בנפח של 2 גיגהבייט לכל היותר, ואחסון בנפח 32 גיגה. על מחשבי 2 ב-1 אין מה לדבר, גם לא על רזולוציית FHD. תקציב של 1000 ש”ח הוא טיסת הלואו קוסט שלכם ללפטופ-לנד והמחשב שתצאו איתו מהטיסה הזאת הוא מחשב שיזכיר לכם כל הזמן שזו היתה טיסת לואו קוסט. על מחשב עם מפרט כזה כתבתי את רוב הפוסטים בבלוג הזה, אבל מה שהיה מספיק עבורי לפני 4 שנים, הפך לקטן מדי וחלש מדי אפילו לדברים בסיסיים ביותר.



Cube iWork 1X (צילום: גד גניר)





איך בכל זאת אפשר לקבל קצת יותר בתמורה ל-1000 ש”ח? כמו בסמארטפונים, גם במחשבים ניידים, בודקים מה יש לסינים להציע. סצינת המחשבים הניידים הסיניים של שנת 2017 מזכירה קצת את סצינת הסמארטפונים הסיניים של 2013: לצד מספר קטן של מותגים מוכרים, פועלים המון מותגים אלמוניים לקהל הישראלי ,ומציעים דגמי מחשבים עם מפרט שעל הנייר נראה מרשים קצת יותר ממה שיש ליצרניות גדולות ומוכרות להציע באותו טווח מחיר. ה- Cube iWork 1X שקיבלתי לבדיקה הוא בכלל טאבלט, שצריך לרכוש עבורו את המקלדת התואמת בנפרד, אבל יחד איתה מדובר במחשב 2 ב-1 לכל דבר ועניין, והעלות של שניהם יחד, כולל מיסים, נמצאת בהחלט בטווח המחיר הזה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Watch 2

מאת
מנכ”ל וואווי צוטט באפריל השנה כשהוא טוען שאינו מבין מדוע יש צורך בשעונים חכמים כשיש בסביבה סמארטפון. הבעת אי האמון בקטגוריה הזאת הגיעה בתזמון קשה מבחינה יח”צנית: חודש בלבד לפני כן הושק ב-MWC ה-Watch 2, ממשיך דרכו של Huawei Watch הראשון. במונחי שעונים חכמים, השעון הראשון נמכר לא רע, והביקורות היללו אותו. עד היום, כמעט שנתיים לאחר ההכרזה שלו, עדיין נחשב ה-Huawei Watch לאחד השעונים החכמים הטובים ביותר בשוק. השעון השני זכה לקבלת פנים פחות חמה. מלבד חוסר העניין של מנכ”ל וואווי, אתרי הטכנולוגי בעולם לא יצאו מגדרם והביקורות, גם אם לא קטלו אותו, עדיין היו צוננות. כל זה לא שינה לי ממש. כבעליו של השעון הראשון בסדרה, כאחד שדוקא כן מוצא את היתרונות בשימוש בשעון חכם, ידעתי שאני חייב להניח עליו את ידיי (או יותר נכון, להניח אותו על ידי) ולראות אם מעצבי ומהנדסי וואווי אולי דווקא כן מספקים תשובה טובה לשאלה ששואל עצמו מנכל וואווי.
Huawei Watch 2 (צילום: גד גניר)

את עיקר הביקורת קיבל ה-Huawei Watch 2 על העיצוב שלו. עיצוב הוא אמנם עניין סובייקטיבי, אבל וואווי החליטה לשנות כיוון עיצובי באופן די דראסטי. את העיצוב הקלאסי-אלגנטי של השעון הראשון החליף עיצוב ספורטיבי. בעוד השעון הראשון התהדר בגוף מתכת עם רצועות עור או מתכת, בשעון החדש הם הוחלפו בפלסטיק ובסיליקון. זה לא שבפני עצמו הוא נראה רע, והאמת שאני די אוהב את העיצוב הזה, אבל יכול גם להבין את האכזבה של מי שהתרגל לעיצוב של השעון הקודם. למען ההגינות יש לציין כי קיימת גרסת “קלאסיק”, אלגנטית יותר אותה כבר ראיתי בברצלונה, אך גם היא נראית פחות “מכובדת” מהדור הראשון של השעונים של ואווי.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Pad 3

מאת
השנים 2010-2012 היו תור הזהב של הטאבלטים. בשנים האלו, טאבלטים היו הדבר הכי חדשני והמוצר שכולם חייבים שיהיה גם להם. טאבלטים הפכו לחלק בלתי נפרד מקטלוג המוצרים של יצרניות הטכנולוגיה הגדולות, וההשקות שלהם היו אירועים בעלי חשיבות שייצרו עניין רב. במידה מסויימת, היה בזה היגיון מסוים: סמארטפון ממוצע בשנים האלו הגיע מצויד במסך בגודל של 4 עד 4.5 אינטש. טאבלט, מעבר להיותו משהו חדשני ומלהיב, סיפק חויית שימוש משלימה לסמארטפון, ואיפשר צריכת מדיה, גלישה ושימוש באפליקציות על מסך גדול ומרווח יותר, ועדיין בצורה פחות מחייבת ומסורבלת משימוש במחשב נייד. מגמת הגדילה של מסכי סמארטפונים, והעובדה שטאבלטים הם מוצר שדורש שדרוג בקצב נמוך בהרבה מסמארטפונים הביאו לצניחה צפויה במכירות ולצמצום מימדי הקטגוריה.


Xiaomi Mi Pad 3 (צילום: גד גניר)




שיאומי, יצרנית סינית שיורה ביום יום לכל הכיוונים, דווקא התמהמה עם הכניסה שלה לשוק הטאבלטים, והציגה את Mi Pad, הטאבלט הראשון שלה רק ביוני 2014, כשמכירות הטאבלטים בעולם כבר היו הרחק משיאן. כל זה לא הפריע לה להמשיך ולתחזק את סדרת הטאבלטים שלה. העדכני ביותר בסדרה, ה-Mi Pad 3 הגיע אליי לבדיקה בשבועות האחרונים. מאחר שביום יום טאבלטים בביתנו משמשים בעיקר את הבנות שלנו, עניין אותי לבדוק לא רק איך ה-Mi Pad 3 מתפקד, עניין אותי לדעת אם יש לאדם בוגר בשנת 2017 מה לעשות איתו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Sony Xperia XZ Premium

מאת
את מכשיר הדגל של סוני לשנת 2017, Xperia XZ Premium זכיתי לפגוש כבר בברצלונה ב- MWC 2017. האמת ש”לפגוש” זו הגדרה מרחיקת לכת. בניגוד נניח ל-LG או ל-Huawei, בסוני לא היו מעוניינים באמת לאפשר למבקרים בתערוכה, לרבות עיתונאים ובלוגרים למשש את מכשיר הדגל החדש שלהם. לא מדובר ברכושנות או בחשש מיצר הרע של אורחי המתחם. לפי ההערכות, המכשיר החדש שהחל להמכר בחנויות בחו”ל רק בחודש יוני, הגיע לברצלונה ארבעה חודשים לפני כן בגרסה לא סופית. לפיכך, אנשי סוני שהעדיפו שלא למצוא את עצמם במצבים מביכים, החליטו לתת למבקרים להתרשם ממנו מרחוק ולא יותר מכך.  


Sony Xperia XZ Premium (צילום: גד גניר)




כך יצא שאת Xperia XZ Premium זכיתי לראות או בתיבות זכוכית נעולות במתחם של סוני בתערוכה או בידיהם של נציגי החברה ששמחו להדגים את הפיצ’ר החדש והמסעיר שמביא איתו המכשיר החדש, עליו ארחיב בשלב מאוחר יותר. כל ההתנהלות הזאת לא הפריעה למארגני הכנס להכריז על XZ Premium כעל המכשיר הטוב ביותר בתערוכה. לא ברור מה הקריטריונים של צוות השופטים המכובד, אבל בחירה במכשיר שרק הוכרז, שטרם נמכרה יחידה בודדת ממנו, ושאסור לגעת בו, כמכשיר הטוב ביותר לשנת 2017 לא מעידה כלום על המכשיר עצמו, אם כבר, על כמה שווה הפרס הזה.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: MOGO

מאת
כנס המפתחים של גוגל בשנת 2014 כלל לא מעט הכרזות חשובות, בעיקר של פלטפורומות: לצד גרסת ההדגמה L (שהפכה לימים ל-Lollipop), של מערכת ההפעלה אנדרואיד הוצגו Android Wear, Android Auto, ו-Android TV. בסוף האירוע חולקה למשתתפים ערכה קטנה הכוללת משקפי VR להרכבה עצמית. אל תוך הקופסה הזאת המורכבת ממגנטים, זוג עדשות, גומיה ובעיקר קרטון הייתם צריכים להכניס את הסמארטפון שלכם להפעיל את אפליקציית Google Cardboard ולנסות ולהנות מחויית תלת מימד ועולם וירטואלי ברזולוציה נמוכה, עם סיכוי גבוה לכאבי ראש וטשטוש, והנוחות המירבית שמסוגלת לספק קופסת קרטון המוצמדת לארובות העין שלכם.



MOGO (צילום: גד גניר)





עד מהרה החלו לצוץ תחליפים הנוטים פחות להתפרק, ובנויים כך שיהיו נוחים יותר לשימוש. סמסונג הציגה את הגרסה שלה למשקפי VR בפלטפורמה נפרדת מ-Google Cardboard וממשיכה לתחזק אותה בשיתוף פעולה עם Oculus. המשקפיים של סמסונג, המשקפיים מקרטון של גוגל, ולמעשה כל מכשיר המתיימר לדחוף לתוך העיניים שלכם תמונה תלת מימדית משתמשים באותו עקרון בסיסי: עדשות סטריאוסקופיות המופנות אל מסך המציג זו לצד זו שתי תמונות כמעט זהות ובכך מייצרות אפקט תלת מימדי, ובונוס מיוחד עבור חלק ניכר מהאוכלוסיה: סחרחורות וכאבי ראש אחרי שימוש קצר.



באפריל האחרון הסתיים בהצלחה קמפיין מימון המונים באתר אינדיגוגו, לסוג חדש של משקפיים. הקמפיין, שגייס כ-65,000 דולר, יותר מפי-3 מהמטרה המקורית שהוצבה עבורו, הביא לעולם את MOGO, משקפיים קצת שונים מכל השאר. שלושת היזמים הישראלים שפיתחו את המשקפיים האלו התמקדו במטרה המוגדרת משנית אצל יצרניות אחרות: MOGO מיועדים לצפייה בסרטים מהסמארטפון שלכם בצורה נוחה ובאיכות גבוהה יותר ממשקפיים אחרות בשוק. מה זה MOGO? ראשי תיבות של Movie-On-The-Go. רוצים עוד דרך להבין מה אתם אמורים לעשות עם MOGO? שם החברה המייצרת את המשקפיים האלה הוא ” Cinema2Go”.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Mate 9 Pro

מאת
כל עוד וואווי היתה סתם עוד אחת מאסופת היצרניות הסיניות האלמוניות עבור הקהל הישראלי, לאף אחד לא היה באמת אכפת איזה דגם מקטלוג החברה מגיע לארץ ביבוא רשמי וכמה זמן זה לוקח. רצף של קמפיינים אגרסיביים והשקעה ניכרת של היבואנית בהגברת המודעות למותג בישראל, יצרה קהל אוהדים בארץ שממתינים להגעתו של כל דגם חדש בציפיה דרוכה. ההחלטה על היבוא הרשמי של הפאבלטים של וואווי שהוכרזו  עוד בנובמבר, Mate 9 ו-Mate 9 Pro, התקבלה באיחור של כמה חודשים, והם הושקו בארץ רק באפריל כשהיבואנית הבינה שקיים ביקוש רב למכשירים היקרים יחסית.


Mate 9 Pro מקווה שאתם מעריכים אותי על השעות בהן אני עובד על הבלוג הזה (צילום: גד גניר)




הדגם שהגיע לידיי לבדיקה הוא דגם ה-Pro, שמתהדר במפרט טכני שעדיין, חצי שנה לאחר ההכרזה, נחשב לאחד החזקים בשוק. ערכת השבבים Kirin 960, זהה לזו של P10, מכשיר הדגל הנוכחי של החברה, וכוללת 4 ליבות הפועלות במהירות 2.4 גיגהרץ, ועוד ארבע הפועלות במהירות 1.8 גיגהרץ. האחסון במכשיר אמנם אינו ניתן להרחבה, אבל הנפח המובנה נדיב ועומד על 128 גיגה. זכרון ה-RAM כאן הוא בנפח 6 גיגה, וזו אחת הנקודות היותר מעניינות במפרט המכשיר: בשנה שעברה החלו להופיע בשוק מכשירים עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה, אך מדובר היה בבודדים, ורוב היצרניות הגדולות בשוק המשיכו להשאר עם נפח של 4 גיגה בלבד. מעבר לכך, בחודש מרץ, מספר חודשים לאחר ההכרזה על  ה-Mate 9 Pro, טען אחד מבכירי וואווי שזכרון RAM בנפח 4 גיגה מספק את האיזון המושלם בין תמורה בביצועים, למחיר הרכיבים, ושלמעשה 4 גיגה זה יותר ממה שצריך. איך זה מסתדר ביחד? ובכן מדובר במכשיר פרימיום, שכלל לא מכוון לאיזורים שוואווי כיוונה אליהם בשנים האחרונות. מכשיר מהסוג הזה הוא הפגנת כוח, כבר לא אלטרנטיבה זולה, אפילו לא אלטרנטיבה משתלמת. מכשיר פרימיום שלא חסכו בו בדבר, על חשבונכם כמובן.

להמשך קריאה

כזה בניתי: Jimu Robot

מאת
לאחר נסיונות כושלים להפוך אותי לכדורסלן, ג’ודוקא או שחקן שחמט מקצועי, החליטה אמי בשנת 1992 לשלוח אותי לחוג אלקטרוניקה. החוג שכל מפגש בו נמשך כשעה וחצי כלל בחציו הראשון הסבר תיאורטי על המעגל החשמלי ושרטוט שלו במחברת. החלק השני, המעשי, היה החלק הכיפי: הלחמה של רכיבים על לוח מודפס שבסיומם נותרתי עם יצירות כמו נורת לד דולקת, נורת לד מהבהת, עין אלקטרונית (נורת לד שנדלקת כאשר חשוך בסביבה) ועוד מגוון נורות לד שעושות דברים מסעירים. לא ברור מי חשב שזה רעיון טוב להושיב תלמידי כיתה ד’ ולהכריח אותם להעתיק שרטוטים של מעגלים חשמליים מהלוח במשך 45 דקות, אבל בסופו של דבר, בניגוד לחוגים אחרים, את החוג הזה שרדתי עד סופו, בעיקר בגלל החלק המעשי, ובגלל שהרצון לבנות את כל הקיטים שאמי שילמה עליהם מראש, גבר על השעמום הנורא של החלק התיאורטי בחוג. באופן לא מפתיע אגב, לא הפכתי ברבות הימים למהנדס אלקטרוניקה.
Jimu Robot, בנוי כתוכי (צילום: גד גניר)
כשקיבלתי לבדיקה את Jimu Explorer Kit, נזכרתי בחוג הזה. Jimu Robot, של היצרנית UBTech הוא משחק הרכבה שכולל גם חלק מעשי וגם חלק עיוני. בערכת ה-Explorer Kit תמצאו 372 חלקים מהם ניתן להרכיב בכל פעם אחד מתוך חמישה סוגים שונים של רובוטים. הרובוטים כוללים מספר מנועי סרבו, ובקר ראשי השולט עליהם, שמתחבר באמצעות קישורית Bluetooth אל טאבלט/סמארטפון עליו מותקנת האפליקציה. דרך האפליקציה, ניתן לקבל הנחיות מדויקות כיצד לבנות כל אחד מסוגי הרובוטים, ולשלוט על תנועותיו. זהו לצורך העניין, החלק המעשי. החלק העיוני הוא הסיבה החינוכית לשמה קונים מוצר שכזה, והסיבה הזאת אופנתית מאוד בשנים האחרונות: Jimu מלמד את הילדים שלכם לכתוב קוד. הקוד מאפשר יצירת רצף של תנועות ותרגילים וללמד את הרובוט להגיב לתרחישים חיצוניים ועוד.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Box

מאת
החודשיים האחרונים לא היו קלים עבור ישראלים שתכננו להתחדש בסטרימר. זה התחיל מתופעה עליה דיווח אמיתי זיו מדה מרקר: אלפי סטרימרים שהוזמנו מחו”ל עוכבו במכס. הנחיה חדשה של משרד התקשורת קבעה שכל סטרימר כזה צריך לעבור תהליך של אישור פרטני. חוסר היכולת של אותו משרד תקשורת לספק את האישורים הפרטניים האלו בזמן סביר הביא לכך שכל אותם סטרימרים המתינו במחסני המכס לאישור נפרד עבור כל אחד, ועל האחסון במחסני המכס נאלצו לשלם מי שהזמינו אותם ולא משרד התקשורת האשם בעיכוב עצמו. האבסורד הוא שמשרד התקשורת הערים קשיים גם על אנשים שהזמינו סטרימרים מדגמים המיובאים באופן רשמי לישראל. מי שאיכשהו הצליח לחמוק מהתהליך הזה, או שלא התייאש והתגבר על המשוכה הזאת, גילה שארגון זיר”ה פעל נמרצות בחודש האחרון כדי לסגור אתרים המתחזקים תוספות לקודי המכילות תכנים ישראלים המוגנים בזכויות יוצרים. התוצאה היא לא רק חסימת הגישה לתכנים ישראליים, כי אם גם הכחדה של כל ענף הכתוביות בעברית שפעל כמעט ללא הפרעה מאז ימי “אבודים”, “ג’ריקו” והעונות הראויות לצפייה של “נמלטים”.

Xiaomi Mi Box (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Skullcandy Method Wireless

מאת
“סקאלקאנדי זו לא החברה שמייצרת אזניות לפקצות בנות 12?”. זו התגובה שקיבלתי מחבר לעבודה ששמע מי מייצר את האזניות החדשות שהגיעו אליי לבדיקה, ה-Method Wireless. גם אם לא הייתי נוקט בדימוי המאוד ספציפי הזה, לחברה האמריקאית יש תדמית של חברה שמשקיעה בעיקר בעיצוב ובצבעוניות של האזניות, ועיצוב וצבעוניות הם עניין מאוד סובייקטיבי.

Skullcandy Method Wireless (צילום: גד גניר)
האמת שהאזניות שהגיעו אליי הן יוצאות דופן בקטלוג הצבעוני והתוסס של Skullcandy וצבועות ברובן בשחור. ולמרות זאת, כמו זבוב שחור בשרדונה חדש, כמו שלט נא לא לעשן בפינת העישון, כמו גשם ביום החתונה שלך, גם כאן סקאל קאנדי היתה חייבת להרוס, וצירפה לזוג הספציפי הזה מתאמי סיליקון צבעוניים. צבעוניים כמו משהו שנפל לכיור שבו מנקים מכחולים בכיתת אמנות. זה לא באמת מפריע בשימוש שוטף, לא יראו את המתאמים האלו ממילא, ועדיין משעשע לראות איך סקאלקנדי לא מסוגלת להתאפק מלהכניס צבע לאזניות שלה. האופציה השנייה אגב היא לקבל אותן בשילוב של צבע שחור וכחול.

כזה ניסיתי: Hoverboard TW01

מאת
לרשויות החוק בישראל לוקח לפעמים קצת זמן להתעשת, אבל זה לא באמת מפריע לישראלים לייבא באופן עצמאי חפיצים שהמדינה לא ממש מכירה בהם. ככה זה היה עם אזניות בלוטות’ בסוף שנות ה-90, ככה זה היה עם רחפנים, וכך זה גם עם “הובר-בורדים” שנראו לראשונה בישראל כבר ב-2015. במשך למעלה משנה ילדים התנדנדו בחוסר יציבות על הכלים האלו ברחובות, כלים אותם רכשו והביאו עצמאית מחו”ל, או כאלו שאיכשהו הצליחו להזמין מבלי ליפול לידי המכס. בסוף שנת 2016 הוסדר סוף סוף התחום מבחינה חוקית מה שאיפשר ליבואנים להתחיל לשווק כאלו באופן חוקי בחנויות. ה-Hoverboard TW01 הוא מהדגמים הנפוצים בשוק הישראלי והוא הגיע אליי לבדיקה לפני מספר שבועות באדיבות דינמיקה סלולר.
Hoverboard TW01 (צילום: גד גניר)

במקביל להסדרה החוקית, גם השפה העברית קלטה את העולה החדש. בחלק מהמקומות ה-Hoverboad נקרא “רכינוע“, ממש כמו ה-Segawy Mini Pro אותו בדקתי לפני מספר חודשים. עם זאת, המהדרין, מבדילים בין Segway ל-Hoverboard וקוראים לכלים מסוגו של האחרון בשם המסורבל להחריד “גלגשת דו-גלגלית בייצוב עצמי”. לאור העובדה שאף ילד בעל חיי חברה לא יקרא ל-Hoverboard שלו לא רכינוע ובטח ובטח שלא “גלגשת דו-גלגלית בייצוב עצמי”, אדבוק לפי שעה ב-Hoverboard. אגב, אם השם Hoverboed מצלצל לכם מוכר זה לא במקרה: זהו שם המותג הפיקטיבי של הסקייטבורד המעופף של מארטי מקפליי מסדרת סרטי בחזרה לעתיד. אישית, כמעריץ גדול של סדרת הסרטים, השימוש בשם הזה כדי לתאר את כלי התחבורה הלא מעופף הזה הוא לא פחות מחילול קודש, אבל כמבקר חפיצים עליי לשים את הרגשות בצד ולנסות לבחון כל מוצר ללא דיעות קדומות.

להמשך קריאה