בלוטות’

כאלו ניסיתי: Philips Fidelio M1BT

מאת
עד כה
התנסיתי בשני זוגות אזניות של פיליפס, ה-SBH9001
וה-SHB7000. היו אלו אזניות בלוטות’ זולות יחסית
(מחירים הנעים בין 300 ל-400 ש”ח בהתאם לדגם והיכן קונים אותו), ושני הזוגות
הללו השאירו עליי רושם מצוין בעיקר ביחס למחירן. עבור מי שיש לו תקציב גבוה יותר
(ודרישות הקרובות יותר לספקטרום האודיופילי) פיליפס מייעדת סדרת מוצרי יוקרה העונה
לשם Fidelio, על שם האופרה היחידה שכתב בטהובן. הסדרה
מקיפה מגוון רחב של רמקולים, תחנות עגינה ואזניות. כצפוי, האזניות שהכי עניינו
אותי בסדרה הזאת היו אזניות הבלוטות’ של החברה, ה-M1BT,
אזניות On The Ear.
קיבלתי אותן לבדיקה ואילצתי אותן בשבועות האחרונים להזרים את הטעם השנוי במחלוקת
שלי במוזיקה היישר אל האזניים הביקורתיות שלי.

Philips Fidelio M1BT (צילום: גד גניר)
לפני שאגש
לאיך הן נשמעות, נעשה היכרות קצרה: כאמור, ה-Philips
Fidelio M1BT הן אזניות אלחוטיות סטריאופוניות
בטכנולוגיית Bluetooth
בפרופיל A2DP. התצורה שלהן היא כאמור On The Ear,
והן אזניות סגורות. יש להן מיקרופון המשמש לשיחות, ושבב NFC
להתאמה מהירה למכשירים התומכים בטכנולוגיה הזאת. בנוסף, יש להן חיבור 3.5 מ”מ
סטנדרטי, להאזנה באמצעות כבל במקרים בהם לא רוצים או לא יכולים לעשות שימוש
ביכולות האלחוטיות שלהן.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Ultimate Ears Boom

מאת
בלוגרים
מתנשאים פותחים פוסטים במשפטים כמו “סביר להניח שטרם יצא לכם להכיר את יצרנית
האודיו Ultimate Ears“.
מצד שני, גם אני לא הכרתי את המותג הזה לפני שהציעו לי לבדוק רמקול אלחוטי שלו, כך
שאולי ניתן לטעון שאני לא מכיר מספיק את שוק יצרניות האודיו, אבל מתנשא? ממש לא.
אז אם נצא מנקודת הנחה שאינכם מכירים את המותג הזה, אז הכירו, Ultimate
Ears, חברה שהוקמה ע”י טכנאי סאונד בשם ג’רי
הארווי (שעבד עם להקות כמו ואן הלן, קיס, מוריסי, לינקין פארק ועוד) לפני 20 שנה
בדיוק יחד עם אשתו מינדי. החברה מייצרת בעיקר אזניות מקצועיות המשמשות מוזיקאים
בהופעות ובשנת 2008 נרכשה ע”י חברה קצת יותר מוכרת בשם Logitech.
מאז, Ultimate Ears (אשר תיקרא מעתה בפוסט זה בראשי התיבות UE)
מתפקדת כחברה בת ולמרות שעדיין ישנה הפרדה בין המותגים, פה ושם ניתן לראות את
טביעת האצבע של לוג’יטק. החפיץ הראשון שיוצא לי לבדוק של המותג הזה הוא מוצר שפונה
לאוכלוסיה פחות מקצועית ממה ש-UE
מכוונים אליה בדר”כ, רמקול אלחוטי בעל שם עם ניחוח ערסי משהו “Boom“.
 

Ultimate Ears Boom (צילום: גד גניר)


רמקולים אלחוטיים הם מוצר שנאלץ לעשות פשרה בין כמה אתגרים. כדי להחשב כרמקול טוב, עליו
להפיק איכות סאונד טובה ועוצמה חזקה, לנגן במשך זמן ממושך ובמקביל להיות קומפקטי
ועמיד. ברוב המקרים הנוסחה הזאת לא עומדת במבחן המציאות, כשברוב המקרים איכות השמע
ועוצמתה הן הקורבנות הכמעט קבועים. במקרה של ה-UE Boom,
איכות השמע לא רעה, והשמע מפתיע לטובה בעוצמתו החזקה. קצת מספרים למי שמתעניין:
העוצמה המירבית אליהם מגיע הרמקול הזה היא 88dbA,
טווח תדרים שנע בין 90 הרץ ל-20 קילוהרץ, ולשני הרמקולים שלו יש דרייברים בקוטר
1.5 אינטש, בעלי התנגדות של 4 אוהם. אמנם כיף להאזין למוזיקה דרך ה-Boom,
אבל הסאונד לא ממש מאוזן. הוא מדגיש בעיקר את התדרים הנמוכים (באסים. בובובום),
גוון סאונד שמאפיין גם רמקולים אלחוטיים אחרים. לעיתים הוא עושה זאת על חשבון
תדרים אחרים ולכן סביר להניח שאודיופילים לא יתלהבו מהרמקול הזה. רמקול כמו ה-Boom
הוא לא רמקול שתרצו להאזין דרכו למוזיקה קלאסית בחדר שקט בעודכם לוגמים יין אדום.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Parrot Zik 2

מאת
בשנים
האחרונות, יצרניות אוזניות רבות בוחרות באושיות מעולם המוזיקה על מנת למתג באופן
ייחודי ונגיש יותר את האזניות שלהן. הדוגמא המוכרת ביותר היא כמובן Beats
של ד”ר דרה (החברה למעשה שייכת לו, אך השם שלו הוא חלק בלתי נפרד מהמותג) אך
ישנן דוגמאות נוספות כמו SMS Audio
שנעזרת ב-50 סנט או Soul Audio
שהשיקה אזניות יחד עם Ludacris.
הטרנד הזה פלש לאחרונה גם לישראל, ויבואני אזניות החלו להשתמש בלהקת הדג נחש
ובאייל גולן כפרזנטורים. על כל האמנים האלו מאפילה בחירתה של Parrot,
בזמרת קונצ’יטה וורסט, כפרזנטורית לאזניות לשמן התכנסנו כאן היום, ה-Zik 2.
קונצ’יטה לא מצלצלת לכם מוכר? ובכן, מדובר בזוכה בתחרות האירוויזיון השנה, או אם
תרצו, האוסטרית ההיא עם הזקן.
Parrot Zik 2 (צילום: גד גניר)


האמת ש-Parrot
מוכרת בעולם פחות בזכות האזניות שלה, ויותר בזכות דיבוריות ה-Bluetooth
שלה לרכב. בשנה שעברה החברה חשפה את אוזניות ה-Bluetooth
הסטריאופוניות היוקרתיות שלה, ה-Zik,
עליהן שמעתי במקרה מחבר לעבודה, אך לא הצלחתי להשיג אותן לצורך בדיקה. מבלי לבדוק
אותן, לא הבנתי את היומרה של חברה שלא ממש מזוהה עם תחום האזניות והאודיו המקצועי,
לדרוש כמה אלפי שקלים עבור אזניות. לכן, כשהגיעה ההצעה לקבל את דגם ההמשך שלהן,
הסתקרנתי מאוד להבין מה עבר ל-Parrot בראש
כשהיא תימחרה בצורה כזאת את האזניות שלה, וקפצתי בהתלהבות על ההצעה.
קונצ’יטה וורסט, כשעליה אזניות Parrot Zik 2 (צילום: אתר יצרן)

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Jabra Move

מאת
לפני קצת
יותר מחודש השיקה ג’אברה בישראל את קו המוצרים החדש שלה לשנה הקרובה. בין שאר
המוצרים המעניינים שהציגה (עליהם אספר לכם בתקופה הקרובה), משכו את תשומת ליבי אוזניות
הבלוטות’ הסטריאופוניות החדשות של החברה, ה-Jabra Move.
בניגוד לאוזניות הבלוטות’ בתצורת On –Ear האחרונות של ג’אברה שיצא לי
להניח על אוזניי, ה-Jabra Revo Wirless,
האוזניות החדשות של ג’אברה מגיעות במחיר נוח יותר, אך לנושא המחיר נגיע כרגיל
בסוף.

Jabra Move (צילום: גד גניר)

המעצבים של
ג’אברה החליטו ליישר סוף סוף קו עם יצרניות אוזניות אחרות, והפנימה את העובדה
שאוזניות הן אביזר אופנתי לכל דבר. לכן, את גווני האפור והשחור ששלטו באוזניות ה-Bluetooth
הסטריאופוניות הקודמות שלה, החליף שילוב של שחור וכחול באוזניות הספציפיות שקיבלתי,
כאשר ניתן להשיגן גם באדום או בשחור. גם החומרים מהן עשויות ה-Jabra Move , משדרים תחושה איכותית: הקשת עשויה מתכת עמידה, ועטופה בריפוד בד. גם
העור של כריות האוזניים נראה מצוין ומאפשר לעור האוזניים לנשום. הקשת אגב, לא
לוחצת על האוזניים חזק מדי והן נוחות מאוד על הראש. התלונה היחידה שיש לי בהקשר
הזה מתייחסת להעדרו של מנגנון קיפול כלשהו שיגרום להן לתפוס פחות מקום בתיק. מצד
שני, מנגנונים כאלו הם הדבר הראשון שנוטה להתפרק לאורך זמן באוזניות, כך שייתכן
מאוד שהעדרו של מגנון שכזה יסייע ל-Move
להאריך ימים.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Noisehush BT700

מאת
ה-BT700
הן זוג האוזניות השני של חברת Noisehush
שיוצא לי לבדוק. הראשונות היו ה-Noisehush i7,
אוזניות בעלות מנגנון סינון רעשים אקטיבי במחיר נגיש יחסית, והתגלו כאוזניות לא
רעות. ה-BT700 הן יצור שונה לחלוטין. מדובר באוזניות
בלוטות’ סטריאופוניות, שאמנם אינן מתהדרות במנגנון סינון רעשים אקטיבי, אך לטענת Noisehush העיצוב שלהן מבודד רעשים ע”י כיסוי של האוזן, ומחזק את הבאסים שהן
מייצרות, טענה מעניינת שהיה לי חשוב לבדוק.
 

Noisehush BT700 (צילום: גד גניר)


בשנים
האחרונות, אוזניות הפכו לפריט אופנה לכל דבר. תאמינו או לא, נתקלתי פעם באוזניות
למכירה בקאסטרו, ליד הקופה, בין התחתונים לגרביים. אם אתם ממש מתעניינים, האוזניות
האלו נראו לא רע, אבל היתה להן איכות סאונד מזעזעת, כצפוי. יצרניות אודיו שהבינו
את החשיבות הרבה שנושא העיצוב מתחיל לצבור, החלו לשים על כך דגש, ושילבו חומרים
שונים, צבעים לא שגרתיים ומה לא. הכל, על מנת להשאר רלוונטי גם בעיני אלו שמבחינתם
טוב מראה עינים מאיכות צליל.

להמשך קריאה

כזה כדאי לכם: Binatone Brick (אבל לא בישראל)

מאת
אחד מחברי
הפייסבוק שלי שיתף הבוקר לינק למבצע באתר וואלהשופס: הנחה של 50% על אחד החפיצים
המלהיבים והאידיוטיים ביותר שאי פעם ראיתי. מדובר ב-Binatone
Brick, טלפון סלולרי בעיצוב רטרו, העתק של מכשירי
ה”בננה” הישנים, אלו שיכולנו לראות צמודים לידיהם של קבלנים ואנשי עסקים
בשלהי שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. כמובן שמדובר בהעתק בלבד, ולמעשה זהו טלפון
פשוט אך מודרני, עם חריץ לכרטיס סים כמובן, ואפשרות להרחבת זכרון באמצעות כרטיס MicroSD.
עוד תכונות שתמצאו ב-Binatone Brick שלא
יכולתם למצוא באבות אבותיו הסלולריים: פנס לד, נגן מוזיקה מובנה, ספיקר דרכו ניתן
לקיים שיחות או להאזין למוזיקה, רדיו, לוח שנה, ומשחק סנייק בו תוכלו לשחק על גבי מסך
צבעוני בגודל 1.77 אינטש וברזולוציה של 128 על 160 פיקסלים.
 

Binatone Brick (צילום: אתר יצרן)

אז נכון,
כל זה לא מרשים במיוחד, ובמידה רבה מאוד מדובר בגימיק. עם זאת, ב-Binatone
יודעים לספר על שני יתרונות פרקטיים של ה-Brick:
הוא מסוגל להחזיק מעמד במשך חודש (!) במצב המתנה, או לחילופין, כ-14 שעות שיחה.
מעבר לכך, אם אתם חוששים להעביר את הסים שלכם לטלפון ה”טיפש” הזה
ובטוחים שלא תצליחו להתנתק מהסמארטפון שלכם, אין שום בעיה. ה-Binatone
Brick יכול לשמש כדיבורית בלוטות’ לכל דבר, כאשר
ספר הטלפונים מהסמארטפון (אנדרואיד או אייפון בלבד) מסתנכרן עם זה של ה-Brick
וניתן לגשת אליו דרכו (אם כי קשה לי מאוד להאמין שהוא תומך הצגת פונטים בעברית, מה
שהופך את הפונקציה הזאת לפחות רלוונטית לקהל הישראלי).

כטלפון בפני עצמו, או כדיבורית Bluetooth, ה-Binatone Brick (צילום: אתר יצרן)

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: MEElectronics Air-Fi Venture AF52

מאת
כמו Noisehush,
עליהן סיפרתי לכם לפני כשבועיים, גם MEElectronics היא
יצרן חדש יחסית בשוק האוזניות הישראלי. החברה הזאת (אמריקאית, אם זה מעניין אתכם) החלה
את דרכה בשנת 2005 כיצרנית נגני MP3,
ובשנת 2009 החליטה לשנות את התמקדותה ולעבור לייצר אוזניות, לטענתה בגלל שהן
משפיעות באופן המשמעותי ביותר על חויית הסאונד, הפרמרטר החשוב ביותר מבחינתה של MEElectronics.
כפי שאתם ודאי יודעים אם אתם עוקבים באופן קבוע אחר הבלוג הזה, מותגים לא מוכרים
לא מרתיעים אותי, להיפך. לצד אוזניות ממותגים יותר מוכרים כמו Beats,
Jabra,
Sony
ו-Philips, אין דבר שמשמח אותי יותר מלמצוא “הפתעות”
מוצלחות ופחות מוכרות כפי שהיה עם ה-Superlux HD330.
מתוך מטרה ברורה למצוא את אוזניות הבלוטות’ המפתיעות הבאות, ביקשתי, וקיבלתי
לבדיקה את ה-MEElectronics Air-Fi Venture AF52,
אוזניות Bluetooth
סגורות בתצורת Over The Ear.

 

MEElectronics Air-Fi Venture AF52 (צילום: גד גניר)


להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: אזניות Beats Studio Wireless

מאת
אחת לכמה
חודשים, כאשר נופל עליי המצב רוח המתאים, אני מחליט לבקש לבדיקה מוצר יקר באופן
מגוחך, שאין סיכוי שהייתי חושב אי פעם לקנות אותו. זה בדיוק מה שקרה כאשר נפלה
בחלקי ההזדמנות לבחור מוצר מקטלוג המוצרים של באג. לאחר התלבטות קצרה, החלטתי ללכת
על ה-Beats Studio Witreless.
אני מקווה
שאין צורך שאספר לכם על Beats.
מדובר במותג האוזניות המוכר ביותר בעולם כרגע, כאשר חוט האוזניות האדום המשתלשל
מרוב דגמי האוזניות של Beats
מהווה סימן היכר ברור וייחודי בערך כפי שהיו האזניות הלבנות של אפל. אגב אפל –
לאחרונה הסתיימה עסקת הרכישה של Beats
ע”י החברה מקופרטינו, ומסקרן מאוד לדעת מהו הכיוון אליו הולכות שתי החברות
האלו.
Beats Studio Wireless (צילום: גד גניר)


רגע לפני
שאני מספר לכם על השבועיים שביליתי עם ה-Studio Wireless, קצת רקע אישי: ה”רומן” שלי עם Beats
החל כאשר בדקתי לפני מספר שנים את מכשיר ה- HTC
הראשון שהתהדר בשיתוף הפעולה בין היצרנית הטאיוונית לבין חברת האוזניות הפופולרית
מארה”ב, ה-Sensation XE.
מדובר היה בגרסת מוזיקה של מכשיר הדגל של HTC
באותה תקופה, והוא הגיע עם אקולייזר פנימי של Beats,
ואוזניות In – Ear  הידועות בשם URBeats.
במסגרת הבדיקה ההיא התרשמתי לטובה מאיכות השמע שלהן, אך היתה זו התרשמות שמבוססת
על שימוש לזמן קצר בלבד, ונאלצתי להחזיר את המכשיר והאוזניות בתוך מספר ימים.
כעבור שנה, קיבלתי זוג אוזניות שכאלו כמתנה. הייתי מאושר, עד שניסיתי להאזין
באמצעותן במשך תקופה ארוכה. לא הצלחתי למצוא דרך נוחה לשים אותן בתוך האוזן שלי
מאחר ויחסית לגודלן, הן היו כבדות מאוד. מעבר לכך, הן פשוט נשמעו לא טוב: הן
באסיות באופן מוגזם, שזה
כיף לאנשים מסוימים. לאנשים אחרים, כמוני, זה מפריע מאחר והבאסים כה חזקים שהם
מאפילים על כל צליל אחר.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Jabra ROX

מאת
כבר סיפרתי
לכם בעבר על אוזניות הבלוטות’ הסטריאופוניות הראשונות שקניתי. למי שלא עוקב, אספר
בקצרה: היו אלו אוזניות של Jabra,
אוזניות On-Ear עם
קשת עורפית (היתה תקופה שזו היתה תצורה פופולרית מאוד ומשום מה נעלמה). את הקנייה
הזאת ביצעתי אי שם בשנת 2008, בתקופה בה אוזניות כאלו היו סוג של צעצוע למאמצים
מוקדמים שמוכנים להתפשר פה ושם. האוזניות האלו נראו מצוין, היו נוחות מאוד על הראש
והאזניים ואפילו סיפקו איכות שמע לא רעה יחסית לאזניות בלוטות’ של אותה תקופה. מצד
שני, האוזניות האלו היו כשלון, לפחות מבחינתי: מהרגע הראשון שהאזנתי באמצעותן
לטלפון סבלתי משינויים בקצב הנגינה וניתוקים, תקלות שלא ניתן להתעלם מהן או לחיות
איתן בשלום. ההתנסות הבאה שלי עם אוזניות בלוטות’ סטריאופניות של ג’אברה היתה
בחודש ינואר השנה, עם ה-Revo Wireless,
אוזניות יקרות (לטעמי), אבל נפלאות.

Jabra ROX (צילום: יח”צ)


וזה מוביל
אותי לאוזניות איתן ביליתי את השבועיים האחרונים, ה- Jabra ROX Wireless, אוזניות In-Ear
אשר הושקו בחו”ל כבר בחודש אפריל, אך את העלייה הרשמית שלהן לארץ עשו ממש בשבועות האחרונים. כאן אני רוצה רגע לעצור ולספר לכם קצת
על חייו של בלוגר טכנולוגיה המתמקד בסקירת מוצרים. לרוב, המוצרים שאני מקבל, עברו
כבר אצל עיתונאים אחרים, או אפילו בעלי תפקידים שונים אצל היבואנית עצמה. במקרה של
ג’אברה, הם מקפידים לשלוח לי מוצרים חדשים, אטומים וסגורים שחויית האנבוקסינג שלהם
אמיתית ומרגשת כאילו קניתי בעצמי אותם. ב-ROX,
החויה הזאת נמשכה ונמשכה, עד שבשלב מסוים קלטתי שעברו כמעט 10 דקות מרגע שהתחלתי
לפתוח את האריזה ועד שהצלחתי להתיר את האוזניות מהקיבוע שלהן בתוכה. המון חתיכות
נייר דבק שקוף, גומיות ומה לא, הצמידו אותן למעמד שקוף בתוך האריזה, כשאפילו החוט
המקשר ביניהן מלופף בצורה שמסבכת את העניינים. אז נכון, האריזה היא אחד הדברים הכי
פחות חשובים בעת קנייה של מוצר, אבל אם ג’אברה מחליטה להשקיע כל כך באספקט הזה,
שתשקיע גם מחשבה באיך להקל על הרוכשים לחלץ משם את האוזניות במהרה.

אריזת ה-Jabra ROX (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

חייב כאלו: אזניות בלוטות’ Philips SHB7000

מאת
על ה-Philips
SHB7000 שמתי עין עוד לפני כחצי שנה. בשיטוטיי ברשת
אחר מקומות בהם ניתן לרכוש את ה-SHB9001,
נתקלתי ב-SHB7000 והן
עוררו את סקרנותי מאחר והמבנה שלהן הוא Over The Ear,
מבנה נדיר יחסית בטווח המחירים הזה של אוזניות בלוטות’ סטריאופוניות. בנוסף, מחירן
המומלץ בישראל עומד על 399 ש”ח, מחיר זול יחסית לאוזניות בלוטות’, מה שעורר
אצלי סקרנות ותקווה לעלות על מציאה אמיתית.
 

אוזניות Philips SHB7000 (צילום: גד גניר)

אתחיל
מהעיקר – איכות השמע. ה-SHB7000 ממשיכה
את הרושם הטוב שהשאירו עליי האזניות הקודמות שבדקתי של פיליפס, אם כי אופי הסאונד
שונה כאן לחלוטין.  לא תמצאו כאן באסים
עמוקים במיוחד, אבל תקבלו צליל מאוזן, חם, ופתוח, עד כמה שניתן להרגיש סאונד פתוח
באוזניות סגורות. כאן אני חייב לסייג. אני יודע להעריך סאונד טוב, אבל אני לא
מחשיב את עצמי כאודיופיל, ואם להיות כנה, אני גם לא ממש רוצה להיות אחד כזה. אני רוצה
ליהנות מהבורות שלי ולדעת להעריך אוזניות שעולות “רק” כמה מאות שקלים. בהתאם לכך, כאשר אני מקבל אוזניות לבדיקה, אני אוהב לתת גם לאנשים אחרים להאזין להן, כדי
לראות את התגובה שלהם. במדגם הלא מייצג ולא מדעי הזה, רובם המוחלט של האנשים שנתתי
להם להאזין לאוזניות הללו עשו פרצופים נלהבים. מצד שני, כדיבורית אלחוטית לטלפון, ניתן
להגדיר את תפקודן כגרוע, וברוב השיחות שניהלתי איתן, בתוך כמה דקות התבקשתי
באסרטיביות ע”י הצד השני בשיחה להפסיק להשתמש בהן מאחר וכמעט ולא שומעים אותי.

להמשך קריאה