אנדרואיד

כזה ניסיתי: Asus Memo Pad 8 ME181C

מאת
עד לפני
שנה וחצי, אם חשקתם בטאבלט אנדרואיד, יכולתם להשיג אותו בכל גודל שתרצו, בתנאי
שיהיה לו מסך בגדלים של 10.1 או 7 אינטש. כניסתו לשוק של הנקסוס 7 הראשון (בשנת
2012), והפופולריות הרבה לה זכה, הביאה את אפל להשיק את האייפד מיני, טאבלט בעל
מסך בגודל 7.9 אינטש. צעד זה דחף יצרניות אנדרואיד רבות להשיק לראשונה טאבלטים
בגודל מסך של 8 אינטש, וביניהן גם אסוס. ה-Memo Pad 8
ME181C הוא למעשה טאבלט ה-8 אינטש השני של אסוס.
הוא מחליף את ה-Memo Pad ME180A,
שהוא בעצם אחיו התאום (ובעל מסך ה-8 אינטש) של טאבלט שכבר בדקתי כאן לפני כמעט
שנה, ה-Memo Pad HD7.

Asus Memo Pad 8 (צילום: יח”צ)

אם לא יצא
לכם להכיר עדיין, בסדרת ה-Memo של
אסוס, תוכלו למצוא בעיקר טאבלטים בעלי מפרט לא רע (אם כי גם לא מרגש), המתומחרים
בצורה הוגנת למדי. מה זה אומר מפרט לא רע? ערכת שבבים של אינטל מסדרת Atom
הכוללת מעבד בעל 4 ליבות במהירות של 1.33 גיגהרץ, יחד עם זכרון RAM
בנפח של 1 גיגהבייט. נשמע לכם מוכר? נכון, זו אותה קונפיגורציה בדיוק כמו ב-AsusTransformer Pad עליו סיפרתי לכם לפני מספר שבועות. חויית
השימוש דומה גם היא, באופן לא מפתיע. מדובר בטאבלט זריז מאוד שמספק חויית שימוש
חלקה, זורמת ואמינה. משך כל ימי הבדיקה לא נתקלתי בקריסות של אפליקציות, איטיות,
לאגים למיניהם או כל תופעה שלילית אחרת. כמו ב-TF103C,
גם כאן סוגיית הנפח הצנוע של זכרון ה-RAM נשמעה
מדאיגה על הנייר, והפסיקה להדאיג ברגע שהשתמשתי בטאבלט. ניתן לזקוף זאת לזכותה של
אסוס בניהול נכון של הממשק שלה (ZenUI,
עליו ארחיב בהמשך) וניתן גם לזקוף זאת לגרסת האנדרואיד החדשה יחסית שהוא מריץ, KitKat
4.4.2, אשר אמורה לדעת לנהל מכשירי אנדרואיד בעלי
זכרון של 512 מגהבייט ומעלה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Tab S

מאת
קטלוג
הטלפונים הסלולריים של סמסונג הוא מהסבוכים והקשים ביותר להתמצאות. בין הסדרות,
תתי הסדרות והדגמים השונים תוכלו למצוא שמות כמו Mega,
Grand,
Note,
Trend,
Express,
ולכל שם כזה ניתן להצמיד גם Plus, Neo,
Duos,
ועוד. כמובן שאם תשאלו את אנשי השיווק של סמסונג הם יגידו לכם שהכי קל בעולם להבין
את ההבדלים ביניהם, אם כי בינינו, עד היום קשה לי להבדיל למשל בין מכשירי Plus
ל-Advance. קטלוג הטאבלטים של סמסונג היה עד לאחרונה
פשוט הרבה יותר וכלל שלוש סדרות עיקריות: ה-Tab
הרגילה (כשלאחרונה נוסף גם ה-Tab Lite,
גרסא זולה וחלשה יותר), ה- Note
(שהיתה סדרת הפרימיום העסקית), וסדרת ה-Tab Pro,
שזהה למעשה לסדרת ה-Note
כשההבדל היחיד הוא של-Pro אין
את הסטיילוס, סימן ההיכר של מכשירי ה-Note. אם
שרדתם את ההקדמה הזאת, אוכל לבשר לכם שנראה שסמסונג החליטה שפשוט מדי להתמצא בעולם
הטאבלטים שלה, ולכן החליטה להוסיף לשלוש הסדרות הקיימות, סדרה חדשה בשם Tab S.
בכך, יוצרת סמסונג סדרת טאבלטים אשר מקבילה לסדרת ה-S,
הסדרה הפופולרית והחזקה שלה מעולם הסמארטפונים האנדרואידיים שלה. סדרת ה-Tab S
אמורה להתחרות ישירות ב- iPad Air,
בכיר הטאבלטים של אפל (וגם ביורשו שעתיד להיות מוכרז לפי כל ההערכות ביום חמישי
הקרוב) ולפיכך מדובר בטאבלט בעל מפרט מרשים ועיצוב נאה במיוחד.

Samsung Galaxy Tab S (צילום: גד גניר)


להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus Transformer Pad TF103C

מאת
אסוס היא
מהיצרניות ההרפתקניות ביותר הקיימות בשוק. מעטות היצרניות אשר מעיזות כמוה בכל
הקשור לתצורות חדשות למוצרים קיימים, ובאימוץ מערכות הפעלה חדשות. ה-Transformer
Pad TF103C עליו אספר לכם בפוסט זה, הוא למעשה הנכד של
ה-TF101, טאבלט האנדרואיד הראשון של אסוס, זה שהחל
את סדרת ה-Transformer
הכוללת כיום גם טאבלטים מבוססי Windows 8.1 (כמו
ה-Asus TransformerBook T100,
עליו נכתב הפוסט הזה) וגם מחשבים ניידים של ממש (כמו ה-TransformerBookT300).

Asus Transformer Pad TF103C (צילום: גד גניר)

לפני שנגיע
אל ה-Transformer Pad TF103C,
נחזור כמעט חמש שנים אחורה, לשנת 2010. כמו לאחר השקת האייפון, גם לאחר השקת
האייפד, יצרניות הטכנולוגיה התעכבו בהצגת מענה הולם לטאבלט החדש והמצוין של אפל.
הניסיון הרציני הראשון הגיעה מכיוונה של סמסונג, עם הגלאקסי טאב שהריץ את אנדרואיד
בגרסא 2.2 (Froyo), שהותאמה באופן מאולתר למדי לשימוש בטאבלט.
בתחילת שנת 2011 (שנה בדיוק לאחר ההכרזה על האייפד הראשון) הוכרזו הטאבלטים
הראשונים מבוססי גרסת Honeycomb של
אנדרואיד, גרסא בעלת ממשק המותאם לשימוש נוח יותר בטאבלטים. שני הטאבלטים הראשונים
שהריצו את מערכת ההפעלה הזאת היו ה-Motorola Xoom, וה-Asus
Transformer TF101. ה-Transformer
הראשון (שגם היה הטאבלט הראשון שקניתי לעצמי) היה טאבלט לכל דבר, שניתן היה לרכוש
אותו עם מקלדת תואמת, הניתנת לחיבור ולפירוק. המקלדת הזאת כללה גם סוללה מובנית המטעינה
את הטאבלט כאשר הוא מחובר אליה, קורא כרטיסי SD ושני שקעי USB
סטנדרטיים, מצרך נדיר בטאבלטים.

להמשך קריאה

6 שנים להשקת ה-G1, סמארטפון האנדרואיד הראשון

מאת
בתוך הרעש הגדול של שיא המכירות החדש
שקבעה אפל בהשקת האייפון 6, מעטים שמו לב לכך שאתמול, ה-23/9 היה יום השנה השישי
להשקתו של מכשיר האנדרואיד הראשון בעולם, ה-T-Mobile
G1 (שנודע גם בשם HTC Dream).
ההשקה הזאת באה קצת יותר משנה לאחר השקת האייפון הראשון, ושלושה חודשים בדיוק אחרי
השקת ה-iPhone 3G.
המכשיר הזה סימן את תחילתו של מאבק אדיר בין אפל לגוגל, מאבק שהוכרע באופן ברור
ע”י אחד הצדדים. איזה צד? תלוי את מי שואלים, אבל עוד יותר חשוב, את מה
מגדירים כניצחון.
לפני שנדון בסוגיה הזאת, בואו ננסה
לחזור 6 שנים אחורה, ולנסות לקלוט מהי החומרה שיכולנו לרכוש במיטב כספנו באותה
תקופה. ה-G1 היה מצויד במעבד בעל ליבה אחת כמובן,
במהירות של חצי גיגהרץ, וזכרון RAM בנפח
צנוע של 192 מגה. נפח האכסון הפנימי שלו עמד על 256 מגה, אך ניתן היה להרחבה
במאצעות כרטיס זכרון. המסך שלו היה בגודל 3.2 אינטש והציג רזולוציה מביכה
בסטנדרטים של ימינו: 320  על
480 פיקסלים. המתחרה אגב מבית אפל הציג נתונים טיפה פחות מרשימים: מעבד במהירות
412 מגהרץ, זכרון RAM בנפח 128 מגה, מה שנתן את האות לחובבי
אנדרואיד רבים להתחיל את מלחמת ההשמצות כנגד האייפונים לדורותיהם, אשר מגיעים
באופן קבוע עם מפרט חלש יותר ממכשירי אנדרואיד מקבילים.

T-Mobile G1 (צילום: pahndroid.com)


מפרט לחוד וביצועים לחוד. ה-G1
הריץ את מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסא 1.6. בגרסא זו, אנדרואיד לא יכולה היתה להחשב
כמתחרה רצינית בהתמודדות מול האייפון, מסיבות רבות כמו אי תמיכה במחוות של מספר
אצבעות, סנכרון בעייתי מול חלק משרתי הדואר האלקטרוני, אך הבעיה המרכזית היתה בעיה
שבוודאי משפיעה לרעה על מכירותיה של מיקרוסופט בימינו. כאשר הוכרז האייפון 3G,
הוכרזה יחד איתו חנות האפליקציות של אפל. כבר עם הקמתה, הציעה חנות האפליקציות של
אפל מבחר רב הרבה יותר של אפליקציות מזה של גוגל בזמן השקת ה-G1.
בעוד הביקורות עליו לא היו חד משמעיות, המכירות שלו היו רחוקות מלהרשים, לפחות את
מי שחשב כי הוא יוכל לפגוע במכירות האייפון. ה-G1
המיליון נמכר בארה”ב באפריל 2009, יותר מחצי שנה לאחר ההכרזה עליו. לשם
השוואה, ה-iPhone 3G
המיליון נמכר בסופ”ש הראשון של ההשקה שלו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Ascend P7

מאת
מכון המחקר
IDC
קבע כי ברבעון השני של שנת 2014 יצרנית הסמארטפונים שהגיעה למקום השלישי בהיקף
המכירות שלה, אחרי אפל וסמסונג, היא לא אחרת מאשר Huawei
הסינית. ב-IDC מסבירים זאת בכך שמפעילות הסלולר הסיניות
סיבסדו לאחרונה באופן נרחב מכשירים התומכים ברשתות דור רביעי – LTE.
ה-Huawei Ascend P7, אחד המכשירים החזקים ביותר בפורטפוליו של
החברה הזאת, אשר עשה עליה בשבועות האחרונים ארצה, הוא אחד ממכשירי הדור הרביעי
האלו. 
Huawei Ascend P7, מסך הבית (צילום: גד גניר)


נתחיל
מהמפרט הטכני, שם חיכתה לי הפתעה: ערכת שבבים שלא שמעתי על קיומה מעולם. אני מכיר
מכשירים המבוססים על פלטפורמות של קוולאקום (Snapdragon),
אני מכיר את Exynos של
סמסונג, את MTK הפופולרית במכשירים סיניים, ואפילו יצא לי
להתנסות גם במכשיר או שניים המבוססים על ערכת שבבים של NVIDIA.
ה-Huawei Ascend P7 מצויד בערכת שבבים הנקראת HiSilicon
Kirin 910T, בעלת מעבד מרובע ליבה, במהירות של 1.8 גיגהרץ. ל-P7 גם זכרון RAM
בנפח של 2 גיגה, מה שאמור להבטיח פעולה חלקה וריבוי משימות יעיל. זכרון האכסון הפנימי
של ה-Ascend P7 עומד על נפח של 16 גיגה, כאשר בהתאם למגמה החיובית בשוק, גם Huawei
מאפשר לכם להרחיב את נפח הזכרון הפנימי באמצעות כרטיס זכרון. המפרט הזה מריץ את
מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסא 4.4.2, גרסה עדכנית יחסית, אם כי לא הכי חדשה שיש.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Gear 2

מאת
נכון להיום, השעון המתקדם והיקר ביותר
שצרכן ישראלי יכול לרכוש ביבוא רשמי בישראל, הוא ה-Gear 2
של סמסונג. למעשה, השעונים החכמים היחידים שתוכלו לקנות בישראל ביבוא רשמי הם אך
ורק מתוצרת סמסונג. ה-Gear 2 הוא
המשכו הישיר של ה-Galaxy Gear אותו
בדקתי כאן בבלוג לפני כמעט שנה ויש לו גם גרסה זולה יותר בשם Gear 2 Neo,
שעון חכם שקיבל ממני לא מעט מחמאות. אזהרה מראש לקוראים: מאחר ושלושת השעונים האלו
די דומים זה לזה מבחינת המפרט והעיצוב, כל הפוסט הזה יהיה רצוף בהשוואת, כדי
להדגיש בפניכם את ההבדלים המינוריים ביניהם. אגב, ה-Gear Fit
שייך לקטגוריה אחרת לחלוטין של מוצרים, צמידי ניטור, שם יש לצרכן הישראלי כבר מבחר
רחב יותר של אפשרויות, אך כאמור, התכנסנו כאן היום כדי לדבר על הגיר 2, אז קדימה סרג’יו,
לעסק.
 

Samsung Gear 2 (צילום: גד גניר)


להמשך קריאה

כאלו השוויתי: האנדרואידים הכי חזקים בשוק

מאת
כל שנה
מביאה איתה את ההתלבטויות הסלולריות שלה. סביר להניח שב-2006 התלבטתם בין Nokia N73
ל-Sony Ericsson K800i, ב-2010 ההתלבטות שלכם היתה כנראה בין Galaxy S
לבין iPhone 3GS, ובשנה שעברה, בהתאם לגדילה בפלח שוק מכשירי
האנדרואיד, ההתלבטות התרחבה וכללה מכשירים מחברות כמו סוני ו-LG
שעד אותה עת לא נחשבו לשחקניות משמעותיות. עפ”י מכון המחקר IDC,
נראה כי נכון לרבעון השני של שנת 2014, 85% משוק הסמארטפונים העולמי נשלט ע”י מכשירים המריצים את מערכת ההפעלה אנדרואיד. בדיוק בתקופה זו, סיימו ארבע יצרניות
האנדרואיד המובילות עפ”י רשימה זו את תהליך השקת מכשירי הדגל שלהן לעת
הנוכחית, ה-LG G3, HTC
עם ה-One M8 שלה, SamsungGalaxy S5, ו-Sony xperia Z2.
תוסיפו לכך את העובדה שבדיוק היום, הבלוג הזה חוגג שנה לפרסום הפוסט הראשון שלו,
ותקבלו סיבה מצויינת לכנס את ארבעת מכשירי האנדרואיד המובילים בשוק להשוואה. 
HTC One M8, LG G3, Samsung Galaxy S5, Sony xperia Z2 (צילום: גד גניר)

לפני
שניגש להשוואה עצמה, אני רוצה להתעכב לרגע דווקא על מכשירים שלא נכללו בהשוואה:
האייפון 5S הוא
מכשיר ראוי, אך הוכרז בדיוק לפני שנה, ועתיד לראות את יורשו מגיח לאויר העולם
בימים הקרובים, ולכן לא הוגן להכניסו להשוואה יחד עם מכשירים שהוכרזו יותר מחצי
שנה אחריו. בלקברי ו-Windows Phone 8.1
אינן תופסות פלח שוק משמעותי המצדיק את הופעתם של מכשירים המריצים את מערכות ההפעלה האלו כאן, מה שאומר שההשוואה הזאת היא על
טהרת מכשירי האנדרואיד בלבד. מאחר ובחרתי בהשוואה בין מכשירים המיובאים לארץ באופן
רשמי ומסודר בלבד, גם ה-One Plus One,
מכשיר אנדרואיד סיני בעל מפרט מרשים, לא נכלל בהשוואה הזאת.

כאמור,
בחרתי שלא להסתפק בבדיקות שעשיתי למכשירים האלו, כל אחד בנפרד, בסמוך להשקה שלהם. ביקשתי,
וקיבלתי את ארבעתם שוב, הפעם בו זמנית, לבדיקה השוואתית שנמשכה שבועיים. בחרתי
להתמקד בנושאים כמו ביצועים, איכות המסך, עיצוב חיצוני, ארגונומיה, איכות סאונד
ופרמטרים נוספים אחרים. כל זאת מתוך כוונה למצוא את הטלפון הטוב ביותר מבין ארבעת
המכשירים הנהדרים האלו כאשר בכל נושא, בחרתי להציג את שני המכשירים שהציעו את הביצועים
הטובים ביותר מבין הארבעה. וכעת, לאחר כל ההקדמות, אפשר לעבור לתוצאות עצמן:

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: THL 5000

מאת
סוגיית
הסוללה בטלפונים סלולריים הולכת ותופסת יותר ויותר תשומת לב אצל היצרניות. העניין
הבעייתי כאן – עדיין אין חידושים פורצי דרך בכל הקשור לטכנולוגיית הסוללה, מה
שמחייב את היצרניות לבחור באחד או יותר משני פתרונות נפוצים: או להרחיב את קיבול
הסוללה במכשיר, או לדאוג שידע לעשות שימוש נכון וחסכוני בה. חלק מהיצרניות בוחרות
לשלב במכשירים שלהן מצבי חסכון בסוללה שאמורים לאפשר לכם להשאר בעת הצורך זמינים
למשך מספר שעות, אך הם עושים זאת באמצעות כיבוי של כל הקישוריות, הפחתה דראסטית
בבהירות המסך (או שינוי צבעי המסך לשחור ולבן), ועוד פעולות שהופכות את הסמארטפון
שלכם לשימושי בערך כמו נוקיה 3100, רק פחות עמיד. מנגד, בשנים האחרונות אנחנו עדים
ליותר ויותר סמארטפונים המגיעים עם סוללות בקיבול של  3000mAh ואף
יותר מכך, שלרוב מעניקים מספיק זמן סוללה לשימוש סטנדרטי של יום שלם במכשיר. THL
הסינית החליטה לקחת את המגמה הזאת מספר צעדים קדימה וציידה את ה-THL 5000 שלה בסוללה בעלת קיבול של, כמה מפתיע, 5000mAh.
קוראי הבלוג הקבועים יודעים כבר שנתון כזה מלהיב אותי לפעמים יותר ממספר הליבות
במעבד, או מספר הפיקסלים על המסך, ולשמחתי הזדמן לי להניח את ידיי הנלהבות ומלאות
הציפיה על אחת ממספר יחידות בודדות של THL 5000
שהגיעו לארץ במסגרת בדיקות טרם יבוא רשמי.

THL 5000 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Dell Venue 7

מאת
תקופה
ארוכה עברה מאז יצא לי לבדוק טאבלט אנדרואיד. למען האמת, אם לא מכלילים בתקופה
הזאת את ה-Trnasformer Boo Trio
(שבדקתי לפני למעלה משלושה חודשים והוא למעשה שילוב בין מחשב נייד וטאבלט, ככה
שקצת קשה להתייחס אליו כאל טאבלט אנדרואיד רגיל), טאבלט האנדרואיד הקונבנציונלי
האחרון שבדקתי היה הנקסוס 7, בגרסת 2013, טאבלט אותו בדקתי לפני יותר מחמישה
חודשים. זה לא שבחרתי להתעלם משוק הטאבלטים מבוססי האנדרואיד בתקופה הזאת. להיפך,
אם היתה השקה שבאמת מרגשת אותי בתקופה הזאת, הייתי מתנפל על הטאבלט הזה בכל הכוח,
ומספר לכם על דעתי עליו.

ואז הגיעה
ההצעה לקבל לבדיקה את ה-Dell Venue 7,
טאבלט אנדרואידי מבית דל, חברה שיש לה אמנם ניסיון עם מערכת ההפעלה הזאת, אבל
מקפידה בדר”כ לקדם ולדחוף לקדמת הבמה דווקא את המוצרים שלה מבוססי מערכת
ההפעלה ווינדוס 8 של הענקית מרדמונד.

Dell Venue 7 (צילום: יח”צ)

נחזור ל-Venue 7,
האח הקטן יותר של ה-Venue 8, שני
טאבלטים אנדרואידיים של דל החולקים מפרט זהה, למעט המעבד וגודל המסך: ב- Venue 7
יש מעבד של אינטל מדגם Atom Z2560
במהירות של 1.6 גיגהרץ, זכרון RAM בנפח
של 2 גיגה, 16 גיגה נפח אכסון הניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון, מעבד גרפי של
אינטל וכל אלה מריצים גרסא ותיקה יחסית של מערכת הפעלה אנדרואיד, גרסא 4.2.2, Jelly Bean.
אז מדובר במפרט מתקדם יחסית, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בצורה יוצאת דופן בשימוש
היומיומי בו. הוא התמודד לא רע עם ריבוי משימות ברוב המקרים, למעט הזמן שבו התקנתי
עליו אפליקציות, פרק זמן שבו לא ניתן היה לעשות משהו אחר עם הטאבלט, ובנוסף הוא
התחמם באופן חריג. התגובה שלו למגע טובה, וזריזה, וכך גם משך הזמן שלוקח
לאפליקציות להפתח, אבל לא מדובר בחויית שימוש זריזה כמו ב-Nexus 7 (2013).
לכל היותר, הוא מתחרה ב-Asus Memo pad HD7,
טאבלט בעל זכרון RAM בנפח של 1 גיגה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: סמארטפון Sony xperia Z2

מאת
הבלוג הזה קיים כמעט
שנה, ועם כל חודש שחולף, כמות הבקשות מצד קוראים שאבדוק מוצרים ספציפיים שמעניינים
אותם, הולכת וגוברת. הבקשה שחזרה על עצמה הכי הרבה פעמים בחודשים האחרונים, היתה
ללא ספק הבקשה שאבדוק את ה-Sony Experia Z2, במיוחד אחרי שכבר בדקתי
את ה-Samsung Galaxy S5, ה-HTC One (M8) וה-LG G3. אז קודם כל, תודה לכם קוראי הבלוג, מסתבר שאתם באמת מתעניינים
במה שאני כותב כאן (או שאתם רק מסתכלים על התמונות, וזה גם בסדר, באמת).

Sony xperia Z2 מציג שימוש בדפדפן על אתר אקראי שנתקלתי בו במקרה (צילום: גד גניר)


אז בואו נדבר קצת על
ה-Z2. עפ”י נתוני חברת Localytics, נכון לסוף חודש פברואר,
סוני ממוקמת במקום הרביעי בין יצרניות מכשירי האנדרואיד בעולם, מקום אחד מעל מוטורולה.
המיקום הזה אמנם נשמע מחמיא, אך בפועל סוני שולטת רק על 5% משוק מכשירי האנדרואיד
כיום. המיקום הזה, מאפשר לה להשיק ספינות דגל בזו אחר זו, מבלי ליצור יותר מדי רעש
בקרב משתמשים שקנו את המכשיר הכי מתקדם שלה וחשבו שהוא ימשיך לשאת בסטטוס הזה
לפחות שנה, כפי שנהוג, לרוב, אצל יצרניות אחרות. אצל סמסונג לדוגמא, שמועות שהחלו
לפרוח מיד לאחר השקת האס 5, על השקת מכשיר נוסף, מכשיר פרימיום העשוי מתכת (שמועות
שחוזרות על עצמן מדי כמה חודשים, והפכו בימים האחרונים ל-Samsung Galaxy Alpha), עוררו כעס אדיר
בפורומים ובקבוצות דיון של משתמשי סמסונג ברחבי העולם. ה-Z2 הוכרז בפברואר השנה,
במהלך תערוכת MWC בברצלונה, חצי שנה בלבד לאחר הכרזת ספינת הדגל הקודמת ה-Sony xperia Z1 (וזאת מבלי להזכיר את ה-Z1s, גרסא טיפה חזק יותר של
ה-Z1, שהוכרזה בינואר 2014, חודש לפני ה-Z2).

להמשך קריאה