אנדרואיד

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy S6 Edge

מאת
בואו נחזור
בזמן כמעט עשר שנים אחורה. נוקיה שולטת ללא עוררין בשוק הטלפונים הסלולאריים,
סמארטפונים הם עדיין מילה גסה בקרב מי שאינו איש עסקים מצליח, והטלפון היחיד
שתמצאו בו את הלוגו של אפל יוצר בכלל ע”י מוטורולה, ה-ROKR E1.
סמסונג באותה תקופה היתה יצרנית חזקה, אך לא מובילת שוק. האלטרנטיבה שהציגה
לטלפונים העממיים של נוקיה היתה בעיקר עיצוב יוקרתי וייחודי וממשק אלגנטי העונה
לשם Samsung Black UI. ה-X820
היה אחד המכשירים שהביאו לידי ביטוי את התפיסה הזאת של סמסונג וגם אחד המכשירים
הראשונים שיצא לי לבחון ולכתוב עליהם. בימים ההם, שלפני השקת האייפון, עובי דק
במיוחד היה מספיק כדי למשוך תשומת לב בלתי רגילה, אפילו שהיה מדובר במכשיר מדור
2.5 בלבד.
חזרה לשנת
2014, ערב השקת הגלאקסי אס 5. סמסונג היא יצרנית האנדרואיד הגדולה בעולם, מכשירי
הדגל שלה מתחרים בעיקר באייפונים לדורותיהם ונוקיה כבר מזמן לא קיימת כמותג המייצר
טלפונים סלולריים. במרדף אחר ביצועים טובים יותר, סמסונג התמכרה להשקה של מכשירי
דגל חזקים ובעלי מפרט מפלצתי, אך בדרך לשם הציבה את היוקרה והסטייל במקומות נמוכים
יותר בסדר העדיפויות. בעוד המתחרות מציגות מכשירים שעשויים מחומרים איכותיים
ונראים מעולה, סמסונג מתעקשת להכריז על מכשירי דגל שהפלסטיק שולט בהם. שיא הביקורת
על העיצוב הגיע בהשקה של הגלאקסי אס 5, כאשר התברר שאחת השמועות העיקשות ביותר
לגביו על כך שיושק בשתי גרסאות (אחת מפלסטיק כרגיל ואחת יוקרתית יותר ממתכת)
התבדתה. החל מאותו ערב ועד שנה לאחר מכן חל בסמסונג מהפך תפיסתי: ראש מחלקת העיצוב
בחטיבת הסלולר פוטר, סמסונג השיקה את הגלאקסי אלפא ששולבה בגופו מסגרת מתכתית (רק
כדי לבטל את הסדרה הזאת מאוחר יותר) ולאחר מכן את סדרת ה-A
שלה (ביניהם ה-A5). במקביל, במהלך כנס IFA
ערכה לראשונה השקה כפולה של מכשיר חשוב – הנוט 4 (שכלל גם הוא את המסגרת המתכתית),
יחד עם הנוט אדג‘ בעל המסך הייחודי. כל המכשירים האלו היו רק הכנה להשקת הגלאקסי אס 6, וגרסת האדג’ שלו השנה ב-MWC.
Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)
שני
המכשירים האלו חולקים מפרט זהה כמעט לחלוטין ונבדלים זה מזה בעיקר בעיצוב ובתוספות
קטנות לממשק הנובעות מהשוני העיצובי הזה. זאת הסיבה שבפוסט הזה לא אתייחס לנקודות
אליהן התייחסתי בפוסט על הגלאקסי אס 6 ואין בהן שוני מהותי באדג’.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: HTC One M9

מאת
איך
מייצרים התלהבות סביב סמארטפון חדש כשאין לך חידושים טכנולוגיים מסעירים? שמים דגש
מיוחד על עיצוב, חומרים ואיכות בנייה. HTC
קלטה זאת במעבר מה-One X אל ה-One M7
המתכתי והמעוצב וקצרה המון מחמאות על כך. בשנה שעברה, כשהציגה את ה-One M8,
הורמו גבות כיצד חברה כמו HTC
משחררת לשוק מכשיר כמעט זהה חיצונית לזה שאותו הוא אמור להחליף. כעת, מגיע תורו של ה-HTC M9,
המכשיר שהושק באותו יום, מספר שעות לפני ה-Galaxy S6,
וממשיך את המגמה העיצובית השמרנית של HTC
מהשנתיים האחרונות. יחד עם השמרנות, הגיעו גם מאזנים כלכליים טובים יותר לחברה
שלפני שנתיים נקלעה למצב רע מאוד וסבלה מהפסדים, פרשיות ריגול תעשייתי ועוד. במצב
כזה, השאלה ששווה לשאול היא האם ההליכה על בטוח של HTC ייצרה מכשיר אטרקטיבי מספיק.

HTC One M9 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כאלו היא ניסתה: Jumping Sumo ו-MiP

מאת
רובוטים הם הגלגול המודרני של רכבים
בשלט רחוק. הרעיון הבסיסי דומה: צעצוע שבלחיצת כפתור מבצע פעולות פיזיות. איך
הופכים את הצעצוע הזה לעכשווי? ממתגים אותם כ-Droneים (השם
שבו משתמשים גם לתיאור מל”טים צבאיים) ומאפשרים שליטה בהם דרך אביזר שממילא
דבוק לידיים של הילדים שלכם (טוב נו, גם לידיים שלכם), הסמארטפון. לפני מספר
שבועות גד הציע לי להתנסות בשניים כאלו שקיבל לבדיקה. הראשון, Jumping
Sumo של חברת Parrot
שייתכן
ומוכרת לכם בזכות ה- A.R.Drone שהוא
כמעט שם נרדף לרובוטים מעופפים. השני הוא ה- MiP של חברת WowWee מהונג
קונג, חברה קצת פחות מוכרת אך כזאת שכבר הצליחה להרשים מגוון רחב של משתמשים ברחבי
העולם, עם ה-RoboSapien,רובוט
אחר שהציגה בערב חג המולד בשנת 2004 והצליחה למכור ממנו בתוך מספר ימים לא פחות מ-1.5
מיליון יחידות. 
Jumping Sumo
הרובוט של חברת Sumo
נראה כמו כלי שטח קטן, עם גלגלים גדולים במיוחד, שתי נורות LED
קדמיות הנראות כמו עיניים ושוקל רק 180 גרם. הקונספט שלו אולי נראה פשוט,
אך הוא מהנה במיוחד – לצד האפשרות להניע את הרובוט קדימה, אחורה ולצדדים, שמחתי לגלות שהוא מגיע עם מגוון תמרונים מוגדרים מראש ותרגילים מיוחדים. השליטה ברובוט וביצוע
התרגילים השונים הם באמצעות אפליקציה (זמינה למשתמשי iOS,
אנדרואיד ואפילו Windows Phone),
המאפשרת תזוזה חופשית או לחילופין בניית מסלול ״מכשולים״. מסלול זה כולל אפשרות
לקבוע את תנועת הרובוט, לצד ביצוע תרגילים ותעלולים בנקודות מסויימות. להערכתי,
מדובר בסוג של הצגת יכולות מוכנה מראש, במטרה להרשים עוד יותר את חבריי כשהם רואים
את הרובוט בפעם הראשונה.


Parrot Sumo, מבט על החזית (צילום: גד גניר)




לצערי, הרובוט אינו מגיע ״מוכן
לפעולה״ מהקופסה ואופן ההפעלה שלו לא אינטואיטיבי כמו שקיוויתי. המשמעות היא שהיה
עליי לעשות משהו שאני שונאת לעשות – לפתוח את חוברת ההפעלה ולהבין איזה אפליקציה
עליי להוריד, היכן נמצאת הסוללה וכמה זמן אני צריכה להטעין את הרובוט. במידה ואתם
מתכננים להביא את ה-Jumping Sumo
כמתנה לדור הצעיר, סביר להניח שיהיה עליכם לשבת איתם בפעם הראשונה ולהסביר להם מה
עליהם לעשות, או לזרוק את האחריות הזאת על הוריהם.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Take

מאת
לפני
כשלושה שבועות נפתח עידן חדש בשוק הטלויזיה הישראלית, לפחות אם תשאלו את האנשים
שמביאים לכם את Take, שחקן חדש בשוק שהולך ומתחמם לאחרונה.
מאחורי המיזם הזה עומדת קבוצת פל, אשר היתה ידועה עד כה כנותנת שירות עבור מוצרים
לבנים (מקררים, תנורים, מדיחי כלים וכו’) ובבעלותה גם מעבדות סלדון, רשת מעבדות
הסלולר הגדולה ביותר בישראל. Take פתחה
בקמפיין מאסיבי בחודשים האחרונים ברשתות החברתיות, אך היה קשה להבין מהי המהפכה
עליה מדובר כי השירות עצמו טרם הושק. בתקופה האחרונה בדקתי כאן את סלקום TV
המתיימרת להכנס לשוק הטלויזיה, וגם את ה-Xtreamer Wonder
המציג סוג של אלטרנטיבה. כעת, הממיר של Take
הוא המתמודד המסקרן ביותר בשוק הזה, לפחות עד לכניסתם של שחקנים כמו רמי לוי וגולן
טלקום. לשמחתי, לא הייתי צריך להמתין עם הסקרנות שלי יותר מדי, וזמן קצר לאחר
ההשקה קיבלתי ממיר כזה להתנסות.
ממיר Take והשלט שלו (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu M1 Note

מאת
בניגוד
לשנים קודמות, בהן מחיריהם של מכשירי דגל נשמרו פחות או יותר באותה רמה, נראה כי
השנה רוב היצרניות הגדולות החליטו להעלות מחירים. בינתיים, בזירת המכשירים הזולים
יותר, התחרות מתחילה להתחמם, הודות להתבססות של יותר ויותר של יצרניות סיניות
בשוק, ולשיפור המתמיד באיכותם. בחודש נובמבר סיפרתי לכם כאן על ה-MX4,
הדור הרביעי של מכשירי הדגל של Meizu
שהגיע לישראל עם מחיר סביר של 1600 ש”ח והיה לאחד המכשירים שזכו להכי
הרבה עניין מצד הגולשים בבלוג שלי. חלפו חמישה חודשים ובאג מציגה כעת את ה-Meizu M1
Note, מכשיר עם מפרט מצוין הממוקם בקצה הנמוך של
סקאלת הפאבלטים (גודל מסך של 5.5 אינטש) ומתומחר באופן אגרסיבי במיוחד: 999
ש”ח בלבד.

Meizu M1 Note (צילום: גד גניר)
אז איזה
מפרט טכני ניתן לקבל עבור 999 ש”ח בשליש השני של שנת 2015? ובכן, לא מעט, אם
תשאלו את Meizu: מעבד MT6752
של היצרנית הסינית מדיה טק בעל 8 ליבות במהירות 1.7 גיגהרץ כל אחת, אשר תומך
בטכנולוגיית 64 ביט וברשתות דור רביעי. אם לא אמרתי זאת בעבר, נכון להיום, אין
באמת צורך בטכנולוגיית 64 ביט עצמה, מאחר והמכשירים אינם מגיעים עם זכרון RAM
שבה הטכנולוגיה הזאת באה לידי ביטוי. יחד עם זאת, הארכיטקטורה שבה בנויים המעבדים
התומכים ב-64 ביט היא יעילה מאוד, משהו שנחשפתי אליו כשבדקתי את ה-HTC Desire 820, מכשיר עם מעבד Snapdragon
615 שגם הוא תומך ב-64 ביט, ומציג יופי של
ביצועים. Meizu ציידה את ה-M1 Note
בזכרון RAM בנפח נדיב (ביחס לרמת המחיר של המכשיר) של 2
גיגה. מצד שני, זכרון האחסון של המכשיר צנוע מאוד ועומד על 16 גיגה, ללא אפשרות
הרחבה. כמו מכשירים סיניים רבים אחרים, גם ה-Meizu M1
Note הוא מכשיר Dual Sim.
החומרה הזאת מריצה נכון להיום את אנדרואיד בגרסא 4.4.2 ועתידה להתעדכן בזמן הקרוב
מאוד לגרסה 5 Lollipop.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy S6

מאת
עונת
מכשירי הדגל נפתחה רשמית. בעולם היא החלה רשמית ב-MWC 2015,
אך אלינו היא הגיעה רק בשבועות האחרונים. כמו בשנה שעברה, ישנן ארבע יצרניות
אנדרואיד גדולות שהשוק המקומי מחכה בעיקר להן. LG
אמורה להציג רשמית את ה-G4 ב-28/4, סוני הציגה את מכשיר הדגל
שלה ה-xperia z4 רק עבור השוק היפני, ו-HTC
תשיק מחר בישראל את ה-One M9. מי
שהקדימה את כולן היא יצרנית מכשירי האנדרואיד הגדולה בעולם, סמסונג, שהציגה את ה-Galaxy S6
וה-Galaxy S6 edge שלה בישראל כבר לפני שבועיים.
Samsung Galaxy S6 (צילום: גד גניר)
זה לא סוד
שעברה על סמסונג שנה לא קלה. ההשקה של ה-Galaxy S5
לוותה בתגובות צוננות למדי (למרות שאני אישית התלהבתי מה-S5,
גם בהשוואה אל מול מה שהיה ליצרניות האחרות להציע). גם על הציבור הרחב מסתבר,
המכשיר עשה פחות רושם. נתוני המכירות לא עמדו בציפיות של סמסונג, ובשלב מסוים אפל
אף נטלה שוב את ההובלה בטבלת המכירות העולמית. כדי למנוע את המשך הסחף השלילי הזה,
סמסונג נדרשה לקחת צעדים דראסטיים. בסופו של דבר, בחרה סמסונג להשיק יחד שתי גרסאות
שונות, דומות במפרט הטכני שלהן, אך שונות מאוד זו מזו בעיצובן, ה-Galaxy S6,
וה-Galaxy S6 edge. אני קיבלתי לבדיקה את הגרסה היותר
קונבנציונלית, הגלאקסי אס 6, אך יצא לי למשש מעט גם את גרסת ה-edge
.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xtreamer Wonder

מאת
המותג
הסיני Xtreamer הוא מותג מוכר ודי פופולרי בשוק הסטרימרים
הישראלי. זה לא מפתיע כשמדובר במותג שהסלוגן שלו הוא Why Pay
More, ואכן החברה מייצרת ברוב הזמן מוצרים זולים
ואיכותיים יחסית. ב-Xtreamer
מתמקדים בעיקר בסטרימרים למרות שלפני שנתיים בערך עשו גיחה קצרה גם לעולם המובייל
והציגו מספר סמארטפונים מבוססי אנדרואיד. כעת מגיע תורו של ה-Xtreamer
Wonder, סטרימר מבוסס אנדרואיד שאף זכה לדמות
מצויירת בסרטון פרסומת לבזק, פרי ידם של ניר וגלי. קצת מוזר שדווקא בזק, בעלת
השליטה ביס, בוחרת למכור ללקוחותיה סטרימר המכוון לצריכת תכנים היישר מהרשת ומייתר
במובן מסוים את הטלויזיה בלויין. מצד שני, שוק הטלויזיה הישראלי נמצא כיום על סף
מהפכה דומה לזו של מהפכת הסלולר. סלקום TV
היא זו שביצעה את הניסיון הראשון לשבור את הדואופול ורק אתמול התבשרנו על כניסתה
של Take, שחקנית נוספת בתחום, עם סטרימר מבוסס
אנדרואיד ומשולב מקלט עידן+. האם ה-Wonder יהיה
זה שיגרום לכם לוותר על המנוי שלכם ביס או בהוט? התשובה קצת מורכבת, אבל נגיע לזה
אח”כ.
Xtreamer Wonder (צילום: גד גניר)


מאחר וה-Xtreamer
Wonder הוא סטרימר מבוסס אנדרואיד, הוא מגיע עם
מפרט שנושא דמיון מסוים למפרטים טכניים של טלפונים סלולריים או טאבלטים: מעבד בעל
ארבע ליבות במהירות מקסימלית של 2 גיגהרץ כל אחת, 2 גיגה זכרון RAM
ועוד 16 גיגה זכרון אחסון ומעבד גרפי בעל 8 ליבות. גרסת האנדרואיד שמריצה את
החומרה הזאת היא אנדרואיד 4.4.4. פעם, לפני מספר שנים, סרטי HD
היו אתגר שמכשירי אנדרואיד מתקשים להתמודד איתו אך מאז המצב הספיק להשתנות וכיום
המפרט הזה הוא מעל ומעבר למה שנחוץ כדי להתמודד עם האתגר של הצגת סרטים מכונן קשיח
המחובר ב-USB למכשיר. עם זאת, ישנם מצבים בהם ה-Wonder
לא מצליח להזרים באופן רציף קבצים ברשת המקומית דרך XBMC,
בייחוד כשמדובר בסרטים ברזולוציית Full HD
וחבל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: BLU Studio Energy

מאת
אחת
ההכרזות שהכי משכו את תשומת ליבי ב-CES 2015 היתה
של ה-BLU Studio Energy, טלפון עם מפרט צנוע למדי עם נתון אחד ויחיד
שהופך אותו למסקרן במיוחד: סוללה של לא פחות מ-5000 מילי אמפר. אם טרם יצא לכם
להכיר, BLU היא יצרנית טלפונים סלולריים אמריקאית
(משרדי החברה ממוקמים במיאמי) המייצרת את מכשיריה בסין, ומוכרת אותם בעיקר בדרום
אמריקה. בשנה שעברה החלה החברה למכור את מכשיריה גם בישראל, ובימים האחרונים גם ה-Energy
עשה עלייה.
BLU Studio Energy (צילום: גד גניר)


אז מה יש
לו חוץ מסוללה עצומה? אל תפתחו ציפיות גבוהות מדי: שני חריצי סים, מעבד בעל ארבע ליבות במהירות
1.3 גיגהרץ כל אחת, זכרון RAM בנפח
של 1 גיגה (נתון שעוד הצליח להרשים מישהו אי שם בתחילת 2013) ונפח אחסון של 8 גיגה. החומרה
הבינונית הזאת מריצה את אנדרואיד בגרסא 4.4.2, עליה מולבש ממשק מקורי של BLU.
חויית השימוש במכשיר מפתיעה לטובה ביחס למפרט הצנוע. המכשיר עובד לא רע, ורוב
האפליקציות נפתחות בו כשנייה עד שנייה וחצי לאחר הלחיצה. זה לא מדהים, זה לא מהיר
בטירוף, אבל זה עושה את העבודה ולא מרגיש איטי במיוחד. אם אני צריך להשוות אותו
למכשיר אחר עם מפרט דומה, אז אני יכול להגיד שהוא מזכיר מאוד בביצועיו את ה-Amoi A920
שבדקתי כאן לפני מספר חודשים. זה אולי לא יספק חובבי משחקים ואפליקציות כבדות, אבל
בשביל הדברים הבסיסיים, שיחות טלפון, ניווט (עובד כאן בלי בעיות) רשתות חברתיות,
וואטסאפ וכו’ זה מספיק בהחלט. 

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG G Flex 2

מאת
אשתי לא
שותפה להתלהבות שלי מכל חפיץ שאני בודק במסגרת הבלוג הזה. ברוב המקרים היא כבר לא ממש
שמה לב באיזה מכשיר אני משתמש, וקצת קשה להאשים אותה. מאז שנה שעברה ביליתי בממוצע כשבועיים וחצי עם כל מכשיר שבדקתי, כך שקשה לי לצפות ממנה להתלהב כמוני בכל פעם מחדש. יש מעט מאוד מכשירים שהוציאו
אותה מאדישותה וה-G-Flex 2 החדש
של LG הוא אחד מהם. חזרתי הביתה מהעבודה, שלפתי
אותו מהכיס בדרמטיות, והצגתי אותו במלוא תפארת עקמומיותו מולה. במבט אחוז אימה
שאלה אותי “מה קרה לטלפון שלך?!?” וידעתי שלפחות הפעם, הצלחתי לנצח את האדישות
שלה.
LG G Flex 2 (צילום: גד גניר)

ה-LG G-Flex
2 הוא המכשיר הקעור השני של LG.
קדם לו ה-LG G-Flex
הראשון, אותו בדקתי כאן במסגרת הבלוג לפני כשנה. ה-G-Flex 2
הוכרז בתערוכת CES 2015
ונכון להיום (ועד להכרזה הרשמית על ה-LG G4) הוא
ממלא באופן זמני ולא רשמי את המשבצת המחייבת של מכשיר הדגל של החברה. עבורי,
המכשיר הזה מסמן מספר נקודות ציון חשובות: זהו מכשיר הטלפון הראשון שהוכרז בשנת 2015 שיוצא לי לבדוק כאן בבלוג. זהו גם מכשיר האנדרואיד הראשון שאני בודק ומריץ את מערכת ההפעלה
אנדרואיד 5 (Lollipop).
בנוסף, זה גם המכשיר הראשון שיוצא לי לבדוק המגיע עם המעבד המדובר של קוואלקום, ה-Snapdragon
810, המעבד החזק ביותר בקטלוג יצרנית המעבדים.
בסוף 2014 נפוצו שמועות על בעיית התחממות של המעבד הזה, ושמועות נוספות גרסו כי
סמסונג בחרה לוותר על ה-810 ב-Galaxy S6 שלה,
בגלל בעיה זו. בסופו של דבר, גם LG וגם HTC
(עם ה-One M9 שלה) בחרו לעשות שימוש במעבד של קוואלקום.
מההתרשמות שלי, המכשיר אכן נוטה להתחמם, בעיקר באיזור המצלמה, אם כי לא באופן חריג
או יוצא דופן ממכשירים אחרים בשימוש אינטנסיבי.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note Edge

מאת
מזה תקופה
ארוכה שכל הכרזה על טלפון סלולרי מלווה בתלונות על כך ששוב אין בו חידושים יוצאי
דופן. זה קורה כמעט בכל השקה של אייפון חדש, זה בלט מאוד בהשקה של ה-Galaxy S5,
ולמעשה מאז האייפון הראשון, חיצונית, רוב הסמארטפונים די דומים זה לזה. ה-Samsung
Galaxy Note Edge הוא מהמכשירים הבודדים שמצליחים לבלוט על
הרקע החדגוני הזה, בזכות מסך שמתקמר בצידו הימני. הוא הושק כבר לפני כחצי שנה בתערוכת IFA2014 יחד עם הנוט 4, אך בשל מחירו הוחלט בשלב הראשון להמתין עם היבוא הרשמי שלו לישראל. בסופו של דבר רק
לאחרונה הגיע לארץ, ולפני קצת יותר משבועיים הגיע גם אליי.

Samsung Galaxy Note Edge (צילום: גד גניר)

ה- Note Edge
הגיע אליי בתזמון מעניין, כשבוע לפני ההשקה של ה-Galaxy S6 וה-Galaxy S6 Edge של סמסונג. אם לפני ההשקה הוא סתם משך את
עיניהם של סקרנים, אז לאחר ההשקה רבים שאלו אותי אם מדובר ב-S6 Edge.
אז נכון, היה מאוד מחמיא אם היו מציעים לי להניח את ידיי על ה-S6 Edge
מספר ימים לאחר ההכרזה שלו בעולם, בטרם החל להימכר בחנויות, אבל גם ה-Note Edge
הוא מכשיר מרגש בפני עצמו, אולי הכי מרגש וייחודי שהיה לסמסונג להציע עד לפני
שבוע.

להמשך קריאה