סמארטפונים

כזה ניסיתי: Apple iPhone X

מאת

אין עוררין על כך שהאייפון הראשון, בייחוד בכל הקשור לממשק משתמש, שינה באופן קיצוני את האופן שבו משתמשים בטלפון סלולרי: מכשיר עם מסך מגע שמופעל באצבעות בלבד, אך מגיב בצורה מדוייקת ומהירה יותר מכל מכשיר אחר מסוגו, מקלדת וירטואלית שמישה, אנימציות חלקות שמלוות כל פעולה, ממשק משתמש חדשני שהופך פעולה כמו כתיבת מייל היישר מהסמארטפון לנוחה בהרבה, ועוד. הוא לא היה יותר טוב באופן אבסולוטי מכל מכשיר אחר בשוק. היו חסרים בו GPS, תמיכה ברשת דור שלישי, והמצלמה שלו היתה איומה. כל אלו לא שינו את העובדה שהוא היה שונה ומהפכני ומרגע שהוצג, כל מכשיר אחר נראה לידו  מיושן וארכאי. למתחרות לקח שנים להדביק את הפער בחויית המשתמש ורובן, אם לא כולן, חייבות לאפל חלק לא מבוטל מרווחיהן בזכות ההשראה שסיפקה להן. ועדיין, משלב מסוים, נראה שלמרות הסופרלטיבים שטים קוק, פיל שילר ואחרים באפל הרעיפו על כל דור חדש של אייפון שיצא, ולמרות שהקהל לא הפסיק לרכוש אייפונים חדשים, מהפכה בסגנון ה-iPhone הראשון לא חזרה על עצמה.



iPhone X, שימו לב לאייקון המנעול הקטן (צילום: גד גניר)

עשור לאחר מכן, אפל לא צריכה לשחזר את הצלחת המכירות של האייפון הראשון. אלו שבאו אחריו נמכרו בכמויות גדולות בהרבה. אפל זקוקה ליותר מזה, היא זקוקה לסנסציה, והאייפון X עוצב, תוכנן והונדס בעיקר כדי לייצר את הסנסציה הזאת. זה מתחיל מהתפאורה: כדי לבדל בינו לבין שאר המכשירים וכדי לוודא שהמסר שמדובר ביצור שונה לחלוטין ממה שראינו עד כה, אפל מציעה בהתחלה את החוליה הבאה באבולוציה: מכשירי iPhone 8 ו-iPhone 8 Plus, מכשירים מצוינים, האייפונים הטובים ביותר עד כה, שלרוע מזלם משמשים כקדימון בלבד למכשיר העיקרי שכולם דיברו עליו: סמארטפון עם שוליים דקיקים, נטול כפתור בית וקורא טביעות אצבעות, עם מצלמה קדמית מתקדמת וחדשנית יותר מכל מצלמה של סמארטפון אחר, ומחיר מזעזע של 1000$. תורי הענק והדיווחים הראשוניים על היקפי מכירות ששברו את התחזיות הראשוניות לגבי מכשיר הדגל של אפל מוכיחים שההימור שלה על כך שפרמיום זה המיינסטרים החדש, אכן השתלם לה. עדיין לא קניתם אייפון X? כנראה שחיכיתם למשהו מעבר לזה שיצדיק את הקפיצה במחיר, אך האם יש ב-iPhone X משהו כזה?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +LG V30

מאת
אי אפשר להאשים את LG שהיא לא מנסה. היצרניות הקוריאנית מציגה כמעט בכל השקת סמארטפון חדש שלה משהו ייחודי: ב-G2 זה היה סידור כפתורים בגב המכשיר, ב-G3 היא היתה הראשונה לעשות שימוש במסך QHD, ב-G4 היא הוסיפה קימור עדין למסך (אחרי שהתנסתה בתצורה הזאת ב-Flex וב-Flex 2), וב-G5 ניסתה את מזלה (לא בהצלחה יתרה) עם תוספים מודולריים. שני מכשירי ה-V הראשונים הביאו איתם מסך משני עליון קטן. ומה הבשורה שמציג ה-V30? בעיקר מסך מסוג שטרם נראה בסמארטפונים אחרים, לפחות לא עד השקת ה-Pixel 2 XL. האם המסך זה מסוגל לתת לו איזשהו יתרון בהתמודדות מול ענקים כמו Samsung Galaxy Note 8, או iPhone X? מה עוד מציע פאבלט הדגל של LG, וחשוב מכל איך הוא מתפקד ביום יום? בדקתי בשבועות האחרונים את +V30, גרסת הפרמיום של מכשיר הדגל החדש של LG, זו שהיבוא שלה לישראל מתחיל היום.



LG +V30 (צילום: גד גניר)




מתחת למסך, אליו אגיע אוטוטו, LG דחסה את ערכת השבבים Snapdragon 835 של קוואלקום, אותה אחת שניתן למצוא ב-Xiaomi Mi 6, ב-OnePlus 5, בגרסה האמריקאית של Galaxy Note 8 ובעוד מכשירים אחרים, כולם מכשירי דגל למהדרין. בשונה מהמכשירים שציינתי, ובדומה למכשירים כמו Huawei P10, Galaxy S8, ואפילו שני מכשירי הפיקסל החדשים, שידכה LG את ערכת השבבים הזאת יחד עם זכרון RAM בנפח של 4 גיגה “בלבד” ולא 6 גיגה. הדיון סביב הצורך ביותר מ-4 גיגה RAM הוא ויכוח שקרוב לודאי יוכרע במהלך שנה הבאה כשכל היצרניות יישרו קו עם נפח של 6 גיגה, אבל עד אז, העובדה שגוגל בחרה בנפח של 4 גיגה במכשירים החדשים שלה אומרת לא מעט על הצורך של מערכת ההפעלה אנדרואיד בנפח כזה ולא מעבר לכך. בבדיקה של מהירות מעבר בין אפליקציות פתוחות לאורך זמן, ה-V30 אמנם לא מנצח, אבל נותן פייט נאה למכשירים עם נפח RAM גדול יותר. ביום יום, בינינו, זה פחות מורגש והמכשיר זריז מאוד ורספונסיבי מאוד. אם אתם ממילא משדרגים מכשיר פעם בשנתיים שלוש, כנראה שזה לא קריטי עבורכם. אם אתם מתכננים מערכת יחסים ארוכה מזו עם המכשיר הבא שלכם, ייתכן שההבדל בזכרון יהיה מהותי יותר. כמו סמסונג, LG לא מוותרת על אפשרות הרחבת נפח האחסון. האחסון הפנימי של +V30 הוא בנפח מאוד נדיב של 128 גיגה, ובאמצעות כרטיס זכרון תוכלו להרחיב אותו בנפח מקסימלי של 256 גיגה נוספים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi A1

מאת

הכרזת מכשירי הפיקסל הראשונים בשנה שעברה היתה אקורד הסיום של סדרת מכשירי הנקסוס של גוגל. מלבד שינוי שם הסדרה והעמקת המעורבות של גוגל בייצור המכשירים, הפיקסלים החדשים סימנו שינוי במגמת התמחור של גוגל למכשיריה. נקסוס 4 ו-5 נמכרו בזמנם בחו”ל דרך החנות של גוגל במחירים אטרקטיביים מאוד (349 דולר לגרסאות הבסיסיות). נקסוס 6, הפאבלט של מוטרולה שבר את הרצף הזה, אבל בהשקה הכפולה והאחרונה של מכשירי נקסוס בשנת 2015, הציעה גוגל לצד ה-Nexus 6P גם מעין גרסת המשך ל-Nexus 5 הפופולרי, נקסוס 5X, שהיה המכשיר האחרון שהציע עדכוני תוכנה מהירים, היישר מגוגל ועשה זאת מהחלק התחתון של קו ה-400 דולר. המחיר ההתחלתי של מכשירי פיקסל עמד על 649 דולר, מה שהפך את השאיפה להיות הכי מעודכן שאפשר במונחי אנדרואיד, ליקרה מתמיד.


Xiaomi Mi A1 (צילום: גד גניר)






בספטמבר האחרון הוכרז ה-Mi A1. מכשיר ראשון של שיאומי במסגרת תכנית Android One. בבסיסה של תכנית זו עמדה יוזמה של גוגל לחבור ליצרניות סלולר בשווקים מתפתחים, ולהציע מכשירים זולים עם גרסה נקייה של אנדדרואיד שתזכה לעדכונים תכופים, כמו הנקסוסים, ישירות מגוגל. באופן הזה, גוגל יכולה לספק מענה חלקי לסוגיית הפרגמנטציה של גרסאות מערכת ההפעלה שלה, ולהגדיל את נתח מכשירי האנדרואיד המריצים את גרסת מערכת ההפעלה העדכנית ביותר, מאחר שהאחריות על עדכון התוכנה כבר אינה על היצרנית עצמה כי אם על גוגל. זה היה צעד די מפתיע מבחינתה של שיאומי. שיאומי, בניגוד ליצרניות כמו Karbonn או Micromax ההודיות, אינה זקוקה לשיתוף פעולה הזה של גוגל. מעבר לעובדה שהיא מתחזקת גרסה משלה לאנדרואיד, MIUI, היא מצליחה יפה מאוד בשוק ההודי עם מכשירים שאין בהם שום שותפות עם גוגל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: iPhone 8 Plus

מאת
20 דקות בלבד. זה משך הזמן בו iPhone 8 Plus זכה להיות המכשיר המתקדם והנחשק ביותר בקטלוג הסמארטפונים של אפל, בטרם שונמך מעמדו למספר 2. במשך 20 הדקות האלו עמד פיל שילר על הבמה והסביר כמה האייפון 8 והאייפון 8 פלוס הם קפיצת דרך עצומה על פני זוג מכשירי ה-iPhone 7 של שנה שעברה. האמת היא שההדלפות שקדמו להשקה והציפיה של הקהל להכרזה על iPhone X הפכו גם את 20 דקות התהילה הללו לתיאורטיות בלבד. ועדיין, זה אייפון חדש לכל דבר, עם עיצוב מעודכן, עם מעבד חדש וחזק יותר, עם מצלמות משודרגות, טעינה אלחוטית, טעינה מהירה ובלי שקע אזניות. שאוותר על התנסות באלטרנטיבה הטיפה פחות יקרה של אפל ל-iPhone X? בחיים לא.

iPhone 8 Plus (צילום: גד גניר)

אייפון 8 פלוס מגיע עם אותו מעבד שתוכלו למצוא באייפון 8 ובאייפון X, מעבד העונה לשם משפריץ החדשנות A11 Bionic. הוא בעל 6 ליבות עיבוד, שתיים מהן לפעילות אינטנסיבית, ו-4 לפעילות יומיומית, חסכוניות יותר בצריכת חשמל, ובניגוד ל-A10, מסוגל ה-A11 הביוני להשתמש בששת הליבות בו זמנית. יחד עם מעבד גרפי נפרד ששולב בתוכו, אמור ה-A11 Bionic לספק מהירות גבוהה בכ-30% במשחקים. השוס הגדול במעבד הזה הוא אלמנטים ששולבו בו לתמיכה בבינה מלאכותית, המאפשרים ביצוע של עד כ-600 מיליארד חישובים בשנייה. זה לא רק יהפוך את השיחות שלכם בוואטסאפ לזריזות יותר (סתם נו, לא תרגישו בהבדל), כי אם מאפשר חויות כמו זיהוי פנים ו-Animoji, אך מאחר שמדובר בפיצ’רים שרלוונטיים רק לאייפון X, אתם תהנו מכל יכולת החישוב המטורפת הזאת בעיקר בביצוע פעולות באופן יעיל יותר מבחינת צריכת חשמל.

להמשך קריאה

כאלו השוויתי: Xiaomi Mi 6, OnePlus 5 ו-MEIZU PRO 7 Plus

מאת
המקבילה העולמית לקלישאת המסורת היהודית “לא הצליחו להשמיד אותנו, בואו נאכל”, היא ככל הנראה “יש חג, בואו נעשה קניות”. חג הרווקים הסיני שפותח את רצף ימי הקניות הגדולים החל בכלל מתוך מחאה מקומית של סטודנטים באוניברסיטת ננג’ינג בסין בשנת 1993. הסטודנטים מחו על הלחץ המופעל עליהם להתחתן והבחירה ב-11.11 אינה מקרית: הריכוז הגבוה של הספרה “1” בתאריך הזה סימל עבורם את חגיגת הרווקות והאינדיבדואליזם. הקפיטליזם שמחלחל אפילו למדינה קומוניסטית כמו סין יצר מהחג הזה סוג של מוטציה חומרנית והתירוץ שניתן לפני שנים בודדות להפיכת יום הרווקים לחג קניות הוא הרצון של רווקים ורווקת לטפח את עצמם ולהתחדש בבגדים חדשים, מתוך כוונה להפוך לאטרקטיביים יותר…ולהתחתן. 24 שנים לאחר מרד הסטודנטים הסינים, רווקים ולא רווקים בישראל בוחרים בתקופה הזאת בשנה להילחץ גם משאלות שאינן קשורות בהכרח לזוגיות שלהם, שאלות כמו איזה סמארטפון לקנות ומהו התזמון הטוב ביותר לעשות זאת. למען אלו שמתכננים לעשות זאת בימים הקרובים, לקחתי לסדרת בדיקות מפרכות (עבורי ועבורם) שלושה מכשירי דגל של יצרניות סיניות גדולות ומוכרות הנמכרים בישראל: ה-OnePlus 5, ה-Mi 6 של שיאומי ומכשיר הדגל הנוכחי של מייזו, ה-Pro 7 Plus.



מימין לשמאל: OnePlus 5, Xiaomi Mi 6 ו-MEIZU PRO 7 Plus (צילום: גד גניר)





ביצועים – Xiaomi Mi 6
ארבעת המכשירים בהשוואה מתהדרים במפרט טכני של מכשירי דגל למהדרין: ה-OnePlus 5 וה-Mi 6 מגיעים עם ערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום, Snapdragon 835. השלישי ברשימה, ה-Meizu Pro 7 Plus מגיע עם ערכת שבבים אחרת, חזקה יותר (על הנייר לפחות), Helio X30 של מדיהטק. שלושת המכשירים מצוידים בזכרון RAM בנפח 6 גיגה, ובאחסון פנימי בנפח 64 גיגה שאינם ניתנים להרחבה. ביום יום לא מורגש פער משמעותי בביצועים בין המכשירים, אם כי עדיין ישנם הבדלים מסוימים. הרצתי בשלושת הסמארטפונים שני מבחני ביצועים שונים, Atntutu ו-Geekbench, שניהם הצביעו על יתרון קל מאוד של OnePlus 5 על פני Mi 6 ופער קצת גדול יותר על פני Meizu Pro 7.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu Pro 7

מאת
סמארטפון, בצורתו הנוכחית, הוא קונספט שקשה לחדש בו. בתוך שנים בודדות עבר שוק הסלולר ממצב של מגוון צורות של טלפונים (“סליידר”, “צדפה”, “סוויבל”) לשממה עיצובית של מלבנים דקים עם מסך גדול בחזית, אולי כמה כפתורים בתחתית, ומצלמה על הגב. מייזו מנסה לשבור את השגרה הזאת עם מסך נוסף הממוקם על גב המכשיר. היא עושה זאת בסמארטפון החדש ביותר בסדרת הדגל שלה, PRO 7, ובשונה מרוב יצרניות הסמארטפונים השנה, לא משתמשת בחידוש הזה כדי להקפיץ את המחיר שלו. האם מייזו עלתה על משהו מעניין?



Meizu PRO 7 (צילום: גד גניר)





מייזו היא כמובן לא הראשונה שמנסה לשים מסך נוסף על סמארטפון או על טלפון סלולרי. קדמו לה אינספור יצרניות סלולר מתחילת שנות ה-2000 שניסו לחסוך למשתמשים את הפעולה המייגעת של פתיחת טלפון בצורת צדפה. כשסמארטפונים הפכו למיינסטרים, העובדה שבחזית המכשיר יש מסך ענק, ייתרה את הצורך בעוד מסך. אז מה עושים כשמשתמשים דורשים משהו חדש? נותנים להם את מה שהם לא צריכים, ממילא הם יסכימו לשלם על זה: LG הוסיפה מסך קטן מעל המסך הענק של הפאבלטים שלה, ה-V10 וה-V20, סמסונג החליטה להציף מידע על השוליים של המסך ב-Galaxy Note Edge, ויוטה פון הוסיפה בזמנו מסך E-Ink בגודל מלא בצד האחורי של הסמארטפונים שלה כדי לאפשר למשתמשים לקרוא ספרים דיגיטליים ובנוסף להציג את המידע שכל סמארטפון עם מסך נוסף עושה: התראות, שעה ומזג אויר. התירוץ למסך נוסף הוא בדר”כ חסכון בסוללה: המסך הקטן חוסך את הצורך להדליק את המסך הגדול כדי לקבל את המידע שמופיע ממילא על המסך הקטן. את הצורך הזה פתרו חלק מהיצרניות באמצעות מצב Always On אשר מציג באופן מינימליסטי מידע על המסך הראשי כשהוא מוחשך ברובו. כל מה שציינתי כאן אגב לא רלוונטי עבור מי שעושה שימוש בשעון חכם ומקבל את כל המידע הדרוש היישר אל פרק ידו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 6

מאת
על משקל המנטרה שמשק כנפיו של פרפר עשוי לגרום לטורנדו בקצה השני של העולם, פאבלט קוריאני שעלה באש בכיסם של לקוחות אמריקאיים, גרם למיליוני סינים, הודים וכמה עשרות אלפי ישראלים להמתין קצת יותר לסמארטפון הבא שלהם. פרשת ההתלקחויות של מכשירי ה-Galaxy Note 7 חייבה את שיאומי ויצרניות אחרות לדחות את השקת מכשיר הדגל שלהן במספר חודשים. למי שעקב כאן אחרי הביקורות למכשירי דגל, הסיפור הזה כבר מוכר: ביטולו של הפאבלט של סמסונג הביא אותה לבצע הערכה מחודשת של הביקושים הצפויים למכשירי ה-Galaxy S8 ו-+S8. סמסונג העריכה נכון, כי העובדה שאנשים לא יכולים היו לרכוש מכשירי Note 7, תגרום לעליה מסויימת במכירות של המכשיר הבא שתשיק. כפועל יוצא מכך, פנתה אל יצרנית ערכות השבבים קוואלקום והזמינה ממנה את כל סדרת הייצור הראשונה של ערכת השבבים החדשה שלה, Snapdragon 835 ודחקה הצידה כל יצרנית אחרת שבנתה על ערכת השבבים הזאת. בניגוד ל-LG שהחליטה להתבסס על מעבד ישן יותר של קוואלקום ב-G6, יצרניות כמו וואנפלוס, סוני ושיאומי החליטו לעכב את השקת מכשירי הדגל שלהן עד שקוואלקום תוכל לייצר עבורן את ערכות השבבים החדשות. כך קרה ש-Mi 6, מחליפו של Mi 5, הושק כשנה וחודשיים אחריו. היה שווה לחכות? ועוד איך.



Xiaomi Mi 6 (צילום: גד גניר)





כאמור, Mi 6 מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 835, בעלת 8 ליבות, ארבע מתוכן במהירות 2.45 גיגהרץ וארבע נוספות במהירות 1.9 גיגהרץ. שני המכשירים הקודמים שהתנסיתי בהם שעשו שימוש בערכת השבבים הזאת, Sony XZP ו-OnePlus 5 הציגו ביצועים מעולים וחויית שימוש מצויינת, תוך כדי ניהול יעיל של צריכת חשמל. Mi 6 לא שונה בעניין הזה. השילוב של ערכת השבבים המצויינת יחד עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה תורמים ללא ספק לפעולה זריזה של המכשיר, והוא אף לא מתחמם יתר על המידה בשעת מאמץ. מה שמעיב קצת על החגיגה הוא הסירוב הקבוע של שיאומי לאפשר הרחבת זכרון באמצעות כרטיס – מדיניות קבועה במכשירי הדגל שלה. עם זאת, נפח האחסון בגרסה הזולה ביותר של המכשיר עומד על 64 גיגה, נפח שבהחלט ניתן להסתדר איתו. מערכת ההפעלה כאן היא MIUI בגרסה 8 המבוססת על אנדרואיד נוגט. Mi 6 צפוי לקבל בקרוב עדכון לגרסה הבאה של MIUI, גרסה 9. לטענת משתמשים שהתנסו בה היא מביאה עמה בשורות גדולות במהירות בפעולות יומיומיות וברספונסיביות טובה יותר, אם כי גם עם MIUI 8 המכשיר הזה זריז מאוד וחזק.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 5

מאת
הסטארטאפ הסיני וואנפלוס עבר תהליך מואץ של התבגרות. בתוך פחות מ-4 שנים הפכה החברה האנונימית לחברה במועדון היצרניות שכולם מחכים מדי שנה להשקת הדגם החדש שלה. תהליך ההתבגרות כלל לא רק התגברות על מחלות ילדות כמו הצהרות יומרניות (את ה-OnePlus 2 שהוכרז ב-2015 כ-Flagship Killer של השנה שלאחר מכן, לא פחות) וסלוגנים דרמטיים (“Never Settle”), כי אם גם הבנה שהייפ הוא לא הכל. לאט לאט ויתרה וואנפלוס על פרובוקציות ודרכים שונות ומשונות שליוו אותה בתחילת דרכה להגיע לכותרות, והחלה להתמקד בפידבקים מהקהילה שבנתה לעצמה ויישומם במכשירים שלה.



OnePlus 5 (צילום: גד גניר)





ה-OnePlus 3 של שנה שעברה והגרסה המעודכנת שלו שהוכרזה כמה חודשים אחריו, ה-3T אכן היו מכשירים “בוגרים” יותר, שהצטיינו בכל הקשור לביצועים, תוכנה יציבה יותר, עם פחות באגים מאי פעם, וטעינת סוללה המהירה מסוגה בשוק. עם זאת המכשירים עדיין לקו בחסר בעיקר בתחום הצילום, תחום שבאופן מסורתי וואנפלוס לא הצליחה להתבלט בו לטובה. וואנפלוס 5, המכשיר החדש ביותר בקטלוג החברה, הושק עם המון הבטחות הקשורות לאיכות הצילום, אך לא רק הבטחות, גם חותמת איכות של אחד הארגונים החשובים ביותר בתחום. מעבר לכך, כרגיל, הוא מציע מפרט שעל הנייר לא נופל מזה של מכשירי דגל מבית סמסונג, LG, סוני ואחרות. למעשה, ברוב המקרים אף מציע מפרט חזק יותר. כל זה בא במחיר גבוה יותר מבעבר. כמה גבוה יותר, והאם במחיר החדש הוא עדיין מהווה אלטרנטיבה משתלמת וראויה למכשירי הדגל המוכרים?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 8

מאת
בהכרזה על ה-Note 8 לפני חודש, הקדישו בסמסונג חלק משמעותי באירוע למשתמשים הקבועים של מכשירי הסדרה, ולנאמנות שלהם למותג. 6 שנים לאחר השקת הראשון בסדרה, פאבלטים פופולריים מאי פעם, אך למעט ניסיונות בודדים של יצרניות אחרות, אף יצרנית אחרת לא ערערה באמת את מעמדה של סמסונג והציעה אלטרנטיבה אמיתית לנוסחה שהיצרנית הקוריאנית המציאה ב-2011: מכשיר עם מפרט חזק מאוד, מסך ענק ועט. כפי שמשתמע מהסקרים שהציגה סמסונג, נראה שאפילו הפיאסקו ההתלקחויות של ה-Note 7 בשנה שעברה לא פגע בנאמנותם של משתמשים קבועים במכשירי הסדרה. למעשה, קרה ההיפך: נראה שלקוחות הסכימו פשוט להתאזר בסבלנות, לתת לסמסנג להפיק את הלקחים ולחכות לדגם הבא מבלי להתפתות לעבור לפאבלטים של המתחרות. כל זה כמובן לפי הסקרים שערכה סמסונג. איך זה בפועל? משיחות עם משתמשי Note בסביבתי, אכן יש להם המון נוסטלגיה וחיבה לסדרה, אבל יש להם גם לא מעט תלונות על שינויים שסמסונג עשתה במכשירי Note במהלך השנים. האם ה-Note 8 הוא ממשיך ראוי לשושלת, והאם היה שווה לחכות?



Samsung Galaxy Note 8, צר יחסית וארוך להחריד (צילום: גד גניר)





סמסונג משיקה מדי שנה שתי סדרות של מכשירי דגל בהפרש של כחצי שנה ביניהן: באיזור חודש פברואר-מרץ מכשירים מסדרת S ובאיזור אוגוסט-ספטמבר מכשיר חדש מסדרת Note. מאחר שהמכשיר הראשון בסדרת Note הושק במקביל ל-Galaxy S2, בחרה סמסונג בשנה שעברה לדלג על Galaxy Note 6 ולעשות סדר בשמות המכשירים, כך ש-Galaxy Note 7 (ולא Galaxy Note 6) יוכרז לאחר Galaxy S7. הדמיון בין המכשירים לא מסתכם בשמות שלהם כי אם גם במפרט הטכני. Galaxy Note 8 מגיע עם מפרט זהה כמעט לחלוטין לזה של Galaxy S8: המעבד בגרסה המיועדת לשוק הישראלי הוא אותו מעבד בעל 8 הליבות מדגם Exynos 8895, ונפח האחסון הבסיסי עומד על 64 גיגה, הניתנים להרחבה (בניגוד לאיך שזה היה ב-Note 5) ב-256 גיגה נוספים. ההבדל היחיד בא לידי ביטוי בנפח זכרון ה-RAM. בעוד חלק מהיצרניות הסיניות החלו לאמץ כבר בשנה שעברה זכרון RAM בנפח 6 גיגה (מכשירים כדוגמת OnePlus 3), יצרניות כמו LG, Huawei וסמסונג בחרו לדבוק בנפח זכרון RAM של 4 גיגה במכשירי הדגל שלהן. ב-Note, החליטה סמסונג להעלות את הרף ולהשתמש בזכרון RAM בנפח של 6 גיגה, מה שמאפשר שימוש ביותר אפליקציות במקביל, וגישה מהירה יותר אליהן מאחר שיותר אפליקציות נשארות פתוחות ברקע ואינן צריכות להטען מההתחלה. ההבדל בתחושה בין Galaxy S8 ל-Galaxy Note 8 בהחלט מורגש: ה-Note 8 אכן זריז יותר, יציב ובלי זכר ללאגים או השהיות כלשהן, תופעות שנתקלתי בהן ב-S8. בפראפרזה על הקלישאה הקבועה: Galaxy Note 8 הוא המכשיר המהיר והחזק ביותר של סמסונג עד כה, אבל בניגוד ל-S8 ולמכשירי דגל אחרים של סמסונג בעבר, החוזק הזה גם בא לידי ביטוי בשימוש היומיומי במכשיר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy J5 Pro

מאת
בין 2016 ל-2017 מכשירי סדרה J, סדרת הסמארטפונים של סמסונג לשוק הביניים ולשוק הנמוך עברה שינוי שמי קל: בחלק מהשווקים, במקום להוסיף את השנה לדגם המכשיר, נוספה לו המילה “Pro”. מה הופך את J5 Pro של 2017 ליותר Pro מה-J5 של שנת 2016? לא ברור. כנראה שהתחרות הלא פשוטה עם מכשירי הביניים הזולים יותר של יצרניות סיניות כמו Xiaomi, Huawei ו-Meizu מחייבת את סמסונג לשכנע את הצרכנים שבכל זאת יש למכשירים החדשים שלה בשוק הזה ערך מוסף כלשהו. האם הפיכת ה-J5 ל”מקצוען” מביאה איתה את הערך המוסף הזה?


Samsung Galaxy J5 Pro  (צילום: גד גניר)




הערך המוסף הזה לא מגיע מכיוון המפרט: ערכת השבבים שודרגה אמנם מ-Snapdragon 410 החלש (4 ליבות במהירות 1.2 גיגהרץ) של קוואלקום, ל-Exynos 7870 של סמסונג עצמה (8 ליבות במהירות 1.6 גיגהרץ), אולם זכרון ה-RAM נשאר בנפח שהיה לגיטימי בקטגוריה הזאת אולי לפני שנתיים: 2 גיגה בלבד. השילוב של זכרון RAM בנפח צנוע, ומעבד לא מאוד חזק, תורמים לסגירה די אגרסיבית של אפליקציות שרצות ברקע, זמן המתנה לפתיחה שלהן מחדש, וכפועל יוצא מכך, חויית שימוש איטית משהו. המכשיר לא נתקע, לא קורס, ושמיש לחלוטין, אולם  ביחס למפרט ולחויית השימוש במכשירים סיניים במחירים דומים, אין ספק שהמכשיר הזה נמצא בנחיתות. גם נפח האחסון, 16 גיגה צפוף מדי. אמנם ניתן להרחיבו באמצעות כרטיס זכרון לנפח של עד כ-256 גיגה נוספים, אולם השטח הנוסף הזה לא יכול לשמש אפליקציות כמו וואטסאפ, וכאן הבעיה האישית שלי עם Smasung J5 Pro: כמו בכל פעם שאני בודק מכשיר, גם הפעם העברתי אליו את ספריית הוואטסאפ שלי, ספריה המכילה תמונות, סרטונים ושיחות מאז הפעם האחרונה שההעברה הזאת נכשלה, אי שם בשנת 2014. מיד עם סיום התקנת כל האפליקציות והעברת הספריה, בטרם הספקתי לבצע איזושהי פעולה במכשיר, כבר קפצה לי הודעה ששטח האחסון במכשיר עומד להגמר. אני משתמש סביר לדעתי בוואטסאפ, וזו לא אשמתי שהגננת של הבת שלי טורחת בכל פעילות בגן לשלוח 30 תמונות כמספר הילדים, רק כדי לא לקפח אף אחד. אני יכול לשבת ולמחוק כל תמונה שאינה מעניינת אותי, אבל אף אחד לא משלם לי משכורת על הפעילות הסיזיפית הזאת, ולכן אני מבקש על במה זאת מכל יצרניות הסלולר: הפסיקו לייצר מכשירים עם נפח אחסון של 16 גיגה. זה לא עובד.

להמשך קריאה