אנדרואיד

כזה ניסיתי: Meizu 16th

מאת
באפריל השנה, חגגה מייזו 15 שנה להקמתה, באמצעות השקת סדרת מכשירים העונה למספר “15”, ביניהם גם ה-“15” שבדקתי לפני כחודשיים. מייזו בחרה שלא להמתין לחגיגות יום השנה ה-16 שלה, והציגה את “16th”, מכשיר הדגל החדש שלה, ארבעה חודשים בלבד (!) לאחר הצגת הקודם. האם יש ל-16th יש את מה שצריך כדי להצדיק פער זמנים כה קצר בין שתי הסדרות? ובכן, בערך.



Meizu 16th (צילום: גד גניר)

במשך שנים מייזו נמנעה משימוש בערכות השבבים של קוואלקום. מכשירי העבר שלה התבססו על ערכות השבבים של מדיהטק, ובחלק ממכשירי הדגל שלה היא עשתה שימוש בערכות שבבים של סמסונג. בשנתיים האחרונות החלה לשלב ערכות שבבים חדשות של קוואלקום במכשיריה, בעיקר ערכות שבבים מסדרה 6XX המאפיינות מכשירי ביניים. ה-16th מהבחינה הזאת עושה היסטוריה בקטלוג של מייזו: בבטן ה-16th פועמת לא אחרת מאשר ערכת השבבים החזקה ביותר שיש לקוואלקום להציע: Snapdragon 845. זו הפעם הראשונה שהיצרנית הסינית מציגה מכשיר עם ערכת שבבים זהה לזו של מכשירי דגל אחרים בשוק, מכשירים כמו LG G7, וואנפלוס 6, Xiaomi Mi8, Pocophone ואחרים. בגרסה הבסיסית תקבלו אותו עם זכרון RAM בנפח נדיב מאוד של 6GB, ואחסון בנפח 64 גיגה שאינו ניתן להרחבה. בגרסה היקרה יותר תקבלו אותו עם נפח זכרון נדיב אפילו יותר של 8GB, ואחסון בנפח של 128 גיגה. ההפרש במחיר בין שתי הגרסאות עומד על כ-300 ש”ח בלבד ולאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה, הייתי הולך מראש על הדגם היותר יקר, הדגם שאותו בדקתי. את ההבדל שעושים 2GB העודפים ב-RAM לא תרגישו עד שלא תנסו להריץ שני משחקים כבדים במקביל, אך לאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה אני ממליץ לכם בחום ללכת מראש על הגרסה המרווחת יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: ANKER NEBULA CAPSULE

מאת
ביולי 2011 עזב מהנדס תוכנה בכיר בגוגל בשם סטיב יאנג את החברה, היגר לשנזן שבסין והקים שם חברה לייצור סוללות חליפיות למחשבים ניידים. מספר חודשים לאחר מכן הצטרף אליו מנהל המכירות של גוגל בסין, דונגפינג זאהו, ויחד הם הפכו את החברה שייסדו, ANKER, לאחת ממובילות השוק במכירות של מטעני קיר ומטענים ניידים לסמארטפונים. בשנים האחרונות החברה מנסה להרחיב את קטלוג המוצרים שלה ובין היתר השיקה רמקולים ניידים אלחוטיים, רמקול חכם מבוסס אלכסה, אזניות בלוטות’, ואפילו מקרנים. ה-NEBULA CAPSULE שהגיע אליי לבדיקה מהיבואנית, רשת באג, הוא הקטן ביותר מביניהם והיחיד שעשה עד כה עלייה רשמית לישראל.


ANKER NEBULA CAPSULE (צילום: גד גניר)
כמה קטן ה-NEBULA CAPSULE? בערך בגודל של פחית שתייה סטנדרטית. הוא שוקל בערך 450 גרם, שזה קצת יותר כבד מפחית מלאה, אבל זה הגיוני בהתחשב בעובדה שהמכשיר הזה מאכלס בתוכו מערך אוורור, סוללה ורמקול. המטרה היא שתקחו אותו איתכם בקלות איתכם לטיולים, ושלא יתפוס לכם יותר מדי מקום בתיק.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 9

מאת
בשנה שעברה, בסמוך להשקת גלאקסי נוט 8, כתבתי כאן מניפסט מלא זעם על מחירם ההולך ומאמיר של סמארטפונים חדשים, אל מול העובדה שהיצרניות שלהם לא עושות מאמץ אמיתי לטפל בסוגיות שבאמת מעיקות על חיי היום יום של המשתמשים. ישבו קברניטי סמסונג בבוקר ה-24 באוגוסט, קראו בעצב את מה שפרסמתי אצלי בבלוג והחליטו שהגיע העת להקשיב לי. חלקית. Galaxy Note 9, המכשיר החדש ביותר בסדרה מגיע עם שתי הבטחות מצד סמסונג שאמורות לשפר את חיי היומיום של המשתמש: סוללה שתספיק ליום שלם של שימוש, ונפח אחסון גדול מאי פעם כדי שלא תצטרכו למחוק תמונות. על הדרך הוסיפו גם פונקציונליות חדשה לעט, סימן ההיכר של והסיבה לקיומה של סדרת Note. האם סמסונג עומדת בהבטחותיה? בהחלט, אבל האם ההבטחות הללו שוות מחיר שנושק ל-4000 ש”ח? התשובה לשאלה הזאת קצת יותר מורכבת.



Samsung Galaxy Note 9 (צילום: גד גניר)
כהרגלה, סמסונג ממשיכה עם אותה ערכת שבבים שהציגה בהשקת מכשירי סדרה S לפני מספר חודשים. בדגם המיועד לשוק הישראלי מדובר ב-Exynos 9810, בעלת 8 ליבות, ארבע מהן במהירות של 2.7 גיגהרץ, ועוד ארבע במהירות 1.7 גיגהרץ. זכרון ה-RAM הוא בנפח נאה של 6 גיגה. לראשונה אצל סמסונג, נפח הזכרון המינימלי בו תוכלו להשיג את ה-Note 9 עומד על כ-128 גיגה (מנפח זה צריך לנכות את השטח המוקצה למערכת ההפעלה, כ-18 גיגה). ניתן גם להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון, בנפח של כ-512 גיגה נוספים. קבוצות הוואטסאפ שלכם בהחלט יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי למלא נפח זכרון כזה. חוששים שיעמדו איכשהו באתגר? סמסונג מציע גם דגם בעל אחסון של 512 גיגה, יחד עם 8 גיגה RAM.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Nokia 7 Plus

מאת
רוב הנתונים בדוח שפרסמה חברת קאונטרפוינט היו ידועים מראש ולא הפתיעו אף אחד. סמסונג ניצבת בראש רשימת היצרניות שמכרו הכי הרבה סמארטפונים בשנה האחרונה, אחריה וואווי שעקפה בחודשים האחרונים את אפל שהניצבת כעת במקום השלישי. הנתון הכן מפתיע מתייחס דווקא לנוקיה, אותה נוקיה שכולם נהנו להספיד עד לפני קצת יותר משנה. מסתבר שבמהלך השנה האחרונה הצליחה מחזיקת המותג נוקיה, החברה HMD Global להפוך ליצרנית הסמארטפונים עם שיעור הצמיחה הגדול ביותר, גידול של כ-782% במכירות המכשירים בהשוואה לשנה שעברה. אז נכון, מדובר בנתון יחסי ונקודת הפתיחה של נוקיה בשוק הסמארטפונים היתה כזאת שמאפשרת גידול עצום, אבל כשמתבוננים על טבלת המכירות בשוק האירופי, נוקיה הצליחה להשתחל למקום החמישי אחרי סמסונג, אפל, וואווי ושיאומי, על חשבון יצרניות אנדרואיד מנוסות כמו סוני, LG ואחרות. בטבלה העולמית היא כבר ממוקמת במקום התשיעי, לא רע בכלל למותג שעד לפני מספר שנים שם את כל הז’יטונים שלו על מערכת ההפעלה Windows Phone ז”ל. את תעודת הכשרות כיצרנית אנדרואיד מהשורה קיבלה HMD Global כשנוקיה 7 פלוס, נכלל ברשימת המכשירים בתכנית הבטא של גוגל לאנדרואיד P במאי השנה, יחד עם מכשירים כמו Mi Mix 2S, וואנפלוס 6 Essential Phone ואחרים.



Nokia 7 Plus (צילום: גד גניר)
אם לשפוט לפי המפרט הטכני שלו, נוקיה 7 הוא מכשיר ברמת ביניים: ערכת השבבים כאן היא Snapdragon 660 של קוואלקום (אותה אחת הזכורה לטוב מה-Xiaomi Mi Note 3), המאזנת מצוין בין ביצועים לצריכת חשמל. זכרון ה-RAM כאן הוא בנפח סטנדרטי של 4 גיגה (קיימת גם גרסה בעלת 6 גיגה זכרון שנמכרת בסין בלבד) והאחסון בפנימי הוא בנפח 64 אשר ניתן להרחבה של עד כ-256 גיגה נוספים באמצעות כרטיס זכרון. החומרה הזאת מריצה נכון להיום את Android Oreo במסגרת תכנית Android One. למי שהספיק לשכוח, תכנית Android One החלה את דרכה כניסיון של גוגל ליטול שליטה על עדכוני מערכת ההפעלה שלה תוך חבירה ליצרניות קטנות במדינות בהן שיעור החדירה של סמארטפונים היה נמוך יחסית. בגלגולה החדש, Android One מצאה את דרכה אל מכשירים של Xiaomi, מוטורולה, HTC וגם נוקיה שבניגוד לכל השאר הכריזה על כניסה לתכנית עם כל המכשירים בקטלוג שלה. מעבר ליתרון התיאורטי של עדכונים מהירים ישירות מגוגל, המשתמשים מקבלים כאן חויית גוגל נקייה מקשקושים מיותרים. כמו ב-Mi A1 של שיאומי, את מספר האפליקציות של נוקיה על המכשיר ניתן לספור על כף יד אחת. אפליקציות צד ג’ שהותקנו מראש? הצחקתם אי שם סבתא פינית. כל האפליקציות המותקנות כאן מראש הן האפליקציות הבסיסיות של גוגל וזהו. כיף. השילוב של מערכת הפעלה נקייה ומפרט טכני מהאיזור היותר שרירי של קטגוריית מכשירי הביניים מייצר מכשיר זריז שמתפקד נהדר ביום יום בפעולות שוטפות של שיטוט בטוויטר ופייסבוק, שיחות וואטסאפ וצפייה בסרטונים ביוטיוב. במסגרת ההתמכרות שלי ל-PUBG התקנתי את המשחק הכבד יחסית גם על המכשיר הזה, והמשחק זיהה שהדרך האופטימלית לרוץ עליו היא בהגדרות גרפיקה בינוניות, אבל זה לא ממש הפריע להנות ממנו.  

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Pocophone F1

מאת
יצרניות אנדרואיד נורמליות משיקות בדר”כ שני מכשירי דגל בשנה. הנוהג הזה החל כשהיתה הפרדה ברורה בין סמארטפונים בגודל סטנדרטי לפאבלטים. היום, כאשר כמעט כל השקה כוללת דגמי סמארטפונים בגדלים שונים, שתי השקות נפרדות (אחת באיזור חודש מרץ-אפריל והשנייה באיזור ספטמבר-אוקטובר) נועדו בעיקר לבדל בין סדרות מיינסטרים של מכשירי דגל, לסדרות פרמיום. שיאומי אינה יצרנית נורמלית. מאז חודש מרץ היא השיקה לא פחות מ-4 מכשירי דגל שונים העושים שימוש בערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום. האחרון שבהם הוא ה-Pocophone F1, הניסיון הראשון של שיאומי לבנות לעצמה מותג משנה.
Pocophone F1 (צילום: גד גניר)

שיאומי היא לא הראשונה בשוק לבצע מהלך כזה, אבל בהחלט מפתיע לראות דווקא אותה הולכת לשם. קדמו לה OPPO עם תת המותג OnePlus, וואווי עם Honor, וגם לנובו שהתנסתה לתקופה קצרה עם מותג משנה משלה, ZUK. לרוב, מותג משנה הוא הדרך של יצרניות גדולות להציע אלטרנטיבה זולה למכשירי מותג הבית שלהן, וכך להשיג דריסת רגל בשווקים שונים מבלי לשחוק את מחירי המכשירים האחרים שלהן, או ליצור קניבליזציה בקטלוג. למה מפתיע לראות את שיאומי הולכת לשם? מאחר שבשנים האחרונות שיאומי מתעקשת לשמור על רמת מחיר נמוכה גם ככה ואפילו התחייבה על כך פומבית, זאת כאשר היא עושה שימוש ברכיבים זהים לאלו של יצרניות שדורשות לפעמים עשרות אחוזים יותר על מכשיריהן. ב-Pocophone נעשו מספר פשרות, בעיקר כאלו הנראות לעין. מצד שני ניתן למצוא בו כמה הפתעות לטובה, אפילו ביחס למכשירים יקרים יותר של שיאומי עצמה, כל זאת ברמת מחיר נמוכה מזו של מכשירי הדגל האחרים של החברה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei P20 Pro

מאת
במשך כחצי שנה, שאלת המשך פעילותה של וואווי בישראל נותרה ללא מענה. מאבק משפטי בין היבואנית הרשמית לבין היצרנית הסינית הקפיא את השקתם של מכשירים בישראל, וחובבי המותג כאן נאלצו להסתפק ביבוא מקביל של חנויות פרטיות. לפני כחודש נחשף שהחברה חוזרת לפעילות בישראל דרך מספר יבואנים רשמיים שונים. בהזדמנות זו החלטתי להחזיר חוב ישן: בחודש אפריל פרסמתי כאן סקירה ראשונית על ה-P20 Pro, מכשיר הדגל הנוכחי של הענקית הסינית, והבטחתי לכתוב לגביו מסקנות סופיות לאחר שאעשה בו שימוש ממושך יותר. ואכן, בשונה מבדר”כ, יכולתי לבחון את המכשיר לאורך תקופה ארוכה מהרגיל ולגבש לגביו חוות דעת מוצקה ומבוססת יותר.



Huawei P20 Pro (צילום: גד גניר)
הפוסט הזה משלים את מה שכתבתי על המכשיר לפני חמישה חודשים. במקומות בהם לא היה לי מה להוסיף, לא הוספתי דבר. ישנם מקומות בהם הרושם שלי השתנה, או לחילופין נוסף מידע כתוצאה מההתנסות הממושכת במכשיר. כך או כך, אני ממליץ בחום לקרוא קודם את הפוסט הקודם כדי לקבל תמונה מלאה ככל האפשר. מן הסתם, ההתייחסות שלי אל ה-P20 Pro רלוונטית לנקודת הזמן בה אני כותב את הפוסט הזה, חצי שנה לאחר שהגיע לשוק, שוק שבינתיים ראה השקות של מכשירים חדשים ומתקדמים אחרים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Mix 2S

מאת
שנת 2018 בעולם הסלולר היא שנת המגרעת. דיונים אודות מפרט, ממשק, איכות מצלמה, סוללה ונושאים איזוטריים אחרים פינו את מקומם לשאלה ההו כה חשובה, האם גם המכשיר הבא של כל יצרנית אנדרואיד בתורה יכלול את המקטע השחור השנוא בראש מסגרת המכשיר. הדיוק ההיסטורי קובע שאפל לא היתה הראשונה שבחרה בפתרון של מגרעת כדי להשיג עוד כמה אחוזי נדל”ן של מסך בחזית המכשיר. הראשונה שעשתה זאת היתה Essential של אנדי רובין, אולם השימוש של אפל בפתרון העיצובי השנוי במחלוקת הזה ב-iPhone X, הפכה אותו לבחירה המועדפת על כמעט כל יצרנית סמארטפונים מבוססי אנדרואיד בשוק השנה.

מכשיר ללא מגרעת (צילום: גד גניר)
בין היצרניות שהציגו מכשירים עם מגרעת בחודשים האחרונים היתה גם שיאומי. העובדה שכבר התנסתה בשנים קודמות בעיצובים נטולי מגרעת, לא עצרה אותה מללכת על התצורה הפופולרית של 2018 (בקרב יצרניות) במכשיר הדגל הנוכחי שלה, Mi8. מצד שני, לפני השקת ה-Mi8, היא הספיקה להציג דור חדש, או יותר נכון, דור חצי חדש, לסדרת הפרמיום שלה, Mi Mix. את ה-Mi Mix 2 בדקתי בסמוך להשקת האייפון X בשנה שעברה. ה-Mi Mix 2S מציג עיצוב כמעט זהה, אבל מפרט טכני משודרג, זהה ברובו לזה של ה-Mi8. לאחר חויה פושרת למדי עם ה-Mi Mix 2, הגעתי למסקנה שאני חייב לתת צ’אנס לגרסה העדכנית של המכשיר מהסדרה הייחודית הזאת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu 15

מאת
באפריל חגגה מייזו את השנה ה-15 להיווסדה. החברה שהחלה את דרכה כיצרנית נגני MP3 ונכנסה לעסקי הסמארטפונים לפני כעשור, החליטה לציין את המאורע בהכרזה על סדרת מכשירים חדשה, בשם שלא משאיר הרבה מקום לתהיות באשר למקורו: ״15״. בסדרה הוצגו שלושה דגמים: דגם Lite בעל מפרט בסיסי יותר, דגם Plus מסך גדול יותר ומפרט מתקדם, ואת גרסת הביניים שמסומנת אך ורק במספר 15 וקוטפת בכך את המקום הראשון בתחרות חסרת המשמעות ״הסמארטפון עם שם הדגם הקצר ביותר שאי פעם בדקתי”. זהו גם הדגם שקיבלתי לפני מספר שבועות לבדיקה מרשת באג, היבואנית הרשמית של מכשירי המותג בישראל.
Meizu 15 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi S2

מאת
בחודש מאי האחרון הכריזה שיאומי על משהו שהקטלוג שלה חיכה לו נואשות (לא באמת): סדרת סמארטפונים חדשה במשפחת Redmi. החברה שהקטלוג שלה כולל אינספור דגמים ותתי דגמים מצאה לנכון לייסד סדרה חדשה של מכשירים שישלבו בין מחיר זול, למצלמה קדמית מתקדמת. כאילו שהקטלוג שלה לא מבלבל גם ככה, בחרה שיאומי להתחיל את הסדרה מהספרה 2, או בשמה המלא Redmi S2. איפה ה-S1? מעולם לא היה כזה. הבלבול הזה, וקצב השקת המכשירים הם בעיקר כאב ראש למבקרי סמארטפונים כמוני. עבור הרוכשים עדיף כמובן קטלוג מגוון ככל האפשר שיאפשר בחירה בדגם המתאים ביותר. בינתיים אגב, האסטרטגיה הזאת עובדת לשיאומי לא רע בכלל, בייחוד בסגמנטים הזולים יותר: למרות המגוון והבלאגן, מכשיר האנדרואיד הנמכר ביותר בעולם ברבעון הראשון של 2018 היה ה-Redmi 5A נטול היומרות, ושיאומי עצמה ממוקמת כמעט כדרך קבע בין חמשת יצרניות הסמארטפונים הגדולות בעולם. אם להשיק סמארטפונים בקצב מסחרר הוביל אותה להצלחה כזאת, למה שתנסה להתחשב בלו”ז ובצורך של מבקרי סמארטפונים להסביר למה הם בודקים יותר מכשירי שיאומי מאשר של כל יצרן אחר?



Xiaomi Redmi S2 (צילום: גד גניר)
במפרט הטכני לא תמצאו הפתעות מרעישות: שיאומי בחרה לצייד את ה-Redmi S2 בערכת השבבים Snapdragon 625 בה השתמשה במגוון מכשירים כמו Redmi Note 4, Mi Max, Redmi 5 Plus, Mi A1 ועוד. זו ערכת שבבים בעלת 8 ליבות הפועלות במהירות 2 גיהרץ אשר בדר”כ יודעת לאזן היטב בין ביצועים לחסכון בחשמל. לגבי החסכון בחשמל אפרט בהמשך. לגבי הביצועים, ערכת השבבים היא חלק חשוב אבל לא היחיד בריבוע הקדוש שמורכב מערכת שבבים, נפח אחסון, זכרון RAM והתאמה של מערכת ההפעלה לכל שאר המרכיבים. אני קיבלתי לבדיקה את הגרסה עם ה-3 גיגה RAM ו-32 גיגה אחסון, כאשר קיימת גם גרסה עם 4 ו-64 בהתאמה שעולה כ-200 ש”ח יותר. האמינו לי, אתם רוצים להשקיע עוד 200 ש”ח בשביל הגיגות הנוספות. ייתכן והורגלתי לנשום אויר פסגות, אבל אני לא מאמין שבשנת 2018 3 גיגה RAM זה עדיין נפח זכרון עבודה לגיטימי למכשיר אנדרואיד. אפילו עם מערכת ההפעלה MIUI בגרסה 9.5 שנחשבת מהירה וקלילה יחסית, כאן היא מגמגמת מדי פעם, בעיקר במעבר בין אפליקציות. המכשיר לא נתקע ואפילו זמני הטעינה סבירים. הבעיה היא במעבר בין אפליקציות: עם 3 גיגה RAM, אפליקציות שרצות ברקע נסגרות מעצמן וכשחוזרים אליהן צריך להמתין שייפתחו מחדש. אפשר לחיות עם זה, אפשר להגיד לילדים שלכם תסתפקו בזה כי זה מה יש, אבל אם מהירות עבודה היא ערך מקודש עבורכם, תבחרו בגרסה עם ה-4 גיגה. אגב, זה בין המכשירים הבודדים בשוק שמגירת הסים שלו כוללת מקום לשני כרטיסי סים ובנוסף מקום נפרד עבור כרטיס הזכרון, כדי שאם תצטרכו להשתמש בפונקציית הסים הנוסף, לא תאלצו לוותר על אפשרות הרחבת הזכרון.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy J6 2018

מאת
משהו שגיליתי השבוע: בניגוד נניח לקוי אוטובוסים, לאותיות השונות המייצגות את סדרות הסמארטפונים של סמסונג יש משמעות. סדרה A למשל קרויה על שם Samsung Galaxy Alpha שהיה הראשון בסדרה הזאת. מה מייצגת ה-J בסדרת מכשירי הביניים שהוצגה לראשונה ב-2013? ובכן, משהו קצת יומרני ביחס למכשירים שבאופן מסורתי מציעים מפרט צנוע: “Joy”. ועדיין, למרות המפרט הצנוע, לסדרה J מחלחלים עם הזמן פיצ’רים וטכנולוגיות שהיו שייכים שנה-שנתיים לפני כן לסדרות מתקדמות יותר של החברה. כמה Joy מקבלים במכשיר של סמסונג שעולה כ-1000 ש”ח? זה מה שניסיתי לבדוק באמצעות המכשיר הכי חדש בסדרה שהגיע לישראל, ה-Galaxy J6 2018.



Samsung Galaxy J6 2018 (צילום: גד גניר)
אם Joy נמדד ביחידות גיגבייט, ה-Galaxy J6 2018 לא מעניק יותר מדי ממנו. זכרון ה-RAM כאן הוא בנפח 3 גיגה, והאחסון הפנימי (שניתן להרחבה) הוא בנפח 32 גיגה. ישנה גרסה נוספת עם 4 ו-64 גיגה בהתאמה, אך היא לא הגיעה לארץ באופן רשמי. בניגוד למכשירי דגל של סמסונג, את ה-J6 היא מציעה רק עם סוג אחד של ערכת שבבים, Exynos 7870, ערכת שבבים מייצור עצמי של סמסונג. ברוב הפרמטרים ערכת השבבים הזאת מקבילה לאחת מערכות השבבים הפופולריות והמוצלחות שעליה התבססו רוב מכשירי הביניים של שנה שעברה, ה-Snapdragon 625 של קוואלקום. שתיהן מיוצרות בטכנולוגיית 14 ננומטר ולשתיהן מעבדים בעלי שמונה ליבות למעשה, על הנייר, המקום היחיד שבו ערכת השבבים של סמסונג נמצאת בנחיתות לעומת זאת של קוואלקום היא במהירות השעון: 1.6 גיגהרץ לעומת 2 גיגהרץ. עד כאן שום דבר לא מפתיע במיוחד. מכשירי J כאמור מעולם לא הציגו מפרט טכני נוצץ, אולם השאלה היא לא מהם הנתונים הטכניים כי אם מה המכשיר יודע לעשות איתם.

להמשך קריאה