Poco

כזה ניסיתי: Poco X5 Pro

מאת

ביום שני בשבוע שעבר הכריז Poco, מותג המשנה מבית שיאומי על שני מכשירי הביניים העיקריים שלו לשנה הקרובה: X5 ואחיו המועדף, השרירי והמשודרג, שגם הגיע אליי לבדיקה לפני ההשקה הרשמית, ה-X5 Pro. שיאומי ופוקו מחזיקות כידוע קטלוג מגוון מאוד של דגמים ותתי דגמים, כשאת סדרת ה-X של החברה ניתן להקביל מבחינת מפרט לסדרת ה-A של סמסונג, כלומר, מכשירי Upper-Mid, מכשירי ביניים, אבל בצד שיותר קרוב למכשירי דגל.

Poco X5 Pro (צילום: גד גניר)

בהתאם לזאת, המפרט הטכני של Poco X5 Pro מכוון גבוה ביחס לקטגוריה: ערכת השבבים אמנם אינה חדשה במיוחד, Snapdragon 778G של קוואלקום שנראתה כבר ב-Realme GT Master Edition משנת (וגרסה עדכנית שלה כבר הופיעה ב- (1)Nothing Phone), אבל היא עדיין נחשבת חזקה ויעילה. הגרסה שהגיעה לישראל באופן רשמי היא זאת עם האחסון הפנימי וזכרון ה-RAM המרווחים יותר, 256 גיגה ו-8 גיגה בהתאמה. האחסון הפנימי אינו ניתן להרחבה, אך את זכרון ה-RAM ניתן להרחיב בעוד 3 גיגה נוספים על חשבון נפח האחסון. בסה”כ ברמת הרכיבים, יש למכשיר הזה כל מה שצריך כדי לספק חויית שימוש טובה. ברמת התוכנה מקבלים כאן את הממשק העדכני ביותר של שיאומי, MIUI 14, אולם הוא מבוסס כאן על גרסה ותיקה יותר של מערכת ההפעלה של גוגל, אנדרואיד 12 שהוכרזה לפני כשנה וחצי, והגרסה הבאה שלה הוכרזה כבר בחודש אוגוסט 2022.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Poco M5s

מאת

ממותג משנה של שיאומי שהתמקד בלהשיק מכשירים שונים וייחודיים משלו, הפך Poco לכזה שבחודשים האחרונים בעיקר ממחזר דגמים ישנים מהקטלוג של מותג האם. Poco M5s שמושק היום באופן רשמי בעולם הוא למעשה Redmi Note 10s, סמארטפון מהדרג הנמוך יותר של מכשירי הביניים, שהושק כבר לפני שנה וחצי וכעת מנסה לעשות כניסה דרמטית חוזרת כשהוא נושא מותג ושם דגם חדש. למה לנקוט באסטרטגיה המשונה הזאת? סביר להניח שיש כאן חיסכון בעלויות פיתוח מצד אחד, ואת האפשרות להציג דגם “חדש” בשווקים בהם לא נמכר המכשיר בחליפתו הקודמת מצד שני. 

Poco M5s (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים עליה מבוסס M5s היא Helio G95 של מדיהטק הטיוואנית, ערכת שבבים החוגגת בימים אלו שנתיים להשקתה. במדיהטק משווקים אותה אמנם כמיועדת לגיימינג, אבל גם לפני שנתיים היה מדובר בערכת שבבים צנועה למדי, שבנויה בארכיטקטורה ארכאית של 12 ננו מטר ומכילה 8 ליבות, שתיים מתוכן במהירות 2.05 גיגהרץ ועוד שש במהירות 2 גיגהרץ. למקרה שתהיתם, היא לא תומכת ברשתות דור חמישי, אבל אני בספק אם למישהו שרוכש מכשיר ברמת המחיר הזאת זה באמת יפריע. ערכת השבבים משודכת לזכרון RAM בנפח 6 גיגה בגרסה אותה קיבלתי לבדיקה, נפח הניתן להרחבה על חשבון אחסון המכשיר ב-2 גיגה נוספים. האחסון אגב הוא בנפח 128 גיגה וגם הוא ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. זה אמנם מכשיר של המותג Poco אבל כמו כל קודמיו הוא מריץ את מערכת ההפעלה MIUI של שיאומי בגרסה 13, המבוססת על אנדרואיד 12, העדכנית ביותר נכון לכתיבת שורות אלו. כפי שאני עושה תמיד, השתמשתי במכשיר הזה ביום יום ולא רק ששרדתי לספר על כך, בשום שלב לא ממש סבלתי מזה. המכשיר יציב ומגיב במהירות נאה בסה”כ, ומציע חויית שימוש מספקת, בטח ביחס למחיר. זמני הטעינה של משחקים מעט מייגעים, אבל לא באופן קיצוני, ובסה”כ מדובר במכשיר שיסחוב גיימינג בצורה סבירה. היחידה אותה בדקתי הגיעה עם NFC, רדיו FM אם אתם אוהבים את המוזיקה שלכם עם קורטוב של הפרעות סטטיות ואפילו עינית אינפרה אדום.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Poco X4 GT

מאת

בשנים האחרונות צצה קטגוריית מכשירים חדשה בשוק הסמארטפונים העולמי, מכשירי ביניים לגיימינג. מדובר לכאורה בניגוד: מכשירי גיימינג אמורים להציע את המפרט הטכני החזק ביותר בנמצא, או במילים אחרות, מכשירי דגל. מה להם ולמכשירים שאמורים להציג יחס עלות תמורה גבוה ככל האפשר? התשובה פשוטה: ילדים. פעמים רבות הורים מסתייגים מרכישת המכשירים הכי מתקדמים וחזקים לילדיהם מתוך החשש המוצדק שהמכשירים האלו ינזקו או יאבדו. השיקולים ההוריים האלו משאירים ילדים עם מכשירים חלשים שמספקים חויית גיימינג מפוקפקת. אל תוך הפער הזה יצקו חלק מהיצרניות יצורי כלאיים: גרסאות מחוזקות של מכשירי ביניים שאמורות לאפשר חויית גיימינג סבירה למי שלא מעוניין לשלם את המחירים שמוצמדים למכשירי גיימינג מהליגה הגבוהה יותר. כזה הוא ה-Poco X4 GT שהוכרז לפני שבועיים: מכשיר ביניים שרירי (ולכן גם התוספת האגרסיבית “GT” בשמו) המוכוון לקהל הגיימרים עם תקציב מוגבל. 

Poco X4 GT (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים שנבחרה למשימה היא Dimensity 8100 של מדיהטק הטיוואנית. על הנייר היא ממוקמת קרוב מאוד למה שייצגה ה-Snapdragon 888, ערכת השבבים של מכשירי הדגל משנה שעברה. היא בנויה בארכיטקטורת 5 ננו-מטר, ובעלת שמונה ליבות, ארבע במהירות 2.85 גיגהרץ, וארבע נוספות לפעילויות יומיות במהירות 2 גיגהרץ. המעבד הגרפי של ערכת השבבים, Mali-G610 MC6 תומך בקצבי רענון של עד 165FPS ואמור לאפשר חויית גיימינג ראויה. לערכת השבבים שודך זכרון RAM בנפח 8 גיגה, וניתן להשיג את המכשיר בנפחי אחסון של 128 או 256 גיגה, ללא אפשרות הרחבת זכרון. ביום יום המכשיר זריז מאוד, יציב ומספק חויית שימוש טובה מאוד. מה לגבי גיימינג? ובכן, הוא בהחלט עומד במשימה. שיחקתי בו ב-Real Racing 3, Ace Force, PUBG, וב-Asphalt 9, ובכולם לכל היוצא מן הכלל הוא תפקד מעולה. זמני הטעינה אולי היו פחות מהירים מאלו שבמכשירי דגל, אבל מרגע שהמשחק עצמו החל, החויה היתה חלקה לאורך כל הזמן, קצב הפריימים לא הואט בשום שלב, לא היו גמגומים או כל תופעת לוואי אחרת שהיתה אמורה להזכיר שלא מדובר במכשיר דגל. חלק ניכר מהיכולת להציג ביצועים טובים באופן ממושך קשור לקירור של המכשיר. Poco X4 GT משלב תא אידוי גדול ו-7 שכבות של גרפיט שמאפשרים לו להשאר קריר לאורך זמן, גם בזמן שהוא מתמודד עם פעולות תובעניות כמו גיימינג.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Poco M4 Pro 5G

מאת

סדרת M של Poco, מותג המשנה של שיאומי, נולדה לפני קצת יותר משנה עם ה-M2, שיועד לשוק ההודי. חודשיים לאחר מכן כבר הציגה את ה-M3 מכשיר שהפך במהרה לפופולרי בקבוצות הדילים השונות, ונתן מענה בעיקר להורים שמעוניינים לצייד את ילדיהם בסמארטפון ראשון זול. במאי היא כבר הציגה את M3 Pro 5G, גרסת משופרת התומכת בדור 5, וכעת מגיע תורו של ה-M4 Pro 5G. מה הוא מציע בנוסף לפיצ’ר החשוב של הסדרה “לא יכאב בכיס יותר מדי אם ילך לאיבוד”?

Poco M4 Pro 5G (צילום: גד גניר)


בגזרת המפרט הטכני דווקא לא הלכו על המינימום. ה-M4 Pro מבוסס על  Dimensity 810, ערכת שבבים של מכשירי ביניים התומכת בדור 5 ומקבילה על הנייר בביצועיה לערכות השבבים הבסיסיות יותר מסדרה 7XX של קוואלקום. Dimensity 810 מגיעה עם 2 ליבות הפועלות במהירות 2.4 גיגהרץ ועוד שש ליבות במהירות 2 גיגהרץ. המכשיר מגיע בגרסאות של 4 או 6 גיגה RAM. מערכת ההפעלה מאפשרת הרחבה של זכרון ה-RAM על חשבון נפח האחסון, והמכשיר מגיע כשהאפשרות הזאת מופעלת כברירת מחדל. את גרסת ה-4 גיגה ניתן להרחיב ל-5 גיגה, וגרסת ה-6 גיגה ל-8 גיגה. לשימוש יומיומי זה בהחלט מספיק ו-Poco M4 Pro מעניק חויית שימוש זריזה ויציבה, באופן שאינו שונה מהותית מחויית השימוש במכשירים יקרים משמעותית ממנו. מה לגבי גיימינג? כצפוי, המכשיר מתמודד יפה עם משחקים פשוטים, אך זמני הטעינה של משחקים כבדים יותר ארוכים יחסית. מפתחות משחקים נוטות להתאים טוב יותר את המשחקים שלהן למכשירים המבוססים על מעבדי קוואלקום אבל ספק אם תחושו במציאות בהבדל משמעותי, ובכל מקרה אף אחד לא משווק את המכשיר הזה כמכונת גיימינג שרירית. נפח האחסון של המכשיר עומד על 64 גיגה לגרסת ההבסיסית יותר ו-128 גיגה לגרסה עם ה-6 גיגה RAM, כאשר בשתי הגרסאות ניתן להרחיב את נפח האחסון באמצעות כרטיס זכרון עד לנפח מקסימלי של 1 טרה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Poco M3 Pro

מאת

בתחילת יוני השנה השיקה המילטון, יבואנית שיאומי בישראל את Poco M3 Pro עם כישרון ייחודי: זהו מכשיר דור 5 הזול ביותר בישראל. שווה להתעכב לרגע על הבשורה הזאת: מדובר בסנסציה עבור חיתוך מאוד ספציפי  באוכלוסיה בין אנשים שמחפשים מכשיר שגם עולה פחות מ-1000 ש”ח לבין כאלו המחפשים מכשיר שמתחבר לרשתות דור 5. מכירים כאלו? אני אישית לא, אבל עדיין מעניין לראות מה יש למותג המשנה של שיאומי להציע בטווח המחיר הזה.

Poco M3 Pro (צילום: גד גניר)


ערכת השבבים של Poco M3 Pro היא Dimensity 700 של מדיהטק הטיוואנית, כשהמכשיר מגיע בשתי קונפיגורציות חומרה שונות: הזולה יותר עם 4 גיגה RAM ו-64 גיגה זכרון אחסון פנימי, והיחידה אותה אני קיבלתי לבדיקה שמתהדרת ב-6 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון, כשאת האחסון בשתי הקונפיגורציות ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון. ההתחלה לא בישרה טובות עם המכשיר: מסיבה לא ברורה, כל עוד שחזור המדיה של וואטסאפ לא השלים את מלאכתו, אפליקציית טוויטר קרטעה באופן בלתי נסבל. מרגע שהחלק המייגע הזה הסתיים, פתאום הכל החל לעבוד חלק ויציב: אפליקציות רבות נשארו פתוחות ברקע, וכאלו שלא, נפתחו בזריזות משביעת רצון. לא הייתי אומר שהוא זריז כמו מכשיר הדגל שבדקתי לפניו (ועולה קצת יותר מפי 4 מה-M3 Pro), אבל מרגע שהכל הסתדר, חויית השימוש במכשיר היתה מהנה מאוד ביחס למה שאפשר לצפות ממכשיר ברמת המחיר הזאת. כמובטח, המכשיר תומך באופן פעיל ברשתות דור 5 באיזורים בהם יש פריסת אנטנות וכמנוי לרשת פרטנר קיבלתי באיזורים האלו מהירויות שהגיעו לעיתים עד 300MB. למרבה השמחה, ובניגוד למכשירים רבים אחרים בטווח המחיר הזה, Poco M3 Pro מצויד בשבב NFC, פיסת חומרה חשובה אם אתם מעוניינים לעשות שימוש בשירותי תשלום באמצעות הסלולרי. מכשירי Poco חולקים את אותה מערכת הפעלה עם מכשירי שיאומי, MIUI 12 המבוססת על אנדרואיד בגרסה 11. מערכת ההפעלה אמנם אינה דומה ויזואלית לאנדרואיד בגרסתה הנקייה, אבל עושה שימוש נרחב באפליקציות של גוגל כמו החייגן, אנשי הקשר ואפליקציית ה-SMS, ואפילו אפליקציית מסך הבית כוללת את מסך עדכוני החדשות של גוגל, ה-Google Discover. הבעיה הקבועה שלי עם MIUI טרם טופלה: המצב הכהה בממשק, לוקח יוזמה לא מבורכת ומכהה בעצמו אפליקציות כברירת מחדל. התוצאה היא פגיעה בשימושיות: באפליקציות שמגיעות כהות מלכתחילה כמו ספטיפיי נעלמים לפעמים פקדים, ולעיתים בפייסבוק ובטוויטר, תמונות הפרופיל של נעקבים מוצגות בנגטיב. זו לא גזירת שמיים, וניתן להכנס להגדרות ולהחליט היכן רוצים שמערכת ההפעלה לא תבצע את הפעולה הזאת, אבל חבל שזו ברירת המחדל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Poco X3

מאת

בינואר השנה הודיעה Poco הסינית על הפיכתה למותג עצמאי. מותג המשנה של שיאומי שהביא לשוק לפני שנתיים מכשיר דגל ב-300 דולר (באותה שנה בה חצה האייפון את רף ה-1000 דולר) נחל הצלחה יפה, אבל בשלב מסוים הוחלט להפריד בין המותגים באופן רשמי וברור. מרגע הניתוק הושקו שישה מכשירים חדשים של Poco, כאשר ה-X3 אותו בדקתי בשבועות האחרונים הוא החדש ביותר ביניהם.

Poco X3 (צילום: גד גניר)

בניגוד ל-F1 ול-F2, כאן מדובר במכשיר ביניים לכל דבר. ה-X3 מתבסס על ערכת השבבים החדשה Snapdragon 732G של קוואלקום, ומגיע עם זכרון RAM בנפח 6 גיגה ואחסון מובנה של 64 או 128 גיגה. מאחר ובתקופה הקרובה חברות הסלולר צפויות להציף את המרחב הציבורי בשיווק רשתות דור 5 החדשות שלהן, חשוב להדגיש שהמכשיר הזה אינו תומך ברשתות כאלו אבל יעבוד בכיף ברשתות הנוכחיות. הגרסה שהגיעה לישראל ביבוא רשמי כוללת גם NFC, לרווחת משתמשי רב קו. בדקתי לאחרונה את Redmi Note 9S, ו-Redmi Note 9 Pro, שני מכשירי ביניים של שיאומי. את שני אלו, לפחות מבחינת ביצועים, אוכל ה- Poco X3 בלי מלח: המכשיר יציב כמו סלע, זריז מאוד (ביחס למכשיר דגל) ואפילו יש לו מצב משחקים מיוחד שיודע לנהל את משאבי המערכת ככך שמשחקים ירוצו חלק וזה אכן כך. 

כזה ניסיתי: POCO F2 Pro

מאת

ברבעון האחרון של 2017 יצרניות הסלולר קבעו רף חדש. זה לא היה רף טכנולוגי או שימושי חלילה, כי אם רף צרכני: לראשונה פרצו אפל וסמסונג את מחסום ה-1000 דולר בתמחור מכשירי הדגל שלהן באותה תקופה, ה-iPhone X וה-Galaxy Note 8. הפוקופון, המכשיר הראשון ממותג המשנה של שיאומי קרא תיגר על הטרנד הזה, עם תג מחיר מטריל של כ-300 דולר בלבד. הוא לא היה מושלם ובמונחים טכנולוגיים קשה להגיד שהיה בר השוואה למכשירי הדגל של אפל וסמסונג, אבל כמו מכשירים רבים של שיאומי, ואולי יותר מכולם, הציע יחס עלות-תמורה פנטסטי. למרות שנמכר יפה, ב-2019 לא יצא לשוק פוקופון חדש. השנה, המותג שהספיק להתנתק משיאומי ולהתחיל לתפקד כחטיבה נפרדת עושה קאמבק עם כמה מכשירים, כשהחזק מביניהם, ה-POCO F2 Pro  עשה עלייה ארצה. האם יש לו את מה שנחוץ כדי לשחזר את הקסם של הדגם הקודם?


POCO F2 Pro (צילום: גד גניר)

ברמת המפרט הטכני, מציע הפוקופון החדש פחות או יותר מה שמציע Mi 10: ערכת השבבים Snapdragon 865, החזקה ביותר כרגע בקטלוג של קוואלקום וכזאת התומכת ברשתות דור 5. כפי שכבר ציינתי במכשיר דור 5 הקודם שבדקתי, וכפי שאמשיך לציין עד שזה כבר לא יהיה רלוונטי, או עד שיימאס לי: ייקח זמן עד שתמיכה או העדר תמיכה ברשתות דור 5 יהפוך לרלוונטי עבור משתמשים בישראל. המפעילות עדיין לא מציעות רשת שכזאת וגם לאחר ההכרזה יחלפו כמה חודשים, במקרה הטוב, עד שתוכלו להנות ממהירויות גלישה מסחררות. דור חמש או לא דור חמש, זה לא משנה את העובדה שמדובר בערכת שבבים חזקה מאוד שמאפשרת ביצועים מרשימים מאוד שהופכים את המכשיר לאידיאלי לגיימינג. חלק מעניין הביצועים קשור למערכת קירור נוזלי מתקדמת, עם תא אידוי ושכבות גרפין וגרפיט שמפזרים את החום שמייצרת ערכת השבבים. POCO F2 Pro אכן לא מתחמם בצורה משמעותית, גם לא בשימוש אינטנסיבי ומעבר לשיפור בביצועים זה יתרון ששומר על בריאותו לאורך זמן. המכשיר נמכר בישראל בשתי גרסאות: האחת שבדקתי עם זכרון RAM בנפח 6 גיגה ואחסון בנפח 128 גיגה, והשניה עם 8 גיגה RAM ו-256 גיגה אחסון. שתי הגרסאות, בניגוד לפוקו הראשון, לא מאפשרות הרחבת אחסון באמצעות כרטיס זכרון.


כזה ניסיתי: Pocophone F1

מאת
יצרניות אנדרואיד נורמליות משיקות בדר”כ שני מכשירי דגל בשנה. הנוהג הזה החל כשהיתה הפרדה ברורה בין סמארטפונים בגודל סטנדרטי לפאבלטים. היום, כאשר כמעט כל השקה כוללת דגמי סמארטפונים בגדלים שונים, שתי השקות נפרדות (אחת באיזור חודש מרץ-אפריל והשנייה באיזור ספטמבר-אוקטובר) נועדו בעיקר לבדל בין סדרות מיינסטרים של מכשירי דגל, לסדרות פרמיום. שיאומי אינה יצרנית נורמלית. מאז חודש מרץ היא השיקה לא פחות מ-4 מכשירי דגל שונים העושים שימוש בערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום. האחרון שבהם הוא ה-Pocophone F1, הניסיון הראשון של שיאומי לבנות לעצמה מותג משנה.
Pocophone F1 (צילום: גד גניר)

שיאומי היא לא הראשונה בשוק לבצע מהלך כזה, אבל בהחלט מפתיע לראות דווקא אותה הולכת לשם. קדמו לה OPPO עם תת המותג OnePlus, וואווי עם Honor, וגם לנובו שהתנסתה לתקופה קצרה עם מותג משנה משלה, ZUK. לרוב, מותג משנה הוא הדרך של יצרניות גדולות להציע אלטרנטיבה זולה למכשירי מותג הבית שלהן, וכך להשיג דריסת רגל בשווקים שונים מבלי לשחוק את מחירי המכשירים האחרים שלהן, או ליצור קניבליזציה בקטלוג. למה מפתיע לראות את שיאומי הולכת לשם? מאחר שבשנים האחרונות שיאומי מתעקשת לשמור על רמת מחיר נמוכה גם ככה ואפילו התחייבה על כך פומבית, זאת כאשר היא עושה שימוש ברכיבים זהים לאלו של יצרניות שדורשות לפעמים עשרות אחוזים יותר על מכשיריהן. ב-Pocophone נעשו מספר פשרות, בעיקר כאלו הנראות לעין. מצד שני ניתן למצוא בו כמה הפתעות לטובה, אפילו ביחס למכשירים יקרים יותר של שיאומי עצמה, כל זאת ברמת מחיר נמוכה מזו של מכשירי הדגל האחרים של החברה.

להמשך קריאה