אנדרואיד

כזה ניסיתי: Razer Phone 2

מאת
ההיסטוריה רצופה בנסיונות של יצרניות סלולר להשיג דריסת רגל משמעותית בתחום הגיימינג. זה התחיל ב-2003 עם ה-“N-Gage” המשונה של נוקיה, מכשיר שניסה לשלב בין קונסולת משחק לסמארטפון, ולמשוך אל נוקיה גיימרים ששיחקו באותם זמנים בקונסולות כדוגמת Gameboy Advance של נינטנדו. המכשיר לא הפך להצלחה שנוקיה קיוותה לה, אך זה לא מנע ממנה לנסות בכל זאת שוב בשנה שלאחר מכן עם דגם משודרג בשם N-Gage QD, רק כדי לחוות שוב כשלון מסחרי. הניסיון הרציני הבא של יצרנית גדולה היה של סוני-אריקסון, עם ה-Xperia Play בשנת 2011. בניגוד לנוקיה, לסוני היה כבר פז”מ בייצור מכשירי גיימינג, נייחים וניידים. ה-Xperia Play כלל מקשים בתצורה של מכשירי ה-Play Station של החברה, ואפילו חנות אפליקציות משלו שבה ניתן היה לרכוש את אותם משחקים שהייתם משחקים בהם בקונסולת PlayStation One. בסופו של דבר גם הניסיון הזה לא הוליד את סמארטפון הגיימינג שכולם חיכו לו, אבל איכשהו בשנתיים האחרונות הטרנד חזר ובגדול: יצרניות כמו וואווי, שיאומי אסוס ואחרות השיקו סמארטפונים לגיימרים. בשנה שעברה הצטרפה לטרנד הזה גם Razer, יצרנית מחשבי ואבזרי גיימינג עם סמארטפון חדש משלה. דגם ההמשך למכשיר הזה, Razer Phone 2 הגיע לאחרונה לישראל ביבוא רשמי של רשת באג.



Razer Phone 2 (צילום: גד גניר)
המפרט הטכני של Razer Phone 2 כולל שתי נקודות תורפה, הראשונה קשורה לאופן שבו תעשיית הסלולר עובדת: בניגוד לאפל, וואווי וסמסונג, שמפתחות בעצמן את ערכות השבבים עבור המכשירים שלהן, כל השאר מסתמכות על פלטפורמות של חברות שייצור ערכות שבבים זו ההתמחות שלהן. בשנים האחרונות רוב יצרניות הסלולר פונות אל קוואלקום, שמצידה עובדת בלו”ז די קשיח. פעם בשנה, לרוב ברבעון הראשון או השני של כל שנה קלנדרית, היא מציגה מעבד חדש למכשירי דגל, וכל היצרניות מתיישרות לפי הלו”ז הזה. יצרנית שמשיקה מכשיר לקראת סוף השנה מציבה את עצמה בפוזיציה בעייתית, שבה ערכת השבבים שבמכשיר הדגל שלה הופכת ל”מיושנת” בתקופה קצרה במיוחד. זה מה שקרה עם Razer Phone 2 שהוכרז באוקטובר 2018, ומגיע אלינו עכשיו עם ערכת השבבים Snapdragon 845, כשמכשירי דגל שיצאו לפני חודשיים לשוק מגיעים כבר עם ערכת השבבים מהדור הבא של קוואלקום, Snapdragon 855. ביום יום אין לזה משמעות. מעטים המשחקים בחנות האפליקציות של גוגל שיודעים לאתגר את ערכת השבבים החזקה ביותר דאשתקד של קוואלקום, אבל עבור קהל הגיימרים הכבדים, אלו שעבורם למספרים על הנייר יש משמעות מכרעת, מדובר בכתם במפרט הטכני. כתם נוסף במפרט הטכני ניתן למצוא בשורת נפח האחסון: כ-64 גיגה, כשרוב מכשירי הדגל בשוק מגיעים כיום עם לפחות 128 גיגה מובנים. להגנתה של Razer יש לציין שהאחסון הזה ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון, אך כשמדובר במכשיר המיועד להתקנת משחקים, האפליקציות שזוללות את נפח האחסון הרב ביותר, היה ראוי לקבל יותר גיגבייטים מלכתחילה. זכרון ה-RAM מגיע בנפח ראוי למכשיר גיימינג: כ-8 גיגה, המאפשרים להשאיר משחק כבד יחסית פתוח ברקע, גם אם המשתמש יוצא ממנו לרגע כדי לענות להודעת וואטסאפ או לענות לטלפון. כיאה למכשיר גיימינג, Razer Phone 2 מצויד במערכת קירור פנימית שאמורה, ואכן מונעת ממנו להתחמם ברמה קיצונית בעת משחק.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei P30 Pro

מאת
לפני מספר חודשים פרסם ולוגר הטכנולוגיה הנודע, מארקז בראונלי (MKBHD), השוואה שערך בין המצלמות של מכשירי דגל של שנת 2018. זו היתה השוואה עיוורת, כלומר, הוא צילם צמדים של תמונות עם סמארטפונים שונים, ונתן להמונים לקבוע בהצבעה מהי התמונה הטובה יותר. התוצאות היו לא פחות ממדהימות: בחלק מהמקרים תמונות שצולמו ע”י מכשירים זולים כמו פוקופון ומכשיר של בלקברי הצליחו לגרוף יותר קולות מהמצלמות של iPhone X, ו-iPhone XS, מכשירים יקרים בהרבה. איך קורה דבר כזה? כמה סיבות: כשמעלים תמונה לרשת חברתית כמו אינסטגרם או פייסבוק, התמונה נדחסת והאיכות שלה נפגעת ביחס למקור, כך שהפער מיטשטש מלכתחילה. מעבר לכך, אנשים אוהבים תמונות בהירות ומוארות יותר, לא בהכרח ריאליסטיות יותר. במצב כזה, הפער בין מצלמות של סמארטפונים מתבטא בעיקר בניואנסים של עיבוד התמונה ע”י המכשיר ופחות בקרבה למציאות. קרוב לודאי שהשוואה מדוקדקת, על מסך מחשב איכותי, היתה מבליטה את איכות התמונות שצולמו ע”י מכשירים יקרים יותר, אולם ביום יום אף אחד לא עושה זאת. רובנו צופים בתמונות באינסטגרם, פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות דרך מסך הסמארטפון, ושם מה שחשוב זו תמונה דרמטית. פער האיכות, אם קיים בכלל, מתבטל.



מערך הצילום של Huawei P30 Pro (צילום: גד גניר)
איך חברה כמו וואווי, ששמה דגש על תחום הצילום יכולה להמשיך להתבלט בו, בתנאים שכאלו? בהשקת ה-P30 Pro היא יצאה בהכרזה בובמסטית, על כך שהיא משנה את כללי המשחק בצילום. הכרזות מהסוג הזה הן די שכיחות בשוק הסמארטפונים שצמא לחידושים ומהפכות, אבל נראה שהפעם במקום להתהדר שוב בעוד גימיקים מתחום הבינה מלאכותית, היא הלכה רחוק יותר, תרתי משמע: היא שילבה במכשיר הדגל החדש שלה מצלמה עם הזום הגבוה בשוק נכון לכתיבת שורות אלו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S10

מאת
נוקיה שולטת על 33% משוק הסמארטפונים, אחריה בדירוג RIM, יצרנית בלקברי, אפל במקום השלישי וסמסונג במקום הרביעי. כך נראה שוק הסמארטפונים בסוף שנת 2010. זו גם היתה השנה שבה הושק ה-Galaxy S, הראשון בסדרת מכשירים שהובילה בעשור האחרון את סמסונג אל מקומה בראש טבלת המכירות, והפכה את מערכת ההפעלה אנדרואיד לנפוצה ביותר בשוק.



+Galaxy S10, המון מסך, מעט מסגרת (צילום: גד גניר)
ה-Galaxy S היה מפלצת במונחי אנדרואיד בשנת 2010: הוא הציע מפרט טכני נדיר בעוצמתו בשוק של אותה תקופה: מעבד חזק, זכרון פנימי בנפח ראוי להתקנת אפליקציות, מצלמה איכותית ומסך Super AMOLED צבעוני ומרהיב. מעבר לכך הוא התאפיין בציפוי נוצץ, צבעוני ושנוי במחלוקת למערכת ההפעלה אנדרואיד – ממשק משתמש ייחודי בשם TouchWiz. בתקופה שבה קנייה של מכשיר אנדרואיד היתה סוג של בחירה הרפתקנית, Galaxy S הצליח להציב אלטרנטיבה סקסית מספיק כדי להמיר אייפוניסטים מושבעים באותה תקופה (כמו כותב שורות אלו) למערכת ההפעלה הבוסרית. עם המורשת הזאת הגיעה סמסונג אל אירוע Unpacked בחודש שעבר, ולצד ה-Galaxy Fold, המכשיר המתקפל הראשון של החברה, הציגה את הדור העשירי לסדרת מכשירי הדגל שלה, דרך ארבעה דגמים שונים. שלושה מהדגמים האלו הגיעו לישראל, ואני בחנתי בתקופה האחרונה את החזק והיקר מביניהם, ה-+Galaxy S10.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Mix 3

מאת
העיסוק המיותר, המייגע והבלתי נגמר בעניינה של המגרעת, אותו קטע שחור שהפך לפריט עיצובי כה פופולרי בסמארטפונים מודל 2018 ושנוא נפשם של כתבי ובלוגרי טכנולוגיה עם סף ריגוש גבוה, הביא את היצרניות בשוק לחפש פתרונות חדשים למיקום המצלמה הקדמית וכל מה שעד לפני שנתיים היה קל כל כך למקם במקטע שמעל למסך. נקודת הפתיחה של סדרת Mi Mix של שיאומי שונה: הראשון בסדרת מכשירי הפרמיום של שיאומי לא הציג מלכתחילה מגרעת, וכך גם אלו שאחריו, אבל כן התהדר ב”סנטר” שאליו הוגלו כל הרכיבים הנ”ל. כל עוד הקונספט של מכשיר עם מסגרות מסך מיקרוסקופיות לא עמד בשורה אחת עם פריצות דרך שמצפים להן בקוצר רוח כמו תרופה לסרטן, חיסול הרעב ושלום עולמי, שיאומי יכולה היתה להסתדר עם הסנטר הזה. לאחר שהמגרעת הוכרזה כאויבת מספר אחת של תעשיית הסלולר, והחלום הרטוב של מבקרי ומשתמשי מכשירים הפך להיות מכשיר עם חזית נטול מסגרות, נדרש מצידה פתרון הנדסי אחר כדי להמשיך להיות הכי קרובה להישג הזה. רגע לפני שמכשירי הדגל של שנת 2019 מתחילים לעשות את דרכם לישראל, נחת אצלי לפני מספר שבועות ה-Mi Mix 3, מכשיר דגל נוסף ששיאומי דחסה אל קטלוג מכשירי הדגל של שנת 2018. המכשיר הרביעי בסדרת Mi Mix אכן מוותר על הסנטר, לטובת קאמבק של תצורה שהיתה נפוצה בעיקר בעשור הקודם: סליידר.



Mi Mix 3 (צילום: גד גניר)

מבחינת מפרט, ה-Mi Mix 3 מציג את מה שמציגים כל כך הרבה דגמי מכשירים אחרים של שיאומי השנה: ערכת השבבים Snapdragon 845 (אותה אחת שתמצאו גם ב-Pocophone, Mi Mix 2s, Mi 8, Mi 8 Pro, ו-Black Shark, מכשיר הגיימינג של החברה) שהיא ערכת השבבים החזקה ביותר של חברת קוואלקום, ובין הנפוצות בדגמי מכשירי הדגל בשוק. הגרסה אותה אני קיבלתי לצורך הבדיקה מגיעה עם הקונפוגרציה הבסיסית ביותר איתה נמכר הדגם הזה: 6 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון שאינו ניתן להרחבה. החומרה הזאת מריצה את MIUI 10, גרסתה של שיאומי למערכת ההפעלה אנדרואיד, שמבוססת כאן על גרסת Pie העדכנית. בניגוד ל-Mi 8 Pro, החוייה היתה זריזה וחלקה ב-100% מהזמן. המכשיר טס זריז, חזק ונראה שהגרסה הנוכחית של מערכת ההפעלה כאן יודעת איך לנצל היטב את החומרה שאלוהים והאנשים בשיאומי נתנו לו. האם סוף סוף מכשיר של שיאומי עם תוכנה נטול באגים? צר לי, אבל אנחנו עדיין לא שם. עדיין הדפדפן המובנה אגרסיבי מדי ומשתלט ביישומים מסוימים על ברירת המחדל (קישורים מאפליקציות כמו וואטסאפ נפתחים משום מה רק דרכו והאופציה לפתוח אותם כברירת מחדל דרך כרום אינה מופיעה בתפריט הרגיל). מעבר לזה, את הבאג המפתיע של שיאומי למכשיר זה פגשתי כאן בתפריט ה-Bluetooth: בכל פעם שרציתי להצמיד מכשיר חדש אל ה-Mi Mix 3, אופציית חיפוש המכשירים בסביבה סירבה לפעול. איתחול פתר תמיד את הבעיה אבל זה לא צריך להיות פתרון קבע. לא מתים מזה, ושיאומי אלופה בלהותיר במכשיריה תקלות שלא מתים מהן. ועדיין, ההמתנה למכשיר של שיאומי שהכל יעבוד בו חלק, נמשכת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 8 Pro

מאת
המושג החם ביותר בבורסת השמועות בשוק הסלולר בשנה שעברה היה סורק טביעות אצבע מתחת למסך. לאחר שכל היצרניות בשוק צמצמו את המסגרת התחתונה והעליונה במסכי הסמארטפונים שלהן, קורא טביעות האצבעות נאלץ לחפש מקום לנדוד אליו, או לגב המכשיר, או אל מתחת למסך עצמו. אנליסטים, בלוגרים וכתבי טכנולוגיה העריכו חודשים לפני השקת שה-Galaxy S8 וה-iPhone X יכללו קורא שכזה, אך בסופו של דבר התבדו: אפל החליטה להיפטר מקורא טביעות האצבע ולהסתמך על זיהוי פנים בלבד, וסמסונג בחרה להסתמך גם על זיהוי פנים וגם להזיז את הקורא אל גב המכשיר. שנת 2018 היא השנה בה סוף סוף הטכנולוגיה המדוברת הגיעה אל השוק ואומצה, בינתיים לפחות, בעיקר על ידי תעשיית הסלולר הסינית: Huawei Mate 20 Pro OnePlus 6T, Meizu 16th, כולם מחביאים סורק שכזה מתחת למסך, נחתו בישראל בחודשים האחרונים. כעת מגיע גם תורה של שיאומי, עם מכשיר הפרמיום שלה, Mi 8 Pro.



גב שקוף, Xiaomi Mi 8 Pro (צילום: גד גניר)
ה-Mi 8 Pro הוא למעשה גלגולו ה”בריטי” של ה-Mi 8 Explorer. האקספלורר הושק כמכשיר פרמיום יחד עם ה-Mi 8 הרגיל והיה בין הראשונים להתהדר בקורא טביעות אצבעות מתחת למסך. בדצמבר האחרון החלו מכשיריה של שיאומי להימכר באופן רשמי ע”י מפעילות סלולר באנגליה וכנראה מתוך רצון להתחיל את ההשקה עם מכשיר חדש, הוחלט לתת למכשיר הפרמיום של החברה שם חדש ולשווקו כך. באותה הזדמנות הגיע גם לישראל בתצורה החזקה ביותר שלו, עם ערכת השבבים Snapdragon 845, זכרון RAM בנפח 8 גיגה ואחסון בנפח 128 גיגה, שאינם ניתנים להרחבה. שיאומי היא ככל הנראה היצרנית שמציעה את מגוון הדגמים הרחב ביותר המבוססים על ערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום. עושים בה שימוש הפוקופון, המי מיקס 2 אס, Mi 8, ה-Black Shark (מכשיר הגיימינג של החברה) והמי מיקס 3. מעטים המכשירים בשוק שמציעים נפח זכרון RAM רחב כל כך ויש סיבה טובה מדוע זה כך: אין בכך צורך. מכשירי הפיקסל של גוגל מסתפקים בחצי מזה, ורוב השוק מציע כ-6 גיגה במכשירי דגל, שגם זה מעבר למה שרוב המשתמשים צריכים, נכון לתחילת שנת 2019. ייתכן שבעוד כמה שנים אפליקציות יהפכו לתובעניות יותר, אבל כיום היתרון ב-8 גיגה RAM מתבטא בעיקר ביכולת להגיד שיש לך בסמארטפון 8 גיגה RAM.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Nokia X6

מאת
עבור מי שנכנס לאתרי המכירות הסיניים בסמוך לחגי הקניות בנובמבר וחיפש מציאות בקטגוריות הסמארטפונים, ציפתה הפתעה. אם בשנה שעברה שלטו שם ללא עוררין מותגים כמו OnePlus ושיאומי, השנה נוספה לשם גם לא אחרת מאשר נוקיה מבית HMD Global. בינתיים מדובר במספר דגמים מצומצם, מכשירי ביניים שנמכרים בגרסאותיהם הסיניות. איך זה להשתמש בנוקיה שעולה כמו מכשיר ביניים של שיאומי? ניסיתי לברר זאת באמצעות Nokia X6.



Nokia X6 (צילום: גד גניר)

נוקיה X6 הוא גרסה סינית של Nokia 6.1 Plus, שניהם לא נמכרים עדיין באופן רשמי בישראל. הוא מבוסס על ערכת השבבים Snapdragon 636 של קוואלקום, אותה אחת שעליה התבסס ה-Xiaomi Redmi Note 5 שבדקתי מוקדם יותר השנה, ערכת שבבים בעלת 8 ליבות, כולן במהירות 1.8 גיגהרץ. האחסון המובנה הוא בנפח 64 גיגה וניתן להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון בנפח של עד 400 גיגה. הגרסה אותה בדקתי הגיעה עם זכרון RAM בנפח נדיב מאוד ביחס לרמת המחיר של המכשיר, 6 גיגה. למעשה, זה הדבר היחיד שמבדיל מבחינת רכיבים בין הגרסה הסינית לגרסה שנמכרת בכל שאר העולם, נפח RAM גדול יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A9

מאת
זו כבר השנה השלישית ברצף שבה אני מגיע לרגע בו אני אמור לבחון סמארטפון חדש מסדרה A של סמסונג, ולוקה באמנזיה זמנית. אני נכנס אל תהליך הביקורת מלא תקווה, למצוא אלטרנטיבה ראויה של סמסונג עצמה, למכשירי הדגל שלה, אבל מתאכזב בכל פעם מחדש. למה שחברה תציע בכלל אלטרנטיבה ראויה לעצמה? מצב שוק הסמארטפונים העולמי לקראת סוף שנת 2018 אולי יכול לתת הסבר לצורך הזה: פחות סמארטפונים נמכרים בעולם והחברות מייקרות כתוצאה מכך את מחירי מכשירי הדגל הפופולריים. במקביל, החלופות הסיניות משתפרות משנה לשנה ומציעות תמורה טובה יותר לכסף. סמסונג רוצה למנוע את נטישתם של מי שמחירי מכשירי הדגל שלה הפכו ליקרים מדי עבורם. על הקהל הזה בונה סמסונג עם סדרה A:  זו סדרה שמתאפיינת במכשירים עם עיצוב יוקרתי יותר מזה של סדרה J (הסדרה הזולה יותר של סמסונג), פשרות שעל הנייר אמורות להיות נסבלות לחלוטין, ומחיר זול יותר מזה של מכשירי הדגל שלה. השנה, כדי להפוך את סדרת ה-Upper Mid שלה לאטרקטיבית יותר, מכריזה סמסונג על מהפך: טכנולוגיות חדשניות ישולבו קודם במכשירים הביניים שלה ויאומצו לאחר מכן במכשירי הדגל. ה-Galaxy A9 2018 מגיע עם חידוש כזה: לא פחות מ-4 (!) מצלמות בגב המכשיר. מבטיח? מאוד, כרגיל. מקיים? ממש לא, יותר מתמיד.



ארבע מצלמות, Galaxy A9 (צילום: גד גניר)
לרוב, השוק הישראלי מקבל את גרסאות ה-Exynos, ערכות השבבים של סמסונג במכשירי החברה הקוריאנית שמגיעים באופן רשמי לישראל. במקרה של ה-A9 ישנה רק גרסה אחת המבוססת על ערכת השבבים של קוואלקום, ערכת השבבים Snapdragon 660. ה-660 היא ערכת שבבים חזקה יחסית במשפחת ערכות השבבים של קוואלקום עבור מכשירי ביניים, וכוללת שמונה ליבות: ארבע במהירות 2.2 גיגהרץ, וארבע נוספות במהירות 1.8. עוד נתון מפתיע לטובה על הנייר הוא זכרון ה-RAM של המכשיר: 6 גיגה. עד כה רק מכשירי Note הגיעו עם נפח RAM שכזה, ואפילו מכשירי ה-Galaxy S9 הסתפקו בנפח של כ-4 גיגה בלבד. אם כל זה לא מספיק, ציידה סמסונג את ה-A9 באחסון בנפח חסר תקדים (מבחינתה) במכשירים שאינם מכשירי דגל – 128 גיגה, שגם אותם ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 6T

מאת
בשנת 2016, המותג הסיני OnePlus החליט לעבור למודל השקות חדש. לאחר פלירט קצרצר עם מכשיר ביניים (OnePlus X) , חזרה החברה להשיק אך ורק מכשירי דגל, רק שבמקום להסתפק באחד בשנה, היא הבינה ששוק האנדרואיד התחרותי דורש השקה של מכשיר דגל חדש פעם בחצי שנה. באיזור חודש מאי מוכרז מכשיר הדגל העיקרי של החברה, וקצת פחות מחצי שנה לאחר מכן מוכרזת גרסה מעודכנת הכוללת בתוכה שיפורים וניסיון להתיישר עם טרנדים שצצו בינתיים בשוק. הגרסה הזאת מסומנת כבר שלוש שנים באות “T”. במעבר מ-OnePlus 3 ל-OnePlus 3T המכשיר שודרג בעיקר מבפנים: הוא קיבל ערכת שבבים מעודכנת וסוללה בעלת קיבול גדול יותר. במעבר בין OnePlus 5 ל-5T השינויים הבולטים היו בעיקר חיצוניים: מעבר למסגרות מסך דקיקות יותר והגליה של קורא טביעות האצבעות אל גב המכשיר כתוצאה מכך. איזה סוג של שינויים מביא איתו ה-6T, המכשיר החדש ביותר של החברה? קצת משני הסוגים.



OnePlus 6T (צילום: גד גניר)
ערכת השבבים של ה-6T נותרה אותה אחת שאיתה הגיע ה-6: ה-Snapdragon 845, ערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום, שמונה ליבות, ארבע מתוכן לפעילות אינטנסיבית במהירות 2.8 גיגהרץ, ועוד ארבע במהירות 1.7 גיגהרץ לפעולות יומיומיות. השינוי המשמעותי הוא בקונפיגורציות הזכרון והאחסון בהן ניתן לקבל את המכשיר. הגרסה הבסיסית והזולה ביותר מגיעה עם שילוב של 6 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון. הגרסאות היותר יקרות מגיעות עם 8 גיגה RAM ו-128 או 256 גיגה אחסון. בכל הגרסאות, כרגיל אצל OnePlus, לא ניתן להרחיב את נפח האחסון המובנה. לשם השוואה, הגרסה הבסיסית ביותר של ה-OnePlus 6 הגיעה עם 64 גיגה אחסון בלבד, נפח צפוף מעט במונחי 2018. מי שרצה מעבר לזה צריך היה להוסיף כסף ולרכוש גרסה שמגיעה גם עם זכרון RAM בנפח 8 גיגה, נפח שאין לו משמעות או יתרון ממשי נכון להיום בשימוש יומיומי במכשיר. באופן לא מפתיע, לא ביחס למפרט הטכני ולא ביחס לרקורד של OnePlus, ה-6T הוא בין המכשירים המהירים והיציבים שאי פעם בדקתי. הכל עובד חלק, מהר מאוד וללא זכר לבאגים כלשהם. זה מפרט שמעבר לעבודה יומיומית, יאפשר לכם להריץ חלק כל מה שקיים כיום בחנות האפליקציות של גוגל, כולל משחקים עם גרפיקה מורכבת בהגדרות התובעניות ביותר, והוא אכן עושה זאת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus Zenfone 5z

מאת
בסוף שנת 2014 הרשיתי לעצמי לצאת בהכרזה דרמטית: הסמארטפונים החדשים של אסוס יכולים לבלום את פלישתם של מותגים סיניים לישראל. בארבע השנים שחלפו מאז ההכרזה ההיא מותגים סיניים רשמו הצלחה מסחררת בישראל, בעוד הזנפונים של אסוס התנדפו מהשוק הישראלי לאחר כשנתיים . להגנתי ייאמר שהמותגים הסיניים שרשמו את אותה הצלחה, מותגים כמו וואווי ושיאומי, החלו בכלל את פלישתם רק חודשים ספורים מאוחר יותר. לאחרונה היצרנית הטיוואנית עושה קאמבק אל השוק הישראלי באמצעות יבואנית רשמית חדשה, רשת KSP. הסנונית הראשונה בקאמבק הזה היא ה-Zenfone 5z, סמארטפון שמכוון גבוה יותר מהזנפונים הקודמים של אסוס בישראל: לא עוד מכשיר ביניים סימפטי, כי אם מכשיר עם מפרט טכני שממקם אותו בקטגוריית מכשירי דגל מודרניים.
Asus Zenfone 5z (צילום: גד גניר)

הזנפונים של 2014 הגיעו עם מעבדי Atom מבית אינטל שניסתה להכנס באותה תקופה לשוק ערכות השבבים עבור סמארטפונים. כחלק מאותו ניסיון, המעבדים ניתנו לאסוס בתנאים אטרקטיביים, מה שאיפשר לאסוס למכור את המכשירים שלה יחסית בזול. הזנפון של שנת 2018 מתבסס על ערכת שבבים פחות ייחודית: Snapdragon 845, אותה אחת שניתן למצוא במכשירים כמו LG Thinq G7, ה-Mi Mix 2S וה-Pocophone F1 של Xiaomi, ולמעשה אצל כמעט כל יצרנית סמארטפונים שאינה מייצרת בעצמה את ערכות השבבים שלה. זו ערכת השבבים החזקה ביותר בקטלוג של קוואלקום, ויחד עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה הם מספקים חויית שימוש חלקה וזריזה, וגם מאפשרים גיימינג ברמות שלא מביישות אף מכשיר דגל אחר בשוק. למכשיר אחסון מובנה בנפח של 64 גיגה, אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון מסוג MicroSD בנפח של עד 512 גיגה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Mate 20 Pro

מאת
היעד שוואווי הציבה לעצמה בשנה שעברה, לעקוף את אפל בטבלת המכירות העולמית הושג: בחודשים האחרונים, היצרנית הסינית התבססה במקום השני, ודחקה אל המקום שמתחתיה את החברה שהביאה לעולם את האייפון. האם זה סייע לה להשתחרר ממנטליות האנדרדוג? אם להסתמך על כמות הזמן שהושקע באירוע השקת ה-Mate 20 Pro להשוואה נקודתית אל המתחרות מקוריאה ומארה”ב, נראה שלא. זה התחיל כבר לפני האירוע: כבר בסיום ההכרזה על האייפונים החדשים מספר חודשים לפני, צייצה וואווי בחשבון הטוויטר הרשמי שלה הודעה בה היא מודה לאפל על כך שהיא מאפשרת לה להיות הגיבורה הראשית של שוק הסלולר בשנת 2018 (או במילים אחרות, שההשקה היתה נטולת חידושים לעומת זו הצפויה של ה-Mate 20 Pro). מספר שבועות לאחר מכן הסתננה לכמה מהתורים בחנויות אפל ברחבי אירופה, וחילקה שם סוללות ניידות למשתמשים שייקנו את המכשיר החדש של אפל, כמעין ביקורת על חיי הסוללה של המכשיר החדש.
Huawei Mate 20 Pro (צילום: גד גניר)

ועדיין, עם הטרלות לא הולכים לבעלי המניות. כדי לשמר את הישגי המכירות שלה, עדיין בלי השוק האמריקאי, החברה חייבת להגיע להתמודדות בזירת מכשירי הדגל עם מכשיר מאיים באמת. ה-Mate 20 Pro הוא מכשיר דגל שנבנה לפי הספר, מיישר קו עם כל טרנד מתקדם שקיים בשוק הסלולר של סוף שנת  2018 ואפילו מוסיף פה ושם כמה חידושים מעניינים. ביליתי עם המכשיר בשבועות האחרונים וניסיתי להבין מה מבין הדברים שוואווי הציגה הוא רק גימיק שנועד לנגח את המתחרות, ומה באמת בא לידי ביטוי בחיי היום יום.

להמשך קריאה