בלוטות’

כזה ניסיתי: House of Marley No Bounds

מאת
העובדה שאמנים מוצאים בשוק מוצרי האודיו סוג של השלמת הכנסה אינה חדשה לאף אחד. הדוגמה המוכרת (והמצליחה) ביותר היא של ד”ר דרה ומותג Beats, אם כי ישנם עוד אמנים שהחליטו לנסות את מזלם בתחום: 50 סנט עם SMS Audio, וויל איי אם שפלש לתחום האזניות אחרי ניסיונות עם חפיצים אחרים, וגם Ludacris שהשיק מותג אזניות משלו בשם SOUL. במקרה של House Of Marley הבינו אנשי החברה ששימוש בלבד שם המשפחה של בוב מארלי עשוי להראות כמו זלזול באינטליגנציה של הרוכשים הפונטציאלים (בין היתר כי בניגוד לאמנים אחרים שהשיקו קו מוצרי אודיו משל עצמם, בוב מארלי עצמו מעולם לא שמע על מוצרי החברה הנושאת את שמו) ועל כן החליטו להדביק למותג ערכי קיימות ושמירה על הסביבה. התוצאה היא רמקולים ואזניות הבנויים מחומרים טבעיים, מתחדשים, קלים למחזור וידידותיים לסביבה. ב-Chant Sport שבדקתי לפני שנתיים וחצי היתה זו תערובת של פלסטיק ממוחזר ממנה היה עשוי גוף הרמקול. הפעם, הרמקול האלחוטי החדש של החברה, ה-No Bounds מגיע עם תחתית עשויה שעם.

House of Marley No Bounds הפוך, כדי שתוכלו להתפעל מתחתית השעם שלו (צילום: גד גניר)

די מוזר לראות חברה המשווקת רמקולים ואזניות, משקיעה כל כך מעט בהסברים על טכנולוגיית האודיו שלה, וכל כך הרבה בחומרים מהם עשויים הרמקולים שלה, וכמה הם ידידותיים לסביבה. אם תשימו לרגע בצד את העובדה שרמקולים אלחוטיים הם מפגע סביבתי שבמקומות מסוימים תקבלו קנסות על שימוש בהם, שימוש בשעם, לפי מה שאומרים אנשי House Of Marley, נשמע באמת כמו בחירה מעניינת: הוא שוקל מעט, הוא עמיד למכות, מים ובקטריות, מסייע לאקוסטיקה ואפילו מאפשר לרמקול לצוף. מעבר לכך וחשוב מכל, הוא מופק מקליפת גזעי עצי אלון בקילוף ידני, בתהליך שמאפשר התחדשות טבעית בלי לפגוע בסביבה או כריתה של עצים. אגב, גם הבד המכסה את הרמקול עצמו וגם הסיליקון והגומי המכסים את שקע הטעינה – ממוחזרים.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Jabra Elite 65t

מאת
אם הייתי פרנואיד, הייתי טוען שיש מקרים בהם אתרי טכנולוגיה בעולם מקבלים תכתיבים מיצרניות אלקטרוניקה לגבי מה שחייב להופיע בכותרות האייטמים שנוגעים להם. נסו לדוגמה לגגל ״Jabra Elite 65t Review״ ותוכלו לפתח גם אתם פרנויה משלכם: כמעט כל האתרים הגדולים שבדקו את אזניות ה-Truly Wireless של ג׳אברה בחרו להציג אותן, בכותרת האייטמים עצמם, כמשהו שנע בטווח הרחב שבין אלטרנטיבה אפשרית ל-AirPods, לבין AirPods Killer.



Jabra Elite 65t (צילום: גד גניר)
מצד שני, מאחר שאני טרם קיבלתי תכתיב שכזה, נותר לי לפנות להסברים מתקבלים יותר על הדעת, למשל, שאיזכור של מוצרי אפל בכותרות של אייטמים מושך יותר טראפיק. מעבר לכך, מדובר בפתרון קל: בגלל שבדר״כ אנשים גם מכירים יותר טוב מוצרים של אפל, איזכור שלהם מאפשר להסביר בצורה קצרה יותר ופשוטה יותר מהו המוצר הפחות מוכר שהאייטם מדבר עליו. הסבר אפשרי נוסף הוא שהאזניות האלו באמת נכנסות לתוך הנישה הספציפית של ה-AirPods: ה-Elite 65t הן דגם אחד מתוך שלושה דגמי Truly Wireless בקטלוג של ג׳אברה, והיחיד מבין השלושה שאינו מיועד רשמית לשימוש ספורטיבי. הן מוכוונות בעיקר לשיחות טלפון והאזנה למוזיקה. תתפלאו, למרות שהמון אנשים בוחרים לרוץ ולהתאמן איתן, עפ״י כל אמת מידה מוסכמת לפיה מוגדרים סוגים של אזניות, ה-AirPods הן אינן אזניות ספורט: הן לא עמידות רשמית במים וזיעה, ואינן מצויידות בסנפיר ייצוב שימנע מהן ליפול מהאזניים שלכם תוך כדי אימון.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: RHA MA750 Wireless

מאת
יצרניות האזניות הסקוטית RHA היתה מעדיפה ככל הנראה לא להיפרד לעולם מחיבור ה-3.5 מ”מ. החברה שהחלה את דרכה רק לפני 7 שנים התמקדה באזניות חוטיות רגילות בעידן שבו רוב היצרניות סביבה כבר העבירו חלק ניכר מפעילותן לאזניות בלוטות’. נקודת המפנה היתה ככל הנראה ב-2016, עת הכריזה אפל על ביטול שקע האזניות באייפון 7. RHA, שתכננה את האזניות שלה מלכתחילה עבור אייפונים, מצאה את עצמה בין לילה בצד המיושן של השוק הזה. מי שממש מתעקש להשתמש באזניות עם חיבור כזה עדיין יכול להשתמש במתאם המצורף למכשירי אייפון, אבל כמות האנשים שיסכימו להשתמש במתאם מיוחד עבור אזניות כנראה ילך ויצטמצם עם השנים והעתיד ללא ספק שייך לבלוטות’.



RHA MA750 Wireless (צילום: גד גניר)
במאי 2017 הכריזה RHA על האזניות האלחוטיות הראשונות שלה: ה-MA750 Wireless ו-הMA650 Wireless. ה-MA750 Wireless, הדגם היקר והמתקדם יותר מבין השניים הגיעו אליי לפני מספר שבועות לבדיקה. האם אזניות In Ear אלחוטיות עם קשת צוואר יכולות להלהיב אותי אחרי שכבר הספקתי להתרגל לאזניות Truly Wireless? אמ;לק עצמי: בהחלט.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: B&O E8

מאת
השעה היתה שעת ערב מוקדמת, אבל הרחוב היה חשוך לחלוטין. הכביש היה עדיין רטוב מהגשם שהפסיק לרדת רק מספר דקות לפני כן. בעודי פותח את דלת המכונית ויוצא החוצה מהרכב, כבר הספקתי לשמוע את הצליל הנורא של עצם כלשהו פוגע ברצפה ואחריו מספר עצמים קטנטנים שמתגלגלים לעבר הלא נודע. הדרמה הזאת, שבמהלכה כמעט ואיבדתי אזניות בשווי 1300 ש”ח, רק בגלל שבהיסח הדעת החליקו לי מהכיס ביציאה מהרכב היא ללא ספק חוויה מעצימה. מעצימה ולא טראגית בעיקר כי לאחר מספר דקות של השתטחות על הכביש הלח, וחיפושים מורטי עצבים באמצעות תאורת המסארטפון שבדקתי באותו זמן, מצאתי אותן: הקייס שלהן לא התרחק יתר על המידה ומצא את מקומו ליד הנעל שלי. האזניה השמאלית נחה מתחת לרכב שחנה משמאלי. הימנית כך נראה ניסתה להגיע רחוק יותר וכך לאחר מספר דקות שנמשכו כמו נצח, מצאתי אותה מתחת לרכב שחנה אחרי הרכב שמתחתיו הסתתרה אזניה שמאל. עם אזניות קשת לא הייתי זוכה לחויה כזאת. גם אזניות בלוטות’ In Ear רגילות לא היה קשה כל כך לאתר על הרצפה, אבל כשמדובר באזניות Truly Wireless, עם יתרון הנוחות הגדול שלהן, מגיע גם סיכון לא קטן לאבד אותן. כתבתי כבר בעבר על הסיכון הזה, אך הפעם היתה הפעם הראשונה שבה חויתי זאת על בשרי.



B&O E8 (צילום: גד גניר)
תת הקטגוריה הזאת התחילה את דרכה בפרוייקטים למימון המונים, וכנראה היתה נשארת בגזרה הזאת, אלמלא סמסונג וקצת לאחר מכן גם אפל, החליטו להציג אזניות Truly Wireless משלהן. מאותו רגע, היה ברור שגם יצרניות אודיו רציניות יהיו חייבות להכנס לתחום הזה. B&O, בתור יצרנית האודיו האליטיסטית שהיא, חיכתה עד 2015 כדי להציג אזניות בלוטות’ ראשונות משלה, וחיכתה עד 2016 כדי להכנס לעולם אזניות ה-In Ear האלחוטיות. עם אזניות Truly Wireless היא חיכתה הרבה פחות: ה-E8, האזניות הראשונות שלה מהסוג הזה הוצגו בספטמבר האחרון ולפני קצת יותר מחודש הגיעו אליי לבדיקה.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Jaybird RUN

מאת
אל ההשקה של ה-Jaybird Freedom בשנה שעברה, הגעתי שבוע לאחר שקיבלתי את IconX של סמסונג לבדיקה. הבעיה הגדולה בתחום ביקורות הגאדג’טים היא שלקונספטים לוקח מעט מאוד זמן להתיישן, ואחרי שכבר נחשפתי לבשורה של אזניות Truly Wireless נטולות החוטים, אזניות בלוטות’ סטנדרטיות עם כבל ביניהן נראו פתאום מיושנות קצת. החבר’ה בג’ייבירד כמובן לא נרדמו, פשוט החליטו להמתין קצת עד שיהיה להם מוצר בשל מספיק בקטגוריה החדשה ואז יוכלו להוציא אותו לשוק. שנה חלפה וה-Jaybird RUN שהוכרזו בחודש ספטמבר בעולם, הגיעו אליי זמן קצר לאחר מכן לבדיקה.



Jaybird RUN (צילום: גד גניר)
אני לא אדם פעיל ספורטיבית מטבעי, אבל בחודשים האחרונים הגיעו אליי מספר מוצרים בו זמנית שגם גרמו לי לנקיפות מצפון (המשקל של שיאומי), וגם כאלו שלא ניתן לבדוק אותם בצורה מקיפה ומלאה מבלי לזוז ולהזיע איתם, מוצרים כמו ה-Vi, כמו ה-Apple Watch, וכמו, איך לא, האזניות החדשות של Jaybird ששם הדגם שלהן, RUN, לא משאיר המון ספקות בנוגע לאופי השימוש הרצוי בהן. כך קרה שללו”ז השבועי שלי נוספה הליכה קבועה בשכונה, פעילות שאנשים נורמליים עושים כדי לרדת במשקל, לנהל אורח חיים בריא יותר ועוד סיבות שפחות מדברות אליי בשגרה. אצלי הסיבה העיקרית לצאת להליכות הללו היתה כדי לבדוק גאדג’טים. בלוגר טכנולוגיה חייב לעשות מה שבלוגר טכנולוגיה חייב לעשות, גם אם זה יגרום לי לשרוף כמה קלוריות בדרך.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Bragi the Headphone

מאת
הרבה לפני שחברות כמו אפל וסמסונג החליטו להכנס לשוק הזה, אזניות Truly Wireless כיכבו בעיקר בפרוייקטים של מימון המונים. אחד מהפרוייקטים הללו הוא של חברה בשם בראגי, סטארטאפ גרמני שהוקם בשנת 2013 מתוך כוונה להציג לעולם את הדור הבא של מחשוב לביש, בצורת אזניות חכמות עם מעקב פעילות וסייען אישי. היזמים שהקימו את בראגי הם ראש אגף העיצוב של ענקית האודיו הרמן, שני מעצבים נוספים (אחד מהם שימש כמעצב טכני ב-AKG) ומנהל פיתוח תוכנה. שנה לאחר מכן הצוות הזה גדל ל-20 איש, ובפברואר 2014 החלו בקמפיין באתר קיקסטארטר. הפרוייקט שמטרתו הראשונית היתה לגייס כ-260,000$ הצליחו בתוך קצת פחות מחודשיים לזכות באמונם של 15998 תומכים שהשקיעו סכום כולל של כ-3.3 מיליון דולר. התוצר של הפרוייקט הזה היה “The Dash”, אזניות ספורט מתקדמות עם סייען קולי, שליטה באמצעות מגע ותנועות ראש, חיישנים כמו מד תאוצה ומד דופק, ואפילו יכולת לתפקד באופן אוטונומי, ללא סמארטפון. עוד לפני שהיחידות הראשונות הגיעו אל התומכים שהשקיעו בהן, זכתה החברה בינואר 2015 בפרס החדשנות בכנס CES של אותה שנה.

Bragi The Headphone (צילום: גד גניר)



בספטמבר 2016, יומיים בלבד לפני השקת ה-Air Pods של אפל, הכריזה בראגי על The Headphone, גרסה פשוטה יותר של The Dash, שאמנם לא כוללת רבים מהפינוקים שכולל הדגם הראשון של החברה, אבל מתבססת על הניסיון שצברה בתחום אזניות ה-Truly Wireless, ומתהדרת במחיר נגיש משמעותית וזמן סוללה ארוך במיוחד. את העלייה הרשמית שלהן לארץ עשו The Headphones (יחד עם דגם ההמשך של ה-Dash, ה-Dash Pro) לפני כחודשיים, דרך רשת באג שגם העבירה אותן אליי לבדיקה.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: LifeBeam Vi

מאת
לא מעט אזניות ריצה בשוק מנסות לנכס לעצמן לא רק את תפקיד השמעת המוזיקה, אלא גם את תפקיד המאמן האישי. בפועל, ברוב המקרים זה בעיקר סופרלטיב שיווקי מוגזם. אזניות הספורט המתקדמות יותר יודעות לאסוף אל תוך האפליקציה המצורפת איתן נתונים כמו דופק, מספר צעדים ומרחק, וחלקן אפילו מציעות מספר מצומצם חיווים קוליים בזמן אמת כדי לעדכן את המשתמש על המרחק שעבר, או על ההתקדמות שעשה באימון עצמו.



ועדיין, זה לא אימון אישי. אימון אישי כולל בתוכו עוד כמה מרכיבים, כשאחד המרכיבים החשובים בו לדעתי הוא ניסיון ליצור אצל המתאמן מוטיבציה להמשיך ולהתמיד בריצה. אצל חלק מהאנשים מספיק המעקב אחר ההתקדמות וצפייה בתוצאות קודמות כדי להמשיך. אצל אחרים, כמוני, נדרש יותר מזה. לפני מספר שנים ניסיתי את Zombies Run, אפליקציה שמאמנת אתכם לרוץ, כשעל נושא המוטיבציה מופקדות התנשפויות מקפיאות דם של זומבים שרצים בעקבותיכם. יש שם סיפור מסגרת שלם שבו אתם מתחילים בצורה הדרגתית באימונים בתוך איזור בטוח, ואז כשאתם כבר מתקדמים באימונים, אתם יכולים להתחיל לרוץ על נפשכם. עליי זה לא עבד. איכשהו, אפילו קולות של זומבים מתקרבים בתוך האזניות שלי לא הצליחו לעשות את העבודה. אני מניח שזומבים אמיתיים היו תורמים יותר למוטיבציה שלי לרוץ אבל בהעדר כאלו, כוח הרצון שלי, או יותר נכון כוח חוסר הרצון שלי לרוץ מנצח. האם ליווי צמוד של מאמנת אישית וירטואלית בשם VI יצליח היכן שאזניות מתקדמות וזומבים נכשלו?



Vi, לא נראות כמו אזניות ספורט (צילום: גד גניר)





VI פותחה ע”י חברה ישראלית, LifeBeam שהחלה את דרכה כמפתחת טכנולוגיית מחשוב לביש מתקדמת לטייסים ואסטרונאוטים, והחליטה בשנים האחרונות להכנס לשוק אזניות הספורט. Vi החלה כפרוייקט מצליח באתר Kickstarter שביקש לגייס כ-100,000$ ובסופו של דבר גייס קצת יותר ממיליון וחצי דולר. כעת, שנה לאחר שנשלחו אל התומכים בפרוייקט, האזניות נכנסו לייצור סדרתי והגיעו לישראל ביבוא רשמי של באג, שגם שלחו אליי את האזניות לבדיקה.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: i.am+ Buttons

מאת
בכל פעם שאמן ידוע מכריז על ליין אזניות משלו, מלאך בגן עדן מאבד את אזניו. השאיפה של מוזיקאים להכנס לתחומים נוספים, מביאה לעולם בדרך כלל אזניות המתהדרות בשילוב מנצח של איכות סאונד פושרת ומחיר שערורייתי. will.i.am, סולן ואחד ממקימי ה-Black Eyed Peas, החל את קריירת היזמות הטכנולוגית שלו דווקא בתחום אחר: בסוף שנת 2012 הוא השיק סדרת כיסויים מעוצבים לאייפון שנועדו לשפר את חויית הצילום במכשיר. הכיסויים, שעלו בהשקה לא פחות מ-475 דולר והתאפיינו בעיצוב שנוי במחלוקת, זכו לביקורות צוננות מאוד, ולא הפכו להצלחה מסחרית גדולה. באותה תקופה, כשאזניות עוד לא היו על הפרק מבחינתו, הדואט שלו עם בריטני ספירס, Scream And Shout שימש כשיר הנושא בפרסומת לאזניות Beats של ד”ר דרה. שנה לאחר מכן הכריז על סדרת שעונים חכמים שזכתה גם היא לביקורות מאוד לא אוהדות, וגם זה לא הפריע לו לנסות את מזלו עם דור המשך, שאתן לכם כבר לנחש לבד מה המבקרים חשבו עליו. לפני כמעט שנה, וויל איי אם, היזם הטכנולוגי הבלתי נלאה, המוזיקאי, אייקון ומעצב האופנה, החליט שהגיע הרגע המתאים להכנס לתחום החביב כל כך על מוזיקאים המחפשים אפיקי הכנסה נוספים. לאחר שקנדל ג’נר, נעמי קמפבל ואחרים הצטלמו עם ה-i.am+ Buttons, הגיע גם תורי.

i.am+ Buttons  (צילום: גד גניר)
Buttons הן אזניות Bluetooth בתצורת In Ear עם כבל המקשר ביניהן. הן מגיעות עם סט נדיב מאד של מתאמי סיליקון לאוזניים: בנוסף לארבעה סטים סטנדרטיים בגדלים שונים, יש באריזה גם שלושה סטים של “כנפיים”, מעין מתאמים נוספים שניתן למצוא באזניות ספורט ומייצבים את האזניות בתוך האוזן, ושלושה סטים נוספים של מתאמים הנכנסים לתוך תעלת האוזן, שניתן לעשות בהם שימוש יחד עם ה”כנפיים”. למרות הצורה המשונה שלהן, Buttons לא כבדות בצורה יוצאת דופן, הן לא מציקות בתוך האוזן, ויושבות בתוכה בצורה יציבה ונוחה, בתנאי כמובן שעברתם את התהליך ההכרחי של לנסות את כל המתאמים ולבחור את המתאימים ביותר.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Skullcandy Method Wireless

מאת
“סקאלקאנדי זו לא החברה שמייצרת אזניות לפקצות בנות 12?”. זו התגובה שקיבלתי מחבר לעבודה ששמע מי מייצר את האזניות החדשות שהגיעו אליי לבדיקה, ה-Method Wireless. גם אם לא הייתי נוקט בדימוי המאוד ספציפי הזה, לחברה האמריקאית יש תדמית של חברה שמשקיעה בעיקר בעיצוב ובצבעוניות של האזניות, ועיצוב וצבעוניות הם עניין מאוד סובייקטיבי.

Skullcandy Method Wireless (צילום: גד גניר)
האמת שהאזניות שהגיעו אליי הן יוצאות דופן בקטלוג הצבעוני והתוסס של Skullcandy וצבועות ברובן בשחור. ולמרות זאת, כמו זבוב שחור בשרדונה חדש, כמו שלט נא לא לעשן בפינת העישון, כמו גשם ביום החתונה שלך, גם כאן סקאל קאנדי היתה חייבת להרוס, וצירפה לזוג הספציפי הזה מתאמי סיליקון צבעוניים. צבעוניים כמו משהו שנפל לכיור שבו מנקים מכחולים בכיתת אמנות. זה לא באמת מפריע בשימוש שוטף, לא יראו את המתאמים האלו ממילא, ועדיין משעשע לראות איך סקאלקנדי לא מסוגלת להתאפק מלהכניס צבע לאזניות שלה. האופציה השנייה אגב היא לקבל אותן בשילוב של צבע שחור וכחול.

כאלו ניסיתי: B&O H9

מאת
אני אוהב את “היי שקטה של ריקי גל”.



כמה אני אוהב את השיר הזה? אני אוהב אותו מספיק כדי להחליט שאני לא שוחק אותו ואני משתדל שלא לשמוע אותו שוב ושוב כפי שאני בדר”כ עושה עם שירים אחרים שאני אוהב. התאהבתי בשיר הזה אי שם ב-2008 דרך הביצוע הבלתי נשכח (מבחינתי, לא יודע איך זה אצלכם) באודישן של בת חן חקיה בעונה השישית של כוכב נולד. במהלך מתוסרט כנראה, אבל אפקטיבי מאוד, צביקה הדר קם וחיבק אותה מיד לאחר הביצוע הזה, והאמת? הגיע לה. כל זה לא מוריד מערכו של הביצוע המקורי של ריקי גל. “היי שקטה” מבחינתי זה לא שיר ששומעים אותו כבדרך אגב, כעוד אחד מהשירים בפלייליסט שלי. את “היי שקטה” אני מעדיף לחוות כשאני מרוכז בשיר ולא בעבודה או בכל פעולה אחרת, ולעשות זאת דרך אזניות איכותיות, שנותנות לשיר הזה את הכבוד הראוי לו. זה לא שאני מעביר שיר קדימה אם במקרה אני נוחת עליו כשאני עם אזניות סטנדרטיות. במצב כזה סביר להניח שפשוט אשב, אשמע את השיר ואדמיין כמה טוב יכול היה השיר להשמע עם אזניות איכותיות יותר.



B&O H9 (צילום: גד גניר)





לפני מספר שבועות הגיעו אליי B&O H9, אזניות שעל הנייר נראות מתאימות למשימה הזאת. מדובר בדגם היקר ביותר בקטלוג האזניות היקרות ממילא של היצרנית הדנית הותיקה. H9 הן אזניות Bluetooth בתצורת Over The Ear עם מנגנון אקטיבי לביטול רעשים, ולמעשה נכון להיום מוגדרות כאזניות הדגל של החברה.

להמשך קריאה