כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: HTC One Mini 2

מאת
שוק מכשירי המיני סבל מאז ומעולם
מתדמית בעייתית. יצרניות רבות נוהגות אמנם לכנות את המכשירים האלו בשמות הדגמים
המובילים כדי להרויח כמה לקוחות שיתרשמו מהייחוס המשפחתי שלהם, אולם
תוספת ה-mini, או ה-Lite,
או כל כינוי דיאטטי אחר נמצאים שם כדי לציין שמדובר בדגם חלש ומוקטן יותר של מכשיר
הדגל של אותה יצרנית. הנציג העדכני ביותר של HTC לסוג זה של מכשירים הוא ה-HTC One Mini 2 אשר החל ממש בשבועות האחרונים להימכר באופן רשמי בישראל.

HTC One Mini 2 (צילום: גד גניר)


מבחינת מפרט, ה-HTC One
Mini 2 מכיל מעבד חלש יחסית, Snapdragon
400 של קוואלקום, בעל ארבע ליבות במהירות 1.2
גיגהרץ, וזכרון RAM בנפח של 1 גיגהרץ בלבד. הקונפיגורציה הזאת
מציבה אותו בשורה אחת עם מכשירים לא מלהיבים במיוחד  נכון להיום כמו ה-Galaxy S3
Mini, Moto G,
ואפילו ה-Desire 610 אותו
בדקתי כאן לפני מספר חודשים, וגם מכשיר ה-HTC One Mini
הראשון. רוצים עוד קנה מידה? המעבד, Snapdragon 400 הוא
אותו מעבד הנמצא בתוך כמעט כל שעון חכם שהוכרז השנה ב-IFA
(וגם לפניה): ה-Asus Zenwatch, Samsung
Gear S, LG G Watch R,
LG G Watch
ו-Samsung Gear Live. האם נוח לכם לחשוב על כך שהמעבד בטלפון
החדש שקניתם הוא אותו מעבד הנמצא בשימוש בשעונים חכמים? ובכן, מההתנסות שהיתה לי עם ה-HTC One
Mini 2, אני יכול להרגיע אתכם. הוא עובד, ואפילו
מצוין. כמובן, יש פה ושם מקומות בהם הוא מגמגם, בעיקר באנימציות. הגלילה במסך
האפשרויות, ובאפליקציות כדוגמת פייסבוק אינה חלקה מספיק לטעמי, אם כי לא מדובר
במשהו שלא ניתן להתרגל אליו. שלא יהיו לכם אשליות. ה-HTC One
Mini 2 לא מספק את תחושת הזריזות של ה-One (M8),
אך הוא מאפשר שימוש נוח וזורם. מכשירי אנדרואיד עם זכרון RAM
בנפח של 1 גיגהבייט הם עולם הולך ונעלם. עם זאת, ה-HTC One
Mini 2 מנצל את נפח הזכרון הזה באופן יעיל, ולא
נתקלתי בקריסות או סגירות פתאומיות של אפליקציות שהשארתי פתוחות ברקע. ניתן לזקוף
זאת לטובת ממשק ה-Sense המעולה שהולך והופך לקליל ומהיר יותר ממכשיר
למכשיר ש-HTC משיקה, וניתן לזקוף זאת גם לזכותה של הגרסא
העדכנית יחסית של אנדרואיד שהמכשיר הזה מריץ, גרסא 4.4 קיטקאט, שעתידה ככל הנראה
גם להיות מוחלפת לגרסא 5 במכשיר זה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Alpha

מאת
הימים
שלפני השקת ה-Samsung Galaxy S5 בחודש פברואר האחרון לוו כצפוי
בשמועות רבות. השמועות העקשניות ביותר דיברו על השקה משולבת של שני מכשירים בעלי
מפרט דומה, אך בגימור שונה: האחד פלסטיקי לחלוטין, כמו קודמיו, והשני עשוי כולו או
חלקו ממתכת. ביום ההשקה התברר כי השמועה היתה נכונה חלקית: הגלאקסי אס 5 שהושק היה
כמיטב המסורת של סמסונג – עשוי פלסטיק בלבד. לאן נעלם דגם המתכת של האס 5? סביר
להניח שהוא כלל לא היה קיים, אך מספר חודשים לאחר מכן, חשפה סמסונג מכשיר חדש אשר
לא שייך לסדרת ה-S, ונקרא Galaxy
Alpha, מכשיר ראשון בסדרת מכשירי פרימיום חדשה של
סמסונג. למרות הדמיון החיצוני המסוים, מדובר במכשירים שונים מאוד, מבפנים ומבחוץ.
 

Samsung Galaxy Alpha (צילום: גד גניר)

במכשיר
שזועק “יוקרה!” לכל עבר, מן הראוי שאתייחס קודם כל לעיצוב. ובכן, עיצוב
היא נקודה כאובה אצל סמסונג. כשאני אומר כאובה, אני מתייחס בעיקר לביקורות על
מכשירי הדגל שלה שנקטלו פעם אחר פעם, שנה אחר שנה על כך שנבנו מפלסטיק בלבד, בעוד
יריבתה הגדולה אפל עושה שימוש במתכת בעיקר וזכוכית. גם ליד מכשירי אנדרואיד חזקים
אחרים, כמו ה-HTC One M8, או
ה-Sony Z2, נראה ה-S5,
פאר היצירה של סמסונג, קצת, איך לומר זאת בעדינות, זול. כל זה אגב, לא הפריע
לסמסונג למכור יותר מכשירים מכל חברה אחרת. עם זאת כדי לענות על גחמותיהם של
עיתונאי טכנולוגיה, ושאר האנשים שמייחסים חשיבות לחומרים מהם עשויים המכשירים
שלהם, החליטה סמסונג לחרוג ממנהגה, ולהשיק מכשיר ששולבה בו מתכת בפעם הראשונה, ה-Galaxy
Alpha.

מבט מקרוב על מסגרת המתכת של ה-Galaxy Alpha, כפתורי הווליום ושקע האוזניות (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Noisehush BT700

מאת
ה-BT700
הן זוג האוזניות השני של חברת Noisehush
שיוצא לי לבדוק. הראשונות היו ה-Noisehush i7,
אוזניות בעלות מנגנון סינון רעשים אקטיבי במחיר נגיש יחסית, והתגלו כאוזניות לא
רעות. ה-BT700 הן יצור שונה לחלוטין. מדובר באוזניות
בלוטות’ סטריאופוניות, שאמנם אינן מתהדרות במנגנון סינון רעשים אקטיבי, אך לטענת Noisehush העיצוב שלהן מבודד רעשים ע”י כיסוי של האוזן, ומחזק את הבאסים שהן
מייצרות, טענה מעניינת שהיה לי חשוב לבדוק.
 

Noisehush BT700 (צילום: גד גניר)


בשנים
האחרונות, אוזניות הפכו לפריט אופנה לכל דבר. תאמינו או לא, נתקלתי פעם באוזניות
למכירה בקאסטרו, ליד הקופה, בין התחתונים לגרביים. אם אתם ממש מתעניינים, האוזניות
האלו נראו לא רע, אבל היתה להן איכות סאונד מזעזעת, כצפוי. יצרניות אודיו שהבינו
את החשיבות הרבה שנושא העיצוב מתחיל לצבור, החלו לשים על כך דגש, ושילבו חומרים
שונים, צבעים לא שגרתיים ומה לא. הכל, על מנת להשאר רלוונטי גם בעיני אלו שמבחינתם
טוב מראה עינים מאיכות צליל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus Memo Pad 8 ME181C

מאת
עד לפני
שנה וחצי, אם חשקתם בטאבלט אנדרואיד, יכולתם להשיג אותו בכל גודל שתרצו, בתנאי
שיהיה לו מסך בגדלים של 10.1 או 7 אינטש. כניסתו לשוק של הנקסוס 7 הראשון (בשנת
2012), והפופולריות הרבה לה זכה, הביאה את אפל להשיק את האייפד מיני, טאבלט בעל
מסך בגודל 7.9 אינטש. צעד זה דחף יצרניות אנדרואיד רבות להשיק לראשונה טאבלטים
בגודל מסך של 8 אינטש, וביניהן גם אסוס. ה-Memo Pad 8
ME181C הוא למעשה טאבלט ה-8 אינטש השני של אסוס.
הוא מחליף את ה-Memo Pad ME180A,
שהוא בעצם אחיו התאום (ובעל מסך ה-8 אינטש) של טאבלט שכבר בדקתי כאן לפני כמעט
שנה, ה-Memo Pad HD7.

Asus Memo Pad 8 (צילום: יח”צ)

אם לא יצא
לכם להכיר עדיין, בסדרת ה-Memo של
אסוס, תוכלו למצוא בעיקר טאבלטים בעלי מפרט לא רע (אם כי גם לא מרגש), המתומחרים
בצורה הוגנת למדי. מה זה אומר מפרט לא רע? ערכת שבבים של אינטל מסדרת Atom
הכוללת מעבד בעל 4 ליבות במהירות של 1.33 גיגהרץ, יחד עם זכרון RAM
בנפח של 1 גיגהבייט. נשמע לכם מוכר? נכון, זו אותה קונפיגורציה בדיוק כמו ב-AsusTransformer Pad עליו סיפרתי לכם לפני מספר שבועות. חויית
השימוש דומה גם היא, באופן לא מפתיע. מדובר בטאבלט זריז מאוד שמספק חויית שימוש
חלקה, זורמת ואמינה. משך כל ימי הבדיקה לא נתקלתי בקריסות של אפליקציות, איטיות,
לאגים למיניהם או כל תופעה שלילית אחרת. כמו ב-TF103C,
גם כאן סוגיית הנפח הצנוע של זכרון ה-RAM נשמעה
מדאיגה על הנייר, והפסיקה להדאיג ברגע שהשתמשתי בטאבלט. ניתן לזקוף זאת לזכותה של
אסוס בניהול נכון של הממשק שלה (ZenUI,
עליו ארחיב בהמשך) וניתן גם לזקוף זאת לגרסת האנדרואיד החדשה יחסית שהוא מריץ, KitKat
4.4.2, אשר אמורה לדעת לנהל מכשירי אנדרואיד בעלי
זכרון של 512 מגהבייט ומעלה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: QNAP QGenie

מאת
מפעם לפעם
אני לוקח פסק זמן מבדיקת סמארטפונים/טאבלטים/אוזניות וכל שאר החפיצים שאתם רגילים
לראות כאן, ומחליט לבדוק משהו קצת אחר. בשבוע שעבר היה זה המירון, והשבוע אני רוצה
להכיר לכם את ה-QNAP QGenie
שהוא, לטענת היצרן, סוללה חיצונית נטענת בעלת יכולות NAS.
אני מוכרח להודות ששרתי NAS
מעולם לא עוררו אצלי עניין רב, וסביר להניח שלא אתחיל לבדוק כאלו כאן באופן קבוע,
אולם ה-QGenie
מיוחד בכך שמדובר בשרת NAS נייד
שכלל לא נראה כמו מה שאתם מדמיינים כשאתם חושבים על משהו העונה לכינוי
“שרת”.
 

QNAP QGenie (צילום: גד גניר)


אז מה ה-QGenie
יודע לעשות? המון (שימו לב, בכוונתי להמנע מקלישאת ה”קפה הוא לא עושה”,
למרות שבאמת, קפה הוא לא עושה). ליתר דיוק, לפי QNAP
מדובר ב-7 מוצרים במוצר אחד: סוללה חיצונית נטענת (את זה כבר אמרתי קודם), מכשיר
לגיבוי ספר הטלפונים, שרת NAS
נייד, ענן פרטי, ממיר רשת קוית לאלחוטית, מרכז מדיה לרכב, וכונן SSD
נייד בנפח 32 גיגה בעל חיבור USB 3.0. חלק
מהפריטים ברשימה הזאת קצת חופפים זה את זה, אבל בגדול הוא עושה את כל מה שרשום
כאן.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Tab S

מאת
קטלוג
הטלפונים הסלולריים של סמסונג הוא מהסבוכים והקשים ביותר להתמצאות. בין הסדרות,
תתי הסדרות והדגמים השונים תוכלו למצוא שמות כמו Mega,
Grand,
Note,
Trend,
Express,
ולכל שם כזה ניתן להצמיד גם Plus, Neo,
Duos,
ועוד. כמובן שאם תשאלו את אנשי השיווק של סמסונג הם יגידו לכם שהכי קל בעולם להבין
את ההבדלים ביניהם, אם כי בינינו, עד היום קשה לי להבדיל למשל בין מכשירי Plus
ל-Advance. קטלוג הטאבלטים של סמסונג היה עד לאחרונה
פשוט הרבה יותר וכלל שלוש סדרות עיקריות: ה-Tab
הרגילה (כשלאחרונה נוסף גם ה-Tab Lite,
גרסא זולה וחלשה יותר), ה- Note
(שהיתה סדרת הפרימיום העסקית), וסדרת ה-Tab Pro,
שזהה למעשה לסדרת ה-Note
כשההבדל היחיד הוא של-Pro אין
את הסטיילוס, סימן ההיכר של מכשירי ה-Note. אם
שרדתם את ההקדמה הזאת, אוכל לבשר לכם שנראה שסמסונג החליטה שפשוט מדי להתמצא בעולם
הטאבלטים שלה, ולכן החליטה להוסיף לשלוש הסדרות הקיימות, סדרה חדשה בשם Tab S.
בכך, יוצרת סמסונג סדרת טאבלטים אשר מקבילה לסדרת ה-S,
הסדרה הפופולרית והחזקה שלה מעולם הסמארטפונים האנדרואידיים שלה. סדרת ה-Tab S
אמורה להתחרות ישירות ב- iPad Air,
בכיר הטאבלטים של אפל (וגם ביורשו שעתיד להיות מוכרז לפי כל ההערכות ביום חמישי
הקרוב) ולפיכך מדובר בטאבלט בעל מפרט מרשים ועיצוב נאה במיוחד.

Samsung Galaxy Tab S (צילום: גד גניר)


להמשך קריאה

כזה ניסיתי: מקלט טלויזיה לטאבלטים וסמארטפונים – Meron

מאת
על המירון
שמעתי כבר לפני מספר חודשים, אך רק לאחרונה לקחתי אותו להתנסות. חג סוכות הוא
הזדמנות מצויינת להכיר גם לכם אותו. מדובר במקלט DVB – T
המיועד לשימוש באמצעות טאבלטים וטלפונים סלולריים. במילים אחרות,
המירון, המיוצר ע”י חברה ישראלית בשם סיאנו מאפשר לכם לצפות בשידורי עידן+ על
מסך הטאבלט או הטלפון הסלולרי.

המירון (צילום: גד גניר)

אתחיל
מהדברים הבסיסיים – איך הוא עובד. ובכן, מדובר באחד החפיצים הפשוטים ביותר שיצא לי
להניח את ידיי עליהם במסגרת הבלוג הזה. המירון הוא כאמור מקלט DVB-T
נייד ואלחוטי. הוא קולט שידורי עידן+, ועל מנת לצפות בהם עליכם להתחבר באמצעות
הטאבלט או הטלפון שלכם לרשת האלחוטית שהוא מייצר, ובאמצעות אפליקציה ייעודית (קיימת
אפליקציה ל-iOS ולאנדרואיד), ניתן לצפות בשידורי ערוץ 1, 2,
10, 33, 23, וערוץ 99. למה לקנות את המירון ולא להסתפק בשידורים החיים שמציעות
אפליקציות כדוגמת חדשות ערוץ 2? הסיבה פשוטה – הן לא באמת מציעות שידור טלויזיה
רציף – אולי רק של מהדורות החדשות. מעבר לכך, שימוש באפליקציות שכאלו מחייב חיבור
קבוע לרשת אלחוטית ביתית או שימוש בזבזני במיוחד בחבילת הגלישה שלכם.
לצורת
החיבור האלחוטית אל המירון יש יתרונות וחסרונות. היתרון העיקרי הוא שהטאבלט עצמו
לא חייב להיות באיזור בו ניתן לקלוט טלויזיה. באיזור המגורים שלי ברעננה היו מאז
ומעולם קשיי קליטה של עידן+, אפילו עם אנטנה מוגברת. הפעם הראשונה בה יכולתי לצפות
בטלויזיה באמצעות שידורי עידן+ היתה השבוע, כאשר הצבתי את המירון על אדן החלון
בממ”ד, התחברתי באמצעות טאבלט סמסונג גלאקסי טאב אס (עליו אספר לכם בימים
הקרובים) אל הרשת האלחוטית שלו, וכך צפיתי בשידורים בסלון. עם מקלטי DVBT
אחרים, כאלו המתחברים פיזית אל המחשב או הטאבלט, הייתי צריך לשבת עם הטאבלט,
בממ”ד, ליד אדן החלון, או לחילופין להתארגן על אנטנה עם כבל מאוד ארוך שירוץ
ברחבי הבית, בקיצור, הבנתם את הרעיון. את המירון ניסיתי גם עם מכשיר אייפד וגם עם
טלפון סמסונג גלאקסי אס 4, בכולם הוא פעל ועשה את מה שציפיתי שיעשה, ללא שום דופי. שידורי הטלויזיה אגב היו באיכות מעולה ונראו מעולה (למרות שאינם באיכות HD, ככה זה כרגע בעידן+, לא קשור למירון עצמו), אפילו על מסך ברזולוציה גבוהה במיוחד כמו זה של ה-Samsung Galaxy Tab S.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: MEElectronics Air-Fi Venture AF52

מאת
כמו Noisehush,
עליהן סיפרתי לכם לפני כשבועיים, גם MEElectronics היא
יצרן חדש יחסית בשוק האוזניות הישראלי. החברה הזאת (אמריקאית, אם זה מעניין אתכם) החלה
את דרכה בשנת 2005 כיצרנית נגני MP3,
ובשנת 2009 החליטה לשנות את התמקדותה ולעבור לייצר אוזניות, לטענתה בגלל שהן
משפיעות באופן המשמעותי ביותר על חויית הסאונד, הפרמרטר החשוב ביותר מבחינתה של MEElectronics.
כפי שאתם ודאי יודעים אם אתם עוקבים באופן קבוע אחר הבלוג הזה, מותגים לא מוכרים
לא מרתיעים אותי, להיפך. לצד אוזניות ממותגים יותר מוכרים כמו Beats,
Jabra,
Sony
ו-Philips, אין דבר שמשמח אותי יותר מלמצוא “הפתעות”
מוצלחות ופחות מוכרות כפי שהיה עם ה-Superlux HD330.
מתוך מטרה ברורה למצוא את אוזניות הבלוטות’ המפתיעות הבאות, ביקשתי, וקיבלתי
לבדיקה את ה-MEElectronics Air-Fi Venture AF52,
אוזניות Bluetooth
סגורות בתצורת Over The Ear.

 

MEElectronics Air-Fi Venture AF52 (צילום: גד גניר)


להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus Transformer Pad TF103C

מאת
אסוס היא
מהיצרניות ההרפתקניות ביותר הקיימות בשוק. מעטות היצרניות אשר מעיזות כמוה בכל
הקשור לתצורות חדשות למוצרים קיימים, ובאימוץ מערכות הפעלה חדשות. ה-Transformer
Pad TF103C עליו אספר לכם בפוסט זה, הוא למעשה הנכד של
ה-TF101, טאבלט האנדרואיד הראשון של אסוס, זה שהחל
את סדרת ה-Transformer
הכוללת כיום גם טאבלטים מבוססי Windows 8.1 (כמו
ה-Asus TransformerBook T100,
עליו נכתב הפוסט הזה) וגם מחשבים ניידים של ממש (כמו ה-TransformerBookT300).

Asus Transformer Pad TF103C (צילום: גד גניר)

לפני שנגיע
אל ה-Transformer Pad TF103C,
נחזור כמעט חמש שנים אחורה, לשנת 2010. כמו לאחר השקת האייפון, גם לאחר השקת
האייפד, יצרניות הטכנולוגיה התעכבו בהצגת מענה הולם לטאבלט החדש והמצוין של אפל.
הניסיון הרציני הראשון הגיעה מכיוונה של סמסונג, עם הגלאקסי טאב שהריץ את אנדרואיד
בגרסא 2.2 (Froyo), שהותאמה באופן מאולתר למדי לשימוש בטאבלט.
בתחילת שנת 2011 (שנה בדיוק לאחר ההכרזה על האייפד הראשון) הוכרזו הטאבלטים
הראשונים מבוססי גרסת Honeycomb של
אנדרואיד, גרסא בעלת ממשק המותאם לשימוש נוח יותר בטאבלטים. שני הטאבלטים הראשונים
שהריצו את מערכת ההפעלה הזאת היו ה-Motorola Xoom, וה-Asus
Transformer TF101. ה-Transformer
הראשון (שגם היה הטאבלט הראשון שקניתי לעצמי) היה טאבלט לכל דבר, שניתן היה לרכוש
אותו עם מקלדת תואמת, הניתנת לחיבור ולפירוק. המקלדת הזאת כללה גם סוללה מובנית המטעינה
את הטאבלט כאשר הוא מחובר אליה, קורא כרטיסי SD ושני שקעי USB
סטנדרטיים, מצרך נדיר בטאבלטים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Ascend P7

מאת
מכון המחקר
IDC
קבע כי ברבעון השני של שנת 2014 יצרנית הסמארטפונים שהגיעה למקום השלישי בהיקף
המכירות שלה, אחרי אפל וסמסונג, היא לא אחרת מאשר Huawei
הסינית. ב-IDC מסבירים זאת בכך שמפעילות הסלולר הסיניות
סיבסדו לאחרונה באופן נרחב מכשירים התומכים ברשתות דור רביעי – LTE.
ה-Huawei Ascend P7, אחד המכשירים החזקים ביותר בפורטפוליו של
החברה הזאת, אשר עשה עליה בשבועות האחרונים ארצה, הוא אחד ממכשירי הדור הרביעי
האלו. 
Huawei Ascend P7, מסך הבית (צילום: גד גניר)


נתחיל
מהמפרט הטכני, שם חיכתה לי הפתעה: ערכת שבבים שלא שמעתי על קיומה מעולם. אני מכיר
מכשירים המבוססים על פלטפורמות של קוולאקום (Snapdragon),
אני מכיר את Exynos של
סמסונג, את MTK הפופולרית במכשירים סיניים, ואפילו יצא לי
להתנסות גם במכשיר או שניים המבוססים על ערכת שבבים של NVIDIA.
ה-Huawei Ascend P7 מצויד בערכת שבבים הנקראת HiSilicon
Kirin 910T, בעלת מעבד מרובע ליבה, במהירות של 1.8 גיגהרץ. ל-P7 גם זכרון RAM
בנפח של 2 גיגה, מה שאמור להבטיח פעולה חלקה וריבוי משימות יעיל. זכרון האכסון הפנימי
של ה-Ascend P7 עומד על נפח של 16 גיגה, כאשר בהתאם למגמה החיובית בשוק, גם Huawei
מאפשר לכם להרחיב את נפח הזכרון הפנימי באמצעות כרטיס זכרון. המפרט הזה מריץ את
מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסא 4.4.2, גרסה עדכנית יחסית, אם כי לא הכי חדשה שיש.

להמשך קריאה