HTC One

כזה ניסיתי: HTC One Mini 2

מאת
שוק מכשירי המיני סבל מאז ומעולם
מתדמית בעייתית. יצרניות רבות נוהגות אמנם לכנות את המכשירים האלו בשמות הדגמים
המובילים כדי להרויח כמה לקוחות שיתרשמו מהייחוס המשפחתי שלהם, אולם
תוספת ה-mini, או ה-Lite,
או כל כינוי דיאטטי אחר נמצאים שם כדי לציין שמדובר בדגם חלש ומוקטן יותר של מכשיר
הדגל של אותה יצרנית. הנציג העדכני ביותר של HTC לסוג זה של מכשירים הוא ה-HTC One Mini 2 אשר החל ממש בשבועות האחרונים להימכר באופן רשמי בישראל.

HTC One Mini 2 (צילום: גד גניר)


מבחינת מפרט, ה-HTC One
Mini 2 מכיל מעבד חלש יחסית, Snapdragon
400 של קוואלקום, בעל ארבע ליבות במהירות 1.2
גיגהרץ, וזכרון RAM בנפח של 1 גיגהרץ בלבד. הקונפיגורציה הזאת
מציבה אותו בשורה אחת עם מכשירים לא מלהיבים במיוחד  נכון להיום כמו ה-Galaxy S3
Mini, Moto G,
ואפילו ה-Desire 610 אותו
בדקתי כאן לפני מספר חודשים, וגם מכשיר ה-HTC One Mini
הראשון. רוצים עוד קנה מידה? המעבד, Snapdragon 400 הוא
אותו מעבד הנמצא בתוך כמעט כל שעון חכם שהוכרז השנה ב-IFA
(וגם לפניה): ה-Asus Zenwatch, Samsung
Gear S, LG G Watch R,
LG G Watch
ו-Samsung Gear Live. האם נוח לכם לחשוב על כך שהמעבד בטלפון
החדש שקניתם הוא אותו מעבד הנמצא בשימוש בשעונים חכמים? ובכן, מההתנסות שהיתה לי עם ה-HTC One
Mini 2, אני יכול להרגיע אתכם. הוא עובד, ואפילו
מצוין. כמובן, יש פה ושם מקומות בהם הוא מגמגם, בעיקר באנימציות. הגלילה במסך
האפשרויות, ובאפליקציות כדוגמת פייסבוק אינה חלקה מספיק לטעמי, אם כי לא מדובר
במשהו שלא ניתן להתרגל אליו. שלא יהיו לכם אשליות. ה-HTC One
Mini 2 לא מספק את תחושת הזריזות של ה-One (M8),
אך הוא מאפשר שימוש נוח וזורם. מכשירי אנדרואיד עם זכרון RAM
בנפח של 1 גיגהבייט הם עולם הולך ונעלם. עם זאת, ה-HTC One
Mini 2 מנצל את נפח הזכרון הזה באופן יעיל, ולא
נתקלתי בקריסות או סגירות פתאומיות של אפליקציות שהשארתי פתוחות ברקע. ניתן לזקוף
זאת לטובת ממשק ה-Sense המעולה שהולך והופך לקליל ומהיר יותר ממכשיר
למכשיר ש-HTC משיקה, וניתן לזקוף זאת גם לזכותה של הגרסא
העדכנית יחסית של אנדרואיד שהמכשיר הזה מריץ, גרסא 4.4 קיטקאט, שעתידה ככל הנראה
גם להיות מוחלפת לגרסא 5 במכשיר זה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: HTC Desire 610

מאת
מטבע
הדברים, מכשירי High End
תופסים את כל הכותרות כאשר יצרניות סלולר מכריזות על ליין חדש של טלפונים סלולריים במקרה של
של סדרת מכשירי הדיזייר, סדרה שהיתה פעם סדרת ה-High End
של HTC והיום מצטיינת בעיקר בתור סדרת כל המכשירים שאינם שייכים לסדרת ה- Oneהיוקרתית, כל השקה היא השקה מינורית
וצנועה. כך גם היתה ההשקה של ה-Desire 610 וה-Desire 310,
שני מכשירים זולים יחסית לשאר הקטלוג של HTC,
וגם צנועים מבחינת מפרט טכני. ה-Desire 610 אותו קיבלתי לבדיקה הוא החזק יותר מבין השניים וגם מעט יקר יותר, אך למחיר עצמו נגיע אח”כ.

HTC Desire 610 (צילום: גד גניר)

מתחת למכסה המנוע תמצאו את ערכת השבבים Snapdragon 400 של קוואלקום, יחד עם מעבד בעל ארבע ליבות הפועלות במהירות 1.2 גיגהרץ.  את ערכת השבבים הזאת ניתן למצוא גם ב-Samsung Galaxy S4 Mini הותיק בשוק, וב-Motorola Moto G, אחת הבחירות הפופולריות בחו”ל למכשירי Value for Money.  זכרון ה-RAM צנוע ומגיע בנפח של 1 גיגה בלבד, וכך גם נפח האחסון הפנימי בנפח 8 גיגה (אך ניתן להרחיבו באמצעות כרטיס זכרון חיצוני). בתפעול יומיומי, הדיזייר 610 מתפקד מצוין. ייתכן והדבר קשור לכך שהוא מריץ גרסא מתקדמת יחסית של מערכת ההפעלה אנדרואיד, גרסא 4.4.2 קיט קאט, אשר אמורה להיתמך גם במכשירים בעלי נפח זכרון RAM של 512 מגה בייט בלבד. המקומות היחידים בהם המפרט הצנוע בכל זאת נותן את אותותיו הם במעבר בין אפליקציות פתוחות. ל-HTC יש טכניקה שבה בחזרה לאפליקציה מסויימת, המסך מציג תמונה מטושטשת של המסך האחרון שבו השארתם את האפליקציה, במקום מסך שחור לחלוטין. נתקלתי בעניין הזה עוד בימי ה-HTC One X שלי, וזה היה נראה כמו טריק בעיצוב ממשקי משתמש שנועד לגרום לך להרגיש שהמעבר לאפליקציה היה מהיר, אבל כל עוד היא לא עלתה, לא ניתן באמת להשתמש בה. חשוב להדגיש שזו תופעה שאורכת כחצי שנייה עד שנייה, אבל זה מורגש. למעט עניין זה, לא חשתי באיטיות כלשהי במכשיר, והוא תיפקד מעולה רוב הזמן. פרט חשוב שמתחיל להיות רלוונטי ממש בימים אלו: הדיזייר 610 תומך ברשת ה-LTE של פרטנר וככל הנראה רשתות דור רביעי של מפעילות אחרות, כולל המפעילות הוירטואליות המשויכות אליהן (אני ניסיתי זאת עם המפעילה 012)

לוגו רשת הדור הרביעי – HTC Desire 610 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: סמארטפון HTC One M8

מאת
לא תאמינו,
אבל על ה-HTC One M8, אחד
ממכשירי האנדרואיד המדוברים ביותר כיום, נאלצתי לוותר בפעם הראשונה שהציעו לי לקבל
אותו לבדיקה. מעבר לעובדה שההצעה באה יום-יומיים לפני שבתי השניה בקעה אל העולם,
נתקלתי איתו בבעיה לוגיסטית. מסתבר ש-HTC
החליטה להצטרף למועדון העילאי והמתנשא של היצרניות המעדיפות לעשות שימוש בנאנו
סים, מה שחייב אותי לרכוש כזה, יחד עם סט מתאמים למיקרו סים, שיאפשרו לי לחזור לאחר הפוסט הזה למכשיר הקבוע שלי. בנוסף, על העבר האפל
שלי עם HTC כבר סיפרתי לכם, כך שניתן להבין שנקודת
הפתיחה שלי עם ספינת הדגל הנוכחית של החברה הטייואנית לא היתה אופטימית במיוחד.
HTC One M8 (צילום, גד גניר)

ואז קיבלתי אותו אליי למשרד. אנסה לנסח זאת בצורה רצינית ושקולה, בניגוד לתגובה שלי בפועל כשפתחתי את האריזה (קולות דקים וגבוהים מאוד של התלהבות): זה הטלפון היפה ביותר שאי פעם יצא לי להניח עליו את ידיי, כולל כל דגמי
האייפון לדורותיהם. כמו קודמו, גם ה-One M8 עשוי
ממתכת (אך בשונה ממנו, הפעם היא בגימור מוברש) ונראה פשוט יפיפה. למעט אפל ו-HTC,
יצרניות אחרות לא אוהבות לעשות שימוש בחומרים מתכתיים במכשירים שלהן. סמסונג חוטפת
על כך את רוב הביקורת, אך גם סוני, LG ומוטורולה
משיקות בעיקר מכשירים העשוים סוגים שונים של פלסטיק. הסיבה לכך לא נעוצה אך ורק
במחיר, כי אם גם בבעיות שגוף מתכתי עלול ליצור, בעיקר בעיות קליטה, כפי שקרה לאפל
בהשקת האייפון 4.

להמשך קריאה